קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב תחתון בצבא: השופט י' כהן: 1. ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור (כב' השופט בדימ' ר' חרסונסקי וה"ה פרופ' א' פלדי ומר ד' לוקוב), לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן - "חוק הנכים"), מתאריך 26.6.2008 בתיק ע"נ 127/04. 2. בתביעה להכרת זכות אשר הוגשה מטעם המערער על פי חוק הנכים, טען המערער כי עקב שירותו בצה"ל נגרמו לו פגימות בגב התחתון ובברכיים. ככל שהדברים נוגעים לכאבי הגב התחתון עליהם התלונן המערער, דחה המשיב את תביעת המערער להכרת הזכות. במכתבו מתאריך 31.7.2002 הודיע המשיב למערער, כי בהסתמך על חוות דעת רפואיות מהתאריכים 13.5.2002 ו- 4.7.2002, הן חוות דעת שערך פרופ' ו' ביאליק, הגיע המשיב למסקנה, שאין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער לתנאי שירותו בצה"ל. 3. המערער לא השלים עם דחיית תביעתו להכרת הזכות בגין כאבי הגב שנגרמו לו, והגיש על כך ערעור לפני ועדת הערעור, וסמך את טענותיו על חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר סבי רוג'ר. בפני ועדת הערעור פרש המערער את תנאי שירותו, ואלה צוטטו על ידי ועדת הערעור בהרחבה. כעולה מעדות המערער, המערער, יליד 12.11.1979, גויס לשירות חובה בצה"ל בתאריך 24.3.1998 בפרופיל רפואי 82 (ככל הנראה על רקע הרניה מתקופת הילדות). המערער שובץ לטירונות לוחם בהנדסה קרבית, שנמשכה כשישה חודשים. לטענת המערער, במהלך הטירונות השתתף המערער במסעות ארוכים ונשא משאות כבדים. חרף כאביו המשיך המערער למלא את תפקידיו כחייל קרבי, ובתום כשנה מעת גיוסו נשלח לקורס מפקדים ובתום הקורס הוצב לשרת כמפקד בבית הספר להנדסה קרבית. בחודש דצמבר בשנת 2000, ובעקבות כאבי הגב, הופנה המערער לבצע בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT), אשר מצאה בלט דיסק בחוליות הגב התחתון, ולקראת סיום שירותו בצה"ל הורד הפרופיל הרפואי של המערער לפרופיל 72. לטענת המערער, כאבי הגב התחתון נגרמו לו עקב שירותו בצה"ל, וחרף כאביו המשיך לבצע את התפקידים שהוטלו עליו, וסיים את מלוא תקופת שירות החובה. המערער שוחרר מהשירות הצבאי בתאריך 22.3.2001. 4. בחוות דעתו מתאריך 13.5.2002 קבע המומחה הרפואי מטעם המשיב, פרופ' ו' ביאליק, כי לפי תיאורו של המערער, "לא היו אירועים או פעילות שונה מזו של רבבות חיילים אשר אינם סובלים מכאבי גב", והממצא של "בלט דיסק" שנמצא בבדיקות ההדמיה מתאריך 26.12.2000, אופייני לרבים מבני גילו של המערער. בחוות דעת נוספת, מתאריך 4.7.2002, שב פרופ' ביאליק ועיין מחדש במסקנתו הקודמת, וקבע, כי הגם שאין לו ספק ששירותו של המערער "היה רצוף מאמצים וקשיים גופניים ניכרים", אין הוא מוצא מקום לשנות ממסקנתו. 5. כאמור, מטעם המערער הוגשה לועדת הערעור קמא חוות דעתו של ד"ר סבי רוג'ר. ד"ר רוג'ר מצא, כי המערער גויס כלוחם ליחידה קרבית ללא כל תלונות על כאבים בגב התחתון, ורק בחלוף כחצי שנה החל המערער לסבול מכאבי גב תחתון עקב הפעילות המאומצת לה נחשף. לדעת ד"ר רוג'ר, "מאחר ותלונותיו של [המערער] החלו, כפי שמוסכם על כולם, לאחר פעילות פיזית מאמצת, יש לקבוע שכאביו ומוגבלותו החלה תוך שירות, ומאחר ובבדיקות לא נמצאה כל עדות לפתולוגיה גרמית מולדת במבנה עמוד שדרה מותני, יש אף מקום לקבוע שכאביו ומוגבלותו חלו עקב שירותו הצבאי". בחוות דעתו התייחס ד"ר רוג'ר לבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת נוספת, שנעשתה למערער בתאריך 18.2.2002, שהדגימה את הפתולוגיה שנמצאה בבדיקה הקודמת "עם החמרה בלחץ על הדורה במיוחד בגובה L4 - L5". 6. בעקבות חוות דעתו של ד"ר רוג'ר, הוגשה חוות דעתו של פרופ' ביאליק, מתאריך 4.11.2007. בחוות דעת זו שב פרופ' ביאליק וקבע, כי הבדיקה מפברואר 2002 לא עמדה לפניו, אך מכך שבלט הדיסק (שנצפה בבדיקה בשנת 2000) הפך לבקע דיסק (בבדיקה שנעשתה בשנת 2002, ולאחר תום שירותו של המערער), קיימת סבירות גבוהה מאוד שהבקע התפתח ללא קשר לשירות הצבאי. עוד הוסיף פרופ' ביאליק, וקבע, כי "גם אם נסכים עם ד"ר סבי רוג'ר שכאבי גבו של [המערער] החלו בזמן ואף עקב השירות, הרי שאלה חלפו עוד טרם סיום השירות, ולא יאוחר מסיום השירות". בחוות דעת רפואית נוספת, מתאריך 16.3.2008, שב פרופ' ביאליק והתייחס למסמכים רפואיים שלא עמדו לרשותו בבדיקות הקודמות, וכן לתלונות על כאבי גב שהתלונן המערער בעת היותו בגיל 6 שנים ולאחר מכן בגיל 12 שנים, תלונות המצביעות על כך שהתהליך בעמוד השדרה של המערער החל עוד לפני שירותו. 7. בפסק הדין שניתן על ידי ועדת הערעור קמא, קיבלה ועדת הערעור את טענותיו של המערער, וקבעה, כי המערער סבל "מתהליך מחלתי זוחל איטית מגיל ילדות, שהפך לתהליך מיקרוטראומטי דוהר בשירותו של המערער ועקב שירותו". ועדת הערעור הוסיפה וקבעה: "ברור לכולנו שמדובר בתהליך אשר הואץ והפך [לדוהר] בשרות ועקב השרות, ומתהליך זוחל שלא הצריך טיפול, הפך לדוהר עם ממצאים אובייקטיביים בבדיקת CT. מקבלים אנו את דעתו של פרופ' ביאליק שהתהליך החל עוד בילדות, אך דוחים את הקביעה שלו שלא היה קשר בין הפגימה ובין השרות במובן של החמרה. מאידך, מקבלים אנו את דעתו של ד"ר רוג'ר שיש קשר בין השרות ובין מצב עמוד השדרה, ודוחים את הקביעה שלו שאין משמעות לכאבים שהיו עוד לפני השרות. אבל, כפי שאמרנו, הקשר הוא קשר של החמרה. אילו החייל לא היה עובר את המאמצים דלעיל, ספק אם במהלך חייו היתה מתקבלת תמונה די קשה של עמוד שדרתו, ולכן אנו קובעים קשר של החמרה בגובה 75%." 8. המערער אינו משלים עם פסק דינה של ועדת הערעור קמא, ולטענתו היה מקום לקבוע כי הפגימה בגבו נגרמה עקב שירותו הצבאי. לטענת המערער, אין בפסק דינה של ועדת הערעור קמא הסבר, מדוע שני רישומים בודדים מתקופת הילדות מצביעים על "תהליך מחלתי זוחל". בא כוח המערער מוסיף וטוען, שאף פרופ' ביאליק לא מצא מקום לייחס חשיבות לשני הרישומים בכרטיסו הרפואי של המערער מתקופת הילדות, אלא בחר להשוות את המערער לצעירים אחרים, בני גילו של המערער. בכל הנוגע לחשיפתו של המערער לתנאי שירות הכרוכים במאמצים פיזיים קשים, מפנה המערער למכתבה של הגב' רויטל בנאדרת מאגף השיקום, המופנה אל היועץ האורטופדי של אגף השיקום, ד"ר שינדלר, מתאריך 12.6.2002. במכתב זה מזכירה הגב' בנאדרת, כי המערער שירת כלוחם בהנדסה קרבית "על כל המשתמע מכך", "ובהחלט ניתן להגדיר פעילותו כ"שונה" מזו של רבבות חיילים". 9. לעומת טענות בא כוח המערער, סבורה באת כוח המשיב שאין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערעור קמא. לטענת באת כוח המשיב, אין תיעוד רפואי המצביע על תלונות של המערער על כאבי גב בתקופת הטירונות, ואף בתקופה שבין השנים 2001 ו- 2002 אין רישומים על תלונות על כאבי גב. עוד הוסיפה באת כוח המשיב וטענה, כי הבדיקה שנעשתה למערער בשנת 2002, ולפיה חלה החמרה במצבו, נעשתה לאחר שהמערער כבר לא היה חשוף למאמצים פיזיים קשים, שהרי סיים את שירותו הצבאי בחודש מרץ 2001. באת כוח המשיב הוסיפה וטענה, כי למעשה ועדת הערעור קיבלה את עמדתו של המומחה מטעם המשיב, פרופ' ו' ביאליק, אשר לא מצא קשר של גרימה בין הפגימה הנטענת על ידי המערער ותנאי שירותו הצבאי, ואין מקום שערכאת הערעור תתערב בעניין זה. לדעת באת כוח המשיב, המערער לא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו, ועל כן יש לדחות את ערעורו. 10. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים ואת התיעוד הרפואי המצוי בתיקו הרפואי של המערער, אציע לחברי לקבל את הערעור, ולקבוע, כי כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער, נגרמו לו עקב שירותו הצבאי. נראה הדבר שאין חולקים על כך, ששירותו הצבאי של המערער היה כרוך בחשיפה למאמצים פיזיים. הדבר עולה הן מעדותו של המערער, הן ממכתבה של הגב' בנאדרת, ולמעשה, אף המומחה מטעם המשיב, פרופ' ביאליק, מסכים בחוות דעתו מתאריך 4.7.2002 כי שירותו הצבאי של המערער "היה רצוף מאמצים וקשיים גופניים ניכרים". על רקע דברים אלה, יש לבחון, מה משקל הרישומים הרפואיים, המעידים על תלונות על כאבי גב מתקופת הילדות. לדעתי, משקלן של תלונותיו של המערער מתקופת הילדות הוא אפסי, ואין להן כל נפקות לעניין שלפנינו. המערער גוייס כאדם בריא, חרף העובדה שבשנות הילדות, בעת שהיה כבן 6 שנים, ולאחר מכן כבן 12 שנים, התלונן על כאבי גב. כאבי הגב מתקופת הילדות לא מנעו שיבוצו ליחידה קרבית, אשר במהלך השירות בה נחשף המערער למאמצים גופניים קשים, עובדה שאין חולקים עליה. אילו סבר פרופ' ביאליק, כי יש מקום לייחס חשיבות לתלונות אלה, כי אז היה מקום שיזכיר תלונות אלה כבר בחוות דעתו הראשונה, שניתנה בתאריך 13.5.2002, ולאחר מכן בחוות דעתו השניה, שניתנה בתאריך 4.7.2002. 11. השתלשלות העניינים בטיפול בעניינו של המערער מלמדת, כי תביעתו של המערער להכרת הזכות לפי חוק הנכים נדחתה משום שהמומחה מטעם המשיב מצא, שהממצא של בלט דיסק אופייני לרבים מבני גילו של המערער. ואולם, לא זו השאלה שיש לשאול, כאשר מדובר במי שתוך כדי שירותו הצבאי "היה רצוף מאמצים וקשיים גופניים ניכרים". יתרה מזאת, קשה לקבל טענת בא כוח המשיב, כי ועדת הערעור קמא העדיפה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק על פני חוות דעתו של ד"ר רוג'ר. מפסק דינה של ועדת הערעור עולה, כי בניגוד לארבע חוות הדעת שנתן פרופ' ביאליק, בהן סבר כי אין קשר בין הפגימה בגב התחתון לתנאי שירותו של המערער, מצאה ועדת הערעור קשר הדוק בין תנאי שירותו הקשים של המערער ותלונותיו על כאבי הגב התחתון. ועדת הערעור קמא מצאה, כי תנאי שירותו של המערער גרמו לתהליך "מיקרוטראומטי דוהר", ומכיוון שלדעתי לא ניתן לייחס משקל לרישומים הרפואיים מתקופת הילדות של המערער, יש לדעתי מקום לייחס את מלוא התהליך המחלתי שגרם לכאבי הגב התחתון לשירותו הצבאי של המערער. 12. אשר על כן אציע לחברי לקבל את הערעור ונקבע, כי כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער, נגרמו עקב שירותו בצה"ל. כמו כן אציע לחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות הערעור בסך 10,000 (עשרת אלפים) ₪. י' כהן, שופט סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג [אב"ד]: לדעתי, אין מקום להתערב בהחלטה של הוועדה, ודין הערעור להידחות. מבחינה עובדתית, התלונות על כאבי גב החלו אצל המערער בגיל 16 וכבר אז דובר היה על תלונה חוזרת שנרשמה בגיל 12, בתאריכים 2/4/1991 ו-6/11/1995. על פי פסק הדין של וועדת הערעורים, בחרה הוועדה לקבל בחלקה את חוות הדעת שהוגשה לעניין זה מטעם המומחה של המשיב (פרופ' ביאליק), שם נקבע כי התהליך החל עוד בילדותו, ולעניין הקשר הסיבתי לשירות הצבאי, קיבלה הוועדה את חוות הדעת מטעם המערער (ד"ר רוג'ר) וקבעה כי קיים קשר סיבתי בין השירות לבין מצב עמוד השדרה, תוך דחיית קביעת אותו מומחה שאין משמעות לכאבים ולתלונות שהשמיע המערער לפני השירות. בנסיבות אלה קבעה הוועדה קשר של החמרה בשיעור של 75%. הסמכות הנתונה לבית המשפט לדון בערעור, לפי סעיף 34(א) לחוק הנכים, הוגבלה לנקודות משפטיות בלבד. הערעור כפי שהוגש, מתייחס למעשה לעניין העדפת חוות דעת המומחה האחד על פני חוות הדעת האחרת. העדפה כזו על פי ההלכה שנקבעה, היא עובדתית (ראה רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649), ולכן דין הערעור להידחות. כפי שהובהר שם: "... הכרעה בממצאים עובדתיים, לרבות אלה המושתתים על חוות דעת רפואיות, נתונה לשיקולה הבלעדי של ועדת הערעור, והיא הוצאה בסעיף 34(א) לחוק הנכים מתחום סמכותו הערעורית של בית המשפט. על כן על פני הדברים, ההתערבות הקיצונית של בית המשפט המחוזי בממצאי ועדת הערעור, בגדרה דחה חוות דעת שוועדת הערעור סמכה את ידיה עליה - וזאת בהסתמך על נימוקים המנויים בחוות דעת שוועדת הערעור דחתה ותוך קביעת ממצאים חדשים - לא הייתה ראויה". בענייננו, אין כל תשתית ראייתית אחרת המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור, במקרה כגון זה. בדין רשאית הייתה הוועדה להתחשב בעברו הרפואי של המערער ולהגיע למסקנה, כי מדובר במקרה של החמרה בלבד (ראו להשוואה גם: רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון-קצין התגמולים, מחוז חיפה. ניתן ביום 24/908). יתר על כן, כפי שפורט בפסק הדין שניתן על ידי הוועדה ובעיקרי הטיעון של המשיב, במהלך השירות הצבאי, בכל תקופת הטירונות שארכה כארבעה חודשים, אין כל רישום רפואי על כאבי גב תחתון במהלך אותה תקופה. רישום רפואי ראשון בתקופת השירות על כאבי גב תחתון הייתה כמחצית השנה לאחר תחילת שירותו. המערער סיים את השירות הצבאי הסדיר במרץ 2001. מ-2001 עד 2002 לא נמצאו רישומים המעידים על כאבי גב, בסמוך לאחר שחרורו הודגם בלט דיסק ובקע דיסק רק לאחר שחרורו של המערער מהשירות. בנסיבות אלה, יש מקום לדעתי לדחות את הערעור ובנסיבות העניין לא ליתן צו להוצאות. ש' וסרקרוג, ס' נשיאהאב"ד השופט ר' שפירא: עיינתי בחוות דעתם של חברי להרכב. דעתי היא כדעתו של חברי, השופט י' כהן. שני המומחים הרפואיים, הן המומחה מטעם המערער, דר' סבי רוג'ר, והן המומחה מטעם המשיב, פרופ' ויקטור ביאליק, מסכימים כי עיקר הבעיה הרפואית ממנה סובל המערער היא כתוצאה משירות צבאי שכלל מאמץ מיוחד וקשיים גופניים ניכרים. המחלוקת בניהם היא בשאלה האם מדובר בגרימה או בהחמרה בשיעור של 75%. גם הטוען להחמרה מסכים כי עיקר הנזק הוא כתוצאה מהשירות הצבאי. כדי שתיקבע החמרה יש להצביע על ממצא רפואי אובייקטיבי לחבלה קודם לשירות הצבאי. לא מצאתי בחומר הרפואי שהיה בפני המומחים ממצא שכזה. תלונה או שתיים על כאב גב קודם לשירות הצבאי, בעת היות המערער בן 6 ובן 12, אינם בגדר ממצא רפואי. לא ניתן לשלול אפשרות שהמערער סבל בילדותו מכאב גב חולף כתוצאה מפעילות זו או אחרת שדרכם של ילדים ובני נוער לבצע. מסקנה כי תלונה סובייקטיבית בכלל ותלונת ילד על כאב חולף בפרט היא בגדר של ממצא לפגם רפואי היא מסקנה מרחיקת לכת ואינני סבור שיש לאמצה. אינני סבור שיש ללמוד מהעובדה שבמהלך השירות המערער לא התלונן דבר בכל הנוגע לסוגיה שבמחלוקת. התופעה שצעירים ביחידות צבא איכותיות ומבוקשות כובשים את קשייהם ומכאוביהם כדי להתקבל ולהתקדם ביחידה היא תופעה מוכרת. המוטיבציה להתקבל ליחידות מובחרות גורמת לצעירים וצעירות להסתיר כל מידע שעלול לפגוע בסיכוייהם להתקבל ולהתקדם. אין זה ראוי ש"מחדל נעורים" זה ייזקף לחובתם אם וכאשר לא יעמוד גופם במאמץ. בסיכומו של דבר, בהעדר ראיה אובייקטיבית לפגם רפואי קודם לשירות הצבאי, וכאשר שני המומחים מסכימים שהגורם העיקרי לנזק הוא המאמץ של השירות הצבאי "שהיה רצוף מאמצים וקשיים גופניים ניכרים", כאמור בחוות דעתו של פרופ' ביאליק, סבור אני כי המסקנה המתבקשת היא שהשירות הצבאי הוא הגורם לפגם ולא רק מאיץ ומחמיר פגם קיים. אשר על כן דעתי היא כי יש לקבל את הערעור, כאמור בחוות דעתו של חברי השופט כהן. ר' שפירא, שופט אשר על כל האמור לעיל, הוחלט ברוב דעות לקבל את הערעור, ולקבוע, כי כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער, נגרמו לו עקב שירותו בצה"ל. כמו כן הוחלט לחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בערעור בסך 10,000 ₪. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבערעורשירות צבאי