קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מקדמה על חשבון מימון הוצאות בחירות: לפניי תביעה שהגישה הכנסת נגד מפלגת חץ - המפלגה החילונית הציונית (להלן: מפלגת חץ) להשבת סכומי כסף ששולמו לה כמקדמה על חשבון מימון הוצאות הבחירות לכנסת ה-17, שהתקיימו ביום 28.3.06, לאחר שנמצא על פי תוצאות הבחירות כי מפלגת חץ אינה זכאית למימון הוצאות הבחירות על פי חוק מימון מפלגות, תשל"ג-1973 (להלן: חוק המימון או החוק). עניינה של התביעה בשאלה העקרונית האם על פי הוראות חוק המימון על מפלגה שקיבלה מקדמה על חשבון מימון הוצאות הבחירות, אך קיבלה בבחירות פחות מאחוז אחד מן הקולות, להשיב את כספי המקדמה שניתנו לה; ובשאלה הקונקרטית האם על מפלגת חץ להשיב את כספי המקדמה שקיבלה לפני הבחירות לכנסת ה-17. העובדות הנדרשות לענין 1. סיעת חץ התפלגה מסיעת שינוי בחודש פברואר 2006, עובר לבחירות לכנסת ה-17. קבוצה של תשעה חברי כנסת, בראשות חה"כ אברהם פורז, פרשה מסיעת שינוי, שהיתה מיוצגת בכנסות הקודמות, ה-15 וה-16. מאחר שלא היה סיפק בידי קבוצת הפורשים לרשום מפלגה חדשה, "השתלטו" חברי הקבוצה על "מפלגת מדף" לא פעילה בשם "אחדות למען העליה" ושינו את שמה עובר לבחירות, ביום 20.3.06, למפלגת חץ על מנת להתמודד בשם זה בבחירות (מוצג ת/1). כדברי חה"כ פורז (להלן: פורז) בעדותו: "אנו 'השתלטנו' על המפלגה הזאת ב-2/2006 בערך והגשנו רשימת מועמדים בשם החדש וגם שינינו את שם המפלגה לפני הבחירות שהיו ב-28.3.06... ההודעה הזאת על שינוי השם היא שבוע לפני הבחירות... המקדמה שולמה אחרי שהגשנו את רשימת המועמדים לכנסת לועדת הבחירות המרכזית בשם חץ" (בעמ' 32). דברים אלו אושרו אף בתצהירו של חשב הכנסת בתקופה הרלבנטית, מר אבי לוי (להלן: לוי). לדבריו, בחודש ינואר 2006 התפלגה הסיעה החילונית מסיעת שינוי. "בהמשך, ולאחר שהסיעה עברה התפלגות נוספת [זו של סיעת חץ], קבעה ועדת הכנסת, ביום 5.2.06, לבקשתה של הסיעה החילונית, כי הסיעה תייצג את מפלגת אחדות למען עליה. בהמשך, ביום 20.3.06, שונה שמה של מפלגה זו למפלגה החילונית הציונית - חץ..." (סעיף 11 לתצהירו). על פי נספח ת/7 לתצהירו של לוי, התקבלו כספי המקדמה בידי הנתבעת בסכום של 6,188,940 ₪ ביום 12.2.06. על פי תוצאות הבחירות לכנסת ה- 17, קיבלה מפלגת חץ מעט יותר מ- 10,000 קולות, שעה שאחוז החסימה עמד על למעלה מ- 60,000 קולות. ביום 3.4.06, לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות, פנה לוי במכתב לפורז (נספח ת/8 לתצהיר לוי) והפנה אותו לחוות דעתה של היועצת המשפטית של הכנסת מיום 9.2.06, לפיה הנתבעת אינה זכאית למימון בחירות. עוד נאמר שם, כי טרם גובשה העמדה המשפטית בשאלת החזר כספי המקדמה שקיבלה הסיעה. ביום 9.4.06, במכתבה של היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין (להלן: אלשטיין), נדרש פורז להשיב את כספי המקדמה שקיבלה מפלגת חץ. 2. על פי האמור בתצהירו של לוי, הטיפול בנושא החזר מקדמות החל לקראת הבחירות לכנסת ה-16 (שהתקיימו ביום 28.1.03) בעקבות חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של הכנסת דאז, עו"ד אנה שניידר, שאף זכתה לגיבוי היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, במכתבו מיום 14.1.03 (נספח ת/3 לתצהיר לוי). ביום 15.12.02 ערך לוי מכתב המופנה לנציגי הסיעות והמביא לידיעתם את דבר החובה להשיב את כספי המקדמה אם יתברר לאחר הבחירות שהסיעה אינה זכאית למימון (נספח ת/1 לתצהירו). מכתב זה נמסר לפי הטענה על ידי עובדת חשבות הכנסת, גב' טובי חכימיאן (בעמ' 17, שורה 20), לנציגי הסיעות והם אישרו את קבלתו בחתימת ידם על גבי מסמך בכתב יד שכותרתו "סיעות שקיבלו את המכתב לגבי המקדמה" (נספח ת/2 לתצהירו). המכתב כולל שמות של סיעות, ולצידם נרשם בחלק מן המקרים "לפקסס" בתוספת מספר טלפון, ובאחרים מופיעה חתימה בלבד, ללא ציון שם החותם. אציין, כי באותה עת שימש פורז נציג סיעת שינוי שהוסמך לפעול בשמה לענין חוק המימון לפי סעיף 6(א) לחוק, והוא גם נציגה של הנתבעת, יחד עם חה"כ רשף חן, לענין זה. לצד השם "שינוי" מופיעה חתימה בלתי ברורה ללא ציון זהותו של החותם. לוי לא יכול היה לזהות למי שייכת החתימה (בעמ' 20, שורה 16), ופורז העיד שמעולם לא ראה את המכתב נספח ת/1 והחתימה על גבי הנספח ת/2 איננה חתימתו (בסעיף 20 לתצהירו, בעמ' 31, שורות 16-2: "אין לי מושג [של מי החתימה]. בכל אופן אלי זה לא הגיע ואני הייתי צריך להיות האיש שאליו זה מגיע, הייתי גזבר, מורשה ומנהל מערכת הבחירות"). לאחר הבחירות לכנסת ה-16 התברר שעל שלוש מפלגות להשיב כספי מקדמות: מפלגת המרכז, מפלגת האחדות הלאומית, ומפלגת אחדות למען העליה (שעל "חורבותיה" הוקמה לאחר מכן מפלגת חץ). האחרונה השיבה את כספי המקדמה ביום 17.3.03, ועם השתיים הנותרות נוהלה התכתבות (נספח ת/4 לתצהיר לוי) שלא הניבה דבר. בסופו של דבר הוגשו תביעות נגד מפלגת המרכז (ביום 31.1.10) ונגד מפלגת האחדות הלאומית (ביום 10.6.09) לאחר שהוגשה ביום 29.12.08 התביעה דנן, המתייחסת לכנסת ה-17. היינו, הכנסת לא הגישה תביעות נגד המפלגות החייבות בהשבה בתקופה שבין הכנסת ה-16 לכנסת ה-17, בין השנים 2003 עד 2006. 3. אשר לבחירות לכנסת ה-17, על פי האמור בתצהירו של לוי, ביום 9.2.06 שלחה היועצת המשפטית של הכנסת, אלשטיין, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני (דוא"ל), מכתב לכל חברי הכנסת שכותרתו "החזר כספי מקדמה ששולמו על חשבון הוצאות הבחירות". מכתב זה (נספח ת/1 לכתב התביעה) מתרה בחברי הכנסת, כי סיעה שתקבל מקדמה אך לא תיבחר שוב לכנסת או לא תקבל לפחות אחוז מן הקולות, או סיעה שתקבל מקדמה העולה על המימון המגיע לה ולא ניתן יהיה לנכות את התשלום העודף מהמימון השוטף, תידרש להחזיר את כספי המקדמה שקיבלה או את הכספים שקיבלה ביתר. לתצהירו של לוי צורפה הודעת דוא"ל מיום 9.2.06, המיועדת ל"רשימת חברי הכנסת" וכן לנמענים נוספים ובהם לוי עצמו (נספח ת/6 לתצהירו). מהודעת הדוא"ל ניתן להבין כי צורף לה קובץ WORD שכותרתו: "מכתב לחברי הכנסת - החזר תשלום". קובץ זה לא צורף לתצהירו של לוי, ואולם בחקירתו החוזרת אישר לוי שהוא עצמו קיבל את הודעת הדוא"ל נספח ת/6 לתצהירו (בעמ' 28, שורות 8-7), והוסיף שאותו קובץ שצורף להודעת הדוא"ל הוא מכתבה של אלשטיין מיום 9.2.06, שצורף כנספח ת/1 לכתב התביעה (שם, בשורות 18-17). ב"כ הנתבעת התנגד להגשתו של המכתב מיום 9.2.06 כראיה באופן זה וטען, כי לא זו בלבד שהמכתב עצמו לא צורף כנספח לתצהירו של לוי (שלא כהודעת הדוא"ל, נספח ת/6), אלא מדובר במכתב, שלוי לא ערך ולא שלח, כי אם היה לכל היותר אחד מנמעניו, ולכן אינו יכול להעיד מכלי ראשון על נסיבות עריכתו ודיוורו (ראו בעמ' 24, 28 ו-60). ב"כ הכנסת טען, לעומת זאת, כי העובדה שלוי קיבל את הודעת הדוא"ל ואת הקובץ שצורף לה מהווה ראיה לכך שאף יתר נמעניה קיבלו אותה ואת הקובץ שצורף לה. פורז בתצהירו ובעדותו טען שלא ראה מעולם את הודעת הדוא"ל מיום 9.2.06 או את מכתבה של אלשטיין מאותו יום (בסעיף 20 לתצהירו; "מעולם לא ראיתי את המייל הנטען לפני הבחירות" - בעמ' 33, שורה 20). בתשובה לשאלה אם נהג לקבל מכתבים בדוא"ל באותה עת, השיב פורז: "חודש לפני המכתב הזה הייתי עסוק במערכת הבחירות והייתי בת"א וכמעט ולא הגעתי לכנסת למעט ועדת הבחירות או ועדת הכנסת ולכן לא פתחנו מיילים ולא הסתכלנו על מיילים, זה לא עניין אותנו, היינו עסוקים בבחירות" (בעמ' 33, שורות 27-25). ובהמשך הסביר, כי העוזרים הפרלמנטריים שלו היו "פותחים" את כל הודעות הדוא"ל וכותבים מכתבי תשובה לפונים "ומסננים את החומר ואלי היה מגיע רק מה שהיה חשוב. אני לא ידעתי אז לפתוח מיילים" (בעמ' 33, שורה 30 - עמ' 34, שורה 1). לדבריו, לא עשה "מחקר" בעקבותיה של הודעת הדוא"ל, אך "אני מניח שאם מכתב כזה חשוב היה מגיע לתיבת המייל אם אחד העוזרים שלי היה מוציא את זה ורואה את זה היה נותן לי" (בעמ' 34, שורות 18-17). במכתב תשובה מיום 28.5.06 (נספח 11 לתצהיר לוי), כתב פורז לאלשטיין: "לא זכור לי שמכתבך מיום 9.2.06 הגיע לידי וגם חברי כנסת נוספים ברשימת חץ לא זוכרים כי קיבלו מכתב זה. המכתב נכתב בתקופת פגרת הכנסת כאשר חברי הכנסת היו עסוקים בבחירות ולא היו נוכחים במשכן הכנסת". אין חולק כי ביום 9.2.06 היתה הכנסת בפגרת בחירות. לוי העיד בענין זה, כי "נוכחותם של הח"כים בכנסת בפגרת בחירות היא פחותה באופן משמעותי אבל זה לא לגמרי שהם לא נמצאים יש גם נציגי סיעות בכנסת וועדת הבחירות מתנהלת במשכן הכנסת" (עמ' 25, ש' 3-1). 4. לאחר הבחירות לכנסת ה-17 התברר שגם מפלגת שינוי, בנוסף לנתבעת, צריכה להשיב את כספי המקדמה. ביום 24.2.09, לאחר שלא הוסכם על הסדרת החוב ללא צורך בנקיטת הליכים, הגישה הכנסת תביעת השבה גם נגד מפלגת שינוי. עד כאן הרקע העובדתי. טענות הצדדים וההליכים עד כה 5. הנתבעת טוענת, כי במשך 30 שנות קיומו של חוק המימון נהגה פרשנות אחרת לחוק המימון, לפיה מפלגה שקיבלה מקדמה למימון הוצאות בחירות אינה נדרשה להשיבה, גם אם לא עברה את אחוז החסימה. נטען, כי פרשנות זו היא הפרשנות הראויה לחוק המימון ויש לאמץ אותה גם להבא. עוד נטען, כי ההחלטה לפתוח נגד מפלגת חץ בהליכים משפטיים נגועה בחוסר סבירות ומקורה בעתירה שהוגשה בנושא זה לבג"ץ על ידי עמותת אומץ (בג"ץ 10858/08) . לבסוף נטען, כי קיימות מפלגות נוספות אשר לשיטת הכנסת חייבות להשיב כספי מקדמות, אך עד כה לא הוגשו תביעות נגדן. 6. על פי החלטה מיום 14.6.09 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. עמדתו בשאלות שבמחלוקת היתה, כי על הנתבעת להשיב את כספי המקדמה שניתנו לה. היועץ המשפטי לממשלה אימץ בענין זה את חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה באותה עת, מר יהושע שופמן, מיום 14.1.03, שניתנה בעקבות פניה של היועצת המשפטית של הכנסת דאז, עו"ד אנה שניידר. מר שופמן סבר, כי סיעות ורשימות מועמדים שקיבלו מקדמות על חשבון מימון הוצאות הבחירות ולא קיבלו לפחות אחוז אחד מהקולות כשרים, חייבים להחזיר את המקדמות שקיבלו. 7. ביום 2.5.10, לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית מטעם הכנסת, הגישה מפלגת חץ בקשה לסילוק התביעה על הסף. טענותיה של הנתבעת היו כי הכנסת נעדרת סמכות להגיש את התביעה וכי לא הצביעה על מקור סמכות להגשתה; כי לא מתקיימת יריבות בין הכנסת לבין מפלגת חץ שכן המדינה, שכספי המימון באים מתקציבה, ולא הכנסת, צריכה היתה להגיש את התביעה; כי התביעה הוגשה בניגוד להוראות סעיף 59 לתקנון הכנסת (כיום סעיף 97א1) וללא אישור יו"ר הכנסת דאז, חה"כ דליה איציק, כממונה על ביצוע החוק; וכי התביעה הוגשה לכתחילה נגד מפלגת חץ בלבד, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות שלה, ורק לאחר הגשת כתב ההגנה על ידה, הגישה הכנסת תביעות דומות נגד שלוש מפלגות נוספות. ביום 16.11.10 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסילוק על הסף ומאמצת את תשובת הכנסת ואת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שתמך בה. נקבע, כי הגשת התביעה מצויה ב-ד' אמות סמכותו של יו"ר הכנסת, הממונה על ביצועו של חוק המימון (סעיף 20 לחוק), אשר אחראי להעברתם של כספי המימון למפלגות, לרבות המקדמות, באמצעות חשבות הכנסת, כמו גם להשבתם לאוצר המדינה. בכל הנוגע להליך אישור הגשת התביעה נקבע שם, כי "החלטה על נקיטת הליכים משפטיים להשבת כספי מימון מפלגות היא בגדר פעולותיה של הכנסת בכובעה כרשות מנהלית, ועליה להתקבל על ידי בעלי התפקידים הרלוונטיים בכנסת על בסיס שיקולים אובייקטיביים, ענייניים ומקצועיים-משפטיים. אשר לטענה, כי הגשת התביעה טעונה אישורה של יו"ר הכנסת דאז וכי הכנסת לא הוכיחה כי אישור כזה אכן ניתן, נראה לי כי ניתן להסתפק בהבהרתה של ב"כ הכנסת כי יו"ר הכנסת אישרה את הגשת התביעה. זאת ועוד, כפי שטענה ב"כ הכנסת, עומדת לזכותה של הכנסת, ככל כרשות ציבורית, חזקת תקינות פעולות המנהל. לפיכך, משהוגשה התביעה, חזקה כי הוגשה כדין, באישורם של בעלי התפקידים הרלוונטיים. יחד עם זאת, אם במהלך בירורה של התביעה, תוסיף מפלגת חץ ותטען כי קיימת בענין זה מחלוקת עובדתית, יוכלו הצדדים להביא ראיות להוכחת טענותיהם בדרך המקובלת במסגרת שלב ההוכחות". אשר לטענות בדבר אכיפה סלקטיבית ופגיעה באינטרס ההסתמכות נקבע, כי אלה אינן מקימות עילה לדחייה על הסף. המסגרת המשפטית - חוק מימון מפלגות 8. חוק המימון מסדיר את תשלומם של כספים מאוצר המדינה למפלגות. הכספים מועברים למפלגות, באמצעות יו"ר הכנסת, בתנאים הקבועים בחוק. סעיף 2 לחוק קובע, כי כל סיעה זכאית למימון לצורך שלוש מטרות: מימון הוצאות הבחירות בתקופת הבחירות; מימון הוצאות שוטפות במהלך הכהונה בכנסת; ומימון התשלומים לצוות הפרלמנטרי. ענייננו במימון הניתן למטרה הראשונה - הוצאות הבחירות בתקופת הבחירות. הנוסחה לחישוב סכום המימון קבועה בסעיף 3 לחוק. על פי הוראת הסעיף, מימון הוצאות הבחירות של "סיעה חדשה" כמשמעותה בסעיף 16 לחוק (היינו, מפלגה שלא היתה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת) יהיה לפי יחידת מימון (כהגדרתה בסעיף 1 לחוק) לכל מנדט שבו זכתה הסיעה החדשה בבחירות לכנסת, בתוספת סכום השווה ליחידת מימון אחת (סעיף 3(א) לחוק המימון). לעומת זאת, המימון לו זכאית "סיעה" (במובחן מסיעה חדשה) יהיה לפי מספר יחידות המימון המתקבל ממספר המנדטים שהיו לה בכנסת היוצאת בתוספת מספר המנדטים בהם זכתה בכנסת הנכנסת מחולק בשתיים, בתוספת סכום השווה ליחידת מימון אחת (סעיף3(ב) לחוק). סעיף 2(א1) לחוק המימון קובע, כי רשימת מועמדים אשר לא זכתה אף במנדט אחד בכנסת הנכנסת, אך זכתה באחוז אחד ממספר הקולות הכשרים, תהיה זכאית למימון הוצאות הבחירות בסכום השווה ליחידת מימון אחת. חוק המימון קובע, אפוא, כי מפלגה שהתמודדה בבחירות ולא זכתה ולו באחוז אחד מן הקולות לא תהא זכאית למימון הוצאות הבחירות מאוצר המדינה, ואילו מפלגות המיוצגות בכנסת יהיו זכאיות למימון הוצאותיהן בבחירות בשיעורים משתנים, בין היתר, בהתאם לאבחנה אם מדובר בסיעה חדשה או בסיעה ותיקה. במילים אחרות. על פי הוראות סעיף 2 לחוק, הקובע את הזכות למימון הוצאות ותשלומים מאוצר המדינה, זכות זו מוקמת ל"סיעה" (בכפוף לאמור בסעיף 2(א1) לחוק ביחס לרשימת מועמדים כמובא לעיל) שזכתה במנדט אחד לפחות בבחירות, בין היתר עבור הוצאותיה בבחירות, ואין המדובר בזכות הניתנת בגין עצם ההשתתפות בבחירות, ללא זכיה. 9. סוגיית השבת כספי מקדמה שהתקבלה על חשבון מימון הוצאות הבחירות, שבה עוסקת תביעה זו, מוסדרת בסעיף 4 לחוק המימון. הסעיף קובע, כי סיעה שמסרה ליו"ר הכנסת אישור של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית על כך שהגישה רשימת מועמדים לכנסת הבאה, "תשולם לה מיד מקדמה על חשבון המימון של הוצאות הבחירות שלה" בסכום השווה ל-60% מיחידת מימון אחת לכל חבר כנסת שנמנה עם הסיעה ביום הגשת רשימת המועמדים (סעיף 4(א) לחוק). עוד נקבע, כי סיעה המונה פחות מחמישה חברי כנסת רשאית לבקש מקדמה כאמור כאילו מנתה חמישה חברי כנסת, "ובלבד שהפקידה בידי יו"ר הכנסת כתב ערבות בנקאית עצמאית, להנחת דעתו, על ההפרש שבין סכום המקדמה לפי סעיף קטן זה לבין סכום המקדמה המגיע לה לפי סעיף קטן (א)" (סעיף 4(א1) לחוק). זאת ועוד. רשימת מועמדים רשאית אף היא לבקש מקדמה על חשבון מימון הוצאות הבחירות שלה בשיעור הנ"ל של 60% מחמש יחידות מימון, ובלבד שהפקידה כתב ערבות בנקאית בידי יו"ר הכנסת (סעיף 4(א2) לחוק). לאחר הבחירות תיערך התחשבנות ביחס למימון הוצאות הבחירות על פי תוצאות הבחירות: כאשר המימון לו זכאית הסיעה גדול מסכום המקדמה, תקבל הסיעה השלמה לסכום מימון הוצאות הבחירות שלו היא זכאית על פי סעיף 4(ב) לחוק לאחר ניכוי המקדמה (סעיף 4(ג) רישא לחוק); ואילו כאשר המימון שלו זכאית הסיעה נופל מסכום המקדמה, "תנוכה היתרה מן הסכום הראשון או מן הסכומים הראשונים המגיעים לה למימון הוצאותיה השוטפות" (סעיף 4(ג) לחוק, ומקום שניתנה ערבות בנקאית על פי סעיפים 4(א1) או 4(א2) לחוק המימון, "יורה יושב ראש הכנסת על מימוש הערבות הבנקאית, כולה או חלקה, עד להפרש שבין סכום המקדמה ששולמה לבין הסכום המגיע כאמור" (סעיף 4(ג1) לחוק)). עד כאן סקירת ההסדרים שקובע חוק המימון. נעבור עתה לבחינת השאלה הכללית בדבר פרשנותן של הוראות החוק בשאלת קיומה של חובה להשיב כספים שקיבלה סיעה כמקדמה, משנמצא כי לא קמה לה זכות למימון הוצאות הבחירות שלה. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, נמשיך ונבחן האם על מפלגת חץ להשיב את כספי המקדמה שקיבלה. דיון והכרעה שאלת קיומה של חובה להשיב כספי מקדמה למימון הוצאות הבחירות 10. במחלוקת הפרשנית שהתגלעה בין הכנסת לבין מפלגת חץ בשאלה זו, עמדתי היא כי יש לבכר את פרשנותה של הכנסת לחוק, אשר מתיישבת עם לשונו, עם תכליתו ועם עקרון השוויון. במה דברים אמורים. סעיף 4 לחוק המימון מסדיר את אפשרות קבלתה של "מקדמה על חשבון המימון של הוצאות הבחירות". "מקדמה" כשמה כן היא, תשלום על חשבון סכום המגיע למקבל המקדמה, ככל שמגיע לו. בענייננו, הזכות למימון הוצאות הבחירות מאוצר המדינה מתגבשת לאחר פרסום תוצאות הבחירות ובהתאם להן, כפי שנקבע בסעיף 2 לחוק. סעיף 4 לא נועד להסיג את גבולו של סעיף 2 לחוק ולקבוע זכות מהותית נוספת למימון שאיננה קבועה בו, אלא אך לתת פתרון מעשי לתקופת הביניים עד שיתברר אם קיימת זכאות למימון, ואם כן - מהו היקפה. כפי שנאמר בעמדת היועץ המשפטי לממשלה: "פשיטא כי בהעדר זכאות למימון על פי חוק נשמט אף הבסיס המונח בבסיס המקדמה. המקדמה אינה עומדת בזכות עצמה ואין היא מקימה זכות יש מאין. המקדמה היא אך אמצעי מימון לתקופת ביניים הניתן לרשימת המועמדים 'על תנאי' - עד תתברר זכותן המהותית למימון" (בסעיף 26). 11. פרשנות זו מתיישבת עם יתר הוראות חוק המימון ומקיימת אחר עקרון השוויון, ויש להעדיפה אף מסיבות אלה. כך, מקום שבו סיעה קיבלה מקדמה בסכום העולה על המימון לו היא זכאית, תקוזז היתרה מהמימון הניתן עבור הוצאותיה השוטפות (סעיף 4(ג) לחוק). כמו כן, מקום שניתנה ערבות בנקאית על ידי סיעה המונה פחות מחמישה חברי כנסת או על ידי רשימת מועמדים אשר קיבלו מקדמה כמו סיעה המונה חמישה חברי כנסת (סעיפים 4(א1) ו- 4(א2) לחוק, בהתאמה), תמומש הערבות הבנקאית כולה או חלקה בגובה ההפרש שבין סכום המקדמה לבין סכום המימון המגיע. היינו, חוק המימון קבע מנגנון להשבת כספי מקדמות ששולמו ביתר על ידי קיזוז או על ידי מימוש בטחונות כאמור. אכן, חוק המימון לא קבע מנגנון דומה או הוראה פוזיטיבית המחייבת סיעה קיימת, שהתמודדה בבחירות לכנסת אך לא זכתה במנדטים ולפיכך אינה זכאית למימון הוצאותיה בבחירות, להשיב כספי מקדמה שניתנה לה. ואולם, העדרו של מנגנון השבה הקבוע בחוק אינו פוטר מחובת ההשבה. חובה זו קיימת בשל העדרה של הזכות המהותית לכספי המימון. כמו כן, העובדה כי החוק פטר סיעה קיימת מהפקדת ערבות, שלא כמו רשימה חדשה או סיעה קטנה המבקשת לקבל מקדמה גבוהה יותר, ככל הנראה על יסוד ההנחה כי תצליח לקבל מנדטים גם בכנסת החדשה, אינה מצדיקה מתן פטור נוסף - בלתי שוויוני - מהשבת המקדמה מקום שהנחה זו התבדתה. אזכיר, כי ענייננו במימון ציבורי הניתן למפלגה שזכתה בבחירות במנדט אחד לפחות, ולא במימון הניתן בגין עצם ההשתתפות בבחירות. באופן זה, אין כל הצדקה להפלות בין רשימת מועמדים שלא זכתה במנדטים ושאינה זכאית למימון הוצאותיה בבחירות, אשר תשיב את המקדמה שניתנה לה באמצעות מימוש הערבות, לבין סיעה קיימת המצויה באותו מצב אשר כבר זכתה להטבה בכך שלא נדרשה להפקיד ערבות בנקאית. אין כל הצדקה עניינית להבחין בין השתיים, וכאשר תבקשנה שתי אלה להתמודד בבחירות הבאות, עליהן לקבל הזדמנות שווה לעשות כן, בלא שהאחת תהנה מ"עודף" בקופתה הנובע מכספי המקדמה שלא הושבה, ובכך תזכה ליתרון על פני רעותה. כך, גם אין להפלות בין סיעה שלא זכתה במנדטים בבחירות לבין סיעה שזכתה במנדטים אך קיבלה מקדמה בסכום העולה על המימון שלו היא זכאית וש"ההתחשבנות" עימה תיעשה על דרך של קיזוז ממימון ההוצאות השוטפות כאמור. ברור, אם כן, כי הפרשנות שבה אוחזת הנתבעת פוגעת בשוויון בין המפלגות. אשר לכך, לא ניתן להגזים בחשיבותו של עקרון השוויון, במיוחד בהקשר שלפנינו, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה (ראו: בג"ץ 142/89 תנועת לאו"ר - לב אחד ורוח חדשה נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מד(3) 529, 568-567 (1990); בג"ץ 3434/96 הופנונג נ' יו"ר הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 65 (1996), שהובאו בעמדת היועץ המשפטי לממשלה). "חוק מימון מפלגות מבטא, אפוא, תפיסה לפיה הסדר מימון ציבורי הוגן, שוויוני ובשיעור מוגדר הינו תנאי לקיומה של מערכת פוליטית תקינה, המהווה מצידה ערובה לתקינות ההליך הדמוקרטי..." (בג"ץ 10451/08 סיעת קדימה בכנסת נ' יושבת ראש הכנסת, מיום 23.2.11, בפסקה 39, מפי כב' השופטת פרוקצ'יה). בענייננו, בהעדר כל טעם מבורר לסטות מעקרון השוויון, יש לדבוק בו. זאת ועוד. קבלת הפרשנות המוצעת על ידי מפלגת חץ, לפיה יינתן פטור מחובת השבת המקדמה למי שאינו זכאי למימון הוצאותיו, תביא להתנהלות בזבזנית ולא אחראית של הסיעה, גם - ובמיוחד - אם סיכוייה להצליח בבחירות נמוכים. זאת, תוך שימוש בכספי הציבור ועל חשבונו. 12. סיכומה של נקודה זו. הזכות למימון הוצאות הבחירות וסכום המימון נקבעים על פי תוצאות הבחירות ולא על פי גובה המקדמה שהתקבלה עובר להן. לפיכך, מקדמה שלא הבשילה לכדי זכות - יש להשיבה. החובה להשיב כספי מקדמה שניתנה ביתר, לאחר שהתברר היקפה המדוייק של הזכות למימון הוצאות הבחירות, קיימת בין אם נקבע בחוק המנגנון לביצוע ההשבה ובין אם לאו. כמו כן, חובת ההשבה קיימת ביחס לכל המפלגות שהשתתפו בבחירות, באופן שוויוני, ללא אבחנה אם מדובר ברשימה חדשה או בסיעה קיימת. 13. ב"כ הנתבעת הפנה לכך שעל פי הוראות חוק המימון, מפלגה שאינה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת והגישה רשימת מועמדים זכאית לגייס מימון להוצאות הבחירות באמצעות תרומות, בעוד שסיעה קיימת מוגבלת באפשרויותיה לגייס מימון באמצעות תרומות. לא עלה בידי להבין לאיזה צורך הועלתה טענה זו. מכל מקום, סעיף 8ג לחוק קובע כי גם סיעה קיימת וגם רשימת מועמדים רשאיות לוותר על קבלת מימון ציבורי ולהגדיל את תקרת גיוס המימון מתרומות. כמו כן, סעיף 8ד(א) לחוק המימון מחיל על רשימת מועמדים את כל אותן מגבלות החלות על סיעה בסעיף 8 לחוק בנושא קבלת מימון פרטי (ראו: אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות 784-783 (מהדורה שישית, 2005)). עוד הפנה ב"כ הנתבעת להוראות סעיף 13ג לחוק, שכותרתו "דיווח על סיעה שקיבלה מקדמה ולא זכתה במנדט", שם הוטלה (בסעיף קטן (ב)) חובה מפורשת להשבת 15% מכספי מקדמה על נציגי סיעה שקיבלה מקדמה למימון הוצאות בחירות אך לא זכתה בבחירות במנדט מקום שניתן דין וחשבון שלילי על ידי מבקר המדינה ביחס לאותה סיעה. ב"כ הנתבעת טען בהקשר זה, כי מכלל חובת ההשבה הפוזיטיבית שנקבעה בחוק ניתן ללמוד על שלילה משתמעת של חובת ההשבה בכל מקרה אחר. איני סבורה כך. סעיף 13ג לחוק נועד להסדיר מצב דברים חריג ומיוחד המצדיק הטלת אחריות אישית - בגבולות שנקבעו - על נציגי סיעה. לטעמי, הסדר ספציפי זה מניח ממילא קיומה של חובה להשיב כספי מקדמה המוטלת על סיעה שקיבלה מקדמה ולא זכתה במנדט, ונועד לקבוע מעבר לכך גם חובה אישית על נציגי הסיעה מקום שהתנהלות הסיעה מצדיקה זאת. 14. על יסוד כל האמור לעיל יש לקבוע, כי על סיעה שקיבלה מקדמה על חשבון מימון הוצאות הבחירות ולא זכתה ולו באחוז אחד מן הקולות, מוטלת החובה להשיב את כספי המקדמה שקיבלה לאוצר המדינה. נעבור עתה לבחינת השאלה הקונקרטית - האם על מפלגת חץ להשיב את כספי המקדמה שקיבלה לפני הבחירות לכנסת ה- 17. שאלת חובתה של מפלגת חץ להשיב את המקדמה שקיבלה 15. הנתבעת טוענת, כי גם אם תידחה פרשנותה להוראות חוק המימון, אין חולק כי הכנסת לא עמדה על הזכות לקבלת החזר מקדמות מסיעות קיימות שקיבלו מקדמות אך כשלו בבחירות ולא אכפה זכות זו במשך 30 שנים, עד לבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003, שאז גילתה לראשונה את דעתה כי קיימת חובת השבה. הנתבעת טוענת כי היה על הכנסת להודיע באופן מפורש וברור לכל סיעות הכנסת על השינוי הדרמטי במדיניות פרק זמן סביר לפני הבחירות על מנת שיוכלו לכלכל צעדיהן בהתאם, וכי משלא עשתה כן לא קמה זכותה להשבה. הטענה היא, אפוא, כי התנהלות רבת שנים יוצרת מציאות משפטית שעל המבקש לשנותה מוטלת החובה לעשות כן בהליך תקין ומסודר, שאם לא כן יחול השינוי במדיניות רק מכאן ולהבא, לאחר היוודעו. בענייננו, טוענת הנתבעת כי סמכה על הנוהג ששרר בכנסת שלא לדרוש השבת כספי מקדמות מסיעות שלא זכו במנדטים וכי לא ידעה על השינוי במדיניות לפני הבחירות לכנסת ה-17. נפנה להלן לבחינת טענה זו לגופה. האם ניתנה לנתבעת התראה על שינוי המדיניות לפני הבחירות 16. כאמור לעיל, טיפולה של הכנסת בנושא החזר מקדמות החל עובר לבחירות לכנסת ה-16. מפלגת חץ, אשר התפלגה מסיעת שינוי עובר לבחירות לכנסת ה-17, לא היתה קיימת אותה עת. הכנסת טענה, כי יידועה של סיעת שינוי על החובה להשיב כספי מקדמות לפני הבחירות לכנסת ה-16 באמצעות מכתבו של לוי מיום 15.12.02 (נספח ת/1 לתצהירו), עליו באה חתימת מאן דהוא מטעם שינוי (כעולה מנספח ת/2 לתצהירו של לוי), מהווה מכללא גם התראה למפלגת חץ בדבר החובה להשיב את כספי המקדמה שהתקבלה במסגרת הבחירות לכנסת ה-17. דינה של טענה זו להידחות. ראשית, כאמור, מפלגת חץ לא היתה קיימת בעת שמכתבו של לוי מיום 15.12.02 נמסר. אמנם פורז, אשר משמש כנציג של מפלגת חץ שימש בעבר גם כנציגה של סיעת שינוי וכגזבר הסיעה, ואולם אין כל ראיה כי פורז חתם על נספח ת/2 או כי דבר מכתבו של לוי הובא לידיעתו. גם לו היתה ראיה כזו, ספק רב אם הודעה לנציג סיעה אחת יכולה להיחשב כהודעה לסיעה אחרת, רק בשל כך שאותו אדם שימש, בזמנים שונים, נציגן של שתי הסיעות. אעיר בהקשר זה, כי ניתן היה לצפות שהכנסת תתעד המצאתו של מכתב החשב, שחשיבותו אינה מוטלת בספק, באופן רציני ומסודר ולא על גבי מסמך מאולתר בכתב יד שלא ניתן לדלות ממנו באיזה אופן נמסר המכתב (בפקס, ביד), למי ומתי. שנית, לאחר הבחירות לכנסת ה-16 לא ננקטו הליכים משפטיים נגד המפלגות שלא השיבו את כספי המקדמות, לא בסמוך לאחר הבחירות ולא לאחר מכן. לא הוצגו גם כל דיווח לנציגי הסיעות או לכלל חברי הכנסת או התכתבות עימם בנושא זה מלבד מכתבו הנ"ל של לוי שנמסר לנציגי הסיעות, כולן או מקצתן, לפני הבחירות. במצב דברים זה, יש לבחון האם עובר לבחירות לכנסת ה-17 ניתנה הודעה חדשה לחברי הכנסת או לנציגי הסיעות בדבר עמדת הכנסת בנושא חובת ההשבה של כספי מקדמות. 17. כאמור, הכנסת טענה כי התרתה בחברי הכנסת בדבר החובה להשיב כספי מקדמות עובר לבחירות לכנסת ה-17 באמצעות הודעת דוא"ל שנשלחה לכל חברי הכנסת על ידי אלשטיין ביום 9.2.06, שלה צורף מכתבה המפורט בענין זה. מפלגת חץ טענה, כי הכנסת כשלה בהוכחת משלוח המכתב לכל חברי הכנסת, וכי בכל מקרה היא לא ידעה עליו לפני הבחירות. אני סבורה, כי מכתבה של אלשטיין מיום 9.2.06 (אשר צורף כנספח ת/1 לכתב התביעה) - מבחינת תוכנו - מהווה יידוע מספק של חברי הכנסת בדבר עמדת הכנסת בנושא החובה להשיב כספי מקדמות. כך גם איני מקבלת את טענת הנתבעת כי היה על הכנסת לשלוח את המכתב למשרדה של המפלגה או למסור אותו לידיו של נציגה. משלוח המכתב לכל חברי הכנסת מהווה "כיסוי" נאות של כלל הנמענים, לרבות בעלי התפקידים על פי חוק המימון. אשר למחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הוכח דבר משלוח הודעת הדוא"ל, הרי שדרך ההוכחה בה נקטה הכנסת מסורבלת ואינה עולה בקנה אחד עם דיני הראיות. אף אם אניח כי לוי קיבל הן את הודעת הדוא"ל והן את מסמך ה-WORD שצורף לה, המהווה את מכתבה של אלשטיין (כפי שנאמר על ידו רק במסגרת החקירה החוזרת), אין בעובדה זו כדי להוות הוכחה לכך שההודעה והמסמך שצורף לה נשלחו לכל יתר הנמענים. אכן, בראש הודעת הדוא"ל נאמר כי היא מיועדת ל"רשימת חברי הכנסת", ומקום שההודעה הגיעה לאחד הנמענים יש להניח שהגיעה גם לכל השאר. ואולם, רצוי וראוי היה להניח בפני בית המשפט נתונים עובדתיים מכלי ראשון ולא לבקש כי יסיק קיומה של עובדה פלונית על יסוד שורה של הנחות. כך, למשל, לו הובאה אלשטיין לעדות ניתן היה לשמוע מפיה כיצד שלחה את הודעת הדוא"ל, האם ביקשה במסגרת זו אינדיקציה לכך שההודעה נקראה, האם קיבלה תגובות בזמן אמת להודעתה מחברי הכנסת, וכיוצא באלה. אכן, במציאות של ימינו אלה, ואף בשנת 2006, הודעת דוא"ל היא דרך התקשרות מקובלת ואמינה בדרך כלל, במיוחד בין הנמנים עם ארגון או מקום עבודה כמו הכנסת. ואולם, כאמור, נדרשת עדות ברורה בענין זה מפי עורך ההודעה ושולחה באמצעות הדוא"ל, ואין לעודד דרך הוכחה המבקשת להוכיח כי הודעת דוא"ל (כמו גם מכתב או הודעת פקסימיליה) נשלחה לפלוני באמצעות עדות שההודעה התקבלה על ידי אלמוני, שהיה גם הוא מכותב לה. אוסיף, כי משלוח וקבלה של הודעת דוא"ל מתועדים גם במחשבים שבאמצעותם נעשתה הפעולה, ומשכך ניתן להוכיחם גם באמצעות עדות על הנתונים שהעלה "חיפוש" בקרביהם של המחשבים הרלבנטיים. 18. בענייננו, לו היתה באה לפניי ראיה ישירה, כי ביום 9.2.06 שלחה אלשטיין לכל חברי הכנסת את הדוא"ל שקיבל לוי, וכי לדוא"ל זה צורף כקובץ WORD מכתבה מאותו יום המתרה על החובה להחזיר כספי מקדמות בהעדר זכאות למימון, כי אז ניתן היה להניח, בהיעדר ראיה לסתור, שהודעת הדוא"ל הגיעה לתעודתה. בענין זה העיד פורז, כי לא נהג "לפתוח" הודעות דוא"ל בעצמו וכי תפקיד זה נמסר לעוזריו הפרלמנטריים, אשר "סיננו" עבורו את הדואר שהתקבל והעבירו לטיפולו רק את "מה שהיה חשוב". אין מחלוקת, כי הודעת הדוא"ל מיום 9.2.06 היא הודעה "חשובה" אשר שומה היה על העוזרים הפרלמנטריים להעבירה לפורז; ואם לא עשו כן, התרשלו. זאת, גם בתקופה שהכנסת מצויה בפגרת בחירות. בנושא זה אני מקבלת את עמדת ב"כ הכנסת, אשר הצביע על הסכנה שבמתן האפשרות לנמען הודעת דוא"ל להתכחש לקבלתה בשל כך שהנהיג לטענתו שיטת עבודה לפיה האחריות לפתיחת דברי דואר וקביעת דרך הטיפול בהם הואצלה לאחרים. גם לטעמי, שולח הודעת דוא"ל רשאי להניח כי נמען ההודעה - ככל שלא אירעה טעות בכתובת או תקלה בדיוור - קיבל אותה לידיו. שלא כמו דבר דואר רגיל או הודעת פקסימיליה, מגיעה הודעת הדוא"ל לתא הדואר האישי של המקבל, ללא כל צורך ב"תיווך", ובמובן זה ניתן לראות, לכאורה, את השימוש בהודעת דוא"ל כדרך של המצאה אישית לנמען. אם דבר הדואר לא הגיע לתעודתו בשל פגם בסדרי העבודה שהנהיג מקבל ההודעה או התרשלותם של עוזריו, עליו לשאת באחריות לכך. בתביעה דנן, לו הוכיחה הכנסת כדבעי את העובדה הנטענת שביום 9.2.06 נשלחה לכל חברי הכנסת התראה בדבר החובה להשיב כספי מקדמות באמצעות הודעת דוא"ל, ניתן היה לדחות את טענתה של הנתבעת כי לא קיבלה את ההודעה וכי לכן יש לפטור אותה מחובת ההשבה. ואולם, מקום שפורז מכחיש כי ראה את הודעת הדוא"ל מיום 9.2.06 (כך, כבר במכתבו מיום 28.5.06) (ואין ראיה כי ח"כ אחר ממפלגת חץ קיבל את ההודעה), וכאשר נתון זה מצטרף לאי ההוכחה המספקת של הטענה בדבר משלוח ההודעה לכל חברי הכנסת על ידי אלשטיין, יש לקבוע כי לא עלה בידי הכנסת להוכיח שניתנה למפלגת חץ התראה מספקת בדבר החובה להשיב את כספי המקדמה. הסתמכותה של הנתבעת על קיומו של נוהג 19. טענת הנתבעת היא, כי די בעובדה שלא הודע לה לפני הבחירות לכנסת ה-17 על החובה להשיב את כספי המקדמה אם לא תהיה זכאית למימון כדי להקים לה הגנה ראויה נגד התביעה, שכן הסתמכה על הפרקטיקה שנהגה בכל מערכות הבחירות הקודמות "ונוצרה ציפיה לגיטימית איך מימון הבחירות יתנהל - בדיוק כפי שהתנהל בשנים הקודמות... ההסתמכות מבוססת על מציאות מסויימת" (בעמ' 61). הכנסת טוענת בתשובה, כי כדי לבסס טענת השתק או הסתמכות, אין די בהעלאת הטענה שלא ניתנה התראה מספקת אודות השינוי בפרשנות החוק, אלא יש להצביע גם על שינוי מצב לרעה ולהוכיח הסתמכות קונקרטית על המצג הקודם. 20. דין טענת הנתבעת להידחות. האופן שבו פירשה הכנסת את חוק המימון בנוגע לסוגיית השבת המקדמה בהעדר זכאות למימון עד לבחירות לכנסת ה-16 בשנת 2003 - ככל שהדעת ניתנה לסוגיה זו - מהווה פרשנות מוטעית של חוק המימון. לדידי, יש לתמוה כיצד השתרשה וקנתה לה שביתה פרשנות זו, המחמיצה את תכלית החוק ואינה מתיישבת עם הוראותיו, אך לא בכך עסקינן. השאלה שלפנינו - בהנחה שהנתבעת לא "הוזהרה" בדבר האפשרות שתידרש להשיב את כספי המקדמות - היא האם מנועה הכנסת מלתבוע השבתה של המקדמה שהנתבעת קיבלה (כמובן, בכפוף לתקופת ההתיישנות). אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. כפי שנפסק ב-ע"א 547/84 עוף העמק אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת ישי, פ"ד מ(1) 113, 146-145 (1986), "...אם הנוהג, שעל פיו נהגו בעבר, מבוסס על פירוש מוטעה של החוק, אין בנוהג זה להעלות או להוריד. תהא תוצאתו קשה כאשר תהיה. 'כידוע אין בכוחו של נוהג להכשיר פירוש מוטעה של החוק' (השופט לנדוי בע"פ 19/53 [בריל נ' היועץ המשפטי, פ"ד ז 561], בעמ' 562). חובתו של בית המשפט היא לשרש את הטעות. זו חובה יסודית, אשר הנאמנות לחוק מטילה על השופט... עמד על כך השופט ברנזון, באמרו: 'נכון, כי במקרים מסויימים יכול נוהג בעבר להשפיע על הפירוש שיש לתת להוראות חוק הנוגעות לענין פלוני, בייחוד כאשר הצדדים ביססו את חישוביהם ועסקיהם על-פיו וקיבלו על עצמם התחייבויות הנובעות מכך... כל זה טוב ויפה, אבל לא כאשר ישנה הוראת חוק ברורה, שאינה ניתנת לשני פירושים (בג"צ 148/71 [בתי הזיקוק בחיפה בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד כו(1) 18], בעמ' 25)'. אכן, טעות בפירוש חוק אינה מקבלת הכשר על-ידי התנהגות עובדתית על יסוד הפירוש המוטעה" (מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז)). עם זאת, האינטרס בדבר השלטת החוק איננו אינטרס מוחלט, ובנסיבות מסויימות שהוכחתן מוטלת על הטוען להן, הוא נסוג בפני אינטרסים אחרים שיש לתת להם בכורה. כך, ב-ע"א 9657/03 מגן דוד אדום בישראל נ' הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, פ"ד נח(6) 794, 809 (2004) נקבע, כי "...במצבים שבהם מועלית טענת השתק כנגד הרשות המינהלית יש לאזן בין עקרון חוקיות המינהל לבין האינטרסים של הפרט שהסתמך בתום לב ובסבירות על מצג של הרשות המינהלית... מפסקי-דין אלה עולה, כי רק מי שהסתמך בתום-לב ובסבירות על מצג של רשות מינהלית, יכול לטעון למניעות כלפי המינהל" (מפי כב' השופט ג'ובראן). כך, אפילו מקום שרשות מנהלית פעלה ללא הסמכה בחוק. על פי תורת הבטלות היחסית, לא כל הפרה מהותית של הדין גוררת בטלות. יש לבחון את מהות הפגם ולהתאים את הסעד הראוי לכלל נסיבות המקרה. "...כאשר ההחלטה המינהלית הפסולה לא הובילה ל'מעשה עשוי' ולא הייתה נושא להסתמכות, או כשההסתמכות לא הובילה לשינוי מצב לרעה, או כשההסתמכות לא הייתה סבירה או לא נעשתה בתום לב, יורה בית המשפט בדרך כלל על קיום הכלל הראשוני בגירסתו המקורית. לעומת זאת, במקרים שבהם התעוררו שיקולים או אינטרסים נוספים, שלא עמדו ביסוד הכלל הראשוני, ייקבע הסעד הראוי גם מתוך התחשבות באינטרסים אלה" (בג"ץ 2918/93 עירית קרית גת נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(5), 832, 847 (1993), מפי כב' השופטת דורנר). בבג"ץ 8686/06 סיעת העבודה - מימד נ' הכנסת, מיום 28.5.08, התבררה עתירה שעניינה חישוב מימון הוצאות הבחירות של העותרת. ביתר פירוט נדונה השאלה מה המועד הקובע למניית המנדטים שהיו לסיעה בכנסת היוצאת לענין חישוב גובה המימון על פי הוראות סעיף 3(ב) לחוק המימון. בית המשפט קבע, כי המועד הקובע הוא "מועד הזכייה בבחירות", כפי שטענה הכנסת, ולא "לקראת סיום כהונת הכנסת", כפי שטענה העותרת. בין היתר טענה העותרת כי הסתמכה על אופן חישוב המקדמה ששולמה לה, אשר נעשה על פי הפרשנות אותה נקטה. טענתה נדחתה, וכך נקבע על ידי בית המשפט: "כמבואר לעיל, מצאנו כי חישוב מימון הוצאות הבחירות הסופי לעותרת נעשה כדין. לצורך הדיון לפנינו, מוכנים אנו להניח כי השוני באופן חישוב המקדמה אל מול אופן חישוב מימון הוצאות הבחירות הסופי יסודו בטעות שנפלה ביד הכנסת. ככלל, מקום בו החלטה שנתקבלה מחמת טעות, גורמת או תגרום לרשות לפעול בניגוד לחוק, גובר המשקל של האינטרס הציבורי בתיקון הטעות על משקלו של האינטרס הפרטי בקיום ההחלטה כפי שהיא; הגם שנדרש איזון פרטני בין השיקולים העומדים על הכף בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה (השוו: ע"א 3350/04 מנכ"ל משרד הפנים נ' שנן, 13.6.07) פסקות 22-21; וראו החלטה הדוחה בקשה לדיון נוסף: דנ"א 5723/07 שנן נ' מנכ"ל משרד הפנים, 14.10.07); ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב, פ"ד לז(1) 337, 351 - 353 (1983)). במקרה שלפנינו, גם אם נניח כי ישנה פגיעה מסוימת בציפייתה של העותרת בהתייחס לדרך החישוב של המימון לו היא זכאית, הרי באיזון הכולל, מבטיחה החלטת הכנסת עמידה בגדר הוראות הדין, בלא שיהא בה משום פגיעה בלתי מידתית בציפיות העותרת או בזכויותיה" (מפי כב' השופט פוגלמן). דברים אלה יפים גם לענייננו. מפלגת חץ לא העלתה כל טענה בדבר הסתמכות או שינוי מצב לרעה, זולת הטענה כי "הכספים אשר מצויים כיום בקופת הנתבעת, אשר מקורם בחוק מימון מפלגות, מיועדים לממן את התמודדות הנתבעת בבחירות העתידיות לכנסת" (סעיף 58 לתצהיר פורז; בעמ' 36, שורות 5-3). דא עקא, אינטרס זה של הנתבעת אינו מצדיק הותרת הכספים בקופתה והענקה של יתרון לא הוגן, על חשבון הציבור, על פני כל רשימת מועמדים אחרת שתתמודד בבחירות הבאות ותידרש לגייס מקורות למימון הוצאותיה בבחירות. במצב דברים זה, בהיעדר אינטרס נוגד הראוי להגנה, יש לתת בכורה לעקרון החוקיות ולאינטרס הציבורי המחייבים השבתה של המקדמה, אשר מוחזקת על ידי הנתבעת ללא זכות, לקופה הציבורית. אכיפה בררנית 21. עוד טענה הנתבעת, כזכור, כי התביעה הראשונה שהוגשה בנושא החזרת כספי מקדמות היא התביעה דנן, ורק לאחר שמפלגת חץ העלתה את הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית במסגרת הגנתה, הוגשו יתר התביעות להשבה נגד המפלגות שקיבלו מקדמות בבחירות לכנסות ה-16 (מפלגת המרכז ומפלגת האחדות הלאומית) וה-17 (מפלגת שינוי). דין הטענה להידחות. על פי ההלכה הפסוקה, גם כאשר מוכחת טענה לאכיפה סלקטיבית, "אין משמעות הדבר כי יוקנה סעד 'חיובי' של אי אכיפת הדין לטוען לכך. זאת, שכן ביטול ההחלטה המפלה אינו מקים זכות לפלוני שאינה מוכרת לו בדין (ראו: בג"ץ 637/89 'חוקה למדינת ישראל' נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 204-202 (1991)... במקרה דנן, לכל היותר, יכולה הייתה המבקשת - לו רצתה בכך - לעתור לכך כי המשיבה תאכוף את חוק העזר שילוט גם על כלי רכב פרטיים הנושאים שילוט מזהה (עניין חוקה לישראל, בעמ' 204-203)" (ע"א 1600/08 מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ נ' עירית תל אביב יפו, מיום 18.8.11, בפסקה 25, מפי כב' השופט פוגלמן). בענייננו, כאמור, בשלב זה הוגשו תביעות נגד כל המפלגות החייבות בהשבת מקדמות ובכך, ככל שהיה פגם באכיפת חובת ההשבה על ידי הכנסת, הוא בא על תיקונו. הסמכות להגשת התביעה 22. במסגרת סיכומיו חזר ב"כ מפלגת חץ על הטענות שהיוו בסיס לבקשה שהגישה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בדבר חוסר סמכותה של הכנסת להגיש את התביעה, העדר יריבות, היותה של מדינת ישראל התובעת הנכונה, וקיומם של פגמים שנפלו בהליך אישור הגשת התביעה על ידי הכנסת. טענות אלה נדונו באופן מפורט ונדחו במסגרת ההחלטה מיום 16.11.10, אשר ניתנה לאחר קבלת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בנושא. לא מצאתי בחומר הראיות ובעדויות, לרבות באמור בפסקה 9 למכתב נ/2 (מכתב מיום 27.7.08 מאלשטיין ליו"ר הכנסת, חה"כ דליה איציק, בנושא הגשת תביעות להשבת כספי מקדמות, שאליו הפנתה הנתבעת), עילה לסטות מהחלטה זו, ואני מחליטה לאמץ את האמור בה ולראותה חלק מפסק דין זה. 23. אשר לסוגיה בדבר האישור שניתן על ידי יו"ר הכנסת, חה"כ דליה איציק, להגשת התביעה טענה הכנסת, כי העובדה שיו"ר הכנסת ממונה על ביצועו של חוק המימון אינה מחייבת מניה וביה אישורו של יו"ר הכנסת להגשתה של כל תביעה כספית מכוחו. ליועץ המשפטי של הכנסת יש מעמד סטטוטורי מיוחד כקבוע בסעיף 17(ב) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, והוא אף הוסמך באופן מפורש לייצג את הכנסת בערכאות (סעיף 17(א)(4) לחוק הנ"ל) ולהתייצב בהליך ה"כרוך בשאלה משפטית הנוגעת לכנסת או משפיעה עליה" (סעיף 17(ב) לחוק הנ"ל). כמו כן, טעמי מדיניות תומכים בכך שההחלטה אם להגיש תביעה נגד מפלגה להשבת כספי מקדמה לא תהא בידי אדם פוליטי כמו יו"ר הכנסת אלא תתקבל על ידי גורם מקצועי משיקולים ענייניים. עוד נטען, כי גם אם תתקבל העמדה שיש צורך באישור של יו"ר הכנסת להגשת תביעה, בענייננו ניתן אישור כזה כפי שעולה מארבעת המסמכים שצורפו לתצהירו של החשב הנוכחי של הכנסת, מר חיים אבידור (להלן: אבידור). המסמכים צורפו לתצהירו המשלים של אבידור מיום 6.3.11, אשר נערך כהשלמה לתצהיר תשובות לשאלון שערך ביום 12.12.10, במסגרתו ניתנה תשובה לשאלה "מיהם לשיטת הכנסת הגורם או הגורמים המוסמכים שאישרו את הגשת התביעה?", כדלקמן: "על יסוד בירור עם הגורמים הרלבנטיים בלשכה המשפטית בכנסת שעסקו בתביעה, וכן מעיון במסמכים, עולה כי מנכ"ל הכנסת דאז, מר אבי בלשניקוב, אישר את הגשת התביעה, על דעתה של יושבת ראש הכנסת דאז, חה"כ דליק איציק. אישור זה נעשה בהתאם להמלצת היועצת המשפטית לכנסת דאז, עו"ד נורית אלשטיין. מבירור שערך לאחרונה היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, עם יושבת ראש הכנסת דאז, עולה כי היא אינה זוכרת את מתן האישור להגשת התביעה על ידה" (סעיף 8 לתצהיר תשובה משלים לשאלון שערך אבידור). מסמכים אלה כוללים התכתבות בין אלשטיין לבין מנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב (להלן: בלשניקוב) בנושא הגשת התביעה. ביום 7.9.08 הורה בלשניקוב לאלשטיין "לא לעשות כלום" עד לדיון אצלו. ביום 30.9.08 הורה בלשניקוב לאלשטיין שלא לפעול עד לקיום ישיבה בענין זה אצל יו"ר הכנסת, ואילו ביום 25.12.08 נערך סיכום ישיבה בין בלשניקוב לאלשטיין במסגרתה סוכם כי "התביעות יוגשו ביום א'". ואכן ביום 29.12.08 הוגשה התביעה דנן. לזכות הכנסת עומדת חזקת התקינות המנהלית שלא הופרכה. חזקה זו מתאשרת בתיאור השתלשלות הדברים כאמור לעיל, ממנו עולה כי ההוראה להגיש את התביעות לא יכולה היתה להינתן אלא באישורה של יו"ר הכנסת. במצב דברים זה, אין בעדות השמיעה המובאת בתצהיריו של פורז, כי חה"כ איציק אמרה לו שמעולם לא אישרה את הגשת התביעה נגד מפלגת חץ, כדי להוביל למסקנה כי אישור כאמור לא ניתן. 24. הנתבעת טענה כי חל סחף בהצהרות הנתבעת בדבר מעורבותה של חה"כ איציק בהגשת התביעה, החל מההצהרה כי הגשת התביעה נעשתה באישורה של יו"ר הכנסת ועד לאמירה כי הגשת התביעה היתה "על דעתה". עוד קבל ב"כ הנתבעת על אי גילויים המלא של המסמכים הנוגעים להליך אישור הגשת התביעה בכנסת, אלא בשלבים המאוחרים של ההליך, טיפין טיפין, כאשר המסמכים נ/1 עד נ/3 (מכתביהם של אלשטיין ובלשניקוב ליו"ר הכנסת מהחודשים אוגוסט-ספטמבר 2008) לא גולו כלל. לטענת ב"כ הנתבעת, גם לשיטת הכנסת - כעולה מן המסמכים - נדרש אישורה של יו"ר הכנסת להגשת התביעה, ואולם הכנסת לא הביאה כל ראיה ישירה לכך שניתן אישור כזה. על רקע זה, עדותו של מר פורז בדבר הדברים שהח"כ איציק אמרה לו מקבלת משנה תוקף. אשר לחזקת התקינות המנהלית, בנסיבות שתוארו לעיל, זו אינה עומדת עוד לזכותה של הכנסת. 25. התביעה שהגישה הכנסת בענייננו היא תביעה מכוחו של חוק המימון להשבת מקדמה על חשבון מימון הוצאות הבחירות בהעדר זכות למימון ציבורי של הוצאות אלה. לדידי, השיקולים שצריכים לשמש בקבלת ההחלטה בדבר הגשת התביעה הם שיקולים מקצועיים-משפטיים, המצויים ב-ד' אמותיו של היועץ המשפטי של הכנסת. בענייננו, ראו אלשטיין ובלשניקוב לבקש את אישורה של יו"ר הכנסת להגשת התביעה. יתכן כי הסיבה לכך נעוצה בהיות התביעה להשבת כספי מקדמה ראשונה מסוגה, לאחר שהכנסת נמנעה מלאכוף את חובת ההשבה במשך שנים רבות; ולאחר מכן, לאחר הגשת התביעה הראשונה בנושא ההשבה, הוגשו יתר התביעות באופן רוטיני על ידי היועץ המשפטי של הכנסת. כך או כך, משסברו אלשטיין ובלשניקוב כי נדרש אישורה של חה"כ איציק להגשת התביעה, חזקה עליהם כי הגישו את התביעה לאחר שניתן אישור כזה. חליפת המכתבים החל מחודש אוגוסט 2008 עד להגשת התביעה בחודש דצמבר 2008 מלמדת כי לבלשניקוב ולאלשטיין היה חשוב לקבל את "ברכת הדרך" מיו"ר הכנסת ובמסמכים דובר במפורש ובאופן נחרץ על קיום ישיבה אצל יו"ר הכנסת, שעד אז "לא לעשות כלום". במצב דברים זה, לא ניתן להניח אלא שההחלטה שהתקבלה בישיבה מיום 25.12.08 בדבר הגשת התביעה "מיד" היתה על דעתה של יו"ר הכנסת. 26. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את התביעה ולחייב את מפלגת חץ להשיב לכנסת סך של 6,722,164 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. אציין בהקשר זה, כי ב"כ הנתבעת ביקש להבחין בין "סוגי" הכספים המצויים בקופת הנתבעת, כך שיהא עליה להשיב רק אותם כספים שמקורם בכספי המקדמה. איני מוצאת יסוד בדין לבקשה זו, והיא נדחית. עוד תישא מפלגת חץ בשכר טרחת ב"כ הכנסת בסכום של 75,000 ₪. מקדמהבחירותמימון