נסיבות של "הודאה והדחה" מתקיימות "כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה. סיטואציה זו יש לה פן מהותי ופן דיוני....הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, אזי יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה. הפן הדיוני הוא כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סד״א, נהפך על פניו". (יובל סיני "הדוקטרינה של הודאה והדחה וכללי נטל השכנוע במשפט אזרחי - ניתוח ביקורתי והצעת מודל חדש- ישן" מחקרי משפט כד 165, 168 (2008)). תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158". אחת הטענות הנפוצות מסוג "הודאה והדחה" הינה טענת "פרעתי", במסגרתה הנתבע מודה בקיומו של חוב אלא טוען שפרע אותו, ולכן הוא פטור מלשלמו. על הנתבע להוכיח את פרעון החוב, ואם כשל, זוכה התובע בתביעתו על יסוד הודאת הנתבע, ללא צורך בהוכחתה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 320-321 (מהדורה שביעית, 1995)). העברת נטל השכנוע לכתפי הנאשם, נשענת על ההנחה כי "קל יותר להוכיח טענה חיובית (כגון 'פרעתי') מאשר טענה שלילית (כגון 'החוב לא שולם')" (רע"א 7454/96 איזבינסקי נ' טיטלבאום). הודאה והדחהשאלות משפטיות