קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כישלון טיפולי הסרת שיער בלייזר: כללי בפני תביעה לפיצויים בגין טיפולי הסרת שיער בלייזר. זהו גלגול שני של התביעה, לאחר שהוגשה תחילה בשנת 2007 בבית משפט השלום בהרצלייה (ת.א. 2137-07-07), במסגרתה אף מונו מומחים מטעם בית המשפט, הוגשו תחשיבי נזק והוגשו ראיות הצדדים. בשנת 2009 ביקשה התובעת למחוק התביעה ללא צו להוצאות. התביעה נמחקה כמבוקש ביום 26.10.09 תוך קביעה שכל ההליכים שבוצעו יחייבו גם בתביעה חדשה שתוגש, אם תוגש. תובענה זו הוגשה בספטמבר 2010, כאשר חוות הדעת של מומחי בית המשפט שמונו על ידי בית המשפט בהרצלייה תקפות גם בהליך זה. התובעת, ילידת 1979, פנתה ביולי 2004 לנתבעת, חברה העוסקת, בין היתר, במתן טיפולים להסרת שיער באמצעות לייזר, לצורך הסרת שיער בחלקים שונים בגופה. התובעת, לאחר שבצעה מספר טיפולים, טענה בכתב התביעה כי לא רק שהטיפולים לא הביאו להסרת השיער אלא גרמו להופעת שערות עבות ובולטות יותר. עוד נטען כי הטיפולים גרמו לתובעת נזק נפשי. התובענה הוגשה כתביעה נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף. עילות התביעה כפי שהופיעו בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית בתחום רפואת העור שצורפה לתביעה היו עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. עוולת הרשלנות, נטען, מתבטאת הן בעצם ההחלטה לקבל התובעת לטיפול, הן במהלך הטיפול, הן באי קבלת הסכמה מדעת והן במצג שווא רשלני. בנוסף, נרשמה בכתב התביעה עילה חוזית של הפרת הסכם בגין אי השגת תוצאות הטיפולים שהובטחו. יצוין כבר עתה, שבסיכומיה זנחה התובעת את טענותיה לעניין רשלנות בהחלטה לקבלה לטיפול ובבצוע הטיפול. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות ונסקור את העובדות והראיות הרלוונטיות לשאלה זו. העובדות והראיות התובעת סבלה משיעור יתר (hirsutism) באזורים שונים בגופה, לרבות הפנים והחזה (וראה גם המסמכים הרפואיים ת/1 ונ/1). בבדיקות דם נמצא כי רמות הטסטוסטרון בדמה היו גבוהות. היא חיפשה פיתרון להסרת השיער המיותר אשר יתאים לה, במיוחד נוכח היותה בעלת שיער בהיר, כנטען, ורמת טסטוסטרון גבוהה. תחילה ניסתה מספר טיפולי אפילציה והפסיקה אותם בשל כאבים. בתצהירה מיום 26.2.09 ציינה כי עת בדקה הנושא באינטרנט נתקלה בפרסום הנתבעת. היא צרפה תדפיס מאתר האינטרנט של הנתבעת, כפי שהיה, לטענתה, בשנת 2004, שכותרתו: "הסרת שיער לצמיתות", בו נרשם כי הנתבעת עושה טיפול במכשיר רפואי חדיש, המשלב לראשונה אנרגיית אור וגלי רדיו, מקטין משמעותית את הכאב ומתאים גם לבעלות עור כהה ושיער בהיר. עוד נרשם כי "הטיפול מוגדר כהורדה קבועה permanent reduction של כמות השיער לצמיתות, במקרה של חזרת השיער לאחר פרק זמן (בדרך כלל לאחר שינויים הורמונלים) יש צורך בטיפולים נוספים" וכן כי "ניתן לטפל ביעילות גם בכהי עור ובעלי שיער בהיר יחסית". התובעת ציינה כך: "לפי הפרסומים, המכון גילם בדיוק את השילוב שחיפשתי, מתמחה בשיער בהיר ותחת השגחה ואחריות של רופאים מומחים. התקשרתי וודאתי איתם שאכן הם מתמחים בשיער בהיר. משהובטח לי שאכן כך, קבעתי פגישת ייעוץ עם רופא". הפגישה נערכה ביום 28.7.04 עם ד"ר וידר, הוא הבעלים של הנתבעת. לפגישה זו הגיעה עם אמה. הפגישה ארכה "שעה ארוכה", במהלכה הציגה התובעת לד"ר וידר את חששותיה "הנוגעים הן למצבי ההורמונלי והן להיותי בעלת שיער בהיר. ד"ר וידר הסביר לאמי ולי כיצד השיטה להסרת שיער עובדת, הרגיע את החששות שהיו לי בנוגע לשיער הבהיר והשרה בשתינו תחושת ביטחון שהגענו למקום הנכון ולידים שיטפלו בי בבטחה. בנוסף, נאמר לי כי תוך מספר מועט של טיפולים אתחיל לחוש בהבדל". בתום השיחה החליטה התובעת לבצע טיפולי הסרת שיער אצל הנתבעת וחתמה על טופס הסכמה. מהמסמכים שהוגשו עולה, כי סוכם בין הצדדים כי הטיפולים יבוצעו באמצעות מכשיר ה"אורורה", המשלב אנרגיית אור ואנרגיית רדיו חשמלית (RF). הסכום עליו סוכם היה 10,000 ₪ עבור טיפול בכל האזורים בגוף בהם מעוניינת הייתה התובעת, ללא הגבלת מספר הטיפולים. בטופס "קליטת לקוח חדש" מיום 28.7.04 נרשם כי התובעת סובלת מרמה גבוהה של טסטוסטרון, כי סוג העור שלה ע"פ סקלת פיצפטריק הוא בין 3-4 (סולם פיצפטריק הוא סולם הכולל ששה סוגי עור, בהתאם לתגובת העור לשמש, כאשר מס' 1 הוא הבהיר ביותר ומספר 6 הוא הכהה ביותר), צבע שיער: "בהירות וכהות". בטופס ההסכמה מיום 2.8.04 עליו חתמה התובעת נרשם: "הוסבר לי כי תוצאות הטיפול נחשבות מוצלחות בדילול השיער באזור המטופל בלפחות 80%, וכן כי תתכן השארת פלומה רכה של שיער חסר צבע". בטופס נוסף, "טופס התחייבות להסרת שיער באמצעות מכשיר אורורה DS" נרשם: "המרפאה רואה את הטיפול בהסרת שיער במכשיר האואורה כמוצלח, כאשר בתוך הטיפול מוסר שיער המטופל באיזור הטיפול בשיעור של 80% לפחות, ומרבית השיער שנותר הינו בהיר ופלומתי. שיעור ההצלחה החלקי הנ"ל יכול לנבוע בין היתר מתופעות הורמונליים (כך במקור, א.ל.), נטילת תרופות ועוד. בכפוף לאמור לעיל ולדיווח מלא על כל בעיה רפואית או הורמונלית לרופא המטפל, מתחייבת המרפאה להמשיך במתן טיפולים נוספים, מעבר לסדרת הטיפולים שנקבעה וניתנה, וזאת ללא כל חיוב נוסף עד להגעה לתוצאות מוצלחות על פי כתב הסכמה זה. מתן הטיפולים הנוספים ללא חיוב נוסף תוגדר להלן כ"הסרת שיער לצמיתות" ". התובעת החלה בבצוע הטיפולים ביום 2.8.04. מכרטיס הטיפולים עולה כי האזורים שטופלו היו פנים, מפשעות, רגליים, ידיים, בטן, חזה ובית השחי. בכרטיס הטיפולים שצורף נרשמו טיפולים בתאריכים: 2.8.04, 1.9.04, 30.11.04, 1.2.05, 12.4.05, 19.9.05, 24.11.05, 7.2.06, 7.3.06, 4.4.06 ו - 27.6.06, סה"כ 11 טיפולים, זאת, למרות שהצדדים מציינים כי בוצעו 13 ואף 15 טיפולים. לאחר מספר חודשים, כך התובעת בתצהירה, לא חל כל שינוי במצב השיער. עוד מציינת התובעת כי כיון שלצורך הטיפולים היה עליה לגלח את השיער המיותר: "הפלומה הבהירה, הנסתרת והרכה, הפכה לקוצנית ומכוערת...סבלתי במיוחד מהמצב המביך שבצמיחת זיפים בפנים, באזור החזה ובידיים". התובעת מציינת כי המשיכה להגיע לטיפולים אך ללא כל שיפור במצב השיער המיותר. בתאריך 12.4.05 נרשם בכרטיס הטיפולים: "שיער בהיר בפנים (לא יורד) מבואסת מאד פצעים בלחיים גם על הידיים באזור הגילוח נאמר לבוא לד"ר מץ או לד"ר וידר לייעוץ". התובעת אכן נבדקה על ידי ד"ר מץ, רופאת עור מטעם הנתבעת, אשר הפנתה אותה לברור הורמונלי ולבדיקות שונות. בתאריך 24.11.05 נרשם בכרטיס הטיפולים: "יש לציין שאין שיפור באי צמיחת השיער. דילולים?? בקושי. פנים - בכלל לא". בסופו של דבר, ביוני 2006, נפגשה עם ד"ר וידר והתלוננה על כך שהטיפולים אינם מועילים. בהתאם לגרסתה, ד"ר וידר השיב לה: "טעינו וכשלנו, קורה...אין מה לעשות". לאחר דברים אלו, לטענתה, החליטה כי אינה ממשיכה עוד בטיפולים. התובעת מציינת בתצהירה כי הטיפול לא הועיל ולא הביא להסרת שיער בשום חלק מגופה וכן כי מצבה הורע עקב הטיפול: שיער גופה הפך מפלומתי ורך לשיער זיפי, זאת כתוצאה מהגילוח. לאחר מכן החלה טיפול במחט חשמלית, אשר מועיל, לדבריה, להסרת השיער במידת מה. התובעת ציינה בחקירתה כי אינה זוכרת כמה טיפולים בצעה אך הטיפולים בוצעו במהלך "שנתיים ומשהו" (עמ' 9). היא אישרה כי בשנתיים האחרונות הפסיקה להתגלח בפנים ובחזה כי החלה בטיפולי אפילציה (עמ' 19). לגבי הפגישה עם ד"ר וידר ציינה: "אני באתי לבדוק אם הם באמת יכולים לטפל בשיער בהיר במצב הורמונלי כזה והוא הבטיח שכן. הוא שכנע אותי שזו השיטה שתסיר את השערות שלי לצמיתות ושזה בדיוק המקום הנכון, בדיוק הזמן הנכון. היו לי המון שאלות. גם לאמא שלי היו המון שאלות...שאלתי אם זה יעבוד, אם זה כואב, כמה זמן זה לוקח, אם זה בטוח...שאלתי על הפן הטכני, איך זה עובד העניין של הלייזר...שאלתי אותו בגלל שאני באה עם שער בהיר והם פרסמו את עצמם כמי שמומחים לשיער בהיר, איך זה עובד עם שיער בהיר. אז הוא אמר שיש להם איזה מכשיר מיוחד...שהוא מומחה לשיער בהיר ושזה בטוח יעבוד" (עמ' 20). לשאלה מדוע לא הפסיקה את הטיפולים ברגע שנודע לה שיש לגלח את השיער לפני כל טיפול, צורך ממנו הופתעה, לטענתה, השיבה: "אני האמנתי בכל ליבי אחרי ששכנעו אותי שהטיפול הזה עומד להצליח. היה לי ברור שזה עומד להצליח. כי זה מה שאמרו לי...אמרו לי שזה לוקח זמן, שזה תהליכי" (עמ' 30). היא הכחישה שעזבה לפני תום הטיפול (עמ' 30). היא חתמה על טופס ההסכמה מדעת לאחר "שקראתי אותו בקפידה" (עמ' 34). לגבי טופס ההתחייבות של הנתבעת ציינה "סביר, יכול להיות שקראתי אותו" (עמ' 34). להשלמת התמונה העובדתית יש לציין כי במועד מתן עדותה של התובעת בבית המשפט (21.6.11), בהתאם להתרשמות בית המשפט, לא נראה כל שיעור יתר בפניה, חזה וידיה ואזורים אלו היו חלקים משערות מיותרות. התובעת ציינה בהקשר זה כי היא מטופלת טיפולי אפילציה להסרת השיער. מטעם התובעת העידה גם אמה, הגב' נורית וייסברגר. בתצהירה מיום 16.2.09 ציינה כי היא התלוותה לתובעת לפגישה אצל הנתבעת. היא ציינה כי ההחלטה לפנות לנתבעת הייתה החלטה משותפת שלה ושל התובעת: "מתוך מכלול שיקולים נרחב ובין היתר המיקום המרוחק שיעזור לשמור על דיסקרטיות, המקצועיות לכאורה שעלתה מעל דפי האינטרנט וכמובן ההבטחות בדבר הסרת השיער לצמיתות, לבעלי גוון עור כשל נעמה". ד"ר וידר, במהלך הפגישה עמו, "אמר בפשטות כי אין כל בעיה לטפל בנעמה וכי היא מועמדת מתאימה וראויה לטיפול...מבחינת ההבטחה שניתנה לנו, הייתה כי תמורת סכום הכסף עליו סוכם, נעמה תעבור טיפולים עד להצלחה מלאה של הטיפול להסרת השיער ברגליים, ידיים, מפשעות, בית השחי, חזה, צוואר ופנים. נאמר לנו כי משך הטיפול הינו כשנה בממוצע וכמו כן הובטח לנו שבכל מקרה הטיפולים ימשכו עד להצלחת הטיפול". עוד ציינה הגב' וייסברגר כי: "לא הובאו בפנינו סטטיסטיקות של הצלחה ו/או כשלון הטיפול". בחקירתה ציינה כי התובעת בצעה מספר טיפולי אפילציה לפני שפנתה לנתבעת, אך בשל הכאבים שהסבו לה הטיפולים החליטה לפנות לטיפולי לייזר: "הסיבה שהיא פנתה ללייזר, זה בגלל הסבל שעשתה לה האפילציה" (עמ' 91). לגבי הסיבה בגינה פנו לנתבעת הבהירה כי הנתבעת אמרה כי היא נותנת "מענה מושלם לשיער בהיר" (עמ 94). לתביעתה צרפה התובעת חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר לואיס ויינראוך, מומחה למחלות עור. במסגרת חוות דעתו מיום 17.10.06 קבע ד"ר וינראוך מספר קביעות. האחת, כי "היות ושיעור היתר ממנו סובלת גב' בר צבי נובע מבעיה הורמונלית, השיקול לקבלה לטיפול להסרת שיער לצמיתות היה מוטעה". השנייה, כי התובעת הינה בעלת גוון עור בהיר יחסית (הוא ציין כי עורה מתאים לדרגות 2-3 לפי סולם פיצפטריק) עם שערות ראש שטניות ושערות גוף בהירות וקבע: "שערות בהירות אינן מגיבות להסרה ע"י אנרגית לייזר בגלל רמת פיגמנט מועטה וגם המכשיר שבשימוש מרפאת או.אר. מוגבל ביכולת זו". ד"ר ויינראוך הפנה למאמר שפורסם בשנת 2004 (J. Cosmet Laser Ther 2004 6 27-31 ) ונכתב ע"י נייל סאדיק ושרין לנגלין (Neil Sadick & Sharon A Laughlin) שעניינו אפילציה בשיער לבן ובלונד באמצעות טיפול משולב באנרגיית אור וגלי רדיו, הוא הטיפול שניתן גם במקרה דנן (Effectine epilation of white and blond hair using combined radiofrequency and optical energy ולהלן: "מחקר סאדיק"). הוא ציין כי מדובר ב"אחד המומחים הידועים בנושא שחקר ועבד עם אותו מכשיר...במאמר זה המסקנות הן שהסרת שיער לטווח ארוך יעילה אצל אנשים בעלי שיער בהיר עם אחוזי הצלחה של 48% (44% בשיער לבן לעומת 52% בשיער בלונד)". השלישית, כי כתוצאה מגילוח השיער נוצרו שערות "עבות וקוצניות". מטעם הנתבעת העיד ד"ר וידר, בעלי הנתבעת, כאמור. הוא ציין בתצהירו כי אחוז ההצלחה לגבי שימוש במכשיר האורורה "אכן גבוה ועומד בקריטריונים כפי שפורסמו". הוא שלל את גרסתה של התובעת, על פיה אמר לה כי הטיפול נכשל וציין כי "הובהר לתובעת כי בטיפול רפואי מעצם מהותו לא ניתן תמיד להגיע לתוצאה המקווה...אין זה נכון שאמרתי כי טעינו או כשלנו...הטיפול שקיבלה התובעת הינו הטיפול הנכון בהתאם לסטנדרט הרפואה המקובל תוך שימוש במכשור מתקדם כמקובל ברפואה המערבית...העובדה שהטיפול לא הביא לתוצאה המקווה אינה בשל טעות או רשלנות". בחקירתו ציין כי עלייה ברמת הטסטוסטרון עשויה לפגוע ביעילות הסרת השיער כי במצב כזה זקיקים שלא היו פעילים יכנסו לפעילות (עמ' 99- 100). הוא נשאל על מה הוא מסתמך באמרו כי אחוזי ההצלחה בהסרת השיער הם גבוהים והשיב כי הוא מסתמך "על עבודות מחקר...רבות שפורסמו, פורסמו במשך הרבה שנים" (עמ' 104). הוא ציין כי מחקר סאדיק מתייחס לשיער בלונדיני ולבן, חסר פיגמנט, וזה "שונה לחלוטין משיער שהוא לא כהה. זה סרט אחר לגמרי" (עמ' 104). "המחקר הזה לא מדבר על שיער כמו של התובעת. פה מדובר על שיער לבן", כאשר, לדעתו, לתובעת לא היה שיער לבן וגם לא בלונדיני (עמ' 106). "המחקר הזה מדבר על הלקוחות הקיצוניים הבעייתיים ביותר, שזה לא המקרה של התובעת" (עמ' 106). "אנחנו יודעים שאחוזי ההצלחה הם גבוהים בהרבה...אנחנו יודעים שהמטופלים הבעייתיים ביותר הם אנשים חסרי פיגמנט לחלוטין....אבל זה לא המקרה" (עמ' 108). ד"ר וידר הפנה לפרק אחר במחקר סאדיק (עמ' 30 למאמר), שם מדובר על אחוזי הצלחה של 75% - 100% אך בסופו של דבר הסכים כי מדובר שם בשיטת טיפול אחרת ולא בשיטה בה נעשה שימוש בעניינה של התובעת (עמ' 126 - 128). לשאלה אם יש ברשותו מחקרים לגבי שיער שאינו חסר פיגמנט השיב כי "יש המון מחקרים" (עמ' 128). הוא ציין כי לגבי שיער כמו של התובעת, שאינו לבן או בלונד: "בשיער כזה ריאלי שמונים אחוז" (עמ' 129). לעניין הצלחת הטיפול ציין כי כיון שהתובעת לא הסכימה להצטלם לפני הטיפול ובמהלכו הוא אינו יודע מה המצב בכל חלקי גופה ואם הטיפול גרם להפחתת שיער בגופה (עמ' 108). "אני במצב שאני לא יכול להגיד לך עזר לא עזר" (עמ' 109). לענין המונח הסרת שיער לצמיתות הבהיר כי הכוונה ל"כמות מסוימת של זקיקים. זקיקים שהם פעילים באותו זמן ואנו הורסים אותם, הרסנו אותם לצמיתות...זקיק שהרסתי זה לצמיתות...בגלל זה אנחנו צריכים טיפולים חוזרים. אם יש זקיקים שהם לא פעילים בזמן, או שלא פגענו בהם בדיוק כשהם היו בשלב המסוים של מחזור הצמיחה ולא הרסנו אותם, לא נפגע בהם. אבל אם הצלחנו להרוס לבן אדם שכל הזקיקים שלו יהיו פעילים ופגענו בהם בזמן המתאים של מחזור הצמיחה, הוא יהיה חסר שיער לחלוטין לכל חייו" (עמ' 115). הוא אישר כי קיימים מחקרים מלפני כארבע שנים, דהיינו משנת 2007 לערך, הדנים בתופעה של צמיחה מואצת עקב טיפולי לייזר, אך בשנת 2004 נושא זה לא היה ידוע וגם אינו רלוונטי למכשיר האורורה (עמ' 119-120). הוא ציין כי התובעת הגיעה לנתבעת "בגלל הצבע, בגלל ההורמונים. היא ידעה שזה בעיה...היא באה ואז אמרתי לה שבטכנולוגיה הזאת יש לנו משהו שיכול לטפל, זה בעצם האופציה הכי טובה שלא הייתה קיימת בעבר" (עמ' 129). הנתבעת הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' וולף כמומחה בתחום רפואת העור. פרופ' וולף התייחס, במסגרת חוות דעתו מיום 2.11.07, למסקנותיו של ד"ר ויינראוך. הוא ציין, ראשית, כי אכן "אין ספק כי נשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות אינן המועמדות האופטימאליות לטיפול הרחקת שיער. ידוע לכל, שהטיפולים בנשים אלה נתקלים בקשיים וסיכויי ההצלחה קטנים ממטופלים אחרים, ללא הפרעות הורמונליות", אך, אין בכך כדי להביא למסקנה שהנתבעת לא הייתה צריכה לקבל את התובעת לטיפול. להפך: "המכון גילה רוחב לב ונדיבות יוצאת מהכלל בכך, שהסכים לקבל את התובעת לטיפולו חרף העובדה, שידע על בעייתה הרפואית...באשר היה ברור למטפלים, שהיא תיזקק לטיפולים רבים יותר ממטופלים ללא הפרעות הורמונליות, ומכאן שכדאיות הטיפול תרד". פרופ' וולף הפנה למאמר משנת 2006 אשר המליץ על טיפולי הסרת שיער במחט חשמלית או לייזר לנשים עם רמת טסטוסטרון גבוהה, למרות שנשים אלו יזקקו לטיפולים רבים יותר, וסוקר מחקרים אחרים המצביעים על הצלחה בהפחתת שיער באמצעות טיפולי לייזר גם לגבי נשים אלו. שנית, באשר ליעילות הטיפול לגבי לשיער בהיר. פרופ' וולף התייחס למחקר סאדיק והסכים כי על פי מחקר זה יעילות הטיפול במכשיר בו השתמשה הנתבעת עמדה על הפחתה של 52% מהשיער. פרופ' וולף ציין כי הפחתה זו נגרמה, על פי המחקר, לאחר ששה טיפולים, כאשר צפיפות השיעור פחתה בין טיפול אחד למשנהו. פרופ' וולף ציין כי לדעתו אם היו מבוצעים טיפולים רבים יותר ניתן היה להגיע לתוצאות טובות יותר, מתקרבות או עולות על 80% הפחתה בשיער. אציין כבר עתה, כי במאמר הדן במחקר סאדיק (כך בעותק שהומצא לעיוני) לא נאמר כי מדובר בששה טיפולים אלא בארבעה טיפולים בתקופה שבין 9 ועד 12 חודשים, כאשר בדיקת תוצאות הפחתת השיער נערכה ששה חודשים לאחר תום הטיפולים, דהיינו לאחר 18 חודשים מתחילתם. נראה כי נפלה טעות אצל פרופ' וולף בעניין זה. שלישית, באשר לטענה כי הגילוח הביא לצמיחת שערות עבות וקוצניות, ציין פרופ' וולף כי גילוח אינו משנה את צפיפות, עובי מרקם או קצב צמיחת השיער. בשל הגילוח נקטמת השערה סמוך למקום צאתה מהעור, שם עוביה גדול יותר, ובשל כך התחושה היא של שערה עבה יותר וקוצנית, אולם עם הפסקת הגילוח וצמיחת השערה לאורך הקודם היא תחזור לצורתה קודם הגילוח. מטעם בית המשפט מונה פרופ' אינגבר כמומחה רפואי בתחום רפואת העור. במסגרת חוות דעתו מיום 20.7.08 ציין כי מצא בבדיקת התובעת hirsutism ניכר ושיער שחור בחזה, בין השדיים, סביב הפטמות, בתי שחי, גפיים עליונים ותחתונים. הוא ציין כי מכשיר האורורה, בו טופלה התובעת, מסוגל להסיר גם שערות בהירות, בניגוד למכשירי לייזר אחרים המסירים רק שיער כהה. פרופ' אינגבר ציין כי על פי מחקר סאדיק יעילות הטיפול היא 52% בשיער בלונדיני ואילו בטופס ההתחייבות של הנתבעת דובר על 80% הצלחה. פרופ' אינגבר ציין כי אינו מסכים עם פרופ' וולף כי אם היו מבוצעים יותר טיפולים במסגרת המחקר אחוזי ההצלחה היו גבוהים יותר ואין כל הוכחה להשערה זו. פרופ' אינגבר ציין כי אם לנתבעת הצלחות גדולות יותר מאשר אותם 52% המצוינים במאמר, עליה להציג זאת. פרופ' אינגבר דחה את מסקנתו של ד"ר ויינראוך, כי לא היה מקום לבצע בתובעת טיפולים לאור הרמות הגבוהות של הטסטוסטרון בדמה: "אין כל מניעה לבצע טיפולי לייזר להסרת שיער בנוכחות רמות טסטוסטרון גבוהות. הספרות הרפואית דווקא תומכת בבצוע טיפולי לייזר להסרת שיער במקביל לטיפול בבעיה ההורמונלית". פרופ' אינגבר דחה גם את מסקנתו הנוספת של ד"ר ויינראוך, כי הגילוח החוזר גרם לצמיחת שיער באיכות שונה וקיבל את חוות דעתו של פרופ' וולף גם בנושא זה. פרופ' אינגבר סיכם ואמר כי אינו רואה כל רשלנות בטיפול שניתן לתובעת על ידי הנתבעת או טעות בטיפול בה. עוד ציין כי אין ספק שהטיפולים כשלו ולא הצליחו לגרום להסרת השיער. בתשובות לשאלות הבהרה מיום 23.10.08, שנשלחו אליו מטעם התובעת, ציין כי "גם אצל אשה שיש לה רמת טסטוסטרון גבוהה ניתן להסיר שיער בדיוק כמו אצל כל אישה ולתקופה מסוימת היא תהיה ללא השיער שהוסר. אם כוונת השאלה היא שאצל אישה עם רמות טסטוסטרון גבוהות לא מטופלות השיער יצמח שוב בהמשך, התשובה היא חיובית...הטיפול ברמות טסטוסטרון גבוהות הינה באחריות הפציאנטית ולא של המכון הקוסמטי. למכון הקוסמטי אין שום חובה לברר מה רמות הטסטוסטרון של המטופלת אין זה חובתם ואין זה בסמכותם. כפי שציינתי בחוות דעתי מומלץ לטפל ע"י לייזר להסרת שיער יחד עם טיפול ברמות הטסטוסטרון הגבוהות בנשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות" (ההדגשות במקור). לעניין מכשיר האורורה ציין כי במכשיר זה העוצמות נמוכות יחסית, כאשר מכשיר זה מקרין גם גלי רדיו ואלו הם העיקריים הגורמים להסרת שיער בהיר ולא הקרניים האחרות שבמכשיר. הוא חזר וציין כי לדעתו רישום ההסברים וטפסי ההסכמה בוצעו באופן ראוי למעט המידע על אחוזי ההצלחה. המומחים בתחום רפואת העור לא נחקרו בבית המשפט ואציין כבר עתה, כי בהעדר נימוקים מיוחדים לקבוע אחרת, אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' אינגבר, בשאלות שבמומחיות רפואית שנדונו על ידי המומחים. טענות הצדדים התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבעת הציגה בפניה מצגי שוא והבטחות שוא. נטען כי התובעת פותתה על ידי הנתבעת להיכנס לטיפול שנדון מראש לכישלון, או לפחות שסיכוייו להיכשל גבוהים, תוך שהובטחה לה הצלחה גורפת ומלאה, הבטחה אשר לא היה לה על מה לסמוך. נטען כי הובטחה הסרת שיער מלאה לצמיתות ב - 80% מהאזורים המטופלים, הבטחה אשר הייתה אף מנוגדת למחקרים הרפואיים, המצביעים על כ - 50% הצלחה בלבד. נטען כי הובטחה הסרת שיער לצמיתות, תוצאה שכלל אינה אפשרית. נטען כי לא נרשם באתר האינטרנט וגם לא בטופס ההסכמה כי הסרת שיער באזור הפנים, לבעלות שיער בהיר וכן למי שסובלת מבעיות הורמונליות היא בעלת יעילות פחותה. נטען כי הטיפולים נעשו ללא קבלת הסכמתה מדעת של התובעת וכי לולא המצגים שהוצגו בפניה הייתה נמנעת מלקבל הטיפול. נטען כי העדר קבלת ההסכמה מדעת מהווה, בנוסף להתרשלות, גם הפרת חוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), ומכאן גם הפרת חובה חקוקה. נטען כי הוכח קשר סיבתי בין העדר ההסכמה מדעת ובין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב הטיפול. נטען כי התובעת זכאית לפיצוי נוסף בגין הפגיעה באוטונומיה שלה על גופה. עוד נטען כי הנתבעת ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב, בשל העלמת מידע חשוב ומהותי מהתובעת, קיימה החוזה בחוסר תום לב, הטעתה את התובעת והפרה החוזה עמה ולכן זכאית גם לתרופות חוזיות. עילות התביעה הנטענות בסיכומים, אם כן, הן עילות נזיקיות של רשלנות והפרת חובה חקוקה בשל העדר קבלת הסכמה מדעת וכן פגיעה באוטונומיה ועילות חוזיות של ניהול משא ומתן וניהול חוזה בחוסר תום לב, הטעיה והפרת חוזה. עילת התביעה של רשלנות בעצם הקבלה לטיפול ובמהלך בצוע הטיפול נזנחה, כאמור, בסיכומים. הנתבעת בסיכומיה מדגישה כי לתובעת לא נותר כל נזק, כפי שניתן היה להיווכח בעת הופעתה בבית המשפט. נטען כי המכשיר בו נעשה שימוש בעניינה של התובעת התאים לסוג שערה של התובעת. נטען כי באתר האינטרנט נרשם מפורשות כי במקרה של חזרת השיער יש צורך בטיפולים נוספים. לא הובטחה הצלחה מלאה ולא הובטחה הסרת שיער לצמיתות אלא הובטח להמשיך ולתת טיפולים ללא תשלום עד להשגת תוצאה של הריסת הזקיק לצמיתות. נטען כי התובעת בחרה לנטוש את הטיפול ולא להתמיד עד לקבלת התוצאה המקווה. נטען כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי גם במהלך פגישת הייעוץ עם ד"ר וידר. התובעת קיבלה הסבר ארוך ביותר לגבי השימוש במכשיר בו טופלה. לעניין אחוזי ההצלחה של 80% שצויינו על ידי הנתבעת, נטען כי נתונים אלו מתבססים על עבודות מחקר ועל ניסיונו עתיר השנים של ד"ר וידר. נטען כי מחקר סאדיק התייחס לשיער לבן ובלונדיני, וזהו אינו צבע שערה של התובעת. שיעורי ההצלחה שהובטחו לתובעת הם שיעורי ההצלחה המקובלים בספרות המקצועית המתייחסים לשיער שאינו לבן או בלונדיני. הנתבעת בצעה טיפולי הסרת שיער באותה השיטה אצל אלפי מטופלים, ללא כל תביעה או טענה ועם אחוזי הצלחה גבוהים. נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין העדר ההסכמה מדעת הנטענת ובין הנזק הנטען, שהרי התובעת לא טענה, לא בכתב התביעה ולא בתצהיר עדותה הראשית כי לא הייתה נותנת הסכמתה לטיפול לו ידעה פרטים נוספים שלא גולו לה. התובעת כלל לא ציינה מה לא ידעה, שגרם לה להסכים לטיפול, ואם הייתה יודעת הייתה נמנעת מלבצעו. נטען כי התובעת כלל לא כללה בכתב התביעה טענה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. עוד נטען כי מדובר בתביעה נזיקית בגין נזקי גוף ולא בתביעה כספית בשל הפרת חוזה ואף לא שולמה אגרה בגין תביעה כספית. מעבר לכך, נטען כי לא הוכחה הפרת ההסכם ולא הוכח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת ובין הנזק הנטען. הנתבעת מציינת עוד כי הגשת התביעה מחדש בבית משפט זה ולא בבית משפט השלום בהרצלייה, המקום בו נוהלה מלכתחילה, מלמדת על חוסר תום ליבה של התובעת. דיון והכרעה העילה המרכזית לה טוענת התובעת בסיכומיה, לאחר שהטענות בדבר התרשלות בעצם ההחלטה לקבלה לטיפול ובבצוע הטיפול נזנחו, היא עילת הרשלנות בשל אי קבלת הסכמה מדעת, הכרוכה בטענות בדבר אי גילוי והצגת מצגי שוא טרם כריתת החוזה ובצוע הטיפולים. יצוין, כי שני הצדדים מתייחסים לטיפול שניתן על ידי הנתבעת כטיפול רפואי, עליו חלות כל החובות והחיקוקים המתייחסים לטיפול רפואי, ואינם מסבירים מדוע הגיעו למסקנה זו. יש להעיר, כי מסקנה זו אינה ברורה מאליה ומתעוררת שאלה של ממש אם מדובר בטיפול קוסמטי בלבד או בטיפול שיש לראותו כטיפול רפואי, ובהתאם לכך להחיל לגביו את הכלים המשפטיים המתאימים לטיפול רפואי. בהקשר זה יצוין כי משרד הבריאות אינו מפקח על גופים העוסקים בטיפולי לייזר להסרת שיער ובהתאם לתקנות בריאות העם (רישום מרפאות), תשמ"ז - 1987 לא קיימת חובת רישום במשרד הבריאות של גופים אלו. גם לשם הפעלת מכשיר הלייזר אין צורך באישור משרד הבריאות. פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 מגדירה "עיסוק ברפואה" כ"בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפוים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך כלל מידי רופא, לרבות ריפוי באקופונקטורה", ולכאורה טיפולי לייזר אינם כלולים בהגדרה זו. בחוק זכויות החולה קיימת הגדרה המהווה רשימה פתוחה ל"טיפול רפואי" והיא: "לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי". בשני דוחות שנתיים של מבקר המדינה, בשנים 2002 ו - 2004 יוחד פרק בנושא פיקוח משרד הבריאות על מרפאות ומכונים פרטיים, לרבות אלו העוסקים בהסרת שיער בלייזר. בעקבות הדו"ח משנת 2002 הוקמה על ידי משרד הבריאות ועדה מייעצת לבחינת השימוש במכשירי לייזר ברפואה, אך מסקנותיה טרם גובשו לידי חקיקה. הכנסת דנה במספר הזדמנויות בנושא, וניתן להפנות לשני מסמכים שנכתבו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. האחד, משנת 2001, בנושא "טיפולים להסרת שיער" , השני, משנת 2008, בנושא "הפיקוח של משרדי הבריאות והתמ"ת על מרפאות ומכוני יופי פרטיים" . בשני המסמכים יש התייחסות לשאלה אם הסרת שיער בלייזר נחשבת טיפול רפואי וצוינו מספר דעות בנושא זה. רוב פסקי הדין אשר עוסקים בהסרת שיער בלייזר אינם דנים בשאלה זו ויוצאים מנקודת הנחה כי מדובר בטיפול רפואי, כפי הנראה, כיון שלא נטען אחרת, כמו בענייננו. עם זאת, בשני מקרים לפחות קבע בית המשפט כי טיפול הסרת שיער בלייזר אינו מוגדר כטיפול רפואי ולכן ההלכות החלות על מתן טיפולים רפואיים, לרבות אלו הכלולות בחוק זכויות החולה, אינן חלות לגבי טיפולים אלו. כך בת.א. (י-ם) 8771/03 גמליאל נ' אמריקן מדיקל ליזר בע"מ, (17.10.06) וכך בת.א. (ראשל"צ) 3297/05 סאפקר מיכל נ' ביוטי- פיל אינטרנשיונל בע"מ, (19.11.06). עם זאת, כאמור, הנתבעת בענייננו לא טענה כל טענה בעניין זה והסכימה כי מדובר בטיפול רפואי. לפיכך, המשך הדיון יהיה על בסיס ההנחה שמדובר בטיפול רפואי. העובדה הבסיסית אשר אינה שנויה עוד במחלוקת כיום ואשר מהווה את נקודת המוצא לדיון היא כי מכשיר האורורה, בו נעשה שימוש בענייננו, בניגוד למכשירים אחרים שבהם נעשה שימוש על ידי מכונים אחרים באותה עת, מכשיר אשר עושה שימוש באנרגיית רדיו חשמלית בנוסף לאנרגיית אור, התאים לטיפול בתובעת על מאפייניה המיוחדים שצוינו: שיער בהיר ובעיות הורמונליות. מומחה בית המשפט אישר זאת באופן חד משמעי ואף ציין כי מדובר בטיפול אשר מומלץ למי שסובלת מבעיות הורמונליות כמו התובעת, במקביל לטיפול רפואי בבעיות ההורמונליות, כדי למנוע צמיחה נוספת של שיער. גם מחקר סאדיק ויתר המחקרים שהוצגו על ידי פרופ' וולף תומכים בכך. לפיכך, מה שנאמר הן באתר האינטרנט והן בפגישת הייעוץ לעניין התאמת השימוש במכשיר והשגת תוצאות לגבי מטופלת בעלת שיער בהיר ובעיות הורמונליות, היה אמת. עובדה נוספת אותה יש לקבוע, היא, כי הטיפולים לא גרמו לדילול משמעותי בשיערה של התובעת, במיוחד בפניה, כפי שציפתה התובעת ואף הנתבעת עצמה. זאת יש ללמוד מרישומי הנתבעת עצמה בכרטיס הרפואי לאחר מספר טיפולים, על פיהם אין שיפור במצב צמיחת השיער כאשר בפנים כלל אין תוצאות. גם ד"ר וידר הסכים כי בעניינה של התובעת, לפחות לגבי אזור הפנים, לא התקבלו התוצאות להן ציפה ואשר התקבלו במקרים של מטופלות אחרות. עם זאת, תוצאה זו אינה נובעת מהתרשלות או מטעות במהלך בצוע הטיפול ולכך, כאמור, גם התובעת מסכימה. טענתה של התובעת היא כי אי השגת תוצאות טובות בהסרת השיער היא בניגוד למידע שניתן לה וכי לא ניתן לה מידע מלא בדבר סיכויי הצלחת הטיפול. בשל כך, נטען, מדובר בטיפול שנעשה ללא קבלת הסכמתה מדעת, מה שמביא לגיבוש עוולת הרשלנות. אכן, לצורך בצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על המטפל לדאוג ולקבל מהמטופל הסכמה מדעת, ואניח, כאמור, כי מדובר בטיפול רפואי. על המטפל למסור למטופל את כל המידע שאדם סביר היה נדרש לו כדי לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול המוצע. בצוע טיפול רפואי תוך הפרת חובת הגילוי שחב המטפל למטופל ואי מסירת מלוא המידע הרלוונטי לטיפול מהווה הפרת חובת הזהירות שחב המטפל למטופל ולכן התרשלות. כאשר מדובר בבצוע הליך רפואי אלקטיבי, אשר אינו מיועד למנוע סכנה מיידית ואשר ניתן לדחותו או לוותר עליו ללא כל קושי, היקפה של חובת היידוע יהיה רחב יותר. (ראה: ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, 552 ; ע"א 434/94 ברמן, קטינה, באמצעות הוריה ואח' נ' מור- המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4) 205, 213; דנ"א 461/06 קופת חולים הכללית ואח' נ' סידי ואח', 17.7.06; ע"א 522/04 מרכז לייזר ניתוחי קרנית בע"מ נ' מחמד דיראוי, 28.6.05 ; ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח',פ"ד נא(2) 171; ע"א 3108/91 נועם רייבי נ' ד"ר קורט וייגל, פ"ד מז(2) 497; ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535; ע"א 718/06 אליהו סתחי נ' מדינת ישראל, 30.10.07; עמוס הרמן, מבוא לדיני נזיקין, 2006, עמ' 249 - 267; נילי קרקו - אייל, דוקטרינת ההסכמה מדעת בחוק זכויות החולה, 2008, עמ' 257 ואילך; עפרה גולן, הסכמה מדעת לטיפול רפואי, 2008, ראה עמ' 299 ואילך לעניין ניתוחים קוסמטיים). יש לבחון, אם כן, האם הופרה חובת היידוע בענייננו. התובעת טוענת כי נמסר לה מידע על ידי הנתבעת בשתי הזדמנויות. האחת, באמצעות אתר האינטרנט, השניה, במהלך פגישת הייעוץ עם ד"ר וידר, בעקבותיה נחתם טופס ההסכמה. באשר לאתר האינטרנט, אין ספק כי המידע הרלוונטי והדומיננטי שנרשם באתר ואשר הביא את התובעת לפנות לנתבעת ולהמשיך לברר פרטי הטיפול הוא ציון העובדה כי לנתבעת מכשיר המטפל גם בשיער בהיר. התובעת ציינה זאת מפורשות בעדותה. מעבר לכך, אין מקום להתעמק בפרשנות האמור באתר ולקבוע כי קיים חוסר במידע באתר, שהרי האתר אינו ממצה ואינו אמור למצות את המידע שנמסר לתובעת אלא הווה רק הזמנה ראשונית לתובעת לפנות ולהמשיך לבדוק המידע הרלוונטי לגבי הטיפול האפשרי, כפי שנעשה בפועל. התובעת פנתה לנתבעת לאחר שלמדה מאתר האינטרנט ואף בדקה זאת בשיחה טלפונית, כי הנתבעת מטפלת גם בהסרת שיער בהיר, בניגוד למכונים אחרים, עובדה נכונה, כאמור. עובדה זו היא זו ששכנעה את התובעת לפנות לנתבעת. האמור באתר האינטרנט ומידע רב נוסף זכה להסברים נרחבים ומפורטים לאחר מכן, עת הגיעה התובעת לנתבעת, לפני שהחליטה התובעת לעבור את הטיפול. מעבר לנדרש אעיר, כי איני סבורה כי קיים היה מידע מטעה באתר האינטרנט, שהרי נרשם כי "במקרים רבים" מתקבלת תוצאה של הסרה מלאה של השיער המיותר ולא ניתנה הבטחה באתר להצלחה בכל מקרה ומקרה. עוד צוין באתר כי שינויים הורמונליים עשויים להשפיע על יעילות הטיפול וצמיחת השיער שוב, מה שהתרחש, כפי הנראה, אצל התובעת. ובאשר לפגישת הייעוץ וטופס ההסכמה. התובעת העידה כי היא בדקה את הנושא ביסודיות עוד טרם הגעתה לפגישה וכי ישבה שעה ארוכה, בלווית אמה, עם ד"ר וידר. במהלך פגישה זו העלתה התובעת את מלוא ספקותיה ושאלותיה, ובהן, האם הטיפול מתאים לה, כבעלת שיער בהיר ובעיות הורמונליות, וגם את כל השאלות שהתעוררו בקרבה לאחר קריאת מלוא המידע הרלוונטי באינטרנט ובכל אמצעי אחר. הפגישה הסתיימה בכריתת ההסכם, בחתימת התובעת על טופס הסכמה מדעת ובטופס התחייבות מטעם הנתבעת. יצוין כבר עתה, כי בטפסים אלו לא התחייבה הנתבעת להשיג תוצאה מסוימת בטיפול. הנתבעת רשמה כי מבחינתה מדובר בטיפול מוצלח אם מושג דילול שיער בשיעור של 80% לפחות באזור המטופל ומרבית השיער שנותר הוא בהיר ופלומתי. בטופס ההתחייבות נרשם כי הנתבעת מתחייבת להמשיך במתן טיפולים נוספים ללא כל חיוב עד להגעה לתוצאות מוצלחות, דהיינו, דילול שיער בשיעור של 80% לפחות. חיובי הנתבעת הם, אם כן, חיובי השתדלות ולא חיובים להשגת תוצאה. עם זאת, גם אם מדובר בחיובי השתדלות, עדיין יש חשיבות להיקף וטיב המידע שנמסר טרם כריתת ההסכם. התובעת ואמה טוענות כי נאמר להן כי אחוזי ההצלחה בטיפול הם גבוהים ולא נאמר להן כי קיימת אפשרות שלא תושג כלל תוצאה של הסרת או דילול שיער. אני מאמינה לתובעת ולאמה בנקודה זו. למעשה, גרסה זו חוזקה גם על ידי ד"ר וידר בעדותו, אשר משוכנע גם כיום כי אחוזי ההצלחה בשימוש במכשיר, גם לגבי בעלות שיער בהיר, הם גבוהים וכי המקרה של התובעת חריג ומנוגד לניסיונו ולמחקרים שנערכו. אם ד"ר וידר משוכנע גם כיום בעמדה זו, מקובל עלי כי אמר לתובעת כי צפויה הצלחה בטיפול, למרות ששיערה בהיר ולמרות שהיא סובלת מבעיות הורמונליות. עוד מקובל עלי כי התובעת ידעה כי רמת טסטוסטרון לא מטופלת עשויה להשפיע על יעילות הטיפול, והדברים אף נרשמו מפורשות באתר האינטרנט ובטופס ההתחייבות. והשאלה הנשאלת היא, האם היה מידע נוסף שד"ר וידר יכול וצריך היה לגלות לתובעת טרם הסכמתה לבצע הטיפולים והאם הפר את חובת היידוע. מומחה בית המשפט, פרופ' אינגבר, סבור כי היה על הנתבעת להציג בפני התובעת את תוצאות המחקרים שהיו ידועים אז לגבי יעילות הטיפול בשיער בהיר, מחקרים המדברים על אחוזי הצלחה של 52% בשיער בלונדיני, לעומת 80% הצלחה אשר נרשמו בטפסי ההתחייבות וההסכמה. דעתו, בעיקרה, מקובלת עלי. המחקר היחיד שהוצג אשר עוסק במכשיר הפועל בשיטה בה פועל מכשיר האורורה הוא מחקר סאדיק וזהו המחקר היחיד אשר אליו מתייחסים גם שלושת המומחים. למרות שד"ר וידר ציין כי קיימים מחקרים רלוונטיים נוספים, לא הוצגו כאלה. מקריאת המאמר העוסק במחקר סאדיק עולים הנתונים הבאים. במחקר השתתפו נשים עם שיער לבן ובלונדיני בפנים (סנטר ושפה עליונה), בעלות גוון עור בדרגות שבין 1- 5 בסולם פיצפטריק. ניתנו ארבעה טיפולים בתקופה של 9 - 12 חודשים. התוצאות נבדקו 18 חודשים לאחר הטיפול הראשון או 6 חודשים לאחר הטיפול האחרון. נמצא כי דילול השיער עלה מטיפול לטיפול. בסופו של דבר נמצאה הפחתת שיער ממוצעת אצל המשתתפות במחקר בשיעור 48%, כאשר בשיער לבן ההפחתה הממוצעת הייתה בשיעור 44% ובשיער בלונדיני - 52%. בשתי מטופלות, מבוגרות יותר ובעלות שיער לבן, נמצאה תגובה מינימלית בלבד, הפחתת שיער בשיעור של 10%. 67% מהמטופלות דיווחו על שביעות רצון טובה או מעולה מהטיפול. נמצא כי לא הייתה כל חשיבות לגוון העור, ועור בהיר או כהה הגיבו באופן דומה לטיפול. הנתבעת טוענת כי המחקר מתייחס לשיער לבן ובלונדיני ולכן לא חל על התובעת. המחקר אכן בדק שיער לבן או בלונדיני, אך מדובר בשיער פנים ולא בשיער גוף או ראש. אכן שיער ראשה של התובעת אינו בלונדיני אך אין לכך כל רלוונטיות. גם אין כל רלוונטיות לגוון עורה, שהרי, כאמור, המחקר התייחס לכל גווני העור. השאלה היא אם השיער המיותר בפניה של התובעת וביתר האזורים בהם טופלה היה בלונדיני. זאת לא ניתן היה לראות בעת הופעתה בבית המשפט ולא הוצגו ראיות ברורות, כמו תמונות, בשאלה זו, על ידי מי מהצדדים. מחד, כל המומחים, לרבות מומחה הנתבעת, אשר גם בדקו את התובעת, התייחסו למחקר סאדיק כמחקר שחל באופן ישיר על התובעת ומכאן שסברו כי השיער המיותר, לפחות בפניה, היה בלונדיני או קרוב לכך. ד"ר ויינראוך לא כלל פרק של בדיקה בחוות דעתו אך במסגרת פרק הדיון ציין כי לתובעת שערות גוף בהירות, מבלי לפרט לאיזה אזור בגוף התייחס. מאידך, פרופ' אינגבר רשם בחוות דעתו כי מצא "שיער שחור בחזה, בין השדיים, סביב הפטמות, בתי שחי, גפיים עליונים ותחתונים" (הדגשה שלי, א.ל.). הוא לא התייחס לצבע השיער בפנים ולא התייחס לשאלת תחולת מחקר סאדיק על שיער כהה, כפי שמצא אצל התובעת. גם בטופס שמולא אצל הנתבעת נרשם כי לתובעת שערות "בהירות וכהות". פרופ' וולף ציין כי בעת בדיקת התובעת היא הייתה לאחר טיפול שעווה ולא ניתן היה לראות את שיעור היתר. לטעמי, יש לערוך הבחנה בין השיער המיותר שהיה בפניה של התובעת ובין השיער המיותר שהיה ביתר חלקי גופה. לגבי הפנים, מקובלת עלי עמדת שלושת המומחים שמדובר בשיער בהיר, אשר ניתן להתייחס אליו כבלונדיני, אשר מחקר סאדיק, אשר ממילא מתייחס רק להסרת שיער בפנים, רלוונטי לגביו. לגבי יתר חלקי הגוף - לא ניתן להגיע למסקנה כי מדובר בשיער בהיר ולא ניתן לקבוע כי מחקר סאדיק מתייחס אליו באופן ישיר. באשר להסרת השיער המיותר בפנים. תוצאות מחקר סאדיק, אשר אין טענה כי לא היה ידוע באותה עת לנתבעת, היו, כאמור, רלוונטיות לעניינה של התובעת. על פי המחקר יעילות המכשיר עמדה על 52% בלבד. בטפסי ההסכמה, בהתחייבות הנתבעת ובדברים שנאמרו על ידי ד"ר וידר לתובעת לא נערכה כל הפרדה בין הסרת שיער בפנים ובין הסרת שיער ביתר חלקי הגוף. ניתן היה להבין כי הניסיון שנצבר בשימוש במכשיר, גם לגבי שיער פנים בהיר, עמד על כ - 80% הסרת שיער. לא נאמר כי יעילות המכשיר על פי המחקרים היא פחותה ולא הוצגו ממצאי המחקר. אי גילוי עובדה זו מהווה, לטעמי, הפרת חובת הגילוי אותה חבה הנתבעת לתובעת. באשר לשיער ביתר חלקי גופה של התובעת, מחקר סאדיק לא חל באופן ישיר אך לא הוצגו על ידי מי מהצדדים מחקרים אחרים ונתונים אחרים המתייחסים להסרת שיער שאינו בלונדיני באמצעות מכשיר האורורה. גם אם באופן בסיסי מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי ככל שהשיער כהה יותר יעילות הטיפול גדלה בשל הקלות בזיהוי הפיגמנט, עדיין, היה על הנתבעת לערוך הפרדה, במסגרת מסירת המידע לתובעת, בין שיער פנים ושיער גוף ולהציג בפניה הנתונים הרלוונטיים המתייחסים לכל אחד מהם בנפרד ולא כמקשה אחת. יש לזכור כי התובעת הביעה רצונה לקבל את כל המידע הרלוונטי. היא שאלה שאלות רבות, העלתה ספקות וחששות ורצתה לדעת את מירב הפרטים לגבי הטיפול שהוצע על ידי הנתבעת. דווקא בנסיבות אלו, היה על הנתבעת להרחיב בתשובותיה ובמידע שנתנה. היה על הנתבעת לערוך הבחנה בין שיער פנים ושיער גוף ולהציג בפני התובעת את מלוא תוצאות המחקרים שהיו ידועים אז. הנתבעת ציינה אחוזי הצלחה צפויים גבוהים יותר, הן בעל פה והן בכתב, ולא הציגה בפני התובעת את תוצאות המחקר בעניין, העוסק בשיער פנים בהיר, שאינו תומך בשיעור הצלחה של 80%. הרישום של 80% הצלחה כתוצאה מוצלחת באופן גורף, ללא כל הבחנה בין אזורי הגוף, יחד עם הסבריו של ד"ר וידר על יעילות המכשיר והתוצאות המוצלחות אשר מושגות בשימוש בו, יצרו אצל התובעת ציפייה להצלחה כזו גם לגבי השיער המיותר בפניה, אשר, על פי התרשמותי, יחד עם שיער החזה, הטריד אותה יותר מהשיער המיותר באזורים אחרים בגופה. התובעת לא הייתה מודעת לכך שהמחקר שפורסם בעניין הסרת שיער בהיר מהפנים מדבר על אחוזים נמוכים יותר מ 80%. על הנתבעת היה לגלות לתובעת, במסגרת חובת היידוע שחלה עליה, מהם אחוזי ההצלחה הידועים במחקר ובספרות באותה עת הן לגבי הפנים והן לגבי יתר אזורי הגוף. זאת לא נעשה והנתבעת כלל אינה טוענת כי עשתה כן. באשר לטענה כי הנתבעת הייתה צריכה לגלות לתובעת גם כי קיימת תופעה של צמיחת יתר עקב טיפולי לייזר, אציין, כי לא הוכח שבשנת 2004, עת נערכה פגישת הייעוץ וטרם קבלת הסכמת התובעת לטיפול, היו מחקרים שדנו בתופעה זו ומדובר היה בתופעה שהייתה ידועה. אף אחד מהמומחים לא מציין זאת כתופעה שהייתה ידועה אז, גם לא המומחה מטעם התובעת. ד"ר וידר ציין עוד כי גם המחקרים שפורסמו לאחר מכן, אינם רלוונטיים לטיפול אותו עברה התובעת. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי הנתבעת יכולה וצריכה הייתה ליידע התובעת בדבר תופעה אפשרית זו, וראה גם החלטתי מיום 28.7.11 בנושא זה. הפרת חובת היידוע היא הפרת חובת הזהירות שחבה הנתבעת לתובעת. עם זאת, כדי לקבוע אחריות בנזיקין בגין העדר קבלת הסכמה מדעת אין די בהוכחה כי הופרה חובת היידוע ועל התובעת להראות כי לו הייתה מקבלת את מלוא המידע הרלוונטי אודות הטיפול, הייתה מסרבת להסכים לו. התובעת תהיה זכאית לפיצויים על נזק הגוף שנגרם לה רק אם יוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. השאלה הנשאלת היא, אם הייתה מקוימת חובת היידוע ותוצאות מחקר סאדיק לגבי הסרת שיער בפנים היו נמסרות לה באופן מלא - האם הייתה התובעת מסכימה לעבור את הטיפול, כך שהנזק הנטען היה נגרם בכל מקרה, או שמא, אם היה ניתן לתובעת מידע נוסף - היא הייתה בוחרת לא לעבור את הטיפול שבוצע? בחינת הקשר הסיבתי בהקשר לאי מתן הסכמה מדעת והפרת חובת היידוע היא, למעשה, הערכת ההסתברות שהמטופל היה מסכים לטיפול או בוחר בדרך טיפול אחרת או נמנע מבצוע הטיפול כליל. על התובעת להוכיח, על פי מאזן הסתברויות, כי לא הייתה מסכימה לטיפול אם היה נמסר לה המידע הדרוש. זהו מצב היפותטי וכבר נפסק כי הוכחתו אינה פשוטה. "לא תמיד רק שיקולים שבהגיון פועלים במקרה כזה" ועל בית המשפט לבחון השאלה "על פי שיקולים של שכל ישר ונסיון החיים" (ע"א 2781/93 הנ"ל, עמ' 570). אם כי לא הוכרע בפסיקה באופן חד אם המבחן הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי הנטייה היא להעריך הקשר הסיבתי על בסיס מבחן מעורב (שם). בענייננו- התובעת כלל לא ציינה בתצהירה או בחקירתה כי אם הייתה יודעת שאין מדובר באחוזי הצלחה לגבי הסרת השיער בפנים של 80% אלא 52% בלבד, הייתה נמנעת מלעבור הטיפול ובית המשפט העליון ציין בנושא זה בע"א 2781/93 הנ"ל כי: "את שלא אמרה ולא נמקה המערערת בעדותה, יתקשה בית המשפט לעשות במקומה". ב"כ התובעת אמנם טען בסיכומיו כי קיים קשר סיבתי כאמור, אך טענות עורך דין אינן יכולות לבוא במקום עדות בעל הדין עצמו. גם לגופו של עניין, הן על פי מבחן אובייקטיבי והן על פי מבחן סובייקטיבי, איני סבורה כי קיימת הסתברות גבוהה יותר למסקנה שאם היה נאמר לתובעת כי קיימים מחקרים לגבי הסרת שיער פנים בלונדיני המעידים על יעילות ממוצעת של 52% ושביעות רצון ממוצעת של המשתתפות במחקר, בעלות שיער לבן ובלונדיני, של כ - 67%, היה בכך כדי לגרום לתובעת להחליט לא לעבור הטיפול, מאשר המסקנה ההפוכה. יש לזכור כי נושא שיעור היתר הטריד את התובעת. היא ערכה בדיקות ובירורים רבים לגבי אפשרויות הטיפול בשיער בהיר ומצאה כי במכונים אחרים ובשיטות אחרות לא קיים מכשיר המטפל בשיער בהיר. הנתבעת הייתה היחידה שבצעה טיפולים במכשיר המטפל גם בשיער בהיר, בטכנולוגיה המשלבת אנרגיית רדיו חשמלית, בניגוד למכונים אחרים. התובעת לא רצתה באותו השלב לעבור טיפולי אפילציה עקב ניסיון לא מוצלח ורצתה לנסות טיפולי לייזר. נושא האפשרות לטיפול בשיער בהיר היה הנושא הדומיננטי בתהליך קבלת החלטתה לעבור הטיפול, כאשר גם נושא הפיקוח הרפואי, כך על פי עדותה, היה חשוב לה במסגרת תהליך קבלת ההחלטה. הנתבעת נתנה מענה לשני נושאים אלו. אני סבורה כי גם אם היה נמסר לתובעת כי אחוזי ההצלחה שנמצאו במחקר שנערך לגבי מכשיר זה, בשיער פנים בלונדיני הם כ - 52% ולא 80%, כאשר לגבי שיער כהה תתכנה תוצאות טובות יותר, ההסתברות הגבוהה יותר היא שעדיין הייתה התובעת מעוניינת לנסות ולעבור הטיפול, בהעדר אלטרנטיבות מתאימות אחרות עבורה באותה העת. התרשמתי, כי התובעת הייתה מעוניינת בכל תוצאה של הפחתה ודילול בכמות השיער, במיוחד בפנים ובחזה, גם אם לא היה מדובר על 80% הצלחה. יש לזכור עוד כי אין מדובר בטיפול רפואי מסובך שטמן בחובו סיכונים רפואיים מיוחדים. מעבר לאי הנעימות הכרוכה בבצוע הטיפולים ובתופעות זמניות לאחר כל טיפול, ומעבר לתשלום הכספי, התובעת לא נטלה על עצמה סיכונים בבצוע הטיפול. סביר שהייתה פונה לנסות הטיפול גם אם היה נאמר לה שאחוזי ההצלחה שנמצאו הם פחותים מ - 80%. מסקנתי היא, כי, בנסיבות העניין, לא הוכח במאזן הסתברויות כי אם היו נמסרים לתובעת מלוא הנתונים לגבי אחוזי ההצלחה בטיפול בשיער פנים בהיר, כפי שנמצאו במחקר סאדיק, הייתה החלטתה לעבור את הטיפול משתנה ולא הוכח הקשר הסיבתי לצורך גיבוש עוולת הרשלנות. בהעדר קשר סיבתי לא הוכחו גם יסודות עוולת הפרת חובה חקוקה. משקבעתי כי לא הוכחה רשלנות הנתבע, מתייתר הדיון בנושא נזקי הגוף הנטענים עקב הטיפול. בעניין זה ולמעלה מהצורך אציין כי, בהתייחס לנזק בתחום העור, הרי שבהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, פרופ' אינגבר, לא נגרם כל נזק כזה. התובעת סבלה משיעור יתר בשל בעיות הורמונליות לפני הטיפול ומצבה, בהתאם לחוות הדעת, נותר כשהיה. בהתייחס לנזק בתחום הפסיכיאטרי, מומחה בית המשפט בתחום זה, פרופ' פניג, הבהיר בעדותו כי הנכות בת 10%, אותה קבע במסגרת חוות דעתו, ניתנה רק בשל בעיה תפקודית בתחום האינטימי ובגין קושי ביצירת קשר זוגי ולא בשל בעיה תפקודית בתחומים אחרים (עמ' 45 שורות 10-33; עמ' 53 שורות 25-27; עמ' 63 שורה 29 ואילך; עמ' 79 שורות 1-7). כמו כן ציין כי בהנחה שקיים שיפור במצב שיעור היתר של התובעת (וכאמור, בעת מתן עדותה לא נראה שיעור יתר באזורים שהוצגו), הרי שלא קיימת כלל נכות בתחום הנפשי (עמ' 77 שורה 29 עד עמ' 78 שורה 4). בנסיבות אלו ניתן לומר כי ממילא הפיצוי בגין נזקי הגוף, גם אם היה נמצא קשר סיבתי, היה מתמצה בעיקר בפיצוי בגין נזק לא ממוני. התובעת עותרת לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה. בכתב התביעה אמנם לא נכללה עילה נפרדת בגין פגיעה באוטונומיה אך ניתן לראות עילה זו ככרוכה בעילה של העדר הסכמה מדעת. אכן, כאשר לא נמסר למטופל המידע הדרוש טרם בצוע הטיפול הרפואי, יכול מחדל זה כשלעצמו להוות עילה להכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, זאת ללא קשר לשאלת הנזק שנגרם מאותו טיפול וללא צורך להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמת המטופל לטיפול ובין הנזק. הפיצוי במקרה זה נובע מן ההכרה כי בביצוע פרוצדורה רפואית בגופו של אדם שלא בהסכמתו המודעת ישנה פגיעה בכבודו ובזכותו לאוטונומיה. לחולה זכות לבחור אם לקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול רפואי יינתן לו. פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ניתן בשל הפגיעה בזכותו היסודית של מטופל כאדם לכבוד ולאוטונומיה, גם אם אין לכך ביטוי פיסי, כך שעצם הפגיעה, ללא צורך בהוכחת נזק נוסף, מגבשת ראש נזק נפרד, נזק לא גופני. מדובר, כאמור, בראש נזק מובחן מראש הנזק בגין כאב וסבל בגין הפגיעה הגופנית והוא ניתן בשל עצם בצוע הטיפול ללא הסכמה מדעת ובשל עצם שלילת כח הבחירה של המטופל וגם כנזק לא ממוני על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. מדובר בפיצוי בגין פגיעה בערך בלתי מוחשי. אמת המידה לקביעת הפיצוי בגין כך היא אינדיווידואלית, בהתאם לעצמת הפגיעה שנגרמה לניזוק הספציפי: "במקרים מן הסוג העומד לדיון, יתבטא הנזק בעיקר בתגובתו הנפשית והרגשית של התובע לכך שנעשה בגופו טיפול רפואי ללא הסכמתו מדעת...בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם בצוע הטיפול בו...המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיבי דומיננטי...מדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים...". ראה: ע"א 2781/93 הנ"ל, עמ' 575 ואילך; ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו(4) 746, עמ' 759; ע"א 9871/02 ויינשטיין נ' ד"ר ברגמן (16.6.05); ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בי"ח ביקור חולים, 3.1.10; א' ריבלין "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני - מגמות הרחבה" ספר שמגר (כרך ג', תשס"ג) 21, 43-46; צ' קרן - פז "פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות" המשפט (כרך יא, 2007)187. לאחר שקילת כלל הנסיבות ובניסיון להעריך את טיב הפגיעה בתובעת בשל עצם אי קבלת הסכמתה מדעת, בהתחשב במהות הטיפול, בטיב המידע שלא הועבר לתובעת ובכך שמדובר בתובעת, אשר הביעה באופן ברור את רצונה לקבל את מלוא הפרטים והמידע הרלוונטיים לפני הסכמתה לטיפול ונושא קבלת המידע היה משמעותי עבורה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה במקרה זה על סכום של 55,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. פיצוי זה כולל בחובו גם את הפיצוי החוזי בשל נזק שאינו נזק ממון בגין הפרת החובה החוזית לקבל הסכמה מדעת, כפי שנקבע בע"א 2781/93 הנ"ל. התובעת טענה בכתב התביעה גם לעילה חוזית של הפרת הסכם בגין אי השגת תוצאות של הסרת שיער. כאמור, הנתבעת לא התחייבה במסגרת ההסכם להשיג תוצאות מסוימות אלא רק להשתדל להשיג תוצאות ולהעניק לתובעת טיפולים ללא הגבלה עד להשגת תוצאות מוצלחות. הנתבעת אכן הסכימה להעניק לתובעת טיפולים נוספים עד שהתובעת עצמה החליטה להפסיקם. בנסיבות אלו, אין לקבוע כי הנתבעת הפרה ההסכם. בסיכומיה טענה התובעת לעילות חוזיות נוספות, אשר כלל לא נכללו בכתב התביעה ולכן מהוות הרחבת חזית. למעלה מהצורך אציין כי בהעדר קשר סיבתי בין אי גילוי העובדות שלא גולו, כנטען, ובין ההתקשרות בחוזה, נופלות גם יתר העילות החוזיות שנטענו בסיכומים. הנתבעת, אם כן, תשלם לתובעת את הסכום האמור בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.2% כולל מע"מ והוצאות משפט (אגרה ומומחים), בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת. לאחר מועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (הסרת שיער)רשלנות