קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פיצויים לתלויים: 1. בתאונת דרכים מיום 10.12.05 נספו בני הזוג, שני המנוחים (להלן - המנוחה), ילידת 23.1.59 (להלן - המנוח), יליד 10.2.77. הנתבעת, מבטחת המכונית בה נסעו שני המנוחים בעת אירוע התאונה, חייבת בפיצוייהם. 2. במותם, הייתה המנוחה כבת 47 שנה, והמנוח היה כבן 29 שנה. הם השאירו אחריהם 4 ילדים: אמיל, בוריס וגריגורי, ילדיה של פולינה מנישואים קודמים, ודיאנה, בתם המשותפת. בהתאם לצווי הירושה שהוצאו על ידי הרשמת לענייני ירושה בחיפה (ת/1ג ו-ת/1ד), עזבונה של המנוחה כולל את ארבעת ילדיה, בחלקים שווים, ועזבונו של המנוח כולל את בתו היחידה, היורשת אותו בשלמות. התלויים במנוחים הם שני הקטינים: גריגורי, יליד 22.2.91, שהיה כבן 15 שנים בעת אירוע התאונה, ודיאנה, ילידת 6.7.97, שהייתה אז כבת 8 שנים. 3. לאור מה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8997/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח אפרגאן, מיום 15.6.11 (להלן - פרשת אפרגאן), אין נפקות לשאלה מי מבין שני המנוחים קיפח ראשון את חייו. בפרשת אפרגאן נקבעה דרך החישוב של הפיצויים במקרה בו שני בני הזוג מצאו את מותם כתוצאה מאותה תאונת דרכים. חישוב ההפסד של המנוחים, כך נקבע באותה פרשה, ייערך במשותף ו"כבסיס לחישוב תשמש שיטת הידות הכוללת את ידת החיסכון ובסיס השכר יהא סכום הקופה המשותפת, שמתוכה יחולצו ידות הקיום של שני בני-הזוג המנוחים." 4. דרך עריכת חישוב הפיצוי המגיע לעזבונות במקרים דומים, בהם שני בני הזוג מצאו את מותם בתאונת דרכים, נדונה גם בע"א 4513/09 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קרואני, מיום 25.8.11 ובע"א 8632/07 רווה נ' עיזבון המנוח דורון רווה ז"ל, מיום 28.8.11. בית המשפט העליון הבהיר בע"א 8632/07 הנ"ל כי: "את תביעת העיזבון ניתן לחשב במקרה זה במאוחד, אך החישוב הבסיסי מתייחס לכל אחת מתביעות העיזבונות בנפרד והחישוב המאוחד הוא אך צירוף של השתיים. אשר לחישוב הנפרד, הפיצוי לכל אחד מן העיזבונות יחושב בדרך של הפחתת ידת הקיום של כל אחד מן המנוחים מהכנסתו הנפרדת. חילוץ ידת הקיום תיעשה מתוך כלל הידות המבטאות את חלקיהם של בני המשפחה, את חלקו של משק הבית ואת החיסכון - הבאים מתוך הקופה המשותפת. מספר הידות והקופה המשותפת ייקבעו לפי מצב הדברים אלמלא התאונה, ובחישוב 'דינאמי'. כך, בכל תקופה יילקחו בחשבון ידות הקיום של שני ההורים, ידות הקיום של הילדים ככל שהם נמצאים בגיל התלות, ידת משק הבית וידת החיסכון. ... בחישוב משותף, יש לחלץ את ידות הקיום באותו אופן, אולם מפחיתים את שתי ידות הקיום מצירוף הכנסותיהם של המנוחים. כאמור, התוצאה של שתי דרכי חישוב אלה היא זהה." 5. לאחר שניתנו פסיקות אלה על ידי בית המשפט העליון, עיקר המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לפיצוי המגיע לעזבונות המנוחים בגין השנים האבודות מתגלעת מן השלב בו מגיעה הבת, דיאנה, לגיל 21, היינו מן השלב בו אין עוד תלויים במנוחים. התובעים טוענים כי לאור הפסיקה הנזכרת לעיל לא צריכה להיות עוד מחלוקת שכן ברור כי יש להקפיא את המצב כפי שהיה נכון למועד התאונה/הפטירה. במועד זה היו שני תלויים במנוחים ועל כן יש לערוך את החישוב באופן דינאמי, על פי התקופות המתחייבות, כך שבתום תקופת התלות האחרונה יובאו בחשבון ידות הקיום, ידת משק הבית וידת החיסכון. הנתבעת טוענת כי מיום הגיע דיאנה לגיל 21 שנה יש לערוך את חישוב הפיצויים על פי השנים האבודות ולפי 30% חיסכון מההכנסה המשותפת של המנוחים. לשיטתה, כל חישוב אחר המבוסס על שיטת הידות לאחר התקופה הנ"ל "הינו פיקטיבי, מלאכותי ואינו מוצדק, שהרי אין עוד תלויים" (עמ' 2 לסיכומי הנתבעת). עוד טוענת הנתבעת כי אי הבהירות באשר לדרך החישוב שעה שהגיעו התלויים לסיום תקופת התלות נותרה בעינה גם לאחר פסקי הדין בע"א 8632/07 הנ"ל ובע"א 4513/09 הנ"ל. דרך החישוב שמבקשים לערוך התובעים, כך טוענת הנתבעת, יוצרת "משפחה חדשה" שאינה קיימת בפועל; "משפחה רעיונית" שאינה קיימת עוד, ועל כן עם תום התלות של התלוי האחרון במנוחים, יש לערוך החישוב כפי שנעשה במקרה של רווק חסר תלויים. פסיקת הפיצוי באופן המוצע על ידי הנתבעת הינה לשיטתה בבחינת "השבת המצב לקדמותו". 6. להבנתי, יש לערוך את חישוב הפיצויים, מן הבחינה העקרונית, כשיטת התובעים. את הפיצוי עבור השנים האבודות יש לחשב, על דרך הכלל, על פי שיטת הידות. הנתונים המהווים בסיס לחישוב הם אלו הידועים במועד התאונה. לצורך פסיקת הפיצויים אין מקום ליצור "משפחה רעיונית", ספקולטיבית, אך יש להביא בחשבון את הדינאמיות שבמשפחה, כמצבה עובר לתאונה, היינו את העובדה שבחלוף השנים הילדים התלויים, במידה וקיימים כאלה, גדלים, ובנקודה מסוימת על ציר הזמן נפסקת תלותם בהוריהם. במצב מסוים, הוכרה אומנם על ידי הפסיקה דרך חישוב שאינה תואמת במלואה את שיטת הידות. כך, בע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מיום 11.4.06 (להלן - פרשת פינץ), נפסק כי עזבונו של אדם שמצא את מותו שעה שלא היו תלויים סמוכים על שולחנו יהיה זכאי לפיצוי בשיעור של 30% מאובדן ההשתכרות בשנים האבודות. זהו, כך נראה, החריג לכלל. ככזה, יש להחילו במקרה המתאים - רק שעה שבמועד התאונה היה המנוח חסר תלויים, וחלים בעניינו, במקרה הספציפי, הטעמים והנימוקים שעל יסודם נפסקה הלכת פינץ. לא כך הם פני הדברים בענייננו. כאשר מדובר בנפגע שנספה בתאונה עוד לפני שהקים משפחה, אינו נשוי, אין לו ילדים ואין אחרים התלויים בו, אין לדעת מתי היה נישא, אם בכלל, כמה ילדים היה מביא לעולם, אם בכלל, באילו שנים, וכו'. אם יקבע בית המשפט דבר בעניין זה תהיה זו קביעה הנראית כספקולטיבית והיא נסמכת רק על אינדיקאטורים סטטיסטיים. לעומת זאת, במקרה דנן, התא המשפחתי היה שריר וקיים בעת התאונה: המנוחים קיימו משק בית משותף ותמכו בילדיהם התלויים. תחושת הצדק מובילה אותי שלא להרחיב אל מעבר למה שנפסק עד כה, את הלכת פינץ. העובדה כי התאונה גדעה באחת את מסלול חייהם של שני המנוחים לא צריכה להיזקף לזכותה של הנתבעת, ואין הדעת נותנת כי שיעור הפיצוי המגיע לכל אחד מעזבונות המנוחים יהיה נמוך באופן משמעותי ממצב בו לדוגמא היו מוצאים שני המנוחים את מותם בתאונות נפרדות, גם אם אלו היו מתרחשות בטווח זמן קצר של ימים בודדים. יתרה מזאת, גם אם היה מקום, בעבר, לפסוק הפיצוי בדרך המוצעת על ידי הנתבעת (ר' והשווה ע"א (ת"א) 1379/08 עיזבון בשן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מיום 29.7.10), כיום, ולאור הנפסק בע"א 8632/07 הנ"ל, נראה כי אין ללכת בדרך זו. באותה פרשה דובר גם כן על שני בני זוג שקיפחו את חייהם בתאונת דרכים. הם הותירו אחריהם את ילדיהם שהיו תלויים בהם. הנתבעת שם טענה, בין היתר, בערעור לבית המשפט העליון כי התלויים יצאו מתקופת התלות שנים מספר לאחר התאונה ועל כן אין לערוך חישוב לפי שיטת הידות, אלא יש לפסוק לכל אחד מן העזבונות כנהוג לפסוק לניזוק חסר תלויים. בית המשפט קבע שם כי: "אין גם מקום לקבוע כי המנוחים צריך שייחשבו כניזוקים חסרי תלויים כפי שהיה המקרה בעניין פינץ הנ"ל, שהרי באותו עניין נקבע כי אין ליצור לניזוק 'משפחה וירטואלית' וכי ניזוק שנפטר כשהוא חסר תלויים - אין להשתית את החישוב על תחזית עתידית של מצב משפחתו. אין זה המקרה כאן; בהביאנו בחשבון את התלויים בבני-הזוג המנוחים, אין אנו יוצרים "משפחה וירטואלית"; אנו אך נותנים תוקף למצב הדברים ביום התאונה. 10. אשר להשפעת מות ההורים כאחד והשפעת עזיבתם של התלויים את בית הוריהם - כל אחד לביתו - מספר שנים לאחר התאונה, גם בכך אין כדי לשנות מדרך החישוב. העובדה שהתלויים הקטינים מגיעים לבגרות ועם הזמן גם עוזבים את הבית מובאת ממילא בחשבון שיטת הידות; בפועל היא מובאת בחשבון כבר בהגיע התלויים לגיל 18 שנים ואז מופחתת ידת התמיכה בהם לכדי שליש ידה. יתרה מכך, שיטת הידות אינה אלא כלי חישובי הבא להגשים את הצורך להשיב את מצבם של הניזוקים לקדמותו - כפי שהיה אלמלא התאונה. בענייננו מטרת הפיצוי היא להשיב להם את התמיכה לה היו זוכים אלמלא התאונה. תמיכה זו היא פועל יוצא של סכום הכנסתם של קרבן או קרבנות התאונה אלמלא התאונה - תוך ניכוי הסכומים שהיו מוציאים למחייתם שלהם אלמלא התאונה. ידת הקיום הזו, של המנוחים, מחולצת מתוך כלל הידות שהיו משמשות את בני הבית אלמלא התאונה. לפיכך, לא ראינו לקבל את השגות הנתבעת בדבר עצם השימוש של שיטת הידות." (ההדגשות שלי - ש.ב) עוד הוסבר שם בכל הנוגע לדרך חישוב תביעת העזבונות כי: "... כך, בכל תקופה יילקחו בחשבון ידות הקיום של שני ההורים, ידות הקיום של הילדים ככל שהם נמצאים בגיל התלות, ידת משק הבית וידת החיסכון". לאמור - גם בתקופה בה אין עוד תלויים במנוחים יש להביא בחשבון את ידות הקיום, ידת משק הבית וידת החיסכון. לאור האמור, בהגיע התלוי האחרון לסיום תקופת התלות יש להמשיך ולחשב את הפיצוי המגיע לעזבונו של כל אחד מן המנוחים בגין אובדן השנים האבודות על פי שיטת הידות. 7. אם כן, את הפיצויים, לאורך התקופות כולן, יש לחשב בהתאם לשיטת הידות כששוויה של כל ידה נגזר מן הקופה המשותפת. החל מחודש אוקטובר 2004 ועד למועד התאונה הועסקה המנוחה כעובדת מטבח במפעל. העסקתה הייתה באמצעות חברת ניתוב כוח אדם בע"מ, וזו שילמה לה את משכורתה. המשכורת השתלמה בהתאם לשעות העבודה. לכן, ומשום שהמנוחה עבדה במשמרות ובשעות שונות של היום, משכורתה החודשית לא הייתה קבועה. את תרומתה של המנוחה לקופה המשותפת אבסס על ממוצע שכרה בחודשים הסמוכים לתאונה, בערכי היום - 4,350 ₪. המנוח עבד, עובר לתאונה, בחברת סמינה אס.סי.אי מערכות. את עבודתו שם הוא החל בחודש נובמבר בשנת 2003. גם המנוח היה מתוגמל, בין היתר, בהתאם לעבודה במשמרות ובשעות נוספות. מנהל משאבי האנוש של החברה, מר יעקב הרשקוביץ, העיד בבית המשפט. לפי עדותו המשבר הכלכלי שהתרחש בשנים 2008 ו-2009 השפיע על החברה: היקף הייצור ירד באופן משמעותי; פוטרו כ- 130 עובדים (מתוך 430); קוצצו משמרות ושעות נוספות ועובדים הוצאו לחופשות מרוכזות (עמוד 15 לפרוטוקול). מנגד, אם היה המנוח ממשיך לעבוד בחברה, כך העריך מר הרשקוביץ, הוא היה צפוי כיום לגידול בשכרו בשיעור של 10% עד 15%. בשוקלי מחד את תוספת השכר אותה היה מקבל המנוח, ככל הנראה, אילו היה ממשיך להיות מועסק גם כיום בחברה, ומנגד את אי הביטחון התעסוקתי בשנים האמורות שבעטיו יכול היה המנוח למצוא עצמו מפוטר, נראה ראוי בעיני להעריך את תרומתו של המנוח לקופה המשותפת בסכום העולה במעט על גבולות ממוצע השכר בחודשים הסמוכים לתאונה, בערכי היום - 13,650 ₪ (זאת בהתחשב במקום מגורי המנוח עובר לתאונה, מעלות, ובהנחה לה הוא היה זכאי במס הכנסה). מכאן, הקופה המשותפת תוערך בסכום של 18,000 ₪. 8. הצגת החישוב, אפוא, יכול שתיעשה בנפרד עבור כל אחד מעזבונות המנוחים, או במאוחד, שכן כל עוד החישוב מתבצע בדרך שהתווה בית המשפט העליון, אין כל הבדל מבחינת התוצאה. 9. הפיצוי המגיע לעזבונות המנוחים, במאוחד: [א] ממועד התאונה (10.12.05) ועד הגיע גריגורי לגיל 18 (22.2.09), תקופה בת 38.5 חודשים: 6 ידות (ידת משק הבית, ידת החיסכון, ידה אחת לכל אחד מן המנוחים וידה אחת לכל אחד מן הילדים), בניכוי ידות הקיום של המנוחים (6,000 ₪). מתקבל פיצוי בסך של 462,000 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה - 508,563 ₪. [ב] מהגיע גריגורי לגיל 18 (22.2.09) ועד היום, תקופה בת 31 חודשים: 5 ידות ו-1/3, בניכוי ידות הקיום של המנוחים (6,755 ₪). מתקבל פיצוי בסך של 348,595 ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה - 355,468 ₪. [ג] מהיום ועד הגיע גריגורי לגיל 21 (22.2.12), תקופה בת 5 חודשים: 5 ידות ו-1/3, בניכוי ידות הקיום של המנוחים (6,755 ₪) ובהיוון מתאים. מתקבל פיצוי בסך של 55,775 ₪. [ד] מיום הגיע גריגורי לגיל 21 (22.2.12) ועד הגיע דיאנה לגיל 18 (6.7.2015), תקופה בת 40.5 חודשים: 5 ידות, בניכוי ידות הקיום של המנוחים (7,200 ₪) ובהיוונים מתאימים. מתקבל פיצוי בסך של 410,075 ₪. [ה] מיום הגיע דיאנה לגיל 18 (6.7.2015) ועד הגיעה לגיל 21 (6.7.2018), תקופה בת 36 חודשים: 4 ידות ו-1/3, בניכוי ידות הקיום של המנוחים (8,314 ₪) ובהיוונים מתאימים. מתקבל פיצוי בסך של 297,792 ₪. [ו] מיום הגיע דיאנה לגיל 21 (6.7.2018) ועד הגיע המנוחה, אלמלא התאונה, לגיל 67 (23.1.2026), תקופה בת 90.5 חודשים: 4 ידות, בניכוי ידות הקיום של המנוחים (9,000 ₪) ובהיוונים המתאימים. מתקבל פיצוי בסך של 595,586 ₪. [ז] מיום הגיע המנוחה, אלמלא התאונה, לגיל 67 (23.1.2026) ועד תוחלת חייה הצפויה אלמלא התאונה (גיל 82, 23.1.2041), תקופה בת 180 חודשים: בתקופה זו הייתה המנוחה צפויה לצאת ממעגל העבודה, ועל כן יש לחשב הפיצוי לפי 4 ידות (ידת משק הבית, ידת החיסכון וידות הקיום של המנוחים), בניכוי ידות הקיום של המנוחים (6,825 ₪) מהכנסת המנוח, ובהיוונים המתאימים. מתקבל פיצוי בסך של 646,322 ₪. [ח] מתוחלת חייה הצפויה של המנוחה אלמלא התאונה (23.1.2041), ועד הגיע המנוח, אלמלא התאונה, לגיל 67 (10.2.2044), תקופה בת 36.5 חודשים: יש לערוך חישוב הפיצוי לפי 3 ידות, בניכוי ידת הקיום של המנוח (4,550 ₪) מהכנסתו שלו, ובהיוונים המתאימים. מתקבל פיצוי בסך של 133,158 ₪. בהתאם, הפיצוי בגין השנים האבודות בתביעת העזבונות מסתכם בסכום של 3,002,739 ₪. 10. מן המועד שהיו אמורים המנוחים, כל אחד מהם, לצאת ממעגל העבודה, היו הם זכאים לפנסיה. בהתחשב במשך התקופה, במספר הידות, בהיוונים הנדרשים ובכך שהפרשתם לפנסיה לא הובאה בחשבון בעת קביעת הקופה המשותפות, אעריך הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובאלי בסך של 75,000 ₪. 11. הפיצויים המגיעים כוללים גם את אובדן שירותי שני המנוחים לילדיהם, עד גמר התלות בהם. ההפסד המצרפי של אובדן שירותי ההורים עולה על זה שהיה נפסק בגין מותו של כל אחד מהם בנפרד. עוד יש להביא בחשבון כי דיאנה מתגוררת אצל אחיה למחצה, אמיל, אך כאפוטרופוס על גופה ורכושה, מינה בית משפט לענייני משפחה את עמותת שפר (ר' נ/2). מנהלת עמותת שפר במחוז הצפון, הגב' עטליה קרוין, העידה בבית המשפט. כיום, עלותה החודשית של שירותי העמותה מסתכמת ב- 300 ₪. מרגע שתתחיל דיאנה לקבל פנסיית שארים מאת קרן הפנסיה "מבטחים החדשה", יכול ותגדל העלות החודשית של שירותי העמותה. את הפיצוי בגין אובדן שירותי אב ואם בהתחשב בגיל התלויים במועד התאונה, יחד עם עלויות האפוטרופסות, אעריך בסכום של 500,000 ₪. 12. בראש הנזק הבלתי ממוני זכאי העיזבון של כל אחד מן המנוחים לפיצויים בשיעור של רבע מן הסכום המקסימאלי, בצירוף ריבית מיום התאונה. סך כל הפיצוי לשני העזבונות גם יחד - 99,596 ₪. 13. בעת הערכת ראש הנזק של הוצאות קבורה ומצבה יש להביא בחשבון כי מקום העבודה של המנוח, כמחווה של רצון טוב, נשא בעלויות הקמת המצבות (ר' עדותו של מר הרשקוביץ בעמוד 14 לפרוטוקול). על כן, יוערך ראש נזק זה, ביחס לשני המנוחים, בסכום כולל של 5,000 ₪. 14. מתקבלת, אפוא, הערכת הנזקים הבאה: א. הפסדי השתכרות ב"שנים האבודות", סך של - 3,002,739 ₪. ב. הפסדי הפנסיה ב"שנים האבודות", סך של - 75,000 ₪. ג. אובדן שירותי אב ואם + שכר אפוטרופסות, סך של - 500,000 ₪. ד. נזק בלתי ממוני לשני המנוחים, סך של - 99,596 ₪. ה. הוצאות קבורה ומצבה לשני המנוחים, סך של - 5,000 ₪. סך הפיצוי עולה לאור הנ"ל לסכום של 3,682,335 ₪. 15. מן הסכומים דלעיל יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי המשולמים לשארים. הנתבעת הגישה שתי חוות דעת אקטואריות של האקטואר שי ספיר מיום 28.4.11, מועד היוון 30.4.11. בשים לב לחוות דעת אלו, וכעמדת הנתבעת, יש לנכות מן הפיצוי סך של 361,504 ₪. 16. סוגיה נוספת שדורשת הכרעה היא שאלת ניכוי פנסיית השארים האמורה להשתלם מאת קרן הפנסיה "מבטחים החדשה". ממכתבה של עורכת הדין, הגב' בשמת איילת בן יעקב, מנהלת מחלקת תביעות במנורה מבטחים פנסיה בע"מ, מיום 21.8.11, עולה כי תביעתו של גריגורי לקבלת פנסיית שארים מקרן הפנסיה - נדחתה. אף אם הטעם לכך הוא הקושי הראייתי של גריגורי להוכיח כי קיומו היה על המנוח, כנדרש בתקנון קרן הפנסיה, האפשרות כי יצליח להוכיח זאת בעתיד ולשנות מהחלטת קרן הפנסיה, נראית נמוכה בעיני. בכל הנוגע לדיאנה - הצדדים אינם חלוקים בדבר עצם זכאותה לפנסיית שארים מקרן הפנסיה. גם סכום הקצבאות המהוון, 579,607 ₪, אינו שנוי במחלוקת. השאלה היא האם יש לנכות סכום זה מן הפיצויים. תשובה לשאלה זו נגזרת מסיווגה המהותי של פנסיית השארים האמורה: האם יש לראותה כסכום המשתלם על פי חוזה ביטוח שאין לנכותו מהפיצוי הנזיקי בהתאם לסעיפים 81(1) ו-86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], או שמא תשלום פנסיה הצריך בניכוי. בע"א 8181/06 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל, מיום 21.1.10, לא מצא בית המשפט העליון להתערב בקביעת הערכאה הדיונית שסיווגה את פנסיית השארים כתשלומי ביטוח. חשובה מכך לענייננו, אמרת האגב של המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין: "ניתנת האמת להיאמר כי גם תשלומי פנסיה - למצער תשלום פנסיית שאירים - יש בהם מטבעם יסודות של ביטוח, וההבחנה בין פנסיה לבין חוזה ביטוח היא הבחנה דקה ולא תמיד קלה. ניתן גם להטיל ספק בנכונות ההנחה היסודית, שלפיה קיים תמיד הבדל משמעותי בין ביטוח לבין תשלומי פנסיה המשתלמים כאשר מתממש סיכון של אובדן כושר השתכרות או פטירה. בשני המקרים מדובר תכופות בחוזה וולונטרי, שבו משלם המבוטח פרמיה לשם הבטחת עתידו ועתיד משפחתו במקרה של אובדן כושר השתכרות או פטירה. קרן פנסיה הפועלת על פי עקרונות אקטואריים, אינה מיטיבה עם מבוטחיה מעבר לשווי של תשלומי הפרמיה ששילמו. מקצת מן הנימוקים שהובאו בפסיקה להבחנה בין ביטוח לבין פנסיה אינם רלוונטיים עוד לאור ההתפתחויות הרבות שעברו דיני הנזיקין מאז קביעת ההלכה בפסק הדין בעניין בידה. אמת, המזיק לא נהנה מניכוי תשלומי הפנסיה מהפיצויים לנפגע או לתלוייו שכן לקרן הפנסיה, כמיטיבה, נתונה זכות לשיפוי מהמזיק לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 (ראו ע"א 331/75 "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פלאצי, פ"ד לב(1) 63 (1977)). אולם ניתן להעלות ספק לגבי ההצדקה לכך שקרן הפנסיה תהנה משיפוי עבור תשלומים שביצעה תמורת פרמיה ששילם המבוטח. אך כל זאת, כאמור, איננו דרוש להכרעה בענייננו, שבו נפסק על-ידי בית המשפט כי מדובר בתשלומים על פי חוזה ביטוח." בת"א (חיפה) 22776-12-09 מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ ("הפול"), מיום 27.3.11 (להלן - פסק הדין בעניין מקפת), דנה נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופטת גילאור, בשאלת סיווגה של פנסיית נכות המשתלמת לניזוק על ידי קרן פנסיה חדשה. בפסק דינה המקיף סקרה השופטת גילאור את התפתחות ההסדר הפנסיוני וההבדלים בין קרנות הפנסיה הותיקות לחדשות ונקבע כי המוצר הפיננסי הקרוי "קרן פנסיה חדשה" מורכב משני רכיבים שונים בטיבם ומהותם: האחד הוא חיסכון פנסיוני המיועד לעת פרישה והשני כיסוי ביטוחי למקרים של נכות או פטירה בטרם הגעה לגיל פרישה. ביחס לכיסוי הביטוחי, שבאותו עניין בא לידי ביטוי בתשלום פנסיית נכות, ובשים לב לראיות שהוצגו נקבע כי מדובר בתשלום לפי חוזה ביטוח וככזה אין לנכותו מסכום הפיצויים. עמדת התובעים, בהתבסס על פסק הדין בעניין מקפת, היא כי אין לנכות את תשלומי פנסיית השארים המגיעים לדיאנה מקרן הפנסיה החדשה. עם זאת, מסכימים התובעים להקפיא הסכום הנ"ל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין בעניין מקפת לבית המשפט העליון. לשיטת הנתבעת יש לנכות סכום זה. לחילופין, טוענת הנתבעת, לאור פסק הדין העומד להכרעת ערכאת הערעור, שיש בו כדי להשפיע על זכאותה של "מבטחים החדשה" לחזור בתביעת שיבוב אל הנתבעת, כי יש להקפיא סכום זה עד להכרעה בערעור. נושא זה לא התברר עד תומו במהלך המשפט - לא הובאו די ראיות והצדדים אף לא טענו בהרחבה בעניין זה בסיכומיהם. נוכח עמדות הצדדים נראה מתאים בעיני להקפיא הסכום של 579,607 ₪ עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין בעניין מקפת. 17. לאור כל האמור לעיל, מסך הפיצוי המגיע לתובעים, 3,682,335 ₪, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי - סך של 361,504 ₪. מהיתרה, 3,320,831 ₪, יש להקפיא את הסכום של 579,607 ₪, אשר יישמר בידי הנתבעת, ועל גורלו, בצירוף החיובים הנלווים לכך, יוכרע בבוא העת על פי בקשה מתאימה. הסכום שנותר לתשלום הוא 2,741,224 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13 אחוזים, וכן את הוצאות המשפט. המגיע ישולם לידי בא כוח התובעים, עורך הדין שירין, אשר ינכה את שכרו והוצאותיו, יערוך חישוב מתאים על חלקם של התלויים וידאג להשקעת הכספים, כנדרש, על פי תוכנית שתוגש לאישור. הנתבעת מחויבת בהתאם לאמור לעיל. פיצוייםמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות