קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניה של נכה בעל תו חניה במקום אסור: 1. בפני ערעור על הכרעת דין שניתנה בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת טל לוי) מיום 5/9/11 אשר ניתנה בתיק 04/8058317 ולפיה הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 6 (א) (2) לחוק העזר תל אביב יפו. על פי כתב האישום, ביום 26/5/09 בשעה 15:03 החנה המערער את רכבו מול בית מס' 21 ברחוב רבינוביץ שפ"ר בתל אביב במקום שבו החניה אסורה על פי תמרור אין חניה או אין עצירה פרט לפריקה וטעינה והרכב חנה שלא לצורך פריקה וטעינה מיידית ובלתי פוסקת. 2. למערער תו נכה ואין על כך מחלוקת בין הצדדים. 3. בית משפט קמא שמע את ההוכחות. נשמעה בפניו עדותו של הפקח אשר ערך את הדוח (ת/1). שמע את עדותו של הנאשם - המערער. עיין בראיות אשר הוגשו לו. ובסופו של דבר החליטה כב' השופטת הנכבדה להרשיע את הנאשם. 4. המחלוקת בענייננו היא - האם התמלאו הוראות חוק חנייה לנכים תשנ"ד - 1993 (להלן: "חוק הנכים" או "החוק"). כב' השופטת הנכבדה הגיעה למסקנה, כי היא לא שוכנעה שהנאשם עמד בהוראות החוק בפרט באשר לחיפוש חניה. ציינה, כי טענתו ולפיה הוא חיפש חניה באזורים סמוכים וגם בחניונים סמוכים נטענה באופן סתמי וגם כעדות כבושה. ציינה, כי למרות שנטל ההוכחה הוא על הנאשם להוכיח כי עמד בהוראות החוק, הוא לא השכיל לציין, באילו חניונים הוא חיפש חניה, כיצד נערך החיפוש, באיזה רחובות מצויים החניונים האמורים, ומאידך - שוכנעה מעדות המפקח כי במקום מצויים חניונים רבים והגיעה למסקנה ולפיה הוראות סעיף 2 (א) (2) לחוק, מחייבות גם חיפוש בחניונים סמוכים, מה שלא נעשה כאן, והנאשם הורשע כאמור. 5. סעיף 2 (א) (2) לחוק קובע, כי נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תו נכה במקום שבו החניה אינה מותרת בו אם: "בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או שהוא לא היה פנוי בזמן החניה". 6. תמצית טענות המערער: א) המערער טען, כי אין לפרש את המילה "בסמוך" אשר נקבעה בסעיף 2 (א) (2) לחוק בהתאם לפרשנות אותה פירש בית המשפט אלא הכוונה היא במילה "בסמוך" על פי הביטוי הלשוני כלומר, מקום קרוב מאוד, נתמך, שכן פירוש זה מתיישב עם תכליתו של חוק החניה לנכים אשר מאפשר לנכה נגישות. ב) המערער טען, כי בית משפט טעה כאשר קיבל את מוצגי המשיבה. הכוונה היא ל- ת/2 - תצלום אוויר אשר לדעת המערער היה צריך להיות מוגש באמצעות מצלמו ומפענחו על פי דיני הראיות. כמו כן טען, כי טעה בית משפט קמא, כאשר קיבל באמצעות המערער תמונות אשר הוא לא אישר כי צילם אותם ו/או כי זיהה אותם. (נ/1 - נ/2). ג) המערער העלה טענות בנוגע לעדותו של המפקח מטעם המשיבה וטען, כי משעורר בפני בית משפט קמא ספק סביר בדבר קיומו של הסייג לאחריות הפלילית, אזי עובר הנטל לתביעה להסיר את אותו ספק. 7. תמצית טענות המשיבה: המשיבה מפנה לפסק דינו של בית משפט קמא ולנימוקיו ולדרך הפרשנות של סעיף 2 (א) (2) לחוק על ידי כב' השופטת קמא. המשיבה מציינת, כי הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא היו קבילות וגם לחלופין, אם בית משפט זה לא יקבל את טענתה בעניין, אזי הכרעת בית המשפט התבססה על עדותו של המפקח ולא רק על מסמכים ואין כל סיבה לפקפק בעדותו של המפקח. המשיבה מדגישה, כי הנטל להוכיח את סעיפי הפטור על פי סעיף 2 לחוק מוטל על הנאשם והוא לא עמד במקרה דנן בנטל אשר הוטל עליו. 8. לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים: א) כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 604/10 עו"ד יעקב לביא נ' מדינת ישראל , סעיפים 2 ו-3 לחוק חניה לנכים מבטאים איזון בין ההגנה על זכותו של נכה לחנייה נגישה לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על הסדר הציבורי בכבישים ובמדרכות. אין ספק, שיש לדאוג לחניה נגישה לנכה וקיים אינטרס עליון להקל עליו. אך יחד עם זאת, לא בכל מצב יש לאפשר לנכה לחנות במקום אשר מפריע לתנועה, להולכי רגל ועוד. בדיוק לצורך זה נקבעו סעיפים 2 ו-3 לחוק. אין גם חולק על הצורך לאפשר נגישות לציבור הנכים בהתאם לרוח חוק שיוון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח - 1998 כפי שציין ב"כ המערער בסעיף 23 להודעת הערעור. ב) במקרה דנן, הוגשה לבית משפט קמא הודעת תשלום הקנס (ת/1) ועליה כתב הפקח את הערתו, במקום המיועד לכך, כי מדובר בבעל תו נכה וכי אין סימני פריקה וטעינה. מדובר ברכב סגור וכן כתב "המתנה 10 דק'". הפקח נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. ציין, כי הוא הבחין בתו הנכה שעל רכבו של המערער. ציין כי בזמן עריכת הדו"ח, לא היו סימני פריקה וטעינה. כאשר נשאל "איזו הפרעה נגרמה לתנועה בשל החניה באותו מקום" השיב, כי מדובר ברחוב שצמוד למדרחוב בנחלת בנימין - שוק הכרמל, אזור פעיל שבו בעלי עסקים רבים צריכים לפרוק סחורה ובמקרה דנן, "הרכב סתם חנה ללא סיבה. לכן ערכתי את הדו"ח". (עמ' 1 שורות 12 - 13 לפרוטוקול). כאשר נשאל בחקירה ראשית: "אילו חניונים סמוכים וקרובים נמצאים בקרבת מקום" הוא השיב, כי ממול המקום שבו חנה המערער קיימים שני מקומות חניה לנכים ("אם אני לא טועה" - עמ' 2 שורה 3 לפרוטוקול) וכן הצביע על חניונים נוספים אשר מצויים בקירבת מקום, כולל מקומות חניה לנכים. לבית המשפט הוצגה מפה אשר סומנה ת/2. מדובר במפה אשר נכתב עליה כי הוא הופקה באמצעות מערכת המידע של עיריית תל אביב יפו - מרכז יאיר למידע הנדסי. על פי אותה מפה, ניתן לראות בין היתר, אילו חניונים ציבוריים ופרטיים נמצאים בקירבת מקום. ג) המערער - הנאשם העיד אף הוא בבית משפט קמא. הוא ציין כי הוא הגיע למקום לאחר שחיפש חניה פנויה בסמוך וכי לא היתה חניה כזו. (עמ' 4 שורה 18 לפרוטוקול). ציין, כי אין כל דרישה בחוק לחפש חניה בחניונים הסמוכים למקום. לא יכל לציין בעדותו, מאיזה דרך הוא הגיע. בהמשך העיד: "ש. מה לגבי חניון גרוזנברג, שמצוי בסמיכות למקום? ת. זה מרחק מאות מטרים מהמקום שבו החניתי. חיפשתי ולא היה, היה מלא. חיפשתי בכל האזור חנייה, לא הייתה חניה, והמרחק של גרוזנברג ושל נחלת בנימין הם רחוקים מאות מטרים מהמקום שבו חניתי. ש. למה לא טענת מקודם בגרסה שלך שחיפשת בגרוזנברג? ת. אני אמרתי. קודם אמרתי שלא היה מקום חנייה פנוי בכל האזור, אחר כך כפרתי בעצם העובדה שצריך לחפש. ש. חיפשת בחניונים? ת. עניתי שכן, אבל חניונים לא מופיע בחוק הנכים...". (מתוך עמ' 6 שורות 20 - 30 לפרוטוקול). ד) מקובלת עלי דרך הפרשנות של כב' השופטת הנכבדה ביחס למילה "בסמוך" בסעיף 2 (א) (2) לחוק, והיא יכולה לכלול גם חיפוש בחניונים קרובים. אין מקום לקבוע מסמרות בנוגע למרחק המדויק שאמור להיות בין מקום החניה ובין החניון הקרוב. יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו (ובין היתר ניתן לשקול את מצבו של הנכה - הנאשם בכל מקרה ומקרה כאשר בודקים את הקירבה לחניון קרוב) ועל הנאשם להוכיח, כי קיים במקרה הספציפי את הוראות החוק., הנאשם הוא זה שצריך להוכיח שעמד בהוראות החוק ולעניין זה יפים פסקי הדין שאוזכרו ע"י כב' השופטת: עפ"א 38525-07-10 לאור נ' עיריית ת"א , שם התקבל הערעור אך נקבע, כי הנטל להוכחת התנאים מוטל על הנאשם - המערער וכן רע"פ 7156/03 פוקס נ' מדינת ישראל - אליו מפנה גם ב"כ המערער בסעיף 48 להודעת הערעור. יש גם ממש בהתרשמות כב' השופטת קמא מעדותו של המערער ולפיה גרסתו שהועלתה בעדות בנוגע לחיפוש חניה בחניונים סמוכים, היא גרסה כבושה. (ראה עמ' 10 שורות 1 - 9 לפרוטוקול). גם אם מתעלמים מהראיות, שהמערער טוען להיעדר קבילותן (ואינני קובעת כי כך הדבר), ניתן להגיע לאותה מסקנה בהכרעת הדין. העיד הפקח אשר נתן את הדו"ח ופירט בעדותו את החניונים הקרובים, בהם ניתן לחנות. מאידך - הנאשם בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 27/3/11 לא אמר מילה, וחצי מילה, בנוגע לכך שחיפש מקומות חנייה חלופיים לרבות חניונים, ורק לאחר ששמע את עמדת ב"כ המאשימה, ולמרות שטען כי אין צורך עפ"י חוק הנכים לחפש מקום חניה "בסמוך" - בחניונים סמוכים, טען, כי עובדתית הוא חיפש מקומות חלופיים כאלו, אך לא פירט ובימ"ש לא מצא לנכון לקבל את עדותו. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל מקום להתערב בהכרעת דינו של בימ"ש קמא. 9. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. נכותחניית נכים / תו נכהחניה