סעיף 12ב' לחוק כביש אגרה קובע כדלקמן - 12ב. (א) מי שחולק על חיוב או מי שרואה את עצמו נפגע מהפעלת סמכויות בעל הזיכיון לפי סעיף 12, רשאי, בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות, כאמור, לערור על כך בפני ועדת ערר; בערר לפי סעיף זה יהיה בעל הזיכיון המשיב; הודעה על הערר תימסר לרשות הממונה. (ב) השר ושר האוצר ימנו ועדות ערר, כל אחת בת שלושה חברים, והם: מי שכשיר להיות שופט שלום, מתוך רשימה שיגיש שר המשפטים, שיהיה היושב ראש, נציג ציבור ונציג הרשות הממונה. (ג) ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992, יחולו על ועדת הערר, בשינויים המחויבים מחוק זה, ואולם החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת בית המשפט המחוזי, בתוך המועד שייקבע בתקנות. סעיף 12 מקדים וקובע - המדינה, בעל הזכיון או מי מטעמם, לפי הענין, רשאים - (1) למנוע כניסה לכביש האגרה של רכב שבשלו לא שולם חוב חלוט לפי חוק זה, וכן לעכב יציאה מכביש האגרה של רכב שבשלו לא שולם חוב חלוט כאמור; (2) לדרוש ממי שנוהג ברכב שבשלו לא שולם חוב חלוט לפי הוראות חוק זה לפנות את הרכב מכביש האגרה לדרך שיורו לו; לא מילא אחר הדרישה - לגרום לפינוי הרכב ולחייבו בהחזר ההוצאות הכרוכות בכך; (3) לדרוש ממי שלא שילם אגרה או דמי גביה שהוא חייב בתשלומם לפי חוק זה, או ממי שעשה מעשה שיש בו כדי למנוע את זיהוי הרכב או את החיוב באגרה, או ממי שפגע במערכת גביית האגרה באופן אחר, את האגרה, את דמי הגביה, החזר הוצאות הכרוכות בגביית אגרה ובאכיפת התשלומים לפי חוק זה, ופיצוי בשל נזק שנגרם. החוק המסמיך הקובע את דרכי הפעולה, מכונן את ועדות ערר אשר תחום סמכותן מוגדר בסעיפים לעיל. מקום שבו הגדיר המחוקק מפורשות טריבונל מסוים ככזה וכבעל סמכויות בתחום פעולה מסוים, יש למצות את ההליכים במסגרת המוגדרת. פנייה לוועדות הערר בנסיבות אלו מוצדקת הן מהבחינה הדיונית והן מן הבחינה המהותית. או במילים אחרות הן בשל היותן ערכאות ספציפיות בעלות תחום מומחיות ייחודי ומסוים והן בשל האופן שבו הן מקלות על העומס בבתי המשפט ומאפשרות הגברת היעילות הדיונית. בפסק דינה שבגדרי רע"א 99\2425, עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד (4) 481 עורכת כבוד השופטת פרוקציה סקירה היסטורית באשר למהותן של ועדות הערר השונות, תכלית הקמתן, היקף סמכותן, היחס בינן לבין בתי המשפט האזרחיים. כך נקבע בעמ' 491 לפסק הדין - "התכליות הבסיסיות העומדות ברקע הקמתם של גופי הערר השונים מבטאות מגמה כוללת לייחד את הדיון הראשוני במחלוקות בין האזרח לרשות במסגרתם, ולהוציא מחלוקות אלה בשלבן הראשון מתחום השיפוט של בתי-המשפט הרגילים. לתכליות אלה תוצאות פרשניות בתחומים האלה: סמכות גופי הערר לדון בעניינים שהחוק הפקיד בידם הוכרה כמצדיקה בדרך-כלל הימנעות בתי-המשפט מלדון באותם עניינים, בבחינת קיומו של סעד חלופי; פרשנות רחבה של סמכויות גופי הערר, כפי שהוגדרו בחוקים המקימים אותם; הכרה בזכותו של גוף ערר לדון בשאלת קיום סמכותו הוא ולבוחנה, אף בלא אמירה מפורשת על כך בחוק המיוחד." וראו בהמשך - "זה מכבר הוכר הצורך להרחיב את פעילותם של גופי הערר השונים על רקע הגורמים העיקריים האלה: ריבוי המחלוקות בין האזרח לרשות נוכח העומס והמורכבות של תפקידי המינהל הציבורי במדינה מודרנית; הצורך במומחיות מיוחדת בבירור מחלוקות ספציפיות המחייבות לא אחת ידע מקצועי מיוחד, כאשר בגופי הערר ניתן לשלב מומחים לדבר ובהיזקקות לגופי הערר יש כדי להגביר את יעילות הדיונים ומהירותם וכדי לפשט הליכים לאזרח ולהוזילם". גופי הערר אמורים אם כן לפעול בגדרי המסגרת הנורמטיבית אותה היתווה להם המחוקק ומכוחה. חזקה על המחוקק כי משעה שהגדיר מרחב פעילות מסוים לטריבונאל שיפוטי הוא ביקש בכך לרכז את ההתדיינות השיפוטית באותו הגוף ולהימנע מלאפשר התדיינות שיפוטית חלופית באותה המחלוקת ממש. יצוין כי עמדה דומה הובאה בשורה של פסקי דין למשל פסק דינו של כבוד השופט אור בבג"צ 88\768, דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"די מ"ו (4) 778; בג"ץ 5199/92 חסן נ' שר הפנים (לא פורסם) ; ע"א 5404/97 רוט נ' עיריית הרצליה (לא פורסם) . יוער כי בית המשפט סבר כי ישנם מקרים חריגים, מקרים אותם הגדיר כ"בעלי חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת" (כבוד השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין, פ"די נ (5) 478, בעמ' 481) ואשר בהם תתאפשר פניה לבתי המשפט האזרחים הרגילים גם כאשר הנושא נתון להליך של השגה וערר אצל ועדות הערר. כביש אגרה / כביש 6כבישעררועדת ערר