קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאסר במקום קנס: בפני בקשה מטעם המבקשת להטיל על המשיב מאסר במקום קנסות שלא שולמו, בהתאם לאמור בסעיף 19 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן:"חוק העבירות המינהליות). במסגרת תגובתו לבקשה העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה דין הבקשה להטלת מאסר במקום קנס להדחות, שכן לגישתו ביום ההודעה על הטלת הקנס, העבירות נשוא הקנס התיישנו. עובדות שאינן שנויות במחלוקת המשיב לא הגיש במועד את הדוחות לשנת המס 2004, ולשנת המס 2005. בתאריך 22.10.07 הוצאו על שמו של המשיב 2 הודעות על קנס מנהלי קצוב, בגין אי הגשת דוחות שנתיים במועדם למס הכנסה עבור השנים 2004 ו-2005 , כאמור בסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה. על פי אישור המסירה שצורף לבקשה, הודעות הקנס נמסרו למשיב ביום 31.10.07. ביום 14.12.10 הוגשה מטעם המבקשת הבקשה להטלת מאסר במקום קנס. לטענת ב"כ המשיב, לאור אופיין של העבירות, ומכיוון שהעבירות נשוא הודעת הקנס הינן עבירות ברירת משפט, יש לסווגן, בנוסף על היותן עבירות מנהליות, כעבירות מסוג עבירות קנס, בהתאם לאמור בסעיף 221 שבפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי"), שעניינו סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס. בהתאם לסיווג זה טען ב"כ המשיב כי סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע תקופת התיישנות של שנה לעבירות קנס, חל במקרה שלפנינו ומשכך, מכיוון שעברה יותר משנה ממועדי התשלום ועד למסירת ההודעות הקנס למשיב, עסקינן בעבירות שהתיישנו. מנגד טענה המבקשת כי העבירות נשוא הבקשה הינן עבירות מנהליות הנושאות קנס, ומכך אין להסיק כי יש לראות בהן עבירות קנס כאמור בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי. משכך טען ב"כ המבקשת כי תקופת ההתיישנות הקובעת לענייננו היא התקופה הקבועה בסעיף 225 לפקודת מס הכנסה, לפיה עבירות אותן עבר המשיב מתיישנות כעבור 6 שנים משנת המס שבה נעברה כל עבירה. בנוסף טען ב"כ המבקשת כי משהוטלו הקנסות והמשיב לא הגיש בקשה לביטולם או להישפט על העבירות בהליך פלילי, המשיב למעשה הורשע והעונש הפך לחלוט, ומשכך לא ניתן כעת להעלות טענות לעניין התיישנות העבירה. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין טענת ההתיישנות להדחות וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. הבסיס הסטטוטורי לקביעת עבירות קנס לעומת עבירות מנהליות אשר לעבירות מנהליות סעיף 1 לחוק העבירות המנהליות מסמיך את שר המשפטים לקבוע בתקנות כי בעבירה, שאינה פשע, על חוק מהחוקים המנויים בתוספת הראשונה או בתקנות שהותקנו מכוח אותו חוק, ניתן יהיה להטיל קנס בדרך מנהלית. בתוספת הראשונה לחוק העבירות המנהליות מופיעה פקודת מס הכנסה, ובהתאם לאמור קבע שר המשפטים בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - חיקוקי מסים), התשמ"ו-1987 (להלן:"תקנות העבירות המנהליות"), קנס מנהלי קצוב לעבירה לפי סעיף 216(ד) לפקודת מס הכנסה בה עסקינן. לפי סעיף 216 לפקודת מס הכנסה דינו של העובר עבירה מהעבירות המנויות בסעיף הוא שנה מאסר או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין או שני העונשים כאחד. למרות האמור בתקנות העבירות המנהליות נקבע לעבירה זו מדרג של קנסות מנהליים קצובים, כך למשל מי שמאחר בהגשת הדו"ח השנתי עד 6 חודשים דינו קנס בסך 2125 ₪, מי שמאחר בין 6 ל- 12 חודשים דינו 4250 ₪, ומי שמאחר בהגשת הדוחות תקופה העולה על-12 חודשים דינו קנס בסך של 8500 ₪, בדומה למקרה שלפנינו. אשר לעבירות קנס המקור המשפטי המסמיך את שר המשפטים לקבוע כי עבירה על הוראה מסוימת שאיננה פשע היא עבירת קנס, הוא כאמור סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי. בניגוד לאמור בחוק העבירות המנהליות שם מוסמך שר המשפטים לקבוע בתקנות עבירות מנהלית, בעבירות קנס נעשה הדבר בדרך של צו. כך לדוגמא קבע השר עבירות קנס בצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), התשס"א-2001, בצו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת העישון במקומות ציבוריים), התשס"ח-2007, ובצו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2002. בנוסף לאמור, בצווים בהם קובע שר המשפטים עבירות קנס, מציין השר במפורש בגוף הצו כי הדבר נעשה מתוקף סמכותו לפי סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי. העבירות שלפנינו בבקשה שלפנינו המשיב לא הפנה לצו כאמור שהוציא שר המשפטים הקובע את העבירות נשוא הבקשה כעבירות קנס, המשיב אף לא טען טענה כאמור לפיה קיים צו שכזה. זאת ועוד בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - חיקוקי מיסים) התשמ"ו-1987, מצוין מפורשות שהתקנות הותקנו מכוח סמכות השר לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המנהליות, וכאמור לא מצוין בתקנות דבר לעניין סמכות מכוח חוק סדר הדין הפלילי, כפי שנהוג בצווים לעניין עבירת קנס. לאור האמור, המסקנה הברורה היא שהעבירות לפי סעיף 216(ד) לפקודת מס הכנסה הינן עבירות מנהליות ולא עבירות מסוג עבירות קנס, ואין בעובדה שבשני סוגי העבירות מנגנון דומה של ברירת משפט כדי לקבוע זהות בין העבירות כפי שטען ב"כ המשיב ,או לחלופין להחיל את מערכת הכללים שחלה על עבירות קנס, לרבות תקופת ההתיישנות, על עבירות שנקבעו כעבירות מנהליות. פסיקה אליה הפנה ב"כ המשיב. במסגרת טיעוניו הפנה ב"כ המשיב לפסיקה שלטענתו קובעת כי עבירה מנהלית שניתן להטיל בגינה קנס מנהלי דינה כעבירת קנס, כך למשל הפנה ב"כ המשיב להחלטת כב' השופטת גילצר כץ בבש"א (תל-אביב-יפו) 4355/05 - ארמי איתן נ' מדינת ישראל . תק-עב 2005(3), 269 ,עמ' 273. ואף ציטט מהחלטתה כדלקמן: "מבחינת הגיונם של דברים, סבורה אני כי יש מקום להחיל את סעיף 225א לחסד"פ גם על עבירות מינהליות. פרק הזמן המוקצב להגשת בקשה להישפט ולתשלום הקנס הינו קצר באופן יחסי: שישים יום לשלם את הקנס כאשר במהלך שלושים הימים הראשונים ניתן להגיש בקשה להישפט. בעבירות חניה ותעבורה לדוגמא, עליהן חל סעיף 225א לחסד"פ, פרק הזמן המוקצב להגשת בקשה להישפט ופרק הזמן המוקצב לתשלום הקנס הינו תשעים ימים, גם כאשר מדובר בקנס בסך 100 ₪. סבורה אני כי אם בחר המחוקק להקציב למואשם בביצוע עבירה מינהלית פרק זמן קצר יחסית עליו לנהוג דין שווה גם כלפי הרשות שהטילה את הקנס . פרק הזמן הקבוע בסעיף 225א לחסד"פ אינו בגדר מגבלה שרשות סבירה איננה יכולה לעמוד בה". לכאורה מדברים אלו עולה כי בהחלטה המצוטטת קובעת השופטת כי דין עבירה מנהלית כדין עבירת קנס, אלא שראוי היה שב"כ המשיב יצטט גם את המשפט המופיע לאחר הפיסקה שצוטטה, בו מציינת כב' השופטת כץ כי: "יחד עם זאת, כאמור, לאור קביעתו המפורשת של בית הדין הארצי אין אני קובעת דבר לעניין זה". כמו כן ציינה כב' השופטת כץ בפסק הדין כי: "ערה אני להחלטתו של כב' הנשיא אדלר בפרשת היפרטוי כי סדרי הדין המופיעים בפרק ז' לחסד"פ אינם חלים על עבירות מינהליות" עם זאת ב"כ המשיב לא מצא לנכון להזכיר או לצטט שורות אלו בין סימוכיו בתגובתו לבקשה. תקופת ההתיישנות בעבירה לפי סעיף 216(ד) לפקודת מס הכנסה משהגעתי למסקנה לפיה תקופת ההתיישנות בעבירות נשוא הבקשה איננה שנה היות ואין מדובר בעבירת קנס, עולה השאלה מהי תקופת ההתיישנות הקבועה לעבירה, ומאיזה מועד מתחילה להיספר תקופת ההתיישנות. אין מחלוקת בין הצדדים כי העבירות שבפנינו הינן עבירות מסוג עוון, ולכאורה תקופת ההתיישנות לעבירה הינה 5 שנים, אלא שעל פי האמור בסעיף 9(א) לחסד"פ במקום בו ישנה הוראה אחרת לעניין ההתיישנות בחוק אחר, תחול ההוראה הספציפית של החוק האחר. סעיף 225 לפקודת מס הכנסה עוסק בתקופת ההתיישנות הקבועה לעבירות לפי הפקודה. להלן נוסח הסעיף: 225. התיישנות לא תוגש תביעה פלילית לפי פקודה זו כעבור שש שנים משנת המס שבה נעברה העבירה, ובמקרה של עבירה על הוראות סעיף 220 - כעבור עשר שנים משנת המס שבה נעברה העבירה. תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 225 לפקודת מס הכנסה למעשה חלה ב-2 מישורים, כפי שעולה מדבריו של כב' השופט י' קדמי בע"פ 4745/97 - בוני הבירה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל . פ"ד נב(3), 766 ,עמ' 789-790: "הארכת תקופות ההתישנות באה לכלל ביטוי בשניים: ראשית - תקופות ההתיישנות הקבועות בסעיף 9 לחסד"פ הוארכו באופן שבמקום 5 שנים יבואו 6 שנים ובעבירה לפי סעיף 220 לפקודה 10 שנים; ושנית - מניין תקופת ההתיישנות יהיה מתום שנת המס שבמהלכה נעברה העבירה ולא מיום ביצועה בפועל" סעיף 132 לפקודת מס הכנסה קובע את המועד להגשת הדו"ח למס הכנסה. מבלי להיכנס לאפשרויות בהן ניתן להגיש את הדו"ח ולמועדים המדויקים הרלוונטיים להגשה בהתאם, ככלל על הנישומים להגיש את הדוחות בשנה שלאחר שנת המס שאליה מתייחס הדו"ח. משלא הגיש נישום את הדו"ח במועדו, מתחילה תקופת ההתיישנות להיספר רק מתום אותה שנה שבה היה עליו להגישו. במקרה שלפנינו מדובר באי הגשת דוחות במועד לשנים 2004 ו- 2005, כך שאת הדו"ח של שנת 2004 היה צריך להגיש בשנת 2005 ומשלא הוגש במועד, תקופת ההתיישנות מתחילה בסוף שנת 2005, ובהתאם תקופת ההתיישנות לגבי הדו"ח של שנת המס 2005 מתחילה למעשה בסוף שנת 2006, וזאת בשים לב שגם לו הייתי מקבל את טענות המשיב לעניין תקופת התיישנות של שנה אחת בלבד, הרי שלגבי שנת המס 2005 לא חלפה תקופה כאמור מיום תחילת מרוץ ההתיישנות ועד למסירת הודעות הקנס בתאריך 31.10.07, כך שגם לגישת ב"כ המשיב עבירה זו לא התיישנה. מכל האמור לעיל עולה כי תקופת ההתיישנות בעבירות נשוא הבקשה שלפניינו הינה 6 שנים, ותחילתה מתום שנת המס שבה החל ביצוע העבירה, במצב דברים זה ברור כי תקופת ההתיישנות במקרה שלפניינו לא חלפה, ולכן דין הטענה להדחות. מאסרקנס