סעיף 8 לחוק ההתיישנות שכותרתו "התיישנות שלא מדעת", קובע את כלל הגילוי המאוחר: "נעלמו מן התובע עובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". היקף תחולתו והתפרשותו של סעיף 8 נדונה בפירוט ברע"א 901/07 הוועדה לאנרגיה אטומית נ' כהן ואח', שם נקבע, בין השאר, כי סעיף 8 לחוק הינו חריג לכלל ההתיישנות, ולפיכך נטל ההוכחה להתקיימותו של כלל הגילוי המאוחר רובץ על הצד הטוען לו (סעיף 41 לפסה"ד). באשר להיקף הגילוי, נקבע כי: "הסעיף מכיל ארבעה תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע, העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא היה יכול למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה...ודוק: עובדות נאמר ולא דין, ולכן גילוי מאוחר של הדין לא נתפש ברשתו של כלל הגילוי המאוחר". (סעיף 42 לפסה"ד). עוד נקבע כי: "בין העובדות המהוות את עילת התביעה ניתן למצוא את שאלת קיומו של הקשר הסיבתי - אשר להבדיל מרכיב הנזק, אין לו ביטוי מוחשי - פיסי, והוא נקבע בתהליך מחשבתי של הערכת נתונים, לעיתים נתונים מדעיים-רפואיים" (סעיף 44 לפסה"ד). אשר לטיב הגילוי, נקבע כי: "די אפוא בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה על קיומו של קשר סיבתי. כל שנדרש הוא גילוי קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מחדליו של הנתבע לבין נזקו של התובע..., די כי יתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת לנזק או למעשה או למחדל של הנתבע..." (סעיף 45 לפסה"ד). לעניין התפרשותו של מבחן קצה החוט, נקבע כי: "די בחשד לקשר סיבתי. כפי שנאמר לעיל, המודעות הנדרשת הינה אודות האפשרות לקיומו של קשר סיבתי. נדרשת 'ידיעה שאיננה משוללת היגיון פנימי, ושיש לה אחיזה מינימאלית במציאות'... לא נדרש כי בידי התובע יהיו פרטים מלאים אודות הקשר הסיבתי ומספיק חשד אודות קשר סיבתי אפשרי. הסתפקות בחשד כידיעה בכוח לצורך כלל הגילוי, מצמצמת את תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות ומקדימה את מירוץ ההתיישנות או מפסיקה את השהיית המירוץ. עם זאת, יש לזכור כי לצד המגמה לפרש את דיני ההתיישנות על דרך הצמצום - מגמה שיש החולקים עליה - יש להיזהר מהרחבת יתר של כלל הגילוי המאוחר תוך הפרת האיזון בין התובע לבין הנתבע. עוד נקבע בעניין הוועדה לאנרגיה אטומית, כי יש להבחין בין עובדות המהוות את עילת התביעה לבין הראיות הנדרשות להוכחת העובדות: "עובדות הן עובדות: אין הן לא פרשנות משפטית לדין, לא הבנת הדין ולא הצגת ראיות להוכחת עובדות... עם זאת אבחנה בין גילוי ראיה לבין גילוי עובדה שאותה באה הראיה לאשש לא תמיד קלה" (סעיף 48 לפסה"ד). נקבע כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות כולל מבחן אובייקטיבי: "מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע, שעליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה 'מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבורה לא היה יכול למנוע אותן'.. מהפסיקה עולה כי היכולת לגלות את העובדות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי..." (סעיף 49 לפסה"ד). עוד נקבע כי: "בין שאר הפרמטרים לבחינת סבירות הגילוי יש להתחשב במושא הגילוי; המידע שכבר הצטבר אצל התובע; גודל הנזק וסיכויי מניעתו; כמו גם סיכויי הצלחתה של התביעה הפוטנציאלית...גם מידת המאמץ הכרוכה בגילוי העובדות משליכה על סבירות התנהגותו של התובע. על התובע-הניזוק לנקוט באמצעים סבירים והיקף החובה המוטלת עליו נגזרת מתכליות חוק ההתיישנות. מחד, יש להיזהר מלקבוע נטל בלתי סביר על הניזוק. מנגד, ברי כי ככל שהנזק חמור יותר ונסיבות גרימתו מעוררות חשד, כך תגבר הציפייה מהניזוק כי יפעל לברור זכויותיו" (סעיף 50 לפסה"ד). מנגד, נקבע כי אין להתחשב בבחינת סבירות התנהגותו של התובע, בתכונותיו ובנסיבותיו האישיות של התובע (ראו סעיפים 51, 52, לפסה"ד). כללים משפטייםהתיישנות