לטענת המבקשת, מהותה של התובענה, הינה בטענה כי המפיצה של המוצרים נתנה מידע (הדרכה) שגוי, וכי הוספתה כנתבעת נעשתה אך ורק על מנת להכניס לתיק נתבעת שהיא "כיס עמוק". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת הוספת נתבע ''כיס עמוק'' לתביעה: לפניי בקשה לסילוק על הסף, אשר הגישה לומניס בע"מ, שהינה יצרנית מכשירי לייזר בתחום האסתטיקה (להלן: "המבקשת" או "לומניס"), וזאת בהתאם לתקנות 100 ו 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). כללי: לטענת המבקשת, מהותה של התובענה, אשר הוגשה ע"י אסתטיקה מרכזים רפואיים (אילת) בע"מ, המפעילה מרכז המעניק טיפולים אסתטיים בעיר אילת (להלן: "אסתטיקה" או "התובעת" או "המשיבה"), הינה בטענה כי מדטכניקה בע"מ, אשר הייתה המפיצה של מוצרי לומניס עד ליום 24.3.07 (להלן: "מדטכניקה"), נתנה מידע (הדרכה) שגוי, וכי הוספת לומניס כנתבעת נעשתה אך ורק על מנת להכניס לתיק נתבעת שהיא "כיס עמוק". נימוקי הבקשה-בתמצית לטענת לומניס, בהעדר ראיות כנגדה, יש לדחות את התובענה כנגדה כבר בשלב זה, שהריי התביעה אינה תביעה לפיצוי בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, אינה תביעה להפרת "הסכם" בין התובעת לבין לומניס. התובעת אינה טוענת כי לומניס אחראית למעשיה או מחדליה של מדטכניקה בגין "יחסי שליחות" ולא טוענת כי הינה נהנה צד ג' להסכם כלשהו. כמו כן, לא נטען לקיומו של הסכם בין לומניס למבקשת, לא נטען לקיומם של יחסי שליחות בין לומניס למדטכניקה ולא נטען כי היא הינה נהנה צד ג' להסכם כלשהו. לב ליבו של כתב התביעה כלפי לומניס, הינה הטענה לפיה מדטכניקה נתנה מצגים לא נכונים לגבי היכולת של המכשירים שהיא מכרה לתובעת וכי מדטכניקה נתנה הדרכה לקויה בקשר לשימוש במכשירים הנ"ל. הא ותו לא. ביום 26.5.11 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית, אשר אין בו "ראיה" כי לומניס אחראית להדרכות אותן קיבלה התובעת מפי נציגיה של מדטכניקה. הטענות של התובעת כלפי לומניס מסוכמות בסעיף 87 לכתב התביעה ובתצהירי עדותה לא הוסיפה התובעת ראיות לטענות אלו. הטעמים שלטענת התובעת, בגינם לומניס אחראית לפיצותה הינם: לומניס אחראית "כיצרנית המוצר והאחראית לטיבו" לומניס אחראית "כמי שמינתה את מדטכניקה למפיץ ונותן השירות". לומניס אחראית "כמי שהנחתה את מדטכניקה ו/או הייתה צריכה להנחות, בכל הקשור למצגים וההדרכות שניתנו ע"י מדטכניקה לרוכשי המכשירים, והתובעת בכלל זה. לומניס אחראית "כמי שפיקחה ו/או הייתה צריכה לפקח על מדטכניקה, בכל הקשור למצגים וההדרכות שניתנו ע"י מדטכניקה לרוכשי המכשירים, והתובעת בכלל זה". לומניס אחראית "כמי שפיקחה ו/או הייתה צריכה לפקח על מדטכניקה, בכל הקשור לתפקודה כמפיץ בלעדי". לומניס אחראית "כמי שהפרה ההסכם שלה עם מדטכניקה". לומניס אחראית "כמי שגרמה להפרת ההסכם של מדטכניקה עם התובעת". לטענת המבקשת, אין לתובעת באף אחד מהטעמים עילה כנגדה ואין אף ראיה היכולה לבסס מתן סעד כלשהו כנגד לומניס. לעניין הטענה לגבי הגבלים עסקיים, נטען ע"י המבקשת, כי מאחר ובתצהירי עדות ראשית, התובעת אף לא ניסתה להביא ראיה אחת בנוגע לטענה של הגבלים עסקיים ואף לא התייחסה לנושא זה, יש לדחות טענה זו. טענות המשיבה- בתמצית המבקשת, אשר איחרה את המועד להגשת בקשה מסוג סילוק על הסף, מנסה כעת, בשלב הראיות, (כחודש וחצי לאחר הגשת ראיותיה) להיכנס מן הדלת האחורית בטענה מופרכת אודות היעדר ראיות כנגדה. המדובר בבקשה מסוג בקשת "אין להשיב לאשמה", אשר אינה קיימת בהליך אזרחי, ואין לה כל בסיס משפטי ולפיכך דינה להידחות. לטענתה, עניינה של התובענה בתמצית, הינה התנהלותן הרשלנית, המפרה והמונופוליסטית של הנתבעות בכל הקשור למכשירי הסרת שיער בלייזר מתוצרת המבקשת אותם רכשה התובעת באמצעות מדטכניקה. לחילופין נטען כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר בתי המשפט יקמצו ידיהם בנתינתו. דיון והכרעה מעיון בבקשה בתגובה ובתשובה לתשובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, בבקשות מעין אלו, יש תמיד לזכור כי הלכה פסוקה היא, שמחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם אמצעים קיצוניים הננקטים בלית ברירה וכמוצא אחרון. הפסיקה קבעה מבחנים צרים וברורים שרק בהתקיימם ייאות בית המשפט לנקוט דרך החלטית זו מבלי להדרש לסוגיות שבמחלוקת. כך למשל נפסק בבר"ע 59/81 דורה ארדיטי ואח' נ' עזבון יעקב ארדיטי, פ"ד לה(2) 811: "נפסק כבר פעמים רבות בעניינים דומים שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן מה הם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". טעם נוסף בגינו אין בתי המשפט ממהרים לדחות או למחוק תביעות על הסף הוא הנימוק, שאם נתבע סבור כי לתביעת התובעת אין בסיס (כמו בעניננו), הוא תמיד יוכל לעתור לקבלת הוצאותיו אם יסתבר כי אכן התביעה נגדו נדחתה (ואם הוא חושש לגבי סולבנטיות של התובעת ישנן דרכים בחוק להבטחת ההוצאות, במקרה המתאים). כב' השופט רובינשטיין סקר בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צור חברה לקבלנות כללית בע"מ, את ההלכה הנוהגת בתחום זה: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (פרשת חסין, 724; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם) ; רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם) ; ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) ; לעניין סילוק על הסף כאמצעי שבלית ברירה ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671 - הנשיא שמגר)". בענייננו, בכתב התביעה נטענו טענות כנגד שתי הנתבעות , בין היתר בגין התנהלותן הרשלנית, המפרה והמונופוליסטית בכל הקשור למכשירי הסרת שיער בלייזר מתוצרת המבקשת אותם רכשה התובעת באמצעות מדטכניקה ולפיכך שתי הנתבעות הינן בהתאם לאמור בכתב התביעה, מעוולות לכאורה יחד ולחוד כלפי התובעת. ייתר על כן, דברים מפורשים בעניין זה נאמרו ע"י ב"כ התובעת גם בדיון מיום 7.7.11 : "על מנת לברר באופן יעיל וממצה של הסוגיה, יש צורך בנתבעת 1. נניח ששאלת הנחיות למשל היא כתוצאה מהנחיה שהגיעה מיצרנית המכשיר וזו אינה נכונה. לגבי החבות שיש לה כלפי, בתוך כתב התביעה יש 2 עילות מרכזיות, שאחת מביניהם היא התקשרות עם ספק אחר....הצורך שלנו לצו עשה לא יכול להיות רק לגבי נתבעת 1...". עוד יש להאיר ולהדגיש בעניין זה כי הנתבעת השניה-מדטכניקה אשר רכשה את הציוד נשוא התובענה מהמבקשת "מגלגלת" את האחריות למבקשת בטענה כי המבקשת הפרה את התחיבויותיה ועל כן לא היה באפשרות מדיטכניקה להעניק את השירות הנדרש. בדיון מיום 14.2.11 הוריתי בסופו, על סיום ההליכים המקדמיים בין הצדדים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעות היו אמורים להיות מוגשים עד ליום 1.9.11 אך אלו לא הוגשו ע"י המבקשת מטעמים שאינם ברורים לי כלל ועיקר עד היום (מדיטכניקה הגישה תצהירה בהתאם לארכה שניתנה לה ביום 27.9.11). התובעת הגישה תצהיר העדות הראשית שלה ביום 23.5.11 ורק אז החליטה המבקשת להגיש את הבקשה דנן, משמע כחודש וחצי לאחר שהוגשו תצהירי התובעת. המבקשת "פוסחת" בין שני סעיפי "סילוק על הסף" , תקנה 100 ותקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. פרק ח', לתקסד"א, כולל בחובו שתי הוראות, לפיהן בית המשפט רשאי להורות על סילוקה של התובענה שבפניו על הסף: "מחיקה על הסף 100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך. דחיה על הסף 101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע." עולה, כי אמנם לבית המשפט ניתנה הסמכות, בכל עת גם בשלב זה של ההליך, לסלק תובענה על הסף, אך זאת רק אם מתקיימים התנאים הקבועים בדין וכי זה המקרה הנדיר בו על בית המשפט לעשות שימוש בסעד הקיצוני של סילוק התביעה על הסף. תקנה 100 עניינה מחיקה על הסף של כתב התביעה משמע המבחן צריך להיעשות בהתאם לאמור בכתב התביעה ומבלי להתחשב בשאלת הראיות האחרות המצויות בתיק כגון תצהירי עדות ראשית וכדו'. המבקשת בעצמה טוענת כי "עברנו כבר את שלב של כתבי הטענות והגענו לשלב הראייתי. על התובעת הנטל להציג ראיות התומכרות בכל אחת ואחת מטענותיה העובדתיות" (סעיף 23 לבקשה). משמע גם אליבא דגרסת המבקשת, הבחינה המתבקשת איננה בחינה של כתבי הטענות אלא במה שנאמר בתצהירים ובראיות. כפי שציינתי כבר לעיל המבקשת מטעמים השמורים עימה בחרה שלא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה ולא ברור אם אכן היא ויתרה על זכותה זו או שמא טעמים אחרים גרמו לה שלא להגיש תצהירי עדות ראשית. אילו המבקשת היתה מודיעה לבית המשפט כי היא מבחינתה מוותרת על הגשת ראיות וכי אין בכוונתה לחקור את עדי התובעת, ייתכן כי היה מקום לדון בשאלה האם בנסיבות אלו יש מקום לבחון את בקשתה בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות וזאת בין היתר בהתייחס להלכה שנקבעה על ידי כב' המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין כב' השופטת פרוקצ'ה בע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539בע"מ נ' עירית הרצליה 11.6.09 (להלן:"פס"ד הרצליה"). מקרה דומה למקרה שבפניי הובא בפני בית המשפט העליון ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בנק צפון אמריקה פ"ד ס' (3) 245 בעמ' 256 מול האותיות א' וב' קבע כב' השופט ברוינס כדלקמן : "הסיטואציה שבה אנו דנים אינה עוסקת באמור בכתב תביעה, אלא במה שנכתב בתצהיר או בתצהירים שהוגשו מטעם התובע, היינו בראיות שהובאו מטעמו. השיקולים אם להכיר במוסד המקביל לבקשה למחיקה בשל העדר עילה שונים הם כאשר עסקינן בשלב שלאחר ראיות התביעה ... כפי שאף נראה אין הסדר בתקנות המתיר העלאת טענה כאמור עם סיום פרשת התביעה". מדברים אלו ברור שבהליך אזרחי לא מוכרת האפשרות כי "אין להשיב לאשמה" מן הטעם כי התובע לא הוכיח תביעתו. תביעת התובעת יכולה להיות מוכחת בדרכים שונות לא רק באמצעות תצהירי העדות הראשית שלו, אלא גם באמצעות עדי הנתבעת או על בסיס דברים שייאמרו במהלך החקירות הנגדיות. תקנה 101 מכוונת בעיקר לטענות מבוססות, חד משמעיות וברורות שיש בהן כדי לדחות את התביעה למשל כמו מעשה בית דין או התיישנות. איני סבור כי קיימת רשימה סגורה באילו מקרים יאות בית המשפט לדחות את התביעה מכוח תקנה 101 (3) אך ברור כי תיק זה אינו המקרה בו יש מקום לעשות שימוש בצעד דרסטי שכזה. בשים לב, לדברים שנאמרו בע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 187,185: כי "בשלב הנוכחי, בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות ואינו בוחן ראיות, אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען", הרי שיש לשמוע עדויות בטרם הגעה למסקנה כי תביעת התובעת משוללת יסוד בעילות הנטענות לגבי המבקשת. לתובעת שמורה הזכות לנסות ולהוכיח את העובדות הנטענות בכתב התביעה, וזאת עד לסיומו של ההליך הנוכחי. על מנת להוכיח או להפריך איזה מבין הטענות, יש כאמור ליתן לתובעת את יומה לאפשר לה להשמיע את עדיה ולהציג ראיותיה. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל ובנסיבות העניין, אינני רואה כל סיבה והצדק, להיעתר לבקשת המבקשת, ולנקוט בצעד כה דרסטי של סילוק התובענה, שכן יש לתת למשיבה את יומה בביהמ"ש, לנסות ולהוכיח את טענותיה, ומכאן שדין הבקשה להידחות. 2. מהעובדות שבתיק עד כה עולה כי בפני התובעת "משימה לא פשוטה" להוכיח תביעתה כלפי המבקשת, אך קושי זה אין די בו ואם היא לא תצליח לצלוח אותו ולהרים את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה כלפי כל אחת מהנתבעות, היא תצטרך לשאת בהתאמה בתוצאות ובהוצאות הנובעות מכך. 3. המבקשת תישא בהוצאות הליך זה בסך כולל של 3,600 ₪ כשהוא צמוד למדד ונושא ריבית כחוק ושיוכל להיות משולם לתובעת לאחר מתן פסק הדין בתובענה. צירוף / החלפת בעלי דין