קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על חשיפת הסכם פשרה בהוצאה לפועל: 1. מבוא: מונחת בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת (כתארה דאז) טל אוסטפלד-נאוי, מיום 28.2.10 (להלן - ההחלטה), אשר ניתנה במסגרת תיק הוצל"פ 1-05-09351-20 (להלן - תיק ההוצל"פ). בהחלטה הורתה ראש ההוצל"פ על חשיפת הסכם הפשרה שנכרת בין המבקשת 3, החייבת 3 בתיק ההוצל"פ, ובין המשיבים 2-4 במסגרת ע"א 7598/02 (להלן - הסכם הפשרה). ההחלטה ניתנה לבקשתה של המשיבה 1, הזוכה בתיק ההוצל"פ. 2 רקע עובדתי: בתיק ההוצל"פ מתנהלים הליכים לביצוע פסק הבוררות, שניתן ע"י כב' השופטת בדימוס שרה פריש ביום 9.12.01 (להלן - פסק הבוררות). בפסק הבוררות חוייבו המבקשים 1-3 ונתבעת נוספת לשלם סכום כסף למשיבה 1. ביום 30.1.02 בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קיבל תביעת המשיב 2, וניתן פסק דין הצהרתי, ולפיו דירה הרשומה על שם המבקשת 4 בלבד (להלן - הדירה) הינה בבעלות משותפת של המבקשים 1 ו-4. בעקבות פסק דין זה הטילה המשיבה 1 עיקול על זכויות המבקש 1 בדירה. על פסק דין זה הגישו המבקשת 3, כמנהל עזבון המבקש 1, והמבקשת 4 ערעור לבית המשפט העליון. ביום 14.12.08 ניתן פסק דין בערעור, שנידון בע"א 7598/02, ובו נאמר: "הצדדים הגיעו להסדר פשרה מוסכם שאלה עיקריו: הערעור יתקבל ופסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בה"פ 10053/99 מיום 30.1.02 יבוטל ללא צו להוצאות. כן יבוטל כל הליך אזרחי בין הצדדים לתיק זה שננקט על סמך פסק דין זה. הערבון שהופקד בתיק הערעור יוחזר למערערים באמצעות עו"ד בשמת פרי-שמחיוף. לבקשת הצדדים אנו מאשרים הסדר מוסכם זה ונותנים לו תוקף, ובלבד שיובהר בזאת כי תוקפו של ההסדר חל על הצדדים הישירים להליך זה ואין בו כדי לחייב צדדים שלישיים שלא היו צד לו, ככל שיש לעניין השלכה כלשהי עליהם". ביום 22.3.09 הגישה המשיבה 1 במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה, ובה עתרה לחייב את המבקשת 3, המבקשת 4 והמשיב 2 למסור למשיבה 1 את "סכום הפשרה שנחתם ביניהם במסגרת ע"א 7598/02", הא ותו לא. הסכם הפשרה הועבר לעיונה של ראש ההוצל"פ בהתאם להחלטה שנתנה. לאחר עיון בהסכם, ומשנוכחה, כי גם המשיבים 3 ו-4 הינם צד להסכם הפשרה, הורתה למשיבים אלו למסור תגובותיהם לבקשת המשיבה 1 לחשיפת הסכם הפשרה. במקביל הגישה המשיבה 1 ביום 25.6.09 במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה נוספת. הבקשה הוגשה בעקבות הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגד החייבת 4 בתיק ההוצל"פ, גב' שרה מרמרוש, החייבת הנוספת עפ"י פסק הבוררות. בבקשה עתרה המשיבה 1 לחייב את החייבים בתיק ההוצל"פ ואת המשיב 3 "למסור לידי הזוכה בתיק ההוצל"פ את הסכם הפשרה שנערך ביניהם". כאמור לעיל, ביום 28.2.10 ניתנה ע"י כב' ראש ההוצל"פ ההחלטה, שבה נאמר כדלהלן: "בפני בקשה לחשיפת הסכם הפשרה שנחתם בין בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: 'בנק איגוד') בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק הפועלים בע"מ לחייבת 3 במסגרת תיק ע"א 7598/02 (להלן: 'הסכם הפשרה' ... משכך ולאחר שעיינתי בהסכם ואכן יש במידע שבו בכדי לעזור לזוכה, הנני מורה על חשיפת הסכם הפשרה". למעשה החלטה זו מתייחסת להסכם פשרה שבין המבקשת 3 ובין המשיבים 2-4, כאשר בע"א 7598/02 אין הסכם שכזה. שם קיים רק הסכם הפשרה, שהצדדים לו הם המבקשות 3 ו-4 והמשיב 2. אכן ישנו הסכם פשרה אחר שנכרת בין המבקשים ובין המשיבים 2-4, אך הסכם זה איננו נוגע לע"א 7598/02 (להלן - ההסכם לפרעון חוב). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור, המונחת עתה בפני. כפי שעולה מדברי ב"כ הצדדים בדיון שנערך בפני ביום 30.6.10 מצוי כבר הסכם הפשרה בידי המשיבה 1, וזאת למרות החלטה מאוחרת יותר של כב' ראש ההוצל"פ, בה הורתה על עיכוב ביצוע ההחלטה. יתירה מכך, עותק הסכם הפשרה הועבר כבר על ידי המשיבה 1 לידי צדדים שלישיים, כפי שעולה מדברי המשיבה 1 בתגובתה לבקשה. 3. טענות המבקשים: המבקשים טוענים, כי משהושג הסכם הפשרה על ידי המשיבה 1 חרף החלטת עיכוב הביצוע של ראש ההוצל"פ ובניגוד לאמור באותה החלטה, אין לאפשר למשיבה 1 להנות מפרי עוולתה, כאשר מדובר במסמך, אשר הושג תוך פגיעה בפרטיותו של אדם, ועל כן פסול הוא מלשמש כראיה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי כב' ראש ההוצל"פ חרגה מסמכותה, כאשר הורתה על חשיפת הסכם הפשרה כולו באופן גורף, על כל פרטיו. סמכותו של ראש ההוצל"פ מוגבלת, לשיטתם של המבקשים, להעברת פרטיו של נכס זה או אחר של החייב, ככל שהתגלה נכס כלשהו, לזוכה, אך ללא חשיפה וגילוי רחבים של כל פרטי הסכם הפשרה. זאת ועוד, ההסכם שגילויו התבקש היה הסכם הפשרה, שנכרת במסגרת ההליכים בע"א 7598/02, כאשר הסכם זה נכרת בין המבקשת 4, שאיננה צד לתיק ההוצל"פ, ובין המשיב 2. ההסכם שגולה בפועל הוא הסכם אחר לחלוטין. המדובר בהסכם בין צדדים אחרים, המבקשים -מחד, המשיבים 2-4 - מאידך, ומצד שלישי - שלושה כונסי נכסים. טענה נוספת בפי המבקשים, ולפיה הבקשה לחשיפת הסכם הפשרה לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות, שעמדו ביסוד אותה בקשה. 4. עמדת המשיבים 2-4: המשיבים 2-4 הביעו את הסכמתם למבוקש בבקשת רשות הערעור דנן, הן לעניין הצורך להמשיך ולדון בבקשה למרות הימצאות ההסכם בידי המשיבה 1, הן לעניין מתן הרשות לערער והן לעניין קבלת הערעור עצמו וביטול ההחלטה. 5. טענות המשיבה 1: המשיבה 1 טוענת, כי משנעשה כבר מעשה, ועותק ההסכם מצוי בידיה, הפך הדיון בבקשה לתיאורטי, ואין בית המשפט צריך לדון בו. עוד טענה בפיה של המשיבה 1, ולפיה איחרו המבקשים בהגשת הבקשה, ועל כן דינה להידחות. לגופם של דברים, טוענת המשיבה 1, כי המבקשים ערכו את הסכם הפשרה מאחורי גבה, תוך שהם מעדיפים נושים אחרים על פניה ומבריחים את נכסיהם. אשר לטענה, כי נחשף הסכם המכר, ולא ההסכם שחשיפתו התבקשה, טוענת המשיבה 1, כי בפועל ביקשה חשיפת שני הסכמים, האחד - ההסכם במסגרת ע"א 7598/02, והאחר - הסכם הפשרה עם בנק לאומי. מכל מקום, לטענתה של המשיבה 1, אף אם חשיפתו של ההסכם לעיניה נעשתה בשוגג, זכותה של המשיבה 1 כנושה בסכום של כמיליון ₪ לדעת על הסכמי פשרה הנכרתים בין החייבים ובין נושים אחרים. לדעתה של המשיבה 1, אין חשיפת הסכם הפשרה נוגדת את חובת הסודיות הבנקאית, החלה במערכת יחסי בנק-לקוח, משום שאין מדובר בחשיפת פעילות בנקאית של מי מן המבקשים, אלא בחשיפתו של הסכם פשרה, שנערך בין בנק - כנושה, ובין לקוחו - כחייב, ובמסגרתו של אותו הסכם נעשתה העדפת נושים. הסודיות הבנקאית הינה יחסית ומן הראוי להסיר חסיון זה במקרה דנן, מפאת חשיבותו של המידע למשיבה 1 כזוכה בתיק ההוצל"פ. באשר לטענה בדבר העדרו של תצהיר לתמיכה בבקשה לחשיפת הסכם הפשרה משיבה המשיבה 1, כי הואיל והבקשה לחשיפת המסמך נסמכה על פסק דינו של בית המשפט העליון לא היה צורך בתצהיר. לטענת המבקשים, כי כב' ראש ההוצל"פ חרגה מסמכותה, מגיבה המשיבה 1, כי טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור, ועל כן אין לדון בה. 6. דיון: 6.1 תכלית המשך בירור הבקשה: אכן נכון הוא, כי בית המשפט אינו נזקק לבירור סוגיה בעלת אופי תיאורטי ואקדמי בלבד, למעט במקרים חריגים בלבד. בעניין זה ראה האמור בעע"מ 4881/08, אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, לא פורסם, , בסעיף יא לפסה"ד. אלא שבמקרה דנן עסקינן בסוגיה שאיננה תיאורטית בלבד. בתיק ההוצל"פ תלויות ועומדות בקשות שונות, המבוססות על הסכם הפשרה, שנחשף. יש מקום להכריע בשאלת חוקיות חשיפתו של הסכם הפשרה, וממילא בשאלה, האם יכולה המשיבה 1 לעשות בו שימוש כראיה מטעמה. בענין זה ראו בקשותיה של המשיבה 1 מיום 22.3.10 (נספח 2/א לטיעוני בנק הפועלים) ומיום 12.4.10 (נספח 1 לטיעוני בנק לאומי) לזמן את נציגי הבנקים לחקירה, כמו גם בקשתה לזמן את החייב פנחס כץ לחקירת יכולת נוספת , כל זאת בהתבסס על הסכם הפשרה שנחשף. ביום 27.4.10, החליטה כב' רשמת ההוצאה לפועל, הרשמת איילת הרץ, כי אין להכריע לגופן בבקשותיה של המשיבה 1 לזימון כאמור, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור דנן. חשיבות בירור הענין נובעת גם מכך שהמחוקק הביע עמדתו בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות ,תשמ"א -1981, כי חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות פסול מלשמש כראיה בבית המשפט, זולת אם בית המשפט התיר לעשות כן. פירוש הדבר, כי ככל שייקבע כי ההסכם נחשף לעיניה של המשיבה 1 שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיות, אזי יוכלו המבקשים למנוע מהמשיבה 1 שימוש בהסכם שברשותה, לרבות דחיית הבקשות שהוגשו מטעמה על סמך הסכם הפשרה. משנמצא כי יש נפקות מעשית להכרעה בעניין שפני, ומשלא הועלה על ידי המשיבה כל טעם אחר לאי מתן רשות הערעור, ניתנת בזאת למבקשים רשות ערעור והדיון בבקשת הרשות יהיה כבערעור עצמו. 6.2 בחינת הערעור מן הטעמים שיפורטו להלן, דין הערעור להתקבל. 6.2.1 סמכות הרשמת להורות על חשיפת מידע המסגרת הנורמטיבית לבחינת סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל להורות על חשיפת מידע בנוגע לחייב מצויה בסעיף 7ב(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן - חוק ההוצל"פ), שם נאמר: "רשם ההוצאה לפועל רשאי מיוזמתו או על פי בקשה, על יסוד כתב ויתור על סודיות, לצוות על כל גורם כאמור בסעיף 7א(א)(2) שברשותו מצוי מידע על החייב כאמור באותו סעיף, למסור לידיו את המידע" הרשם מוסמך לעשות כן גם שלא על יסוד כתב ויתור על סודיות, כאמור בסעיף 7ב(א2) לחוק ההוצל"פ. בסעיף 7ב(ד) לחוק לחוק ההוצל"פ נאמר: "בכפוף להוראות כל דין, אם נמסר לרשם ההוצאה לפועל מידע לפי סעיף זה, לא יעשה בו שימוש אלא במידה הנדרשת למילוי תפקידו ותוך הגנה על פרטיות החייב ושמירה על סודיות המידע. ואולם אם מצא שיש לחייב נכס או מקור הכנסה שניתן לגבות ממנו את החוב, רשאי הוא להביא לידיעת הזוכה את דבר קיומו של הנכס או מקור ההכנסה ופרטיו, בלי לחשוף את מקור המידע". אין חולק איפוא, כי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות לבנק, כאחד הגורמים המנויים בסעיף 7א(א)(2) לחוק ההוצל"פ, או בהיותו אחד הגורמים המפורטים בטור א בחלק א לתוספת השניה לחוק ההוצל"פ, להעביר לעיונו מידע המצוי ברשותו אודות החייב. נאמר בעניין זה בבר"ע(ת"א)2059/06, אברהם (עמי) יוספסברג נ. דיבולד בע"מ, לא פורסם, : "סעיף זה מסדיר מפורשות את האיזון הראוי ,לדעת המחוקק, בין השאיפה ליתן בידי הזוכה כלים לגביית חובו של חייב, לבין השאיפה להגן על פרטיותו של החייב ... תכליתם המרכזית של הליכי ההוצאה לפועל בכלל ושל חוק ההוצאה לפועל בפרט, היא להביא לפרעון חובותיו של החייב לזוכה". במסגרת איזון זה נראה, כי לא היה על כב' הרשמת להורות על העברת הסכם הפשרה כולו, באופן גורף, לידי גוטליב הזוכה. זאת בהתאם ללשון החוק, ולפיה רשאי רשם ההוצאה לפועל להביא לידיעתו של זוכה רק את דבר קיומו של נכס פלוני ו/או מקור הכנסה, וזאת מבלי לחשוף את מקור המידע. אין רשם ההוצל"פ רשאי להורות על חשיפת מידע בפני זוכה, מידע שהינו מעבר לעובדת קיומם של נכסים, שמהם ניתן להיפרע. כך נאמר בעניין זה ברע"א 2059/06 הנ"ל: "מתן אפשרות לזוכה לחקור אחר נכסי החייב, אין משמעה גילוי פרטים רחב היקף אודות החייב ,החורג מגדרי הוראות החוק". כבר מטעם זה בלבד ,סבורני כי דין הערעור להתקבל. 6.2.2 סודיות וחסיון בנקאי מקובלת עלי גם טענת המבקשים והמשיבים 2-4, כי בהחלטתה לא נתנה הרשמת משקל ראוי לחובת הסודיות הבנקאית. אמנם, בפקודת הראיות אין הוראה מפורשת בדבר חסיון בנקאי, ואולם חסיון זה הוכר על ידי הפסיקה כתוצאה מתחייבת של שילוב חובת הסודיות החוזית של בנק כלפי לקוחו, המעונין שפעולותיו הכספיות ומצבו הכלכלי לא יהיו נחלת הכלל, ומעמדה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד (רע"א 1917/92 יעקב סקולר נ. ניצה ג'רבי פד"י מז(5)764, בעמ' 772; ראו גם י' קדמי, על הראיות חלק שלישי תש"ע- 2009 בעמ' 1152-1154). אכן, עסקינן בחסיון יחסי הנסוג מפאת אינטרסים אחרים, דוגמת חשיבותו וחיוניותו של המידע המצוי בבנק להכרעה במחלוקת (ע"א 1917/92 הנ"ל, בעמ' 773-774). ברם בענייננו, חשוב המידע ככל שיהיה, וזאת לנוכח חובם של המבקשים למשיבה 1, ההולך ותופח, איזון נכון בין זכותה של גוטליב להפרע מהחייבים ובין חובת הסודיות הבנקאית, מביא למסקנה שעל הרשמת הנכבדה היה להעביר לידיעת המשיבה 1 מקורות הכנסה נוספים או נכסים נוספים, היכולים לשמש לגביית החוב, אך לא את ההסכמים במלואם. החלטה שכזו היתה גם עולה בקנה אחד עם סמכותה של הרשמת על פי חוק ההוצל"פ, כאמור לעיל. בשולי הדברים יוער, כי איני מקבל את טענתה של גוטליב בתגובתה, כי הואיל ואין מדובר בחשיפת חשבונות או פעילות בנקאית שוטפת, אלא בחשיפת הסכם פשרה, אשר נעשה בין הבנק כנושה ובין לקוחו כחייב, אין כאן הפרה של חובת הסודיות. פרשנות כאמור עומדת בניגוד להלכה שנקבעה ע"א 1917/92 הנ"ל, לפיה חובת הסודיות מוטלת על כל ענייניו של הלקוח בבנק, בין אם מדובר בפעולות כספיות ובין אם מדובר במידע כללי לגבי מצבו הכלכלי. אבחנה בין סוגי המסמכים הבנקאיים עליהם חלה חובת הסודיות אינה במקומה, והיא עלולה לפגוע בתכליתו של החסיון. ראו בענין זה גם את דברי הנשיא שמגר בע"א 5893/91, טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. נתן צבאח, פד"י מח(2)573, בעמ' 603: "לגישתי, חובת הסודיות שחב הבנק ללקוח משתרעת על כל מידע שהגיע לידי הבנק בכשירותו ככזה, והיא נמשכת וחלה גם לאחר סגירתו של חשבון הבנק, לענין מידע שהגיע לידי הבנק בתקופה שבה החשבון היה פעיל" אשר על כן, גם מטעם זה, סבורני כי דין הערעור להתקבל. 6.2.3 מועד הגשת הבקשה אינני מקבל את טענתה של גוטליב, כי דין הערעור להידחות בשל איחור בהגשתו. תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ - 1979 (להלן - תקנות ההוצל"פ) קובעת כי בקשת רשות לערער תוגש בתוך עשרים ימים מיום מתן ההחלטה או הצו אם ניתנו בפניו, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו. הבקשה שלפני הוגשה ביום 12.4.10. לכאורה, זו הוגשה באיחור, הואיל והמועד להגשתה חלף, שכן המבקשים מודים בסעיף 31 לבקשתם ובסעיף 15 לתשובתם לתגובת המשיבים, כי דבר קיומה של החלטת כב' הרשמת נשוא הערעור הגיע לידיעתם, באופן מקרי, ביום 7.3.10. מכאן, שבקשתם היתה צריכה לכאורה, להיות מוגשת עד ליום 27.3.10, לכל המאוחר. ואולם, אישור בדבר מסירה כדין של ההחלטה למבקשים לא הוצג בפני. ספק רב , האם בעובדה שדבר קיום ההחלטה הגיע לידיעת המבקשים באופן מקרי, והם מוחזקים כמי שיודעים על קיום ההחלטה, יש כדי לענות על דרישת המצאה כלשון התקנה. בע"א 20/09, ג'אלב יוסף מחמד נ. ת'מין עבד, טרם פורסם, , נקבע: "כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי על דרך הכלל, ידיעת בעל דין אודות קיום פסק דין עובר למועד המצאתו כדין, אינה מעלה ואינה מורידה. במקרה דנן, לא מצאתי כי נתקיימו נסיבות חריגות וקיצוניות של חוסר תום לב דיוני באופן המצדיק סטיה מכלל ההמצאה". כן ראו בענין זה את פסק הדין בע"א 10011/04, הנאמן הציבורי נ. איתן גורפינקל, טרם פורסם, . בנסיבות אלה, ומשעה שאין בפני כל ראיה בדבר מועד המצאת ההחלטה כדין לידי המבקשים, יש לדחות הטענה בעניין המועדים. 7. סיכום הערעור מתקבל באופן שההחלטה מבוטלת בזאת. ממילא אין המשיבה 1 רשאית לעשות שימוש כלשהו באיזה מהמסמכים שהגיעו לידיה בהתאם להחלטה. המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דינם כדלהלן: למבקשים סך כולל של 3,000 ₪; לכל אחד מהמשיבים 2-4 סך של 3,000 ₪. לסכומים הנ"ל יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה