קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש שיק ביטחון: לפניי תביעה שטרית אשר נפתחה בהגשת שיק ביטחון בלשכת ההוצאה לפועל בתיק מספר 12-10667-09-4, לתשלום סך 3,900 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהשכרת דירה שבבעלותו לנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר בבש"א 5327/07, בטענה, כי אינה חייבת דבר לתובע. כבוד הרשמת שרקאוי (כתוארה אז), בהחלטתה מיום 9.6.10, קיבלה את ההתנגדות, ומשכך הועבר התיק לדיון במסלול רגיל. רקע וטענות הצדדים: 1. בין התובע לנתבעת נחתם הסכם שכירות, לפיו שכרה הנתבעת מהתובע דירה לתקופה של 12 חודשים, מיום 1.08.2008 עד ליום 31.07.09 (להלן: "חוזה השכירות"). בסעיף 13 לחוזה השכירות מצוין, כי נמסר למשכיר צ'ק ביטחון בגובה של 6,000 ₪ המשמש כעירבון וביטחון לכך שהשוכר יעמוד בכל תנאי ההסכם. התובע הגיש את שיק הביטחון לפירעון על סך 3,900 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו ולמושכר ע"י הנתבעת בתקופת השכירות. לטענתו, הנתבעת ידעה על החסרים והנזקים שנגרמו לדירה ולכן היא סירבה להשיב את המפתח ביום 31.7.09, ובחרה למסור אותו לבא כוחה אז, עו"ד דרבקין. ביום 31.7.09 הגיעו התובע ורעייתו למשרד עו"ד דרבקין בנצרת עילית בהתאם להוראות הנתבעת, לאחר שהנתבעת סירבה להיפגש עימם בדירה, כדי לקבל את מפתח הדירה, אולם המזכירה ועו"ד דרבקין הודיעו, כי הנתבעת לא מסרה להם את המפתח. ביום 16.8.09, לאחר שהנתבעת שוב סירבה להגיע לדירה על מנת למוסרה, היא הפנתה את התובע ורעייתו למשרד עו"ד דרבקין פעם נוספת, בהבטיחה שהמפתח יימסר להם, אולם משהגיעו התובע ורעייתו למשרד עו"ד דרבקין התנה הלה, על פי הוראת הנתבעת, מסירת המפתח בהחזרת צ'יק הביטחון, וכן הצהרת התובע בכתב יד, שאין לו כל טענות כלפי הנתבעת, וזאת מבלי לראות את הדירה קודם לכן. התובע לא היה מוכן לתנאים אלה, ובעקבות כך עו"ד דרבקין החזיר את המפתח לנתבעת. ביום 23.8.09 הורתה הנתבעת לתובע לקחת את המפתח מחברה שלה אירנה דנילוב, וזו אכן מסרה את המפתח לרעייתו של התובע מבלי לראות את הדירה. אם-כן, מפתח הדירה הוחזר לתובע ביום 23.8.09, כאשר מועד סיום השכירות היה ביום 31.7.09, ומשום כך, טוען התובע, נגרם לו נזק בסך 1,250 ₪ (גובה שכר דירה לחודש). עוד לטענתו, בדירה היה מזנון בעל ערך וייחודי שגודלו היה כ- 2 X 2 מטרים, שהתברר כי הנתבעת מכרה אותו. לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי עבור המזנון בסך 700 ₪. כמו כן,לטענת התובע, בדירה היה מקרר תקין, אולם הנתבעת גרמה לקלקולו, עת אטמה אותו בניילון נצמד כאשר בתוכו היו שאריות מזון מה שגרם לחלודה ומשום כך, נאלץ להשליכו לפח ולרכוש מקרר אחר שעלותו 700 ₪. בנוסף, לטענתו, הוא נתן לנתבעת סך 250 ₪ על מנת שתצבע את הסורג בדירה, אולם היא לא עשתה כן והוא נאלץ לשלם סכום דומה לדייר החדש שנכנס במקומה על מנת שיצבע את הסורג. לא זו בלבד, התובע נאלץ, לבקשת הדייר החדש, להחליף מנעולים וצילינדרים בדלתות הדירה שהנתבעת הרסה, בעלות של 150 ₪. אם כן סה"כ הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, הינם כדלקמן: עבור המזנון - סך 700 ₪; החלפת המקרר - סך 700 ₪ ; פיצוי בגין איחור במסירת הדירה - סך 1,250 ₪ ; ריבית והצמדה בגין שיק שחזר של חודש 7/09 - סך 50 ₪; עמלות שיקים שחזרו + משלוחי דואר - סך 100 ₪; שתי נסיעות לחינם ביום 31.7.09 ו- 16.8.09 מקיסריה למשרד עו"ד דרבקין בנצרת עילית - סך 700 ₪; השבת הסכום ששולם לנתבע לשם צביעת הסורג (אשר לא בוצעה) - סך 250 ₪; החלפת שני מנעולים, צלינדרים וידיות - סך 150 ₪. ס"כ הנזקים סך 3,900 ₪. 8. מנגד טענה הנתבעת, כי במהלך תקופת השכירות היו מספר תקלות בבית שהיא תיקנה מכספה, וכשביקשה מהתובע לשפותה, הוא סירב. כמו-כן, היא ביקשה מספר פעמים לסיים את השכירות בטרם המועד, וזאת לנוכח התנהגות התובע, אולם, גם לכך סירב. ביום 31.7.09, היום האחרון לחוזה, חל ביום שישי, ועו"ד דרבקין לא היה במשרדו, ולכן ביום 2.8.09 היא מסרה לו את המפתח וקבלות על הוצאות ותיקונים שביצעה בדירה. התובע הגיע למשרד עו"ד דרבקין ביום 16.8.09, ודרש ממנו תשלום שכר דירה של החודש האחרון ואת מפתחות הדירה, וכשעו"ד דרבקין ביקש ממנו להשאיר את השיק שחזר, הוא התעצבן והלך. 9. לטענתה, בכל זאת היא ניסתה לשכנע את התובע לסיים את ההתקשרות בדרכי נועם, ולכן בתאריך 23.8.09 הגיע התובע פעם נוספת, אך הפעם היא השאירה לו את הכסף שהיא חבה לו וכן מפתח הדירה בקופה ראשית בסופר-מרקט; והוא לקח אותם וחתם על כך. התובע ניגש לדירה, שם נפגש עם אבי הנתבעת, והלה ביקש ממנו את שיק הביטחון, אך התובע סירב ליתן אותו בטענה, כי הוא רוצה לבדוק את הנזקים בדירה. כעבור זמן מה, היא קיבלה מכתב בדואר על נזקים שלא היו ולא נבראו. 10. בנוגע למזנון, טענה הנתבעת, כי אין כל אזכור למזנון בהסכם השכירות; ובאשר למקרר, לטענתה היא לא השתמשה בו, וכי המדובר במקרר ישן שאף הדיירת הקודמת לא השתמשה בו. ביחס לאיחור במסירת הדירה, לטענתה, החל מיום 1.8.09 היא פינתה את הדירה ואף שכרה דירה אחרת. ביחס לריבית והצמדה לטענתה היא מוכנה לשלם 20 ₪, וכן היא מוכנה לשלם עמלת שיק שחזר. ביחס לנסיעות טוענת הנתבעת, כי המדובר בתביעת סרק וקנטרנית, שכן התובע בא לבדוק את הבית שבבעלותו. ביחס לצביעת הסורג, טוענת הנתבעת, כי היא קנתה צבע בשווי 250 ₪, צבעה את הסורג וכן שיפצה את הבית מכיסה בסך 300 ₪. ביחס להחלפת מנעולים וצלינדרים טענה, כי המדובר ברכיבים ישנים. דיון והכרעה: 11. המדובר בענייננו, בשטר ביטחון שעשתה הנתבעת לטובת התובע להבטחת ביצוע התחייבויותיה על פי הסכם השכירות. נשאלת השאלה על מי נטל ההוכחה במקרה דנן? האם המדובר בתביעה שטרית? על פי ההלכה שטרי ביטחון הם ככל השטרות וחל עליהם אותו הדין, ובלשונו של כבוד השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 333/63 שמולביץ' נ' "סיקו", פ"ד יח(1) 550, 553: "אין כל יסוד לטענת בא כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה על ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער על ידי שטרות, ואף שטרי בטחון בכלל שטרות המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועל במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)." 12. אם כן, טענתו של עושה שטר ביטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי אלה: ראשית, כי אמנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים (רע"א 2157/07 מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי (פורסם באתר נבו). בענייננו, אין חולק כי המדובר בשטר ביטחון להבטחת התחייבויות הנתבעת על פי הסכם השכירות שנחתם בינה לבין התובע; לפיכך הוכח התנאי הראשון. ובאשר לתנאי השני ייאמר כי, מדיניות הפסיקה היא להעביר את כלל נטלי הראיה בתביעה שטרית לשכמו של הנתבע, כדי להעמיק את הפער בין העילה השטרית לבין העילה החוזית. נטילת שטר לחיזוק התחייבות חוזית מלמדת שהצדדים התכוונו להעניק לתובע יתרונות שונים שלא היו לו על פי העילה החוזית (שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 313). 13. אבחן עתה באם הנתבעת הוכיחה, כי התנאים למימוש שטר הביטחון לא התקיימו? לטענת הנתבעת היא פינתה את הדירה ביום 31.7.09, כדרישת החוזה ואף עברה לגור בשכירות בדירה אחרת ביום 1.8.09; התובע טוען, מנגד, כי הנתבעת מסרה לו את המפתח ביום 23.8.09, לכן היא חבה לו שכ"ד בגין חודש מלא בסך 1,250 ₪. 14. במכתבה לתובע מיום 10.8.09 (ת/2), מציינת הנתבעת, כי ביום שישי, 31.7.09, היא לקחה חופש מעבודה וחיכתה לו שיבוא לקבל את הדירה, ולטענתה הוא התקשר אליה ביום 31.7.09 וביקש ממנה להשאיר את המפתחות ושכר הדירה של החודש האחרון אצל עו"ד דרבקין. בעדותה במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר, העידה הנתבעת, כי מפתחות הדירה נמסרו לעו"ד דרבקין ביום 2.8.09 מאחר ויום 31.7.09 היה יום שישי (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 9.8.10, ש' 27-28). לטענת התובע הוא הגיע למשרד עו"ד דברקין ביום 16.8.09, אולם, גם אז לא נמסרו המפתחות, שכן עו"ד דברקין התנה את השבתם בכך שהתובע ישיב את שיק הביטחון, וזאת מבלי שיתאפשר לו קודם לבדוק את הדירה (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 10.2.11, ש' 19-26). ביום 23.8.09 המפתחות נמסרו לרעיית התובעת. הנתבעת נשאלה ע"י התובע בנוגע למועד מסירת המושכר לתובע: "ש: לעניין ההחזרה, למה החלטת להחזיר רק ב- 23 את הדירה בלי להתנות שקודם כל אתן מכתב בלי לראות את הדירה? ת: אתה לא רצית לבוא לראות את הדירה, אז אמרנו "בסדר, אני אנחנו נשלח את זה לעו"ד דרבקין ותבוא תקח את המפתחות", פתאום התקשרת, לא נתת לי שום דבר ואמרת "אני תובע אותך". עוד פעם התקשרת ובעלי אמר לך "תבוא לחנות שלי, אחזיר לך את המפתחות וכסף, ורק תחתום שקיבלת הכל". (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 24-28). 15. אין חולק, אם כן, כי מפתח הדירה נמסר ביום 23.8.09 לרעייתו של התובע (ראה אישור בכתב המאשר קבלת המפתח עליו חתומה רעיית התובע כנספח ב' לתגובת התובע להתנגדות לביצוע שטר). סבורני כי יש לראות, בנסיבות המקרה, במועד מסירת המפתח לתובע, כמועד החזרת המושכר לרשותו. מכאן זכותו של התובע לדמי שכירות באופן יחסי לדמי השכירות החודשיים. דמי השכירות לחודש עמדו על סך 1,250 ₪. על-כן, יש לחייב את הנתבעת בדמי שכירות יחסיים בשיעור 23/30, שהם 958 ₪, נכון לתאריך 23.8.09, משוערכים להיום = 1,042 ₪. 16. באשר למזנון, אכן, כטענת הנתבעת, דבר קיומו לא צוין בפירוט תכולת הדירה. לטענת התובע, מדובר בטעות קולמוס בחוזה, שכן מצוין פעמיים "מזגן", כאשר הכוונה הייתה למזגן אחד ולמזנון. הדיירת שקדמה לנתבעת, דריה ניסקוב, הובאה לעדות מטעם התביעה והעידה, כי בסלון היה מזנון שאורכו כמטר וחצי והגובה שלו קצה יותר גבוה ממנה כשגבוהה 1.60 (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 10.2.11, ש' 17-19) וכי הוא הושאר בדירה בעת עזיבתה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 22-23). הנני נותן אמון בעדות התובע והעדה מטעמו, ומקבל כי אכן היה במושכר, עת נמסר לנתבעת, מזנון. הנני מקבל טענת התובע כי שווי המזנון היה 700 ₪ נכון לתאריך 23.8.09, ומשוערך להיום = 762 ₪. יצוין שבעניין זה הנתבעת לא טענה דבר, נוכח טענותיה כי כלל לא היה מזנון. 17. ובאשר למקרר, הנתבעת נשאלה בחקירתה הנגדית: "ש: בסעיף 14 לחוזה השכירות שמפרט את תכולת הבית, כתוב שם שקיבלת מקרר תקין, והתחייבת להחזירו תקין. את בעדותך בדיון קודם, פרוטוקול עמ' 4 , שורה 18, הצהרת שמה שכתוב בחוזה זה מה שקיבלת. האם זה נכון? ת. אני אכן עטפתי את המקרר בניילון ולא עשיתי בו שימוש בכלל. " (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 26-29). הדיירת שקדמה לנתבעת נשאלה בנוגע למקרר: "ש: היה מקרר בדירה? ת: כן. ש: המקרר עבד? ת: שלושה חודשים אחרונים לא השתמשתי במקרר. ש: למה? ת: רציתי לצאת מהדירה ולא גרתי בדירה הזו, ולא השתמשתי. 3 חודשים אחרונים כמעט ולא גרתי בדירה. לא השתמשתי בו כי לא גרתי בדירה ולא בגלל משהו אחר." (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 25-30). התובע צירף קבלה על רכישת מקרר חלופי בסך 700 ₪ (נספח ו' לתגובה לבקשה להתנגדות ביצוע שטר). סבורני כי שימוש לקוי במקרר (עטיפתו בניילון נצמד לתקופה ממושכת), תרם להוצאתו מכלל שימוש, אך בהתחשב במצבו של המקרר אני בדעה, כי יש להעמיד את גובה הפיצוי על סך 300 ₪ ל-23.8.09, משוערך להיום = 326 ₪ 18. באשר לסך של 250 ₪ ששילם התובע, פעמיים, עבור צביעת הבית, הנתבעת נשאלה על כך והשיבה: "ש: כסף לצביעת הסורג? ת: צבענו אבל בחורף זה ירד. ש: האם יש לך חשבונית שצבעת את הסורג? ת: בעלי צבע את הסורג. ש: איך כאן אחרי שנה וחצי כשצילמתי, לא נשטף צבע בכמה חודשים ואצלך כן נשטף? ת: אני לא יודעת מתי התמונות האלה צולמו." (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 2-8). בעלה של הנתבעת התייחס ושאל בחקירה נגדית את התובע ביחס לצביעת הסורגים: "ש: אתה אומר שנתת לי 250 ₪ על סורגים. על סמך אתה אומר שלא צבעתי את הסורג כשידוע לי שכל שנתיים אתה נותן 250 ₪ לצבוע את הסורג? אני אומר שצבעתי את הסורג ואחרי החורף נהייתה חלודה. על סמך מה אתה אומר שלא צבעתי? צבעתי לך את כל הדירה". וכך השיב התובע: "ת: העובדה היא שלא הצגת שום חשבונית ששילמת לבעל מקצוע על צביעה, לא צבעת. גשם לא שוטף צבע בשנה אחת בכמה חודשים, זו עוד עובדה. לא צבעת את הסורג. רק אולי צבעת עם פוליסיד. לא צבעת את הסורג. ....". (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 17-22). מקובלת עליי טענת התובע, כי הסורג לא נצבע ע"י הנתבעת, או בעלה. אכן אין זה הגיוני שהצבע יורד כל כך מהר והדבר מעיד כי הסורג לא נצבע. מאחר והנתבעת לא הכחישה קבלת סך של 250 ₪, הנני מקבל טענת התובע להשבת סכום זה. סכום זה, אף הוא נכון לתאריך 23.8.09, ומשוערך להיום = 272 ₪. 19. עוד טוען התובע, כי הוא החליף מנעולים וצילינדרים בדלתות הבית בסך 150 ₪ (הקבלה צורפה כנספח ט' לתגובת התובע). הנתבעת נשאלה על כך והשיבה: "ת: תסביר לי איזה מנעולים. ש: בכניסה הראשית. הדלת מברזל, הייתה שבורה הידית, מנעול אחד, בשירותים היה שבור, במקלחת היה שבור. החלפנו הכל. ת: ככה קיבלנו את הדירה." (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 13-16). בנסיבות העניין ומאחר ולא הוכח בפניי שהצילינדרים והמנעולים היו במצב תקין בטרם כניסת הנתבעת לדירה, אני דוחה את טענת התובע בגין רכיב זה. 20. באשר להוצאות נסיעה בסך 700 ₪, לטענת התובע, הוא נאלץ לנסוע שתי נסיעות סרק ביום 31.7.09 ו- 16.8.09, למשרד עו"ד דרבקין כדי לקבל את מפתח הדירה, מביתו בקיסריה לנצרת עילית, התובע לא הציג קבלות, אולם, לא נסתרה טענתו, כי הוא אכן עשה את שתי הנסיעות הנ"ל לחינם. הנני מעמיד את הפיצוי בגין הוצאות שתי הנסיעות הנ"ל על סך 400 ₪, נכון להיום. 21. עוד תובע התובע סך 50 ₪ ריבית והצמדה בגין חזרת שיק וכן סך 100 ₪ בגין עמלת החזרת שקים ומשלוח דואר. הנתבעת בתגובתה ללשכת ההוצל"פ ציינה כי היא מוכנה לשלם 20 ₪ ריבית והצמדה וכן את עמלות השקים. בהתחשב בכך שמדובר בסכומים זעומים, אעמיד את הסכום על 80 ₪, נכון להיום. 22. הנתבעת טוענת, כי היא הוציאה הוצאות בגין תיקונים שבוצעו על-ידה בדירה. וכך עלו הדברים בחקירת התובע הנגדית, ע"י בעלה של הנתבעת: "ש: היו לי חשבוניות ששילמתי אותן על התיקונים. 4 דיירים של הבית שמו כל אחד כסף על התיקון בביוב שהביוב היה סתום בחוץ ויש לי קבלה על מישהו שעשה את זה ואתה לא רוצה לשלם. נתת 100 שקל לביוב ו- 250 ₪ על תיקוני החשמל. ת:תראה לי את החשבוניות. החשבוניות מזויפות. זו קבלה, לא חשבונית וכשהרמתי טלפון לחברה אמרו שהם משקרים. אני לא יודע מה כתוב פה, הועד של הבית מעולם לא שילם שום שקל, זו לא חשבונית, ומעולם לא שילמה שום שקל. חוץ מזה יש החלטה של בית המשפט שגם לא נתנו תצהיר והם לא יכולים לצרף מסמכים. הטיעון הזה לא עלה בהתנגדות לביצוע שטר. הקבלה התקבלה וסומנה נ/1. (קבלה מ-16/03/09, ע"ס 410 ₪ עבור תיקוני חשמל - ס.י). אישור תשלום 400 ₪ לפתיחת סתימת ביוב התקבל וסומן נ/2. (אישור בכתב מיום 16/2/09 עבור תיקוני צנרת וביוב - ס.י). מר לכט: לשאלת בית המשפט, האישור נ/2 של 400 ₪ התחלק על 4 הדיירים כך שכל אחד שילם 100 שקל." (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 24-33; עמ' 11 לפרוטוקול, ש'1-4). אני מקבל את טענות הנתבעת ביחס לתיקוני החשמל ששילמו כל ארבעת הדיירים, כך שהנתבעת שילמה סך 100 ₪, נכון ל-16.3.09 וכשהוא משוערך להיום - 114 ₪. כן, המסמך נ/2 מעיד כי בוצעו ע"י הנתבעת תיקונים במערכת הביוב והצנרת, שנראה כי הם בבחינת בלאי טבעי שעל התובע, בהיותו בעל הנכס, לשאת בהם. סכום זה כשהוא משוערך להיום מגיע ל-456 ₪. 23. הנה אם כן, גובה הסכום המגיע לתובע נמוך מגובה הסכום הנקוב בשיק הביטחון. שלום לרנר התייחס לכך בספרו, דיני שטרות (2007), עמ' 218-219 בציינו: "על פי האמור בסעיף, נחשב התובע לאוחז בעד ערך "כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו". לפי זה, אם השטר מבטיח חוב נמוך מהסכום הנקוב בו, יזכה התובע השטרי בחלק מן התביעה בלבד. לגבי סכום השטר העודף על שיעור החוב תתקבל טענת ההגנה בדבר "העדר תמורה". על התובע יהיה להחזיר את השטר לנתבע המשלם, כמו בכל מקרה של פירעון חוב שטרי, אפילו קיבל כאמור רק חלק מהסכום הנקוב בו." 24. לסיכום, הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומעמיד את הסכום לביצוע בלשכת ההוצל"פ (הסכומים הנקובים בסעיפים 15, 16, 17, 18, 20, ו-21, ובקיזו הסכומים הנקובים בסעיף 22) על סך 2,312 ₪, נכון להיום . התובע ישיב לנתבעת את שיק הביטחון. בהתחשב בכך שהצדדים לא היו מיוצגים, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪. לאור הנ"ל, הנני מורה על שיפעול תיק ההוצל"פ כדי הסכומים הנ"ל (2,312 ₪ + 600 ₪), בכפוף לכך שתינתן לנתבעת שהות לסילוק החוב תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, בטרם חידוש הליכי ההוצל"פ נגדה. שיקים