קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חסינות ריבון זר: 1.    בפני בקשה מטעם הנתבעים 1 ו-6 (להלן: "המבקשים"), לדחיית התביעה על הסף, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מטעמי חסינות ריבון זר.             כמו כן, החזירה שגרירות ארצות הברית באמצעות משרד החוץ (המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי) את כתבי התביעה אשר יועדו לנתבעים 2 - 5, לאחר שעדכנה את משרד החוץ, כי בהתאם לסעיף 31 לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים (1961), אזי נתבעים אלו הם נציגים דיפלומטיים בשגרירות האמריקאית ומאומנים , כ כאלה במשרד החוץ. ממשלת ארצות הברית לא הסירה את חסינותם ולפיכך - הם לא יעידו בבימ"ש ויש להסיר התביעה נגדם. 2.    התובע עבד בשגרירות ארצות הברית בתל אביב. הנתבע 1 (להלן: "אלמוני") הוא עובד במחלקת הביטחון הישראלית בשגרירות והנתבעים 2 - 5 הם עובדים בשגרירות. הנתבעת 6 היא ממשלת ארצות הברית. התובע הגיש תביעה בגין חשיפת מסמכים רפואיים שלו על-ידי הנתבעים או מי מהם, אשר פגעו לטענתו בפרטיותו. 3.    תמצית טענות המבקשים : א)         על פי הוראות הדין הישראלי וכללי המשפט הבינלאומי, נקודת המוצא היא כי קיימת חסינות לריבון זר מפני סמכות השיפוט של מדינת אחרת. לגופו של עניין, חוק חסינות מדינות זרות התשס"ט - 2008 (להלן: "חוק החסינות"), אימץ את כללי המשפט הבינלאומי בעניין זה. המבקשים מפנים לסעיף 2 לחוק החסינות: "למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט בתביעות של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות שיפוט בעניינים פליליים ...".  ב)         החריגים הקיימים לכלל החסינות לפי חוק החסינות (סעיף 5 לחוק החסינות), לא רלוונטיים לענייננו. החריג מגביל את תביעות הנזיקין לתביעות בגין נזקי גוף או רכוש מוחשי. המבקשים טוענים ומסתמכים על הפסיקה, רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' ראלב מנסור , (מיום 6.7.2008, ), כי פרשנות המונח "נזק גוף" אינה כוללת נזק נפשי, כפי שחל אצל התובע וכן על התובע הנטל, להראות כי התקיים חריג שיש בו כדי לשלול את חסינותה של המדינה מתביעה.   ג)          בהסתמכות על דברי ההסבר לסעיף 1 להצעת חוק החסינות, המבקשים טוענים לחסינות בעלי תפקידים רשמיים המייצגים את המבקשת בביצוע תפקידם. בכלל זה, אלמוני חוסה תחת חסינות זו, לאור תפקידיו המייצגים את המבקשת ומוציא לפועל את סמכויותיה הריבוניות. ד)         ביחס לנתבעים 2-5, טוענים המבקשים, כי בהתאם לסעיף 31 לאמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים 1961, הינם חסינים מפני סמכות שיפוט אזרחית ופלילית של בתי המשפט בישראל, בהיותם נציגים דיפלומטיים רשמיים של שגרירות ארצות הברית - נציגת המבקשת. לבקשה צורפו איגרות שגרירות ארצות הברית באמצעות משרד החוץ, בהן נתבקשה ממשלת ארצות הברית להחיל את החסינות על עובדיה אלה (הנתבעים 2-5). ה)         עוד נטען, כי דיון בתובענה דנן יחייב עיון במסמכי הארכיב הקונסולרי וכן בחינת נהלי שמירתם של מסמכים אלו במסגרת ניהול מוסדות ונציגויות ממשלת ארצות הברית במדינות הזרות. חסינות המסמכים המצויים בארכיב הדיפלומטי הינה רחבה ביותר, כפי שנקבע באמנות וינה ובפרשנות סעיפיה ם הש ונים בפסיקה (סעיפים 40-45 לבקשה). ו)           בנוסף, מציינים המבקשים את החשיבות הגדולה שבשיקולי ההדדיות הקיימים בין המדינות, לשם שמירת שיקולים מדיניים אחרים, ובכך להימנע מלדון בתובענה, וזאת על מנת לא להגיע למצב בו בית המשפט יצטרך לבדוק ולבקר את הנהלים הפנימיים של ארצות הברית. 4 .          תמצית טענות המשיב : א)         המבקשים לא העלו את הטענה בדבר חסינותם "בהזדמנות הראשונה", כפי שדורש זאת סעיף 12 לחוק החסינות, בזו הלשון: "(א) מדינה זרה תעלה טענה לחסינות מפני סמכות שיפוט בהזדמנות הראשונה ולא יאוחר מן המועד שבו היא טוענת לראשונה לגופה של התביעה". לטענת המשיב, למבקשים הייתה הזדמנות להציג את טענת החסינות בהזדמנויות שונות: (1)         המבקש 1 ציין בכתב ובצורה רשמית, בשם שגרירות ארצות הברית, כי הוא מודה באחריות המלאה למעשה ולנזק שנגרם למשיב (נספח ב' לכתב התביעה). (2)        חוסר תגובה לפנית ב"כ המשיב (נספח ג' לכתב התביעה). (3)        המבקשים ויתרו על החסינות על-לפי סעיף 9 לחוק החסינות, בצורה מפורשת כאשר הפנו את המשיב לחיפוש פתרונות מקומיים, כמובהר, לאחר שסגרו את פנייתו אליהם לבירור העניין (נספחים ה-1 ו-ה-2 לכתב התביעה). ב)         כל הנ"ל, בהסתמכות על הפרשנות שאימץ המשיב לעניין מועד העלאת טענת החסינות. המשיב טוען כי ההזדמנות הראשונה לטעון לחסינות על-פי סעיף 12 משמעה ההזדמנות שנוצרה עקב גילוי העובדות למבקשים. במקרה דנן, יש לחדד כי ההתייחסות היא לזמן שלפני הגשת התביעה. ג)          לעניין חסינותו של אלמוני, טוען התובע, כי לא עומדת לו החסינות המדוברת. בהתאם לכלל הפורום הנאות, העוולה נעשתה בישראל, מי שביצע אותה בעל אזרחות ישראלית, שעובד בישראל, והעובדה שהעוולה נעשתה בתחום שגרירות ארצות הברית, אינה מצדיקה הגשת תביעה נגדו בארצות הברית. ד)         התובע טען בנוסף, כי חסינותם של הנתבעים 1-5 לא קיימת, כפועל יוצא מויתורה של ממשלת ארצות הברית על החסינות באותן הזדמנויות שתוארו לעיל. ה)         עוד נטען, כי אלמוני לא הגיש תצהיר אשר יתמוך בבקשה. התצהיר שצורף לבקשה של אדם בשם "וינסנט רומנו" אינו מספק. אין לו ידע אישי בנוגע לעובדות נשוא התביעה, והצהרותיו בנוגע למצב משפטי במקום זה או אחר, אינן משנות, ולא הוכחש קיומו של נספח ב' שבו מודה אלמוני באחריותו. ו)          התובע טוען שהתביעה אינה מצריכה שימוש במסמכים בעלי חסינות דיפלומטית, השמורים בארכיב הקונסולרי של ממשלת ארצות הברית, "לא כל שכן, לשלב זה של הדיון". (מתוך סעיפים 50 - 51 לתגובה). 5 .         תמצית טענות המבקשים בתשובה לתגובה : א)         המשיב לא התמודד עניינית בתגובתו עם הטענה העיקרית והמהותית שעניינה כלל החסינות וכי תביעתו הנזיקית אינה נופלת בגדר החריגים לכללי החסינות הקבועים בדין. ב)          פרשנותו של המשיב לסעיף 12 לחוק החסינות בעניין מועד העלאת טענת החסינות הינה מוטעית. לטענת המבקשים, אין חולק על ההיגיון הבריא כי מדינה זרה לא יכולה לטעון לחסינות מפני סמכות שיפוט של בית משפט כלשהוא בישראל, עוד בטרם הוגשה נגדה התביעה. שכן נימוקי התביעה ועצם קיומה של חסינות מפני סמכות השיפוט עשויים להשתנות בהתאם לבית משפט אליו הוגשה התובענה, ובהתאם לעילתה. ג)           המבקשים העלו את טענת החסינות בהזדמנות הראשונה, בהתאם לסעיף 12 לחוק החסינות, ויתרה מזאת, הגישו בקשה מקדמית בעניין זה, שלא במסגרת כתב הגנה, כאמור בדברי הסבר הכנסת לסעיף 12 להצעת חוק החסינות. ד)           לעניין ויתור על חסינות לפני פתיחת הליך משפטי, יש לעשות זאת במפורש ובכתב, או לחילופין בפני בית המשפט, כאמור בסעיף 9 לחוק החסינות. על כן, ברור לכל שלא כן נעשה במקרה דנן. ה)         המבקשים מכחישים את העובדה כי הנספח ב' מהווה הודאת הנתבעים בעוולת הפגיעה בפרטיותו של התובע, וכן טוענים כי אין ביכולתו של המסמך לגרום לויתור על חסינות. ו)          אין בתשובת המבקשים בנספח ה-1 ויתור על טענת החסינות מפני שהמבקשים לא הפנו את המשיב לערכאות שיפוטיות בישראל, אלא להליכים פנימיים העומדים בפניו בתוך השגרירות. ז)          תפקידו של אלמוני הוא בגדר מי שמבצע ומוציא לפועל את הסמכויות הריבוניות של ממשלת ארה" ב, כפי שעולה מתצהירו של מר וינסנט רומנו, על כן הוא בוודאי חוסה תחת חסינות ממשלת ארצות הברית - המבקשת. ח)         אי מסירת תצהיר מצד אלמוני אין בה כדי להעיד על חזקה כלשהיא. תצהירו של מר וינסנט רומנו הינו רלוונטי דיו ומבסס את בקשת המבקשים לצורך ההכרעה. ט )        המשיב לא חלק על הדין בעניין חסינות המסמכים הדיפלומטיים בארכיב השגרירות. 6 .        איפשרתי לב"כ התובע להשיב בקצרה לנטען בתשובה לתגובה, בתגובה ביקש ב"כ התובע לסתור את שתי הטענות המ רכזיות שעולות מתוך תשובת המבקשים: האחת - לפיה כלל ההזדמנות הראשונה בסעיף 12 לחוק החסינות, חל רק לאחר הגשת כתב התביעה (ר' למשל סעיף 5 ואילך לתשובת המבקשים). נימוקיו לסתור את הטענה, מתבססים על ניתוח משפטי שסופו מסקנה, כי המחוקק קבע שהניסוח בסעיף 12 לחוק החסינות הינו הכלאה של שתי הוראות חוק דומות באשר לכלל ההזדמנות הראשונה. קרי, סעיף 3 לחוק ההתיישנות ("כלל ההזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה"), ותקנה 502 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ("לא יאוחר מהיום בו נטען לראשונה"). יוצא איפוא, שהמחוקק קוצב את המועד המאוחר ביותר בזמן להעלאת הטענה, אך אינו שולל את העלאתה לפני הגשת התביעה. השניה - ויתור על חסינות לפני הגשת התביעה אפשרי רק אם נעשה במפורש ובכתב מכוח הוראות סעיף 9 לחוק החסינות (ר' למשל סעיף 9 לתשובת המבקשים). נימוקיו לסתור את טענה מתבססים על פרשנות לשונית של סעיף 9, שכן ויתור על חסינות לפי חוק החסינות, יכול שייעשה גם לאחר הגשת התובענה. לצורך העניין, ניתוח אופי פעולת המבקשים, יכול לטענתו להצביע על ויתור החסינות. בכלל זה, פעולות שלטוניות יהיו חסינות ואילו פעולות מסחריות-פרטיות יוחרגו ממנו, כפי שעולה מתוך ת"א (ב"ש) 5006-08 יוספוב נ' הרפובליקה הערבית של מצרים (מיום 13.2.11, מתוך תקדין). בסעיף 12 לדברי ב"כ התובע מובא: "על כף הפרשנות לנטות לטובת המשיב, כלומר לקבוע כי במקרה של ספק - אכן היה ויתור מפורש, זאת משום שהפגיעה במקרה זה - מקורה במישור הפרטי" (לא לשמו נועדה החסינות)."   7 .     לאחר עיון בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות נגד כל הנתבעים מהנימוקים כדלקמן: א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" . וראה לענין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478. ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח' , פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס , פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו , פ"ד מ(2) 668). ג)          במקרה דנן, מסקנתי מתבססת רק על ניתוח המצב המשפטי, מתוך נקודת מוצא ולפיה לצורך הדיון שבפני, הטענות העובדתיות של התובע שנטענו בכתב התביעה הן נכונות, ולפיכך, אין צורך בחקירת מצהירים או בשמיעת עדויות אלו או אחרות. גם אם אקבל את טענות התובע בכתב התביעה כנכונות בנוגע לעילת התביעה; אזי דין התביעה להדחות בשל חסינות כל הנתבעים; כפי שיפורט להלן. ד)          באשר לחסינות ממשלת ארצות הברית: (1)        ההסדר המשפטי הקיים כיום בעניין סוגיית חסינות הריבון הזר הוא חוק החסינות, שנחקק בעקבות פסק דינו של כב' הנשיא ברק, בפסק דינו רע"א 7092/94 Her Majesty the Queen in Right of Canada נ' אדלסון , פ"ד נא(1) 625 (1997) (להלן: "עניין קנדה"). החוק מבוסס על המשפט הבינלאומי כפי שהתגבש עם השנים ולאור החזקה לפיה בעצם חקיקת החוק, ביקש המחוקק להתאים עצמו למשפט בינלאומי (ראה לעניין זה: אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה, עמ' 576 (תשנ"ו), והאסמכתאות שם). פסיקת בית המשפט העליון בנושא חסינות ריבון זר, רע"א 7484/05 The United States of America נ' יוסף שוחט ז"ל, (ניתן ביום 3.8.10, ), (להלן: "עניין שוחט " ), היא הלכה שבה לא הוחל החוק על המקרה הנדון שם, אך אני מוצאת אותה כרלוונטית לנושא הבקשה שלפני. רלוונטי לענייננו, גם פסק די נו בית המשפט המחוזי בנושא זה, ת"א (ב"ש) 5006 / 08 יוספוב ואח' נ' הרפובליקה הערבית של מצרים (מיום 13.2.11, ), (להלן: "עניין יוספוב " ) . (2)       ככלל, חסינותה של מדינה זרה שרירה וקיימת כל עוד לא חל אחד החריגים השוללים את תחולתה. עם זאת, על סמך האמור בסעיף 16 סיפא לפסק הדין בעניין שוחט: "אף שחסינותה של המדינה הזרה אינה מוחלטת, הנטל להראות כי קמה עילה בגינה יש לשלול מהמדינה הזרה את חסינותה, רובץ לפתחו של בעל הדין המבקש מבית המשפט המקומי לקנות סמכות שיפוט כלפיה" . עוד נטען בעניין שוחט לגבי שני החריגים אשר קיומם ישלול את חסינות המדינה הזרה: חריג העסקה המסחרית, שאינו רלוונטי לנושא התביעה שבפנינו, וחריג הנזיקין. חריג הנזיקין קבוע כיום בסעיף 5 לחוק החסינות ולפיו: "למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה בשל עוולה שבשלה נגרם נזק לגוף או לרכוש מוחשי, ובלבד שהעוולה נעשתה בישראל" . באשר לחריג הנזיקין נאמר בסעיף 32 לפסק הדין בעניין שוחט: "חריג הנזיקין... מהווה כיום חלק בלתי נפרד מהדין הבינלאומי המנהגי. החריג מצא את מקומו בהסדרים חקיקתיים במשפט המשווה כסעיף עצמאי השולל חסינותן של מדינות זרות, מקום בו מדובר בהליכים הקשורים למקרי מוות, נזקי גוף או נזק לרכוש, וכאשר אירוע הנזק התרחש במדינת הפורום..." ועוד נאמר על כך בסעיף 33 לפסק הדין: "...נזכיר גם את ההסדר הקבוע בסעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר חסינות מדינות, אשר בדומה לדין האנגלי מגביל את חריג הנזיקין לתביעות בגין מוות, נזק גופני או נזק לרכוש מוחשי, כאשר המדובר בהליך הקשור לתביעת פיצויים כספית." (3)         אלא שבענייננו עסקינן בנזק שהינו נזק נפשי, שאינו כלול בדרישות הסעיף. כמו כן, המשיב לא טען לאף אחד מן החריגים ולא ניסה לשלול את חסינות המדינה הזרה באמצעות חריג הנזיקין. למעלה מן הצורך אציין , לעניין חריג הנזיקין, נאמר בעניין יוספוב, סעיף 11 סיפא לפסק הדין : "... חריג הנזיקין אינו מכוון לחול על המקרה דנן, היות ותחולתו מכוונת לעוולות נזיקיות הנגרמות אמנם בידי ריבון זר, ואולם התרחשותן מאופיינת במישור המשפט הפרטי, ולא באפיון מדיני-שלטוני." אופי פעולתה של שגרירות ארצות הברית והנתבעים האחרים, העובדים מטעמה, הינה בגדר פעולה שלטונית-מדינית, כפי שיובהר להלן סעיף ה'. ועוד נכתב שם בסעיף 12 לפסק הדין: "חריג הנזיקין אמנם כולל בהגדרתו את סוג התביעה (נזק לגוף או לרכוש מוחשי, ולא תביעות אחרות, כגון תביעות בגין לשון הרע, תביעות בגין נזקים כלכליים וכדומה), ואת הזיקה הטריטוריאלית הנדרשת, זאת, מבלי להתייחס לשאלת אופי הפעולה, כפרטית או ציבורית. אולם, הגדרה כאמור אינה נובעת אלא מאופיים השונה של מעשי הנזיקין (למול עסקאות מסחריות למשל), ועצם תיחומה של ההגדרה לסוגי תביעה ולאפיון טריטוריאלי, מטרתה שמירת גבולות החריג לחסינות בתוך גבולות מטרתה הראשונית והבסיסית, על מנת שלא לאיינה. האיפיון הטריטוריאלי בנסיבות המתוארות הוא שטחה של שגרירות ארצות הברית, שטח מוגדר תחת ריבונות ממשלת ארצות הברית. גם מסיבות אלה לא ניתן להחיל את חריג הנזיקין. ה)          האם ויתרה ממשלת ארצות הברית על חסינותה ? אין מקום לקבל את הטענה ולפיה ממשלת ארצות הברית ויתרה על חסינותה ועל חסינות הנתבעים הנוספים. בסעיף 9 לחוק החסינות נקבע: "(א) למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט אם ויתרה עליה במפורש ובכתב, או אם ויתרה עליה בהודעה לבית המש פט בכתב או בעל פה". ניתן להסיק את הפרשנות לדרישות סעיף זה מן הביאור המובא בדברי ההסבר להצעת חוק החסינות: "העדר חסינות יכול לנבוע גם מסיבות דיוניות... כך, מדינה זרה לא תיהנה מחסינות אם ויתרה על זכותה לחסינות... מוצע להבהיר כי ההסכמה לסמכות בית המשפט יכולה להינתן בטרם נוצר הסכסכוך או לאחר מכן. הסכמה כזו יכולה להיות כללית או בקשר לעסקה מסוימת או לסכסוך מסוים. ... בהצעת חוק זו מוצע לקבוע בבירור כי ההסכמה חייבת להיות מפורשת ובכתב ובמקרים שבהם ניתנת ההסכמה לבית המשפט אפשר לתתה גם בעל פה." על-פי התיאור העובדתי שהובא לפני, הרי שלא התקיימו תנאי הסעיף, שכן לא הוצג בפני מסמך רשמי ומפורש לעניין ויתור על חסינות ריבון זר, לא הסכמה כללית ולא בקשר לסכסוך הספציפי. מעיון בנספחים ה-1 וה-2, מקובלת עלי גרסת המבקשים כי ההפניה הינה למיצוי הליכים פנימיים במסגרת שגרירות ארצות הברית בישראל, ולא במסגרת בתי המשפט בישראל. בכל אופן, אין זו הפניה שיש להסיק ממנה באופן מפורש על ויתור החסינות. ו)         אינני מקבלת את הטענה ולפיה לא הועלתה טענת החסינות " בהזדמנות הראשונה" , לפי סעיף 12 לחוק החסינות: "(א)     מדינה זרה תעלה טענה לחסינות מפני סמכות שיפוט בהזדמנות הראשונה ולא יאוחר מן המועד שבו היא טוענת לראשונה לגופה של התביעה. (ב)        לא העלתה המדינה הזרה טענה לחסינות מפני סמכות שיפוט עד המועד האמור בסעיף קטן (א), יראו אותה כאילו ויתרה על חסינותה. (ג)        על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא יראו מדינה זרה כאילו ויתרה על חסינותה אם העלתה טענה לחסינות מיד כשנודעו לה העובדות שבשלהן היא זכאית לחסינות, והיא לא ידעה ולא היתה צריכה לדעת על עובדות אלה במועד האמור בסעיף קטן (א)." טענת החסינות הועלתה לראשונה כטענה מקדמית על-ידי המבקשים במסגרת הבקשה לדחיית התביעה על הסף. עדיין לא הוגש כתב הגנה ובמסגרת ההליך המשפטי, לא היתה "הזדמנות ראשונה" אחרת להעלות את הטענות שנטענו, לפני שהועלו בבקשה לסילוק על הסף ובהודעת השגרירות בדבר חסינות עובדיה. יש לציין כי על-פי דברי ההסבר לסעיף חוק זה, דרך המלך היא להעלות את טענת החסינות כטענה מקדמית, ובכל מקרה נכתב שם כי " העדר סמכות בין-לאומית יש להעלות לא יאוחר מן היום שבו טוען הנתבע לראשונה לגופה של התובענה". ההזדמנות הראשונה יכולה להיות מוקדמת יותר, ואף טרם הגשת התביעה, עם זאת, מן הסעיף עולה כי המועד האחרון האפשרי להעלאת טענת החסינות הינו לאחר שהוגשה התובענה, כל עוד לא נטען לגופה. פרשנות זו תואמת את טענת המשיב בדבר ההכלאה של שתי הוראות חוק דומות (סעיף 6 לעיל), לפיה המחוקק קוצב את המועד המאוחר ביותר בזמן להעלאת הטענה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי המבקשים ויתרו על חסינותם לפי סעיף 12 לחוק החסינות, כפי שטוען זאת המשיב. ז)          באשר לחסינותם של עובדי השגרירות הצורך ליתן חסינות לעובדי המדינה הזרה נקלט לתוך המשפט הישראלי, בהיותו חלק מכללי המשפט הבינלאומי המנהגי. בסעיף 1 לחוק החסינות ניתנה הגדרת המושג "מדינה זרה", הכוללת גם בעלי תפקידים רשמיים המייצגים את המדינה בביצוע תפקידם. בדברי ההסבר להצעת חוק החסינות מוסבר כך: "...אנשים לא מעטים מייצגים את המדינה בתוקף תפקידם... החוק המוצע מעניק חסינות גם לכל אותם אנשים." כמו כן, מנמקים זאת המבקשים בסעיף 32 לבקשתם כך (כפי שמתבהר מדברי המלומדת Hazel Fox בספרה, "The Law of State Immunity"p.456-6, 2nd ed. (2008)): "המדינה כישות משפטית עצמאית אינה יכולה לפעול אלא באמצעות נציגיה. בהעדר חסינות לנציגיה ולמי שפועל מטעמה של המדינה ובהתאם להוראותיה, תתרוקן חסינות המדינה הזרה מתוכן וכלל זה יהפוך לאות מתה...". כתימוכין, הובאו בהרחבה בסעיפים 33-37 לבקשה, הספרות והפסיקה הבינלאומית אשר מדגישים את הקשר בין המדינה והאינדיבידואל הפועל מטעמה. תצהירו של מר וינסנט רומנו (בנוגע למצב משפטי ולא עובדתי), וכן איגרות שגרירות ארצות הברית למשרד החוץ, מהווים חיזוק נוסף לקיום החסינות הקיימת לנתבעים 1-5, המועסקים מטעם ממשלת ארצות הברית בשגרירות בישראל. הנתבעים 1-5 מועסקים בתפקידים בכירים ונמצאים בקשר ישיר עם האינטרסים של מעסיקתם, המוצאים לפועל באמצעותם. בבואי לבחון את הפעולות שנעשו על-ידי הנתבעים, בגינן נגרם לתובע הנזק והפגיעה בפרטיות, הרי שהיו אלה פעולות במסגרת התפקיד, בהיותם מייצגים את דרכי ההתנהלות של שגרירות ארצות הברית. סריקת המסמכים הרפואיים החסויים הייתה בגדר התייעלות המערכת כולה, לשם שמירת המידע במדיה האלקטרונית. לא מדובר בפעולתם העצמאית והרצונית של הנתבעים אחד או כולם. אלא בפעולה שבוצעה באופן מערכתי בשגרירות. כל אלה מחזקים את הקשר של הנתבעים הנ"ל לאופי עבודתם ולאופן שבו הם מייצגים את האינטרסים של מעסיקתם, המדינה הזרה. לאור האמור, לנתבעים 1-5 קיימת חסינות המדינה הזרה מפני סמכות השיפוט בישראל. ח)         דינה של טענת כלל הפורום הנאות שהועלתה על-ידי המשיב להדחות מן הטעמים שמדובר בשטחה המוגדר של שגרירות ארצות הברית. הריבונות ככלל, בשטח השגרירות הינה של ממשלת ארצות הברית, והדין הנוהג הינו אמריקאי, הכול בכפוף להיקף החסינות הקיימת בדין. גם במקרה בו מבקשים להחיל את חריג הנזיקין ולשלול את חסינותה של מדינה זרה, הרי כפי שנלמד מתוך עמדתה של הוועדה הציבורית להכנת חוק חסינות מדינות זרות, בעמ' 95 למסמכי הוועדה, נדרש שיתקיים: "התנאי כי מעשה הנזיקין יתרחש בתוך הטריטוריה של מדינת הפורום הוא הגורם המגביל ביותר בפועל את החלת סמכות השיפוט של בתי משפט מקומיים על מדינות זרות שבצעו פעולות נזיקיות." המעשה בעניינו נעשה בתוך שטחה של ממשלת ארצות הברית, שהיא אינה מדינת הפורום, על כן לא ניתן להחיל את סמכות השיפוט של בית המשפט בישראל. ט)        לאור החלטתי, איני רואה צורך לנתח את שאלת חסינותם של המסמכים השמורים ארכיב הדיפלומטי או את דרכי התנהלותה ומדיניותה של שגרירות ארצות הבית. 8 .         לסיכום: א)         לאור האמור לעיל, דין התביעה נגד כל הנתבעים להידחות על הסף. ב)          התובע ישא בהוצאות הנתבעים 1 ו- 6 ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. ג)           המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים. חסינותריבון זר