האם מותר למתמחה לחתום על כתב אישום ? פרשנות תכליתית ועניינית של סעיף 12 (א) (1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 כוללת בחובה גם את הסמכות לחתום על כתבי אישום. לשון החוק אינה מפרטת כלל מהן הפעולות אותם יכול לבצע מי שהוסמך לשמש כתובע (וזאת גם ביחס לפרקליטים או לשוטרים תובעים) למעט האמור בסעיף 11 לחוק בו מצוין כי "התובע ינהל" את התביעה. משנמנע החוק מלאבחן בין הפעולות המותרות לתובע כאמור בסעיף 12 (א) (1) לבין כאלו שהוסמכו כאמור בסעיפים 12 (א)(1) (ב) או תובעים של לשכת התביעות כאמור בסעיף 12 (א)(2) ברי כי הסמכה לתובע כוללת את הפעולות אשר מטבעם של דברים זה נדרש לבצע , לרבות חתימה על כתבי אישום ולרבות הופעה בפני ביהמ"ש. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימת מתמחה על כתב אישום: במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 6.12.11 העלה ב"כ הנאשם מספר טענות מקדמיות. טענתו הראשונה נוגעת לכך שלדבריו המאשימה לא עמדה בחובת היידוע המוטלת עליה מכוחו של סע' 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי. לדבריו, הכתובת אליה נשלח מכתב היידוע היתה לרח' גדעון האוזנר, כאשר מכתב זה חזר בעילה של "לא נדרש". אליבא שיטתו המאשימה לא יצאה ידי חובתה לשלוח המכתב ל"כתובת הידועה", שכן כאמור, היו ברשותה כתובות נוספות, ועל-מנת לצאת ידי חובתה היה עליה לברר את הכתובת העדכנית בה נמצא הנאשם, או לחלופין - לשלוח לכל הכתובות. כטענה נוספת נוגעת לכך שכתב האישום חתום על-ידי מתמחה, ולדבריו, כתב ההסמכה של המתמחים אינו כולל אפשרות לחתום על כתבי אישום. לחיזוק טענתו, הגיש התכתבות עם ממונה בפרקליטות, אשר בה מצוין כי אף הפרקליטות סבורה שמתמחה אינו רשאי לחתום על כתב אישום. טענה שלישית נוגעת לכך שבתיק זה ישנם חומרים שבגינם מתבקשת הוצאת תעודת חיסיון. תעודה שכזו טרם הוצאה, וכך גם לא הוגשה בקשה לארכה להוצאת תעודת חיסיון. בסופם של דברים אף עתר לקבל רשימת חומר חקירה עדכנית ומפורטת, לרבות חומר שבגינו מתבקשת תעודת החיסיון. ב"כ המאשימה, במענה לטענות אלו, סבור כי אלו יצאו ידי חובתם שעה ששלחו מכתב לכתובת הרשומה בהודעה המשטרתית מיום 23.6.11, כאשר הלכה למעשה, גם אם לא בוצע שימוע פורמאלי, הנאשם היה מיוצג כל העת על-ידי עורכת הדין טובול, אשר אף באה עמם בדברים. לדבריו, גם אם לא נעשה שימוע פורמאלי, אין כל מניעה לקיימו עתה, אולם אין בכך כדי להביא לביטולו של כתב האישום. אשר לטענת העדר סמכות, לדבריו, כתב ההסמכה בעניינם מאפשר להם לחתום גם על כתבי אישום, דבר הנעשה בשגרה ומידי יום ביומו, ואילו לגבי תעודת החיסיון, הרי מדובר בעניין טכני שכן הוצאה כבר תעודת חיסיון ביחס לפ"א הנוגע לפרשה, ואותה תעודה תקפה גם לתיק שלנו. אשר לבקשה לקבלת חומר החקירה, חומר החקירה צולם והועמד לרשות ב"כ הנאשם, ובמידה וזה סבור כי חסר לו חומר מסוים - יגיש בקשה מסודרת. בסופם של דברים, זה סבור אין מקום להורות על מחיקת כתב האישום. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את הפסיקה שהובאה לעיוני, וכן עיינתי בחקיקה הרלבנטית, לא מצאתי להורות על קבלתן של הטענות המקדמיות הנוגעות לאי קיום חובת היידוע וחתימה על כתב האישום וזאת בהסתייגות קלה עליה אורה בסוף החלטתי. האם הופרה חובת הידוע: אין מחלוקת כי מכתב ובו הודעה על העברת החומר החקירה לידי היחידה החוקרת נשלח למשיב אולם חזר מבלי שנדרש. האם יצאה בכך המאשימה מחובתה ? כאמור, לשון החוק מדברת על כתובתו "הידועה" של הנאשם. לדעת מוטב זה הפרשנות שיש ליתן למונח זה הנה פרשנות תכליתית ולאו דווקא פורמלית היינו אין לראות בכתובת הידועה ככזו הרשומה דווקא במשרד הפנים אלא הכתובת אשר הלכה למעשה הייתה נתונה בידי המאשימה ושעל פי מכלול הנתונים שברשותה היא זו אשר בה מתגורר הנאשם. מיותר לציין כי בהיעדר ראייה אחרת ביחס לכתובת בה מצוי הנאשם, ברירת המחדל תהיה כתובתו הרשומה במשרד הפנים. בעניינו, וכפי העולה מתגובת נציג המדינה, המאשימה שלחה מכתב לכתובת האחרונה אותה מסר הנאשם עובר לחקירתו האחרונה טרם המשלוח. בכך נדמה כי המאשימה פעלה כפי הפרשנות התכליתית ולא הסתפקה במשלוח על פי הכתובת הפורמלית. ביחס לכך, יש דווקא בפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם בכללה ת.פ 1478/06 מבית משפט לנוער כדי לחזק את הטענה כי לכאורה המאשימה פעלה כפי המצופה ממנה שכן באותו פס"ד קיבל בית המשפט את הטענה כי היה על הנאשמת לשלוח לכתובת אותה מסר בחקירותיו ולא לכתובתו המצויינת במרשם הפלילי, או לשניהם. בית משפט סבור כי כי יש להיזהר בקביעת אמת מידה מחמירה המוטלת על המאשימה שעה שעסקינן בנאשם אשר מחליף כתובות תדיר, בפרק זמן קצר מבלי לעדכן הדבר המשרד הפנים ואת אופן פעולה ביחס לכך יש לבחון באמת מידה של סבירות הפעולה המנהלית. לאור כל שפורט עד כה הרי לטעמי יצאה המאשימה חובתה שעה ששלחה לכתובת האחרונה הידועה של הנאשם אותה מסר ימים בודדים טרם משלוח המכתב. מעבר לנדרש , גם אם הייתי קובע כי המאשימה לא עמדה בחובתה שאלה נפרדת היא מה הנפקות של הפרה זו. הסוגיה אם הפרה של חובת היידוע הקבועה בסעיף 60א' הנ"ל מצדיקה ביטול אישום, העסיקה רבות את בתי המשפט בערכאות נמוכות. קיימות החלטות שונות לכאן ולכאן. באחד מפסק הדין היחידים שנתקבלו בערעור במותב תלתא, ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כדלקמן: "... את תוצאות הפרת חובת היידוע יש לבחון, אפוא, בהתאם לעקרונות תורת הבטלות היחסית. במסגרת בחינה זו יש לשקול, בין השאר, את חומרת ההפרה של חובת היידוע בזיקה לתכלית החקיקתית של זכות השימוע של החשוד בפלילים, את הנזק שיוסב למשיבים אם השימוע בעניינם יערך בצלו של כתב-אישום תלוי ועומד, ואת הפגיעה הצפויה באינטרס הציבורי אם יבוטל האישום עד למיצוי הליך השימוע. אין חולק, כי הפרת חובת היידוע פוגעת בזכות השימוע של החשוד, וכי הסעד הראוי בנסיבות אלו הוא בראש ובראשונה מתן אפשרות לשימוע מאוחר. השאלה שבמוקד המחלוקת היא האם לצורך השימוע המאוחר מוצדק לבטל את האישום, או שמא ניתן לקיים שימוע הוגן וענייני מבלי לבטל האישום תוך עיכוב מתן תשובת הנאשם לאישום עד לסיום השימוע. סבורים אנו, כי איזונם של כל השיקולים הרלבנטיים מביא למסקנה, כי ניתן לרפא את הפגם של הפרת חובת היידוע בעריכת שימוע מאוחר מבלי שיהיה צורך בביטול האישום. ראשית לכל, תכלית סעיף 60א לחוק הנה ליתן לחשוד בעבירת פשע הזדמנות לשטוח טענותיו לפני רשות התביעה, בכדי למנוע פגיעה אפשרית בשמו הטוב ובמעמדו. כאשר מחמת תקלה הופרה חובת היידוע וכפועל יוצא נפגעה זכות השימוע, יש בשימוע מאוחר, אף אם כתב-האישום נותר תלוי ועומד, משום מתן הזדמנות לחשוד להשמעת טיעוניו בנדון, ואם ישכנע את רשות התביעה שלא היה מקום להגיש נגדו כתב-אישום, חזקה שזו תחזור בה מהאישום בהקדם. יתר-על-כן:החלטה של ראש רשות תביעה - כמו פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות במשטרה - להעמיד חשוד לדין, אינה דבר של מה בכך, והיא נסמכת, לאחר שיקול-דעת ומחשבה, על תשתית של ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעה מעבר לספק סביר. החלטה שכזו אין לבטל אך מחמת הפרת חובת היידוע, כל אימת שניתן לרפא את הפגם בעריכת שימוע מאוחר, שחזקה שיקויים בלב חפץ ואוזן קשובה. אם יסבור מי שקיבל את ההחלטה על העמדה לדין, כי יש בטיעוני הנאשם במהלך השימוע כדי לשנות את ההחלטה, חזקה שיקבל החלטה עניינית לחזור בו מהאישום. הטענה, כי פתיחותו של פרקליט מחוז או ראש ענף תביעות לקבל את טיעוני הנאשם בשימוע תהא מצומצמת יותר בשעה שתלוי ועומד כתב-אישום, לעומת מקרה שבו בוטל האישום, מטילה דופי חסר יסוד ביושרתם של ראשי התביעה ורומזת על היותם מושפעים משיקולים בלתי ענייניים. על-כן, לא נפגע אינטרס אמיתי של הנאשם בקיומו של שימוע מאוחר, כל עוד מעוכב המשפט עד למיצוי הליכי השימוע..." (ע"פ (מחוזי יר') 30541/06 מדינת ישראל נ' יצחק כהן, (2007) בצד גישה זו ניתן למצוא מספר פסקי דין בהם הורו על מחיקתם של כתבי אישום תוך שימת דגש כי קיים הבדל משמעותי בין קיומו של שימוע שעה שתיק פלילי תלוי ועומד נגד הנאשם, לבין קיומו של שימוע בטרם הגשת האישום, וכי רק בדרך זו תפנים המאשימה את חובתה לקיים את הוראות סעיף 60א' הנ"ל (תפ"ח (מח' ת"א) 1199/05 מד"י נ' פולנסקי (2007) ; תפ"ח 1138/05 (מח' ת"א) מד"י נ' ארד (2007)). הדברים שצוטטו לעיל, במסגרת ע"פ (מחוזי יר') 30541/06, בדבר עקרון הבטלות היחסית והאפשרות לקיום שימוע מאוחר מקובלים גם על מותב זה. אכן רצוי הוא כי המאשימה תקיים את הוראות סעיף 60 א' כלשונו, ותקיים את היידוע המאפשר שימוע לפני הגשת האישום,אך יש להאמין כי התביעה תשמע את כל טענות הנאשם בלב פתוח ובנפש חפצה גם עתה. המחוקק נתכוון ללא ספק לכך שיידוע יתקיים קודם להגשת האישום. יחד עם זאת, מסופקני אם המחוקק סבר מראש, בעת שחוקק הוראה חשובה זו, כי הפרת החובה כשלעצמה, ללא פגם נוסף, תביא לביטול אישום. עוד יצויין כי ההליך הפלילי איננו אשקוקי. סדרי הדין נועדו לשרת את מטרות ההליך הפלילי ובהן גילוי האמת. לו היה הסניגור המלומד מעלה טענה משמעותית לגוף העניין, היינו טענה הנוגעת לתיק גופו, לפיה בנסיבות הקונקרטיות של אישום זה, אם היה מקויים הליך של שימוע טרם הגשת האישום - מסתמא לא היתה המאשימה מגישה את האישום, היה מקום לתת משקל יתר לטענה. ואולם, הטענה נגעה אך ורק לפן הפורמאלי של הפרת חובת היידוע, ולא הועלה בפני כל טיעון מהותי לעצם השימוע. נוכח כל האמור לעיל, גם לו הייתי סבור שהמדינה לא עמדה בחובתה, אינני סבור כי היה נוכח חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, ונוכח תורת הבטלות הייחסית, היה מקום למחיקת כתב האישום. בצד דברים אלו וכפי שאף נמסר לי במהלך הרחבת החלטתי, הרי ממועד יום 23.6.11 ועד יום 12.7.11 נמסרה כתובת נוספת, אשר מצוייה בחומר החקירה, כך שייתכן שלמען הסר ספק נכון היה כי המאשימה תשלח אף לכתובת זו. בהתאם להחלטתי עד כה בדבר האופן שבו ראוי לתקן פגם של אי קיום חובת היידוע ובשים לב לכך שגם כיום ב"כ המאשימה מזמין את ב"כ הנאשם לערוך שימוע גם אם בדיעבד, הרי צידה האופרטיבי של החלטתי זו יהא דחייה במתן תגובה לכתב האישום לתקופה של מס' שבועות שבמהלכה יוכל ב"כ הנאשם למצות את זכותו כאמור לעיל. יש להניח ולקוות כי נציגי המאשימה יגיעו לפגישה זו באוזן כרוייה תוך נכונות לשמוע כל טענה מצידו של ב"כ הנאשם. אשר לשאלת חתימתו של כתב האישום על ידי מתמחה הנני סבור כי פרשנות תכליתית ועניינית של סעיף 12 (א) (1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 כוללת בחובה גם את הסמכות לחתום על כתבי אישום. לציין כי לשון החוק אינה מפרטת כלל מהן הפעולות אותם יכול לבצע מי שהוסמך לשמש כתובע (וזאת גם ביחס לפרקליטים או לשוטרים תובעים) למעט האמור בסעיף 11 לחוק בו מצוין כי "התובע ינהל" את התביעה. משנמנע החוק מלאבחן בין הפעולות המותרות לתובע כאמור בסעיף 12 (א) (1) לבין כאלו שהוסמכו כאמור בסעיפים 12 (א)(1) (ב) או תובעים של לשכת התביעות כאמור בסעיף 12 (א)(2) ברי כי הסמכה לתובע כוללת את הפעולות אשר מטבעם של דברים זה נדרש לבצע , לרבות חתימה על כתבי אישום ולרבות הופעה בפני ביהמ"ש. לא למיותר לציין כי כאמור, לא פורטו מהן אותן פעולות אשר מוסמך תובע שקיבל הסמכה כאמור לעיל לבצע לא מצאתי אבחנה עניינית בין חתימה על כתב אישום אשר לדברי ב"כ המשיב אינה כלולה בכתב ההסכמה, לבין שלל הפעולות אשר מי אשר הוסמך לעשות כן יכול לבצען. לאור כל זאת הנני דוחה הטענה בדבר כתב אישום שנחתם ללא סמכות. אשר לשאלת תעודת החיסיון, ב"כ הנאשם ינצל את פרק הזמן שנועד לצורך קיום השימוע ע"מ לקבל את תעודת החיסיון מאת המאשימה ובמידה וזו לא תתקבל תוך פרק זמן קצר, יוכל להגיש בקשה בהתאם לביהמ"ש. אשר לרשימת חומר החקירה שהועבר לידי ב"כ הנאשם, בשים לב לכך שלדבריו מצויים בתיק חומרים שלא מצאו ביטוי ברשימה שהועברה לו, ב"כ המאשימה מתבקש לעבור מחדש על חומר החקירה שברשותו ולבדוק את מידת התאמתו לחומר הקיים ולעדכן את הרשימה ככל שימצא לנכון, להעבירו לב"כ הנאשם. היה וגם לאחר העברת רשימה מעודכנת, ככל שתצא מאת המאשימה, יהא סבור ב"כ הנאשם כי אין בה די, יוכל לפנות בבקשה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי. משפט פלילימסמכיםהתמחות (במשפטים)