קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק נישואין אלמנת צה''ל: הערעור הנדון הוגש על החלטת קצין תגמולים אשר דחתה את תביעתה של המערערת לקבלת המחצית הראשונה של מענק הנישואין, בנימוק כי זו כבר שולמה לה, וכן דחתה את תביעתה לקבלת המחצית השנייה של מענק נישואין, בנימוק כי איחרה המועד להגשת בקשה לקבלת מחצית זו. רקע המערערת היא אלמנתו של המנוח סר"ן מירון גרנות ז"ל אשר נפל ביום 24.10.73 במלחמת יום הכיפורים. המערערת נישאה בשנית ביום 26.12.79 למר אדוארד יגודניק. ביום 11.05.08, כשלושים שנים לאחר נישואיה השניים, פנתה המערערת למשיב בתביעה לתשלום מענק נישואין בהתאם לסעיף 12 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 (להלן: "החוק"). תביעתה של המערערת נדחתה על ידי המשיב מהנימוק כי שולמה למערערת מחצית הראשונה של מענק הנישואין, וכן כי נשלח אליה מכתב מיום 29.1.1980 המפרט את התשלום וכן את הצורך בפניה למחוז לפי מקום מגוריה, על מנת לבקש את המחצית השנייה של מענק הנישואין בתום שנתיים מהנישואין. לטענת המשיב, המערערת לא פנתה בבקשה לקבלת המחצית השניה של מענק הנישואין. על החלטה זו הוגש הערעור הנדון. במסגרת הדיון בתיק הגישה המערערת תצהיר מטעמה, המשיב הגיש תצהיר מטעמו של הגב' אטיאס דגנית, עובדת באגף משפחות והנצחה בתפקיד עוזרת בכירה לתשלומים ותגמולים (להלן: "אטיאס"). המערערת והגב' אטיאס נחקרו על תצהיריהן והצדדים הגישו סיכומים. טענות המערערת לאחר נישואיה למר אדוארד יגודניק בשנת 1979 מסרה על כך הודעה למשרד הביטחון, והעבירה העתק של תעודת נישואיה. לאחר מסירת ההודעה הפסיקה לקבל תגמולים אשר קיבלה עד אז כאלמנה. מיד לאחר נישואיה עברה לצרפת. לטענתה לא קיבלה כל מענק לאחר נישואיה השניים ולא קיבלה כל הודעה על תשלום מענק או הודעה על כך כי עליה לפנות לקבלת מחצית השנייה של המענק. לטענת המערערת רק בשנת 2008 נודע לה מפי חברתה, אלמנת חלל צה"ל, אשר נישאה בשנית, כי היא זכאית למענק נישואין בשל נישואיה השניים. המערערת פנתה למשיב באמצעות הקונסוליה הישראלית בפריז במכתב מיום 11.05.08, המכתב מוען למר חיים עידן ממשרד הביטחון ונרשם בו כי המערערת מבקשת "להפגש איתך ולערוך בדיקה בתיק האם שולם לי מענק נישואין". בתגובה לפנייתה נענתה המערערת כי היא אינה זכאית למחצית השנייה של המענק שכן סעיף 12א לחוק קובע מגבלה מפורשת של שנתיים ולא ניתן להרחיב זאת. לטענת המערערת לאחר נפילתו של בעלה התגוררה בבית הוריה בתל אביב, אשר שם משפחתם הוא מילשטיין, ועל כן ביקשה כי במכתבים הממוענים אליה יירשם "אצל מילשטיין", כאשר הדבר היה ידוע לאגף השיקום והמכתבים נשלחו אליה בצורה זאת. על כן, אם מכתב המשיב מוען לשם משפחתה הקודם, גרנות, או החדש, יגודניק, ייתכן מאוד כי לא התקבל בכתובת הרשומה על שם הוריה ולכן גם לא ראתה אותו. לטענתה ערכה בדיקה עם אביה ובעלה כי אכן לא התקבלה המחצית הראשונה של המענק. לטענת המערערת בסיכומיה, במקרה הנדון נטל ההוכחה מוטל על המשיב. לטענתה היות והמשיב מודה בזכאותה של המערערת לתשלום מענק נישואין על שתי מחציותיו, הרי שעליו להוכיח את טענותיו הפוטרות אותו מחובתו לשלם את המענק. לטענת המערערת טענת המשיב במקרה הנדון דומה לטענת "הודאה והדחה" בהליך האזרחי. לטענת המערערת, בהתייחס לתשלום המחצית הראשונה של המענק, המשיב לא הציג כל ראיה כי אכן שולמה מחציתו הראשונה של המענק, אומנם הוצגו ראיות בדבר "הוראת תשלום", אך לא היה בידי המשיב להראות כי התשלום אכן בוצע בפועל. לטענת המערערת לו אכן שולם המענק היה בידי המשיב אישור על תשלום המענק והוא היה יכול להציגו כראיה. עוד טוענת המערערת לעניין זה, כי הוראות התשלום אשר הוצגו על ידי המשיב באמצעות תצהירה של הגב' אטיאס אין בהן כדי לסייע למשיב, שכן עדה זאת לא עבדה בתקופה הרלוונטית ואינה יכולה ללמד דבר על מה שהתנהל באותה התקופה. לטענתה, על המשיב היה להביא לעדות עד רלוונטי מאותה תקופה שיאשר את עובדת העברת התשלום. היות והמשיב לא עשה כן הרי שלא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענת "ההודאה והדחה" כנדרש ויש לדחות את הגנתו ולקבוע כי המערערת זכאית לתשלום מחציתו הראשונה של המענק. בהתייחס למחצית השנייה של המענק, עליה אין מחלוקת כי לא שולמה למערערת, טוענת המערערת כי אין לומר כי ישנה על זכויותיה מקום בו לא ידעה על קיומן. לטענתה, לא קיבלה כל הודעה על תשלום המענק ועל הדרישה לפנות לשם קבלת מחציתו השנייה של המענק, וכי הודעה מסוג זה הייתה צריכה להישלח לה בדואר רשום. לטענתה, הגב' אטיאס לא ידעה האם המכתב נשלח בדואר רשום, וכן לא ידעה לענות לגבי כתובתה של המערערת ובקשתה כי יירשם על גבי המכתבים "אצל מלשטיין" שהוא שם משפחת הוריה. לטענת המערערת כשם שעובדת הרווחה פנתה בשמה לקבלת המחצית הראשונה של המענק (כפי שעלה מעדותה של הגב' אטיאס מטעם המשיב), היה עליה לפנות גם לגבי המחצית השנייה. עוד טוענת המערערת כי דרישת המשיב כי המערערת תפנה לצורך קבלת המחצית השנייה אינה כדין, וכי החוק אינו מציג דרישה לפנייה נוספת של אלמנת צה"ל אל המשיב על מנת לקבל את מחציתו השנייה אלא קובע כי המחצית השנייה תשולם. משמע אם אלמנה הגישה בקשה היא זכאית לתשלום שתי המחציות ללא הגשת בקשה נוספת. לטענת המערערת מקום בו מצא המחוקק לנכון לדרוש פנייה מפורשת למשיב על מנת לממש זכות מסוימת נקט המחוקק לשון ברורה ביותר. לעניין זה מפנה המערערת לתקנה 2(2) לתקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה) תשי"ג-1953, ולתקנה 5(א) לתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (לימודים לרכישת מקצוע) תשמ"ח -1987. טענות המשיב לטענת המשיב בהתאם למסמכים הקיימים אצל המשיב שולמה למערערת המחצית הראשונה של מענק הנישואין וכן נשלח לה מכתב ביום 29.01.80 המפרט את התשלום וכן הנחיה לפנות למחוז לפי מקום מגוריה על מנת לבקש את המחצית השנייה בתום שנתיים מהנישואין. לטענת המשיב ההערה במכתב לגבי הצורך בפנייתה של המערערת נובע מהצורך לבחינת זכאותה של האלמנה שנישאה שוב לאחר שנתיים בהתאם למצב החוק וכפי שניתן לראות מנוסח החוק דאז. בהתאם לתיעוד הקיים בידי המשיב הרי שביום 13.1.80 נעשתה פניה על ידי עבודת הרווחה הגב' שושי סיני מאגף השיקום המבקשת תשלום מענק נישואין למערערת בצירוף תעודת נישואין לפיה נישאה המערערת ביום 26.12.79. בהתאם לחוק משולם מענק בתנאי שאלמנה שנישאה בשנית פונה בבקשה לקבלו תוך 6 חודשים מיום נישואיה. בהתאם לפניה זו ניתנה הוראת תשלום מענק נישואין מחצית ראשונה בגובה 148,827 ל"י, אשר בוצעה ביום 29.01.80, בהתאם לאסמכתה המצויה בתיק המשיב. במקביל נשלחה הודעה למערערת המברכת אותה לרגל נישואיה ומיידעת אותה על הפסקת התגמולים החל מיום 1.2.80 כן נרשם במכתב מה גובה החוב שנוצר בגין תשלומי יתר של תגמולים לתקופה מיום נישואיה ועד ליום 31.1.80. כן נתבקשה המערערת לפנות למשיב בתום שנתיים על מנת לקבל המחצית השנייה של המענק. ההודעה נשלחה לכתובתה של המערערת ברחוב סוקולוב 63 תל אביב. כאשר בתיק לא קיים כל תיעוד על פניית המערערת לעניין אי קבלת המענק. לטענת המשיב המערערת פנתה בשנת 2008 לברר האם קיבלה מענק נישואין. בפנייתה של המערערת לקצין תגמולים ביום 11.05.08 ציינה כי היא מבקשת לבדוק האם שולם לה מענק נישואין, היא לא ציינה כי לא קיבלה, ולא אמרה כי לא ידעה, וטענות אלו הועלו בשלב מאוחר יותר ולצורך הגשת הערעור. לטענת המשיב אין כל רלוונטיות לטענת המערערת בדבר אי קבלת המכתב המיידע אותה על הצורך בפניה לאחר שנתיים לצורך קבלת המחצית השניה, שכן אם הגישה בקשה, הרי שידעה כי היא אמורה לקבל מחצית מענק ומחצית שנייה כעבור שנתיים, ואם לא פנתה במועדים אלו אין לה להלין אלא על עצמה. אם המערערת לא הגישה בקשה למענק נישואין, כפי שהיא טוענת, הרי שממילא אינה זכאית לתשלום ושוב אין לה להלין אלא על עצמה שלא ביררה את זכויותיה. עוד טוען המשיב כי במקרה הנדון כתובתה של המערערת הייתה סוקולוב 63 תל אביב ולשם נשלחו מכתבים אליה. באשר לטענת המערערת בדבר הצורך ברישום "אצל משפחת מילשטיין" על המכתבים שנשלחו אליה, טען המשיב כי מעיון במסמכים אליהם הפנתה המערערת עולה כי מדובר בבקשות שונות לקבלת מענקים אותן מילאה המערערת וחתמה, ולא במכתבים מטעם המשיב, וכי אין בתיק של המערערת בקשה מעין זו. עוד מציין המשיב לעניין זה כי המערערת הגישה למשיב בקשות למימון לימודים באוניברסיטת בר אילן המלמדים כי אישורים אלו נשלחו למערערת על ידי האוניברסיטה רק לכתובת "סוקולוב 63 תל אביב" ללא ציון אצל משפחת מילשטיין. גם במסמך מיום 22.1.78 בו ביקשה המערערת השתתפות באגרת רישיון רכב כתבה רק "גרנות נירה סוקולוב 63 ת"א". לטענת המשיב מעיון בתיק עולה כי המערערת ידעה על זכויותיה ופנתה לא אחת בבקשה לקבלת כספים עבור לימודים, טסט לרכב, הלוואה לסילוק חובות, מענק לרכישת דירה וניסיונה לטעון כי לא ידעה זכויותיה דינה להדחות. בהתייחס לטענת המערערת לעניין העדה מטעם המשיב הגב' אטיאס ויכולתה להעיד לגבי נתוני התיק, השיב המשיב בסיכומיו כי לא היה מקום להעלות טענה זו שעה שהמערערת הגישה הבקשה לאחר שלושים שנה, ולא ניתן לצפות מהמשיב להביא לעדות עובדים מהתקופה הזאת, או להסתמך על זיכרונם ביחס לנסיבות הספציפיות של המערערת. לטענת המשיב החוק קובע במפורש כי האלמנה היא שתפנה למשיב ולא המשיב ייזום תשלום מענק נישואין. מכאן שאילולא בקשת המערערת לא הייתה משולמת לה מחצית הראשונה של המענק. העובדה כי המערערת לא פנתה לאחר הגשת הבקשה מלמדת כי המערערת קיבלה את המחצית הראשונה והעובדה כי שכחה לפנות לאחר שנתיים לצורך קבלת המחצית השנייה אינה מאפשרת לה לדרוש זאת רטרואקטיבית. גם אם תתקבל טענת המערערת כי היה על המשיב לשלם למערערת המחצית השנייה ללא דרישה מטעמה, הרי משלא קיבלה כעבור שנתיים היה עליה לפנות למשיב או לוועדת ערעורים ולא לדרוש כעת תשלום רטרואקטיבי. לטענת המשיב הנוסח של סעיף 12א' לחוק משפחות בשנת 1979 היה אותו הנוסח של שנת 1965 מבחינת אפשרות של פקיעת הנישואין בתוך שנתיים מיום הנישואין. בשנת 1968 תוקן סעיף קטן (ג) אבל לא תיקנו במקביל את נושא השנתיים לעניין המחצית השנייה של המענק. המטרה של תשלום מענק לאחר שנתיים נבעה מהצורך לבחון האם הנישואין החדשים לא פקעו שאחרת אלמנה יכלה לחזור בתקופה זו לקבל תגמולים. כעבור שנתיים לא יכלה לחזור לקבל זכויות. בהמשך תיקנו לשלוש שנים את האפשרות לחזור לזכויותיה, אבל הותירו את נושא המחצית השנייה לתקופה של שנתיים. הצורך לבחון זכאותה של אלמנה שנישאה שוב בתום שנתיים לקבל מחצית מענק או לחזור לקבל תגמולים מצדיקה פניה של המערערת כפי שהיה נהוג וכפי שכל האלמנות באותה תקופה נדרשו לעשות. כיום אין המשיב משלם יותר מענק נישואין, אלא האלמנה ממשיכה לקבל תגמולים כאילו לא נישאה וזאת החל מיום 1.3.10. גם המערערת מקבלת תגמולים אלו. כלומר המערערת חזרה לקבל תגמולים כאלמנה ואין מקום ליתן לה, גם אם מדובר בחוק סוציאלי, סעד זה באופן רטרואקטיבי. לטענת המשיב הרציונאל במענק הוא סיוע לאלמנה בעת שנישאה שוב ובלבד שלא חזרה לקבל תגמולים עם פקיעת הנישואין. העובדה כי הזכאות לקבלת המענק היא רק אם הוגשה בקשה בתוך 6 חודשים מעת הנישואין מלמדת כי אין אלמנות זכאיות למענק זה לאחר שחלפה תקופה זו שכן המענק אמור לסייע מיד עם הנישואין. לטענת המשיב תשלום המענק נועד לסייע לאמנה שנישאה בתחילת דרכה ולכן פנייה לקבלתו לאחר 30 שנה מחטיאה את מטרתו. עוד טוען המשיב כי הוא רשות מינהלית ועל כן פועלת במקרה זה חזקת תקינות מעשיה של רשות מנהלית, וכי הנטל על המבקשת לסתור אותה. לטענת המשיב על מנת שהמערערת תצליח לסתור את חזקת התקינות מוטל עליה נטל הוכחה כבד. כאשר העדויות והמסמכים בתיק לא סתרו חזקה זאת. טענתה של המערערת כי לא הוצגה אסמכתה על תשלום, דינה להדחות, שכן בתיק יש הוראת תשלום מלפני שלושים שנה וכך היו מבצעים תשלומים. ועל המערערת היה לסתור הטענה כי לא קיבלה התשלום. בהתייחס לטענות המערערת בסיכומיה כי המדובר בטענות "הודאה והדחה" או טענת "פרעתי" טוען המשיב כי הן אינן יכולות לסייע לה שכן אין מקום לטענות עובדתיות סותרות. אם לא הוגשה בקשה אין זכאות למענק ואין רלוונטיות להוכחת התשלום. אם הגישה בקשה מדוע לא ביררה מה עלה בגורלה ולא פנתה למשיב בתוך תקופה סבירה שעוד היה אפשר לבדוק את הנתונים בבנק. לטענת המשיב בסיכומיו המערערת אינה יכולה לטעון טענות עובדתיות סותרות כפי שהיא עושה ולהתבסס עליהן כמקימות את זכותה לקבלת המענק. המערערת אינה יכולה לטעון מחד כי המשיב התנדב לשלם לה מחצית הראשונה של המענק מבלי שהגישה לכך כל בקשה, אך בשל התנדבותו זו קמה לה הזכות לקבלת המענק. וכן לטעון מנגד כי לא קיבלה מחצית ראשונה של המענק לא קיבלה מכתב מאת המשיב ומאידך לטעון כי עובדות אלו מצביעות על זכאותה למענק בניגוד ללשון החוק הקובע מועד להגשת הבקשה. לטענת המשיב אם המערערת לא הגישה בקשה למענק נישואין בתוך 6 חודשים מנישואיה בהתאם לעדותה בפני הוועדה היא אינה זכאית למענק ואם כן הגישה בקשה למענק מדוע המתינה 30 שנה לפנות בערעור זה. תשובת המערערת במסגרת סיכומי התשובה שהגישה המערערת התייחסה המערערת לטענת המשיב כי העלתה טענות עובדתיות סותרות. לעניין זה טענה כי תיארה את שאירע במועד נישואיה השניים למיטב זכרונה. היא אינה זוכרת בקשה מסודרת לתשלום מענק וייתכן וזו הוגשה על ידי עובדת הרווחה, קצינת נפגעים או אמה של המערערת, וייתכן כי המשיב ראה במשלוח תעודת הנישואין משום בקשה בכתב, כאשר במקרה הנדון עדת המשיב אישרה כי במקרה זה הייתה פנייה של עובדת הרווחה. לטענת המערערת נקודה זו אינה שנויה במחלוקת, וכי אין ספק כי המשיב הכיר בכך שהמערערת הגישה בקשה כדין ואף אושרה בקשתה. לטענת המערערת אין במקרה הנדון דרישה לתגמול רטרואקטיבי, אלא דרישה לתשלום מענק לו זכאית המערערת בדין, ואשר לא שולם לה. לטענת המערערת לשונו של סעיף 12א' לחוק משפחות מפורשת וקובעת כי המענק "ישולם" ללא דרישות נוספות אותן מציג המשיב כעת. בהתייחס לתיקון בחוק התגמולים טוענת המערערת כי התיקון לחוק קובע המשך תגמולים לאלמנה אף בעת נישואיה בשנית. מכאן שאף אלמנות שקיבלו בעבר את המענק זכאיות לתגמולים אלו, ואין הדבר מצדיק לשלול ממנה את תשלום המענק. דיון והכרעה הסעיף הרלוונטי לערעור הנדון הוא סעיף 12א' בנוסחו במועדים הרלוונטיים לערעור. נציין כי סעיף 12א' בוטל בתיקון מס' 30 תש"ע-2009, בתיקון זה תוקנה הגדרת "אלמנה" בחוק כך שגם אלמנה שנישאה לאחר, תחשב אלמנה לצורך קבלת תגמולים על פי החוק. בכך שינה התיקון את המצב שקדם לו לפיו בעת שהאלמנה נישאה שוב, הופסקו תגמוליה והיא הייתה זכאית לתשלום מענק נישואין. סעיף 12א' בנוסחו במועד הרלוונטי לערעור, קבע כדלקמן : "12א. (א) אלמנה של נספה שהסעיפים 7(א) , 7(ג) או 8 חלים עליה ושנישאה - בטלה מיום נישואיה זכותה לתגמולים לפי חוק זה, פרט לזכות לפי סעיף 13; אולם רשאי קצין התגמולים להעניק לאלמנה כאמור שהסעיפים 7(א) או 8 חלים עליה, אם הגישה בקשה על כך עד תום ששה חדשים מיום נישואיה, מענק שלא יעלה על סכום שהוא פי ששים מחלקה האישי בתגמולים, כמשמעותו בסעיף 30(ו). (ב) מחצית המענק לפי סעיף זה תשולם לאלמנה עם אישור בקשתה לכך, אך לא לפני הנישואין, והמחצית השניה תשולם לה כתום שנתיים לאחר הנישואין. (ג) הופקעו הנישואין השניים תוך שנתיים מיום שנתקיימו על ידי מות בן-הזוג, או בכל זמן שהוא כתוצאה מהליכים שהחלו בהם תוך שנתיים מיום שנתקיימו, ישולמו לאשה מיום הפקעת הנישואין אותם התגמולים שהיו משתלמים לה אותה שעה לולא נישאה; אולם אם כבר שולם לה מענק לפי סעיף זה, יעכב קצין התגמולים את תשלומם של התגמולים עד אשר הסכום שעוכב יהיה שווה למענק שקיבלה, ובלבד שלא יעוכב בשום חודש סכום העולה על מחצית התגמול המגיע לאשה אותו חודש; לא הספיק קצין התגמולים לעכב את תגמולי האשה עד כדי שיעור המענק שקיבלה, תהיה היתרה חוב של האלמנה או של עזבונה לאוצר המדינה". נציין כי נקודת המוצא בערעור הנדון היא כי המערערת או מי מטעמה הגישו למשיב בקשה לתשלום מענק נישואין. יוער, כי נקודת מוצא זאת היא הכרחית, שכן אם נקבע כי בקשה כזאת לא הוגשה תדחה תביעתה של המערערת כולה וזאת בהתאם לסעיף 12א הקובע כי הבקשה תוגש תוך 6 חודשים מיום נישואיה. המחצית הראשונה של מענק הנישואין בהתייחס לתשלום המחצית הראשונה של המענק, לגביו טוען המשיב כי הוא שולם למערערת, בעוד שהמערערת טוענת כי לא שולם לה, הרי לאחר ששמענו את העדויות בתיק ועיינו בטענות הצדדים, אנו קובעים כי דין טענת המערערת כי לא שולמה לה המחצית הראשונה של המענק - להדחות. הוועדה מקבלת במקרה הנדון את טענת המשיב כי הוראה לביצוע תשלום מהווה אישור על התשלום, וכי לא ניתן לחייב את המשיב לאחר שלושים שנה, להמציא מסמכים נוספים להוכחת טענה זאת. לעניין זה הוועדה מקבלת את טענת המשיב, כי במקרה הנדון פועלת לזכותו חזקת תקינות פעולת הרשות המנהלית, וכי במקרה הנדון הוצאת הוראת תשלום, וכן שליחת מכתב למערערת בדבר ביצוע התשלום, מוכיחים כי הסכום שולם למערערת. לעניין זה אנו מקבלים את עדותה של הגב' אטיאס כי כאשר ישנה הוראת תשלום אז באופן כמעט וודאי (99%) הכסף עובר, אך לא ניתן כעת לבדוק זאת לשנת 1980, שכן אין נתונים במערכת. בהתייחס לטענות המערערת לעניין עדותה של הגב' אטיאס, ולכך כי על המשיב היה לזמן לעדות עדים שעבדו בתקופה הרלוונטית, הרי שדין הטענה להדחות. ראשית, נציין כי עצם הפנייה של המערערת למשיב לאחר 30 שנים בטענה כי התשלום הראשון לא שולם, יש בה שיהוי רב, אשר פוגע במשיב וביכולתו לסתור טענה זאת. זאת בשים לב לכך כי באותה העת לא עבדו בצורה ממוחשבת, כפי שעובדים היום, וכן בהתחשב ביכולתו של המשיב לשמור את כל המסמכים מאותה תקופה המוכיחים את ביצוע התשלום. לעניין זה בעצם הפנייה למשיב לאחר שנים כה רבות יש בבחינת נזק ראייתי למשיב הפועל לחובתה של המערערת. עוד נציין כי אנו מקבלים את טענת המשיב כי יש לדחות את טענת המערערת בדבר חובתו של המשיב לזמן עובדים, אשר עבדו במשיב לפני שלושים שנה. אין זה סביר לחייב את המשיב בזימון עובדים מתקופה זו, אף מהנימוק כי אין זה וודאי כי הם יזכרו תשלום שנעשה לפני שנים כה רבות, ואשר נעשה במסגרת עבודתם השגרתית של עובדי המשיב. יוער, כי ככל שסברה המערערת כי עדים אלו יכולים לסייע לה, יכלה להגיש בקשה לזימונם לעדות, אך היא לא עשתה כן. המערערת נשאלה בעדותה לעניין טענתה בדבר אי קבלת המחצית הראשונה של המענק והשיבה כך: "אני יודעת שלא קיבלתי. בדקתי זאת בבנק עכשיו". כאשר נשאלה האם יש לה אישור מהבנק כי בתקופה זו לא נעשו לחשבונה העברות בנקאיות, השיבה כי אין לה אישור, שכן הבנק לא יכול להגיע לשנים 79-80, ואין תשובה חד משמעית אם נכנס הכסף או לא. לאור קביעתנו לעיל לפיה יש לראות בהוראת תשלום המענק כמהווה הוכחה לביצוע התשלום, כאשר מנגד לא המציאה המערערת כל ראיה הסותרת מסמך זה, אנו דוחים את טענת המערערת וקובעים כי שולמה לה המחצית הראשונה של מענק הנישואין. המחצית השנייה של מענק הנישואין בהתייחס לתשלום המחצית השנייה של מענק הנישואין אין מחלוקת כי מחצית זו לא שולמה למערערת. לעניין זה טוען המשיב כי היה על המערערת לפנות למשיב לאחר שנתיים לצורך קבלת המענק, בעוד שהמערערת טוענת כי היה על המשיב לשלם לה גם ללא פניה מצידה. לעניין זה סבורה הוועדה כי דין הערעור להתקבל. הוועדה מקבלת את טענות המערערת כי סעיף החוק אינו מחייב פנייה של המערערת לצורך קבלת התשלום והיה על המשיב לשלם למערערת גם ללא פניה מצידה. בחוק עצמו לא נכתב כי על האלמנה לפנות לצורך קבלת התשלום השני אלא נאמר כי המחצית השניה "תשולם לה" כתום שנתיים לאחר הנישואין. זאת בשונה מחלקו הראשון של הסעיף המחייב פניה למשיב תוך תקופה של שישה חודשים ולהגיש הבקשה לקבלת מענק נישואין. מעיון בסעיף החוק עולה כי נושא קבלת המחצית השנייה אינו תחום בזמן, סעיף החוק אינו קובע כי על האלמנה לפנות לצורך קבלת המחצית השנייה, ואף אינו קובע תוך כמה זמן עליה לפנות. לעניין מועד הפניה לצורך קבלת מענק ראו פסק הדין בעניין ו"ע (ת"א) 627/05 חגית לשם נ' קצין תגמולים (מיום 12.11.06, פורסם במאגרים המשפטיים) שם התייחסה הוועדה למועד הפנייה למשיב לצורך קבלת מענק נישואין ליתום, תוך הבחנה בין המועד הרלוונטי לקבלת מענק בשונה מהמועד לקבלת תגמולים. בפסק דין זה התייחסה הוועדה גם לחוק הביטוח הלאומי שגם בו ניתנים מענקים כמו מענק נישואין וציינה את הדברים הבאים : "סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה - 1995), הקובע : "כל תביעה לגימלת כסף תוגש תוך שנים עשר חדשים מהיום שבו נוצרה עילת תביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גימלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור", כותב כב' הנשיא גולדברג כך: "לדעתי, מקום בו מבוטח אינו תובע את המגיע לו מחוסר ידיעה, או מסיבה טובה אחרת, דוגמת זאת שנדונה בענין ממן (דב"ע נג/26- 0הנ"ל), אין כל הצדקה שלא להעניק לו את הקצבה בתוקף למפרע, מיום הזכאות. הוראות סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי צריך שתהיינה ישימות, רק מקום בו יש צורך להוכיח ארוע (כגון פגיעה בעבודה) שלא באמצעות מסמך רשמי." דיון (ארצי) נד/0-87 חביבה אליעזר נ' המוסד לביטוח לאומי כז (1) 233. ועוד מעניין לראות כי המוסד לביטוח לאומי קבע הנחיות למקרים שהתביעה הוגשה לאחר המועד האמור (ההנחיות הפנימיות של המוסד בדבר הפעלת שיקול הדעת במקרים של שיהוי בהגשת התביעה לגמלה. הנחיות אלה הן מיום 1.8.1991, והן תוקנו ביום .(4.5.1993 ובין היתר נקבע בהן כך: " .3לגבי מענקים - תשלומים חד-פעמיים מענק שאירים, מענק נישואין, מענק לידה, מענק פטירה - כל אחד ממענקים אלה ישולם, אם נתבע תוך 24 חודשים מתום החודש שבו נוצרה העילה למענק. מענק שאירים או מענק נישואין, שנתבע מאוחר יותר, ישולם בניכוי 1/36 מסכום המענק המלא (לגבי מענק שאירים) או 1/18 מסכום התשלום הראשון או השני של המענק, לפי הענין (לגבי מענק נישואין) כנגד כל חודש של איחור שמעל ל- 24 החדשים). מענק שאירים ומענק נישואין למי שקיבל קצבה ישולם ללא הגבלה בזמן הגשת התביעה." כלומר המוסד לביטוח לאומי מצא דרך להפחית מענקים ממי שלא הגיש את התביעה במועד באופן מדורג, אולם לא קבע שהמענק במלואו לא ישולם רק בשל איחור בהגשת הבקשה. בחוק הביטוח הלאומי המענקים נכללים בגדר "גימלת כסף", עליה חל סעיף 128." במקרה הנדון בו לא נקבע במפורש בחוק המשפחות כי על האלמנה לפנות בבקשה לצורך קבלת המחצית השנייה של המענק, לאור תכליתו של החוק, כאשר המענק היווה מעין פיצוי על התגמולים החודשיים הנפסקים, וכן לנוכח הנחיות הביטוח הלאומי, אנו סבורים כי יש לקבל את הפרשנות ההולכת לקראת המערערת ומאפשרת לה קבלת המחצית השנייה של המענק. בהתייחס לטענת המשיב לפיה חובתה של האלמנה לפנות למשיב לשם קבלת המחצית השנייה, שכן רק אם המשיכה להיות נשואה היא מקבלת את המחצית השנייה בעוד שאם התגרשה היא אינה זכאית לה, הרי שאין אנו מקבלים טענה זאת. שכן, כפי שטוענת המערערת, קודם לתשלום המענק יכול המשיב לפנות למערערת לשם בדיקת הסטטוס שלה, או לעשות פעולות אחרות לשם בדיקת מצבה המשפחתי, ואין מקום לדחות תביעתה לקבלת המחצית השניה של המענק מנימוק זה. באשר לטענות המשיב לפיהן תשלום המחצית השנייה כיום מחמיצה את מטרת החוק לסייע לאלמנה בעת נישואיה החדשים. כמו גם הטענה כי כיום בהתאם לתיקון לחוק מקבלת המערערת תגמולים על פי החוק, הרי שכללי הפרשנות לחוק בהיותו חוק סוציאלי וחוק שמטרתו להיטיב ככל הניתן עם כל אלה שמצבם הקשה איתרע בשל שירות הצבאי של קרוב משפחתם, מחייב אותנו בפרשנות לטובת המערערת. זאת בייחוד לאור הוראות חוקים אחרים, כגון חוק הביטוח הלאומי, אליו התייחסנו לעיל, המאפשר קבלת המענק גם לאחר איחור בבקשה לקבלתו. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו. המשיב ישלם למערערת את המחצית השנייה של מענק הנישואין. בנסיבות העניין בהן רק חלקו של הערעור התקבל כמו גם כי הבקשה הוגשה לאחר שנים רבות, אין הוועדה עושה צו להוצאות. תיק המשפחות יוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. נישואין / חתונהצבאאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותמענקאלמנות / אלמניםצה"ל