תכליתה של החסינות השיפוטית לאפשר לבעל התפקיד השיפוטי למלא את תפקידו, ללא חשש ומורא מפני תביעות על מעשים שעשה בעת מילוי תפקידו, זולת מרותו של הדין. הרצון להגן על שופטים וממלאי תפקידים מעין שיפוטיים מפני הפעלת סנקציות אישיות כנגדם והשאיפה להבטיח את חופש פעילותם, גוברים במקרה זה על הצורך לפצות את הנפגע הספציפי מהעוולה השיפוטית (ראה דפנה אבניאלי "חסינות אישי ציבור", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב-2001 בעמ' 51). החסינות השיפוטית חלה גם על ממלאי תפקידים שיפוטיים, שאינם שופטים או דיינים, כדוגמת רשם סימני המסחר. חסינות זו מכונה חסינות מעין שיפוטית, אך היא באה להגן על מי שמבצע פעולות שיפוט, ואין ספק כי רשם סימני המסחר, המשמש כפוסק בקנין רוחני, ממלא תפקיד שיפוטי. בהעדר הלכה מחייבת של בית המשפט העליון בסוגיה זו, נחלקו הדעות בשאלת מהותה של החסינות השיפוטית (דיונית או מהותית) ובשאלת גדר תחולתה (ראה ישראל גלעד "אוי לדור ששופטיו צריכים להישפט", עלי משפט ב (תשס"ב) 255; דפנה אבניאלי "מי ישפוט את השופטים וכיצד?", הפרקליט מז חוברת א', תשס"ד-2003 77; דפנה אבניאלי "מי יבקר את השופטים וכיצד?", משפט וממשל ט' חוברת 1 תשס"ו-2005, 387). פסק הדין בעניין פרידמן היה הראשון, שבחן את גבולותיה והיקפה של החסינות השיפוטית בישראל (בר"ע (ים) 2315/00 מדינת ישראל נ' פרידמן, דינים מחוזי לג(7) 621). בפסק הדין הגיעו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים למסקנה, כי ניתן יהיה לתבוע את המדינה, כנושאת באחריות שילוחית מכוח יחסי עובד-מעביד למעשיו של גורם שיפוטי, רק "במקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד". בהעדר הלכה מחייבת של בית המשפט העליון, ולאחר שנדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"א 2828/01 פרידמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2) 661), מהווה פסק הדין בעניין פרידמן הלכה מנחה בעניין. בעקבותיו ניתנו פסקי דין שונים וסותרים בשאלת מהותה של החסינות השיפוטית, היקפה והנסיבות בהן יאמר כי החלטת הגורם השיפוטי נגועה ברשלנות רבתי (ראה, למשל, ת"א (י-ם 7753/00 עו"ד דניאל אברהם נ' משולם, תק-של 20002(3) 52; ע"א (ת"א) 1871/03 בנק לאומי בע"מ נ' בן אהרון, דינים מחוזי, כרך לד(3) 779; , ת.א. (ראשל"צ) 3568/06 שטרצר נ' בנק ירושלים (, בש"א 6269/08 ת.א. 2136/05 מדינת ישראל - משטרת ישראל והנהלת בתי הדין הרבניים ואח' נ' אנה וזגיאל, , בש"א (ת"א) 167179/08 הרב שיינפלד, דיין נ' רפאל שטוב, עו"ד). בפסק דין יאיר שיווק (ת.א. (ת"א) 199207/02 יאיר ש. שיווק בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, תק-של 2005(3) 12227), התייחסתי להלכת פרידמן הנ"ל ויצאתי כנגד המבחן שנקבע שם. סברתי ועודני סבורה, כי קביעת מבחן אמורפי, כדוגמת "מבחן הרשלנות הרבתי" הינו בעייתי - וזאת בלשון המעטה. ציינתי, כי מדובר ברשלנות שגבולותיה אינם ידועים מראש וקשים להגדרה. עוצמתה של הרשלנות חייבת להיבחן בכל מקרה ומקרה לגופו. המבחן מחייב להיכנס לעובי הקורה בשלב מוקדם מאוד של ההליך המשפטי, בטרם נשמעו עדים ובטרם הוגשו ראיות, על מנת לקבוע אם מדובר ברשלנות רבתי, אם לאו. חסינותחסינות שיפוטיתשאלות משפטיות