בית המשפט ציין כי מעבר מפורמליזם לערכים, אמור להכווין את בעלי הדין, שעה שהם מפעילים את זכויותיהם. בעל דין חייב להפעיל את זכויותיו בתום לב ומבלי שיגרום נזק לחברו על דרך של עמידה דווקנית על זכויות דיוניות או כללים, הנוגדים את עקרון העל של פעולה בדרך מקובלת ובתום לב. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין ההיסטורי בבר"ע 305/80 שילה נגד רצקובסקי, פ"ד לה [3] 449, 461, 461. "חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים - דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מתונה בגישתו האינדיבידואלית של בעלי הדין באשר לנכון ולראוי [בג"צ 59/80; ע"א 701/79 הנ"ל]. המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים".   תום לב