קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניה עם 4 גלגלים על המדרכה: 1. לפני ערעור על פסד הדין שניתן כנגד המערערת בתיק חע"מ 5772-09 מיום 1.7.2010, בבית משפט לעניינים מקומיים בכפר סבא, על ידי כבוד השופט עמית פרייז. למערערת נרשם דו"ח חניה לפיו, המערערת החנתה את רכבה שכל ארבעת גלגליו על המדרכה, עבירה לפי סעיף 5(ד)(3) לחוק העזר לרעננה (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ב- 1982. המערערת בקשה להשפט. התקיים דיון, ובתום שמיעת ראיות הורשעה, נגזר דינה, ומכאן הערעור שבפני. 2. בבית משפט קמא טענה המערערת , כי אכן חנתה במקום המתואר בכתב האישום, במועד המצויין בכתב האישום, אלא, שהמקום בו הוחנה הרכב הינו שטח פרטי, וככזה אינו יכול להחשב מדרכה. 3. מטעם המשיבה העידה גברת ליה רודינצקי, סגנית מהנדס עיריית רעננה, האחראית בין היתר על תחום סלילת כבישים ומדרכות. במסגרת עדותה הגישה תרשים המקום (ת/2), העידה כי במקום, קימת מדרכה ברוחב 6.23 מטר, התחומה בקו כחול ואדום בצמוד למגרש 177, ומדרכה בשטח הפרטי, מהעבר השני של הקו האדום לעיל, בתוך מגרש 177, כאשר שתי המדרכות מרוצפות באבנים משתלבות, ובתוך המדרכה הציבורית קימת ערוגה . עוד עולה מעדותה, כי ההפרדה בין השטח הפרטי לציבורי ידועה לבאת כח המערערת ובהמשך לאותו קטע מדרכה אף הונחו אבנים המונעות את החניה לאורך המדרכה וזאת, לבקשת באת כח הנאשמת, על מנת שלא יחנו בצמוד לביתה. הצדדים מסכימים כי החניה בוצעה בין רחוב מוצקין לבין ערוגת עצי הדקל, כפי שעולה ממוצג נ/2 , צילום המתאר את המקום. 4. בית משפט קמא קבע כי חלקו האחורי של רכב הנאשמת חנה בשטח הציבורי, בעוד החלק הקדמי בשטח הפרטי , וכי די בכך כדי להוות עבירה. יחד עם זאת, מצא לבחון האם החניה החלקית בשטח הפרטי מהווה חנייה על המדרכה. לאור רע"פ 6795/93, אגדי נ. מ"י, פד"י מח(1) 705 הקובע כי "דרך" כוללת גם שטח פרטי, כשהבעלים אינו יכול להפריע לשימוש הציבור במקום בין על ידי הצבת כלי הרכב , בין בדרך אחרת, הורשעה המערערת. נקבע כי העונש שנגזר, קנס בסך 1,000 ₪ ישולם ב-4 תשלומים שווים. 5. בנימוקי הערעור נטען : א. מ-נ/2, וממקום העמדת הרכב בפועל עולה, כי לא מדובר במדרכה ציבורית אלא בשטח פרטי בלבד. מעבר לערוגה קימת מדרכה ציבורית - שטח שהופקע מאותם הבעלים (משפחת המערערת). השטח המופקע הפך לכביש ומדרכה רחבה, קיים מעבר חצייה ממול, והשטח הפרטי מהווה מעבר רק למי שצריך להגיע למשרדים הממוקמים בשטח הפרטי, כאשר אחד המשרדים שייך לבאת כח המערערת, והמשרד השני שייך לקבלן עבודות חשמל, כפי שעולה מהתמונות. פרט לשני משרדים אלה, אין משרדים נוספים. ב. עוד נטען, כי באותו צד לא המשיכה המשיבה את המדרכה בצד מערב, הצד הצמוד לביתה של באת כח המערערת, והמדרכה לטובת הציבור נעצרת עם הגיעה לדלת הבית של הבנין. עוד נטען כי הולך רגל במקום זה של חנית הרכב אינו יכול להמשיך לאורכה של אותה "מדרכה" כפי שעולה מהתמונות, אלא, שחייב הולך הרגל לחצות המדרכה , לעבור לצידה השני, ומשם להמשיך את דרכו. ג. בעבר, המשיבה ביטלה דוחות כנגד המערערת בשעה שחנתה באותו מקום. ד. השטח הפרטי, בו חנה הרכב, מעולם לא הופקע,לא בוצע כל הליך משפטי בענין, ועל כן הכיצד יהפוך לשטח ציבורי ללא קיום הליכים משפטיים ראויים, ויקבל חיזוק מבית המשפט? הכרעת הדין, משמעותה הלכה למעשה הפקעת השימוש הפרטי מהבעלים, שאינה אלא פגיעה בזכות הקנין. 6. בא כח המשיבה מבקש שלא להתערב בהכרעת הדין, להשאירה על כנה, וטוען: א. אין מחלוקת כי המקום בו חנה הרכב נשוא הערעור, מצוי בשטח בבעלות פרטית סמוך לקו משרד השייך להורי המערערת. ב. לגבי מקום זה לא התבקש, כך גם לא ניתן היתר/אישור חניה על המדרכה. אין תמרור המתיר חניה על המדרכה, וכן נטען כי קיימת בשטח הפרטי זיקת הנאה להולכי רגל. (ראה סעיף 4 לסיכומי המשיבה.) ג. המקום מבחינה פיסית טהורה מהווה "חלק מרוחבה של דרך" שכן מדובר במקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בו, המהווה חלק רציף ובלתי מופרד של שטח לגביו אין מחלוקת שהוא מדרכה. ד. עוד נטען, כי הפסיקה נקטה בדרך מרחיבה כי שטח פרטי נכלל בהגדרה כדרך במנותק מהשאלה הקנינית אלא בהתאם למבחן השימוש בפועל והזכות לשימוש בפועל. 7. לגופו של ענין דין הערעור להתקבל. א. מתוך עיון ב-ת/2 , ב-נ/2 ומתוך עדות הגברת רודינצקי, עולה כי השטח בין רחוב אחוזה לערוגה, הוא השטח הציבורי שהופקע מן הבעלים, כולל את רחוב אחוזה ואת המדרכה הצמודה לו עד הערוגה . השטח מצדה השני של הערוגה ואותו קטע עליו חנה הרכב בהמשך לערוגה הוא שטח פרטי , שלא עבר הליכי הפקעה. לא מצאתי בכל עדותה של גברת רודניצקי, כי לציבור זיקת הנאה בשטח הפרטי (כנטען על ידי בא כח המשיבה). טענה זו של זיקת הנאה לא הוכחה באיזו תוכנית שהיא, ועל כן טענה זו נדחית מכל וכל. ב. מתוך התמונות נראה כי בקצה השטח הפרטי, מצויה אבן שפה צבועה באדום לבן. צביעה זו, מסמלת איסור חניה בכביש החד סטרי (כך עולה מהעדויות) ותו לא. עוד עולה מעדות הגב' רודניצקי, כי בשטח הפרטי מצוי משרדה של באת כח המערערת ומשרדו של קבלן חשמל בלבד. הערוגה עם עצי הדקל מהווה חיץ בין השטח הפרטי למדרכה. ראיית השטח כולו כשטח ציבורי בטעות יסודה, אולי זו נובעת מהעדר חיץ בדמות גדר / מחיצה מבונה, ואינה אלא טעות אופטית בשל ריצוף רציף באבנים משתלבות הן בשטח הפרטי והן בשטח הציבורי, עד כי הכל נראה כחטיבה אחת. אילו השטח הפרטי לא היה מרוצף או, מרוצף בריצוף שונה, ההבחנה בין השטח הציבורי לשטח הפרטי היתה ברורה. ג. עיניננו, אינו דומה כלל לעובדות שהיו באותם פסקי דין שהובאו בתשובת המשיבה. בשטח הפרטי מצוי משרד באת כח המערערת ומשרד קבלן לעבודות חשמל בלבד. זכות הציבור לא נפגעת כלל ועיקר, לרשות הציבור מדרכה רחבה ברחוב אחוזה, ומדרכה ברחוב החד סטרי כשמעבר חציה מחבר ביניהם. היחידים הנדרשים לעבור בשטח הפרטי הם בעלי השטח, או, מי שנזקק למשרד קבלן החשמל/ משרד עו" המנית על הבעלים. אוסיף ואציין, דווקא הליכה בהמשך רציף למקום בו חנה הרכב, שהוא כאמור שטח פרטי, רק יאלץ את הולך הרגל לרדת מהמדרכה משום חסימתה. ד. הצדדים מסכימים כי השטח הפרטי לא הופקע מהבעלים. שטח הכביש ברחוב אחוזה והמדרכה הצמודה לו עד לערוגה הופקע מהבעלים והפך לציבורי. זכות הקניין הוכרה כזכות יסוד של הפרט במדינת ישראל, עוד בטרם נחקקו חוקי היסוד, אחת מזכויות היסוד שאינן "כתובות עלי ספר", אך הנגזרות מהאופי הדמוקרטי של המדינה. קרנה של זכות יסוד זה התחזק עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובע אלא בסעיף 3 כי "אין פוגעים בקניינו של אדם". (ראה לעניין זה עע"מ 5839/06, בראון נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז המרכז, אשר ניתן ביום 25.9.2008) ולמעשה זכות זו הפכה לזכות חוקתית-על-חוקית, שלא ניתן לפגוע בה במסגרת חקיקה רגילה, אלא אם היא מקיימת את דרישות פסקת ההגבלה. השאלה מהו "קניין" ואיפה הגבול בין קניין פרטי לציבורי, לצורך סעיף 3 אינה שאלה פשוטה לכאורה. למושג "קניין" פנים רבות, ובתי המשפט לא אחת קבעו כי יש לפרשו בכל מקרה בהתאם להקשרו ותכליתו (ראה לעניין זה ע"א 6821/93, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221 - להלן "בנק המזרחי"). בתי המשפט קבעו כי קניין הוא כל אינטרס בעל ערך כלכלי. הקניין מבטיח לפרט חירות כלכלית ומאפשר לאזרח להפעיל את האוטונומיה של רצונו הפרטי. במסגרת הבחינה החוקתית, לאחר שמגיע השופט למסקנה כי הזכות המדוברת נכנסת בגדר "קניין" כמובנו בחוק היסוד, עליו לבחון האם זכות זו נפגעה. אם כן, באלו מקרים יאמר בית המשפט כי הייתה "פגיעה" בקניינו של אדם? בית המשפט העליון בעניין בנק המזרחי קבע כי הפגיעה אותה מבקש חוק היסוד למנוע, היא מניעת שלילתו של מה שיש לאדם. אם כך, המסקנה היא כי מתקיימת פגיעה בקניינו של אדם, שעה שאינטרס הערך הקנייני/רכושי עקרונית קטֵן לעומת ערכו עובר לפעולה השלטונית קרי, שיש לאזרח פחות משהיה לו לפני המעשה. השארת הכרעת הדין על כנה פירושה המעשי פגיעה ממשית בזכות הקנין של הבעלים . אין לדעת באם רשאית המשיבה לתפוס חזקה באותו חלק פרטי ולהפקיעו מהבעלים או, שעקב הפקעה קודמת שבוצעה על פי חוק , הופקעו מלוא האחוזים המותרים להפקעה. וכל הפקעה נוספת תחייב בתשלום פיצויים.הכרה בשטח הפרטי במקרה ייחודי זה כשטח ציבורי, ומניעת השימוש הבלבדי מהבעלים בשטחו אינו אלא פגיעה ממשית בזכות הקנין ולכך בית משפט לא יתן ידו . ה. ביטול הדוחות בעבר מלמד כי אף המשיבה סברה בצדקת טענות המערערת, אלא שמאן דהוא החליט שלא לבטל הדו"ח במקרה זה. 8. לסיכום, המערערת חנתה בשטחה הפרטי, היא זכאית לעשות כן, אין ולא היה מקום לרישום הדו"ח כנגדה. לאור כל האמור לעיל - דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל. אני מורה על זיכוי המערערת. חניה