קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפה לחומרים מסוכנים במהלך שיפוץ: מבוא 1. התובעת ילידת 1964, עבדה בתקופה שמיום 12.11.00 ועד ליום 29.5.02, כפקידה במחלקת היבוא של הנתבעת, קבוצת גולף א.ק. בע"מ, חברה העוסקת ביצור, יבוא ושיווק מוצרי טקסטיל (להלן: "הנתבעת" או "גולף"). 2. לטענת התובעת, כתוצאה מעבודות שיפוץ שנערכו בחודשים דצמבר 2000 - פברואר 2001, במשרדי הנתבעת, ברחוב פנחס רוזן 57 בתל-אביב (להלן: "המשרדים" או "משרדי הנתבעת"), נחשפה לחומרים מזיקים לרבות מפגעי אבק וריחות חריפים אשר גרמו להחמרה במחלת האסתמה הקלה ממנה סבלה עד אותה עת ולהתדרדרות במצבה הרפואי לרבות מחלת ריאות חסימתית כרונית (copd). 3. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי לא נחשפה לחומרים מסוכנים במהלך השיפוצים שנערכו במשרדים וכי בכל מקרה "חשיפתה" של התובעת לתוצרי עבודות השיפוץ, היתה מקרית ולפרקי זמן קצרים כך שלא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ו/או משפטי בין עבודות השיפוץ לבין ההחמרה במצבה של התובעת. 4. לחלופין הוגשה על ידי הנתבעת הודעת צד ג' כנגד הקבלנים שנשכרו לצורך ביצוע עבודות השיפוצים, כדלקמן: צד ג' מס' 1, א.א.ג. שטיחן בע"מ (להלן: "צד ג' 1" או "שטיחן"), חברה קבלנית אשר נשכרה על ידי גולף לצורך ביצוע עבודות החלפת השטיחים במשרדים. צד ג' מס' 2, ג.י. ביצוע עבודות פנים בע"מ (להלן: "צד ג' 2" או "ג.י."), חברה אשר נשכרה לצורך ביצוע חלק מעבודות השיפוצים לרבות עבודות גבס, פירוק pvc והדבקת קרמיקה. צד ג' מס' 3, נדיר צבעים בע"מ (להלן: "צד ג' 3" או "נדיר") נשכרה לצורך ביצוע עבודות צבע. נדיר לא התגוננה כנגד ההודעה לצד ג'. ביום 27.3.06, ניתן כנגד נדיר פסק דין מותנה, בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות לישיבת יום 21.2.06. 5. במוקד המחלוקת ניצבת שאלת הקשר הסיבתי בין ההחמרה במחלת האסטמה ממנה סבלה התובעת לבין החשיפה הנטענת לחומרים מסוכנים במהלך השיפוצים שנערכו במשרדי הנתבעת. לפיכך ראיתי לדון תחילה בשאלת מצבה הרפואי של התובעת והקשר הסיבתי בין ההחמרה במחלתה לבין חשיפה אפשרית לחומרים מסוכנים במהלך השיפוצים שנערכו במשרדי הנתבעת. לאחר הדיון בחוות הדעת הרפואיות ובשאלת הקשר הסיבתי האפשרי בין ההחמרה במצבה של התובעת לחשיפה לחומרים מסוכנים, תידונה המחלוקות העובדתיות והמשפטיות באשר למידת חשיפתה של התובעת לחומרים מסוכנים - אם בכלל, ואחריות הנתבעת כמעביד, לנזקים הנובעים מחשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודות השיפוץ, במידה והיתה כזו. חוות הדעת הרפואיות 6. התובעת תמכה תביעתה, בחוות דעתו של ד"ר אברהם מידן. ד"ר מידן ציין כי התובעת סבלה מברונכיט ספסטית, מגיל 9 וכי טרם תחילת עבודתה אצל הנתבעת, השתמשה במשאף "ונטולין" פעם בשנה, כך שמחלתה היתה יציבה והיא לא סבלה מהתקפים קשים או מקשיים בתפקוד. בנוסף ציין ד"ר מידן כי התובעת עישנה מגיל צעיר, כ- 10 סיגריות ליום, משך 20 שנה. ד"ר מידן ציין כי התובעת סבלה מהתקף אסתמטי, בפברואר 2001, כחודשיים וחצי אחרי תחילת עבודתה אצל הנתבעת וכי: "לטענתה מצבה הריאתי החמיר ככל שהשיפוצים "התקרבו" לאזור המשרד בו עבדה ובמיוחד כשהחלו לטפל בהחלפת השטיחים, תוך המסות חומרי הדבק על ידי ממיסים שונים, כשהחלה להריח ולנשום ריחות "חזקים וקשים" שבעבעו מאזור המסת הדבקים". ד"ר מידן ציין כי עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעת "היתה ללא נכות ועבדה כרגיל" (ההדגשה במקור - ב.ט.), וכי מאז השיפוצים שהיוו "טריגר", חלה החמרה במצבה של התובעת. ד"ר מידן התייחס לרשימת חומרים מזיקים אליהם יכול והתובעת נחשפה במהלך עבודות השיפוץ וקבע כי יש לקשור בין ההחמרה במחלת הריאות, לבין חשיפה לחומרים מזיקים ומסוכנים המקובלים בשימוש לצורך המסת דבקים להסרת שטיחים ותוצרי לוואי לעבודות שיפוצים כגון ממיסים תעשייתיים, ממיסים פחמניים ארומטיים, אבק וגורמי אסטמה כימיים דוגמת דיאזוציאנטים. בנספח לחוות הדעת מיום 20.9.05, העריך ד"ר מידן את נכותה של התובעת, בשיעור של 60%, בגין מחלת ריאות כרונית קשה. 7. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר דוד סתיו אשר ציין כי התובעת סובלת ממחלת ריאות חסימתית כרונית בחומרה בינונית המתאימה לנכות בשיעור של 40%. לצורך הדיון בשאלת הקשר הסיבתי, הסתמך ד"ר סתיו, על חוות דעתו של מהנדס גדעון אנגל אשר בחן את החומרים בהם נעשה שימוש במהלך השיפוצים, על פי מידע שנמסר בעניין זה על ידי שטיחן וג.י.. ד"ר סתיו ציין כי התובעת החמירה את מצבה הנשימתי, בהיותה מעשנה כבדה לאורך שנים ושלל קשר סיבתי בין החמרת מחלת הריאות לבין חשיפה לחומרים מסוכנים במקום העבודה. 8. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר שבתאי ורסנו, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר ורסנו עמד בפתח חוות דעתו על הפערים וחילוקי הדעות העובדתיים באשר לרשימת החומרים אליהם נחשפה התובעת, משך זמן החשיפה ומידת הקירבה למקורות החשיפה וכן בשאלת כמות הסיגריות שהתובעת עישנה; 10 סיגריות ליום, כגרסת התובעת או 2 חפיסות ליום, כטענת הנתבעת. אשר למצבה היסודי של התובעת, ד"ר ורסנו ציין כי התעוד הרפואי מצביע על מחלה פעילה של דרכי הנשימה בדרגת חומרה בינונית לפחות וכי בניגוד גמור לחוות דעתו של ד"ר מידן, מטעם התובעת, לא מדובר ב"אסתמה קלה ביותר" אלא במחלה פעילה שנזקקה לטיפול. ד"ר ורסנו הוסיף וציין: "בהקשר זה יש לציין כי עישון סיגריות בנוכחות אסתמה פעילה (גם 10 סיגריות ליום) נחשב כגורם סיכון בולט לא רק להחמרה זמנית אלא גם לנזק קבוע ובלתי הפיך". 9. אשר לשאלה האם החומרים אליהם התובעת היתה חשופה בפוטנציה, בתקופת השיפוצים, ידועים כבעלי פוטנציאל להחמרת מחלת האסטמה, ציין ד"ר ורסנו: "לחלקיקי אבק מסוגים שונים יש פוטנציאל של גירוי דרכי נשימה של חולה אסתמטי גם שלא על בסיס תגובה אלרגית (אלא כגירוי פיזי)... החמרה כזו היא לרוב זמנית אלא אם החשיפה היא ממושכת וכבדה מאד... אקרילטים הנמצאים בדבקים, גם אלו שהוזכרו במקרה זה, תוארו כגורמים לאסתמה או מחמירי אסתמה אך במקרים נדירים בלבד, לרוב בבני אדם העובדים בפועל ובקרבה צמודה עם חומרים אלו (למשל רופאי שיניים). לא ברור האם חומרי הצבע בהם השתמשו בשיפוצים (משום מה חברת "נדיר צבעים" לא נדרשה לספק נתונים) הכילו איזוציאנטים. איזוציאנטים מוכרים כמחוללי אסתמה או כמחמירים, על רקע תגובה אלרגית, לרוב בעובדי הצבע עצמם" ובהמשך: "על פי האמור למעלה נראה, על פי עניות דעתי, כי בית המשפט יצטרך להחליט על ה"עובדות" הקשורות במקרה זה: מה הייתה הקרבה לחשיפה ומה הייתה מידת עוצמתה?, האם הגורמים המזיקים חדרו לחדר עבודתה?, בכמה משעות עבודתה השיפוצים בוצעו בפועל?, האם עבודתה כללה שהייה באזורי השיפוץ מחוץ לחדרה במסגרת "הסתובבותה בין המשרדים"? ולכמה שעות ביום?, מה הייתה כמות העישון? חצי חפיסה ליום או שתי חפיסות ביום?, האם הייתה חשופה לממיסים ארומטיים, לאיזוציאנטים (בחומרי הצביעה), באיזו מידה ולכמה זמן? במידה ויתברר כי עוצמת החשיפה הייתה גבוהה (קירבה רבה למקורות ומספר שעות רב ביום) הרי שנטייתי, למרות הסבירות שהיא לכל היותר בינונית, תהיה לפסוק כי חלה החמרה בעקבות החשיפה ואם החשיפה כללה גם חשיפה משמעותית וממושכת לאיזוציאנטים יהיה בכך חיזוק לאפשרות זו". 10. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, ציין ד"ר ורסנו כי התובעת סובלת מאסתמה בדרגת חומרה בינונית-קשה אשר הנכות בגינה הינה בשיעור של 50%. ד"ר ורסנו הוסיף וציין כי יש לזקוף כדי שליש מהנכות על חשבון עישון סיגריות. 11. ד"ר ורסנו זומן לחקירה על חוות דעתו. בעדותו שב ד"ר ורסנו ועמד על הבעייתיות בדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין עבודות השיפוץ בין היתר בשל העדר נתונים מבוררים ביחס לחומרים אליהם נחשפה התובעת, מידת הקירבה ומשך זמן החשיפה, וכדבריו: "בהנחה שהחשיפה היתה משמעותית, היה הרבה אבק באותו חדר שבו עבדה או שהסתובבה בין המשרדים ושאפה אבק מאותן עבודות, סביר שהיתה נגרמת החמרה זמנית במחלת הריאות שלה. פחות קשה לי להאמין, שאותה חשיפה השפיעה לטווח ארוך של שנים...". ד"ר ורסנו הוסיף וציין כי גם אם התובעת נחשפה לאבק וריחות עזים, הרי שיותר סביר כי חשיפה זו גרמה להחמרה זמנית במצב ורק אם מדובר בחשיפה ממושכת, יש סבירות מסוימת לגרימת החמרה מעבר להחמרה זמנית, וכדבריו: "... אם היא יושבת בחדר ועובדים במסדרון באופן שיש ריחות חזקים שנכנסים לחדר - זה יכול לגרום להחמרה. יותר סביר בעיני להחמרה זמנית, אבל אם זה נמשך חודשים, שיום יום היא אפופה בריחות כאלה, אז אני לא מוציא מכלל אפשרות שההשפעה תהיה לפרק זמן ארוך יותר" (עמ' 10 לפרוטוקול), ובהמשך: "אם התובעת היתה חשופה במשך חודשיים שלושה רוב או כל הימים לאבק, שחדר לתוך חדרה עד כדי כך שניתן היה להבחין בחלקיקי אבק באוויר או על הציוד המשרדי או שהיא הייתה חשופה לריחות חזקים ומטרידים במשך כל התקופה הזו של חודשיים שלושה ובעיקר אם היו גם חומרים איזוצייטיים שנמצאים בחומרי צבע - הנטייה שלי כן לייחס השפעה ארוכת טווח, כאשר מדובר בחשיפה של 3,4 שעות במשך יום יום, תקופה של חודשיים שלושה" (עמ' 14 לפרוטוקול). 12. ד"ר ורסנו התייחס הן בחוות דעתו והן בתשובות לשאלות הבהרה ובעדותו לגורמי סיכון נוספים; עישון סיגריות והעובדה שהתובעת מחזיקה כלב בביתה (עמ' 19 לפרוטוקול). ביחס להשפעת העישון על מחלת הריאות ממנה סובלת התובעת, ציין ד"ר ורסנו כי אדם הסובל מאסטמה, עלול להינזק מעישון במידה גדולה יותר ממי שאין לו אסטמה וכי הנזק כתוצאה מעישון הינו ארוך טווח ונמשך גם לאחר הפסקת העישון (עמ' 11 לפרוטוקול). בנוסף, ד"ר ורסנו אישר כי נוכחות של כלב בבית, עלולה להיות בגדר פקטור מחמיר כשמדובר בחולה אסטמתי בעל רגישות אלרגית לאפיטל כלב (עמ' 12 לפרוטוקול), ויצויין כי על פי תבחיני אלרגיה, נמצאה אצל התובעת רגישות אלרגית לשיעור חתול, אפיתל כלב וקרדית (תשובה לשאלה 11 בשאלות הבהרה). 13. בסיום עדותו, התבקש ד"ר וסרנו להעריך את מידת ההחמרה שחלה במצבה של התובעת והיחס בין הנכות ממנה סבלה לפני תקופת השיפוצים לבין הנכות בתקופה שלאחר מכן והשיב: "יש קושי מסויים מאחר ואין תעוד לתפקוד ריאה לפני החשיפה שזה מדד אובייקטיבי, אבל הייתי אומר שעל הנכות הבסיסית לפני הארוע הייתי מוסיף סדר גודל של 10 - 15% נכות נוספים" (עמ' 19 לפרוטוקול). היקף השיפוצים והאם התובעת נחשפה לחומרים מסוכנים? 14. כפי שכבר הובהר, נטושה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלת היקף השיפוצים שבוצעו במשרדי הנתבעת ובשאלה האם התובעת נחשפה לחומרים מסוכנים או מעוררי אסטמה בתקופה זו, במידה ובהיקף שהיה בהם כדי לגרום להחמרה במחלת הריאות ממנה סבלה. 15. התובעת פרטה בתצהירה כי השיפוצים במשרדי הנתבעת, נערכו בקומה בה עבדה וכללו בין היתר, שבירת קירות, צביעה, ריצוף, הוצאה והדבקה של שטיחים תוך שימוש בחומרים כימיים שונים להמסת הדבקים בהם הוצמדו השטיחים לרצפה (סעיף 4 לתצהיר, ת/1). התובעת הוסיפה וציינה כי לאחר הגשת התביעה: "הנתבעת הודתה כי עשתה שימוש בדבק אקרילי, דבק מיסטר פיקס 106, דבק מיסטר פיקס 109... וביצעה עבודה של הקמת קירות גבס ושבירת קירות" (סעיף 5 לתצהיר, ת/1). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי בעת שהתחילה לעבוד אצל הנתבעת, עבודות השיפוצים כבר היו בעיצומן, וכדבריה: "... הגעתי לתוך שיפוצים. שבוע-שבועיים ראשונים העלו אותי קומה למעלה כיוון שלא היה לי משרד אמרו שרוצים להרחיב את שני החדרים ביחד...". התובעת אישרה כי עברה לחדרה, בקומה הראשונה, לאחר שהחדר היה מוכן וכי בחדר היו שני חלונות ומזגן מפוצל (עמ' 22 לפרוטוקול). התובעת הוסיפה והעידה כי לצורך ביצוע עבודתה, נדרשה להסתובב בין החדרים השונים לפיכך, נחשפה לטענתה, לחומרים ואבק תולדת העבודות שבוצעו במשרדים (סעיף 6 לתצהיר, ת/1). התובעת העידה כי בסמוך לאחר תחילת עבודתה, נחשפה ל"ממיסי דבקים" וכשנשאלה מאין לה שמדובר בממיסי דבקים, השיבה: "לפי החומר שאני מריחה אותו. זה חומר מאוד חזק. יש לזה ריח חריף. את מרגישה את זה. את טועמת את זה, שואפת את זה... לדעתי, די בהתחלה חשתי בסחרחורות, כאבי ראש ואני חושבת שאני לא היחידה שחשתי בסחרחורת" (עמ' 23 לפרוטוקול). התובעת הוסיפה ואישרה כי אינה יודעת מידיעה אישית כי אכן השתמשו בממיסי דבקים וכי מדובר במסקנה המבוססת על ריח שהריחה במהלך העבודות (עמ' 27 לפרוטוקול). 16. מר אהליאב עזריה (להלן: "עזריה"), סמנכ"ל הנתבעת, אישר בתצהירו כי בין בחודשים דצמבר 2000 - ינואר 2001, בוצעו במשרדי הנתבעת עבודות שיפוצים שונות וביניהן עבודות חשמל, ריצוף, התקנת שטיחים, צביעה ועבודות גימור. עזריה הוסיף וציין בתצהירו כי עבודות השיפוץ ה"מלוכלכות", נעשו בעיקר מחוץ לשעות העבודה הרגילות. בחקירתו הנגדית ציין עזריה כי לא ידוע לו אם נוהלו על ידי הנתבעת יומני עבודה ביחס לעבודות השיפוץ (עמ' 32 לפרוטוקול) וכי למיטב ידיעתו, יש רק הזמנות עבודה וחשבוניות (עמ' 33 לפרוטוקול). עזריה חזר והעיד כי עבודות "מלוכלכות", כגון פירוק קירות ועבודות שיצרו אבק ולכלוך וכן הדבקת שטיחים, נעשו בסוף יום העבודה או בימי שישי בהם לא עובדים במשרדים. יחד עם זאת, עזריה אישר כי הוא עצמו לא היה ממונה על העבודות וכי האחראים מטעם גולף היו יעקב אמסלם וצביקה סדן ז"ל. 17. עוד העידה מטעם הנתבעת, גב' שרה קנצ'וק (להלן: "גב' קנצ'וק"), אשר עבדה כפקידה במחלקת היבוא וישבה עם התובעת באותו חדר. גב' קנצ'וק ציינה בתצהירה כי התובעת היתה מעשנת כבדה ולמיטב זכרונה, עישנה כשתי קופסאות של סיגריות מסוג נובלס ביום ונעדרה רבות מהעבודה בשל חגיגת בר המצווה של בנה. מעדותה של גב' קנצ'וק ניתן היה להתרשם בברור כי אינה אוהדת את התובעת ולא היתה עמה ביחסי חברות. אומר כבר עתה כי אין בידי לקבל את עדותה של גב' קנצ'וק, לגבי הרגלי העישון של התובעת והיעדרויותיה מהעבודה. נתונים לגבי נוכחות התובעת בעבודה, מן הראוי שהיו מוכחים באמצעות רישומים של מחלקת כח אדם ולא מתוך זכרונה של גב' קנצ'וק אשר לא היתה ממונה על התובעת. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מעדותה של גב' קנצ'וק כי עבודות השיפוץ שבוצעו במשרדי הנתבעת, בהחלט היו מורגשות ובעלות השפעה על העובדים. גב' קנצ'וק העידה כי היו שתי תקופות של שיפוצים ואף טענה כי היא עצמה מנעה את החלפת השטיח בחדר בו ישבה עם התובעת מחשש שהדבר יפגע בבריאותה של התובעת, וכדבריה: "... ואחרי זה היה שיפוץ רציני שהתחיל מהקומה העליונה וירד לקומה התחתונה, זה מה שאני זוכרת. אני אפילו לא נתתי להחליף את השטיח בחדר שלנו, אלא עשו שטיפה בגלל המצב שלה כי אם יהיה ריח אולי זה יפריע לה, אז ישבנו בחדר סגור. יש דלת סוגרים את הדלת. אני המעטתי לצאת ולהיכנס, אבל היא כל הזמן יצאה ונכנסה". גב' קנצ'וק נשאלה אם נכון הדבר שהיא עמדה על כך שהדלת תשאר פתוחה והשיבה: "למה, כדי שגם אני אחנק? גם אני לא סובלת ריח של דבק. למה שאסבול" יש שיפוצים, יש אבק, אז צריכים להיות ממושמעים ולעבוד עם דלת סגורה... מה שלי הפריע זה ריחות של הדבקת שטיחים" (עמ' 47 לפרוטוקול). בהמשך, הבהירה גב' קנצ'וק כי ריח הדבקת השטיחים, הורגש ביום העבודה בו הודבקו השטיחים ולמחרת היום כך שמדובר בריח שהפריע במשך יום - יום וחצי (עמ' 48 לפרוטוקול). גב' קנצ'וק הוסיפה ואישרה בעדותה כי גם היא וגם התובעת, נדרשו לצאת מחדרן ולגשת למשרדי הנהלת החשבונות שהיו ממוקמים בקצה המסדרון, בין פעמיים לחמש פעמים ביום (עמ' 47 לפרוטוקול). 18. פרטים נוספים, אם כי לא מספקים אודות עבודות השיפוצים שנערכו במשרדי הנתבעת ניתן לדלות מעדותם של מר יניב גולרייז (להלן: "גולרייז"), מנהל חברת שטיחן ומר גדעון יארקצ'י (להלן: "יארקצ'י"), מנהל חברת ג.י.. 19. גולרייז ציין בתצהירו (צד ג'/1) כי לפי חשבונית מס מס' 6230 שהוצאה לנתבעת, בוצעו עבודות החלפת שטיחים ב- 22.11.00 או בסמוך לכך. גולרייז הוסיף וציין בתצהירו: "... עם זאת יש לציין כי "שטיחן" הניחה גם שטיחים בחדרים אחרים ועל כן ייתכן כי העבודה בוצעה גם לפני ו/או אחרי התאריך הנ"ל". מהדברים אמורים עולה שאין בפנינו מידע מדוייק לגבי היקף העבודות והמועדים בהם בוצעו עבודות החלפת שטיחים. יצויין כי מנספח ג' לתצהירו של גולרייז, ניתן ללמוד כי על פי אישור הנתבעת, בכל אחת מהשנים 2000 ו- 2001, שטיחן ביצעה עבודות חיפוי רצפה בהיקף של מעל 15,000 ₪ בשנה, מכאן שמדובר בעבודות החלפת שטיחים בהיקף משמעותי. 20. אשר לדרך ביצוע העבודה, גולרייז העיד כי עבודת קילוף והוצאת השטיחים הישנים, מתבצעת על ידי משיכה של השטיח (עמ' 12 לפרוטוקול) וכי לא משתמשים בטינר כדי להסיר שאריות דבק שכן אין כל צורך בהסרתן לצורך הדבקת שטיח חדש (עמ' 14 לפרוטוקול). גולרייז העיד כי לצורך הדבקת השטיחים נעשה שימוש בדבק אקרילי 700 שהינו חסר ריח וידידותי לסביבה, כמפורט בתווית המוצר (נספח א' לתצהיר, צד ג'/1) וכי מתקיני השטיחים עצמם, העובדים עם דבק זה, מידי יום ביומו, לא נדרשים למגן את עצמם במסכות נוכח בטיחות השימוש בו. 21. יעקב אמסלם (להלן: "אמסלם") שהיה אחראי על עבודות השיפוצים מטעם גולף, זומן לעדות מטעם שטיחן והעיד כי עבודות החלפת שטיחים בוצעו לאחר פינוי החדרים בהם הוחלפו השטחים וכי עבודות השיפוץ ה"כבדות", בוצעו בסופי השבוע, בימי חמישי אחה"צ ושישי, בהם לא עובדים (עמ' 16 לפרוטוקול). אמסלם הוסיף והעיד כי בחדר בו ישבה התובעת, לא הוחלפו שטיחים אלא בוצעה השלמה בלבד של פיסת שטיח במקום בו הוסרה מחיצת גבס על מנת לחבר שני חדרים לחדר אחד (עמ' 16 לפרוטוקול). אמסלם הוסיף וציין כי עבודה זו בוצעה לפני 13.11.00 (התאריך הנקוב על גבי חשבונית ת/3 - עמ' 17 לפרוטוקול), דהיינו טרם תחילת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, מה שמתיישב גם עם עדותה של התובעת כי במועד התחלת עבודתה, עבודות השיפוץ היו בעיצומן וכי בתחילה ישבה בקומה השניה עד אשר הסתיימו העבודות בחדר אשר יועד למחלקת היבוא. 22. אמסלם העיד כי ניתן ללמוד על היקף העבודות, ממסמכי הנהלת החשבונות בלבד שכן לא נוהלו על ידי גולף, יומני עבודה המתעדים את עבודות השיפוץ (עמ' 19 לפרוטוקול). אמסלם הוסיף ואישר בעדותו כי לאחר 29.11.00, בוצעו על ידי חברת נדיר, עבודות של צביעת המסדרונות בטיח בהיקף של 760 מ"ר, צביעת תקרה בהתזת חול בהיקף של 220 מ"ר וצביעת 85 דלתות ומשקופים (עמ' 19-20 לפרוטוקול) ואף אישר כי לא נערכו בדיקות של ריכוז האבק במשרדים וכי העובדים לא תודרכו להתלונן בדבר תופעות לוואי כתוצאה מהשיפוצים (עמ' 21 לפרוטוקול). 23. יארקצ'י, מנהל ג.י., ציין בתצהירו, צד ג'/2, כי עבודות שיפוץ המסדרונות, בשתי קומות המשרדים של גולף, בוצעו בהתאם להצעת המחיר שצורפה לתצהירו, בחודשים דצמבר 2000-ינואר 2001 וכללו פרוק P.V.C מהרצפה, ריצוף קרמיקה, עבודות גבס שונות, עבודות צנרת מים וכיבוי אש, סגירת חורים והכנת הקירות והתקרה לעבודות צבע אשר בוצעו על ידי נדיר. יארקצ'י ציין כי לצורך הסרת ה- P.V.C, לא היה כל צורך בשימוש בחומרים כימיים וכי ריצוף הקרמיקה נעשה בשעות הלילה ובסופי השבוע, תוך שימוש במלט, חול ודבק קרמיקה 106 או 109 של "מיסטר פיקס". עוד ציין יארקצ'י כי לצורך בניית קירות גבס, בלובי הכניסה, הורכבו מסכי ניילון שסגרו את האזור בצורה הרמטית, לצורך מניעת פיזור אבק. ניתוח ומסקנות 24. אין חולק כי במהלך התקופה שבין דצמבר 2000 ועד פברואר 2001, בוצעו עבודות שיפוצים במשרדי הנתבעת. מהעדויות עולה כי מדובר בעבודות רחבות היקף אשר בוצעו בעת שהעובדים ממשיכים לעבוד במשרדים. 25. אין ספק כי עדותה של התובעת, בדבר שימוש בממיסי דבקים, הינה בגדר עדות סברה המבוססת על תחושתה לאור חשיפה לריח ששרר במשרדים, לאחר הדבקת שטיחים. יחד עם זאת, יש לזכור כי מעבר לתחושה הסובייקטיבית של חשיפה לריח, התובעת אינה יודעת ואינה יכולה לדעת באילו חומרים נעשה שימוש במהלך עבודות השיפוץ. 26. עצם העובדה שהתובעת טענה בתחילה כי העבודות נעשו בחודשים ינואר-פברואר 2001 ורק לאחר השלמת הליכי גילוי המסמכים ועיון בחשבוניות, טענה כי השיפוצים החלו בדצמבר 2000, אינה מהווה הרחבת חזית שכן הטענה העומדת בבסיס עילת התביעה - חשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודות השיפוץ - פורטה כדבעי בכתב התביעה והמועדים המדוייקים של עבודות השיפוץ, הינם בגדר נתון עובדתי שאין בו משום הרחבת חזית. 27. אמנם מצאתי מידה מסויימת של הגזמה והפרזה בעדותה של התובעת אשר תארה את מצבה ככזה שאינו מאפשר כל עבודה או תפקוד סביר בבית וזאת בניגוד לעמדת המומחה הרפואי. יחד עם זאת, עדותה של התובעת בדבר מפגעי ריח ואבק, בזמן השיפוצים, מוצאת תימוכין בעדותה של גב' קנצ'וק אשר ציינה בחקירתה הנגדית כי דרשה לסגור את דלת החדר המשותף אותו חלקה עם התובעת לאור מפגעי אבק וריח וכי היא והתובעת נדרשו לעבור במסדרונות בהם בוצעו עבודות צביעה נרחבות, מספר פעמים ביום, על מנת להגיע למשרדים אחרים. 28. בנסיבות העניין, יש להביא בחשבון כי מלוא הפרטים והעובדות בנוגע למועדי ביצוע העבודות והחומרים בהם נעשה שימוש במסגרת השיפוצים, מצויים ו/או צריכים להיות מצויים ברשות הנתבעת. יתרה מכך, משהתובעת פנתה אל הנתבעת, באמצעות בא כוחה, עוד בחודש נובמבר 2002 (נספח י"ב לתצהיר התובעת), בטענה כי נחשפה לחומרים מזיקים בגין עבודות השיפוץ שנערכו במשרדים ובדרישה לפרוט החומרים בהם נעשה שימו שבמהלך עבודות השיפוץ, היה בידי הנתבעת להערך בזמן אמת ובסמוך לאחר סיום השיפוצים, לאיסוף ושמירת הפרטים הנוגעים לעבודות לרבות מועדי ביצוען ורשימת החומרים בהם נעשה שימוש. בנסיבות אלה, סבורה אני כי נטל הראיה להוכחת היקף השיפוצים, כמו גם החומרים בהם נעשה שימוש במסגרתם, רובץ לפתחה של הנתבעת אשר הנתונים האמורים מצויים ו/או צריכים להיות ברשותה ו/או בשליטתה - וכפי שיובהר בהמשך, נראה כי הנתבעת לא עמדה בנטל האמור. 29. לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות, נראה כי שאלת היקף העבודות, מועדי ביצוען והחומרים בהם נעשה שימוש במסגרתן - לא הובהרה די צרכה. בהעדר יומני עבודה מפורטים, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי "העבודות המלוכלכות", בוצעו כולן או רובן, מחוץ לשעות העבודה. עדות התובעת כי בעת ביצוע העבודות, היו מפגעי אבק וריח, מצאה תמיכה חלקית בעדותה של גב' קנצ'וק. מפגעי אבק וריח, יכול שנבעו מעבודות הדבקת שטיחים במשרדים הסמוכים או מעבודות בנייה וצבע שנעשו במסדרונות ובמשרדים הסמוכים לחדרה של התובעת. יתרה מכך, בהעדר פרוט של החומרים והצבעים בהם נעשה שימוש על ידי חברת נדיר, לצורך עבודות חיפוי בטיח וצביעת המסדרונות והדלתות (עדות אמסלם, עמ' 19-20 לפרוטוקול ואסופת המסמכים, ת/4. כן ראה לעניין זה תגובת הנתבעת מיום 11.5.06, במענה לבקשת התובעת לגילוי מסמכים ספציפיים והצהרתה כי אין בידה פרוט החומרים בהם נעשה שימוש על ידי נדיר לרבות הרכבם הכימי), הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי התובעת לא נחשפה לחומרים מסוכנים, לרבות איזוציינטים אשר עלולים להיות מצויים בחומרי צבע, כמפורט בעדות המומחה הרפואי, ד"ר ורסנו: "... אם התובעת היתה חשופה במשך חודשיים שלושה, רוב או כל הימים לאבק, שחדר לתוך חדרה עד כדי כך שניתן היה להבחין בחלקיקי אבק באוויר או על הציוד המשרדי או שהיא היתה חשופה לריחות חזקים ומטרידים במשך כל התקופה הזו של חודשיים שלושה ובעיקר אם היו גם חומרים איזוצייטיים שנמצאים בחומרי צבע - הנטיה שלי כן לייחס השפעה ארוכת טווח, כאשר מדובר בחשיפה של 3-4 שעות במשך יום יום, תקופה של חודשיים שלושה" עמ' 14 לפרוטוקול). 30. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מרבית העבודות, לרבות עבודות הצבע, בוצעו בשעות בהן לא שהו עובדים במשרדים ואף לא סיפקה את רשימת החומרים בהם נעשה שימוש על ידי חברת נדיר לצורך ביצוע עבודות הצבע, חיפוי קירות בטיח וצביעת המסדרונות והדלתות, סבורה אני כי החסר הראייתי בצרוף סמיכות וחפיפת הזמנים בין תקופת השיפוצים להחרפה שחלה במצבה הבריאותי של התובעת אשר במהלך תקופת השיפוץ, בפברואר 2001, לקתה בהתקף חריף שהוביל לאשפוזה בבית חולים וולפסון, מטים את מאזן ההסתברויות לעבר הכרה בקיומו של קשר סיבתי מסוים בין ההחרפה במחלת הריאות של התובעת לחשיפה לתוצרי עבודות השיפוץ באופן שיש לייחס לחשיפה, תרומה כלשהי להחרפה במצב. לעניין הוכחת קשר סיבתי בין חשיפה לחומרים מסוכנים להתפתחות מחלה או תסמונת רפואית, ראיתי להפנות לפסק דינה של כב' השופטת דורנר בע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי ואח' נ' קרישוב, פ"ד נח (5) 215, שם נדונה סוגיית קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לאסבסט לבין התפתחות סוג נדיר של מחלת סרטן. אשר למידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי בסוגיות כגון אלה, נפסק: "על בית המשפט - ועניין זה עיקר - לשקול את הידע המדעי במאזניים משפטיות. לאמור, כי על בית המשפט להביא בחשבון את ההבדל המהותי שבין אופן הוכחת תביעות במשפט האזרחי, הדורשת רמת וודאות שהיא מעבר ל- 50% בלבד, לבין רמת הוודאות הנדרשות לצורך קביעת עובדות בעולם המדע, שם הוכחה ברמת הסתברות של 51%, אינה נחשבת ההוכחה כלל. לשם כך, על בית המשפט לדלות מעדויות המומחים המדעיים, שעולם מושגיהם, ורמות ההוכחה אליהן הם רגילים שונים בתכלית, את התשובה לשאלה המשפטית (השונה) של עמידה ברף מאזן ההסתברויות" (פסקה 10 לפסק הדין). ובענייננו - החסר הראייתי בכל הנוגע לחומרים הכימיים בהם נעשה שימוש על ידי נדיר, מוביל להעברת הנטל להוכיח כי התובעת לא נחשפה לחומרים מסוכנים ו/או מזיקים, לפתחה של הנתבעת אשר לא עמדה בנטל האמור. בנסיבות אלה ובהתחשב במשקל המצטבר של חפיפת הזמנים בין תקופת השיפוצים להחרפה שחלה במצבה הבריאותי של התובעת, סבורה אני כאמור כי הוכח על בסיס מאזן ההסתברויות, קשר סיבתי מסוים בין השיפוצים להחמרה במצבה הרפואי של התובעת. 31. יחד עם זאת, סבורה אני כי לא ניתן להתעלם מקיומם של גורמי סיכון נוספים אשר עלולים היו לגרום להחמרה במחלת הריאות ממנה סבלה התובעת. ד"ר ורסנו התייחס בחוות דעתו להשפעת העישון כגורם מחמיר וכן לחשיפה לאפיתל כלב שהינו גורם אלרגני בהתאם לתבחיני אלרגיה שבוצעו לתובעת. זאת ועוד, ד"ר ורסנו התייחס בעדותו, לגורמי הסיכון הטבעיים וציין כי: "המהלך הוא אינדיבידואלי וייתכנו הבדלים בין חולה לחולה. באופן כללי הייתי אומר, שמהלך האסטמה כפי שתואר בתובעת עד לארוע - ניתן לצפות שתהיה החמרה הדרגתית במשך השנים גם בלי חשיפה" (עמ' 17 לפרוטוקול). יחד עם זאת, סבורה אני כאמור כי נוכח חפיפת הזמנים והעובדה שהתובעת לקתה במהלך תקופת השיפוצים בהתקף חריף שהוביל לאשפוז ב- 5.2.01 (להלן: "האשפוז הראשון"), יש לראות בחשיפה למפגעי אבק וריח, כגורם בעל משקל ותרומה יחסית להחרפה שחלה במצבה של התובעת בתקופה האמורה. 32. אשר לעישון, התובעת הודתה כי עישנה משך שנים רבות, כ- 10 סיגריות ביום והפסיקה לעשן רק לאחר האשפוז השני, באוגוסט 2002 (עמ' 19 לפרוטוקול). בתגובה לתצהיריהן של גב' קנצ'וק וגב' ידיד, אשר העידו מטעם הנתבעת, בדבר הרגלי העישון של התובעת, העידה התובעת כי עישנה סיגריות מסוג "מלבורו לייט" (ולא נובלס כעדות גב' קנצ'וק) וכי עישנה כ- 10 סיגריות ביום. יצויין כי לא נמצא בתעוד הרפואי, בתקופה שעובר להחמרה, כל רישום בדבר כמות הסיגריות שהתובעת עישנה. בטופס הצעה לביטוח חיים שמולא על ידי התובעת ב- 27.6.01 (לאחר האשפוז הראשון), ציינה התובעת כי הינה מעשנת כ- 10 סיגריות ביום. בנסיבות העניין, לא ראיתי לבסס מסקנות עובדתיות ביחס להרגלי העישון של התובעת על בסיס הערכותיהן הבלתי מבוססות של גב' קנצ'וק וגב' ידיד. יחד עם זאת, גם אם מדובר בעישון של כ- 10 סיגריות ביום כגרסת התובעת, הרי שד"ר ורסנו ציין בעדותו כי מי שסובל מאסטמה, עלול להינזק מעישון, במידה גדולה יותר ממעשן שאינו לוקה באסטמה וכי מדובר בנזק מצטבר שהשפעותיו ניכרות גם לאחר הפסקת העישון כפונקציה של מידת העישון ומשך תקופת העישון. התובעת הודתה כי עישנה מגיל צעיר וחדלה מכך רק לאחר האשפוז השני, באוגוסט 2002, וכי הינה מחזיקה כלב בביתה, מה שעל פי עדות ד"ר ורסנו עלול להיות בגדר פקטור מחמיר (עמ' 12 לפרוטוקול), כך שיש להתחשב בהשפעתם המצטברת והמסתברת של גורמים אלה על ההחמרה במצבה של התובעת ויודגש כי על פי חוות דעתו של ד"ר ורסנו, יש לזקוף כדי שליש מנכותה הכוללת של התובעת, לחובת העישון. 33. התובעת טוענת כי יש לזקוף מלוא הנזק, לחובת הנתבעת, מכח עקרון הגולגולת הדקה - אין בידי לקבל טענה זו שכן על פי חוות דעתו של ד"ר ורסנו, התובעת סבלה ממחלת ריאות פעילה עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעת באופן שניתן להעריך את מידת ההחמרה שחלה במצבה בתקופה שלאחר עבודות השיפוצים וכן ניתן להעריך באופן מסתבר את תרומתם ומשקלם של גורמי הסיכון הנוספים. 34. בשוקלי את מכלול הראיות ולאור עדותו של המומחה בדבר החמרה אפשרית במהלך המחלה מסיבות טבעיות ובהתחשב בגורמי הסיכון של עישון וחשיפה לאפיתל כלב מחד ומאידך בהתחשב בחסר הראייתי באשר לחומרים אליהם נחשפה התובעת בתקופת השיפוצים ובכך שההחרפה במחלתה של התובעת, התרחשה תוך כדי תקופת השיפוצים, ראיתי להעריך כי יש לזקוף כמחצית משיעור ההחמרה לחובת החשיפה למפגעי ריח, אבק וחומרים בהם נעשה שימוש לצורך ביצוע עבודות הצבע. משד"ר ורסנו העריך את מידת ההחמרה שחלה בהשוואה למצבה של התובעת עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעת, בשיעור של 10%-15% נכות (עמ' 19 לפרוטוקול), ראיתי להעריך את הנכות שיש לייחס להחמרה שחלה בעקבות החשיפה לתוצרי השיפוץ, בשיעור של כ- 7%. שאלת האחריות 35. דומה כי אין צורך לחזור על מושכלות ראשונים ביחס לחובת הזהירות המוטלת על מעביד כלפי עובדו לרבות החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, נקיטה באמצעי זהירות למניעת סיכונים בלתי סבירים והזהרת העובד מפני סיכונים הכרוכים בעבודה, ראה לעניין זה, ע"א 435/85 מחמוד בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524, ע"א 655/80 שרזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 255. 36. בענייננו - משהנתבעת החליטה לערוך עבודות שיפוץ נרחבות, בעת שהעובדים ממשיכים לעבוד במשרדים, היה עליה לצפות כי מי מהעובדים עלול להיפגע כתוצאה מהעבודות האמורות גם אם מדובר בפגיעה הנובעת מרגישות מיוחדת. יודגש כי אין מדובר בשיפוץ מקומי ומצומצם אלא בעבודות שיפוץ מקיפות שנמשכו כשלושה חודשים וכללו החלפת שטיחים, הריסת ובניית קירות, חיפוי קירות בטיח וצביעת מסדרונות ודלתות. 37. חשיפה לתוצרי עבודות השיפוץ, לרבות מפגעי אבק וריח, במיוחד כשמדובר בעבודות הנמשכות כשלושה חודשים להבדיל מעבודה מקומית המסתיימת תוך ימים ספורים, עלולה לחשוף עובדים לסיכונים אפשריים ויצויין כי גם מהנדס אנגל אשר העיד מטעם הנתבעת הסכים כי ככל שמדובר בעבודות הגורמות לאבק, היה ממליץ לבצען בסופי שבוע "בכדי לא לחשוף אף עובד לסיכון אפשרי" (עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 16.2.04). על אחת כמה וכמה שהיה על הנתבעת לבדוק ולוודא כי חומרי הצבע בהם נעשה שימוש על ידי נדיר, לצורך עבודות חיפוי קירות בטיח וצביעת המסדרונות והדלתות, אינם כוללים חומרים מזיקים. 38. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת הצהירה, טרם תחילת עבודתה כי הינה סובלת מאסטמה. איני נדרשת לשאלה זו לצורך הדיון בשאלת האחריות שכן גם אם התובעת לא הצהירה כי הינה סובלת מאסטמה, היה על הנתבעת לצפות כי מי מבין עובדיה, סובל מאלרגיה ו/או ממחלות כלי נשימה לרבות אסטמה שאינן בגדר מחלות נדירות וראה לעניין זה עדות המומחה הרפואי, ד"ר ורסנו, אשר ציין בעדותו שכ- 6%-7% מהאכולוסיה לוקים באסטמה (עמ' 16 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, היה על הנתבעת לצפות כי עובדים הסובלים מרגישות אלרגית מיוחדת, עלולים להינזק כתוצאה מחשיפה למפגעי ריח ואבק. אמנם ד"ר ורסנו ציין בעדותו כי סביר יותר שחשיפה לאבק וריחות דבק וצבע, תגרום להחמרה זמנית, אלא שגם אם מדובר בסיכון להחמרה זמנית וחולפת, היה על הנתבעת לצפות נזק מסוג זה, לפעול למניעתו או למצער להזהיר את העובדים מפניו. 39. משהנתבעת לא הורתה על פינוי בניין המשרדים, לצורך ביצוע השיפוץ, הרי שלמצער היה עליה להביא בפני העובדים מידע בדבר עבודות השיפוץ, לוודא האם יש מי מביניהם הלוקה במחלות דרכי הנשימה ומצוי בסיכון מיוחד לחשיפה לתוצרי השיפוץ כמו גם להדריך העובדים לנקוט זהירות מיוחדת ולדווח למעביד במידה והינם חשים פגיעה כלשהי כתוצאה מעבודות השיפוץ. זאת ועוד, מהראיות עולה כי הנתבעת לא דאגה להזהיר את העובדים מפני סיכוני בריאות שעלולים להיות כרוכים בחשיפה לעבודות שיפוץ, המשתרעות על פני תקופה של כשלושה חודשים, לא דאגה לנטר את כמויות האבק על מנת לוודא שאינן עולות על המותר או ליתן הנחיות מיוחדות בדבר ניקיון ואיוורור, במהלך עבודות השיפוץ (ראה עדות אמסלם, האחראי על השיפוצים מטעם הנתבעת אשר לא ידע ליתן פרטים לגבי הנחיות שניתנו בדבר השארת חלונות פתוחים והסדרי ניקיון מיוחדים בתקופת השיפוצים, עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 16.2.09, כן ראה עדות עזריה בעמ' 36 לפרוטוקול ישיבת 20.1.09). בנסיבות אלה, נראה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כמעביד בכך שלא דאגה להסדרי איוורור וניקיון מיוחדים בתקופת השיפוצים ולא הדריכה את העובדים לדווח במידה והינם חשים פגיעה בבריאותם, במהלך עבודות השיפוץ הנרחבות שבוצעו בבניין המשרדים, במשך כשלושה חודשים. תרומת רשלנות 40. לצורך הדיון בסוגיית האשם התורם, יש להכריע בשאלה האם התובעת הצהירה בעת קבלתה לעבודה כי הינה סובלת מאסטמה. 41. במעמד קבלתה לעבודה, חתמה התובעת על הצהרת בריאות, נ/1, המנוסחת בזו הלשון: "... אינני חולה במחלה כרונית כלשהי, מחלה מדבקת, מחלת מין, מחלת נפש, אינני שותה לשוכרה או מתמכר לסמים ואין לי כל מגבלות גופניות אשר ימנעו ממני לבצע את התפקיד(ים) המוצע(ים) לי והכרוך(ים) בביצועו(ם)...". התובעת חתמה על ההצהרה האמורה, מבלי שצויין בה כי הינה סובלת מאסטמה. בחקירתה הנגדית, עומתה התובעת עם הצהרת הבריאות והעידה: "... אמרתי שאני סובלת מאסטמה אצל מנהל כח אדם, שרעבי. בפרוש אמרתי לו שאני סובלת מאסטמה. כיוון שזה לא עומד שום קריטריון בטופס המוכן, הוא אמר לי שאין צורך לציין את זה, כיוון שזה לא מפריע לי לעבוד" (עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת 20.1.09) 42. מנגד, מנהל כח האדם של הנתבעת, אבנר שרעבי (להלן: "שרעבי"), הכחיש טענתה זו של התובעת והעיד: "אני לא זוכר שהיא אמרה לי את זה. אני מכיר את עצמי מהרבה שנים בעבודה בחברה, שאם היתה אומרת לי שיש לה את המחלה הזאת והזאת, הייתי אומר לה שאני רוצה שזה יהיה רשום..." (עמ' 42 לפרוטוקול ישיבת 20.1.09). 43. אין בידי לקבל עדות התובעת כי בעת החתימה על הצהרת הבריאות נ/1, אמרה לשרעבי כי הינה סובלת מאסטמה אך הוא אמר לה שאין צורך לציין זאת. לא זו בלבד שעדותה של התובעת בעניין זה, הוכחשה מכל וכל, על ידי שרעבי, אלא שגרסתה זו של התובעת, נשמעה לראשונה, בחקירתה הנגדית ואין לה כל זכר בתצהיר העדות הראשית. התובעת ציינה בתצהיר העדות הראשית כי הנתבעת ידעה על מחלת האסטמה ממנה היא סובלת שכן ציינה עובדה זו, כמו גם את עובדת היותה מעשנת, בטופס הצעה לביטוח חיים (נספח א' לתצהיר) אלא שמדובר במסמך שנחתם ביום 27.6.01, דהיינו לאחר תום תקופת השיפוצים ולאחר האשפוז הראשון ולא בעת הקבלה לעבודה. חזקה על התובעת כי אם אכן הצהירה בפני שרעבי, במעמד הקבלה לעבודה כי הינה סובלת מאסטמה וזה אמר לה שאין צורך לציין זאת בהצהרת הבריאות, היתה מפרטת עובדה חשובה ומהותית זו בתצהירה. בנסיבות אלה כשמדובר בגרסה כבושה שנשמעה לראשונה בחקירתה הנגדית של התובעת, לא ראיתי לקבלה. 44. משקבעתי כי התובעת לא הצהירה בעת קבלתה לעבודה על מחלת האסטמה ממנה היא סובלת, ובהעדר ראיה או טענה כי התלוננה בפני מי מהממונים עליה, על קושי או הרגשה רעה כלשהי במהלך תקופת השיפוצים, נראה כי התנהגותה של התובעת נגועה באשם תורם. כזכור, התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת במהלך תקופת השיפוצים. בנסיבות אלה ונוכח עדותה כי סבלה מריחות הדבק וכי חשה סחרחורת וכאבי ראש (עמ' 23 לפרוטוקול), היה עליה לדווח לנתבעת כי הינה סובלת מאסטמה וכי הינה חוששת לפגיעה בבריאותה. משהתובעת לא התריעה בפני הנתבעת כי הינה סובלת מרגישות אלרגית ומחלת אסטמה וכי ריחות הדבק ותוצרי השיפוץ, גורמים לה לכאבי ראש וסחרחורת, תרמה בהתרשלותה להחמרה שחלה במצבה שהרי בראש ובראשונה, אדם אחראי לשמירה על בריאותו ושלומו. בהתחשב בכך שהתובעת היתה עובדת חדשה אשר רצתה לשמור על מקום עבודתה מחד ומאידך, בהתחשב בכך שהתובעת לא הודיעה לנתבעת על מחלת האסטמה בעת קבלתה לעבודה ואף לא מצאה להתריע על כך נוכח השיפוצים שבוצעו באותה עת, ראיתי להעריך את מידת האשם התורם של התובעת, בשיעור של 30%. ההודעה לצד ג' 45. בנסיבות העניין, סבורה אני כי דין ההודעה לצדדים שלישיים כנגד צדדי ג' 1 ו- 2, שטיחן וג.י., להדחות. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי שטיחן או ג.י., עשו שימוש בחומרים מסוכנים, האסורים בשימוש בעבודות מסוג זה. יתרה מכך, הנתבעת הזמינה את שטיחן וג.י. לבצע עבודות במשרדיה והיא זו שקבעה את המועדים והזמנים בהם תבוצענה העבודות ואת ההסדרים שהונהגו באשר לעבודת העובדים בתקופת השיפוצים. משהנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי שטיחן או ג.י., חרגו מההוראות שניתנו להן או כי פעלו באופן רשלני החורג מסטנדרט הזהירות הנדרש, דין ההודעה לצד ג' כנגד שטיחן וג.י. להדחות. 46. כנגד צד ג' 3, נדיר, ניתן פסק דין מותנה בהעדר הגנה. לפיכך על צד ג' 3, נדיר צבעים בע"מ, לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שתחוייב בו כלפי התובעת. גובה הנזק 47. התובעת עבדה אצל הנתבעת כפקידת יבוא, בשכר ממוצע של כ- 8,377 ₪ ברוטו, המסתכם בתוספת הפרשי הצמדה, בסך של כ- 10,400 ₪, ברוטו לחודש. 48. התובעת טוענת כי מאז פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת, בחודש מאי 2002, לא עבדה (למעט תקופה של שלושה חודשים במהלכם עבדה בחברת גרוס), שכן מצבה הרפואי לא מאפשר לה להשתלב או להתמיד בעבודה כלשהי. לטענת התובעת, יש לפסוק לזכותה פיצויים בגין הפסד השתכרות מלא ולחלופין, יש להתחשב בנכות תפקודית בשיעור של 60% - אין בידי לקבל טענות אלה. 49. כזכור המומחה הרפואי ד"ר ורסנו, העריך את נכותה הכוללת של התובעת, בשיעור של 50%. ד"ר ורסנו העריך את מידת ההחמרה במצבה של התובעת, בשיעור של 10%-15% נכות מתוכם ראיתי לייחס לחשיפה לתוצרי השיפוץ, כמחצית ממידת ההחמרה, דהיינו בגבולות 7% נכות. ד"ר ורסנו ציין בחוות דעתו כי "בנכות הנ"ל התובעת מסוגלת לעבודה משרדית ללא חשיפה לחומרים מגרים". בתשובות לשאלות הבהרה, התבקש ד"ר ורסנו לפרט האם על התובעת להימנע מחשיפה ל"חומרים מגרים" והשיב: "חומרים אירטנטיים הם חומרים חלקיקיים או גאזיים וכימיקליים כולל עשן סיגריות וחומרים אין ספור אחרים גם בתעשיה ולעיתים, בהתאם לרגישות האישית גם בשמים וריחות חזקים אחרים". בהינתן כי התובעת עבדה כפקידה, אין בהמלצה להימנע מחשיפה לחומרים אירטנטיים, כדי למנוע מהתובעת להשתלב בעבודה ויצויין כי ד"ר ורסנו חזר והבהיר בחקירתו הנגדית: "... בעת החרפה של המחלה היא בהחלט עלולה להפסיד ימי עבודה אבל ככלל אדם אסטמטי עם תלונות ותפקודי ריאות כמו של התובעת- לא אמור שלא לעבוד בעבודה משרדית שלא כרוכה במאמץ פיזי או לחשיפה לחומרים מגרים" (עמ' 9 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, נוכח חוות דעתו ועדותו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, סבורה אני כי אין הצדקה לכך שהתובעת אינה עובדת כלל. 50. הפסדי השתכרות - בנסיבות העניין בהתחשב בכך שהתובעת לא פעלה על מנת לשוב ולהשתלב בעבודה ובהתחשב בנכות שיש לזקוף לחובת החשיפה לתוצרי השיפוץ, בשיעור של כ- 7% מתוך נכות כוללת של 50%, הנובעת ברובה ממחלתה הטבעית של התובעת וגורמי סיכון נוספים כגון עישון וחשיפה לאפיתל כלב, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, על דרך של הערכה גלובלית. בשוקלי את עבודתה של התובעת כפקידה, שיעור השתכרותה בעבודתה אצל הנתבעת ושיעור הנכות שיש לזקוף לחובת החשיפה לתוצרי השיפוץ, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, לרבות הפסד הפרשות לתנאים סוציאליים, בסכום גלובלי של 160,000 ₪. 51. כאב וסבל - את הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בנכות שיש לזקוף לחובת החמרה במצב כתוצאה מחשיפה לתוצרי השיפוץ, בשיעור של 7%, ראיתי להעריך בסך של 50,000 ₪. 52. עזרת הזולת - התובעת סבלה ממחלת אסטמה עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעת. נכותה של התובעת מיוחסת בחלקה הארי למחלתה הטבעית וגורמי סיכון שאינם קשורים לעבודתה אצל הנתבעת. בנסיבות אלה, בהתחשב בנכות שנזקפה לחובת החשיפה לחומרים מגרים בתקופת העבודה אצל הנתבעת, בשיעור של 7%, מתוך נכות כוללת של 50%, ראיתי להעריך את הפיצוי היחסי בגין עזרת הזולת אשר התובעת נדרשה ועלולה להידרש לה בגין נכותה, בעבר ובעתיד, בסכום גלובלי של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 53. התובעת עתרה לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, בעבר ובעתיד. מעבר לכך שהתובעת זכאית לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לה במסגרת קופת החולים בה היא חברה ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, הרי שיש לזכור כי התובעת סבלה מאסטמה ונזקקה לטיפול תרופתי עובר לתחילת עבודתה אצל הנתבעת וכי מרבית הנכות אינה מיוחסת להחמרה שחלה בגין עבודתה אצל הנתבעת. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי היחסי בין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, בסכום גלובלי של 3,000 ₪. סיכום וניכויים 54. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 233,000 ₪. לאחר ניכוי תרומת רשלנות, בשיעור של 30%, עומד סכום הפיצויים לו זכאית התובעת, על סך של 163,100 ₪. 55. התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), תביעה להכרה בנכות מעבודה ותביעתה זו נדחתה על ידי פקיד תביעות (נספח יא 1 לתצהיר התובעת). 56. התובעת הוכרה כזכאית לקצבת נכות כללית, בשיעור של 100%, בגין מחלת ריאות כרונית קשה (נספח י"א לתצהיר התובעת). הנתבעת טענה בסיכומיה כי יש לערוך ניכוי יחסי של גמלאות המל"ל, במסגרת נכות כללית, מסכום הפיצויים שיפסק לזכות התובעת, בהתאם לחוות דעת אקטוארית שתצורף לסיכומי הצד השלישי על מנת שתהיה מעודכנת כמה שיותר. ואכן לסיכומי צד ג' מס' 2, צורפה חוות דעת ערוכה על ידי האקטואר שי ספיר, על פיה תגמולי המל"ל במסגרת נכות כללית, בעבר ובעתיד, מסתכמים בסך של 674,692 ₪. 57. התובעת עתרה להורות על הוצאת חוות הדעת האקטוארית שצורפה לסיכומי צד ג' 2, מתיק בית המשפט בהיותה ראיה חדשה אשר צורפה לראשונה לסיכומים, ללא נטילת רשות. לחלופין טוענת התובעת כי דין המסקנות בחוות הדעת להדחות שכן ההנחות עליהן מבוססת חוות הדעת, לא הוכחו ולחלופי חלופין כי יש לאפשר לה לחקור את עורך חוות הדעת. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי עובדת קבלת תגמולי נכות כללית, הוכחה בעדות התובעת אשר אישרה בחקירתה הנגדית כי הינה מקבלת גמלת נכות כללית בסך של 3,700 ₪ לחודש (עמ' 20 לפרוטוקול) וכי חוות הדעת האקטוארית משמשת כלי עזר לחישוב הניכויים. 58. הלכה היא כי מקום בו משולמות גמלאות נכות כללית, בין היתר בגין מעשה עוולה, יש לערוך ניכוי יחסי של הגמלאות מסכום הפיצויים, ראה לעניין זה ע"א 2135/06 בולוטין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, , 29.6.08), ע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (4) 350, 356 (2003). משהוכח כי התובעת מקבלת גמלת נכות כללית, בגין מחלת ריאות כרונית, יש לנכות את החלק היחסי של הגמלאות בהתאם ליחס שבין הנכות הקשורה למעשה העוולה לבין שיעור הנכות הכולל וזאת בהתאם לקביעות שנקבעו בעניין זה בתביעת הנזיקין. משנקבע על ידי המומחה הרפואי כי נכותה הכוללת של התובעת הינה בשיעור של 50%, הרי שנוכח הקביעה כי יש לזקוף 7% נכות לחובת ההחמרה כתוצאה מהחשיפה לתוצרי השיפוץ, יש לנכות 14% מסכום הגמלאות הכולל מהפיצויים שנפסקו לזכות התובעת וזאת בהתאם ליחס הנכויות (50 : 7). 59. אשר לחוות הדעת האקטוארית, לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, סבורה אני כי משהוכחה עובדת הזכאות לגמלאות נכות כללית וקבלתן בפועל, חוות דעת אקטוארית משמשת ככלי עזר לחישוב הניכויים כפי שנפסק בעניין זה בע"א 343/85 עינת נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד (3) 622. יחד עם זאת, היות והתובעת חולקת על הנחות היסוד העומדות בבסיס חוות הדעת ונושא זה לא לובן בשלב הבאת הראיות, בשל הגשתה המאוחרת של חוות הדעת, ראיתי למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יערוך את חישוב ערכן של גמלאות המל"ל אשר שולמו וישולמו לתובעת, במסגרת נכות כללית, על פי תעודת עובד ציבור בדבר פרוט תשלומים אשר תועבר אליו תוך 30 יום מהיום, על ידי ב"כ הצדדים. על הגמלאות ששולמו בעבר יתווספו הפרשי הצמדה בלבד וללא התחשבות במרכיב ריבית שכן הפיצויים נפסקו על דרך הערכה גלובלית. אני ממנה כמומחה מטעם בית המשפט את אקטואר אייל בוכבינדר מחברת בנפיט (טל': 0547-770980), אשר יתבקש להמציא חוות דעתו לתיק בית המשפט ולצדדים, תוך 30 יום ממועד קבלת פרוט התשלומים. בשכר המומחה תישא הנתבעת. 60. מסכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, בסך של 163,100 ₪, ינוכה סך של 14% מסכום הגמלאות הכולל, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית (להלן: "סכום פסק הדין"). על סכום פסק הדין (לאחר ניכוי גמלאות המל"ל כאמור לעיל), יתווספו הוצאות המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23% מסכום פסק הדין. פסיקתא תוגש לחתימה, תוך 15 יום ממועד קבלת חוות הדעת האקטוארית. 61. ההודעה לצד ג' נגד צדדי ג' 1 ו- 2, שטיחן וג.י., נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות צדדי ג', בסך כולל של 15,000 ₪ לכל אחד מהם. 62. על פי פסק הדין המותנה שניתן כנגד צד ג' מס' 3, ביום 27.3.06, על נדיר צבעים בע"מ לשפות את הנתבעת בגין כל סכום אשר ישולם על ידה לתובעת וזאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד התשלום ועד מועד הפרעון. שיפוצניקשיפוציםחשיפה לחומרים מסוכנים