קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש אופציה בהסכם שכירות: השאלה שבמחלוקת: האם מימשה המשיבה את האופציה הנתונה לה כשוכרת של נכס מהמבקש, לשכור את הנכס לתקופה נוספת של 5 שנים? רקע עובדתי 1. ביום 27.11.01 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (נספח א' לתובענה, להלן - ההסכם), לפיו שכרה המשיבה מאת המבקש ומאת אדם נוסף בשם ג'פרי הק את הקומה הראשונה בבנין משרדים באזור (להלן - המושכר). בתובענה זו עסקינן רק בחלק המושכר השייך למבקש. תובענה דומה התנהלה בין המשיבה ובין ג'פרי הק על חלק המושכר השייך לו והסתיימה בהסדר. כן יצוין, כי משרדי המשיבה היו ממוקמים באותו בנין (במספר קומות) עוד משנת 1992 (סעיף 7 לכתב התשובה), אך ביום 27.11.01 נעשה בין הצדדים, כאמור, הסכם חדש, הוא ההסכם דנן. 2. תקופת השכירות שנקבעה בהסכם (סעיף 5.2) היתה ל-3 שנים, עד יום 31.12.04 אך ניתנה בו למשיבה (בסעיף 5.3) הזכות להאריך את השכירות ל-4 תקופות נוספות, בנות 5 שנים כל תקופה (להלן-האופציה). עניננו בתקופת האופציה הראשונה שנקבעה בהסכם (סעיף 5.3.1), שתחילתה מתום תקופת השכירות, כלומר מיום 1.1.05, וסופה ביום 31.12.09 (להלן - תקופת האופציה הראשונה). 3. אחד מתנאי מימוש האופציה, שנדון במסגרת תובענה זו, קבוע בסעיף 5.4 להסכם, כדלקמן: "תנאי להארכת תקופת השכירות על פי סעיף 5.3 לעיל הוא, כי עד לא יאוחר משלושה חודשים לפני תום כל תקופת שכירות רלבנטית, מסר השוכר למשכיר הודעה בכתב ובדואר רשום, לפיה ברצונו להאריך את השכירות לתקופה הנוספת הרלבנטית". אין חולק, כי המשיבה לא מסרה למבקש הודעה בכתב על רצונה להאריך את השכירות לתקופת האופציה הנדונה. 4. בפועל, המשיכה המשיבה לשהות במושכר גם לאחר תום תקופת השכירות המקורית (12/04), והתפנתה ממנו רק בחודש ספטמבר 2006. המשיבה שילמה למבקש דמי שכירות עבור כל תקופת שהותה במושכר וכן לתקופה נוספת של 6 חודשים, עד סוף חודש מרץ 2007. 5. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם מימשה המשיבה את זכותה לכל תקופת האופציה הראשונה? המבקש טוען שכן, ולכן פינוי המושכר לפני תום תקופת האופציה הראשונה מהווה הפרת ההסכם. המשיבה טוענת שלא, וכי פינוי המושכר נעשה בהסכמה עם המבקש ואינו מהווה הפרת ההסכם. 6. המבקש טען, כי בעת הגשת התובענה נזקיו טרם גובשו, ולכן עתר הוא לסעדים ההצהרתיים הבאים: א. שהמשיבה שכרה את המושכר על פי הסכם השכירות עד לתקופה המסתיימת ביום 31.12.09. ב. שהמשיבה חייבת לשאת בכל התחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות בגין התקופה האמורה, בהפחתת סכומים שיתקבלו בידי המבקש בגין השכרת המושכר לצד שלישי. ג. שהמשיבה מחויבת להחזיר את מצב המושכר לקדמותו. בחקירתו (עמ' 12 למטה, 13 למעלה) הודיע המבקש, כי בעצת בא כוחו, הוא מוותר על סעד ג' דלעיל. גירסאות וראיות הצדדים המבקש 7. המבקש סיפר בתצהירו (סעיף 4) כי המשיבה "מימשה את האופציה", בלא לפרט כיצד מומשה האופציה, אך מהמשך תצהירו ובעיקר מעדותו עולה, כי לגירסתו, מימוש האופציה היה בדרך של התנהגות, בעיקר עצם המשך שהותה של המשיבה בנכס לאחר יום 31.12.04. 8. המבקש הפנה להודעה שנמסרה על ידו למועצה המקומית באזור (נספח ב' לתובענה), לפיה המשיבה מימשה את האופציה עד לתום שנת 2009. לטענתו (סעיף 4 לתצהירו), הודעה זו נמסרה "בהסכמת הצדדים" ועותק ממנה נשלח לאלון טייכטל, סמנכ"ל הכספים של המשיבה באותה עת. 9. עוד הפנה המבקש לטיוטת הסכם, שהוצעה על ידי המשיבה בחודש ספטמבר 2006 (נספח ג' לתובענה), כדי לקבוע בהסכמה מועד לפינוי הנכס, תוך התחייבות של המשיבה לשלם דמי שכירות וארנונה עד לסוף חודש מרץ 2007, בתנאי שאם יושכר המושכר לשוכר אחר בתוך תקופה זו יופחתו דמי השכירות שיתקבלו ממנו מדמי השכירות שהמשיבה התחייבה לשלמם, ובכפוף לכך יהיה "מוסכם על הצדדים כי הסכמי השכירות נסתיימו ואין ולא תהא למי מהצדדים כל זכות ו/או טענה ו/או תביעה מכוחם" (סעיף 3 לטיוטה). המבקש, שלטענתו לא הסכים לטיוטה זו, מבקש לראות בה הודאה של המשיבה בכך שהיא מימשה את האופציה לכל תקופת האופציה הראשונה, ועל כן היא ביקשה את הסכמתו לקבוע מועד מוקדם יותר לסיום השכירות. 10. בתצהירו המשלים ציין המבקש, כי דמי השכירות מתחילת שנת 2005 ועד סוף חודש מרץ 2007 שולמו בהתאם לדמי השכירות שנקבעו בהסכם (סעיף 6.3.3) לתקופת האופציה הראשונה, קרי: דמי השכירות ששולמו לחודש דצמבר 2004 בתוספת 2%, וכן שולם הסכום החד פעמי שנקבע בהסכם (סעיף 6.4), סך של 500 דולר, שיש לשלמו בגין כל תקופה נוספת, ובתחילתה של התקופה. המבקש צירף לתצהירו המשלים העתקי קבלות המעידות על התשלומים אמורים. לטענת המבקש, הדבר מהווה ראיה למימושה של האופציה, כאמור. המשיבה 11. גירסת המשיבה נמסרה בעדויותיהם של מי ששימשו באותה עת מנכ"ל החברה, דוד בונדי (להלן - דוד), וסמנכ"ל הכספים שלה, אלון טייכטל (להלן -אלון). עדותו של אלון היא העיקרית, הן משום שעל פי דבריו (סעיף 3 לתצהירו) הוא היה אחראי לכל ההתקשרויות החוזיות של המשיבה ובכלל זה ההתקשרות הנדונה כאן עם המבקש, וכן משום שדוד הפנה רבות בתצהירו לדברים שנמסרו לו על ידי אלון (ב"כ המבקש התנגד להם בהיותם עדויות שמיעה, עמ' 16 לפרוטוקול). לפיכך, תיאור גירסת המשיבה יובא להלן מתוך תצהירו ועדותו של אלון. 12. אלון סיפר בתצהירו (סעיפים 11-15), כי עוד מתחילת שנת 2004 הגיעו דוד והוא למסקנה, שהמושכר אינו מתאים עוד לפעילותה של המשיבה, הן משום המטרדים שנבעו מעסקים הסמוכים למושכר: משחטת עופות שהפיצה ריחות רעים וחברת אור הטבע שגרמה למטרדים נוספים, והן משום שהיקף פעילותה של המשיבה גדל באופן ניכר והיא היתה זקוקה לשטח גדול יותר. לאחר קבלת אישור הנהלת החברה לכך, ניהלה המשיבה מגעים עם בעלי נכסים שונים, ולבסוף הוחלט על העברת פעילות המשיבה לקרית שדה התעופה (להלן - קש"ת). לדבריו (סעיף 16 לתצהירו), כוונותיה של המשיבה "היו ידועות היטב למשכירים", משום שהמבקש נהג לבקר פעמים רבות במושכר, ומשהוחלט על העברת המשרדים לקש"ת, הוא הודיע על כך למבקש. 13. אלון המשיך וסיפר (סעיפים 17 ו-18 לתצהירו), כי מששמע המבקש על כוונת המשיבה לעבור לקש"ת, הוא פנה אליו והציע לו שהמשיבה תשכור גם את הקומה השניה בבנין, תוך הבטחה לפעול לסילוק המטרדים האמורים. לדבריו, המשיבה "לא שללה את ההצעה על הסף", אך התנתה את הישארותה במושכר בסילוק משחטת העופות. בעקבות כך, יזם המבקש פגישות משותפות עם גורמים שונים במועצת אזור, לפעול לסילוק המשחטה, אך משנסיונות אלה כשלו, החליטה המשיבה להתקשר בהסכם עם קש"ת. 14. המשא ומתן עם קש"ת התארך ורק ביום 20.2.05 נחתם הסכם בין המשיבה לקש"ת (סעיף 19 לתצהיר אלון). היעד שנקבע להשלמת פרוייקט הכשרת המושכר החדש והעברת הפעילות אליו היה סוף שנת 2006 (סעיף 20 לתצהיר). לדבריו של אלון (סעיף 23 לתצהירו), המשיבה "הגיעה להסכמה עם המשכירים (המבקש וג'פרי הק - הח"מ) שהיא תישאר עד שתעבור למשכנה החדש ותודיע זמן סביר מראש על מועד עזיבתה הסופי". ביום 31.8.06 שלח אלון למבקש ולג'פרי הק מכתב (נספח ה' לתשובה), המודיע להם על פינוי המושכר ומעבר המשיבה לקש"ת בסוף חודש ספטמבר. 15. אלון סיפר עוד (סעיף 31 לתצהירו), כי בפגישה שנערכה ביום 7.9.06, בעקבות משלוח המכתב האמור, סוכם שמועד הפינוי יהיה בסוף חודש ספטמבר 2006, בתנאי שאם בתקופה זו יושכר המושכר לאחר יופחתו דמי השכירות המשולמים על ידו מדמי השכירות שהמשיבה התחייבה להם. כן סוכם על סילוק הדדי של כל התביעות שבין הצדדים. לדבריו (סעיף 33 לתצהיר), "בעקבות הישיבה הנ"ל ולבקשת המשכירים", הוא העלה את עיקרי הסיכום על הכתב ושלח אותו למבקש (נספח ג' לתובענה). סיכום גירסאות הצדדים 16. לטענת המבקש, המשיבה מימשה את האופציה שניתנה לה להאריך את השכירות לתקופת האופציה הראשונה; פינוי המושכר לפני תום תקופה זו מהווה הפרת ההסכם; המשיבה צריכה, לכן, לפצות את המבקש בגין הנזקים שנגרמו לו מעזיבה מוקדמת זו, ובעיקר הכוונה היא לתשלום ההפרש שבין דמי השכירות שיתקבלו בפועל מהשוכר החדש ובין דמי השכירות שהמשיבה היתה חייבת לשלמם על פי ההסכם עד תום תקופה זו. לטענת המשיבה, האופציה לא מומשה על ידה; המבקש הסכים לכך, שהמשיבה תמשיך לשכור את המושכר עד שתמצא מקום חילופי ועד להעברה בפועל למקום החדש; מאוחר יותר הוסכם בין הצדדים על מועד פינוי ספציפי - סוף חודש ספטמבר 2006 - וכן הוסכם על תשלום דמי שכירות עד סוף חודש מרץ 2007. דיון 17. טענתה העיקרית של המשיבה נסמכת על סעיף 5.4 להסכם שצוטט לעיל, ולפיו תנאי למימוש האופציה הוא משלוח הודעה בכתב ובדואר רשום על הכוונה למימוש האופציה, 60 יום לפחות לפני תום תקופת השכירות המקורית. משאין חולק כי תנאי זה לא התמלא, הרי שהאופציה לא מומשה, כך הטענה. 18. טענה זו של המשיבה, דינה להידחות. התנאי האמור הוא תנאי ראייתי, הוא איננו תנאי מהותי, שבלעדיו אין מימוש אופציה. התנאי נועד כדי להמעיט במחלוקות על שאלת מימוש האופציה, ובעיקר הוא הותקן לטובתו של שוכר המבקש לממש את האופציה, אל מול התכחשות אפשרית של המשכיר, אך כמובן שגם המשכיר יכול להסתמך עליו - כשההודעה בכתב נשלחה - אל מול התכחשות אפשרית של השוכר. כיוון שמדובר בתנאי ראייתי על מימוש האופציה, הרי שאין מניעה להוכיח מימוש זה בראיות אחרות, כגון על ידי התנהגות הצדדים. כמו כן, התנאי עצמו, ככל הוראה אחרת הכלולה בהסכם, יכול שישונה על ידי הצדדים, גם בדרך של התנהגות (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 40. וראו והשוו: ע"א (מחוזי ת"א) 1297/97 קרסנטי נ' אור (2002); ע"א (מחוזי ת"א) 3023/03 עו"ד רימר נ' שור (2008)). 19. ניתוח הראיות אצלנו מביא, לדעתי, למסקנה, שאכן המשיבה - בדרך של התנהגות - מימשה את זכותה לתקופת האופציה הראשונה, ולהלן אפרוש את נימוקי. 20. ניתן להניח שהמשיבה שקלה את מעברה למקום אחר עוד במהלך שנת 2004, כיוון שהעברת פעילות בסדר גודל שהיא עוסקת בו איננה יכולה להיעשות בחטף, אלא בתכנון ארוך טווח. ניתן גם להניח שהמבקש אכן שמע על כוונתה זו של המשיבה, אם מאלון ישירות כטענתו, ואם מאנשים אחרים כטענת המבקש (עמ' 5). אולם, גם לגירסת המשיבה, המעבר לא יכול היה להתבצע עד סוף שנת 2004 (אלון, עמ' 19). למעשה, וכפי שהעיד אלון, רק בחודש פברואר 2005 נחתם ההסכם עם קש"ת, כאשר מימוש המעבר נקבע לקראת סוף שנת 2006. נמצא, שבפני המשיבה לא עמדה אופציה ממשית שלא להאריך את תקופת השכירות. ממצא זה, בצירוף עובדת עצם הישארותה של המשיבה במושכר לאחר תום תקופת השכירות המקורית תומכת בגירסת המבקש, על פיה האופציה מומשה למעשה ובדרך של התנהגות, למרות העדר ההודעה בכתב. 21. אמנם, אין לפסול את גירסת המשיבה, לפיה סוכם עם המבקש (ועם הק) על הישארות בנכס לתקופה בלתי-קצובה עד למעברה בפועל למקום אחר, רק משום שהדבר מהווה שינוי התקופה המוגדרת בהסכם כתקופת אופציה ראשונה, בעוד שעל פי ההסכם (סעיף 14.7) אין תוקף לשינוי בהסכם אלא אם הוא נעשה בכתב, כך טענת המבקש. בוודאי שהמבקש מנוע מלטעון טענה כזו, כאשר כל תביעתו נשענת על הסכמה שהיתה בעל פה או בדרך של התנהגות, למימוש תקופת האופציה, בניגוד לתנאי הנקוב בהסכם, לפיו מימוש האופציה נעשה בדרך של הודעה בכתב דווקא, כאמור לעיל. גם הטעמים ל"הכשרת" שינוי בהסכם הנעשה בדרך של התנהגות או בעל פה, כאמור לעיל, יפים גם לטענה זו. יחד עם זאת, הנטל להוכיח כי הארכת השכירות לא היתה לתקופה הנקובה בהסכם, עד סוף שנת 2009, אלא לתקופה קצרה ממנה, מוטל על המשיבה, והיא לא עמדה בו. 22. אלון העיד (סעיף 25 לתצהירו), כי הסיכום על הארכת השכירות עד למועד מעברה של המשיבה בפועל למקום חדש, נעשה בשיחה שלו "עם המשכירים", קרי: עם המבקש ועם ג'פרי הק. משהכחיש המבקש גירסה זו, מוטל היה על המשיבה לזמן לעדות בנקודה זו את המשכיר הנוסף, ג'פרי הק. לא זו בלבד שהמשיבה נמנעה מלעשות כן, הימנעות הפועלת לרעת גירסתה ולתמיכה בגירסת המבקש (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, מהדורת 2009, עמ' 1890 והפסיקה המובאת שם), אלא גם זאת, שהק הגיש, כאמור, תביעה זהה לתביעה כאן (שהסתיימה בפשרה), ומכאן ההנחה שגם הק מכחיש את גירסתו של אלון. 23. המסקנה, לפיה המשיבה מימשה בפועל את זכות האופציה לתקופה הראשונה, נתמכת גם בתשלומים ששילמה המשיבה בגין התקופה שלאחר יום 31.12.04. חשב החברה שהיה מופקד על ביצוע התשלומים למבקש, שמואל קניגסברג, אישר בעדותו (עמ' 26) כי התשלומים בגין תקופה זו בוצעו בהתאם לנקוב בחוזה, היינו בתוספת של 2%, דבר התואם את התשלום שנקבע לתקופת האופציה הראשונה, וכן אישר את תשלום הסכום החד פעמי של 500 דולר, שנקבע בהסכם כסכום שיש לשלמו עבור כל תקופת הארכה ובראשיתה. קניגרסברג: "אנחנו בדקנו את החישוב, זה התאים בדיוק לחוזה". קשה להניח שחשב החברה היה מאשר תשלומים אלה, התואמים את התשלומים שנקבעו בהסכם בגין תקופת האופציה הראשונה ובגין עצם הארכת התקופה, מבלי שנאמר לו שהמשיבה החליטה על מימוש האופציה לתקופה זו. להסרת ספק, מסקנתי זו איננה נשענת על הכיתוב בכתב יד שהוסף לחשבונית הרלבנטית (צורפה לתצהירו המשלים של המבקש), והמציין מפורשות את המילים: "חידוש אופציה", כיוון שלא הוברר מי כתב את המילים הללו (גם המבקש - בעמ' 10, וגם קניגסברג - עמ' 26, הכחישו כי נכתבו על ידם או על ידי אדם אחר מטעמם). 24. אינני מתעלם מהשאלה, כיצד ניתן ליישב את כוונתה של המשיבה, שעלתה כבר במהלך שנת 2004, להעביר את פעילותה למקום אחר, עם מימוש האופציה לחמש שנים נוספות? התשובה לכך היא, שכאמור לעיל, למרות רצונה של המשיבה להעתיק את מקומה, היא ידעה, כאמור, שהיא לא תוכל לממשו עד תום תקופת השכירות המקורית וגם תקופה לא קצרה לאחריה, כפי שאכן אירע בפועל, כאשר מעברה זה התאפשר רק כשנתיים לאחר תום תקופת השכירות המקורית. המוצא היחיד בנסיבות אלה היה מימוש זכות האופציה לתקופה הראשונה, אולי עם תקווה כי תגיע להסכם עם המבקש על קיצור תקופת השכירות, תוך מציאת שוכר חילופי למושכר. 25. על כך שהמשיבה היתה ערה לכך שמעברה לא יתאפשר בתקופה הקרובה מעידות ההשקעות שנעשו על ידה בשיפוץ המושכר, גם בסוף שנת 2004 ואפילו בתחילת שנת 2005 (נספח ג' לכתב התשובה). בכלל זה שופץ בסוף שנת 2004 לובי הכניסה בסכום של כ-150 אלף ₪ (אלון עמ' 23). לא סביר בעיניי שהמשיבה תשקיע כספים בסדר גודל כזה כשכל כוונתה להמשיך את השכירות לתקופה קצרה בלבד וסביר יותר בעיניי שהשקעות אלה כוונו לטווח רחוק יותר. 26. על רקע זה מובנות גם פניותיה של המשיבה למתווך, לאיתור שוכר פוטנציאלי אחר, בחודשים יוני - יולי 2006 (אלון, סעיף 29 לתצהירו). שאם תאמר שהיתה הסכמה עם המבקש להארכה מסוימת בלבד של תקופת השכירות, עד המעבר בפועל, מדוע תטרח המשיבה למצוא שוכר חילופי אחר ולא תותיר מלאכה זו למבקש? 27. גם טיוטת ההסכם שנשלחה למבקש ביום 9.10.06 (נספח ג' לתובענה) מתיישבת יותר עם מסקנתי האמורה. אם היתה הסכמה עם המבקש, עוד סוף שנת 2004, להארכת השכירות עד המעבר בפועל, כגירסת המשיבה, מדוע נזקקו הצדדים להסכם מחודש זה, ומדוע תסכים המשיבה לתשלום של 6 חודשים נוספים? ועוד עולה השאלה, אם אכן, כדבריו של אלון (סעיף 25 סיפא לתצהירו), הסיכום הראשון עם המבקש לא הועלה על הכתב משום מערכת היחסים הטובה ששררה ביניהם, מדוע נזקקו הם להעלאת הסיכום בכתב בחודש אוקטובר 2006? גם טענתו של אלון, לפיה הסיכום מחודש אוקטובר 2006 הועלה על הכתב "לבקשת המשכירים" דווקא (סעיף 33 לתצהירו), נסתר לאור זאת שהמשכירים לא חתמו על מסמך זה, מה גם שלא צוין בו מועד פינוי מוגדר. 28. המשיבה ביקשה להיתלות בדברים שאמר המבקש בעדותו (עמ' 9), בהתיחסו למסמך האמור: "סוכם שישלמו לי ששה חודשים עד שאמצא שוכר. זה מה שדובר", וטוענת שיש בדברים האלה הודאה בסיכום שנעשה בחודש אוקטובר 2006, כטענתה. טענה זו אינה נכונה. המבקש העיד: "עד שאמצא שוכר", ודברים אלה בודאי אינם תואמים את הסיכום הנטען שהגביל את תשלום דמי השכירות לששה חודשים בלבד. אמנם, באותו שלב הסכים המבקש שהמשיבה תשלם שישה חודשי שכירות נוספים, אך לא היתה הסכמה שתשלום זה ימצה את התחייבויותיה של המשיבה כלפי המבקש. 29. עוד טענה המשיבה (סעיף 21 לתצהיר אלון), כי הארכת השכירות עד למעברה של המשיבה השתלם למבקש, משום שדמי השכירות ששילמה היו באותה עת גבוהים באופן משמעותי מדמי השכירות שיכלו להתקבל משוכר אחר. כתמיכה לכך צירפה המשיבה חוות דעת של שמאי המקרקעין אהרון פרידמן (נספח ד' לכתב התשובה) התומך בטענה זו. בחקירתו הוברר (עמ' 29) כי מסקנתו זו נסמכה בעיקר על דמי שכירות ששולמו בנכס סמוך, שגודלו קטן בשיעור ניכר מגודלו של המושכר הנדון. כך או כך, טענה זו אינה יכולה למלא את חסרונה של הסכמה מפורשת של המבקש להארכת השכירות לתקופה הקצרה מתקופת הארכה הנקובה בהסכם, כאמור לעיל. 30. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שהמשיבה מימשה, בדרך של התנהגות, את זכותה להארכת השכירות לתקופת האופציה הראשונה. תקופת השכירות הראשונה הינה עד סוף שנת 2009, ולא הוכח שהמבקש הסכים לקיצורה של תקופה זו. משכך, עזיבתה של המשיבה את המושכר בחודש ספטמבר 2006 מהווה הפרה של ההסכם. 31. כאמור לעיל, עתר המבקש לסעדים הצהרתיים משום שבעת הגשת תביעתו נזקיו טרם התגבשו. בעדותו (עמ' 10) הוברר שכבר בחודש אפריל 2007 נכנס שוכר אחר למושכר עם הסכמות מסוימות בדבר דמי השכירות, השקעות שיעשו על ידו תמורת הנחה בדמי השכירות וכיו"ב. נמצא, שמעבר להצהרה בדבר עצם מימוש האופציה על ידי המשיבה (סעד א'), אין מקום לסעד ההצהרתי בדבר חובותיה של המשיבה (סעד ב') ועל המבקש יהיה, אם רצונו בכך, להגיש תביעה מתאימה שתפרט מהם החובות הרלבנטים לנזקים שנגרמו מהפרת ההסכם, אם בכלל, ומהם הנזקים הנתבעים. תוצאה 32. ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו המשיבה מימשה את זכותה על פי סעיף 5.3 להסכם השכירות (נספח א' לתובענה), להארכת השכירות לכל תקופת ההארכה הראשונה הנקובה בסעיף 5.3.1 להסכם, דהיינו, עד יום 31.12.09. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. חוזה שכירותחוזההסכם אופציהמימוש אופציהאופציהשכירות