קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת טענות הגנה של חברת ביטוח: פתח דבר התובע הגיש תובענה כספית בסדר דין מהיר בדרישה כי הנתבעת תשלם לו פיצוי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות, שמספרה 3-43-022352/07, שהוצאה לו בהיותו לפי הנטען עובד עירית ת"א (להלן: "הפוליסה"). בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 15.9.07 עבר התובע ארוע מוחי, בעקבותיו איבד את כושר העבודה. התובע פנה לנתבעת וזו דחתה את פנייתו בכתב. בעקבות זאת הוגשה התביעה שלפניי. בתגובה לתביעה הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה, ובמסגרתו העלתה טענות עובדתיות ומשפטיות שונות. עתירת התובע שלפניי, היא למחיקה של חלק מהטענות מכתב ההגנה, בנימוק כי טענות אלה לא בא זכרן במכתבי הדחיה מטעם הנתבעת, ואין הנתבעת רשאית להעלותן כיום. הנתבעת בתגובה טוענת כי אין הצדקה למחיקת מי מטענותיה בכתב ההגנה, וכי הגנתה תואמת את הוראות הדין והנחיות המפקח על הביטוח בנדון. המצב המשפטי דומה שכיום אין עוד צורך להכביר מילים בנוגע למעמדן המשפטי המחייב של הנחיות המפקח על הביטוח. ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד אסולין קבע ביהמ"ש כי הנחיות המפקח על הביטוח משקפות את הדין הנוהג והמחייב. לפיכך, על המבטחת בהודעת הדחיה לפרט את כל נימוקי הדחיה, והיא תהא מנועה מלהעלות נימוקי דחיה חדשים, אלא אם מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר מכתב הדחיה, והמבטחת לא יכולה הייתה לדעת עליהן בשקידה סבירה בעת מתן הודעת הדחיה. בחינת טענות התובע בבואי ליישם את ההלכה דלעיל על התיק שלפניי, אני סבורה כי מתוך כלל טענות התובע, יש להבחין בין סוגים שונים של טענות, אשר רק כלפי חלקן יש רלבנטיות להלכה הנזכרת. אבהיר את דבריי. לטענת התובע הנתבעת דחתה את התביעה ביחס לפוליסה הנדונה בנימוק אחד, לפיו התובע סובל מהבעיה הרפואית הנדונה מאז שנת 2002, טרם הצטרפותו לביטוח, כך שהבעיה הרפואית החלה לפני תחילת הביטוח. עיון במכתב הדחיה מיום 10.6.09, כמו גם בתשובות קודמות, מעלה כי אכן ביחס לפוליסה נושא כתב התביעה, לא ניתנו נימוקי דחיה נוספים. יצויין כי נמסרו שני מכתבי דחיה נוספים, אלא שהם עוסקים בפוליסה מספר 3004300800062 שאינה הפוליסה נושא כתב התביעה שלפניי. בנוסף, במסגרת מכתב הדחיה מיום 10.6.09 ניתנו נימוקי דחיה אחרים לפוליסה נוספת מספר 3433022344/07 שאף היא אינה רלבנטית לתביעה שלפניי. בכל הנוגע לנימוקי דחית הפוליסה הרלבנטית להליך שלפניי, מוגבלת, אם כן, הנתבעת בנימוק של מחלה שהייתה קיימת טרם הביטוח. בבקשתו עותר התובע למחוק את הטענות שלהלן, שכולן לשיטתו לא נזכרו במכתב הדחיה: הטענה כי ארוע מוחי הוא מחלה שאינה מכוסה בפוליסה (ס' 1 א-ב ו-8 לכת"ה). הטענה כי לתובע עבר רפואי (ס' 9 לכת"ה). הטענה כי התובע לא צירף חוו"ד מומחה רפואי, הוא מנוע מהוכחת עניין שברפואה לרבות עילת תביעתו (ס' 4א ו-10ד לכת"ה), וכן הכחשת תקופת אי הכושר והקשר שבין המחלה לבין אי הכושר (ס' 10ב לכת"ה). הטענה כי התובע אינו נמנה על עובדי עירית ת"א (ס' 3ב ו-7 לכת"ה). אבחן את הטענות אחת לאחת. ארוע מוחי הוא מחלה שאינה מכוסה בפוליסה צודק התובע בטענה כי עילת דחיה זו לא נזכרה כלל ועיקר בכל הנוגע לפוליסה הרלבנטית במכתבי הדחיה. מדובר בעילת דחיה שברור לכל בר בי רב כי הייתה בידיעת הנתבעת בעת מתן תשובתה, ומשבחרה הנתבעת שלא לציינה ביחס לפוליסה הרלבנטית, וזאת לאחר שכעולה ממכתביה ערכה בדיקה של הטענות טרם משלוח מכתב הדחיה, מנועה הנתבעת היום מהעלאת הטענה האמורה בהתאם להלכה שנזכרה ולעקרונות תם הלב. עברו הרפואי של התובע עיון במכתב הדחיה מעלה כי הנתבעת טענה שהמצב הרפואי קדם לתקופת הפוליסה, ומטענה זו משתמע בהכרח כי לשיטת הנתבעת לתובע עבר רפואי רלבנטי לארוע הרפואי, המוקדם למועד הפוליסה. משכך, כולל הנימוק במכתב הדחיה גם את הטענה בדבר עברו הרפואי של התובע, ככל שיש לעבר זה רלבנטיות וקשר ישיר לארועים מוחיים, ואין למנוע מן הנתבעת להעלות טענה זו. למותר לציין כי הנתבעת לא תוכל להרחיב הגנתה לטענות בדבר עבר רפואי בתחומים אחרים, היות שטענה זו לא נטענה במכתב הדחיה. מדובר אם כן בשאלה רפואית עובדתית שצריכה להתברר במהלך ניהול ההליך, וככל שימצא כי המחלות שציינה הנתבעת בכתב ההגנה אינן בזיקה לארוע המוחי, לא תורשה הנתבעת להסתמך עליהן. אי צירוף חוו"ד מומחה רפואי ושאלת הקש"ס חוו"ד מומחה היא בעלת תכלית כפולה: ראשית, חווה"ד אמורה לבסס את הטענה לליקוי רפואי, מחלה או נכות, ושנית, היא אמורה ליצור את הקשר הסיבתי בין המצב הרפואי לבין הפגיעה הנטענת - אובדן כושר עבודה במקרה שלפניי. התובע טוען כי במכתב הדחיה הכירה הנתבעת בארוע המוחי שעבר, לפיכך, אין נושא זה במחלוקת בין הצדדים, והוא פטור מהוכחתו. הנתבעת טוענת כי אין בין תשובתה לבין חובתו של התובע להוכיח את תביעתו באמצעות חווה"ד רפואית דבר וחצי דבר. לאחר שבחנתי את הטענות אני סבורה כי למקרא תשובת הנתבעת ובהתחשב בתכליתה של התשובה כפי שפורשה בדין, יש מקום לראות בנתבעת כמי שהודתה בעצם העובדה שהתובע עבר במועד הנטען ארוע מוחי. לפיכך, מנועה הנתבעת מלכפור בעובדה זו, ומשצומצם גדר המחלוקת בין הצדדים, לא נדרש התובע להוכיח נושא זה בראיות בכלל, ובחווה"ד רפואית בפרט. לעומת זאת, למקרא תשובת הנתבעת עולה בבירור כי הנתבעת טענה כי המצב הרפואי הוא מצב מן העבר, ושללה את הקשר הסיבתי שבין הארוע המוחי לבין פגיעות ונזקים נטענים שחלה עליהם הפוליסה. משכך, אף אם זכאי התובע להנות מהודיתה המשתמעת של הנתבעת בכל הנוגע לעצם העובדה שעבר ארוע מוחי, הרי שלשם הוכחת תביעתו הוא חייב להציג חווה"ד מומחה רפואי שתתייחס לקשר המלא או החלקי שבין אובדן כושר העבודה הנטען לבין הארוע המוחי נושא התובענה. התובע נמנע מלצרף חווה"ד, ולאור אופי ההליך של תביעה בסדר דין מהיר, על דרישות צירוף המסמכים היחודיות הנלוות להליך זה, עשויה להיות לכך משמעות. אין כל הצדקה למנוע מן הנתבעת להעלות טענות בדבר כשלים ראייתיים מצידו של התובע בהוכחת תביעתו. אשר להכחשת עצם היותו של התובע במצב של אובדן כושר עבודה, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה למחוק מכתב ההגנה טענה זו בשלב זה. עיון במכתבי הפניה של התובע לנתבעת, כפי שצורפו לתביעה, מעלה כי התובע טען לנכות בעקבות הארוע המוחי, אך לא לאובדן כושר עבודה. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה, טרם שמיעת ראיות, אם תשובת הנתבעת ואי התייחסותה לשאלת אובדן כושר העבודה נובעות מזניחת הטענה, או שמא לא נדרשה לכך הנתבעת משום שלא נתבעה באותה עת לפצות את התובע בגין אובדן כושר עבודה. בהקשר זה אין לשכוח שהנתבעת שללה למעשה את הקשר שבין הארוע המוחי הנוכחי לבין נזקי התובע, כך שלא ניתן לשלול בשלב זה את הפרשנות שהנתבעת הכחישה במשתמע את הטענה בדבר אי הכושר שבו מצוי התובע בהקשרו של הארוע המוחי ובכלל. בנסיבות אלה, לא ניתן בשלב זה לקבוע אם ניתן לראות בתשובת הנתבעת משום טענת סף לדחית התביעה, באופן שהנתבעת כלל לא נדרשה להמשיך ולבדוק את עמידתו של התובע בדרישות הפוליסה, אם לאו. סיכומו של דבר, יש למחוק את הטענה הנוגעת לעצם קרות הארוע המוחי, אך אין למחוק מכתב ההגנה את הטענות הנוגעות להעדר קש"ס ולהעדר חווה"ד מומחה להוכחתו. כמו כן אין למחוק בשלב זה את הטענות הנוגעות להכחשת עצם המצב של אובדן כושר עבודה. התובע אינו נמנה על עובדי עירית ת"א בניגוד לנטען על ידי התובע, אין הנתבעת מבססת את דחית התביעה מצידה על טענה עובדתית כי התובע כלל אינו נמנה על המבוטחים במסגרת הפוליסה. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי התובע, אשר עליו מוטל נטל ההוכחה של תביעתו, נדרש להוכיח את תנאי זכאותו, לרבות היותו אחד המבוטחים על פי הפוליסה, בהיותו עובד של עירית ת"א, וככל שהתובע אינו עומד בהוכחת תנאי זה, דין התביעה להדחות בהעדר יריבות. להשקפתי, אין בעובדה שהטענה לא נטענה במכתב הדחיה, כדי לחסום את הנתבעת מהצגתה בכתב ההגנה. זאת משום שהנתבעת אינה טוענת באופן קטגורי כי התובע אינו נמנה על המבוטחים על פי הפוליסה ולכן דין תביעתו להדחות, אלא טוענת כי התובע הוא שמחוייב על פי דין להוכיח את תנאי זכאותו ותחולת הפוליסה לגביו, וכשם שהוא נדרש לצרף את הפוליסה לכתב טענותיו, כך הוא נדרש גם להציג אסמכתא המוכיחה את השתייכותו למעגל המבוטחים. גם בהקשר לטענה זו, יש לאפשר לנתבעת לטעון במסגרת ניהול הגנתה טענות הנוגעות לכשלים ראייתיים מצידו של התובע בהוכחת תביעתו. סוף דבר אני נעתרת לבקשה באופן חלקי כמפורט לעיל. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום. הצדדים יהיו רשאים לטעון להוצאות בתום ההליך. פוליסהמחיקת טענותמסמכיםחברת ביטוחכתבי טענות / כתבי בי דין