מהי טענת הכפילות ? ככלל קובע סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי (חסד"פ) כי בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מהעבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה". מלשון הוראה זו ניתן ללמוד כי כאשר אותן עובדות מקימות כמה עבירות, ניתן להעמיד לדין בכל העבירות, ובלבד שלא יינתן עונש כפול על אותו מעשה. יחד עם זאת, הורה בית המשפט העליון כי גם אם מותר הדבר, הרי שלא ראוי נורמטיבית להעמיד לדין בהוראות חיקוק רבות בגין מעשה יחיד. כך הורה כבוד השופט בך בפרשת לויאן: "בהגשת כתב אישום, צריכה התביעה להשתדל לבחור בין סעיפי האישום האפשריים, את אותו האישום המבטא בצורה הנאותה ביותר את מהות המעשה. במסגרת זאת מותר לה כמובן לבחור את הסעיף המחמיר ביותר עם הנאשם. אם יש לתובעים ספקות כלשהם לגבי האפשרות להוכיח את כל האלמנטים של עבירה זו, ניתן לצרף אישום נוסף או אלטרנטיבי, ודבר זה גם מוצדק אם הוא נחוץ להאיר היבט מיוחד של הפרשה. אך אין להרבות בסעיפי אישום סתם, תוך מה שנקרא באנגלית: throwing the book at the accused במקרה שלפנינו, להאשים את העורר בקשר למעשהו האחד המתואר בשש העבירות המנויות לעיל, נראה על פני הדברים מיותר וצורם..." (בש"פ 5284/91 לויאן נ' מד"י) לנוכח הלכת לויאן הורה בית המשפט השלום בתל אביב, לבטל אישום על פי חוק "לא תעמוד על דם רעך" אשר הוגש יחד עם אישום של אי מניעת פשע (ת"פ (שלום תל אביב) 21558-08-09 מ"י נ' ג'אבר ואח', (2011)). בית המשפט השלום בנצרת קבע כי אין זה ראוי לייחס לאותו מעשה גם עבירה של מסירת ידיעות כוזבות, וגם עבירה של שיבוש מהלכי משפט בגין אותו מעשה (ת"פ (שלום נצרת) 37337/06 מ"י נ' מלכה (2009)). כן קבע בית משפט השלום בטבריה כי לא היה ראוי לייחס לנאשם בגין אותו מעשה גם עבירה של סחיטה באיומים וגם עבירה של איומים ונטילת נכסים לשם סחיטה (ת"פ (שלום טבריה) 1984/04 מ"י נ' רז (2005)). מנגד לכך, אישרו בתי המשפט לא פעם קיומן של הוראות חיקוק שונות בגין אותו מעשה, כאשר מדובר בעבירות בעלות יסודות שחלקם משותפים וחלקם שונים זה מזה, וכאשר האינטרס החברתי המוגן בכל אחת מהעבירות הוא שונה. כך למשל הורה בית המשפט העליון בעניין הורוביץ, כי עבירה של קבלת דבר במרמה יכולה לדור בצוותא בכתב אישום יחד עם עבירה של הנעה בתרמית של מניות, משום שעסקינן בשתי עבירות שהרכיבים לגיבושן הם שונים והאינטרסים המוגנים בכל אחת מהן הם שונים, וזאת למרות חפיפה מסוימת בין שתי העבירות (ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מ"י (2008)). כך גם הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב כאשר עמדה המאשימה על הרשעה הן בעבירה על פי פקודת מס הכנסה, והן בעבירה על פי סעיף 423 לחוק העונשין, של רישום כוזב במסמכי תאגיד, הגם שמדובר היה באותה מסכת עובדתית (ע"פ (מחוזי תל אביב) 70089/05 מתוק נ' מ"י (2006); ר' גם: ת"פ (מחוזי תל אביב) 40067/99 מ"י נ' ז'ק כהן ואח' 2004)). בעניין ז'ק כהן הנ"ל, קבע כבוד השופט לוי בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, את ההלכה לגבי כפל אישומים, תוך התייחסות גם לחקיקה ספציפית מול חקיקה כללית, כדלקמן: "הכלל הפרשני, לפיו חוק ספציפי גובר על חוק כללי, בתוקפו עומד, אולם שמעשה פלוני הוא עבירה לפי חוקים שונים, ובכלל זה גם לפי חוק מיוחד מכאן ולפי חוק כללי מכאן, ניתן להרשיע את הנאשם בשל כל אחת מהעבירות הן לפי החוק המיוחד והן לפי החוק הכללי ... ...במקרה שלפנינו נוכח בית המשפט לדעת כי מחדלי הדיווח נכרכו בכוונת מרמה, ומשכך לא הייתה מניעה להרשעת המערערים בעבירות לפי חוק העונשין במקביל להרשעה בעבירות המס..." (ע"פ 10736/04 כהן ואח' נ' מ"י (2006)). היינו כב' השופט לוי קובע כי למרות קיומה של הוראת חיקוק ספציפית, אין מניעה לצרף גם עבירה מהחוק הכללי, כאשר רכיביה שונים (ר' גם: י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, מהד' 2009, חלק שני א' ע' 925). כפל עונש / מאסר מצטברמשפט פליליסדר דין פלילי