בע"א 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה התיחס בית המשפט גם לשאלה מתי יחשבו מושך ונפרע כצדדים רחוקים: "אחיזה כשורה דומה היא לקניה בשוק פתוח. היא דורשת ריחוק בין הקונה בשוק הפתוח (האוחז כשורה) לבין הבעלים שנכס משלו ניטל ממנו שלא כדין (העושה או המושך). מטעם זה מוצדק הוא, כרגיל, שלא להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. אך הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני (ראו א' ברק, מהותו של שטר 59). על כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(833 ,830 (3). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי מושך נמשך נפרע: הנתבעת מסרה שמונה שיקים, ובהם שבעת השיקים נשוא התביעה (להלן: "השיקים"), לידיו של שאדי נאפע (להלן: "נפאע"), ממנו הזמינה דלתות לביתה. שאדי מסר את שיקים לתובעת. השיקים חוללו, ומכאן התביעה על פיהם. ראיות הצדדים אריק אברג'ל, שבתקופה הרלוונטית לתביעה זו שימש כמנהל סניף התובעת בקרית אתא (להלן: "אברג'ל), מסר בתצהירו, כי התובעת משווקת את מוצריה הן באמצעות סוכני מכירות שכירים שלה והן באמצעות משווקים עצמאיים. נפאע הינו משווק עצמאי של מוצריה, וככזה עסקו הינו עצמאי לחלוטין ואינו קשור לתובעת. לתובעת אין כל קשר ללקוחות כדוגמת הנתבעת, שביצעו הזמנותיהם באמצעות נפאע. נפאע, כמו משווקים עצמאיים אחרים, נהג לשלם לתובעת באמצעי תשלום שונים, ובהם שיקים של לקוחות. השיקים שמקבלת התובעת נבדקים באמצעות חברת אי.אר.אן בע"מ (להלן: "אי.אר.אן"), ואם שיק לא משולם הוא מועבר לאי.אר.אן לצורך תשלומו על ידיה. את השיקים מסר נפאע לתובעת, ולאחר בדיקתם באמצעות תוכנת מחשב של אי.אר.אן הטביעה התובעת את חותמתה וחותמת אי.אר.אן כנפרעות בשיק, הואיל והשיקים נמסרו לנפאע על החלק. התובעת נתנה לנפאע תמורה מלאה בעד השיקים, שכן השיקים נמסרו לה עבור חובו של נפאע כלפיה. השיקים לא נפרעו הואיל והנתבעת נתנה הוראת ביטול לגביהם. הנתבעת מסרה בתצהירה, כי מסרה את השיקים לנפאע עבור אספקת דלתות והתקנתן, ואולם הדלתות לא סופקו לה. השיקים נמסרו לנפאע ביום 26.4.08. לבקשתו נמסרו לו השיקים ללא ציון שם מוטב, הואיל והתחייב בפניה להטביע על גביהם את חותמת בית העסק שלו - "דלתות אלנפאע - משווקי דלתות פלדה". בדיעבד הסתבר לה כי נפאע הונה אותה, והטביע על גבי השיקים חותמות של התובעת ושל אי.אר.אן. אף אחד מן הצדדים לא זימן את נפאע לעדות. טענות הצדדים התובעת טוענת, כי הינה אוחזת כשורה בשיקים, שכן הנתבעת והיא הינם צדדים רחוקים, מאחר שנפאע הינו בעל עסק עצמאי, ואינו פועל מטעם התובעת. התובעת נתנה תמורה מלאה בעד השיקים. הואיל והתובעת הינה אוחזת כשורה, טענת הנתבעת לכשלון תמורה אינה יכולה להועיל לה מולה. עוד טוענת התובעת, כי הואיל והנתבעת מודה בתצהירה, כי סופקו לה משקופים על ידי נפאע, אין היא יכולה לטעון לכשלון תמורה מלא, אלא לכשלון תמורה חלקי שאינו קצוב. טענה מסוג זה אינה מהווה הגנה גם כלפי צד קרוב. הנתבעת טוענת, כי הואיל והשיקים נמסרו עבור אספקת דלתות ואלה לא סופקו לה, אזי מדובר בכשלון תמורה מלא. מדובר בטענת הגנה הפועלת לא רק כלפי נפאע, אלא גם כלפי התובעת, הואיל ומדובר בצדדים קרובים, שכן התובעת היא שהנחתה את נפאע לקבל שיקים על החלק, על מנת שתטביע בהם את חותמתה ואת חותמת אי.אר.אן. לגישת הנתבעת, המסקנה המתחייבת מן הדברים הינה, כי כל פעולותיו של נפאע בשיקים נעשו בידיעתה ובהנחייתה של התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי הוספת שם של אדם שאינו צד לעסקת היסוד כנפרע בשיק ללא ידיעתו וללא הסכמתו של המושך מהווה חוסר תום לב. הדברים נכונים בפרט במקרה זה, בו מסרה הנתבעת לנפאע שיקים "למוטב בלבד". בשיק מסוג זה לא ניתן לטעון לאחיזה כשורה בין צדדים רחוקים, שכן השיק התכוון להיות רק בין צדדים קרובים. על כן אם "התנדבה" התובעת לשמש כנפרעת, כרוכה בכך גם התחייבות לספק את הדלתות שהזמינה הנתבעת. דיון הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה, האם התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים. סעיף 28(א) לפקודת השטרות מגדיר מיהו אוחז כשורה: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." לגישתה של התובעת, אחיזתה בשיקים הינה כשורה בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות. אחיזה כשורה על ידי נפרע התובעת אינה נסב אלא נפרע בשיקים. השיקים נמסרו לתובעת ללא ציון של שם הנפרע, והתובעת היא זו שהטביעה את חותמתה ואת חותמת אי.אר.אן, ולכן, לכאורה, אין מדובר באחיזה כשורה, שכן השיקים שנמסרו לתובעת לא היו שטרות שלמים בעת המסירה, אלא הם הפכו לכאלה עם הטבעת החותמות על ידיה. יחד עם זאת, בהלכה הפסוקה נקבע, כי גם מי שהינו נפרע ולא נסב יכול להנות ממעמד של אוחז כשורה, וזאת כאשר המושך (או העושה) והנפרע הינם צדדים רחוקים (ראה: ע"א 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פ"ד נג(1) 132 (להלן: "ענין יהודה"). בענין יהודה התיחס בית המשפט גם לשאלה מתי יחשבו מושך ונפרע כצדדים רחוקים: "אחיזה כשורה דומה היא לקניה בשוק פתוח. היא דורשת ריחוק בין הקונה בשוק הפתוח (האוחז כשורה) לבין הבעלים שנכס משלו ניטל ממנו שלא כדין (העושה או המושך). מטעם זה מוצדק הוא, כרגיל, שלא להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. אך הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני (ראו א' ברק, מהותו של שטר 59). על כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(833 ,830 (3). המקרה שלפנינו הוא דוגמא יפה לכך. בין המושך (המשיבה) לבין הנפרע (המערער) אין כל קשר משפטי (פרט לקשר השטרי). הקשר המשפטי הוא בין המושך (המשיבה) לבין צד שלישי (אריק), ובין אותו צד שלישי (אריק) לבין הנפרע. במצב דברים זה, המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. אם "ננקה" את המקרה ממחלצותיו הפורמליות, עניין לנו ביחס משפטי בין מושך לבין צד שלישי שהועבר לנפרע (ההדגשה אינה במקור)" (סעיף 8 לפסק הדין). בענייננו הקשר המשפטי הינו בין הנתבעת לבין נפאע, שהינם הצדדים לעסקת היסוד. הנתבעת טענה לקיומם של יחסי שליחות בין התובעת לבין נפאע. דא עקא, כי לא הונחה בפני תשתית עובדתית המבססת טענה זו. הנתבעת עצמה מסרה בתצהירה, כי הזמינה את הדלתות מ"דלתות אלנפאע - משווקי דלתות פלדה". גם בטופס ההזמנה (נספח א.3. לתצהיר התובעת) אין כל אזכור לתובעת. הואיל ונפאע לא הוזמן לעדות, הרי שאין כל תימוכין גם לטענת הנתבעת, כי התובעת היא זו שהנחתה את נפאע להונות את הנתבעת בהבטחה, כי יטביע את חותמת עסקו על השיקים. מכאן שהתובעת והנתבעת הינם צדדים רחוקים, ועל כן יכולה התובעת להיות אוחזת כשורה, אם היא עומדת בתנאי סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות. הנתבעת טענה עוד, כי השיקים שמסרה לידיו של נפאע הינם שיקים "למוטב בלבד", דבר המצביע על כוונתה למנוע העברתם לאחרים. ואולם אף מטענה זו אין הנתבעת יכולה להיבנות, משבחרה למסור לידיו של נפאע שיקים בהם לא ציינה את שם הנפרע (ואף ולא וידאה שבמעמד מסירתם מטביע נפאע את חותמת עסקו, כפי שאמר לה, לטענתה, שיעשה). אפנה לדבריו של ש. לרנר בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שניה, התשס"ז-2007) בעמ' 247: "הקביעה, כי נפרע עשוי להיות אוחז כשורה, מגדילה את הסיכונים שמושך שיק נוטל על עצמו. מושך, המעוניין לשמר לו את טענות ההגנה אם עסקת היסוד תיכשל, צריך אפוא למשוך שיק, למלא את כל פרטיו ולהגביל את סיחורו באמצעות הכיתוב "למוטב בלבד" או כיתוב דומה. כאשר מושך מוסר למי שנושה בו שיק ללא שם הנפרע, מקבל השיק עשוי למלא שם של נפרע לו הוא חייב כספים, ולמסור לו את השיק. כאמור, במצב זה, הנפרע עשוי להיות אוחז כשורה ולהתגבר על טענות ההגנה של המושך. תוצאה זו מטילה על המושך את הסיכון הנובע מחדלות פירעון של מקבל השיק. לעניין זה אין רלוונטיות לכיתוב "למוטב בלבד" על פני השיק, משום שהשיק לא הוסב לצד שלישי והוא מוחזק בידי הנפרע. (ההדגשה אינה במקור)". יסוד הערך הואיל וכנגד השיקים הקטינה התובעת את חובו של נפאע אצלה, הרי שנטלה אותם בעד ערך. יסוד תום הלב אברג'ל, מסר בעדותו, כי התקשרותה של התובעת עם נפאע לא היתה חד פעמית, אלא כללה הזמנות רבות שוטפות. התובעת לא הכירה את לקוחותיו של נפאע, ששיקים שלהם נמסרו לידיה כאחד מאמצעי התשלום של נפאע בגין חובותיו. ההתחשבנות בין הצדדים היתה התחשבנות כוללת, והתובעת לא נהגה לשייך שיק להזמנה ספציפית (ראה: סעיפים 9-10 לתצהירו; ועמ' 7 שו' 8-13 לעדותו). דבריו של אברג'ל נתמכים בכרטסת של נפאע אצל התובעת (נספח ד' לתצהירו). בנסיבות אלה, אם ידעה התובעת במועד בו נטלה את השיקים מנפאע, כי קיימת אפשרות סבירה שנפאע לא יעמוד בהתחייבותו כלפי הנתבעת לספק לה דלתות, הרי שלא תחשב כמי שנטלה את השקים בתום לב (ראה: ע"א 1925/95 מלכה רפאל נ' בנק הבנייה לישראל (5.2.97); ע"א (מחוזי חי') 1428/00 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רמי עייני (21.3.02); ת"א (שלום יר') 16274/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הר זהב שירותי מזון בע"מ (2.3.05). ואילו אם לתובעת לא היתה ידיעה כזו, הרי שמן הדין לקבוע כי נטלה את השיקים בתום לב. השיקים נמסרו לתובעת ביום 27.4.08 (ראה סעיף 14 לתצהירו של אברג'ל, והקבלה שמסרה התובעת לנפאע - נספח ג' לתצהיר). מעיון בכרטסת של נפאע אצל התובעת (נספח ד' לתצהירו של אברג'ל) לא ניתן ללמוד על כל התנהלות חריגה בחשבונו של נפאע, כזו שיכולה להצביע על כך שסביר שלא יעמוד בהתחייבותו כלפי הנתבעת. יתרת חובו של נפאע במועד זה לא היתה חריגה ביחס לתקופות קודמות, ובראשית אותו חודש היה חובו אצל התובעת ביתרת זכות. פעילותו של נפאע מול התובעת נמשכה במשך מספר חודשים לאחר מכן. לכן, בניגוד למקרים שנידונו בפסיקה המוזכרת לעיל, לא ניתן לומר כי במועד זה היה נפאע בקשיים כלכליים, כך שסביר היה שלא יעמוד בהתחייבותו כלפי הנתבעת. יצוין כי הטענה בדבר היותו של נפאע בקשיים כלכליים הועלתה בסעיף 4.6 לתצהיר הנתבעת, בהסתמך על מכתב של נפאע. ואולם הנתבעת לא הזמינה את נפאע לעדות, ועל כן מהווה האמור במכתבו עדות שמיעה בלתי קבילה. על פי הראיות שבפני מן הדין לקבוע, איפוא, כי התובעת פעלה בתום לב במועד נטילת השיקים מנפאע. סיכום המסקנה הינה, כי התובעת הינה אוחזת כשורה בשיקים, וטענת כשלון התמורה שהעלתה הנתבעת אינה מהווה הגנה בפני תביעת התובעת. לפיכך דין התביעה להתקבל. הנני מקבלת את התביעה. ההליכים בתיק ההוצל"פ הרלוונטי לתביעה זו ימשכו. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 800 ₪ ותשיב לה את האגרה ששילמה, וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. שיקיםאוחז כשורה