קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלופת מעצר בעבירות נשק: רקע נגד המשיב 2 (להלן - המשיב) ושני אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה של עסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, הובלה ונשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, והחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.12.2010 וביום 14.12.2010, שוחחו המשיבים 1 ו- 2 בטלפון וקשרו קשר להעביר מידי המשיב 1 לידי המשיב 2 אקדח וכדורים בקוטר 0.22 מ"מ, כל זאת באמצעות המשיב 3, קטין כבן 17 וחצי שנים. ביום 14.12.2010 הגיע המשיב 3 לביתו של המשיב 1, במטרה לקחת את הנשק והכדורים ולהעבירם למשיב. המשיב 3 פגש במשיב 1 על גג ביתו ושם קיבל לידיו את האקדח ו- 21 כדורים שהוסלקו בתוך שתי גרביים. הנאשם 3 החביא את האקדח והכדורים בגרבו הימנית. בו ביום בשעה 20:30 נעצר המשיב 3 על ידי שוטרים כשהוא נושא על גופו את האקדח והכדורים. במקביל להגשת כתב אישום הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חסד"פ). בהחלטה מיום 5.1.2011 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוען של עבירות נשק, ומשכך קיימת עילה סטטוטורית להורות על מעצרו של המשיב מחמת מסוכנות. לצד זאת וכמצוות המחוקק בסעיף 21(ב) לחסד"פ, הוריתי את שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בענייניו של המשיב אשר יתייחס למסוכנותו, לחלופות מעצר שיוצעו וכן לאמצעי הפיקוח הראויים בנסיבות המקרה, והכל על מנת שאבחן אם יש בחלופת המעצר כדי להשיג את תכליתו. ביום 23.1.2010 נתקבל תסקיר חיובי בעניינו של המשיב הממליץ על שחרורו למעצר בית תחת פיקוח בני משפחה, ביניהם הוריו ואישתו, ופיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים. תמצית טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי אתמול (31.1.2011) טענה ב"כ המדינה, כי חרף האמור בתסקיר סבורה היא שיש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לדידה, בעבירות נשק, בהן המסוכנות ברורה ומיידית, שחרור לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחה ייעשה במקרים מאוד חריגים וספציפיים. בנוסף נטען, כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באף חלופה, ובוודאי בחלופה בה המשיב ישהה בביתו תחת פיקוחם של בני משפחה שהאמון שנתון בהם מוטל בספק. עם זאת, לא הצביעה ב"כ המדינה על פגם כלשהו הפוסל מי מהערבים, שהוצעו על ידי המשיב ונמצאו מתאימים על ידי שירות המבחן, מלשמש ערב-מפקח. מנגד טען ב"כ המשיב, כי התסקיר מסייע בידי המשיב לסתור את חזקת המסוכנות, הן בהתייחסו למשיב, כמי שאינו בעל קווים עבריינים, והן בהתייחסו לערבים המוצעים כאנשים רציניים ואחראיים. עוד טען ב"כ המשיב, כי לעניין מיקום החלופה, לא מתעוררת שאלת המרחק הגיאוגרפי, הואיל ואין נדרשת במקרה זה הרחקה ממתלונן מסוים או מזירת ביצוע העבירה, שעה שזו בוצעה לכאורה טלפונית עת המשיב רותק למיטתו. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן ושמעתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שבפניי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים מגבילים, יש בו כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ובכך להשיג את תכלית המעצר מבלי לפגוע בחירותו מעבר לנדרש. סעיף 21(ב) לחסד"פ קובע את נקודת האיזון בין הזכות לחירות של מי שעדיין מוחזק כחף מפשע, לבין הסכנה הנשקפת מצידו לציבור. על פי סעיף זה, גם כאשר קיימת עילת מעצר בעניינו של נאשם, לא יורה בית המשפט כן, אלא אם ראה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. בדיקה זו יוצקת תוכן ממשי לחזקת החפות והזכות לחירות ולהליך הוגן, אשר עוגנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מן העבר השני ניצבת זכותו של הציבור בכללותו לביטחון אישי. לכן אפוא, בחינת חלופת המעצר תיעשה באופן מעמיק וזהיר על מנת שניתן יהיה להעריך את מסוכנותו של המשיב ולאמוד את החשש מפני חזרה על מעשים דומים (ראו: בשפ 4303/10 יהודה מושיאשוילי נ' מדינת ישראל, מפי כבוד השופט ג'ובראן, ניתן ביום 23.6.2010) . לאחרונה סיכם כבוד השופט דנציגר את הכללים וההלכות הכרוכות בשאלת שחרור לחלופת מעצר בעבירות נשק, באמרו: "בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), באה עבירה בנשק בגדר "עבירת בטחון" המקימה עילת מעצר סטטוטורית. בנוסף, בדרך כלל יש לראות עוברי עבירות מסוג זה, ובייחוד מי שעוסקים בסחר בנשק, כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא גם עילה של מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, הכרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה... לפיכך, יש לבחון את הצדקתו של מעצר בשל עבירת נשק הן מהיבט עילת הנשק והן מהיבט עילת המסוכנות. מחד יש לשקול מה סוג הנשק ומהן הנסיבות האופפות את עבירת הנשק. מאידך יש לשקול את מסוכנותו של הנאשם... בהקשר זה יש לשקול האם מעידות נסיבותיה של העבירה כי הנאשם עלול לחזור על המעשה או לעשות מעשה דומה והאם מעידה אישיותו של הנאשם (כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו), על כך שהוא עלול לחזור על המעשה... על בית המשפט לבחון כל מקרה באופן אינדיבידואלי בהתאם לנאשם ולנסיבותיו האישיות" (בשפ 2602/10 האני כחלול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14.4.2010) בעניינינו, אם נפנה תחילה להיבט עילת הנשק, הרי שמדובר באקדח בקוטר קטן (0.22 מילימטר), אשר נתפס ברשותו של המשיב 3 יחד עם 21 כדורים בקוטר זהה, אך ללא מחסנית שתאפשר שימוש מיידי בנשק. נסיבות אלה עשויות להטות את הכף אל עבר שחרור בערובה, לכל הפחות מההיבט של עילת הנשק. אשר לעילת המסוכנות, הרי שמדובר בבחור צעיר (בן 23), נשוי ואב לתינוקת בת 8 חודשים. למשיב אין עבר פלילי ועד לחודש יולי 2010 (עת נורה בידי שני רעולי פנים מסיבה שאינה ברורה די צרכה), עבד לפרנסת משפחתו כמדריך בהוסטל "כפר העברי" שבעיר עכו. המשיב הפסיק את עבודתו הואיל והוכרה לו נכות זמנית (עד ליום 31.3.2011) בשיעור 100% על ידי הביטוח הלאומי. שירות המבחן ציין בתסקיר המעצר, כי המשיב חווה קשיים רפואיים (בהיותו מוגבל ביכולת תפקודו הפיזי) וקשיים רגשיים במעצרו. הוא אינו בעל דפוסי אישיות עבריינית או קווי אישיות עבריינית, כוחנית ואלימה, וקיימת סבירות נמוכה בלבד להתנהגות פורצת גבולות במידה וישוחרר למעצר בית. ב"כ המדינה, שהטיבה לטעון לה, ציינה אף היא כי ייתכנו מקרים חריגים וספציפיים בהם יורה בית המשפט על שחרורו של נאשם בעבירות נשק לחלופת מעצר, ובפרט בפיקוח בני משפחה, ואולם סברה כי מקרה זה אינו בא בקהלם. אכן, שחרור נאשם בעבירות נשק לחלופת מעצר, ייעשה במשורה ובהצטרפותן של נסיבות מיוחדות, ברם עיון בפסיקה מלמד כי המקרה שבפניי הוא המקרה החריג והספציפי בו ניתן להורות כאמור. כך למשל בבשפ 10610/08 אייל אמסילי נ' מדינת ישראל (מיום 22.12.2008) נכון היה השופט רובינשטיין "לאפשר לעורר, בהתחשב בין השאר בהמלצת שירות המבחן, ומתוך כיבוד הוראת החוק באשר לחיפוש חלופה, להשתחרר בערובה..." דוגמא נוספת ניתן למצוא בבשפ 6154/10 מדינת ישראל נ' חסן אבו ליל (מיום 6.9.2010) בו שוחרר נאשם לאחר שבית המשפט ייחס משקל גם לעובדה שהנאשם "נעדר עבר פלילי קודם בעבירות מסוג דומה" (בעניינינו המשיב נעדר עבר פלילי כלשהו) ובייחסו משקל רב לכך "[ש]שירות המבחן בחן לעומק הן את עניינו של המשיב והן את התאמתם של בני משפחתו לשמש מפקחים, ומצא כי ניתן לתת בהם אמון, וכי האפשרות לשחרר את המשיב בחלופת מעצר בית עשויה לענות על האינטרס להבטיח את שלום הציבור תוך פגיעה פחותה בחירות המשיב." כך גם בעניינינו. למשיב אין עבר פלילי, ולנוכח מצבו הרפואי והנפשי כמתואר בתסקיר שירות המבחן ובהמשך לו מהתרשמותי שלי, נחה דעתי כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר בתנאים מגבילים. שירות המבחן נפגש עם הערבים המוצעים ומצאם רציניים, אחראיים ומגויסים לסייע למשיב, לפקח עליו וללוותו לכל הליך טיפולי שיידרש. להערכת שירות המבחן ביכולתם של הערבים המוצעים להציב גבולות להתנהגותו של המשיב ולהוות גורמי סמכות עבורו. כל אחד מהערבים גם הצהיר בפניי, בעדותו, כי הוא נעדר עבר פלילי. בהקשר לדברים אלו אוסיף, כי איני מקבל את גישת ב"כ המדינה המבקשת לפסול באופן גורף בני משפחה מלשמש ערבים-מפקחים בחלופת מעצר, בנימוק ש"האמון שנתון בהם מוטל בספק". לדידי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות, כפי שנאמר זה מכבר: "ככלל, אין לשלול יכולתם של הורים לשמש כערבים ולפקח על בנם בתנאים של מעצר בית... עם זאת, מיותר לומר, כי כל אימת שמוצעים הורים לשמש כערבים-מפקחים על בנם בגדר חלופת מעצר, יש לבחון את יכולתם והתאמתם למלא תפקיד זה בכל מקרה ומקרה לגופו, לפי נסיבותיו, כמו גם לגבי כל ערב אחר. אוסיף, כי באותם מקרים בהם נדרש גם תסקיר מעצר, הרי ששירות המבחן, באופן טבעי, יהיה לעזר לבית המשפט בעריכת בחינה זו של התאמת הערבים לתפקידם המוצע" (בשפ 9213/06 מדינת ישראל נ' ראשד סעאידה, ניתן ביום 13.11.2006 ; וראו גם: בשפ 5879/06 עידן פרץ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.7.2006 ; בשפ 2310/09 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15.3.2009) . לא דין הוא שנאשם לא ישוחרר לחלופת מעצר אך מחמת כך שאין בידו להציע ערבים-מפקחים, זולת קרובי משפחתו, הגם שאלה נמצאו מתאימים לכך על ידי שירות המבחן או בית המשפט. נהפוך הוא. בנסיבות אלה ותוך שאני מניח כי תקופת מעצרו של המשיב, עד כה, "ניערה" את המשיב ולימדהו לקח, כך שייזהר ויישמר לנפשו בעודו ממתין למשפטו, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו שבנהריה בפיקוחם של: ........ המשיב ישהה כל העת במחיצת אחד הערבים-המפקחים. המשיב יחובר לאיזוק אלקטרוני. המשיב יפקיד ערובה כספית במזומן בסך 10,000₪. בנוסף יחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪. הערבים יחתמו על ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחד, והכל להבטחת התנאים ולהבטחת התייצבות המשיב למשפטו. המשיב יפקיד דרכונו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת וייאסר עליו לצאת מהארץ. המשיב יהא רשאי לצאת את ביתו לצורך דיונים משפטיים ופגישות עם קצין המבחן. כן יהיה רשאי לצאת את ביתו לצורך פגישות עם סניגורו, או לטיפולים רפואיים, ככל שיצטרך, וזאת רק לאחר שיתקבל אישור פרקליטות המחוז מראש בכתב ליציאה כזאת. אם לא יתקבל אישור כזה, יידון הנושא בבית המשפט. בכל יציאה מביתו ילווה המשיב על ידי אחד הערבים-מפקחים כל העת. אני מעמיד את המשיב ב"פיקוח מעצר" של שרות המבחן במשך חצי שנה. על קצין המבחן לעקוב אחר השתלבותו של המשיב במוסדות הנ"ל ולדווח לבית המשפט על הפרת תנאי השחרור בערובה. מעצרנשקעבירות נשקחלופת מעצר