קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת נחיתות של הפורום הישראלי: לפני שלוש בקשות. הבקשה הראשונה הוגשה על ידי קלאב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (להלן: "מדיטראנה ישראל") בה נתבקשתי לעכב הליכים נגדה מחמת פורום לא נאות. הבקשה השנייה הוגשה גם היא על ידי מדיטראנה ישראל ובה נתבקשתי להורות על עיכוב הליכים מחמת פורום לא נאות ומחמת תנית שיפוט זר. הבקשה השלישית הוגשה על ידי Cervino Societa Per Azioni (להלן: "החברה האיטלקית") לביטול ההחלטה המתירה למשיבים 3-1 (להלן: "התובעים") להמציא לחברה האיטלקית את כתב התביעה וההודעה לצד שלישי, סילוק התביעה נגדה על הסף וכן עיכוב ההליכים נגדה מחמת פורום לא נאות. העובדות הרלוונטיות לבקשה ביום 17.11.09, הגישו התובעים תביעה לפיצויים בעקבות תאונת סקי מיום 22.12.06, שארעה באתר הסקי בצ'רוויניה שבאיטליה (להלן: "אתר הסקי"), ובה קיפח המשיב 1 את חייו בהיותו בן 12 שנה (להלן: "המנוח"). המשיב 2 והמשיבה 3 הם הוריו של המנוח ויורשיו עפ"י צו ירושה (להלן: "ההורים"). ביום 20.2.11, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, בו טענו כי מדיטראנה ישראל, חברה המאוגדת כדין בישראל, שיווקה להם ולחבריהם חבילת נופש לאתר הסקי, והיא אחראית למעשים והמחדלים הרשלניים שגרמו למותו של המנוח. החברה האיטלקית, היא חברה המאוגדת כדין בהתאם לדין האיטלקי, והיא לטענת התובעים, המפעילה, הבעלים, האחראית, המחזיקה והשולטת באתר הסקי. המשיבה 4, ב.ד. גרייבר בע"מ היא חברה בע"מ והייתה נציגת המכירות של המבקשות, אשר שיווקה לתובעים את חבילת הנופש לאתר הסקי וארגנה הקבוצה, עליה נמנו התובעים (להלן: "גרייבר"). המשיב 5, אלכס קסטלרו, הוא מדריך סקי מבית הספר לסקי ,Scuola Di Sci Del Cervino S.S הפועל באתר הסקי ואשר לטענת התובעים הדריך את המנוח באתר הסקי עובר למותו (להלן: "מדריך הסקי"). המשיב 6, Scuola Di Sci Del Cervino S.S, הוא כאמור בית הספר לסקי, אשר פועל באתר הסקי, והיה לטענת התובעים מעסיקו של המשיב 5 בזמנים הרלוונטיים לתובענה (להלן: "בית הספר לסקי"). מדיטראנה ישראל שלחה הודעה לצד ג' למדריך הסקי, לבית הספר לסקי, לגרייבר, להורים וכן למבקשת 2. גם גרייבר שלחה הודעה לצד ג' למבקשת 2, למדריך הסקי, לבית הספר לסקי, להורים וכן לקלאב מד צ'רוויניה-איטליה (להלן: "קלאב מד האיטלקית"). ביום 11.5.10, הגישה מדיטראנה ישראל בקשה למחיקת התובענה על הסף. לחלופין, עתרה לעיכוב ההליכים בתובענה עקב כך שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה (להלן: "הבקשה הראשונה"). ביום 16.6.10, הגישו התובעים תגובתם לבקשה וביום 5.9.10, הגישה מדיטראנה ישראל תשובתה לתגובה. בד בבד עם הגשת תגובתם לבקשה הראשונה, הגישו התובעים ביום 16.6.10, בקשה לתיקון כתב התביעה, בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ובקשה למתן צו. ביום 3.8.10, נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה והוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן. כן קבעתי כי לאחר שתידון ותוכרע הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, אדון בבקשת מדיטראנה ישראל למחיקת התביעה או לעיכוב ההליכים בה, מהטעם שבית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה. ואכן, לאחר שהוגשה בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום כדין, נעתרתי לה ביום 5.9.10, וניתן צו כמבוקש. בהתאם להחלטתי זו הוגש ביום 22.8.10 כתב תביעה מתוקן. ביום 14.9.10 הגישה מדיטראנה ישראל בקשה חדשה, בה עותרת היא שוב לעיכוב ההליכים נגדה מחמת פורום לא נאות ולחלופין, מחמת תניית שיפוט זר שבחוזה בין הצדדים (להלן: "הבקשה השנייה"). ביום 3.10.10, הגישה גם החברה האיטלקית, בקשה לביטול ההחלטה המתירה להמציא לה את כתב התביעה וההודעה לצד שלישי. לחלופין, נתבקשה דחיית התביעה וההודעה לצד שלישי או מחיקתן על הסף, ככל המתייחס לחברה האיטלקית, וכן עתרה לעיכוב ההליכים מחמת פורום לא נאות (להלן: "הבקשה השלישית"). (ח) ביום 19.1.11 הודיעה מדיטראנה ישראל, כי אין היא עומדת על טענת תנית השיפוט הזר והיא מצמצמת את טענתה לטענת פורום לא נאות בלבד. החברה האיטלקית, גרייבר, בית הספר לסקי ומדריך הסקי הצטרפו לטיעוני המבקשות. כעת נותר אפוא לברר את טענת המבקשים לסילוק התביעה והודעת צד ג' נגדם על הסף ולעיכוב ההליכים, מחמת היותו של הפורום הישראלי "פורום לא נאות". דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית בית משפט זה קנה סמכות לדון בתובענה, ולא בנקל יפרק עצמו בית המשפט מסמכות שהוקנתה לו. עקרונית יש להגדיר סמכות זו לא כזכות אלא כחובה. עם זאת, במשך השנים הוכרו חריגים לעקרון זה ואחד מהם הוא היותו של הפורום המקומי "פורום לא נאות": "על פי דוקטרינת הפורום הבלתי נאות, לבית משפט בישראל המוסמך לדון בתובענה נתון שיקול דעת שלא להיזקק לתובענה אם קיים פורום זר אחר שהוא בגדר "פורום טבעי" בו ראוי לברר אותה, ושיקולי יעילות ונוחות דיונית מצדיקים שלא לקיים את הדיון בישראל" (רע"א 11019/08 הרשות הפלסטינית נ' אזוז (לא פורסם, , 16.4.09)) שאלת "הפורום הנאות" או "הפורום הטבעי" נדונה בהרחבה בפסיקה, שקבעה כי בבוא בית המשפט לקבוע טבעיות הפורום, עליו להתחשב בכלל הנסיבות, וליישם את מבחן מירב הזיקות (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co, פ"ד נב (1) 109 (1998) (להלן: "פרשת הגבס")). ברם, עם השנים ובשל ההתפתחות הטכנולוגית, הניידות של מידע ושל אנשים ברחבי העולם, איבד מבחן זה ממשקלו. כיום, נטיית בתי המשפט להיעתר לטענת פורום לא נאות הולכת וקטנה, וזו לא תתקבל בקלות (ראו: רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1)817 (1998)). יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בפרשת הגבס (שם,בעמ' 114): "כשבא בית המשפט בישראל, בפניו הוגש הליך, לשקול אם על-פי מירב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר,יחליט כי אין הוא הפורום הנאות" עם זאת, עדיין נותר מבחן זה כמבחן המהותי, אליו מתווספים ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ויכולתם לנהל הליך יעיל בישראל (רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servi?os de Saude S/C Ltd. , פ"ד נז (5) 414 (2003) (להלן: "פרשת אלביט")). ביקורת על ההלכה, כפי שהובאה בפסק הדין בפרשת הגבס, הביע המלומד מיכאל קרייני (מ' קרייני שיקול הפורום הנאות: מסע אל תוך האלף השני ומעבר לו מחקרי משפט יט , 100 (תשס"ב)). לגישתו, יש לשים את הדגש על שיקולים משלימים שאינם גיאוגרפיים, אלא בעלי אופי מעשי, כגון זהותו של בעל העניין וההכבדה שיטיל על בעלי הדין ובית המשפט; האינטרס הרגולאטורי של הפורום המקומי או הפורום הזר להסדיר את מערכת היחסים העומדת ביסוד הסכסוך בהתחשב במקום האירוע, בזהות התובע וזהות הנתבע; מידת האפקטיביות של פסק הדין, שצפוי להינתן בפורום המקורי ובפורום הזר; האפשרות לצרף בפורום אחד את כל הצדדים הקשורים בסכסוך; האינטרס להביא להכרעה מהירה בסכסוך; והיכולת והאמצעים העומדים לרשות בעלי הדין לממן ההתדיינות בכל פורום. גם בית המשפט העליון הלך בדרך זו בפרשת אלביט (שם, בעמ' 422-421) וקבע כי: "אף ששיקולי נוחות הפכו ללא רלוונטיים, עדיין ייתכן שמרב הזיקות יקשרו תובענה למדינה זרה. כפי שמציין הד"ר מ' קרייני:'נכון הדבר כי תנאי המודרנה הפכו את ההתדיינות בפורום מרוחק לנוחה יותר, אולם בין זה ובין המסקנה כי תנאים אלה מחייבים את צמצום האפשרות להשתמש בדוקטרינת הפורום הבלתי נאות עדיין יש מרחק נורמטיבי רב, שתנאי המודרנה לא הצליחו להתגבר עליו. כל עוד ימשיכו כללי הסמכות להישען על זיקות סמכות שיכולות להיות תולדה של מהלך עניינים מקרי, נחוצה לנו דוקטרינת סמכות משלימה ורחבה - כמו דוקטרינת הפורום הבלתי נאות - כדי שניתן יהיה להתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים להכרעה בשאלת הסמכות'..." הנטל לשכנוע כי הפורום בלתי נאות רובץ על המבקש (ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מ"ח(2)77 (1994)). עליו לשכנע, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לעבר הפורום הזר (בע"מ 9796/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, , 4.1.10) (להלן: "פלוני"); בג"צ 1073/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, , 25.6.08)). השאלה, אם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנכון לדון בתובענה, נתונה לשיקול דעת בית המשפט, בהתאם למכלול הנסיבות. השיקולים אותם נדרש בית המשפט לשקול בבואו ליתן החלטה בשאלת הפורום המתאים, נחלקים לעניינים בעלי אופי אינדיבידואלי, הנוגעים לבעלי הדין, כגון שיקולי יעילות וציפיית הצדדים, וכן להיבטים בעלי אופי ציבורי-מערכתי, הנוגעים לאינטרס שבשיטת המשפט הישראלי לדון בתובענה (ראו: עניין "פלוני"; רע"א 10250/08 קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK, (לא פורסם, , 18.3.10 (להלן: "קציב")). בבוא בית המשפט לבחון איזהו הפורום הנאות לדון בתובענה, עליו לבחון שלושה אלו: "...(1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה." בע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG (לא פורסם, ,29.1.09) (להלן: "פרשת ארבל"). לסיכום- אף כי ירד משקלו של מבחן מירב הזיקות, הרי שהוא נותר המבחן השולט בכיפה. לצד שיקולי הנוחות ושאלת ההוצאות, יש לבחון שיקולי יעילות, את הציפיות הסבירות של הצדדים, שיקולי צדק ואם יש לפורום עניין אמיתי בתובענה. ומן הכלל אל הפרט- מבחן מירב הזיקות אין חולק כי הזמנת הנופש לאתר הסקי בוצעה בישראל, ונערכה בין התובעים למדיטראנה ישראל וגרייבר, כולם מישראל. פרטי החופשה נמסרו בעברית ובין התובעים או כל גורם אחר בחו"ל, לא נערך הסכם בכתב. לנוכח דברים אלו, הרי שהטענה כי הזיקה היחידה לישראל היא מקום מגורי התובעים, לא תואמת את המציאות כהוויתה. בנוסף, כתב התביעה רצוף טענות עובדתיות המופנות גם נגד מדיטראנה ישראל ונגד גרייבר (וראו למשל: סעיפים 37.9-37.1 בכתב התביעה). טענות אלו מתייחסות לאחריותן של מדיטראנה ישראל ושל גרייבר כמשווקות חבילות הנופש, וכמי שהתרשלו, בין היתר, בבחירת מפעילי אתר הסקי. התובעים גרים בישראל, מדיטראנה ישראל וגרייבר, הן חברות ישראליות ואין לשלול בשלב זה כי הן נתבעות של ממש בתובענה ואך טבעי שההתדיינות עימן תיערך בישראל. לטענת המבקשות, הנטען בכתב התביעה בשאלת האחריות מתייחס לאירועים ולמחדלים שהתרחשו באתר הסקי, והסוגיות העובדתיות שיש לברר קשורות קשר בל ינותק למקום האירוע; העדים מצויים באיטליה (אנשי בית המלון בו שהה המנוח, אנשי אתר הסקי, המשטרה שחקרה את המקרה, ואף הצדדים השלישיים- מדריך הסקי, החברה המפעילה את האתר ובית הספר לסקי), וזיקתם לישראל מינימאלית. לטענתן, הבאת העדים לישראל תקשה עד מאד, אם לא תהא בלתי אפשרית לביצוע, כאשר עדות וידיאו לוקה בחסרונות רבים (רע"א 7265/09 מסס נ' משרד הבריאות (לא פורסם, , 31.12.09)), ואף יש בכך כדי לפגוע בבחינת מהימנותם של העדים. ואולם, בטענות אלו אין די. התובעים ציינו בתגובתם לבקשה הראשונה וכן בתגובתם לבקשה השנייה, כי בכוונתם להעיד את המומחה מטעמם, מר פרץ פבריקנט, אשר הגיש חוות דעת בעניין וכן את חברי קבוצת הסקי הישראליים, ששהו עם המנוח במהלך החופשה. לטענתם, חלק גדול מהעדים והמצהירים הם תושבים ישראליים (בין היתר עדי גרייבר) וכל נסיעה לדיון בחו"ל תהווה עבורם קושי של ממש. טענה זו לא נסתרה. החלטת המבקשות אם להביא עדים מאיטליה, נתונה לשיקול דעתן והן יוכלו לזמנם. חשוב לציין כי מדיטראנה ישראל, עליה מוטל הנטל להוכיח כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות, כאמור לעיל, לא צירפה לבקשה תצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקנות, ותצהירה של הגב' רבקה מאיו שצורף לבקשה הראשונה ולבקשה השנייה אינו עונה על דרישת התקנות ואינו מפרט מיהם העדים שבכוונתן לזמן ומדוע, אם בכלל, לא יהיו מוכנים לבוא לישראל להיחקר. יצוין, כי התובעים הסכימו בתגובתם לבקשה הראשונה (בסעיף 49) שתיק המשטרה האיטלקית יוגש ללא חקירת עורכי המסמכים. יתרה מכך. אף אם אכן קיימים עדים המתגוררים באיטליה, הרי שמשקלה של טענה זו הולך ופוחת לאור חידושי הטכנולוגיה: "על בית המשפט לתת את דעתו על הפיחות שחל במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות- שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר- על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה ". (רע"א 9141/00 Franz Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 123 (2001)). ברי לכול, שכיום ניתן להעיד עדים גם באמצעות כינוס וידאו ((Video Conference, במקרים מסוימים (ראו למשל: רע"א 3810/06 דורי בע"מ נ' גולדשטיין (לא פורסם, , 24.9.07); רע"א 3005/02 C.L. SMITHKLINE BEECHAMP נ' אוניפארם בע"מ , פ"ד נו (6) 865, 868 (2002)). מנגד, אם איעתר לבקשה, הרי שגם לתובעים עלול להיווצר קושי בהבאת עדיהם הישראלים לאיטליה. יש לזכור, כי התובעים הם אנשים פרטיים וסביר כי יקשה עליהם מאד לנהל הליך תביעתם באיטליה מבחינה כספית, אף יותר מהמבקשות. כפות האוזניים הן למזער שקולות בעניין זה, אם לא נוטות לטובת התובעים. טענה נוספת שטוענת בהקשר זה החברה האיטלקית בבקשה השלישית, נוגעת לבדיקות שתידרשנה ע"י מומחים מטעם הצדדים באתר הסקי. לטענתה, אילו תתנהל התביעה באיטליה, יהיו כל המומחים מבני המקום ובית המשפט אף יוכל לצאת לביקור במקום. טענות אלו אינן מקובלות עלי ובעניין זה אפנה גם להחלטת כב' השופטת גרסטל בבר"ע 200555/98 Le Club Mediterrane S.A נ' לבנשטיין (לא פורסם, , 27.9.98) (להלן: "לבנשטיין"), לפיה: "איני מקבלת את טענת המבקשות כי במקרה זה יש חשיבות מכרעת לבחינת מקום האירוע. בתי המשפט אינם נוהגים לערוך ביקור במקום התרחשותם של הארועים נשוא הדיונים המתנהלים בפניהם, אלא במקרים חריגים ביותר, וגם אם היה מתרחש הארוע בחרמון, סביר להניח שלא היה נערך כל בקור באתר זה. הסטנדרטים והחוקים אליהם מתייחס ב"כ המבקשות יכול שיוכחו בעדויות." זאת ועוד. טענת המבקשות בעניין זה לוקה בחוסר תום לב במידת מה. נזכיר, כי בבקשה השנייה עתרו המבקשות לכפות על התובעים קיומה (כביכול) של תניית שיפוט זר, לפיה הפורום המתאים הוא בית המשפט בצרפת. לו הייתה מתקבלת טענתן זו של המבקשות, היו עדי הנתבעים כולם נאלצים לכתת רגליהם מאיטליה לצרפת, והמבקשות לא ראו בכך כל קושי ופסול. אם כך, מה להן כי ילינו על הקושי בהבאת העדים מאיטליה לישראל?!? הדין החל לטענת המבקשות, הדין האיטלקי חל על העוולה, בהיותו דין מקום ביצועה (ע"א 1432/03 יינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן פ"ד נט(1)354 (2004)). התובעים לא כופרים בכך (וראו סעיף 34.1 בכתב התביעה המתוקן). שאלת הדין החל היא אחת הזיקות שיש לשקול, על מנת להכריע בשאלת הפורום הנאות. ברם, גם אם אקבע כי במקרה דנן הדין החל על התובענה הוא הדין האיטלקי, הרי שלא די בכך כדי להעביר את הדיון בתובענה לפורום הזר, שכן ניתן להיעזר במומחים לדין האיטלקי. השיקולים הפרטיים-אינדיבידואליים טוענות המבקשות, כי השיקולים הפרטיים אינם מצריכים דיון דווקא בישראל. לגרסתן, במקרה דנן, עיקרה של התביעה הוא בקביעת האחריות, וסוגיית גובה הנזק אינה דורשת למעשה, יסודות הוכחתיים של ממש. להוכחת טענתן זו מפנות המבקשות לע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (לא פורסם, ,27.9.05) ולע"א 9980/06 עזבון המנוח אטינגר ז"ל נ' עירית ירושלים (לא פורסם, , 26.1.09)), שם נקבעה ההלכה, כי יש לקבוע שכרו של קטין בגובה השכר הממוצע במשק. מבלי לקבוע מסמרות, הרי שטענה זו אינה מדויקת, ודי שאזכיר את פסקי הדין בעניין ע"א 3375/99, 3613 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2007), ות.א. (י-ם) 2265/08 עזבון המנוח דפן ז"ל נ' המאגר לביטוח חובה "הפול" בע"מ (לא פורסם, , 20.1.10), אשר הכירו בפיצוי מעל לשכר הממוצע במשק במקרה של קטין. מה עוד שלא נטען ולא הוכח, מהי עמדתו של הדין האיטלקי בעניין זה. השיקולים הציבוריים בהקשר זה מפנות המבקשות לפרשת קציב וטוענות, כי אל לו לבית המשפט להקציב משאבים יקרי ערך לדיון, שכולו באינטרס ברור של מערכת המשפט האיטלקית. להוכחת טענתן זו, מפנות המבקשות לסעיפי התביעה הנוגעים לקלאב מד האיטלקית, אותה חברה שכאמור נמחקה מכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 20.2.11 וכעת נותרה כצד ג' בלבד. לגופו של עניין טוענות המבקשות, כי אין למערכת המשפט הישראלית כל עניין ואינטרס לדאוג להכשרה קפדנית של אתר הסקי באיטליה ולשנות נורמות התנהגות ותפעול של אתר הסקי. לטענתן, בחינת הדין האיטלקי בעניין חבישת קסדה לילדים מתחת לגיל 14, היא עניין שזיקתו הישירה לאיטליה ולא לישראל ברורה מאליה. בניגוד לכך טוענים התובעים, כי לבית המשפט בישראל יש בהחלט עניין להגן על האינטרסים של אזרחים ישראלים, הרוכשים חופשות בחו"ל באמצעות סוכנויות נסיעות ישראליות. בעניין זה מקובלת עלי טענת התובעים כי לבית המשפט אינטרס ואף עניין עקרוני בהגנה על נורמות התנהגות של חברות הפועלות בישראל ומשווקות חופשות בחו"ל לנופשים ישראלים - בכלל ולקבוצות מאורגנות, בצורה זו או אחרת, של ישראלים - בפרט. יש לבחון את טענת התובעים כי ברוכשם חבילת נופש באמצעות מדיטראנה ישראל וגרייבר, סברו כי הם נוסעים לאתר סקי העומד בקריטריונים של הרשת העולמית ואין זה מעניינם, כי המבקשות או מי מהן בחרו להתקשר עם מפעילים כאלה ואחרים. ציפיותיהם הסבירות של הצדדים המבקשות מפנות להחלטתי בת"א (הר') 5199/95 מועדון הים התיכון ישראל בע"מ נ' פרצ'יק (לא פורסם, , 29.6.97) (להלן: "פרצ'יק"), בה קבעתי, כי לא סביר שחברה המארחת באתרי הנופש שלה אזרחי מדינות כל העולם ותושביהן, תאלץ להתדיין בכל פעם במדינת האזרחות של האדם התובע אותה. כן מפנה ב"כ מדיטראנה ישראל להחלטה בעניין לבנשטיין, שנתנה כב' השופטת גרסטל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בו התייחסה לתאונת סקי, וקבעה כי אין זה סביר לאפשר לאדם הנוסע לחו"ל לנופש, לאתר סקי המהווה סיכון תיאורטי ידוע, לתבוע בכל מקום בו הוא מתגורר. לבסוף, מפנה ב"כ המבקשת גם לקביעה דומה בעניין ת"א (חי') 22331/02 אפרים נ' לה קלאב מדיטראה (לא פורסם, , 7.3.04). באופן עקרוני, רואה אני עין בעין עם המבקשות, כי יש לראות באדם הנוסע לחו"ל לחופשת סקי, ספורט הצופן בחובו סיכונים מעצם טיבו וטבעו, כמי שציפייתו הטבעית היא, כי אם תתרחש תאונת סקי בשל רשלנות מפעיל האתר, יגיש תביעתו נגד האתר ומפעילו בחו"ל. מוסכם עליי עוד, כי לא סביר שחברה המארחת באתרי הנופש שלה אזרחי מדינות כל העולם, תיאלץ להתדיין בכל פעם במדינת האזרחות של הנפגע. ברם, כל תיק ונסיבותיו הוא ואין הנדון דומה לראיה. בפסק דין פרצ'יק נרכשה חבילת הסקי בצרפת, בעת ששהה התובע בדרום אפריקה, בעוד שבמקרה דנן נרכשה החבילה בישראל ושתיים מהנתבעות הן חברות ישראליות, כאמור. בפרשת לבנשטיין שהוזכרה, הכריעה כב' השופטת גרסטל על סמך תנית השיפוט הזר בהסכם הנופש, שהקנתה סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט בצרפת. גם בפרשת אפרים שהוזכרה לעיל, מדובר היה בתנית שיפוט ייחודית. במקרה דנן סבורה אני, כי בכל הנוגע לגרייבר ולמדיטראנה ישראל, הרי שמדובר בחברות ישראליות וההתקשרות עימן נעשתה בישראל. על כן סביר כי ציפייתן היא להיתבע בפורום הישראלי. גם בכל הנוגע לחברה האיטלקית, כבר נפסק בעבר, כי חברה המארחת באתרי הנופש שלה אזרחי מדינות העולם, בהחלט יכולה לצפות שתאלץ להתדיין מפעם לפעם במדינות אזרחות התייר: "אשר לציפיות הסבירות של הצדדים... ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מן המדינות בהן הם פועלים. גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין. הדברים נכונים הן באשר לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל והן באשר לחברות ישראליות הפועלות בחו"ל... במקרה שלפניי המשיבה 1 הינה קונצרן תיירות בינלאומי אשר משווק שירותי תיירות למקומות שונים בעולם ומשכך, סבורני כי לנוכח נפח הפעילות הבינלאומי הגדול שאותו מנהלת המשיבה 1 הסיכון כי תתבע לדין באחת מן המדינות בהם היא פועלת הינו צפוי." (פרשת ארבל, בפסקה 19) לנוכח האמור, סבורה אני כי האפשרות להיתבע בישראל היא אפוא בגדר ציפיות סבירה של מדיטראנה ישראל ושל גרייבר, כמי שמכרו, או שיווקו בישראל חבילות נופש לאתר הסקי וכן בגדר הציפיות הסבירה של יתר הצדדים, המספקים שירותיהם בין היתר גם לתיירים מישראל. דיון בהודעת צד ג' טוענות המבקשות כי בין השיקולים שיש למנות, מצוי השיקול, כי בהתדיינות אחת ניתן יהיה ליישב את המחלוקת בכללותה. מניעת פיצול הדיון בין התביעה העיקרית להודעת צד שלישי היא שיקול מרכזי בבקשת פורום לא נאות. במקרה דנן, בו כל הצדדים השלישיים הם איטלקיים, יש מקום לברר התובענה באיטליה. גם טענה זו דינה להידחות. ההחלטה לשלוח הודעה לצדדים שלישיים היא של מדיטראנה ישראל בלבד וביכולתה לנהל הליך נפרד נגדם באיטליה, ככל שתחוב בהליך בישראל. עם זאת, אין מניעה לקיים את הדיון בהודעה לצד ג' בצוותא חדא עם התביעה העיקרית, לנוכח האמור לעיל. יתרה מכך, התובעים בחרו לתקן את כתב התביעה ולצרף את הצדדים השלישיים כנתבעים, כך שממילא ניטל העוקץ מטענתן זו של המבקשות. לסיכום- על הטוען לתחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות להראות כי מאזן הנוחות נוטה בבירור ובצורה משמעותית לעבר הפורום הזר. משכך אין די בטענה לפיה על פי מירב הזיקות הפורום הזר הוא הפורום הנאות, ויש לבחון את מכלול הנסיבות והשיקולים, ורק אם הם נוטים בבירור לעבר הפורום הזר, יעוכב הדיון. דוקטרינת הפורום הנאות מופעלת רק במקרים בהם קיימת נחיתות משמעותית של הפורום הקיים בהתייחס לפורום הזר. במקרה זה איני סבורה כי קיימת נחיתות של הפורום הישראלי ולנוכח הטענות שבכתב התביעה המופנות נגד מדיטראנה ישראל ונגד גרייבר, לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה בבירור ומשמעותית לעבר הפורום הזר. משכך אין מקום להיעתר לבקשה. לנוכח קביעתי זו, איני נדרשת לדון בטענות החברה האיטלקית בדבר ביטול ההיתר למשלוח כתב התביעה וההודעה לצד שלישי אל מחוץ לתחום השיפוט. סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי דין הבקשות להידחות. הפורום הנאותמשפט בינלאומי