קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת נכס ממושכן בהוצל''פ: א. ההליך 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר י' רטנר) מתאריך 5.4.2009 בתיק א' 7574/07. ב. הרקע העובדתי 2. המשיבה מס' 1 ניהלה חשבון בנק בסניף המערער בעיר צפת (להלן - "הבנק"). המשיב מס' 2, הוא מנהל המשיבה מס' 1 ובעל השליטה בה, וקיבל על עצמו לערוב לכל חובות המשיבה למערער. 3. בשנת 2006 הלווה הבנק למשיבה סך 300,000 ₪, ולצורך הבטחת פירעון ההלוואה משכנה המשיבה לטובת הבנק מחפרון מתוצרת JCB משנת ייצור 2004, ופטיש חציבה מתוצרת חברת "מונטבר" שבצרפת, משנת ייצור 2004 מדגם V45. פטיש החציבה שמושכן נרשם במע"צ תחת המספר 154710 (להלן - "הפטיש הממושכן"). 4. המשיבה לא עמדה בתשלומים השוטפים להחזר ההלוואה, ועל כן הבנק העמיד את הלוואה לפירעון. בעקבות זאת חויב חשבון העו"ש של המשיבה ביתרת ההלוואה שלא נפרעה עד לאותה עת, דבר שגרם ליתרת חובה בחשבון בסכום של כ- 431,800 ₪ בתאריך 21.2.2007. 5. בתאריך 19.2.2007 הגיש הבנק בקשה למימוש משכון ללשכת ההוצאה לפועל. במסגרת ההליכים למימוש המשכון, מינה ראש ההוצאה לפועל את באת כוח הבנק לשמש כונסת נכסים לשם תפיסת הנכסים הממושכנים ומכירתם. 6. כונסת הנכסים אכן תפסה את המחפרון המשועבד. למחפרון שנתפס היה מחובר פטיש חציבה. במסגרת הליכי המכירה נמכר המחפרון בסכום של 265,000 ₪. מסכום המכירה נוכה סך 35,563 ₪ לתשלום מס ערך מוסף, והיתרה נזקפה לזכות חשבונה של המשיבה בבנק. פטיש החציבה שנתפס עם המחפרון נמכר בסוף חודש ספטמבר 2007 בסכום של 16,000 ₪. לאחר ניכוי סכום לתשלום מס ערך מוסף והוצאות המכירה, נזקף לזכות חשבון המשיבה סכום של 9,323 ₪. 7. מכירת הנכסים שנעשתה במסגרת ההליכים שהתקיימו בלשכת ההוצאה לפועל לא כיסתה את חובה של המשיבה לבנק, ועל כן הגיש הבנק תביעה נגד המשיבים, בה עתר לכך שהמשיבים יחויבו לשלם לו סך 210,000 ₪. תביעת הבנק הוגשה על סדר הדין המקוצר, והמשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן מפניה. בבקשתם טענו המשיבים, כי המחפרון נמכר במחיר נמוך ממחירו בשוק. לטענתם, היה בידיהם להציע קונה פוטנציאלי שהציע עבור המחפרון סכום של 382,000 ₪ (לעומת המחיר בו נמכר המחפרון - 265,000 ₪). לבקשת הרשות להתגונן צרפו המשיבים הערכות של שווי המחפרון והפטיש הממושכן, שנעשו בתאריך 25.6.2006 על ידי שמאי מטעמם. ככל שהדברים נוגעים לפטיש הממושכן, העריך המומחה מטעם המשיבים את שוויו של הפטיש הממושכן "למימוש מהיר" בסכום של 270,000 ₪. אעיר, כי הערכת שווי הפטיש הממושכן נעשתה לפני שהפטיש, שנתפס יחד עם המחפרון, נמכר בהליכי המימוש (בחודש ספטמבר 2007). 8. בקשת המשיבים לקבלת רשות להתגונן מפני התביעה נדונה בפני רשם בית המשפט. כב' הרשם העריך, כי טענות המשיבים לנזקים שנגרמו להם מסתכמות לכל היותר בסכום של 160,000 ₪, ועל כן נתן למשיבים הרשות להתגונן עד לסכום זה, וכנגד יתרת התביעה שהוגשה מטעם הבנק, קיבל הבנק פסק דין חלקי נגד המשיבים. 9. הגם שבבקשתם לקבלת רשות להתגונן טענו המשיבים טענותיהם רק בנוגע לכך שהמחפרון נמכר בפחות משוויו האמיתי, הרי שבמהלך הדיון בבית משפט קמא הרחיבו המשיבים טענותיהם. בנוסף לטענותיהם בנוגע למחיר שהושג ממכירת המחפרון, הוסיפו המשיבים וטענו, כי פטיש החציבה שהיה מחובר למחפרון בעת שנתפס, נמכר בסכום הנמוך ב- 24,000 ₪ ממחירו, והוסיפו וטענו, כי הפטיש הממושכן נתפס על ידי כונסת הנכסים, ולא נודע מה עלה בגורלו, ולמעשה אבד. לטענת המשיבים, שוויו של הפטיש הממושכן שאבד היה 173,827 ₪. המצב שנוצר אפוא הוא, שכנגד יתרת התביעה, ביחס אליה הותר למשיבים להתגונן (בסכום של 160,000 ₪, העלו המשיבים טענות קיזוז שהסתכמו כדי סכום של 314,827 ₪. טענות הקיזוז שהעלו המשיבים במהלך הדיון, היו רחבות מאלה שנטענו על ידי המשיב מס' 2 בתצהיר שתמך את בקשת הרשות להתגונן, תצהיר, שכידוע, עם מתן הרשות להתגונן, הופך להיות כתב הגנה. 10. בפסק הדין דחה בית משפט קמא את טענות המשיבים בנוגע למכירת המחפרון במחיר נמוך ממחירו בשוק. בעניין זה קבע בית המשפט, שהמשיבים ביססו את טענותיהם על שיחת רקע כללית שקיימו עם אדם מסוים, בישיבה קצרה שהתקיימה בבית קפה, אך המכר כלל לא התגבש והיה כפוף לבדיקת הקונה את המחפרון, דבר שלא נעשה. בית המשפט שוכנע, שלא היה מדובר בקונה רציני אחר שהיה מוכן לרכוש את המחפרון במחיר גבוה מזה שנמכר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ועל כן, כאמור דחה את טענות המשיבים. מכל מקום, עניין זה אינו חלק מהערעור שלפני. באשר לענייני הפטישים, בית משפט קמא קיבל את טענת המשיבים, שהפטיש הממושכן נתפס על ידי כונסת הנכסים, אך אבד. לפיכך קיבל בית משפט קמא את טענת הקיזוז שנטענה על ידי המשיבים. כפועל יוצא מכך, ומכיוון ששווי הפטיש הממושכן היה גבוה מסכום יתרת התביעה, שלמשיבים ניתנה הרשות להתגונן מפניו, דחה בית משפט קמא את יתרת התביעה נגד המשיבים. על כך הוגש הערעור שלפני. ג. טענות הבנק בערעור 11. בערעור שלפני טוענת באת כוח הבנק, כי המשיבים הרחיבו את חזית הדיון בצורה אסורה. לטענתה, בתצהיר עדותו הראשית של המשיב טענו המשיבים לנזקים שיש לקזזם עקב מכירת הפטיש שנתפס עם המחפרון ואובדן הפטיש הממושכן, בה בשעה, שבתצהיר התומך בקשתם לקבלת רשות להתגונן, טענו אך ורק לעניין מכירתו של המחפרון במחיר הנמוך ממחירו. לטענת באת כוח הבנק, המשיבים לא היו רשאים לטעון טענות החורגות מהמסגרת שנקבעה על ידם בתצהיר שהגישו בבקשת הרשות להתגונן, תצהיר שלפי טיבו של ההליך שימש ככתב הגנתם. עוד הוסיפה באת כוח הבנק וטענה, כי המשיבים הגישו לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ובמסגרת בקשה זו קבע ראש ההוצאה לפועל שהפטיש הממושכן לא נתפס על ידי כונסת הנכסים. לטענת הבנק, החלטת ראש ההוצאה לפועל מהווה מעשה בית דין, המשתיק כל פלוגתה בנוגע לזיהוי הפטיש שנתפס בפועל. לטענת באת כוח הבנק, על פי קביעת ראש ההוצאה לפועל, הפטיש שנתפס ביחד עם המחפרון לא היה הפטיש הממושכן, ועל כן לא היה מקום שבית משפט קמא יקבל החלטה העומדת בסתירה לקביעת ראש ההוצאה לפועל. עוד הוסיפה באת כוח הבנק, כי בית משפט קמא לא נתן המשקל הראוי לעדותה של כונסת הנכסים ולמסמכים שצורפו לתצהירי עדותה הראשית. בהקשר זה מלינה באת כוח הבנק על כך שבית משפט קמא דחה בקשתה להגיש מכתב הבהרה של השמאי, שבדק את הפטיש שנתפס במחסני ההוצאה לפועל, והתעלם מהשמאות המתוקנת שנעשתה לפטיש שנתפס בפועל. כמו כן מערערת באת כוח הבנק על כך שבית משפט קמא דחה את טענות הבנק בנוגע לאופן מילוי טופס האחסון, לפיו התקבל הפטיש שנתפס למחסני ההוצאה לפועל. ד. דיון 12. טענת המשיבים לקיזוז הנזקים שנגרמו להם מבוססת בעיקרה על כך, שכונסת הנכסים תפסה שני פטישים. האחד הוא "הפטיש הקטן" שהיה מחובר למחפרון בעת שהמחפרון נתפס, והשני הוא הפטיש הממושכן, שהיה גדול יותר ואף יקר יותר. השאלות העיקריות הצריכות דיון בערעור הן, איזה פטיש נמכר, ואם לא היה זה הפטיש הממושכן, כי אז מה עלה בגורלו של הפטיש הממושכן. 13. שתיים הן הראיות התומכות בטענות המשיבים, כי כונסת הנכסים תפסה את הפטיש הממושכן, וזה אבד במחסני ההוצאה לפועל, ואלה הן: (א) טופס אחסון שנרשם בתאריך 25.2.2007, המציין את פרטיו של הפטיש הממושכן, לרבות "מספר המע"צ" שניתן לו. לפי טופס זה, הפטיש הממושכן היה הפטיש שלכאורה נתפס ביחד עם המחפרון. (ב) הערכת שווי של הציוד שנתפס, שנעשתה על ידי שמאי מטעם כונסת הנכסים. הערכת השווי נעשתה בתאריך 2.3.2007, ובה ציין השמאי כי בדק את הציוד שנתפס בתאריך 28.2.2007. במסמך המפרט את הערכת השווי, תאר השמאי את הציוד שנבדק על ידו, ובכל הנוגע לפטיש החציבה ציין: "פטיש חציבה מונטברט שנת ייצור 2004". בגוף המסמך עצמו כתב השמאי, כי "למחפרון מחובר פטיש חציבה תוצרת מונטברט דגם 45V שנת ייצור 2004". באשר לשווי הפטיש שנתפס, העריך השמאי את שוויו בסכום של 177,000 ₪. באת כוח הבנק מבקשת להמעיט מערכן של שתי הראיות האמורות, וטוענת כי בטופס האחסנה הועתקו פרטיו של הפטיש המשועבד אך לא נעשתה בדיקה לברר האם הפטיש שנתפס הוא אכן הפטיש הממושכן או פטיש אחר שהיה מחובר למחפרון בעת התפיסה. ככל שהדברים אמורים בחוות דעת השמאי, טוענת באת כוח הבנק, כי אף כאן נפלה טעות במסמך שערך השמאי. 14. בתעודת הערכת השווי שערך השמאי מטעם כונסת הנכסים, רשם השמאי כי "הציוד נבדק על ידנו בתאריך 28.2.2007", ללמדך, שלפחות לכאורה, השמאי אכן ראה את הציוד אשר פורט על ידו בתעודת הערכת השווי. ככל שהדברים מתייחסים לפטיש החציבה, כי אז הפרטים שניתנו בתעודת הערכת השווי הם הפרטים של הפטיש הממושכן, וצויין במפורש כי פטיש זה "מחובר למחפרון". בית משפט קמא ייחס, ובצדק, משקל רב לתעודת הערכת השווי, שהרי היא מלמדת על כך, ששמאי מטעם כונסת הנכסים אכן ראה את הפטיש הממושכן במחסן לאחר שנתפס ביחד עם המחפרון. אוסיף, שאף הערכת השווי של הפטיש (177,000 ₪ "ביום בדיקתנו") מלמדת על כך שמדובר בפטיש הממושכן. 15. לעומת דברים אלה סומכת באת כוח הבנק את טענותיה על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מתאריך 16.8.2007. לטענת באת כוח הבנק מדובר בהחלטה שניתנה ב"טענת פרעתי" שנטענה על ידי המשיבים. ואולם, את החלטתו פתח כב' ראש ההוצאה לפועל בדברים הבאים: "בפני בקשת כונסת הנכסים לאשר לה למכור פטיש שאינו הפטיש המשועבד". ההליך בפני ראש ההוצאה לפועל התייחס אפוא לטענת כונסת הנכסים, כי תפסה פטיש חציבה אחר, ולא את הפטיש הממושכן. אעיר, שאם אכן סברה כונסת הנכסים, שלא תפסה את הפטיש הממושכן, במסגרת אותו הליך, שנפתח כבקשה למימוש משכון, כי אז היה עליה להחזיר את הפטיש להחזקת המשיבים. מסקנה זו מתבקשת מכך, שבהליך למימוש משכון ניתן לפעול רק נגד הרכוש הממושכן, ולא ניתן לתפוס במסגרת הליך שכזה רכוש שאינו הרכוש הממושכן. מכל מקום, בהחלטתו הנ"ל התיר כב' ראש ההוצאה לפועל לכונסת הנכסים למכור את הפטיש שנתפס, ואשר לטענתה הוא אינו הפטיש הממושכן, ועוד הוסיף כב' ראש ההוצאה לפועל, כי מכירת הפטיש לא תפגע בזכותה של כונסת הנכסים "לפעול לאיתור, תפיסה ומכירה גם של הפטיש המשועבד". 16. הצדדים טענו טענותיהם בשאלה עד כמה החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מהווה מעשה בית דין. באת כוח הבנק טענה, כי ההחלטה אכן מהווה מעשה בית דין, ומשכך, מושתקים המשיבים מלטעון שהפטיש שנתפס הוא הפטיש הממושכן, שהרי ברור מההחלטה שהפטיש הממושכן כלל לא נתפס. לעומת זאת טען בא כוח המשיבים, כי ההחלטה אינה יוצרת מעשה בית דין, מהטעם, שסמכותו של ראש ההוצאה לפועל היא סמכות מנהלית גרידא. בית משפט קמא קיבל את טענות בא כוח המשיבים, וקבע שהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל אינה יוצרת מעשה בית דין, שכן היא לא ניתנה במסגרת אחד מארבעת סוגי ההליכים בהם ניתנה לבעל דין זכות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל. עם כל הכבוד, אין אני שותף לקביעתו זו של בית משפט קמא. ראש ההוצאה לפועל מפעיל סמכויות מנהליות לצד סמכויות שיפוטיות, ולא יהיה זה נכון לקבוע, כי רק באותם מקרים, שבהם החלטת ראש ההוצאה לפועל נתונה לערעור בזכות, מפעיל ראש ההוצאה לפועל סמכויות שיפוטיות. עם זאת, ככל שהדברים אמורים בעניין שלפני, הבקשה שעמדה לדיון בפני ראש ההוצאה לפועל הייתה בקשה להתיר לכונסת הנכסים למכור את הפטיש שנתפס עם המחפרון. בעניין זה מסכים אני עם קביעת בית משפט קמא, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה בתחום המנהלי של סמכויותיו, והחלטה זו אינה יוצרת מעשה בית דין. יתרה מזאת, החלטת ראש ההוצאה לפועל כלל אינה מתייחסת למסמך הערכת השווי, שנערך על ידי שמאי מטעם כונסת הנכסים, אשר כאמור, עולה ממנו, שהשמאי ראה את הפטיש הממושכן ובדק אותו. 17. נראה הדבר, שהקושי לדעת האם הפטיש הממושכן נתפס (ונבדק על ידי השמאי במחסני ההוצאה לפועל) או שמא לא נתפס ורק הייתה זו טעות ברישומים עקב העתקת פרטי הפטיש הממושכן מטופס לטופס, מבלי שנערכה בדיקה להשוואת הפטיש שנתפס בפועל עם הפרטים הרשומים, נובעת מכך שכונסת הנכסים, או אלה שפעלו מטעמה, לא הקפידו לזהות באופן ברור את הפטיש שנתפס. בעדותה בפני בית משפט קמא מסרה כונסת הנכסים, כי "אין לי ידע משלי מה נתפס" (בעמ' 22 לפרוטוקול בשורה 11). בסופו של דבר, אם נכונה טענת כונסת הנכסים, שהפטיש הממושכן לא נתפס, כי אז מתבקשת השאלה, כיצד השמאי מטעם כונסת הנכסים זיהה אותו ובדק אותו בעת שערך את הערכת השווי. בנסיבות העניין, ועל יסוד הראיות שעמדו לפניו, היה בית משפט קמא רשאי להגיע למסקנה שהפטיש הממושכן אכן נתפס על ידי כונסת הנכסים, והנני סבור שאין מקום להתערב במסקנתו זו. 18. באת כוח הבנק טוענת כי בית משפט קמא התיר למשיבים להרחיב את חזית הדיון מעבר לרשות שניתנה להם על פי ההחלטה שניתנה בבקשתם לקבלת הרשות להתגונן. לטענת באת כוח הבנק, המשיבים הרחיבו את החזית בטענותיהם בנוגע לסכום הנזק שנגרם להם, ואשר אותו, לטענתם, היו זכאים לקזז כנגד תביעת הבנק. בעיקרם של דברים מתייחסת טענת באת כוח הבנק, לכך שבית משפט קמא התיר למשיבים להתגונן גם בטענה שנגרם להם נזק כתוצאה מתפיסת הפטיש הממושכן שאבד, בה בשעה שהיו רשאים להתגונן אך ורק בטענה, שהמחפרון נמכר במחיר נמוך ממחירו האמיתי. בית משפט קמא התייחס לעניין זה בפסק הדין, וקבע, כי רשם בית המשפט, שדן בבקשת המשיבים למתן רשות להתגונן, לא יכול היה להתעמק בטענות הצדדים בשל "מגבלות ההליך", ועל כן התייחס בצורה מפורשת רק לסכום שביחס אליו ניתנה הרשות להתגונן. בית המשפט סבר, כי יש לראות את החלטת הרשם שדן בבקשה למתן רשות להתגונן כמתייחסת הן למחפרון ולפטיש החציבה כאל מקשה אחת, מבלי להבחין בין השניים. עוד ציין בית המשפט, כי במועד מתן החלטת הרשם בבקשת הרשות להתגונן, כשלושה חודשים לאחר תפיסת הציוד, עדיין לא התברר שהפטיש הממושכן אבד, ועל כן ממילא היקף טענת הקיזוז לא היה ברור אז. על כן קבע בית משפט קמא, כי לא יהיה זה נכון למנוע מהמשיבים להתגונן גם בעניין זה, שכן יש בדבר לפגוע בזכות הגישה שלהם לערכאות. למעשה, משהפך תצהיר המשיבים, שתמך בקשתם לרשות להתגונן לכתב הגנה, כי אז לא היו רשאים להרחיב את חזית הדיון. אוסיף, כי בא כוח הבנק (עו"ד לנדאו) התנגד לשינוי החזית מיד לאחר שכונסת הנכסים סיימה את עדותה (וראה בעמ' 18 לפרוטוקול הישיבה מיום 18.9.2008). עם זאת, ולא בלי היסוסים, לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים בעניין זה, הנני סבור כי בנסיבות העניין אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בעניין זה. אמנם, טוב היה אילו המשיבים היו מבקשים מבית המשפט להרחיב טענותיהם בנושא קיזוז הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאובדן הפטיש הממושכן, ואולם, בסופו של דבר, הנני סבור ששינוי החזית לא גרם לבנק עוול או עיוות דין, וניתנה לו האפשרות המלאה להביא בפני בית משפט קמא את כל טענותיו בנוגע לפטיש הממושכן. 19. עוד מלינה באת כוח הבנק על כך שבית משפט קמא מנע ממנה להגיש מכתב הבהרה של השמאי שבדק את הפטיש שנתפס. כאמור לעיל, הערכת השווי שנעשתה על ידי השמאי התייחסה לפטיש הממושכן, ובמכתב הבהרה שנערך על ידי השמאי, ביקש השמאי להבהיר, כי הופנתה תשומת ליבו לכך שהפטיש המצוי במחסני ההוצאה לפועל הוא פטיש אחר מהפטיש שפרטיו מצויינים בהערכת השווי (הוא הפטיש הממושכן). למעשה, אם בשרשרת הפעולות, שבוצעו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, היה מישהו שהיה צריך להעיר שהפטיש שנתפס אינו הפטיש הממושכן, כי אז היה זה דווקא השמאי. התייחסותו של בית משפט קמא לבקשת באת כוח הבנק להגיש לבית המשפט את מכתב ההבהרה, ניתנה בסעיף 32 לפסק הדין. בעניין זה דעתי כדעת בית משפט קמא. אם סברה באת כוח הבנק, כי יש להגיש את מכתב ההבהרה, היה עליה לעשות זאת במהלך עדותו של השמאי. בית המשפט ציין, שהבקשה להגשת מכתב ההבהרה באה לאחר שהשמאי סיים את עדותו, ועל כן נשללה מהמשיבים הזכות לחקור אותו על מכתב זה. אוסיף, שאם אכן השמאי בדק פטיש חציבה אחר מזה שפרטיו צוינו במסמך הערכת השווי, כי אז יש לתהות כיצד זה ציין השמאי במסמך שהוא בדק את הציוד. כפי שציין בית משפט קמא, חזקה על השמאי שציין בהערכת השווי את פרטי הציוד שאכן בדק. אזכיר, שהשמאי מטעם כונסת הנכסים ציין את מחירו של הפטיש הממושכן, ומחירו של הפטיש הממושכן גבוה במידה ניכרת לעומת מחיר הפטיש שנמכר בהליכי ההוצאה לפועל. קשה להלום שהשמאי בדק פטיש זול, שפרטיו הם לא אלה המופיעים במסמך הערכת השווי, אך נתן לציוד שבדק מחיר גבוה, לפי מאפייני הפטיש שפרטיו רשומים במסמך הערכת השווי. אם אירע דבר שכזה, כי אז מטיל הדבר צל על מיומנותו של השמאי ואף על מהימנותו. מכל מקום, מקובלת עלי קביעת בית המשפט, שסביב מכתב ההבהרה שבאת כוח המערער ביקשה להגיש מתעוררות שאלות כבדות, ועל כן לא היה מקום לקבל מסמך זה אלא במהלך עדותו של השמאי. 20. אשר על כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. בסופו של יום, ועל פי מסמך הערכת השווי שנערך על ידי השמאי מטעם כונסת הנכסים, השמאי ראה את הפטיש הממושכן במחסני ההוצאה לפועל, ובדק אותו, והדבר עומד בסתירה לטענות באת כוח הבנק, כי הפטיש הממושכן כלל לא נתפס והוא מוחבא על ידי המשיבים. אפשר וכל המחלוקת כלל לא הייתה באה לעולם, אם באת כוח הבנק, ששימשה בתפקיד כונסת הנכסים שמונתה לתפוס את הציוד, הייתה מוודאת שהפטיש שנתפס הוא אכן הפטיש הממושכן. אם קיים ספק, האם הפטיש הממושכן נתפס אם לאו, כי אז ראוי שהספק יפעל לטובת המשיבים. ד. סוף דבר 21. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. (ג) ככל שהמערער הפקיד עירבון להבטחת תשלום הוצאות הערעור, תעביר המזכירות סך 6,000 ₪ מתוך העירבון למשיבים, באמצעות בא כוחם, ואת היתרה תעביר המזכירות למערער באמצעות באת כוחו. משכוןרכישת נכסהוצאה לפועל