קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טביעת ספינת דייג: 1. התובע הגיש תביעה כספית על סך 130,283 ₪ נגד חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן- חנ"י). לטענת התובע, שהינו דייג במקצועו ובעל ספינת דייג מ.ר. 70539, מעשי ומחדלי הנתבעת הביאו להטבעת ספינתו בתוך תחום נמל דייג הקישון בחיפה ביום 31.3.07. נטען כי הגורם המיידי לטיבוע היה סירה נטושה מ.ר. 53173 שהתחככה בספינתו במשך מספר שעות ובעקבות כך גרמה לחורים בגוף ספינתו שהביאו לחדירת מים והטבעתה. 2. הנתבעת, הכחישה אחריותה בגין טיבוע ספינת התובע, כמו גם את נזקיו. ראיות הצדדים 3. מטעם התובע נמסר תצהיר על ידי העד ניסים אזולאי, גם הוא דייג מקצועי המחזיק ספינת דייג בנמל הדייגים בקישון (להלן- הנמל). הוא הצהיר שבחודשים האחרונים של שנת 2006 ובתחילת 2007 הוא הבחין בסירה קטנה וישנה ששוטטה ללא השגחה בנמל ואשר היתה מופקרת למעשה. הוא הוסיף שבמהלך השנים האחרונות עד למקרה של הטביעה של ספינתו של התובע לא טופלו ספינות משוטטות ומופקרות ושרר אי סדר בנמל. 4. בתצהירו תיאר התובע שהחל לעגון את ספינתו בנמל הדייג בקישון החל משנת 2004 וכי במהלך כל השנים עבור זכויות העגינה בנמל שילם אגרה, בעבר לרשות הנמלים, ובשנים האחרונות לנתבעת. בשנת 2007 שילם לנתבעת סך של 2,104 ₪ בתוספת מע"מ עבור אגרה שנתית. לטענתו, בתקופה זו לא היה סדר בנמל בכל הנוגע לסירות הדייגים. הוא טען שכלי שייט ללא בעלים או ללא כושר שייט הסתובבו בנמל והיו מופקרות ללא טיפול או השגחה. 5. ביום 31.3.07 בשעה 6:00 בבוקר כאשר הגיע לנמל הוא ראה סירה נטושה, מ.ר. 53173, שחרטומה נתקע מתחת לירכתי ספינתו. במאמץ רב הצליח לחלץ את ספינתו מתחת לסירה וקשר אותה לרציף. הוא נשאר בנמל על סיפון ספינתו עד לשעה 10:00 ואז נסע לביתו. הוא ציין שבמהלך שעות אלו לא הבחין בבעיה בספינתו. במוצאי שבת בערב, התקשר אליו דייג אחר והודיע לו שספינתו טבעה. הוא הגיע בסביבות השעה 21:00 לנמל וגילה שספינתו אכן שקעה וטבעה. הוא טען שהסירה מ.ר. 53173 שוטטה בנמל ללא אחראי עליה והיתה אחת מתוך כמה סירות במצב דומה. הוא פנה לצוללנים על מנת שיחלצו את ספינתו. הוא טען שלאחר החילוץ התגלו באיזור הירכתיים של ספינתו שני חורים בקוטר של 12 מ"מ המתאימים לברגים שבלטו מאיזור מעקה הסירה בחרטום. הוא טען עוד שנמצאו סימני צבע ברורים של הסירה ושל הספינה באיזור המגע ביניהם. לטענתו, בגלל חדירת המים לכל מערכות הספינה נגרם לו נזק כבד (הנזק פורט בחוות הדעת). 6. התובע הגיש חוות דעת שנערכה על ידי יצחק שטכרמן, מומחה להנדסה ימית. הוא תיאר את הצפת הספינה מעל לפני המים מחדש ותיאר לאחר מכן את הסיבות לטביעתה כדלקמן: "7. לאחר הוצאת הספינה שטבעה מהמים, ניתן היה לשחזר את ההליך האיטי של טביעת הספינה. באיזור הירכתיים של הספינה, באיזור בו נמצאה הסירה השכנה, מ.ר. 53173, כאשר היא נכנסה מתחת לספינה - נמצאו שני ברגי מעקה הסירה אשר חדרו אל תוך גוף הספינה. קוטר החורים כ- 12 מ"מ. 8. נמצאו סימני צבע ברורים, הן על הסירה והן על הספינה באיזור המגע ביניהן, כאשר הסירה היתה מתחת לירכתיים של הספינה. " 7. על פי חוות דעתו של המומחה, הסירה הנטושה היא זו שגרמה לטביעת ספינת התובע. 8. מבחינת הנזקים הגיע המומחה למסקנה שלפני האירוע שווי הספינה הגיע ל-120,000 ₪ בהתאם לפירוט חלקיה. לעומת זאת, לאחר הטביעה ועל מנת למכור אותה לקונה במצב כפי שהיתה לפני התאונה, הגיע המומחה למסקנה שיש להשקיע כ- 113,487 ₪ בהתאם לפירוט שבחוות דעתו. המומחה הסיק שהנזק הכולל שנגרם לתובע עמד על סך 110,283 ₪ (שווי הספינה לפני האירוע - 120,000 ₪; תיקון המנוע הראשי כולל מע"מ - 14,437.6 ₪; שני הצוללים והצפת הספינה - 3,500 ₪; שירותי מנוף - 960 ₪; ליווי מהנדס להוצאת הספינה מהמים - 1,386 ₪; ניכוי מחיר מכירת הספינה בסך 30,000 ₪). ראיות הנתבעת 9. מטעם הנתבעת נמסרה חוות דעת על ידי שחר פודולי, שמאי ויועץ ימי. בין היתר, פודולי הגיע למסקנה שאין כלל מדובר בסירה משוטטת אלא סירה שרותקה ליד הספינה של התובע. הוא טען בנוסף שעל ידי זיהוייה לפי המספר רישום שלה ניתן היה להגיע לבעליה ולהחזיקו כאחראי לנזקים. המומחה פודולי העלה טענות שונות בנוגע לחוות דעתו של שכטרמן. בין היתר, לטענתו, שכטרמן לא ציין היכן בדיוק נמצאו החורים, האם מעל או מתחת לקו המים בדופן, ולא תוארו מיקומם של ברגי המעקה בספינה הפוגעת בצורה מדוייקת. לטענתו, בתצלומים שצילם התובע לא נראה כלל כי קיים מעקה על הסירה הפוגעת. את הסירה הפוגעת הוא בדק לאחר שאיתר אותה. הוא טען שהוא לא מצא שום מעקה עליה וגם לא שרידים של ברגי מעקה. 10. ביחס לחדירת מים לספינתו של התובע, הוא ציין שעל מנת שיחדרו מים על הפגיעה או החורים להיות מתחת לקו המים או בסמוך אליו. נטען שחורים המצויים במרחק משמעותי מעל לקו המים אינם מהווים סיכון לחדירת מים וביתר שאת כאשר הסירה שוהה במעגן סגור ומוגן. הוא ציין בנוסף שמעקה ממוקם על חלק גבוה של סירה תמיד ועל כן אינו יכול לגרום לחורים במקום נמוך על סירה אחרת ותיאר שהסירה הפוגעת היתה צריכה לבצע צלילה של ממש מתחת לירכתיים של ספינת התובע, דבר שאינו הגיוני בתחום הנמל. נטען שלא נמצא הסבר פיזיקלי הגיוני ביחס לגורם של חדירת מים לספינת התובע ועל כן הוא פסל את גירסת התובע כסיבה לטביעה. 11. ביחס לנזקים הוא העריך כי מדובר בנזק כולל של 51,053 ₪. הוא טען שבחוות דעתו של שכטרמן אין פירוט לגבי סעיפים רבים, לרבות תיקוני הגוף ועל סעיפים אחרים הוא חלק על הממצאים של שכטרמן. 12. נמסר תצהיר מטעם רב חובל מורדי חבר ששימש במועד הרלוונטי (וגם לאחר מכן) כמנהל מעגן הדייג מטעם הנתבעת. העד תיאר את ההודעה שקיבל ביום 1.4.07 בקשר לכך שספינתו של התובע טבעה במעגן והוא שהנחה עובד מהמעגן להודיע לתובע. לטענתו, לא הבחין בקרבת ספינת התובע בכלי שייט משוטט מופקר וטען שליד הספינה של התובע עגנו באותה עת, "כמו תמיד" כלי שיט אחרים "בצורה מסודרת ובטוחה". הוא דחה מכל וכל את גירסת התובע לפיה בשטח המעגן משוטט אותו כלי שיט. לטענתו, התובע מסר מידע על כלי השיט המשוטט, לטענתו, רק במסגרת פניות מבא כוחו לאחר האירוע ולעולם לא התלונן לפני כן. לטענת העד, כלי השיט הפוגע "עגן במעגן דרך קבע ולמיטב ידיעתה של חנ"י על פי רישומי משרד התחבורה היה בעת האירוע בבעלותו ו/או בחזקתו של מר בארי סלע (הצד השלישי)". הוא הוסיף "למיטב ידיעתי ועל פי רישומינו לסירת התובע לא היה כושר שיט בתוקף ביום האירוע ולא היה לה ביטוח בתוקף". לטענתו, אילו ספינתו של התובע היתה מצוידת במערכת שאיבת מי שיפוליים עם הפעלה אוטומאטית, סביר להניח שהספינה לא היתה טובעת. הוא ציין שרק לאחר האירוע פנה הצד השלישי לחנ"י ואישר את דבר בעלותו על כלי השיט ואף אישר לחנ"י לגרוט אותו. לטענתו, "מטבע הדברים חנ"י אינה בעלת הסמכות לעשות כן ללא אישור מן הבעלים". 13. יצויין עוד שניתן ביום 11.11.10 פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים למחיקת ההודעה לצד השלישי. חקירות הצדדים בבית המשפט 14. בחקירתו הנגדית שכטרמן תיאר שהיה נוכח בעת הצפת ספינתו של התובע. כאשר נשאל אם נעשה שחזור של הטביעה הוא השיב כי אפשר לראות את מיקום החורים שגרמו לטביעה ושנעשה שחזור באופן תיאורטי בלבד. הוא פירט את מה שהוא תיאר כהליך איטי של טביעת הספינה וטען שהטריד אותו שהבעלים היה נוכח על הספינה 4 שעות ולא מצא סימני שקיעה. לטענתו, הדבר מצביע על כך שקצב השקיעה היה מאד איטי. לטענתו, " ... כדי שספינה בסדר גודל כזה יקח לה יותר מ- 12 שעות טביעה איטית מאוד, ולכן הייתי צריך למצוא הסבר הגיוני שהוא שהחורים היו קרוב לקו המים מתחת למים כך שבהתחלה הכניסה איטית ואחר כך הקצב מתגבר בגלל הלחץ ההידרוסטטי" (עמ' ,11 ש' 26 - 32 לפרוטוקול). ביחס לקוטר החורים הוא טען שמדובר בכניסת מים של דלי עד דלי וחצי לשעה (15 ליטר/ש') שבסופו של דבר מדובר במילוי של 3 מ' מעוקבים והגיע למסקנה שנדרשו כ- 15 שעות לתהליך (עמ' 12, ש' 3 - 5). 15. לשאלה כיצד זיהה שהחורים נעשו על ידי ברגי מעקה השיב - לפי המרחקים של החורים והשוואה עם הספינה הפוגעת (עמ' 13, ש' 1 - 7). הוא גם תיאר שראה מים מתנקזים מהחורים בעת הרמת הספינה (עמ' 13, ש' 30 - 31). שכטרמן טען שעובי גוף הספינה באיזור זה של הירכתיים היה 6 מ"מ בלבד (עמ' 14, ש' 8). הוא גם הסביר שמעבר ספינה אחרת באיזור המעגן מסוגל היה להביא להתנגשות בין הספינה הפוגעת לנפגעת ויצירת החורים (עמ' 14, ש' 23; עמ' 15, ש' 1). בהמשך הוא טען שמדובר כנראה בפעילות שחזרה על עצמה וכי מעבר מספר כלים יגרום להמשך הטלטולים וההתנגשות בין הסירה לספינה (עמ' 15, ש' 14 - 17). בהמשך הוא הסביר כיצד הגיע להערכת הנזקים כפי שהגיע. הוא הודה שהסתמך באופן חלקי על מידע שנמסר על ידי התובע, ברם המשיך וטען שמדובר בסכום סביר על פי נסיונו (עמ' 17, ש' 11 - 21). 16. העד אזולאי העיד שחלק מהדייגים נהגו לתלות פנדרים על ספינותיהן על מנת להגן עליהן בעת העגינה בנמל אך טען שלא ידע אם היו פנדרים על ספינתו של התובע (פנדרים- צמיגים הנתלים מצידי הספינה על מנת להגן עליה) (עמ' 19, ש' 20 - 26). הוא גם טען שראה מספר פעמים את הספינה הפוגעת משוטטת בתחום הנמל ושהוא קשר אותה לרציף בהזדמנויות שונות (עמ' 20 ש' 1 - 5). 17. התובע נחקר אודות הפרטים בנוגע להוצאת הספינה מהמים. 18. המומחה פודולי נחקר. בין היתר, נשאל ביחס לעובי גוף הספינה שנפגעה, וציין שהיא עשויה מעץ מצופה בפיברגלס כאשר דופן הפיברגלס לא פחות מ- 2 ס"מ אולם הוא לא ידע לומר מה עובי הדופן בכל הספינה (עמ' 30, ש' 7 - 10). 19. מורדי חבר נחקר וכאשר הוצג לו מסמך ת/1 הסכים שיתכן כי לספינתו של התובע היה רישיון כושר שייט וביטוח במועד התאונה וכי אין הכרח שהרישומים בחנ"י מעודכנים (עמ' 34, ש' 1 - 3). כאשר נשאל אם אינו עומד על כך שבטרם ירשם כלי ויקבלו תשלום שנתי יוצגו רישיון השיט והביטוח, חבר השיב "לא. כלי שיט חדש שנכנס למעגן אני עומד על זה ולא מאפשר כניסתו למעגן. כלי שיט ותיקים העומדים תקופה במעגן אין לי כלים ואפשרות לעמוד על זה שיתן" (עמ' 34, ש' 9 - 11). הוא הודה שבמשך יותר משנתיים הסירה הפוגעת היתה במעגן הדייג אך טען שהיא היתה רשומה בכל העת ושהוצאו לה חשבוניות בכל שנה לגבי אגרת העגינה אך לא ידע לומר אם הן שולמו (עמ' 35 ש' 26- 31). חבר טען שממילא באותה תקופה לא היתה לחנ"י סמכות להוציא סירות כאלה מהמעגן, עד לתיקון תקנות המעגנות בסוף שנת 2010 (עמ' 36, ש 1 - 3). סיכומי הצדדים 20. ב"כ התובע טען שאין מחלוקת שכלי שיט חדש הוכנס למעגן רק אם היה לגביו מסמך כושר שיט וביטוח ושרשויות הנמל היו מודעות לחובה זו. נטען שלא היה מספיק בהוצאת חשבונית בגין אגרת עגינה כל שנה מבלי לוודא שהיא שולמה. לטענת ב"כ התובע התנהגות חנ"י היתה רשלנית בקשר למעקב ופיקוח אחר הספינות במעגן. נטען שהוכח שהנתבעת ידעה שמדובר בספינה משוטטת אך לא עשתה דבר כדי לאתר את הבעלים ולקבל מידע או לשים את הספינה במקום בטוח בתוך המעגן. נטען שמדובר בסירה שאיבדה כושר שיט זמן רב לפני האירוע. הוא עוד הוסיף שבמהלך תקופה זו הספינה נגנבה והוחזרה בלי מנוע לנמל ובעליה ביקש להקפיא את רישיון השיט שנה לפני האירוע. נטען שחנ"י לא נקטה פעולה כלשהי בקשר לסירה וכי יש בנוסף לקבל את העדויות שהדייגים בנמל דאגו לקשור את הסירות שאין להם בעלים למקומות שונים. 21. ביחס לאירוע עצמו נטען שהברגים שהיו על הספינה הפוגעת התאימו לחורים שהיו בספינה שנפגעה וכי יש לקבל את עדות התובע וחוות דעתו של המומחה שטכרמן. נטען בנוסף שלא היתה סיבה כלשהי אחרת לטביעת הספינה. נטען שחנ"י התרשלה כלפי התובע וכי התקיימו כל יסודות הרשלנות. נטען בנוסף שהופרה חובה חקוקה האמורה על ידי אי קיום הוראות חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004. נטען שגם ללא שינוי התקנות יש להחזיק את חנ"י כאחראית בנסיבות העניין. 22. ביחס לנזק נטען שהתובע עשה כל מאמץ להקטין את נזקיו והציף את ספינתו בהזדמנות הראשונה. נטען שיש להסתמך על חוות דעתו של שכרטמן למעט תיקון המנוע בסך 14,437 ₪ שהיתה הצעת מחיר ולא הוצאה וב"כ התובע ביקש להוריד סכום זה מהתביעה. בנוסף, צומצמה התביעה בעוד 10,000 ₪ באופן כללי מהמרכיבים שהם סכומי הנזק והנזק הועמד על סך של 105,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. 23. ב"כ חנ"י טען שלא הוכח כלל שהיתה סירה משוטטת במעגן. נטען שכל הסירות לרבות הסירה כלפיה נטען שפגעה בסירת התובע, היו קשורות במקומות עגינה בנמל. 24. בנוסף נטען שלא התקיימה התאמה בין החורים שנמצאו בסירת התובעת לבין אפשרות ליצור פגיעה מסוג זה על ידי ברגים שבלטו מהסירה השניה. נטען שהחורים שנוצרו בספינה הנפגעת רחבים מדי מכדי להתאים לברגים וכי ממילא גובה הפגיעה אינו הגיוני אם מדובר בהתנגשות בין ספינות שהרי מדובר במים שקטים ולא יתכן שהספינה הפוגעת "תחפור" מתחת לספינה שנפגעה. ביחס לקוטר הברגים צויין שמדובר בברגים בקוטר 5 מ"מ ועל כן קוטר החור אינו מתאים. בנוסף נטען שעל פי נ/3 נצפה רק בורג אחד בולט ובורג אחד עם גדם שאינו בולט דבר שאינו מאפשר יצירת שני חורים. נטען בנוסף שעובי הספינה היה 2 ס"מ וכי בורג באורך 1.5 ס"מ אינו יכול לחדור את גוף הספינה. 25. לעניין האחריות נטען שאין חנ"י מסוגלת או חייבת לבדוק מצב כל סירה שנמצאת במעגן. נטען עוד שבאותו זמן ממילא לא היתה לחנ"י סמכות להוציא סירות כאלה מן המעגן. נטען שיש לקבל את עדותו של חבר שהמעגן נוהל עם ניסיון להגיע לשליטה מירבית תחת ההנחה שלא היתה חובה לעגן כלי שיט עם ביטוח וכושר שיט באותה עת ובנוסף שלא היו תלונות ספציפיות לגבי הסירה שהיתה מעורבת לכאורה בהתנגשות. נטען שחנ"י לא התרשלה ולא התקיימו יסודות עוולת הרשלנות במקרה. 26. ביחס לנזק נטען שיש להעדיף את חוות דעתו של פודולי על פני חוות דעתו של שכטרמן. נטען שאין ספק שהנזקים קטנים יותר מהשווי שקבע שכטרמן. דיון 27. במקרה דנן הנני מקבל את גירסת התובע לגבי האירועים שקדמו לטביעת ספינתו, קרי, שביום 31.3.07 הוא הגיע למעגן ומצא את חרטומה של הסירה הפוגעת תקוע מתחת לאיזור הירכתיים של ספינתו וכי רק במאמץ הצליח להפריד את שני הכלים. כמו כן, הנני מקבל את שאר פרטי עדותו, החל מקבלת הודעה על טביעת ספינתו ועד להוצאתה מהמים כמהימנים. מדובר בעדות ישירה ופשוטה ולא נתגלו בה סתירות או פרכות גם לאחר חקירה. יוער כי האופן בו מצא את הספינה והסירה הפוגעת מספק בסיס איתן לאמור בחוות הדעת של המומחה שכטרמן. 28. ביחס למנגנון הטביעה, הנני מקבל את חוות דעתו של שכטרמן כעדיפה על זו של פודולי. בהתחשב בממצא כי התובע מצא את הסירה תקועה באופן חלקי מתחת לירכתי ספינתו, הצליח שכטרמן להצביע על מנגנון פשוט שחולל את הטביעה והוא יצירת חורים בגוף ספינתו של התובע על ידי ברגי המעקה של הסירה הפוגעת. בעניין זה מספיק להפנות למוצג 3/3 (תמונת איזור הירכתיים של ספינת התובע שם נראים שני החורים), והשוואתה לתמונה 6/3 (תמונה של חרטום הסירה הפוגעת). כפי ששכטרמן העיד, קיימת התאמה בין ברגי המעקה לבין החורים (בעניין זה ראו: עקרון ההחלפה של לוקארד, Locard's Exchange Principle). כמו כן, הנני מקבל את עמדתו של שכטרמן שתנועות של כלי שיט אחרים בנמל יכלו לגרום לכך שהספינה הפוגעת תיכנס עם חרטומה מתחת לספינה. המשך התנודות במשך הזמן מסביר כיצד נוצרו חורים בקוטר גדול יותר מקוטר הבורג שחדר לספינה. 29. באשר לטענה שהברגים לא יכלו לחדור את דופן הספינה, בעניין זה הנני מקבל כמהימנה את עדותו של שכטרמן מהשטח כי כאשר הרימו את הספינה הפגועה מהמים יצאו מים מהחורים ומימצא זה מעיד על כך כי דופן הספינה נוקב על ידי הברגים באותם מקומות. מעבר לכך צויין כי אמנם נטען כי גוף הספינה עשוי עץ ופיברגלאס אולם לא הוכח כי היה בעל עובי אחיד. גם בקשר לטענות שהועלו על ידי הנתבעת ביחס לאורך הברגים הנני מעדיף את הממצא העובדתי כי בעת הרמת הספינה זרמו מים מהחורים ויש בממצא זה - המצביע על כך כי בפועל נוצרו חורים כדי להתגבר על ההסתייגויות מטעם מומחה הנתבעת אשר היו תיאורטיות במהותן. 30. בסך הכל באירוע מדובר במנגנון תאונה פשוט של חיכוך בין שני כלי שייט ובנוסף אציין שלא הועלה כל הסבר חלופי לטביעת ספינת התובע. 31. סוגיית האחריות של חנ"י אינה כה ברורה. ברור כי בתחום הנמל ייתכנו אירועים מאירועים שונים וכי חנ"י אינה נושאת באחריות בגין כולם (דוגמת התנגשות בין שתי ספינות בעת שקברניטיהן משיטים אותן במימי הנמל בניגוד לכללים של פינוי דרך בים). ואולם, סבורני כי במחדליה חשפה חנ"י את התובע לסיכון בלתי סביר שעה שיכלה וצריכה הייתה למנעו על נקלה. בענייננו מדובר בכלי שיט מושבת ונטוש אשר בעליו אינו דורש בו, אינו משלם בגינו אגרת עגינה או שירותים נוספים ולמעשה מפקיר אותו ברשות חנ"י ללא כל פיקוח, טיפול או השגחה במשך תקופה ארוכה. הנזק לספינתוח של התובע נגרם כתוצאה ישירה מהזנחת הסירה הפוגעת בנמל. 32. בנסיבות, אין חנ"י יכולה להתנער מחובתה לפנות את המפגע משטחה ותחת זאת להמתין עד שבעליו ימצא לנכון לפנותו. אוסיף עוד כי מקובלת עלי הציפייה הסבירה של התובע, כי לאחר ששילם אגרת עגינה לחברה המפעילה את הנמל, זו תספק בתמורה את השירותים הדרושים להבטחת עגינת כלי השיט בנמל בתנאים בטוחים. לא בכדי הרחיבה הפסיקה על אודות הדרישה לקשר סיבתי בין מתן שירות לבין הטלת אגרה (ראו ע"א 154/83 שופרסל בע"מ נ' איגוד ערים אזור רמת-גן, בני-ברק וגבעתיים (בתי מטבחים, בתי שחיטה ופיקוח וטרינרי) פ"ד לז(4), 403, בעמ' 407 (1983)בעמ' 407, ע"א 474/89 קריב נ' רשות השידור, פ"ד מו(3), 374, עמ' 377 (1992) בעמ' 377). והדברים יפים לענייננו. 33. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המיוחדת המוטלת עליה כמחזיקה במקרקעין כלפי מבקר בקרקע שבחזקתה (אהרן ברק "אחריות בנזיקין של מחזיק במקרקעין" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (עורך: גד טדסקי) 104 (תשכ"ד); דיני נזיקין: תורת הנזיקין הכללית (עורך: גד טדסקי) 465 (מהד' 2, תשמ"ד)). ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מיימוני (, 14.12.06)). החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות כלפי המבקרים בהם ((ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, (1982) בעמ' 125) ואותה אחריות קמה בין אם הנזק נגרם בשל מצב סטטי של המקרקעין ובין אם עקב פעולה אקטיבית עליהם (ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399 (1981)). 34. החובה האמורה מבוססת על כך שהמחזיק במקרקעין הוא על פי רוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, וכן לפעול להקטנת הסיכונים הנובעים מפעילות המתבצעת במקרקעין (רע"פ 4348/08 מאיר ואח' נ' מ"י, (לא פורסם, , 23.12.201). כך היה גם במקרה דנן; חנ"י היווה את הגורם שיכל להסדיר את המצב בנמל על נקלה ולסלק מפגעים כגון הסירה הפוגעת מן המקום. לא היתה מחלוקת בין הצדדים שהספינה הפוגעת נמצאה במעגן ללא רישיון כושר שיט וביטוח משך תקופה ארוכה. בעניין זה הנני מקבל את עדות התובע והעד אזולאי שהיה למעשה מדובר ב"ספינת רפאים", כלי ריק, נטוש ובלתי מטופל, ללא מנוע - ספינה שבעליה לא שילם עבורה דמי עגינה משך תקופה ארוכה ולמעשה לא היה מעוניין בה והסכים לגריטתה לאחר המעשה (סעיף 15 לתצהיר רב החובל חבר). מקובלות עלי עדויות התובע והדייג השני כי הדייגים במקום נהגו להוביל אותה ממקום למקום על מנת שלא תפריע ולקשור אותה לרציפים באופן התנדבותי. 35. מתוקף תפקידה הייתה חנ"י חייבת לנקוט באמצעי זהירות סבירים כנגד סיכון זה, דוגמת קביעת הסדרי העגינה בטוחים וסילוק מפגעים, לרבות כלים נטושים. ואולם, כפי שעולה מן הראיות, חנ"י לא נקטה כל פעולה מעשית כלפי בעל כלי השיט הפוגע אלא לאחר שהתממש הסיכון שהיה גלום באותו כלי נטוש, מוזנח ומופקר. היה בידה ובסמכותה, בין היתר מכוח סעיף 9(ג)(4) לחוק רשות הספנות והנמלים, תשס"ד-2004, להביא לסילוק המפגע מבעוד מועד. אשר על כן, מדובר בהתנהלות בלתי סבירה העולה כדי התרשלות. 36. באשר לנזקים, צויין בחוות דעתו של שכטרמן שהתובע פעל לצמצום הנזק לאחר הוצאת הספינה מהמים על ידי שטיפת המנוע, החלפת שמנים ופירוק אביזרים שונים וטיפול בהם. הספינה נמכרה ביום 22.4.07 לאדם אחר בסכום של 30,000 ₪ במצבה ללא התיקונים. נטען שבעקבות הטביעה נגרמו נזקים כדלקמן: לגוף הספינה בסך של 30,000 ₪; מנוע דיזל ראשי ניזוק בסך 35,000 ₪; מכ"ם ומד עומק ניזוקו בסך של 22,000 ₪; מערכות חשמל כולל אורות ניווט ניזוקו בסך של - 15,000 ₪; מעקה נירוסטה 12,000 ₪; רפסודה קשיחה וגנרטור - 3,000 ₪; דהיינו השווי הכולל של הספינה לפני האירוע עמד לדעת המומחה על סך של 120,000 ₪. המומחה העריך את שווי הספינה מוכנה לעבודה לקונה אחר תיקונים בסך של 113,487 ₪ (כולל מחיר הרכישה שצויין לעיל). בסיכום נטען שנגרמו נזקים לתובע כדלקמן: שווי ספינה - 120,000 ₪; תיקון מנוע - 14,437 ₪; עלות צוללנים להצפה - 3,500 ₪; שירותי מנוף להרמה - 960 ₪; ליווי מהנדס להוצאת הספינה - 1,386 ₪; ניכוי מחיר הספינה - 30,000 ₪. כך שבסך הכל נגרמו לתובע נזקים בסך 110,283.50 ₪. 37. לעומת זאת, המומחה פודולי העריך עלות תיקון הנזקים כדלקמן: לתיקון הגוף סך של 17,000 ₪ בלבד ולתיקון המנוע - 6,000 ₪; עלות הצוללנים זהה לעלות שהוצגה על ידי שכטרמן; ליווי מהנדס - פער לא משמעותי של כ- 100 ₪; תיקון מערכת החשמל - 10,000 ₪; תיקון או החלפת מד העומק והמכ"ם - 12,393 ₪. לדעתו, לא היה צורך בהחלפת מעקה הנירוסטה. בסך הכל הגיע פודולי למסקנה שמדובר בנזקים בסך של 51,053 ₪. פודולי ציין שלא פורטו מה היו הנזקים לגוף ומדוע צריך לצבוע את כל הספינה, כי שיקום המנוע, אם מבוצע בזריזות יעלה פחות, כאמור בהערכתו, ביחס לתיקון מערכת החשמל צויין שלא פורטו אביזרים. לגבי המכ"ם ומד העומק נטען כי יש לנכות "חדש תמורת ישן" בשווי 50% ולגבי המעקה נטען שמדובר בהתקנת מעקה חדש ולא ישן. 35. בסיכומיו ציין ב"כ התובע שהוא מוותר על הדרישה לסך של 14,437 ₪ בקשר למנוע ובנוסף הסכים כפי הנראה לאור הערותיו של פודולי, לקזז סך של 10,000 ₪ נוספים, כך שהנזקים שנדרשו עומדים על סך של 105,000 ₪. 38. שני המומחים נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם וכל אחד נותר איתן בדעתו ביחס להערכותיו. לאחר שהשוויתי בין שתי חוות הדעת, נראה לי שיש לקבל את הערותיו של המומחה פודולי ביחס לנושא המעקה ולפסוק סכום עבור תיקון בלבד בסך של 6,000 ₪ (במקום 12,000 ₪). בנוסף, הנני מקבל את טענתו שלא היה מקום לקבוע את הסכום של 26,000 ₪ בגין צביעת כל הספינה שהרי היא ניזוקה באיזור אחד בלבד ועל כן הנני מקבל את הערכתו של פודולי בסך 17,000 ₪ בעניין זה. יצויין שנראה לי שיתר הפרטים שהוערכו על ידי המומחה מטעם התובע מבוססים דיים. 39. כתוצאה הנני פוסק שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסכום הכולל של 90,000 ₪ (105,000 ₪ פחות 6,000 ₪ ופחות 9,000 ₪). לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 17.4% מהסכום שנפסק והחזר האגרה ששולמה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט ימי - דיני ימאות