קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טובת הנאה בחוזה לטובת צד ג: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. האם הסכם שנערך ונחתם בין הנתבעת, חב' י.ד. מילניום בע"מ, לבין צד ג' מס' 1, מושב חוסן - כפר שיתופי, של תנועת חירות בית"ר (להלן: "מושב חוסן"), הינו חוזה לטובת צד ג', הם התובעים בתביעה דנן, אם לאו. זו עיקר המחלוקת בין הצדדים בעלי הדין והיא תידון ותוכרע להלן. 2. התובעים הינם בני זוג. התובעת הינה בתו של מר יוסף יוסף, חבר מושב חוסן. הנתבעת הינה חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת בביצוע עבודות בנייה. 3. מושב חוסן יזם בניית 194 יחידות דיור על שטח קרקע אשר הוקצה לו על ידי הבעלים, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המיזם" או "מיזם הרחבת המושב" בהתאם). לצורך הקמת המיזם התקשר המושב ביום 10.3.00 עם הנתבעת בהסכם (להלן: "ההסכם") אשר להלן עיקריו: א. הנתבעת תבנה על חשבונה 194 יחידות דיור, מתוכם היא תשווק 130 יחידות לצדדים שלישיים ותקבל את תמורתם (להלן: ''יחידות הנתבעת'') והיתר, 64 יחידות, תבנה אותן ברמה של מעטפת מדגם ''אלון'' וזאת עבור מומלצי בעלי הזכויות במושב שיאושרו על ידו בהתאם לרשימה שימסור לנתבעת (להלן: ''יחידות המושב''). למשתכנים ניתנה אופציה לשדרג את יחידות המושב כנגד תשלום תמורה נוספת לנתבעת. ב. הנתבעת תשלם למושב חוסן סל של 578,000$ (דולר ארה"ב) וכן תפרע חובות המושב למינהלת ההסדרים ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על מיליון דולר. ד. הנתבעת תבצע על חשבונה את עבודות הפיתוח בתוך המגרשים המיועדים להקמת המיזם (להלן: "עבודות פיתוח פנימיות") וכן תממן עבודות תשתית ציבורית מחוץ לגבולות המגרשים המבוצעות על ידי משרד הבינוי והשיכון (להלן: "עבודות פיתוח ציבורי"). 4. ביום 22.6.00 קיים מושב חוסן אסיפה להצגת המיזם בהשתתפות התובעים, נציגי המושב, נציגי הנתבעת ואחרים. 5. ביום 18.5.01 נערך ונחתם בין התובעים לבין מושב חוסן הסכם לפיו הוקצה להם במסגרת המיזם מגרש מס' 166 להקמת בית מגורים (להלן: "הסכם ההקצאה" ו"המגרש" בהתאם) ובסעיף 13 שבו התחייבו התובעים להתקשר עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות הבנייה במגרש. יצויין כי התובעים נמצאו זכאים להקצאת המגרש מאחר ואביה של התובעת הוא חבר המושב ולפיכך התובעת הינה "בן ממשיך" . 6. לאחר חתימת הסכם ההקצאה פנו התובעים לנתבעת בבקשה לחתום עימם על הסכם לביצוע עבודות הבנייה והפיתוח במגרש וכן לבירור עלות שדרוג מעטפת יחידת המגורים שהנתבעת התחייבה לבנות כחלק מיחידות המושב. הסכם כאמור מעולם לא נחתם בין הצדדים. 7. בעקבות חתימת הסכם ההקצאה, התקשרו התובעים עם מינהל מקרקעי ישראל בהסכם מיום 31.10.01, לפיו התחייב המנהל להקצות להם זכויות חכירה לדורות במגרש ומנגד התחייבו התובעים לבצע עבודות פיתוח במקום עד ליום 29.8.04 (להלן: "הסכם הפיתוח הראשון"). בהמשך, ביום 23.12.04, נערך ונחתם בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל הסכם נוסף לפיו הוארך מועד ביצוע עבודות הפיתוח במגרש עד ליום 23.12.04 (להלן: "הסכם הפיתוח השני"). 8. היחסים בין הנתבעת לבין מושב חוסן עלו על שרטון וביצוע המיזם לא התקדם כמצופה. הצדדים פנו להליך של בוררות בפני כב' השופט בדימ' ביין ובמסגרתו הם הגיעו להסכם אשר קיבל תוקף של פסק בוררות מיום 2.11.03 (להלן: "פסק הבוררות"). למצער, הסכם הבוררות לא הוציא את העגלה מן הבוץ ובפועל הנתבעת לא ביצעה את עבודות הבנייה במגרש. 9. מכאן התביעה, לפיה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בקיום ההסכם, ולחילופין לפצות אותם עבור נזקיהם הנטענים בשל אי-קיום הוראותיו. לאחר הגשת התביעה שלחה הנתבעת הודעת צד ג' נגד מושב חוסן ואורגנים שבו. 10. במהלך ניהול התביעה הגישה הנתבעת לבית משפט המחוזי בחיפה תביעה מקבילה נגד התובעים וכן נגד מושב חוסן ואחרים למתן פסק דין הצהרתי וסעד כספי להחזר השקעותיה במיזם ובו הועלו טענות דומות לטענות בתביעה דנן (להלן: "ההליך המקביל"). טענות הצדדים בתמצית: 11. לטענת התובעים, הם נמנים עם המתיישבים אשר ביחס אליהם התחייבה הנתבעת לבנות את יחידות המושב ושמם הופיע ברשימה אשר העביר המושב לנתבעת עוד ביום 30.10.02. הנתבעת, ועל אף פניות חוזרות ונשנות אליה, מיאנה לחתום עם התובעים על הסכם לביצוע עבודות הפיתוח ובניית מעטפת המבנה במגרש. בנסיבות העניין, מאחר והמועד להשלמת העבודות במגרש כפי שנקבע בהסכם הפיתוח הראשון עם המינהל, 29.8.04, עבר מבלי שהן בוצעו, היה על התובעים להתקשר עם המינהל בהסכם פיתוח נוסף להארכת המועד. משעבר המועד החדש מבלי שבוצעו העבודות במגרש, התקשרו התובעים עם המינהל בהסכם נוסף להארכת המועד וזאת כנגד תשלום דמי מפתח בסך של 53,297 ש"ח (לצורך התביעה הסכום הועמד על 40,000 ש"ח). ההסכם בין הנתבעת לבין מושב חוסן הינו חוזה לטובת צד ג', הם התובעים, המקנה להם טובת הנאה ובצידה הזכות לדרוש את קיומה. התנהלות הנתבעת והפרת התחייבויותיה שבהסכם היתה בהעדר תום לב וגרמו להפרת הסכמי הפיתוח שבין התובעים לבין המינהל. לאור המקובץ התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת בנזקיהם הנטענים כלהלן: הפסד דמי שכירות: לתובעים דירת מגורים ברמת גן אותה תכננו להשכיר ולעבור למגורים במושב חוסן. בשל הפרת התחייבויות הנתבעת בהסכם, הדבר לא הסתייע וכתוצאה מכך נגרם לתובעים נזק בגובה דמי השכירות שהיו אמורים לקבל מהשכרת הדירה. בנדון הגישו התובעים חוות דעת שמאי ולפיה הם מבקשים להעמיד את דמי השכירות על סך של 2,800 ש"ח לחודש החל מיום 29.8.04 ועד למתן פסק הדין בתביעה ולחילופין, עד למועד הגשת התביעה ומתן סעד של פיצול סעדים. תשלום דמי מפתח למינהל מקרקעי ישראל בסך של 40,000 ש"ח. סך של 400,000 ש''ח עבור שווי מגרש בנוי בהתאם לחוות דעת שמאי שהוגשה מטעם התובעים. עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 12. הנתבעת פעלה לקיום התחייבויותיה בהתאם להסכם ולצורך כך היא השקיעה מאמצים וכספים מרובים. מנגד, מושב חוסן מנע בהתנהלותו שיווק יחידות הנתבעת לרוכשים הפוטנציאליים. גם לאחר פסק הבוררות שניתן בהסכמה המשיך מושב חוסן לסכל ולמנוע שיווק יחידות הנתבעת. בהתאם להסכמות שבין הנתבעת לבין מושב חוסן, קיים קשר ישיר בין שיווק יחידות הנתבעת לבין קיום התחייבויותיה בהסכם ואין לנתק בין הדברים. ההסכם נשוא התביעה אינו חוזה לטובת צד ג' אלא הסכם המטיל על הנתבעת חיוב ביצוע לידי זר - התובעים - זאת ותו לא. בין התובעים לבין הנתבעת לא נחתם כל הסכם, ומכל מקום, במועד בו נחתם ההסכם, זהותם של המשתכנים, והתובעים בכללם, לא היתה ידועה לנתבעת וממילא העניין אינו רלוונטי מבחינתה. התובעים אינם חברים במושב חוסן והמגרש בו זכו לא מקנה להם זכויות במושב. התובעים לא הוכיחו כי הם בנים ממשיכים וממילא לו מימשו ההצעה שניתנה להם לאיתור מועמד אחר במקומם להקצאת המגרש הרי ממילא הם לא היו זכאים לקבל את מעטפת המבנה לו התחייבה הנתבעת. כל אלה ממחישים את הריחוק וחוסר היריבות שבין התובעים לנתבעת. כן טענה הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו כי מושב חוסן מסר את שמם לנתבעת בתור מומלצים לקבלת אחת מיחידות הנתבעת. באשר לטענה בדבר גרם הפרת חוזי הפיתוח עם המינהל, הנתבעת טענה שלא הוכח כי היא לא ביצעה עבודות הפיתוח. בהתאם להסכם הנתבעת השתתפה במימון עבודות הפיתוח הציבורי אשר ביצע משרד הבינוי והשיכון. כמו כן, התובעים לא הוכיחו טענתם, כאילו שילמו דמי מפתח למינהל עבור הארכת מועד ביצוע עבודות הפיתוח במגרש. הנתבעת מעלה גם כן טענות ביחס לראשי הנזק הנטענים על ידי התובעים, ועל כך בהמשך. ד י ו ן: 13. לאור טענות אשר עלו בסיכומי הנתבעת מצאתי להתייחס תחילה להשתלשלות העניינים שהיתה בתביעה ואשר הובילה בסופו של יום להוצאת תצהירו של מנהל הנתבעת, מר שלמה דוד (להלן: "מנהל הנתבעת") מתיק בית המשפט. מעשה שהיה כך היה: א. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16.11.10, ואשר נקבעה מספר חודשים קודם לכן, היו אמורים להעיד שני המצהירים מטעם הנתבעת - מנהל הנתבעת, ומר שלמה ליעד, מפקח מטעמה. כשבועיים ימים לפני מועד הדיון הגישה הנתבעת בקשת דחייה בנימוק כי מנהלה אמור לשהות בחופשה בחו"ל במועד הדיון. הבקשה נדחתה בהחלטה מאותו יום. הנתבעת הגישה בקשה לעיון חוזר ולחילופין, היא ביקשה לראות בתצהירו של המנהל כחלק מתצהיר העד הנוסף, מר שלמה ליעד. הבקשה לעיון חוזר נדחתה ונקבע כי הבקשה החלופית תידון בפתח ישיבת ההוכחות ביום 16.11.10. ב. מנהל הנתבעת לא התייצב לישיבת ההוכחות ביום 16.11.10 ולאחר שנשמעו טענות הצדדים, נדחתה בקשתה החלופית של הנתבעת לראות בתצהירו כחלק מתצהיר העד הנוסף מטעמה. בנסיבות העניין, תצהירו של מנהל הנתבעת הוצא מתיק בית המשפט. משניתנה ההחלטה הנ"ל ביקש ב"כ הנתבעת מהח"מ לפסול את עצמו מלדון בתביעה, ובכלל בכל התביעות בהן הוא מייצג בעלי דין. אף בקשת הפסילה נדחתה לאחר שמיעת טענות הצדדים, אם כי התקבלה בקשת הנתבעת להפסקת הדיון לצורך הגשת ערעור על ההחלטה לבית משפט העליון. בפסק הדין שניתן ביום 4.1.11 בתיק ע"א 862/10 דחתה כבוד הנשיאה בייניש את הערעור על החלטת הפסילה. ג. בעקבות פסק הדין שניתן בהליך הערעור, הודיעו התובעים וצדדי ג' כי הם מוותרים על חקירת העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר שלמה ליעד, ביקשו למחוק את תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם צדדי ג' וכן להורות על הגשת סיכומים בכתב. בתגובה ביקשה הנתבעת לעיין מחדש בהחלטה מיום 16.11.10 לפיה נמחק תצהיר העד מטעמה. ד. לאחר קבלת עמדת יתר הצדדים לבקשת הנתבעת לעיל, ניתנה ביום 23.2.11 החלטתי בנדון, ולפיה הבקשה נדחתה. בהחלטה פורטו מכלול ההליכים והשיקולים אשר הניעו את בית המשפט להגיע לתוצאה אליה הגיע. יודגש, כי הנתבעת לא הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה כפי שלא הגישה בקשת רשות ערעור על יתר ההחלטות כמפורט לעיל. 14. בסיכומי טענותיה מייחדת הנתבעת פרק שלם אשר כותרתו "השלכת הוצאת תצהירו של שלמה דוד" ובו מועלות טענות מטענות שונות, תוך הפנייה לאותו תצהיר ונספחיו, מדוע היה מקום לרפא את הפגם שנפל בעקבות אי התייצבות העד לדיון בהטלת הוצאות משפט תחת מחיקתו. טענות הנתבעת בנדון עלו במסגרת בקשתה לעיון חוזר ונדונו בהרחבה בהחלטה מיום 23.2.11. לפיכך, מאחר ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, הטיעונים לעניין זה מיותרים ואין לדון בהם בשנית. דומה כי באיצטלה של המחשת עיוות הדין שנגרם לה, כביכול, מהוצאת תצהיר העד, מבקשת הנתבעת להביא בפני בית המשפט טענות ומוצגים שהיו במסגרת אותו תצהיר (סעיף 15 לסיכומי הנתבעת). למותר לציין, כי בית המשפט לא יתן יד למהלך זה. וכעת לגופו של עניין. 15. סעיפים 34-38 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מעגנים את הוראות הדין לעניין חוזה לטובת צד שלישי ובסעיף 34 לחוק נקבע כדלקמן: "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו". מהנוסח לעיל עולה כי אין די בכך כי החוזה מקנה לצד שלישי, שלא נמנה עם המתקשרים בו, טובת הנאה על מנת שיוכר כחוזה לטובתו, אלא צריך להתקיים בו מימד נוסף, והוא הכוונה להעניק לאותו צד - המוטב - את הזכות לדרוש קיום החיוב הקבוע בו. בנדון נפסק ב-ע"א 253/82 ד"ר חושי נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל ואח', פ"ד לח(1) 640 כדלקמן: "לא די בכך, כי הלכה למעשה יש בו בחוזה כדי להיטיב עם צד שלישי. תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על-פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במופרש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה ... מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי" (שם, עמ' 643). על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ ואח' (סעיף 18 לפסק הדין). מוסיפה ומציינת פרופ' ג. שליו בספרה "דיני חוזים - חלק כללי" (דין הוצאה לאור, תשס"ה-2005), כדלקמן: "הכוונה הרגילה, הטיפוסית, של צדדים לחוזה הדדי, כמו חוזה מכר, היא שהזכויות והחובות שמצמיח החוזה יהיו להם ושלהם בלבד. כך הוא אפילו כאשר נקבע בחוזה שאחד הצדדים ישתחרר מחבותו החוזית על-ידי ביצוע כלפי זר. למשל: כאשר הקונה, לבקשת המוכר, מתחייב לשלם את המחיר לבנק של המוכר ולא למוכר עצמו או כאשר המוכר מתחייב לספק את הטובין לאדם שאינו הקונה עצמו אלא למי שהקונה יורה עליו. ביצוע החיוב במקרים אלה הוא אמנם כלפי זר, אך ההתחייבות היא כלפי הצד האחר לחוזה. עצם ההנאה שמקבל האדם השלישי אינה מעניקה לו זכות" (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). נשאלת אפוא השאלה, האם במקרה דנן משתמעת מההסכם נשוא התביעה כוונה, מפורשת או משתמעת, להקנות לתובעים את הזכות לדרוש את קיום החיובים המוטלים על הנתבעת מכוחו, כטענת התובעים, או שמא עסקינן בהסכם המטיל על הנתבעת ביצוע כלפי זר, הם התובעים כאן, כטענת הנתבעת. 16. להסכם בין הנתבעת לבין מושב חוסן צורף נספח בחתימת שני הצדדים (להלן: "נספח להסכם") ובסעיף 3 שבו נקבע כדלקמן: "3. במידה ויפסק שיווק הקרקעות מסיבה כלשהי שאינה תלויה בצד ב' (הנתבעת - ר.ח.) יפעלו הצדדים כדלקמן: א. תנאי לקיומו של הסכם זה הוא כי ממ"י חתמה על הסכם עם המשתכן הראשון שהופנה אליה בהתאם להסכם זה. לא נחתם הסכם כאמור יבוטל ההסכם בחלוף 3 שנים ממועד חתמת הסכם...... ב. נחתם הסכם בין ממ"י לבין המשתכן הראשון שהופנה כאמור, ואולם השיווק הופסק כאמור בטרם שווקו יותר מ-64 יחידות, ישיבו המשתכנים את עלות העבודות והכספים ששולמו על ידי צד ב' עד לאותו שלב בתוך ששה חודשים בתוספת מע"מ, אם היה, ובצמוד לשער הדולר. ג. נחתמו הסכמים בין 64 המשתכנים הראשונים לממ"י, והופסק השווק כאמור בשלב שטרם שווקו כל 130 המגרשים שאינם יחידות המושב, יחזירו המשתכנים לצד ב' את חלקה היחסי של העלות שהושקעה כאמור ביחס למספר המגרשים מתוך 130 המגרשים שאינם יחידות המושב, שלא שווקו, בתוך ששה חודשים בצירוף מע"מ אם היה ובצמוד לשער הדולר. ד. להבטחת האמור לעיל יתן כל משתכן מיחידות המושב שטר ביטחון ע"ס 15,000$ לטובת צד ב'''(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.) מהוראות הסעיף לעיל עולה כי במסגרת ההסכם הוטלו על המשתכנים התחייבויות כלפי הנתבעת עצמה ואשר לצורך הבטחת קיומן היה עליהם אף לחתום על שטר בטחון. ההוראות הנ''ל יוצרות זיקה ברורה ומפורשת בין הנתבעת לבין המשתכנים עצמם וכן מערך של התחייבויות וזכויות הדדי, אשר בוודאי ובוודאי עולה ממנו כוונה מפורשת להקנות למשתכנים הזכאים לקבל מהנתבעת עבודות פיתוח ומעטפת מבנה ביחידות המושב את הזכות לדרוש ממנה קיום טובת ההנאה הנ"ל. ודוק, בנדון אין נפקא מינא באם התובעים חתמו על שטר בטחון כאמור אם לאו. על פי סעיף 34 לחוק החוזים הכללי, הכוונה להקנות למוטב בחוזה לטובת צד שלישי את הזכות לדרוש קיום טובת ההנאה שבחוזה לטובת צד שלישי, נבחנת מתוך החוזה ולא מהתנהלות הצדדים לאחר חתימתו. 17. דומה כי גם הנתבעת אינה חולקת על המסקנה אליה הגעתי לעיל, שכן, בסעיף 32 לכתב התביעה אשר הגישה בהליך המקביל, תחת הכותרת "עילות התביעה כלפי הנתבעים", נטען כדלקמן: "התובעת (הנתבעת בהליך דנן - ר.ח.) תטען כי על פי הוראות סעיף 3 לנספח להסכם חייבים הנתבעים להשיב לנתבעת (צ"ל לתובעת - ר.ח.) את סיכום הסכומים המפורטים בסעיפים 22-25 לעיל". הנה אם כן, גם לשיטת הנתבעת סעיף 3 לנספח ההסכם יוצר התחייבות של המשתכנים, והתובעים בכללם, להשיב לידיה את השקעותיה במיזם. 18. חיזוק למסקנה לעיל מצאתי בהוראות ס"ק 6(א)(3)-(4) להסכם, לפיהן התחייבה הנתבעת להתקשר עם המשתכנים במסגרת המיזם, כמצוטט להלן: "3. צד ב' (הנתבעת - ר.ח.) יחתום עם כ"א מהמזמינים (המשתכנים - ר.ח.) בנפרד על הסכם שיהיה אך ורק בנוסח דוגמת הנוסח המצורף כנספח ג' לגבי דגם הבנייה של יחידת הדיור שיבחר כל אחד מהמזמינים כמפורט בנספח א' 2 ... 4. צד ב' יקיים כלפי המשתכנים שעמם ייחתם הסכם כאמור לעיל, את חיוביו על פי אותו הסכם, במלואן ובמועדן". להוראות ההסכם לעיל קיים נדבך משלים בהסכם ההקצאה שנחתם בין התובעים לבין מושב חוסן, שכן, בסעיף 13 (א) להסכם ההקצאה נקבע כדלקמן: "המתיישבים מתחייבים לחתום על הסכם בנייה עם הקבלן, במידה שטרם עשו כן, ולקיים את כל התחייבויותיהם על פיו". מהמצוטט לעיל עולה כי גם התובעים וגם הנתבעים התחייבו לחתום ביניהם על הסכם לביצוע העבודות במגרש, וכפי שאכן ביקשו התובעים לעשות. ודוק, לו אכן עסקינן בהסכם המטיל ביצוע כלפי אדם זר, כטענת הנתבעת, מן הסתם לא היה צורך בהתקשרות נוספת בינה לבין אותו זר. 19. א. טענת הנתבעת כאילו לא הוכח שהתובעים היו ברשימת המומלצים של מושב חוסן הזכאים לקבל עבודות פיתוח ובנייה במגרש כחלק מיחידות המושב, עלתה בלשון רפה וממילא אין מקום לקבלה. בסעיף 22 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, טען התובע באומרו: "על פי האמור בכתב ההגנה של צד ג' בתיק זה (נספח ג' לכתב ההגנה של צד ג'), הוא מושב חוסן, עוד ביום 30.10.02 העביר ....לידי הנתבעת בהתאם לס' 9 לחוזה בין הנתבעת לבין מושב חוסן רשימת המומלצים מטעם מושב חוסן לשם ביצוע עבודות הפיתוח והקמת מעטפת הבניין על המגרשים בפרוייקט ההרחבה על ידי הנתבעת ואשר ברשימה זו מופיעים שמנו בעמ' 5". לתצהיר התובע צורפה רשימת המומלצים, שכאמור צורפה גם לכתב ההגנה מטעם צדדי ג', ובה אכן מופיע שמם של התובעים. ב. בתצהירו פירט התובע את השתלשלות העניינים בינו לבין הנתבעת לאחר חתימת הסכם ההקצאה ופניותיו אליה בדרישה לחתום על הסכם לביצוע העבודות במגרש, לבחינת אפשרות שדרוג מעטפת המבנה ובהמשך בקשתו לבנות מעטפת מדגם ''אלון'' ללא תוספת מחיר. הדברים נתמכו בחליפת מכתבים המצורפים כנספח ז' לתצהיר התובע ובשלושה מתוכם, מיום 22.9.02, 8.1.03 ו-3.2.03, שלא הוכחשו על ידי הנתבעת, קיימת הודעה ודרישה כי הנתבע תחתום עם התובעים על הסכם לבניית מעטפת מבנה מדגם אלון ללא תוספת מחיר, אופציה הרלוונטית אך ורק ביחס ליחידות המושב. לתצהיר התובע צורפו גם כן שני מכתבים של הנתבעת בתגובה לפניות התובעים ובהם אין כל טענה כאילו הם לא נמנים עם מומלצי המושב הזכאים לקבל אחת מיחידותיו. ג. חשוב מכך, התובע נחקר נגדית על ידי הנתבעת ביחס לחליפת המכתבים כמפורט לעיל, אולם לא הוצג בפניו כל מכתב תגובה של הנתבעת בו נטען כאילו התובעים אינם זכאים לקבל יחידת דיור מבין יחידות המושב. חזקה כי לו אכן כך הם פני הדברים, הנתבעת היתה מודיעה על כך לתובעים ללא כל דיחוי ומציגה הודעתה בנדון במסגרת חקירתו הנגדית של התובע. משלא נעשה הדבר אות וסימן הוא כי הנתבעת ידעה שהתובעים היו מבין מומלצי המושב ואין לה כל טענה בנדון. 20. משבאתי לכלל מסקנה כי ההסכם בין הנתבעת לבין מושב חוסן הינו חוזה לטובת צד שלישי וכי התובעים נמנים על אותם משתכנים הזכאים לקבל מהנתבעת עבודות פיתוח ומעטפת מבנה מדגם אלון ללא תוספת מחיר, אזי ממילא יש לדחות טענות הנתבעת להעדר יריבות בינה לבין התובעים ולהיותם, כביכול, צד רחוק. נותר איפוא לדון בסעדים שהתובעים זכאים לקבל מהנתבעת. 21. אמנם נכון, בכתב התביעה דרשו התובעים לחייב את הנתבעת בקיום התחייבויותיה בהסכם ולחילופין, הם מבקשים סעד כספי, אולם, התובעים נטשו בסיכומיהם את הסעד העיקרי והם עומדים רק על הסעד הכספי. כמו כן, גם הנתבעת אינה דורשת כי תינתן לה הזדמנות לבצע את עבודות הפיתוח והבנייה במגרש תחת תשלום פיצוי כספי, וטוב שכך, שכן אין להורות לנתבעת בנסיבות מקרה דנן לקיים את התחייבויותיה בהסכם, כמבואר להלן. 22. בסעיף 3 (ד) לחוק החוזים (תרופות), נקבע כדלקמן: "הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה; ... (3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל". מקרה דנן בו תידרש הנתבעת לבצע עבודות פיתוח במגרש ולהקים בו מעטפת מבנה מדגם אלון נמנה על אותם מקרים בהם תידרש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל, וזאת על כל צעד ושעל בביצוע העבודות. ויכוח וחילוקי דעות בין הצדדים בעלי הדין יכולים להתעורר בעניין קצב ביצוע העבודה, חומרי העבודה, איכות העבודה ועוד ועוד. בנסיבות העניין, הסעד הכספי הוא הסעד המתאים. 23. עלות ביצוע עבודות הפיתוח הפנימיות ובניית מעטפת מבנה מדגם אלון: א. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של השמאי, מר יוסף כהן, בה נקבע כי ''שווי מגרש מפותח'' הינו בסך של 50,000 $ ועלות ביצוע מעטפת מדגם אלון הינה בסך של 40,000 $, ובסה"כ 90,000 $ שהינם ליום חוות הדעת, 8.3.09, 400,000 ש"ח. יצויין כי הנתבעת ויתרה על חקירת המומחה ולא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה. ב. כזכור, מושב חוסן, ולא הנתבעת, הוא אשר הקצה את המגרש לתובעים במסגרת הסכם ההקצאה. הנתבעת מצידה התחייבה לבצע עבודות הפיתוח הפנימיות במגרש, לממן עבודות הפיתוח החיצוניות וכן להקים במגרש מבנה מדגם אלון. צודקת הנתבעת בטענתה כי לא ברור מחוות דעת המומחה באם הסכום הנקוב בה עבור "שווי מגרש מפותח" כולל הן שווי הזכויות במגרש והן עלות עבודות הפיתוח הפנמיות או שמא אך ורק שווי אותן עבודות. הואיל והתובעים אינם זכאים לקבל מהנתבעת פיצוי עבור שווי הזכויות במגרש, והואיל ולא הוברר מחוות הדעת מה נכלל במסגרת הסך של 50,000$ הנקוב בה, הרי הפיצוי המגיע לתובעים בראש נזק זה לא הוכח. לאור האמור לעיל התובעים זכאים לקבל מהנתבעת אך ורק פיצוי עבור עלות הקמת מעטפת מבנה מדגם אלון בסך של 40,000 $. סכום זה על פי השער היציג של דולר ארה''ב במועד עריכת חוות הדעת, 8.3.09, 4.234 ש''ח לדולר, מגיע לסך של 169,360 ש''ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד להיום מגיע לסך של 193,660 ש''ח. 24. דמי שכירות: א. בנדון טענו התובעים כי לו ביצעה הנתבעת התחייבויותיה בהתאם להסכם, הם היו מממשים את כוונתם לעבור להתגורר במושב חוסן ובמקביל הם היו משכירים את דירת מגוריהם ברמת גן. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין אי השכרת דירתם לתקופה מיום 29.8.04 (מועד סיום עבודות הפיתוח כפי שנקבע בהסכם הפיתוח הראשון) ועד למתן פסק הדין בתביעה על פי תעריף בסך של 2,800 ש"ח לחודש. לחילופין, התובעים מבקשים כי ייפסק להם בגין סעד זה עבור התקופה עד להגשת התביעה ולתת להם היתר לפיצול סעדים ביחס ליתר התקופה עד למתן פסק הדין. גם לעניין ראש נזק זה הגישו התובעים חוות דעתו של מר כהן מטעמם כשמנגד הנתבעת ויתרה על חקירת המומחה ולא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה. הנתבעת מתנגדת לדרישות התובעים לעיל בנימוק כי לא הוכח כי היתה להם כוונה להעתיק את מקום מגוריהם למושב חוסן וכן מאחר ולא היה לתובעים תקציב להשלמת עבודות הבנייה במגרש מעבר לעבודות להן התחייבה הנתבעת. כן נטען כי במועד שנקבע בהסכם הפיתוח הראשון להשלמת בניית המעטפת, ממילא עבודת הבנייה לא היו מושלמות והתובעים לא יכלו להתגורר במקום. הנתבעת מתנגדת גם כן לפיצול סעדים. ב. בהואיל מס' 13 בהסכם ההקצאה נקבע כדלקמן: "והואיל: והמתיישבים מצהירים כי ידוע להם והם מסכימים שהקצאת והחכרת המגרש הניתן להם, מיועדת אך ורק על מנת שיבנו עליו בית מגורים ובו יתגוררו הם וילדיהם". הוראה זו שבהסכם ההקצאה מעידה כי התובעים אכן תכננו להעתיק את מקום מגוריהם מדירתם ברמת גן לבית אשר התעתדו לבנות במושב חוסן. בנסיבות מקרה דנן, בו תוכניות התובעים לבניית בית על המגרש השתבשה כבר בשלבים הראשונים, אין לצפות ואין לדרוש מהם הצגת ראיות מוחשיות לעניין כוונתם להעתיק את מקום מגוריהם. הדברים נכונים גם ביחס לתקציב אשר יעדו התובעים להשלמת הבנייה במגרש, אף כי בנדון העיד התובע, ועדותו סבירה והגיונית בעיניי, כי תכנן ליטול הלוואה המובטחת במשכנתא לצורך השלמת העבודות (שם, עמ' 20 שורה 28 לפרוטוקול הדיון). ג. הסכם הפיתוח הראשון, בו נקבע כי "עבודות הפיתוח" יסתיימו עד ליום 29.8.04, מתייחס לכל עבודות הבנייה במגרש ולא רק לעבודות הפיתוח הפנימיות והקמת מעטפת המבנה. זאת ועוד, משהוכח כי התובעת קיבלה את רשימת המשתכנים מומלצי המושב עוד ביום 30.10.02, והתובעים בכללם, הרי עד ליום 29.8.04 היה לה די זמן והותר להשלמת העבודות במגרש ולכל היותר התובעים היו נזקקים לפרק זמן נוסף של מספר חודשים להשלמת יתר עבודות הבנייה במגרש. על דרך האומדנא אעמיד פרק זמן זה על 6 חודשים. בנסיבות העניין, ייפסק לתובעים פיצוי בגין דמי שכירות החל מיום 1.3.05. ד. אין לפסוק לתובעים פיצוי עבור אובדן דמי שכירות לתקופה ממועד הגשת התביעה ועד להיום, שכן, דרישה כאמור לא נכללה במסגרת התביעה וחשוב מכך, גובה דמי השכירות הוא נתון משתנה המושפע ממספר גורמים ועל כן אין לגזור אותו על פי נתונים משנים עברו. מנגד, אין כל מניעה לתת לתובעים רשות לפצל את סעדיהם, ככל ואכן הדבר נדרש, שכן אין לדרוש מהם לתבוע סעד עתידי שטרם התגבש במועד הגשת התביעה. ה. לאור האמור לעיל, ייפסק לתובעים פיצוי בגין הפסד דמי שכירות לתקופה מיום 1.3.05 ועד למועד הגשת התביעה, 13.3.07, בסה"כ 24.5 חודשים, לפי תעריף של 2,800 ש"ח לחודש, ובסה"כ 68,600 ש"ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופה, 8.3.07, ועד להיום מגיע לסך של 90,019 ש"ח. 25. תשלום דמי פיתוח למינהל: בדיון שהתקיים בתביעה ביום 27.1.10 נדחתה בקשת התובעים להגשת קבלה המעידה על תשלום דמי פיתוח למינהל. בנסיבות העניין, אין בפני בית המשפט כל ראיה לתשלום הנטען למינהל ולפיכך דרישת התובעים לעניין זה נדחית. בנסיבות העניין, מתייתר הצורך לדון בטענות התובעים ביחס לגרם הפרת חוזה כמו גם טענת הנתבעת כאילו התובעים לא פעלו להקטנת נזקיהם באמצעות איתור משתכנים אחרים במקומם על פי המלצת מושב חוסן. 26. עוגמת נפש: א. בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) נקבע כדלקמן: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". אמנם נכון, על פי נוסח ההוראה לעיל, לבית המשפט שיקול דעת בפסיקת פיצוי עבור עוגמת נפש, אולם כבר נפסק כי קביעת בית המשפט צריכה לעמוד במבחן הסבירות (ר' ע"א 4445/90 עמיגור ניהול נכסים בעמ' נ' מאיוסט ואח' וכן ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ . כן נפסק כי פיצוי בגין עוגמת נפש נועד לפצות את הנפגע אולם לא להעניש את המפר (ר' ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31). ב. בנסיבות מקרה דנן לא מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת מהטעם הפשוט כי בסופו של יום לא נפסק לזכות התובעים כל הסעדים שהתבקשו בתביעה, ובין היתר נדחתה דרישתם לקבלת הסעד העיקרי. 27. משהוריתי על הוצאת תצהירו של מנהל הנתבעת מתיק בית המשפט, הרי ממילא אין ביסוס לטענות הנתבעת כאילו העיכוב בביצוע העבודות במסגרת המיזם היו באחריות מושב חוסן או מי מהאורגנים שלו ואשר נגדם הוגשה ההודעה לצד ג'. בהקשר זה, כמו גם בהקשר לטענות ההגנה מפני התביעה, יודגש כי טענת הנתבעת ולפיה בהתאם לסעיף 3 לנספח להסכם, ההתקדמות בביצוע התחייבויותיה בהסכם מותנה בשיווק יחידות הנתבעת, מתעלם מהאמור בפתיח של סעיף 3 בנספח להסכם, לפיו "במידה ויפסק שיווק הקרקעות מסיבה כלשהי שאינה תלויה בצד ב' (הנתבעת - ר.ח.) יפעלו הצדדים כדלקמן:...". הנה אם כן, רק באם הפסקת שיווק הקרקעות אינה תלויה בנתבעת, אז ורק אז היא רשאית להעלות טענותיה בנדון. במקרה דנן, אין כל הוכחה באשר לסיבה שבעטיה הופסק שיווק יחידות הנתבעת, ככל שאכן הופסק, ולפיכך אין לקבל טענותיה בנדון. 28. לסיכום, אני מורה כדלקמן: א. הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 283,679 ש"ח. ב. ניתן בזאת לתובעים היתר פיצול סעדים ולפיכך הם רשאים להגיש נגד התובעת תביעה ביחס להפסד דמי שכירות לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין. ג. הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ד. ההודעה נגד צדדי ג' נדחית בזאת על הסף. הנתבעת/מודיעה תשלם לצדדי ג', ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהחוזה לטובת צד שלישי