קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לקיחת אחריות על עבירה שלא בוצעה / לקיחת אשמה על עבירה שאותו אדם לא ביצע: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, כב' השופטת וישקין, לפיו הורשע המערער על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, אי ציות לתמרור - רמזור אדום, גרימת תאונה בה נחבל אדם והפקרה אחרי פגיעה. על המערער נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים. 2. המערער מבקש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולאפשר לו לחזור בו מהודייתו, מאחר שנטל על עצמו אחריות לעבירה שלא ביצע. לטענתו הוא לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירות, והוא נטל אחריות על מנת לסוכך על חברו. רקע 3. המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על פי הודאתו, ביום 25.1.09. ביום 7.6.10 נשמעו טיעונים לעונש. הסנגור, עו"ד סולומון, טען בבית משפט קמא בין היתר, כי המערער מקיים תשובה אמיתית, כי לקח על עצמו אחריות, כי המערער הפנים את הלקח והתעצם בתשובתו במהלך הדיון, ואף קצין המבחן אישר כי המערער לקח אחריות על התנהגותו. 4. ביום 14.9.10 ניתן גזר הדין בנוכחות ב"כ הצדדים ובנוכחות המערער. 5. עם סיום הקראת גזר הדין הודיע הסנגור כי הוא "מזועזע" וכי הוא מבקש עיכוב ביצוע העונש. לאחר שניתנה החלטה בעיכוב הביצוע טען ב"כ המערער באותו מעמד כי בעת שבית המשפט נכנס ללשכתו פנה המתלונן (הנפגע בתאונה) לב"כ המשיבה וטען כי המערער אינו הנהג וכי היו צריכים "לתפוס את הנהג הקטן" שהוא שנהג (פר' מיום 14.9.10). לאחר דברים אלה ביקש הסנגור לאפשר למרשו לחזור בו מן ההודאה. מר אופיר תכלת, שנכח באולם, מסר כי המערער רצה ללחוץ את ידו של המתלונן, אך זה סירב ואמר: "שתזמין את מר פיני שישב במקומך". גם עו"ד מלכה שנכח באולם מסר כי שמע שהמתלונן אומר למערער כי מי שעשה את התאונה, "שישב". באותו מעמד טען הסנגור כי מההתרחשות הסתבר לו כי הנאשם קיבל על עצמו אחריות "לא נכונה בנסיבות". בהמשך נרשם מפי ב"כ המשיבה: "לעניין הדברים שנאמרו על ידי המתלונן, המתלונן עזב את האולם ואינו כאן. אני שמעתי אותו תחילה אומר לנאשם, 'תביא את אלמקייס שישב במקומך הוא נהג, ולאחר מכן הסנגור קם והתחיל להחליף איתו מילים ובתגובה אמר: 'אני בכלל לא ראיתי אני חושב שאלמקייס נהג ...'". (פר' מיום 14.9.10). באותו שלב קטע בית המשפט את ב"כ המשיבה וקבע כי יש חשיבות שישמע את הנאשם - המערער. המערער אמר שהוא "הולך" עם עורך דינו, ועורך הדין הודיע: "אני מסרב שהנאשם יענה לשאלת בית המשפט ורוצה להבהיר שאלת ההודיה. אני רוצה פרק זמן עם הנאשם". בית המשפט הזמין את הסנגור להתיר למערער להסביר לבית המשפט את הנסיבות בהן בחר להודות, אך הוא לא עשה כן. 6. ביום 21.9.10 עתר המערער בבית משפט קמא להתיר לו לחזור מהודייתו. המשיבה התנגדה לבקשה. 7. ביום 28.10.10 החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה, ואלה בתמצית היו נימוקיו: בקשת המערער סתמית. נטען כי בחר להודות כדי לסוכך על חברו, לא נאמר מי החבר וגם לא נטען על ידי המערער כי הוא חף מפשע כמו גם שלא הוא נהג; למערער סידרת הודאות קוהרנטיות. לאחר הקראת גזר הדין הוא פנה למתלונן מיוזמתו וביקש את סליחתו. כך מסר מר אופיר תכלת שנכח באולם; המערער הודה במפורש ביום 15.7.09 כי נהג, אך כפר שלא ציית לרמזור אדום; ביום 25.11.09 חזר המערער מכפירתו בהיותו מיוצג, והודה בעובדות כתב האישום; בטיעוני ההגנה לעונש טען הסנגור כי יש ליתן משקל לחרטתו של המערער על מעשיו וגם נטען שהוא בעל תשובה; בתסקיר המבחן מיום 22.2.10 נאמר כי המערער הודה בעובדות כתב האישום והביע חרטה. עוד נאמר כי בילה עם חבר ששתה אלכוהול וכי על כן הוא נהג. 8. בית משפט קמא מצא כי הודאת המערער מלאה וקוהרנטית, כי חזר והודה בשלבים שונים, לרבות במסגרת תסקירי המבחן, וכן נוכח התרשמות בית המשפט כי דברי המתלונן נאמרו כהקנטה בעלמא, נדחתה בקשת המערער לחזור בו מהודייתו. 9. בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 22.11.10 הצהיר המערער כי לא נהג ברכב בעת התאונה, וכי מי שנהג ברכב הוא מר אלמקייס (פר' מיום 22.11.10 ש' 21-20). באותה ישיבה התרתי לב"כ המערער להמציא תצהיר של מר אלמקייס. מר אלמקייס מסר תצהיר שנחתם ביום 29.11.10 שזו לשונו: "1) הנני מצהיר כי ביום 20/06/08 נהגתי ברכב 'פורד פוקוס', שמספרו 31-565-14 והוא היה בחזקתי בשעה 03:00 לפנות בוקר ברח' ז'בוטינסקי בבני-ברק. 2) הנני מצהיר כי אני נהגתי ברכב הנ"ל בעת שבוצעה לכאורה העבירה שיוחס לימים למר אלדד אלפסי. 3) הנני מצהיר כי שמי וכתובתי כנ"ל ותוכן תצהירי אמת". תמצית טענות המערער 10. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") קובע כי בית המשפט רשאי להתיר לנאשם לחזור בו מהודיה "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בקשת המערער כנה ואמיתית. יש להיעתר לערעור כדי למנוע עיוות דין. המערער הודה בעבירות שיוחסו לו כדי להגן על חברו פנחס אלמקייס, אשר נהג תחת השפעת אלכוהול, ומחשש לתוצאות. העובדה שאלמקייס נהג נטענה גם על ידי המתלונן באולם בית המשפט בבית משפט קמא. 11. אין מדובר בנסיבות של הפקרה. הנהג הנפגע נסע אחרי הפוגע, הוא לא היה פצוע ולא נזקק לעזרה. הוא הזעיק משטרה אך זו לא באה כי לא היה לה עניין. הנפגע לא נזקק לעזרה. לא היה מקום להעמיד את המערער לדין על הפקרה והסעיף הראוי היה סעיף 144 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. לכל היותר היה מקום להטיל על המערער מאסר שירוצה עבודות שירות. 12. בערעור עותר המערער להתיר לו לחזור מהודייתו, לחלופין - להורות על השבת התיק לבית משפט קמא לקיום דיון בו תיגבה עדות המערער ועדותו של המתלונן, לחילופין - להקל בעונשו. תמצית טענות המשיבה המערער נוהג משנת 1992 לחובתו 4 הרשעות קודמות, לרבות נהיגה בזמן פסילה. העבירות נושא כתב האישום בוצעו בהיותו בפסילה. מדובר בהפקרה, הנסיבות עולות מכתב האישום. החלטת בית המשפט שלא להתיר למערער לחזור מהודיה היא מנומקת ומבוססת. המערער מסר הודעה ביום 30.6.08, וציין כי הוא נהג ואלמקייס ישב לידו. בשני תסקירי שירות המבחן הודה לפני עורך התסקיר וציין כי הוא מביע חרטה ולוקח אחריות. המתלונן לא אמר כי בוודאות אלמקייס הוא הנהג. אין מקום להקל בעונש בגין עבירת ההפקרה. דיון 14. סעיף 153 בחסד"פ קובע: "(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. (ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות". בע"פ 5583/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.4.10) (להלן: "עניין פלוני") נקבע: "חזרה מהודיה טעונה, אפוא, אישור של בית המשפט, ומתן אישור כאמור מותנה בקיומם של 'נימוקים מיוחדים' אשר אינם מנויים מפורשות בסעיף. ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של 'הנימוקים המיוחדים' הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי חרף העובדה שההודיה נמסרה בין כותלי בית המשפט, ועל אף ההנחה הרגילה לפיה הודיה כזו ניתנה באופן חופשי ומרצון, נפל בה פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה". גישה מקלה יותר הובעה בע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 798 (1991) שם נקבע כי לצורך חזרה מהודיה על בית המשפט לברר מה הסיבה שהובילה את הנאשם להגיש את הבקשה. אם יתברר כי השיקולים שהובילו את הנאשם להודות היו שגויים ומטרת בקשתו היא להוכיח את חפותו לא ראוי להכביד עליו במשקלם של הנימוקים המיוחדים. בעניין פלוני נקבע עוד: "היסוד להבחנה בין פסקי הדין בהם יושמה הגישה המקובלת והמחמירה יותר ובין פסק הדין בעניין סמחאת נעוץ, בעיקרו של דבר, בעיתוי הגשתה של הבקשה לחזרה מהודיה: בעוד שברובם המכריע של פסקי הדין שיישמו את הגישה המחמירה דובר היה בנאשמים אשר ביקשו לראשונה לחזור בהם מהודיותיהם לאחר שנגזר דינם ובמסגרת ערעור שהגישו; הרי שבעניין סמחאת דובר בנאשם שביקש לחזור בו מהודייתו עובר לגזירת הדין (שם, פסקה 7 לפסק דינו של השופט א' גולדברג). אכן, סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודיה משתרעת על כל שלביו של ההליך הפלילי, לרבות שלב הערעור (ראו עניין דענא בפסקה 12; רע"פ 7292/04 שרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.2004) פסקה 6 לפסק דינו של השופט ד' חשין). אולם, לעיתוי העלאת הבקשה - עובר למתן הכרעת הדין ולגזירת העונש או לאחריה - נודעת חשיבות מכרעת מבחינת הנטייה להיעתר לה ובכך יש היגיון, שאם לא כן 'הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד'". 15. ולענייננו. כפי שעולה מהסקירה שלעיל, בתיק שלפניי, מספר עדים שהיו נוכחים באולם לאחר גזר הדין העידו, כי שמעו את המתלונן טוען כי הנהג היה אלמקייס (עובדה זו עלתה כנראה גם בתיק החקירה). גם המערער טען כי לא היה הנהג, ולכך מצטרף תצהירו של אלמקייס, שמאשר כי הוא נהג ברכב בעת האירוע נושא כתב האישום. נראה כי נוכח הנ"ל מתעוררים "סימני שאלה" ביחס לאמיתות ההודיה, ואלה מצדיקים לאפשר למערער לחזור בו מההודיה ולברר את התיק לגופו, כדי למנוע כל חשש שהמערער יורשע בעבירה שלא בוצעה על ידו. אין בקביעה זו משום קביעת מסמרות בנוגע לזהות הנהג הפוגע, והדברים יתבררו בבית משפט קמא. סוף דבר 16. על כן אני מבטלת את פסק דינו של בית משפט קמא (הכרעת הדין וגזר הדין) וכן את ההחלטה שאינה מתירה למערער לחזור בו מההודיה. ניתן אפוא למערער היתר לחזור בו מהודייתו. התיק יוחזר לבית משפט קמא לשמיעה מראשיתו, לרבות תגובה לכתב האישום. עבירת תעבורהמשפט תעבורהנהיגה ללא רישיון