קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלוקת בין מפרק חברה לשעבר עם המפרק הנוכחי: המחלוקת המונחת בפני, עניינה ב"משולש יחסים" משפטי אשר נוצר בין מפרקה של חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (להלן: "המפרק" ו"קלרין", בהתאמה), מפרקה לשעבר של קלרין, עו"ד יעקב כהן, ועו"ד זלצר, אשר נשכר בידי החברה לבצע עבודות רישום של הדירות בפרוייקט המנוהל בידי החברה בפירוק; עיקר המחלוקת נוגע לדרישתו של עו"ד זלצר לקבל לכיסו לאלתר את המגיע לו לפי החוזה, כתנאי להשלמת עבודתו, וזאת בין אם על-ידי החזר כספים שגבה המפרק הקודם, ובין אם מקופת הפירוק, כאשר על המפרק הנוכחי יוטל לתבוע את עו"ד כהן. עיינתי בכתבי הטענות ולאחר שנערך דיון בו השלימו כל הצדדים את טענותיהם בעל-פה, ניתנת החלטתי זו. אין חולק, כי עו"ד זלצר נשכר בידי המפרק לשעבר ובין הצדדים נחתם חוזה אשר הטיל על עו"ד זלצר לבצע עבודות רישום; זאת, בעד תמורה מוסכמת אשר חלקה למצער אמורה היתה להתקזז כנגד דירה שרכש בעצמו. לעניננו, חשוב בעיקר סעיף 2 להסכם מיום 11.3.93, אשר לשונו כדלקמן: "עוד כהן ידאג כי בחוזה ההתקשרות עם כל חברה יזמית או קבלנית אשר תקבל על עצמה את המשך בניית הפרוייקט יכתוב ויותנה במפורש כי כל חוזי מכירה לדיירים יעשו אך ורק עם עו"ד זלצר, ושכרו יהיה בגובה של 2% (שני אחוז) מהתמורה של הממכר (הן דירות והן שטחים מסחריים או אחרים) פלוס מע"מ, ובמידה והיזם יחליט שלא למוכרם - על-פי שווי השוק שלהם. כמו כן יעשה מאמץ כי האמור לעיל יכלול גם כל חוזי מכר שיעשו לגבי דירות או שטחים מכורים, שמסיבה כלשהי יתפנו, בין עקב ביטול עסקה, ביטול ברטר או כל סיבה אחרת, וכן שטח אחר שיתווסף לפרוייקט". להשלמת התמונה, ראוי להעיר כי המילים שהודגשו על-ידי בקו "כמו כן יעשה מאמץ כי", מצויות במחלוקת בין הצדדים. זאת, נוכח העובדה כי הן הוספו לחוזה בכתב-ידו של עו"ד כהן, ולכאורה בלא כל חתימה מאשרת של עו"ד זלצר ליד התיקון. בכתבי טענותיו, מכחיש עו"ד זלצר בתוקף כי התוספת דנן הוספה בהסכמתו, על כל המשתמע מכך. ליבת המחלוקת בעניננו נוגעת ל-41 דירות שנמכרו לקבוצת רוכשים אשר יוצגה בידי עו"ד חכים (להלן: "קבוצת חכים"), ואשר כיום אין עוד חולק כי בפועל עו"ד כהן גבה מן הרוכשים כספים בגין הרישום, ביצע את הרישום בעצמו ונטל את הכספים ששולמו לכיסו הפרטי, וזאת בלא שהגיש כל בקשה לבית המשפט לאישור שכר-טרחה נוסף זה. לשיטתו של עו"ד זלצר, עניין לנו בשליחת-יד מצד המפרק לשעבר בתפקיד ובכספים המגיעים לו נוכח סעיף 2 להסכם בין הצדדים, כפי שצוטט לעיל; אי לכך, הוא תובע החזר של הסכום שנלקח בידי עו"ד כהן, בתוספת ריבית והצמדה, ומתנה בכך את הסכמתו להשלים את עבודתו בפרוייקט, עבודה אשר הינה חיונית עד מאד עבור המפרק הנוכחי ורוכשי הדירות. לעניין זה אעיר, כי לעניין זה אין נפקא מינה האם עסקינן בשכר המשולם במישרין בידי המפרק, או שמא בשכר המשולם על דרך קיזוז כספים שחב עו"ד זלצר לקופה בכובעו כרוכש דירה; אין מחלוקת ממשית, כי עו"ד זלצר עומד בתנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, בכל הנוגע לקיומה של זכות קיזוז, ואי לכך, הרי שכך או אחרת עניין לנו בערך אשר יועבר מן הקופה והנושים לטובת עו"ד זלצר. המפרק הנוכחי אינו חולק על עצם תקפות ההסכם בין המפרק הקודם לעו"ד זלצר, נהפוך הוא; המפרק מבקש לאמצו ולחייב את עו"ד זלצר להשלים את המלאכה בפרוייקט. כמו כן, בכל הנוגע למחלוקת בדבר צעדיו של המפרק לשעבר, אין המפרק הנוכחי חולק על הבעייתיות הרבה עליה מצביע עו"ד זלצר. המחלוקת המרכזית בין עו"ד זלצר לבין המפרק הנוכחי, נסבה על השאלה האם זכאי עו"ד זלצר לדרוש את התשלום מן הקופה (דבר אשר לכאורה מחייב את הרוכשים "לשלם פעמיים" על אותו שירות, ואף יוצר סיכון לדרישת תשלום נוספת שתופנה אליהם) ולאחר מכן לתבוע מעו"ד כהן להשיב את הכספים שמשך בתור שכר-טרחה, או שמא תוטל האחריות להליך כנגד המפרק לשעבר על עו"ד זלצר. המפרק לשעבר, עו"ד כהן, מתנגד לחיובו להשיב כספים; לשיטתו, הבקשה נגדו מתעלמת מן העובדה כי מדובר בדירות בבניין אשר יועד לקבלן הראשי, לרבות מכר הדירות שבו; וכי אפשר לבצע "השלמות לתקנון ולסייע בידי עו"ד זלצר בנדון זה" - פרקטיקה מקובלת של שיתוף פעולה בין עורכי-דין ברישום בית משותף, ו"חלוקת הנטל ביניהם". לשיטת עו"ד כהן, הבקשה גורמת לו עוול, נוכח העובדה כי קבלתה תעביר את מלוא שכר הטרחה (בשיעור 2% כקבוע בהסכם וכפי שנקבע) לעו"ד זלצר, חרף העובדה כי בפועל עו"ד כהן הוא שטרח על הרישומים והעבודה הכרוכה בהם. יוצא, אם כן, כי עסקינן ב"משולש יחסים משפטי"; צלע אחת, הינה דרישתו של עו"ד זלצר מול המפרק הנוכחי לשכר-טרחה מן הקופה, וזאת כאשר הסכום המיועד לכך נלקח בידי עו"ד כהן; בכל הנוגע לנקודת ההשקפה החלקית של "צלע" זו, הרי שעסקינן לכאורה במצב הדומה למצב של צד שהתחייב להעביר נכס או סכום כסף לצד שכנגד, אלא שזה נלקח בפועל בידי מעוול (זאת לצורך הדיון המשפטי, ובלא לקבוע עדיין ממצא בדבר עו"ד כהן). צלע שנייה, הינה מערכת היחסים בין המפרק הנוכחי וקופת הפירוק מחד גיסא, לבין המפרק הקודם מאידך גיסא, ואשר עניינה מחלוקת בדבר תקינותו או אי תקינותו של האופן בו נטל עו"ד כהן לכיסו הפרטי שכר-טרחה נפרד מן הרוכשים בגין הרישום, וזאת בלא אישור מקדים מטעם בית המשפט, ואף במצב בו החלטה פרי עטו של כב' השופט (בתארו דאז) לויט אסרה במפורש על המפרק ליטול כל סכום העולה על סך חודשי צנוע, בלא אישור מפורש - וכזה לא ניתן. מנגד, טוען עו"ד כהן כי מבחינה מהותית, הוא זכאי לסכום או למצער לחלקו, וזאת נוכח "הסיוע" והעבודה הרבה שהשקיע ברישום. צלע שלישית ואחרונה של המשולש, נוגעת ליחסים בין המפרק לשעבר לעו"ד זלצר; בעניין זה אעיר כבר כעת, כי אף אם אקבע, לטובת עו"ד כהן, כי הנוסח הנכון של החוזה כולל את המילים שהוסיף בכתב יד, ואשר מהותן סייג מסויים להתחייבות הגורפת בסעיף 2, הרי ספק גדול אם הדבר מסייע לו. אכן, אף אם ההתחייבות לגבי דירות המחלוקת אינה גורפת, אלא מדובר אך בכך שעו"ד כהן "יעשה מאמץ" כי הן יכללו בתחום שייחד סעיף 2 לעו"ד זלצר - הרי שיתכן שהדבר היה מוציא מכלל הסעיף דירות שלא נמסרו לטיפולו של עו"ד זלצר בשל נסיבות חיצוניות התלויות בפעולה של צד שלישי בלתי נשלט. אולם, ספק גדול בעיני הכיצד יכול אף סייג כזה לכסות, ולו לכאורה, צעד שביצע עו"ד כהן עצמו, ולא הוכח כי נכפה עליו בידי צד ג' כלשהו. לשון אחר: אף אם הדירות נשוא המחלוקת היו שייכות למאגר הקבלן הראשי דאז, הרי כשם שהחליט עו"ד כהן לטפל ברישום בעצמו, כך יכול היה להעבירו לעו"ד זלצר, כפי שעולה מנוסחה המפורש של התניה נשוא סעיף 2 שצוטט לעיל. זאת, כאשר אין ספק כי נוסחו של סעיף 2 נראה ככולל בתוכו אף דירות שיועברו ליזם חיצוני, כגון דירות השייכות ל"מאגר הקבלן". זאת ואף זאת; ככל שסעיף 2 קובע מתן בלעדיות לעו"ד זלצר על הרישום (או למצער, כי עו"ד כהן יעשה כל מאמץ סביר לכך), הרי שבמידה שעו"ד כהן החליט, על דעת עצמו ובלא לשאול את רשותו של עו"ד זלצר, למנות עצמו ל"מסייע בשכר-מלא" לעו"ד זלצר, וזאת "במטרה להקל עליו את עומס העבודה", הרי שעו"ד זלצר יכול להעלות בעניין זה טענות בשני רבדים שונים - מעבר לרובד הראשוני של נטילת כספים אשר עו"ד זלצר ציפה כי יגיעו אליו, הרי שעשויה אף עשויה להעלות טענה ברובד החוזי - קרי, עו"ד כהן בכובעו כמפרק, בחר להתעלם מתניית הבלעדיות שהקנה בכובעו כמפרק לעו"ד זלצר (ומבחינת האחרון, היא חלק אינטגרלי מן הרווח הצפוי ומן ההערכה הכללית של כדאיות שעשה עם חתימת החוזה), ותחת זאת העניק את אותו חלק מן העבודה והשכר לעו"ד כהן בכובעו כפרקליט. יוצא, כי ברובד זה עשויה להעלות טענה משמעותית של הפרת חוזה שגרמה לפגיעה ברווח הצפוי שעמד לנגד עיניו של עו"ד זלצר. מנגד, ובלא לקבוע מסמרות בדבר, הרי דומה כי עו"ד כהן מתגונן בטענה שעניינה למעשה דיני עשיית עושר, קרי - כי עו"ד זלצר רוצה להפיק רווח מעבודה שבפועל בוצעה על-ידו. בלא להכריע בטענות דנן, הרי עניין לנו בסוגיה שאינה פשוטה ואינה וודאית כלל ועיקר, וזאת נוכח הקושי לנתק בין אותו "סיוע" של עו"ד כהן לעו"ד זלצר, לבין העובדה כי מדובר בסיוע כפוי שנעשה בניגוד לדעתו של עו"ד זלצר - טענה, שיש לה משקל רב בכל הנוגע לדיני עשיית עושר, קרי - חיובו של עו"ד זלצר, בדיעבד, לשלם את מחיר ה"סיוע" שהעניק לו עו"ד כהן ברישום. השאלה העולה, אם כן, הוא מה פתרונו של אותו "משולש"; זאת גם בעיקר בשאלה, מיהו הקודקוד אשר עליו תושת החובה הבלתי-"מרנינה" של הגשת תביעה ובירורה, בעוד הוא עצמו מצוי בחסרון כיס. כפי שהוער קודם לכן, זהו למעשה עיקרה של המחלוקת הנטושה כעת בין המפרק הנוכחי לבין עו"ד זלצר.אלא מאי? מעיון בכתבי הטענות, כמו גם בתשתית העובדתית אשר רוב-רובם של חלקיה הרלוונטיים אינם שנויים במחלוקת, עולה כי קיים פתרון משפטי אחר, אשר יש בכוחו "לפרק את המשולש" וליטול את עוקצו כבר בשלב זה, וזאת בלא צורך לקבוע מסמרות, עדיין, במחלוקות שלא התבררו ולא נועדו להתברר בשלב זה של ההתדיינות. ובמה אמורים דברים? לשיטתי, הרי בכל הנוגע לזכאותו או העדר זכאותו של עו"ד כהן לשכר-טרחה בגין הרישום שביצע בפועל בגין אותן 41 דירות, הרי שיש להפריד בין הפן המהותי של השאלה, לבין הפן הדיוני הנוגע לאורח נטילת השכר. אכן; ברובד המשפטי-מהותי, עניין לנו בשאלה המערבת הן מחלוקת עובדתית מסוימת, והן שאלות משפטיות - הן בתחום דיני חדלות הפירעון (כולל ההלכה הפסוקה האוסרת על מפרק נטילת שכר-טרחה נוסף על פעולות במסגרת תפקידו, אלא במסגרת התקנות או לאחר קבלת אישור מיוחד), והן בתחום דיני עשיית עושר. לעומת זאת, הרי בכל שנוגעים הדברים לפן הדיוני שעניינו לא "כמה מגיע", אלא "כיצד נוטלים", הרי שהדברים פשוטים וברורים בהרבה. אין חולק, כי התקנות אוסרות על מפרק באיסור חד-משמעי ליטול כל שכר או טובת הנאה, מלבד שכר-טרחתו הנפסק על-פי דין, בבקשה המוגשת לבית המשפט. אין צורך להכביר מילים, כי הדירות נשוא המחלוקת, היו חלק מהדירות בפרויקט, וכל הגישה של עו"ד כהן אליהן ואל הכספים הקשורים ברישומם, לא באה אלא בשל היותו מפרק; קרי, החלטה שקיבל בכובעו כמפרק, למסור חלק מהטיפול לעצמו בכובעו כפרקליט. אי לכך, אף בלא להתייחס לתוקף החלטתו של כב' השופט לויט האוסרת נטילה של מעבר לסכום חודשי צנוע מאד מהקופה בלא אישור, הרי שאין ספק כי שכר-הטרחה הנוגע לרישום הדירות נופל לגדר הדין דנן, קרי - חל על המפרק איסור גמור ליטול לעצמו שכר-טרחה בגין רישום הדירות, אלא באישור מוקדם של בית המשפט, וכזה לא ניתן לו. אוסיף ואעיר, כי דין זה לא היה מאבד במאומה מתוקפו, אף אם לא היה עו"ד זלצר צד לבקשה כלל ועיקר. זאת ועוד; אף לגופם של דברים, ולו היתה מוגשת בקשה מוקדמת, הרי ספק גדול אם מפרק המופקד על פרוייקט בנייה רשאי להתייחס לפעילות כה טיפוסית לתיקי פירוק שכאלו - רישום הדירות, כ"עבודה חריגה" ומיוחדת, המזכה אותו בשכר-טרחה מעבר לשכר המגיע לו בהתאם לתקנות; ואף אם יש מקום להתחשב במאמצים שנעשו בעניין זה, הרי שהכלי המוכר בדין לצורך זה הינו תוספת מאמץ מיוחד, ובוודאי שלא שכר נפרד הניטל בדרך של "סעד עצמי". התוצאה היא, כי די באמור לעיל כדי להשית על עו"ד כהן חובה חד-משמעית להחזיר את הסכום שגבה, במלואו, לקופת הפירוק. זאת, אך ורק נוכח העובדה כי הסכום ניטל בלא אישור, וככל הנראה אף בניגוד להחלטה שיפוטית. עניין לנו בחובת השבה שהיא "דיונית" בעיקרה, קרי - אין היא פרי הכרעה סופית כי עו"ד כהן אינו זכאי לשכר-טרחה, אלא מענה לדרך בו נלקח שכר-טרחה חריג בלא אישור ובדרך המנוגדת לדינים החלים על בעלי תפקיד בחדלות פרעון. פירושם של הדברים הוא, כי חובת ההשבה אינה סותמת את הגולל על דרישה אפשרית של עו"ד כהן לשכר-טרחה המתחשב בפעולות שביצע. בקשה שכזו יכולה להיכלל בבקשת שכר-טרחה כללית שיגיש בכל הנוגע לפועלו כמפרק טרם הדחתו (אף אם בעשותו כן, יסתכן עו"ד כהן בטענות נגד הנוגעות למחדליו הנטענים, להפרת הוראות בית המשפט, רישום לכאורה של עסקאות נוגדות ומעשים דומים, אשר עשויה להיות להם השלכה מרחיקת לכת, ולא רק בנוגע שכר-טרחה או שלילתו). מאידך גיסא, יכול עו"ד כהן לנסות ולתבוע את פרי עמלו לא בכובעו כמפרק לשעבר, אלא בכובעו כפרקליט פרטי אשר "התחלק" ברישום עם עו"ד זלצר; במצב כזה, ומאחר והן עו"ד כהן והן עו"ד זלצר הינם פרטים סולבנטיים, יתכבד עו"ד כהן ויגיש תביעה בגין עשיית עושר כנגד עו"ד זלצר, בערכאה המתאימה. זאת, כמובן, אף כי (כפי שהוער קודם לכן) סיכוייה של תביעה כזו רחוקים מלהיות וודאיים, וזאת בלשון המעטה. דומה כי תוצאה זו אליה הגעתי, תואמת הן את הדין והן את תחושת הצדק והאיזון הראוי בין "קודקודי המשולש". מחד גיסא, אין היא סותמת את הגולל על יכולתו של עו"ד כהן לתבוע את המגיע לו לשיטתו, מאידך גיסא, אין היא מאפשרת לו להינות ממחדלו הדיוני - קרי, נטילת שכר-טרחה נפרד בגין רישום, בלא אישור בית המשפט, ומטילה עליו את הנטל הדיוני להיות הצד אשר נאלץ לתבוע את שלו, כאשר הכסף אינו "מונח בכיסו" בעת התביעה. זאת ועוד; בהתאם לתוצאה זו, יכול המפרק הנוכחי לשלם לעו"ד זלצר לאלתר את מלוא המגיע לו מקופת הפירוק, ובתמורה לכך יחויב עו"ד זלצר להשלים לאלתר את עבודתו ברישום הפרויקט. בכל הנוגע לאותה "צלע" של המשולש שעניינה היחס בין קופת הפירוק לעו"ד זלצר, הרי שהתוצאה נכונה, באשר ככל שהתחייבה קופת הפירוק לשלם כספים לעו"ד זלצר בגין עבודתו (וזכאי הוא, כפי שהוסבר קודם לכן, להתייחס למגיע לו על-פי החוזה כמכלול), הרי אף העובדה כי הכסף ניטל ממנה בידי "מעוול" (לצורך העניין) אינה פוטרת את הקופה מן התשלום. זאת, שהרי עם התחייב אלמוני לפלוני לשלם לו תמורה או נכס מוסכם בגין עבודתו, מה נפקא מינה אם נגזל הנכס בידי מעוול (למשל, השליח או השומר שמינה אלמוני נטל את הנכס ונמלט, בטרם הועבר הקניין לפלוני) או עלה באש טרם נמסר, בעודו בחזקת אלמוני? כך או כך, לא נחשב אלמוני כמי ששילם שכרו של פלוני, עד שנמסרו הכספים או הנכס המוסכם לידיו של האחרון. עם זאת, בכל הנוגע לצלע היחסים האחרת הנוגעת לקופת הפירוק - קרי, אל מול המפרק לשעבר, הרי שאף כאן הולם הפתרון דנן את הדין, וזאת באשר הוא מאלץ את המפרק לשעבר להקדים בקשה והוכחת זכאותו לתשלום בפועל, כאשר כל עוד לא הוכתרו אלו בהצלחה, נותרים הכספים בקופת הפירוק, ואין היא נמצאת חסרה בעת שמתבררת הזכאות לכספים; וודאי ווודאי, כי במצב דברים שכזה לא ידרשו הרוכשים לשלם פעם שנייה בעבור אותה פעולה, וזאת באורח אשר יסב להם עוול ונזק כבד ובלתי מוצדק. סוף דבר; בכפוף לאמור לעיל, הנני מורה לעו"ד כהן להשיב את מלוא שכר הטרחה שגבה בגין 41 הדירות נשוא המחלוקת, וזאת בתוספת הצמדה מיום הנטילה ועד ליום התשלום בפועל, ובתוספת ריבית כדין מיום הגשת הבקשה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, הנני מורה לעו"ד כהן לגבות את התשלום דנן בדיווח מפורט ומגובה בתצהיר אודות כל הכספים שנטל בגין רישום הדירות שבמחלוקת, וזאת לא יאוחר מ-14 ימים ממועד החלטתי זו.כמו כן, הנני מקבלת את הבקשה במובן זה שהנני מורה למפרק קלרין לשלם את שכרו של עו"ד זלצר כמוסכם בחוזה, וזאת בין אם על דרך תשלום או על דרך קיזוז, הכול בהתאם למערכת ההסכמים שבין הצדדים. בכפוף לכך, הנני מורה לעו"ד זלצר להשלים את עבודתו וזאת לאלתר ובלא כל עיכוב או הצבת תנאים נוספים. אי לכך, ובכפוף לאמור לעיל, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, ונוכח העובדה כי המחלוקת המהותית בין הצדדים לגבי זכאותו של עו"ד כהן טרם הוכרעה, הרי שטרם הגיעה העת לפסוק הוצאות. הוצאותיה של בקשה זו לקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהכרעה בעניין הזכאות המהותית, אם וככל שתוגש. לעניין זה, אין כל צורך להכביר מילים כי רישום דירות הקשורות בפרויקט, הינו עניין הקשור בקשר הדוק לתפקידו של המפרק כבעל-תפקיד באותו תיק פירוק; אף אם הייתה ההלכה הפסוקה מתירה גביית שכר-טרחה נוסף. 4678313 מפרק (חברה)