סוגיית מינוי מומחה רפואי נוסף עלתה ברע"א 337/02 מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו(4), 673, שם התעוררה השאלה אם ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים שמצריכים בית המשפט למנות מינוי כזה. באותו מקרה מינה בית משפט השלום מומחה רפואי נוסף. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע, שלא היה מקום למנות מומחה רפואי נוסף, שכן אקט כזה יוסיף ספק על הספק ולא יהיה לדבר גבול וסוף. בית המשפט העליון (כב' השופט אור) לא קיבל הנמקה זו וקבע, כי: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו" בע"א 61/84 ביאזי נגד לוי, פ"ד מב(1), 446 בעמ' 466, הסביר בית המשפט את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט באומרו: " שופט אינו יכול להיות מומחה בכל נושא, ולכן, כאשר מתעוררת במשפט הנדון לפניו שאלה שבמדע או במקצועיות מובהקת, כמו קביעת דרגת נכות מבחינה רפואית או שומת מקרקעין או בדיקה בליסטית של כדור שנורה מכלי נשק, הרי רק טבעי הוא שקיימת הנטייה לקבל את חוות דעת המומחה, שנבחר לשם כך על ידי בית המשפט או באישורו, כקונקלוסיבית". רפואהמינוי מומחהמומחה רפואימומחה