קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת השתתפות במבחן בגרות בגלל לבוש: 1. התובע, אשקר אדיב, הגיש תביעה לפיצוי כספי נגד הנתבעים שהם האב אליאס שקור, נשיא הנתבעת 2 ותיכון מאר אליאס. בין השנים 1997-2001 למד התובע אצל הנתבעת מספר 2, חטיבת התיכון ובשנת 2001 ניגש לבחינות הבגרות. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 31/05/01 עת ניגש לבחינת הבגרות במקצוע האזרחות מנע ממנו נתבע 1 להיכנס לבחינה היות ועל פי הטענה לא היה לבוש בלבוש אחיד. בגין כך תבע התובע פיצויים מאת הנתבעים. עמדת התובע 2. התובע טען שהושפל על ידי הנתבע 1 הן במעשה והן באופן מילולי. נטען שיש לאמץ את גרסת התובע בנוגע לאירועים. נטען שהנתבע נמנע מהבאת ראיות וכי הדבר בא לחובתו. נטען כי באותה תקופה לא היה נוהל של לבוש אחיד במסגרת בחינות הבגרות או בחינות המגן ושהתלמידים לא ידעו על קיום התקנון. נטען שבאותו יום לבש התובע חולצה בלי שרוולים ופעל בהתאם לדרישות הנתבע 1 להחליף את החולצה ובכל זאת לא ניתן לו להיכנס לבחינה. נטען שהוא סולק מבית הספר תוך כדי כך שהנתבע 1 מכנה אותו "בריון", "חצוף", "חמור". נטען שהתנהגות הנתבעים מהווה הפרת זכויות התלמיד ונוגדת לסעיפים 9,10,12 לחוק זכויות התלמיד. נטען שלתובע נגרם נזק כתוצאה מכך שנמנעה ממנו האפשרות ללמוד באוניברסיטה במשך שנה שלמה. בנוסף, ייחס התובע לנתבעים לשון הרע ורשלנות. עמדת הנתבעים 3. נטען שהתביעה הוגשה תוך שיהוי משמעותי ביותר על סף ההתיישנות. נטען שהתקנון של בית הספר היה ידוע או היה צריך להיות ידוע לתלמידים, לרבות התובע. נטען שסעיף 6.1 לתקנון מחייב לבוש אחיד ללא יוצא מן הכלל. נטען שאין לתת אמון בעדויות שהוגשו מטעם התובע. נטען שלתובע לא נגרם נזק הלכה למעשה היות והבחינה שנמנעה ממנו בחודש מאי הושלמה בחודש ינואר ונטען שמועד רישום לאוניברסיטה הינו בחודש פברואר כידוע. נטען שאין להתחשב בטענות בנוגע למצבו הנפשי של התובע היות ולא הוגשה חוות דעת. נטען שנזקי התובע הנטענים לא הוכחו. יתר על כן, נטען שיש לתת אמון בעדותו של נתבע 1 ושדו"ח הפיקוח שנערך תומך בגרסת הנתבעת 2 לעומת גרסת התובע. 4. התובע השיב שהתביעה הוגשה במועד שהוגשה היות והתובע חשש מתגובתו של הנתבע 1 והיות וגם מפני שאמו דתייה ובמשפחה לא הסכימו להגשת התביעה למשך זמן מה. הראיות 5. מטעם התובע הוגשו תצהירים על ידי התובע ושלושה עדים נוספים: חאלד עטאללה, אשקר ג'ריס (אביו של התובע) ועמיר אבדו. במסגרת תצהירו טען התובע כי ביום 31/05/01 הגיע לבחינת בגרות בנושא האזרחות. לטענתו האב שקור מנע ממנו לגשת לבחינה בניגוד לזכויותיו. לטענתו הגיע לבית הספר בסביבות 08:30 בבוקר בהסעה מיוחדת (היות ואין תחבורה ציבורית ממקום מגוריו בכפר יאסיף לבית הספר). הוא ירד מהאוטובוס ועמד עם חבריו בחצר הקטנה הסמוכה לשער הכניסה. לטענת התובע הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס ארוכים וחולצה בלי שרוולים (להבדיל מגופייה בלבד). הוא טען שבבית ספר קיים בדרך כלל משטר של תלבושת אחידה אך אין זה נכון לגבי תקופת הבחינות ונטען שממילא אין הקפדה על לבוש אחיד בתקופה זו. הוא טען שבזמן ההמתנה חלף האב שקור בחצר ותוך כדי התעלמות מתלמידים אחרים שלבשו "בגדים פרובוקטיביים או חושפניים" ניגש אל התובע ואמר לו שאלה "בגדים של בריונים" התובע ניסה להסביר שאינו יכול לחזור הביתה אך האב שקור לא רצה לשמוע אותו. הוא לקח מאחד התלמידים חולצה עם שרוולים ארוכים וניגש לשירותים. לפני שהספיק לעשות כן פגש בו האב שקור שוב ושאל אותו לאן הוא הולך וצעק אליו "האם אני מדבר עם חמור או עם בן אדם?" האב שקור אמר לו שאין הוא רשאי לגשת לבחינה גם אם יחליף חולצה והורה לשומר להוציא אותו מחוץ למתחם. נטען שבעת שעמד בחוץ ניסו אחרים, לרבות המורים לשנות את דעתו של הנתבע אך לא הצליחו. 6. התובע טען כי חש השפלה רבתית וכי נפגע מהאירוע הן באופן אמוציונאלי והן למעשה. הוא טען שהפסיד שנת לימודים כתוצאה מכך ושגם שמו הטוב ניזוק בקרב חבריו ומכריו ושעד היום הוא נתקל באנשים מאותה תקופה המציינים כלפיו "הנה זה שנזרק מבית הספר!!!" הוא ציין בדיקה שנערכה על ידי משרד החינוך שאישרה את העובדה שנמנעה ממנו האפשרות לגשת לבחינה. הוא חלק על נכונות הטענות שהועלו בתשובה באותו הליך. הוא טען בנוסף שנפגעה זכותו לכבוד המוענקת לו במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 7. התצהירים האחרים שהוגשו מטעם התובע תמכו בגרסתו. 8. מטעם הנתבע הוגש תצהיר על ידי הנתבע, הוא אישר שהוא אכן בעליה ונשיאה של נתבעת 2. הוא אישר בנוסף כי בשנת 2006 הוא נבחר לתפקיד ארכיבישוף (ראש הכנסייה הנוצרית של העדה הרומית המלכותית קתולית במדינת ישראל). הוא אישר שביום הבחינה אכן נכח בבית הספר. לדבריו התקנון מחייב לבוש אחיד והיה ידוע לתלמידים. הוא סיפר שסיבת הדרישה ללבוש אחיד וצנוע הינה העובדה שחלק מהתלמידים בבית הספר דתיים ושיש צורך להקפיד על לבוש אחיד וצנוע. לטענתו גם במועד הבחינה היה התובע חייב בלבוש אחיד בהתאם לסעיף 6.3 א' לתקנון שעוסק במדי בית ספר בקיץ (חולצה כחולה/ סוודר + סמל המוסד ומכנסיים ג'ינס כחול ארוך). 9. הנתבע 1 אישר שאכן ראה את התובע בלבוש שאינו אחיד בבוקר והעיר לו שהמכנסיים הקצרים שהוא לובש מתאימים יותר לשפת הים ושהגופייה שהוא לובש הינה ללא שרוול. לטענת נתבע 2 לאחר שפנה התובע להחליף את בגדיו, התחצף אליו התובע ואמר לו "למה אתה מבקש ממני להחליף את הבגדים שלי, האם הגוף שלי אינו מוצא חן בעינייך?" לדברי הנתבע 1 הוא אמר לו לא להתחצף ושילך להחליף את הבגדים לפני תחילת הבחינה בשעה 09:00. לדברי הנתבע במקום להחליף בגדים חזר התובע אחרי חצי שעה באותם בגדים, אז אמר לו הנתבע 1: "אתה ילד עקשן וחצוף ולא תורשה להיכנס לבחינה בבגדים כאלה" והורה לשומר ללוות את התובע מחוץ לבית הספר. הנתבע 1 טען שהתובע אכן התקשר לאנשים רבים וניסה לכופף אותו ולשנות את הוראותיו אך הוא לא הסכים לכך. הנתבע 2 הזכיר שהתובע הגיש תלונה באמצעות עו"ד על האירוע ושהוא מסר את גרסתו למפקח מטעם משרד החינוך שבירר את התלונה. הנתבע 2 חלק על כך שנגרם לתובע נזק ועוד טען שהוא בעצמו ביקש מהמפקח של משרד החינוך שיאפשר לתובע לערוך בחינה במועד קרוב ככל הניתן ואף הסכים שהבחינה תיערך בתחום בית הספר. 10. יובהר שחלק מעדי התביעה הגישו את תצהירים עוד בשנת 2001. 11. בדו"ח המפקח (מדובר במכתב שנכתב ליועץ המשפטי במשרד החינוך) תואר שהמפקח הציג את התלונה בפני הנתבע 1 ושהוא ענה לו לשאלות. המפקח ביקש לאפשר לתלמיד לגשת לבחינה באופן מיוחד כדי לא להפסיד שנת לימודים. דו"ח המפקח כולל את גרסאות הצדדים כפי שתוארו לעיל, לרבות האמרות השונות. במסגרת הדו"ח הכחיש הנתבע 2 שאמר לתלמיד שהוא "חמור" ואמר שרק אמר לו שהוא עקשן וחוצפן. 12. בחקירתו הודה התובע שהתקבל ללימודים רק ב-2003 כאשר הבחינה הושלמה עוד קודם לכן, בינואר 2002 (עמ' 5 שורות 8-18). לטענת התובע עדיין לא קיבל ציון בשנת 2002 ולכן לא נרשם. עלה במסגרת חקירתו של העד חאלד עטאללה שהוא צעיר מהתובע שבאותו יום חלק מהתלמידים הגיעו בלבוש אחיד (הוא עצמו למשל) היות ולא היו בבחינות אלא במסגרת רגילה של בית ספר (עמוד 11 שורות 21-22). בחקירתו של הנתבע התברר שהאירוע גרם לתעודה רבה בסביבת ביה"ס (עמ' 21 שורה 1-3). באשר לשאלה אם היה מוכן לשים חולצה טען הנתבע שראה את התובע פעמיים, פעם בכיכר ופעם בכניסה לביה"ס ובשתי הפעמים הוא לא שם את החולצה והיה עם גופייה ומכנסיים קצרים (עמ' 25 שורה 14-17). דיון 13. אין חולק שלבית הספר תקנון המחייב לבוש אחיד בהתאם לסעיפים שהוזכרו בתצהירו של הנתבע 1 (בתרגום לעברית מערבית). אין חולק גם שהתובע הגיע ללימודים באותו יום בחולצה קצרה שלא התאימה לללבוש האחיד הנדרש על פי התקנון. על אף שהצדדים היו חלוקים גם בשאלה אם התובע לבש מכנסיים קצרים או ארוכים, נראה לי שהמחלוקת הרלוונטית מוגבלת לשאלת החולצה היות והנתבע 1 טען שאילו התובע היה לובש לפחות חולצה תקנית הוא היה מוותר לו ונותן לו להיכנס לבחינה. 14. מבחינה עובדתית אין ספק גם שהנתבע 1 ראה את התובע פעמיים, פעם בכיכר ופעם בכניסה כאשר בשתי הפעמים התובע היה ללא חולצה תקנית. לדברי התובע הוא כבר השיג חולצה והיה מוכן ללבוש אותה אך לא הספיק וכי הנתבע 1 לא היה מוכן שישאר בשטח בית הספר בכל מקרה. לדברי הנתבע 1 התובע לא ניצל את השהות שניתנה לו ללבוש את החולצה. בנקודה זו נראה לי שגרסת התובע היא חזקה יותר ושהנתבע 1 שהתרגז מכך שהתובע מפר את הוראות בית הספר בצורה בוטה ומנע ממנו להיכנס לבחינה. באשר לאמרות שהצדדים ייחסו אחד לשני, לא נראה לי כי אלו מהוות את מוקד העניין שהוא, כאמור, שאלת לבושו של התובע. מכל מקום, איני מוכן על פי העדויות שנשמעו לקבוע ממצא פוזיטיבי לכאן או לכאן ביחס אליהן. 15. הנתבעים ביקשו להסתמך על הפרת התקנון כהצדקה לסילוק התובע מבית הספר ושנמנע ממנו בעקבות כך להיבחן בבחינת הבגרות שהיתה קבועה לאותו יום. התובע טען כי התקנון לא חל בעתות של בחינות וכי לא ידע על הוראותיו. בעניין התקנון הנני מאמץ את עמדתם של הנתבעים, כי הנושא של הלבוש האחיד היה ידוע לתלמידים וכי התובע הפר את הכללים. 16. ככלל, סעיף 33 לחוק החוזים הקובע כי : "חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט" צריך להביא את בתי המשפט להתערב במשורה בעניינים הקשורים לחינוך. זאת כיוון שיש ליחס לסעיף פרשנות מרחיבה אשר תכלול בגדרה גם חלק מענייני המשמעת הקשורים למתן ציונים (ראו: ה"פ 158/99 טויטו נ' הטכניון, תק-מח 2000(1) 9228; ה"פ (ת"א) 1686/09 רותם קפלאוי נ' אוניברסיטת תל אביב, תק-מח 2009(4), 4614 בסע' 7-8 לפסק הדין). ניתן לראות את נסיבות המקרה בהן נמנע מהתובע להשתתף במבחן כתוצאה מלבושו כמשתייכות לסוגייה של מתן ציון (או במקרה זה המנעות ממתן ציון). יחד עם זאת, המקרה נמצא בפריפריה של התחום הנשלט על ידי הכלל הקבוע בסעיף 33 לחוק החוזים ועל כן יש מקום לבדוק אם החלטתו של הנתבע 1 היתה סבירה או שרירותית (ה"פ (חי') 158/99 שם). נראה לי שתגובת הנתבע 1 הייתה תגובת יתר ומחמירה מדי בנסיבות על אף שהתובע הפר, לפחות בתחילת האירוע, את תקנון הלבוש. מאידך, נראה לי שהתובע עצמו נושא באשם מסוים היות ומדובר בנער בוגר יחסית בסיום שנות התיכון ונראה לי גם שהוא ידע כי ישנו סיכוי שלבושו ייראה כהתגרות כלפי שלטונות בית הספר. 17. מכל מקום, הנזק מוגבל יותר בהרבה ממה שהתובע טען ובחינת הבגרות נדחתה בחודשים ספורים כאשר התובע נבחן בחודש ינואר שלאחר מכן. בנוסף, לחובת התובע שיהוי הרב בהגשת התביעה, שהוגשה כאמור ימים ספורים לפני התיישנותה. התובע סיפק הסבר חלקי בלבד להשתהותו. 18. במאזן הכולל מתוך נראה לי כי יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי צנוע אשר יבטא את הנזק שנגרם לתובע ויקח בחשבון גם את סוגיית השיהוי. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד את הסך של 5,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ והחזר האגרה יחסית לסכום שנפסק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. סוגיות בנושא בית ספר