קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות למכירת רכב תפוס: בפני שתי בקשות הנידונות במאוחד. בקשת המדינה לפי סעיף 21 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: "החוק"), וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב] התשל"ג - 1973 (להלן: "הפקודה"), להורות על מכירת רכב מסוג טויטה לנד קרוזר 28-049-74 (להלן: "הרכב החדש"), הרשום על שם משיב 1, ונתפס מכח צו זמני לצורך חילוט בתום ההליך הפלילי המתנהל כנגד משיב 2. מנגד, בקשת משיב 1 להורות למדינה להחזיר לידיו את את הרכב. העובדות משיבה 3 (להלן: "שנית"), החזיקה ברכב מסוג לנד קרוזר 67-058-66, שנת ייצור 2008 (להלן: "הרכב הישן"). רכב זה נתפס לצורך חילוט, מכח צו זמני שניתן במסגרת כתב אישום נגד משיב 2, בעלה של שנית (להלן: "זגורי") ואחרים, בעבירות מגוונות כולל עמידה בראש ארגון פשיעה ורצח. בהסכם דיוני בין המדינה לזגורי, נמכר הרכב הישן לאחיה של שנית, משיב 1 (להלן: "הללי"), תמורת סך 175,000 ₪, אשר הועברו בחלקם למדינה חלף הרכב הישן. לימים, מכר הללי את הרכב הישן, ורכש את הרכב החדש, אשר נרשם אף הוא על שמו. המדינה תפסה את הרכב החדש, בטענה כי מדובר ברכב הרשום באופן פורמאלי בלבד על שם הללי, ובפועל נרכש ומומן על ידי זגורי, ועל כן הוא בר חילוט. ב"כ המשיבים מלין על כך שהמדינה שחררה את הרכב הישן לידי הללי כשהוא נקי מכל שיעבוד, ומיד מיהרה ותפסה את הרכב החלופי שרכש לעצמו הללי בכספי הרכב הישן. לטענתו, מדובר בחוסר תום לב, העולה כדי ביזיון בית משפט. ב"כ המדינה הסכים בתגובתו, לפנים משורת הדין, להפריד את הסך של 175,000 ₪ מתמורת הרכב החדש, וזאת בהנחה שהללי יודה כי הרכב החדש בבעלות זגורי. שעה שסכום זה כבר הופקד חלף הרכב הישן, אין לחלטו פעם נוספת. כשלעצמי, איני סבורה כי המדינה זקוקה להצהרה כאמור, כתנאי להסכמתה לוותר על חלק מתמורת הרכב בסך 175,000 ₪, שכבר קיבלה במסגרת הסכם דיוני. זאת מאחר ומלכתחילה הרציונאל העומד בבסיס התפיסה ומצדיק אותה, הוא שהרכב שייך לזגורי ולא להללי, ורשום על שם הללי באופן פיקטיבי בלבד. שאם לא כך, לא היתה קמה עילת התפיסה, בהתאם לפרק ג' לחוק. הרכב החדש נרכש בסכום של כ- 400,000 ₪, ועל כן המחלוקת היא על היתרה מעבר ל-175,000 ₪. אציין, כי לצורך הליך זה, אין מחלוקת אודות קיומן של ראיות לכאורה נגד זגורי בעבירות נשוא האישום, ובפרט עמידה בראש ארגון פשיעה. הראיות לכאורה להוכחת בעלותו המהותית של זגורי ברכב החדש המבקשת טוענת כי הרכב החדש נרכש על ידי שנית, בעוד הללי משמש כאיש קש בלבד. התמורה שולמה על ידי שנית לסוכנות, וכך גם כל יתר ההוצאות והביטוח. הרכב נמצא בשימושה הבלעדי של שנית (להללי כלל אין רישיון נהיגה). הרכב הישן שלכאורה נמכר להללי תמורת 175,000 ₪, נמכר לקונה הבא על ידי שנית ולא על ידי הללי, מה שמלמד שמלכתחילה, גם במהלך פידיון הרכב הישן מהתפיסה, עמד זגורי מאחורי העסקה ומימן אותה, בדיוק כפי שמימן את עסקת רכישת הרכב החדש. לתמיכת טענותיה הציגה המבקשת את הראיות הבאות: הודעתו של רוכש הרכב הישן, מר ראמי דראגה, לפיה רכש את הרכב הישן ישירות משנית. לדבריו, שאל אותה מדוע היא רוצה למכור אוטו חדש שעבר רק 40,000 ק"מ והיא השיבה שהיא רוצה לקנות דגם 2011. ואכן, נרכש בסופו של דבר הרכב החדש משנת ייצור 2011. הודעתו של הללי, לפיה הוא בן 25, עובד בחברת קייטרינג ומרוויח 3,800 ₪ לחודש, חשבון הבנק שלו במינוס 2,200 ₪ וכרטיס האשראי שלו מוגבל. בנוסף, להללי אין רישיון נהיגה. הללי גם נשאל היכן הוא מחזיק את כספו, והשיב שכספו מפוזר אצל בני משפחתו. כן ציין כי נעזר באחותו שנית בסך של 70,000 ₪ לרכישת הרכב החדש. הודעת נציג סוכנות טיוטה, לפיה שנית נכחה בכל הליך הזמנת הרכב ונתנה מקדמה של 10,000 ₪. כן ציין נציג טיוטה כי ההזמנה המקורית היתה על שם שנית, ולאחר מספר ימים ביקשה לשנות את שם המזמין על שמו של הללי. הודעתה של שנית לפיה אין לה מקורות הכנסה. בנוסף, אישרה שנית את גרסתו של אחיה כי נתנה לו 70,000 ₪ לרכישת הרכב החדש, אותם קיבלה במתנה ליום הולדתה. לא צויין ממי קיבלה את המתנה/ות. ב"כ המבקשת טוען, כי מירב הזיקות לרכב מצביעות על שנית ועל כן על זגורי. הרכב בשימושה הבלעדי, הכספים למימון הרכב, גם על פי גרסתה, הגיעו בחלקם ממנה, היא זו שמכרה את הרכב הישן והיא זו שהיתה פעילה ברכישת הרכב החדש. מעבר לכך שלאחיה הללי אין כל מקורות הכנסה שיכולים להסביר רכישת רכב פאר ב- 400,000 ₪, בפרט כאשר אין לו רישיון נהיגה והוא לא משתמש ברכב. בהעדר הפנייה למקורות חוקיים למימון הרכב, החזקה היא שהרכב מומן על ידי זגורי מכספי ארגון הפשיעה. ב"כ המשיבים הגיש מנגד תצהיר של הללי, תלושי משכורת וכן את החוזים המתייחסים לרכישתו של הרכב הישן על ידי הללי, מכירתו לקונה הבא ורכישת הרכב החדש. בתצהירו טוען הללי, כי הוא עובד מאז היותו נער בעבודות כפיים, בשתי משרות במקביל, אינו נוהג לבלות וכל זמנו מוקדש לעמל ועבודה. החל מגיל 14 הוא חוסך את כספי עבודתו, מעולם לא רכש מותרות, הוצאותיו אפסיות ואת חסכונותיו הפקיד בידי בני משפחה שונים, בפרט אחותו הגרה בצפון. לגרסתו, אין ולא היו בינו לבין זגורי ושנית כל יחסים כספיים, ואת הרכב הישן רכש לאחר שהבין כי מדובר בהזדמנות עסקית שהוא יכול לנצל בהיות המחיר 175,000 ₪ נמוך בהרבה מהמחירון. בסופו של דבר מכר את הרכב הישן בסך של 245,000 ₪ שהוא מעל ערכו במחירון, ובסכום זה רכש את הרכב החדש במחיר של 365,000 ₪. לטענת הללי, סכום זה מייצג אלפי ימים ועשרות אלפי שעות עמל וחסכון של פרוטה לפרוטה, בתוספת הלוואה של 70,000 ₪ מאחותו שנית, וסך של 90,000 ₪ הלוואה מאביו. הוצגו תלושי משכורת מחודשים 06/09 ו-12/09 עד 04/10, המצביעים על משכורת ממוצעת של כ- 5,500 ₪. לא הוצגו תלושי משכורת מאז 04/10. ב"כ המשיבים טוען שהמדינה מנועה מלחלט גם את יתרת הסכום מעל 175,000 ועד 245,000 ₪ (הסכום בו נמכר הרכב הישן לצד ג'), המגלמים את ההשבחה של הרכב. אשר ליתרה, ניתן להבטיח אותה בדרך אחרת ואין צורך בתפיסה או מכירה של הרכב. ב"כ המשיבים מוסיף וטוען, כי מדובר בהתנקלות לזגורי ולשנית, וכי הרכב החדש נרכש אחרי מעצרו של זגורי, ומכאן לאחר סיום פעילותו של ארגון הפשיעה. לחילופין עותר לשחרר את הרכב בערבויות על פי הנחיות הפסיקה. דיון נקבע בפסיקה כי בכל הנוגע להליך החילוט הפלילי, נבחנת שאלת הבעלות בחינה מהותית, כאשר הרישום הפורמאלי משמש רק כאינדיקציה ראשונית. ראה דברים שנאמרו בעניין זה על ידי כב' הנשיאה בייניש, בבש"פ 10015/07 שירלי אביטל ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 23.12.07 : "בכל הנוגע להליך החילוט הפלילי, צריכה שאלת הבעלות ברכוש להיבחן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בבחינה מהותית שנועדה לזהות את בעליו ה"אמיתי" של הרכוש הנדון, כאשר הרישום הפורמאלי של הבעלות משמש לכל היותר כאינדיקציה ראייתית ראשונית לזיהוי האמור."   בשלב זה לא קובע בית המשפט מסמרות בשאלת הבעלות לצורך החילוט, וזו תוכרע במסגרת התיק העיקרי. בחינת הראיות לכאורה מלמדת בנסיבות העניין על כך שמירב הזיקות מצביעות על קשר קנייני בין זגורי ואשתו לרכב, שהוא קרוב יותר מאשר הקשר בין הללי לרכב. מדובר ברכב המשמש את שנית באופן בלעדי. להללי כלל אין רישיון נהיגה. שנית היא זו שמכרה בפועל את הרכב הישן לקונה ראמי דראגה, ואף היתה פעילה ברכישת הרכב החדש, שהיה אמור להירשם על שמה בתחילה, אולם משיקולים שלה, הוחלט שירשם על שמו של הללי. מאידך, להללי אין כל מקורות כספיים יוצאי דופן שיכולים לאפשר לו לרכוש רכב יוקרה בקרוב ל- 400,000 ₪. חשבונו בבנק עומד במינוס, כך על פי גרסתו. הללי גם לא טרח להציג את דפי חשבון הבנק שלו, על מנת שניתן יהיה להיווכח בצדקת טענותיו, לפיהן הוא מקיים אורח חיים סגפני, עד כדי כך שהצליח לחסוך מאות אלפי שקלים לרכישת רכב יוקרה. אציין כי קיימת סתירה מסויימת בין טענותיו שחשבונו ביתרת חובה, ועל כן לא הפקיד משכורות לחשבון (הודעתו במשטרה מיום 28.3.11) לבין טענתו שהוא חי בצמצום ובחסכנות וחוסך אגורה לאגורה. גם הטענות לפיהן קיבל 70,000 ₪ מאחותו, ו-90,000 ₪ מאביו, נטענו בעלמא, ללא ראיה מסייעת, כמו למשל תצהיר מהאב בצרוף מסמכים המצביעים על מקור הכסף. אשר על כן, מירב הזיקות מצביעות על שנית זגורי כבעלת הרכב, ובהעדר ראייה למקורות מימון חוקיים, החזקה לפיה מדובר בכספי ארגון פשיעה, עומדת על כנה. אשר לטענת הסניגור, לפיה כל התמורה עבור הרכב הישן צריכה להיות פטורה מעיקול, דהיינו עד סך של 245,000 ₪, לטעמי אין צורך להכריע בשאלה זו כעת. זוהי טענה שתוכרע על ידי המותב שידון בשאלת החילוט, וידרש להכרעה בדבר היקף זכותה של המדינה, ככל שהיא קיימת, ברכב החדש. חלופת תפיסה בבש"פ 10015/07 הנ"ל בחן בית המשפט העליון שאלה דומה, תוך שהוא מתייחס לאיזון בין זכויותיו של הנאשם שטרם הורשע וצדדי ג' שהרכב רשום על שמם, לבין האינטרס הציבורי לשמור על ערך הרכב עד סיום ההליך, על מנת שניתן יהיה לממשו ללא ירידת ערך ניכרת. נקבע, כי על בית המשפט השוקל ליתן צו זמני להבטיח כי הפגיעה בזכויותיו של הנפגע תהיה מידתית, דהיינו לא תעלה על הנדרש להשגת מטרות הצו. בחינת מידתיות הוראותיו של צו זמני תיערך בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. כב' הנשיאה בייניש איזכרה דברים שנאמרו בבש"פ 6817/07 מ"י נ' סיטבון, על ידי כב' השופטת ארבל, לפיהם: "...אם ניתן לנקוט אמצעים חילופיים שיש בהם כדי להבטיח את אפשרות החילוט, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכוש, יש להעדיפם על פני סעד זמני של תפיסת הרכוש והחזקתו עד תום ההליך המשפטי". והוסיפה וקבעה כי הגם שדברים אלה נאמרו בעניין חוק איסור הלבנת הון, הרי שאת דרישת מידתיות הפגיעה בקניינו של בעל הרכב יש להחיל גם ביחס לסעד זמני שניתן פי חוק המאבק בארגוני פשיעה. אין מקום להחיל מבחנים מהותיים שונים לסעד זמני שנועד להבטחת חילוט רכוש בעבירות לפי פקודת הסמים, בהשוואה לעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון או חוק מאבק בארגוני פשיעה: "הפגיעה בזכות הקניין של מי שעומדת לו חזקת החפות מתרחשת ללא קשר לעבירה הקונקרטית בה מואשם האדם שביחס לרכושו ניתן הסעד. אף הדרישה לכך שהסעד הזמני יהיה מידתי בכך שיפגע רק פגיעה מינימאלית כנדרש לשם הבטחת אפשרות החילוט בעתיד עומדת בעינה לאור מעמדה החוקתי של הזכות לקניין במשפטנו - בכל העבירות בהן קיימת אפשרות למתן סעד זמני מעין זה." (שם בעמ' 10). הנסיבות הרלוונטיות הנשקלות הן סוג הרכוש, מאפייניו, והיחס בין שווי הרכוש שלגביו מתבקש הסעד הזמני, לשווי הרכוש שלגביו בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם. באותו מקרה יוחסו לנאשם עבירות בהיקף כספי של מיליוני ₪, ומאידך, שני כלי הרכב היו הרכוש היחיד שנתפס וניתן היה לשייכו לנאשם. נקבע, כי הואיל ומדובר בכלי רכב יוקרתיים, תגרם להם ירידת ערך דרסטית, גם אם ישארו בידי המשטרה, וגם אם יוחזרו לשימוש צדדי ג'. לפיכך, סברה כב' הנשיאה כי האמצעי שנבחר לשמירת שוויים (מכירתם), עומד ביחס הולם להבטחת ערכם לשם חילוט אם יורשע הנאשם בסוף ההליך. כך גם הייתי קובעת במקרה שבפניינו. גם כאן מואשם משיב 2 בעמידה בראש ארגון פשיעה, ובביצוען של עבירות חמורות במסגרת הארגון, כולל רצח. היקפן הכספי של העבירות המיוחסות לו עולה כדי מיליוני שקלים. מאידך, מדובר ברכב יוקרה, שהמשך החזקתו בידי המשטרה, כמו גם המשך השימוש בו על ידי שנית לאורך כל ההליך, יביא לירידה חדה בערכו. אלא שיש לאבחן את המקרה הזה מבש"פ 10015/07 הנ"ל. בנסיבות העניין, המדינה מסכימה לוותר על סך של 175,000 ₪ מתוך שווי הרכב. לפיכך, החשש מפני ירידת ערך פוחת, שכן ממילא למדינה טענות לגבי כ-200,000 ₪ משוויו של הרכב, ועד שירד ערכו של הרכב לשווי זה, עוד רחוקה הדרך. בנסיבות אלה ניתן להסתפק בחלופה המקובלת במקרים דומים, של איסור עסקאות ברכב, עריכת ביטוח לטובת המדינה והפקדת מזומן בסכום של 30% משווי הרכב. אשר על כן, אני מורה כי הרכב יוחזר לידי הללי בתנאים הבאים: על הרכב ירשם עיקול לטובת המדינה במשרד הרישוי עד תום ההליכים המשפטיים. תוצא פוליסת ביטוח מקיף לרכב, אשר תשועבד לטובת המדינה, ותחודש מעת לעת עד תום ההליכים המשפטיים, והסכום יהיה על מלוא ערכו של הרכב. תיאסר כל עסקה ברכב או מסירתו לידי אחר מלבד שנית. תופקד ערבות צד ג' להבטחת ההתחייבויות הנ"ל בגובה 100,000 ₪. יופקד סך של 60,000 ₪ (30% מיתרת שווי הרכב לאחר ניכוי הסך של 175,000 ש"ח) במזומן או בערבות בנקאית להבטחת התחייבויות אלה. שחרור תפוסמכירת רכברכב