קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות ? מרוץ ההתיישנות נפתח במועד שבו נולדה בו עילת התובענה. עילה כזו נולדת מקום שמתקיימות כל העובדות החיוניות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בגינה בסעד המבוקש (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). כלומר, צריך שיהא בידי התובע כוח תביעה מהותי לצורך קבלת הסעד שהוא עותר לו. כוח תביעה קיים כאשר ישנה התגבשות ראשונית של כל העובדות המהותיות שיהיה בהן לזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. התגבשות הראיות צריך שתהא ברמה שתורה על קיומה של עילת תביעה קונקרטית, באופן שיהיה בה כדי לבסס תביעה בבית המשפט לצורך קבלת הסעד המבוקש. לשון אחר, שבעת הגשת התביעה לא יצטרך התובע להמתין להכרעה שיפוטית קודמת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות: 1. התיקים שהדיון בהם אוחד הם ערעורים על החלטות בית משפט המחוזי (כב' השופטת תמר שרון נתנאל, כרשמת, להלן: כב' הרשמת) בת"א 6091-02-11 . ההחלטות השונות נוגעות לשתי תביעות שהוגשו על ידי מר קדמני, במועדים שונים. הרקע וההליכים הקודמים: 2. מר סלמאן קדמני (להלן: קדמני) הגיש ביום 3/6/01 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 687/01 נגד האדונים X ועיזבון אביהם המנוח, בנוגע לזכויות שרכש לטענתו בחלקה 12 בגוש 1886 (להלן: החלקה). החלקה הייתה בבעלות המנוח יוסף סרחאן X ז"ל (להלן: המנוח). האדונים X הם בניו של המנוח (להלן: האחים כמאל ונדים, יכונו להלן: האחים X). התביעה הוגשה גם נגד מר סעיד סאלח בזבז (להלן: בזבז), שהוא אחיינו של קדמני, כאשר לטענת האחרון בזבז רכש את החלקה מן המנוח, וקדמני רכש את החלקה מבזבז ביום 15/8/93 (להלן: העסקה הראשונה). מר קדמני עתר לסעד הצהרתי לפיו יוצהר על זכיותיו בחלקה (להלן: התביעה הקניינית). ביום 26/7/00 נרשמה החלקה על שם סרחאן X, בנו של המנוח (להלן: סרחאן) מכוח צו ירושה והסכם חלוקת עיזבון בין יורשי המנוח, ולאחר שאחיו כמאל ונדים ויתרו על זכויותיהם בעיזבון לטובת סרחאן. בשנים 2000 וב- 2001 מכר סרחאן חלקים מהחלקה למהנא מועדי ולחמודי סלים X בחלקים שונים (להלן: הרוכשים) - (להלן: העסקה השנייה). 3. בפסק דין שניתן ביום 23/10/08 בת"א 687/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ברכה בר-זיו) נדחתה התביעה של קדמני. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על-ידי קדמני (ע"א 9767/08) נדחה אף הוא בפסק דין שניתן ביום 9/12/10. ביום 3/2/11 הגיש קדמני תביעה לפיצויים בסך של 3,000,000 ₪ נגד האחים X, נגד מר בזבז ונגד עו"ד האשם שחאדה, כמי שהיה עליו לרשום הערת אזהרה בנוגע לרכישת זכויותיו בחלקה (להלן: התביעה הכספית). 4. במסגרת התביעה הכספית טוען קדמני כי סרחאן ואחיו ידעו על רכישת החלקה על ידו, ולכן במכירת החלקה לרוכשים בעסקה השנייה, עשה סרחאן עושר ולא במשפט. גם ויתור האחים X על זכויות שהיו להם כביכול בחלקה מכוח יורשי העיזבון, לא היה משום ויתור, מאחר שעם מכירת החלקה לבזבז, חדלה החלקה להיות חלק מנכסי העיזבון. לגבי בזבז טען קדמני כי גם הוא חב בחובה לרישום הערת אזהרה, כאשר התברר כי לא ניתן היה להשלים העסקה ברישום, בשל עיקולים שהיו רשומים על החלקה. 5. יחד עם הגשת התביעה הכספית עתר קדמני למתן צו עיקול על נכסי עזבון המנוח. כב' הרשמת נעתרה לבקשה וניתן צו עיקול במעמד צד אחד בהחלטה מיום 3/2/2011. לאחר דיון בבקשה לביטולו של הצו - בקשה שהוגשה על ידי המשיבים 4-1 (להלן:X) בוטל צו העיקול בהחלטה מיום 12/5/2011 (להלן: צו העיקול). 6. במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי X בתביעה הכספית, העלו X טענה לסילוק על הסף מחמת התיישנות וכן מכוח יישומו של עקרון מעשה בית דין. בהחלטה שנתנה כב' הרשמת ביום 8/5/11 דחה בית המשפט את טענת ההתישנות שהעלו X, וכן דחה הטענה בנוגע לדוקטרינה של מעשה בית דין, ככול שמדובר בהשתק עילה. כב' הרשמת קבעה כי יש השתק פלוגתאות במספר נושאים (להלן: החלטת ההתיישנות והחלטת מעשה-בית-דין בהתאמה). פסק הדין של כב' הרשמת: 7. בהחלטה שנתנה כב' הרשמת ביום 8/5/11 נבחנו שתי הטענות שהועלו. כב' הרשמת דחתה את הטענה בדבר השתק עילה, תוך הדגשה כי התביעה הראשונה הייתה למעשה תביעה קניינית. עוד קבעה, כי מדובר בשתי עסקאות נוגדות וכי בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון, בהסתמך על סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 נקבע כי זכותם של הרוכשים בעסקה השנייה גוברת על זכותו של קדמני הנובעת מן העסקה הראשונה, וזאת לאחר שנקבע כי הרוכשים בעסקה השנייה רכשו זכויותיהם בחלקה בתום לב ובתמורה. כב' הרשמת קבעה עוד בנושא ההתיישנות כי הגם שהיה מקום להורות לכאורה על קבלת הערעור וזאת תוך הפניה לפס"ד ויינברג, הרי שמתבקשת תשובה שונה בהסתמך על פס"ד פסגת אשדוד (ע"א 10192/07 פסגת אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ [ניתן ביום 24/4/10]), לפיו נקודת הזמן לתחילת מניין הגשת התביעה בסעד הכספי היא מן המועד בו ניתן פסק דין הצהרתי סופי, אשר קבע באופן חלוט מה היקף הזכויות הקנייניות בחלקה. תוך ישום העקרונות שנקבעו בפס"ד פסגת אשדוד, ותוך התייחסות לקביעה שמאחר שסביר להניח שאילו הוגשו התביעות במקביל - התביעה לסעד הקנייני והתביעה לסעד הכספי באותו מועד - היה על בית המשפט להקפיא את ההליך בסעד הכספי עד למתן פסק דין בתביעה ההצהרתית, הרי מתחייבת התוצאה שיישום אותם עקרונות במקרה דנן מוביל לתוצאה לפיה לא קמה העילה בתביעה הכספית אלא לאחר שהוכרעה העילה ההצהרתית, במיוחד כאשר הקביעה לעניין זכותו של מי מהרוכשים עדיפה, יכול שתקבע מכוח מתן פסק הדין הצהרתי ולא מכוח פעולה של מי מן הצדדים, כחלק מביצוע חוזה למשל, עליו חתמו ו/או ביטולו. בנוגע לטענה בדבר החלת עיקרון מעשה בית דין, קבע בית המשפט כי פסק הדין הקנייני אינו מקים השתק עילה בתביעה הכספית, זאת בעיקר מן הטעם שפסק דין הצהרתי אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי, וממילא אינו מושתק עקב מתן פסק הדין ההצהרתי, ומכאן שלא ניתן לדבר על עילה זהה. 8. במערכת היחסים שבין קדמני לעו"ד האשם שחאדה קבעה כב' הרשמת בהחלטה שניתנה ביום 25/8/2011, כי יש לדחות את תביעת קדמני על הסף מחמת התיישנות. 9. קדמני הגיש ערעורים, לפי הפירוט הבא: ע"ר 49202-05-11 - ערעור על ביטול צו העיקול; ע"ר 49230-05-11 - ערעור על החלטה בדבר קיום השתק פלוגתאות; ע"ר 53938-09-11 - ערעור על ההחלטה למחוק התביעה על הסף כנגד עו"ד האשם שחאדה, מחמת התיישנות. X הגישו ערעור במסגרת תיק ע"ר 6270-06-11 בנוגע לדחיית בקשתם למחיקה על הסף מחמת התיישנות. 10. במהלך הדיון בערעורים הסכימו הצדדים לקבלת הערעור בנושא השתק הפלוגתאות, וכן הייתה הסכמה לדחיית הערעור בנוגע למערכת היחסים שבין קדמני לעו"ד האשם שחאדה. ע"ר 49230-05-11 - הערעור שהוגש על ידי קדמני בנוגע לממצאים המהווים השתק פלוגתא התקבל, תוך שמירה על זכותם של בעלי הדין להעלות הטענה בנושא זה במסגרת התיק העיקרי. אציין עוד, שחלק מן הקביעות אינו בגדר ממצא שניתן היה להחיל עליו את דוקטרינת מעשה-בית-דין בנוגע ל"השתק עילה". למשל: כי לא הוכח אם שולמה מלוא התמורה עבור רכישת החלקה. בכול מקרה יהיה על הצדדים להוכיח אם שולם וכמה שולם. פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 29/11/11, יעמוד בעינו. ע"ר 53938-09-11 - הערעור נגד עו"ד שחאדה נדחה. פסק הדין שניתן ביום 29/11/11,יעמוד בעינו. בהסתמך על פסק הדין הנ"ל, אני מורה על מחיקת נתבע מס' 6 מכתב התביעה בתיק 6091-02-11, וכן אני מורה על מחיקת הסעיפים מאותו כתב תביעה הנוגעים לעו"ד שחאדה - סעיפים 40-35. יש אפוא לדון בשני הערעורים הנוספים, בנושא ההתיישנות והשתק עילה וכן בנושא צו העיקול שבוטל. ע"ר 6270-06-11: 11. X הגישו ערעור במסגרת תיק ע"ר 6270-06-11, בנוגע לדחיית בקשתם למחיקה על הסף מחמת התיישנות ומעשה בית דין. לטענתם טעתה כב' הרשמת משהחליטה בהסתמך על פס"ד פסגת אשדוד לדחות הטענה. פס"ד פסגת אשדוד לא שינה הלכה, ולא היה מקום ליישם את תוצאות פסק הדין על התיק דנן, כפי שנעשה. המערערים הפנו עוד לת"א (ת"א) 22555-11-10 (לוונטהל נ' עיריית תל-אביב יפו (כב' השופט יונה אטדגי) מיום 21/9/11) וביקשו ללמוד ממנו כי אין בפס"ד פסגת אשדוד לשנות ההלכה בנושא ההתיישנות. המשיבים 4-1 שהם המערערים בתיק זה (להלן: X או המערערים) טוענים כי קדמני ידע על העסקה השנייה אשר הושלמה עם ביצוע תשלום תמורה מלא עובר להגשת התביעה בת"א 687/01, וזאת בהסתמך על תצהיר שהגיש קדמני ביום 10/4/01 בפני עו"ד דקואן עטאללה מירכא, במסגרת ת"א 1900/98 בבית משפט השלום בעכו, שם הצהיר כי ידע על מכירת החלקה ע"י סרחאן לצדדים שלישיים. על בסיס נתונים אלה טוענים המערערים כי גם בהנחה שקדמני יוכיח את כל התשתית העובדתית וההשתלשלות העניינית כפי שפורטה בכתב התביעה - ומבלי שבדעת המערערים לאשר עובדות אלה, נהפוך הוא - דין התביעה להידחות הן בשל מעשה בית דין והן בשל התיישנות. מאחר שקדמני הודה שידע על העסקה השנייה לכל המאוחר ביום 3/6/01, ולמרות האמור הגיש את התביעה הכספית נשוא פסק דין זה רק ביום 3/2/11, ועל אף שמדובר בתביעה כספית ולא קניינית, הרי שתקופת ההתיישנות של 7 שנים החלה מן היום שבו נולדה עילת התביעה, קרי ביום 3/6/01 לכל המאוחר. לכן לעמדת המערערים חלה התיישנות ודינה של התביעה להידחות. המערערים הפנו לפס"ד ויינברג (ע"א 9245/99 פ"ד נח(4) 769, 786, להלן: פס"ד ויינברג). עוד הפנו המערערים לפס"ד אלבשארה (ע"א 9371/00 אלבשארה נ' קוסטדיו פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, 803, להלן: פס"ד אלבשארה). המערערים טענו עוד כי אין לקבל את טענת קדמני לפיה קמה להם הזכות לתביעה לפיצוי רק לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, ולא היה בקביעות פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט העליון כדי לשנות את הנתונים באופן המחייב מניין תקופת ההתיישנות מאותו מועד. לטענת המערערים עילת התביעה מצויה בדין המהותי, שבו מעוגנת זכותו של התובע, ומניין התקופה יחל מן המועד בו היה גילוי של העובדות המולידות את הזכות לסעד הנתבע, לכל היותר מיום 3/6/01. ב"כ המערערים טען עוד שלא מדובר בעסקאות נוגדות, וקדמני לא נדרש לפסק דין הצהרתי לעניין קביעת זכותו של מי מהצדדים לעסקה עדיפה, כך שלא הייתה כל מניעה להגיש את התביעה בסעד הכספי, כסעד חלופי, עובר למועד הגשת התביעה הראשונה. המערערים טוענים כי התביעה הראשונה לא הייתה לסעד הצהרתי בלבד, וכי בנסיבות העניין אין בפס"ד פסגת אשדוד כדי לשנות את המצב המשפטי ששרר קודם לכן, ולא הייתה כוונה באמצעות פסק דין זה לשנות ההלכות שנקבעו כמחייבות בפס"ד זיסר ו-ויינברג. 12. עוד טענו המערערים כי יש להחיל את עקרון מעשה בית דין וזאת מן הטעם שהתביעה החדשה (ת"א 6091-02-11) היא למעשה תביעה בעילה זהה לזו שעליה התבסס המשיב בתביעתו הראשונה בת"א 687/01, גם אם מדובר בסעדים שונים (סעד של אכיפת הסכם, בתביעה הראשונה וסעד כספי בתביעה דנן). לטענתם, "עילת תביעה" היא למעשה מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש (רע"א 6658/00 אבו רוקן נ' בנק לאומי, פ"ד נה(4) 66, וע"א 1650/02 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, להלן: פס"ד זיסר). לכן משניתן פסק הדין אשר דחה את התביעה הראשונה, הרי שגם דין התביעה החדשה להידחות, ומשביקש קדמני לשמור לעצמו הזכות להגיש תביעה כספית, היה עליו לעשות כן על דרך של פיצול סעדים. 13. קדמני ביקש לאשר את החלטות כב' הרשמת בנושאים אלה. קדמני עומד על טענתו כי לא יכול היה להגיש תביעה כספית בטרם הוכרעה שאלת קיומה של הזכות הקניינית. עוד טוען קדמני כי אין זהות עילות במקרה דנן, וכי בכתב התביעה המקורי הסעד הוא הצהרתי בלבד, ובמקרה כזה גם לא נדרש לבקשה לפיצול סעדים. דיון ומסקנות: 14. מקובלת עלי הטענה של המערערים כי אין בפס"ד פסגת אשדוד ליצור שינוי הלכתי בנוגע למועד בו יחל מרוץ ההתיישנות. ואולם, אין אני מקבלת הטענה כי התביעה הכספית שהוגשה על ידי קדמני התיישנה. מרוץ ההתיישנות נפתח במועד שבו נולדה בו עילת התובענה. עילה כזו נולדת מקום שמתקיימות כל העובדות החיוניות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בגינה בסעד המבוקש (סע' 6 לחוק ההתיישנות, וכן פס"ד ויינברג, 789ג-ד). כלומר, צריך שיהא בידי התובע כוח תביעה מהותי לצורך קבלת הסעד שהוא עותר לו. כוח תביעה קיים כאשר ישנה התגבשות ראשונית של כול העובדות המהותיות שיהיה בהן לזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. התגבשות הראיות צריך שתהא ברמה שתורה על קיומה של עילת תביעה קונקרטית, באופן שיהיה בה כדי לבסס תביעה בבית המשפט לצורך קבלת הסעד המבוקש. לשון אחר, שבעת הגשת התביעה לא יצטרך התובע להמתין להכרעה שיפוטית קודמת (פס"ד פסגת אשדוד, סעיף 17). לעניין זה לא יצר פס"ד פסגת אשדוד הלכה חדשה. הנסיבות שם היו בהבדל מפסקי דין אחרים אותם הזכירו המערערים, שקיימת הייתה בין הצדדים מחלוקת שדרשה הכרעה שיפוטית מקדימה. לצורך קבלת השבה בגין תשלומי יתר עבור קרקע שנמכרה למערערת שם - חב' פסגת אשדוד, צריך היה ממצא עובדתי מוקדם - היקף זכויות העמותה במקרקעין, זכויות שהיו עד למועד ההכרעה לא ברורות. בית המשפט העליון הבהיר שם, שלמרות שבמישור המושגי היה צפוי כי מחלוקת כזו תתעורר עוד קודם לכן, הרי שמסוימות לקיומה של עילת תביעה קונקרטית התגבשה רק לאחר מתן פסק-דין המצהיר על היקף סמכויות העמותה במקרקעין. עד לאותה הכרעה שיפוטית, תביעת ההשבה הייתה בבחינת תביעת בוסר. כך גם בענייננו. קדמני לא יכול היה לדעת כי נגרמו לו נזקים, ובמיוחד את היקפם, בטרם ניתן פסק הדין ההצהרתי אשר הכיר בזכותם העדיפה של הרוכשים בעסקה השנייה. העובדה שקדמני ידע על המכר שביצע סרחאן לרוכשים, הקימה אולי זכות תביעה מושגית, ציפייה כי הוא עלול להימצא במצב של צורך בנקיטה בהליך משפטי, ואולם חסר היה הנתון הספציפי של מהות הנזק והיקפו. פסק הדין המצהיר על עדיפות הרוכשים על מעמד קדמני כרוכש, הוא בבחינת הממצא החסר, וממילא הוא המועד לתחילת מירוץ תקופת ההתיישנות. 15. ועוד, כפי שציינה כב' הרשמת, תביעה לסעד הצהרתי אינה מחייבת הגשת בקשה לפיצול סעדים מאחר שנקודת המוצא היא שתביעה כזו איננה חוסמת את בעל הדין מלהגיש תביעה לסעד כספי (ע"א 4646/90 בר חן נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798 (1992), להלן: פס"ד בר חן). המסקנה מן האמור, שתובע שזכה בפסק דין הצהרתי אינו נזקק להיתר לפיצול סעדים כדי שיוכל לממש זכות תביעה לפיצוי או להשבה (ע"א 4796/95 אלעוברא נ' אלעוברא פ"י נא(2) 669, שם 679ג,ה (1997)). 16. ב"כ המערערים הפנה לפס"ד לוונטהל כדי לבסס טענתו כי פס"ד פסגת אשדוד לא יצר הלכה חדשה. בפס"ד לוונטהל הפנה כבוד השופט אטדגי לע"א 450/82, 46/84 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד מ1) 658, שם הגישה חב' חירם לנדאו תביעה לפסק דין הצהרתי כי גם בחוזה שלה יש לפרש בהתאמה את סעיף ההתייקרות כפי שפורש לגבי חברה אחרת, קרי; הכללת כלל מרכיבי התערבות במחירי הביטומן. טענת התיישנות שהעלתה המדינה כנגד התביעה הכספית נדחתה. השופט אטדגי מפנה לפסק הדין של השופט גולדברג, אשר לא ראה בפס"ד ההצהרתי משום "יצירה" של נתון עובדתי נוסף שלא היה קודם לכן לצורך קיומה של העילה לסעד הפיצוי (עמ' 666ב-ג), מאחר שהייתה שם הגשת תביעה שהפסיקה את מרוץ ההתיישנות ומבקש ללמוד מן האמור שם - בניגוד להלכה שנקבעה בפס"ד פסגת אשדוד, כי אין מקום לראות בפסק דין הצהרתי, המועד הקובע לתחילת מירוץ תקופת ההתיישנות. בנושא זה ראוי לדייק. בנוסף לפסה"ד חירם לנדאו, בהתדיינות שהוזכרה, היה המשך של ההתדיינות באותה פרשה. בע"א 11/87 (מדינת ישראל נ' חירם לנדאו, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד מג(4) 287, 290 ה-ו, בתיק האחרון ייצגתי בזמנו את המערערת - ש' ו'), בהתייחס להשתלשלות ההליכים שהיו בקשר לאותה מחלוקת בעבר, אומר שם בית המשפט: "כשבידה פסק -דין הצהרתי (להלן - פסק הדין ההצהרתי) הגישה המשיבה (חירם לנדאו - ש' ו') לבית המשפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת (המדינה - ש' ו') (בת"א 216/83 לתשלום המגיע לה על-פי החוזה. או אז הגישה המערערת בקשה (בהמ' 216/83) לדחיית התביעה האמורה על הסף, בנימוק כי חלפו שבע שנים מאז נתגבשה למשיבה עילת התביעה ולפיכך התיישנה התביעה. בית המשפט קמא (כבוד השופט י' בנאי) דחה טענה זו מן הטעם כי פסק הדין ההצהרתי יצר למשיבה זכות חדשה, 'שלידתה והענקתה למשיבים (צ"ל: למשיבה - א' ג') הינה מיום מתן פסק הדין על-ידי כב' השופט לרון, ומאז, לדעתי, מתחיל מרוץ חדש ומחודש של תקופת ההתיישנות...ומאחר שניתן, לדעתי, לדמות את חיובי פסק הדין של כב' השופט לרון לחיובי חוזה, הרי שיש בכוחו של פסק-הדין הזה לשמש עילה ובסיס לתביעת המשיבה כנגד המבקשת בתביעה הנדונה" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). יש בפסק דין המאוחר חירם-לנדאו כדי לבסס ההלכה שבמקום שפסה"ד ההצהרתי יוצר זכות חדשה - זכות לפיצוי כספי, ורק מאותו מועד נוצרת בידי התובע זכות התביעה לסעד הכספי, אזי מרוץ ההתיישנות יחל מאותו מועד. פסק דין הצהרתי אשר הכריע במחלוקת בין קדמני לרוכשים בעסקה השנייה - למי העדיפות על הקרקע, הוא שהקים זכות תביעה לפיצוי בידי קדמני בנוגע לטענתו בדבר הסכמה לרכישת זכויות בחלקה, זכות שהופרה על-פי אותה גרסה והמזכה את קדמני, על-פי טענתו בפיצוי. עד שלא הוכרעה שאלת עדיפות מעמדו של הרוכש בעסקה השנייה, לא קמה למעשה הזכות לתבוע בעילה של הפרת חוזה. הגם שיש לעיתים בדרך זו להאריך את תקופת ההתדיינות המוכרת לרבות הארכה לכאורה של תקופת ההתיישנות, שהרי יכול בעל דין להגיש תחילה תביעה לפסק דין הצהרתי ורק לאחר מתן פסק הדין להגיש תביעה לסעד אופרטיבי, ואולם דווקא חסימת האפשרות לנקוט בדרך זו, בשל התמשכות ההליכים, עלולה לפגוע בזכותו של בעל דין להגיש תביעה (ראה דברי השופט י' עמית, בשבתו בבית המשפט המחוזי בת"א (חי') 195/01 מדינת ישראל - אגף המכס נ' גיל אימפורט בע"מ, ניתן ביום 11/7/2006). נכון הוא שלא בכל תובענה לסעד הצהרתי, אוטומטית תוארך תקופת ההתיישנות. נזכיר גם שלבית המשפט הסמכות לקבוע בעת דיון בהמרצת פתיחה לצורך קבלת סעד הצהרתי, על תיקון כתב התביעה לצורך קבלת סעד אופרטיבי (ראה תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 וכן אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית) 390 (2003). 17. נראה אפוא כי פס"ד פסגת אשדוד לא יצר הלכה חדשה ולא ביטל הלכות קודמות בנושא ההתיישנות. המבחן לצורך קביעת מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בתובענה אזרחית, לפי סעיף 6 לחוק ההתישנות היה ועודנו קיומו של כוח תביעה מהותי בידי תובע לקבל סעד שהוא טוען לו. קרי, היכולת להביא את ענייננו להכרעה בבית המשפט, לא רק מבחינה מושגית, אלא גם מבחינה דיונית מעשית. צדקה אפוא כב' הרשמת, כי מבחינה דיונית מעשית, לא יכול היה מר קדמני להגיש תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה אלא לאחר שנקבע כי לרוכשים בעסקה השנייה יש עדיפות. 18. ב"כ המערערים ביקש ללמוד מע"א 9371/00 (פס"ד אלבשארה), כי תחילת מועד מירוץ ההתישנות הוא מן המועד בו ידע קדמני על המכר לרוכשים. יש לאבחן פס"ד אל בשארה מהנתונים בתיק זה. שם דובר במקרה של סעד להשבה עקב הפרת חוזה, עקב מתן הודעה על ביטול חוזה. באותו מקרה מדובר היה בתביעה לפיצוי על בסיס הפרת חוזה ומתן הודעה על ידי אחד הצדדים על ביטולו של החוזה, כאשר המחלוקת היא סעד הפיצוי, ולמעשה כל העובדות ידועות באותו יום שבו הודיע הצד השני על ביטול החוזה, לצורך קבלת הפיצוי, גם אם הודעת הביטול איננה תקפה. הודעת הביטול ניתנה על ידי הצד שכנגד וגם אם הייתה הודעה שלא כדין, גם אז היה בכך כדי לבסס תביעה לפיצוי, לרבות השבה. ביטול חוזה נתפס על ידי חוק התרופות כתרופה הנתונה לנפגע בגין הפרת חוזה. הודעת הביטול היא פעולה משפטית חד צדדית בעלת אופי קונסטיטוטיבי. היא מביאה לביטול חוזה ואין נדרשת כל מעורבות שיפוטית. הזכות להשבה קמה ממועד ההודעה על הביטול. הזכות להשבה משתכללת באותו מועד באותו מועד שביטול החוזה משתכלל (עמ' 806ג). לא כן בנוגע לעסקאות נוגדות. כדי לעמוד על ההבחנה האמורה בענייננו, יש להפנות לכוח תביעה שהיה לקדמני כנגד עו"ד שחאדה אשר התחייב לבצע את רישום הערת אזהרה, ויכול היה קדמני לוודא שרישום כזה צריך שיבוצע במועד מוקדם סביר לאחר החוזה (בהבדל מפס"ד ויינברג ששם העיכוב היה קצר של כ-12 ימים עד לרישום הערת האזהרה על ידי ויינברג). אעיר עוד, שלדעתי גם יישומו בהתאמה של פס"ד ויינברג היה בו כדי להביא לאותה תוצאה בתיק דנן. אילו הגיש קדמני תביעה לפיצוי נגד המערערים קודם למתן פסה"ד ההצהרתי, היה על בית המשפט להמתין עד לסיום התובענה לסעד הצהרתי, שהרי טרם התברר שהזכות הקניינית העדיפה היא לרוכשים בעסקה השנייה. לאור האמור לעיל, דין הערעור בנוגע לטענת ההתיישנות, להידחות. 19. כב' הרשמת דחתה גם הטענה להחלתו של כלל השתק העילה. יש בדעתי לאשר גם החלטה זו. מבדיקה חוזרת של כתב התביעה בתביעה הקניינית עולה כי הסעד לו עתר קדמני היה סעד הצהרתי בלבד. המונח "עילת תובענה" לצורך החלת הדוקטרינה של "השתק עילה" בתורת מעשה בית דין אינו נושא משמעות אחידה (פס"ד זיסר, שם, החל מעמ' 180). המונח "עילת תביעה" יכול שיקבל פירוש שונה, מותנה בהקשרים שונים וכל הגדרה שתינתן ייפה לעניין מסויים, כך שהמונח של "עילת תביעה" יכול לקבל מובן שונה לצורך שאלת ההתיישנות לעומת שאלת קיום השתק עילה. 20. אין חולק כי מבחן "זהות העילות" בקשר לעקרון מעשה בית דין פורש באופן רחב בפסיקת בית המשפט והוא מתקיים כאשר שתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם התביעה השנייה מכילה פרט או פרטים שלא נכללו בתביעה הראשונה, ושלא היו אז קיימים. גם אז תעמוד לנתבע הטענה ל"מעשה-בית-דין". בענייננו אין זהות בין העילה הקניינית לעילה הכספית, ואולם מעבר לכך התובענה הראשונה בענייננו הייתה תובענה קניינית וניתן צו בנוגע לזכות הקניינית של המעורבים, וזו הקימה זכות לתביעה לפיצויים. התובענה הראשונה שנדחתה מבחינת הזכות הקניינית של קדמני בחלקה, לא רק שאין בה למנוע מקדמני להגיש תובענה חדשה לסעד של פיצוי, אלא הייתה בגדר הכרעה שיפוטית נדרשת לצורך הגשת התביעה הכספית. לעניין זה ראוי לחזור ולהפנות לפס"ד זיסו, שם נאמר כי ישנם מצבים שבהם חרף זהות העילות בין שני ההליכים, ההכרעה לגופה של תובענה בהליך שיפוטי אינה ממצה את זכויותיו הדיוניות של בעל הדין, ולא ראוי לחסום אותו מלהגיש תביעה נוספת למיצוי זכויותיו (שם, 183ד). הגם שהכלל הוא שעם הגשת התביעה צריך בעל דין למצות את מלוא טענותיו ומלוא סעדיו בהליך דיוני אחד, הרי שישנם מצבים, כמו בתביעה לפסק דין הצהרתי, אשר סדרי הדין נותנים בידי בעל הדין כלי דיוני שבאמצעותו ישיג תחילה סעד הצהרתי ולאחר מכן רשאי יהיה להגיש את התובענה הנוספת לסעד הכספי. 21. עוד יש לציין כי התביעה הראשונה שהוגשה על ידי קדמני הייתה במערכת היחסים שבינו לבין המשיבים כולם לרבות הרוכשים התביעה לפיצוי היא כנגד המשיבים שאינם כוללים את הרוכשים בעסקה השנייה. גם בפס"ד זיסר סברה השופטת פרוקצ'ה כי ההליך הראשון שנדחה שעניינו היה מתן הוראות לא היה בו כדי לחסום את התביעה הנוספת של המערער של תביעה כספית בהליך זהה, מאחר שלא יכול היה מבחינה דיונית לכלול כל סעדיו החילופיים במסגרת אותה בקשה, אמנם ביישום העקרונות הנ"ל נותר פסק הדין שנכתב על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה, בדעת מיעוט, אך לא בעצם ציטוט ההלכה. בקביעות העקרוניות יש למעשה אחידות דעים בין השופטים. המחלוקת התמקדה באופן יישום אותם עקרונות על המקרה הקונקרטי של זיסר, מכאן שאין מניעה לבחון יישומם של אותם עקרונות במקרה דנן כאשר הנסיבות שונות מאלה שהיו שם. בהבדל מפס"ד זיסר בענייננו התביעה לפיצוי לא יכולה הייתה להתברר אלא לאחר שניתן פסק דין הצהרתי. לפיכך אני מורה על דחיית הערעור גם בנושא השתק העילה. ע"ר 49202-05-11 - ערעור קדמני על ביטול צו העיקול: 22. התביעה בת"א 6091-02-11 - התביעה הכספית היא לסעד כספי, שהועמד על סך של 3 מיליון ₪. באותה תביעה מפורטות העובדות הנוספות המבססות את עילת הפיצויים מכוח הפרת הסכם לבצע מכר של החלקה, תוך התייחסות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, וכן לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון, אשר נתן עדיפות לזכות הקניינית של הרוכשים בעסקה השנייה. מסע' 19 ואילך של כתב התביעה מפורט סעד הפיצוי שמתייחס לאובדן הזכויות בחלקה (סע' 28 לתביעה), לרבות תביעת פיצוי כנגד בזבז ממנו רכש קדמני לטענתו את זכויות הבעלות בחלקה לאחר שהראשון רכש אותה מן המנוח. בנוגע לגובה הפיצוי, טוען קדמני כי מדובר בחלקה בת 5 דונם ששוויה מגיע ל- 150,000$ ארה"ב לכל דונם או 600,000 ש"ח בערכים של מועד הגשת התביעה, כך ששווי החלקה כולה מגיע לכדי 3 מיליון ש"ח. 23. יש בדעתי לקבל את הערעור על החלטת כב' הרשמת אשר הורתה על ביטול צו העיקול שהוטל על ידה במעמד צד אחד, בשינויים המתחייבים. בהחלטת בית המשפט מיום 12/5/11 הבהירה כב' הרשמת כי יש להתחשב בקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין בת"א 687/01 - כהשתק פלוגתא - ואשר יש להן השלכה על הבקשה הנדונה, עד כדי שינוי נקודת האיזון בין הצדדים וביטולו של הצו. עוד ציינה כב' הרשמת את חוסר תום הלב בהתנהלות מר קדמני משלא צירף לכתב התביעה או לבקשה להטיל עיקול, את פסק הדין שניתן בביהמ"ש המחוזי, ומנע בכך עיון בעובדות שנקבעו שם. משבוטלה ההחלטה בדבר החלת כלל "השתק פלוגתא" אין עוד מקום להימנע ממתן העיקול. חוסר תום הלב באי צירופו של פסק הדין בתביעה הקניינית - ומבלי להפחית ממידת החומרה בהתנהלות כאמור - אין בו לכשעצמו להצדיק ביטולו של צו העיקול. יחד עם זאת, אין בדעתי ליתן צו עיקול על מלוא הסכום הנתבע, בין היתר, בהתחשב בתוכנו של פסק הדין שניתן בע"א 687/01 - בנוגע לספק לגבי השאלה כמה שילם מר קדמני עבור רכישת החלקה, וכמו כן לא צורפו מסמכים אשר יש בהם לבסס לכאורה את העלות הנטענת. ועוד, יש לקבל את טענת המשיבים כי אם יינתן צו עיקול יש להתנותו בהפקדה במזומנים או בערבות בנקאית בשיעור משמעותי. המשיבים ביקשו הפקדה של 10% מגובה העיקול המוטל. 24. מבחינת אפיונו של הנכס המעוקל, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במקרקעין ובכלל זכות הקניין מעוגנת כזכות יסוד התבקש סרחאן להתייחס לשאלה אם קיים נכס אחר הניתן לעיקול ואשר יהיה בו כדי להפחית את מידת הפגיעה שיכול שתהא בו, אם יינתן צו עיקול. לא ניתנה כל תשובה. אעיר עוד שלא נטען כי הטלת העיקול תכביד על מר סרחאן ו/או כי בידיו נכסים אחרים אשר באמצעותם יוכל לבצע את פסק הדין בסעד הכספי בהיקף הנתבע, אם אכן יינתן פסק דין בהתאם. כאשר בית המשפט מתבקש להטיל עיקול, על פי תקנה 374(ב) על בית המשפט לשקול אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו אכן יכביד על ביצוע פסק הדין. לעניין קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד אכן על פסק הדין הייתה התייחסות מפורטת בבקשה להטלת עיקול (ראה סע' 15 ו-19 בבקשה שהוגשה), ויש לתת לה משקל נכון. נראה אפוא כי מתקיימים התנאים הנדרשים להטלת עיקול ברישום. 25. אשר על כן, מתקבל הערעור בתיק זה. ניתן בזה צו עיקול ברישום עד לסך של 1,500,000 ₪, על זכויותיו של יוסף סרחאן X ז"ל במקרקעין הידועים כחלקה 28 בגוש 18887, מאדמות כפר ירכא. צו זה תקף, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, או עד למתן החלטה אחרת, בכפוף למילוי התנאים דלהלן, במצטבר, בתוך 30 ימים מהיום: א.         צירוף כתב התחייבות מקורי לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת, כאמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (כתב ההתחייבות המצוי בתיק ביהמ"ש הוא צילום ולא המקור). ב.        המצאת ערבות, במזומן או בערבות בנקאית, ע"ס 75,000 ₪, לפיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת, כאמור בתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ג.         המצאת עירבון, במזומן או בערבות בנקאית, ע"ס 5,000 ₪, כאמור בתקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תוך 7 ימים מיום שיXו כל התנאים במצטבר, יירשם הצו בלשכת המקרקעין על ידי מר קדמני, וכמו כן יישא הוא בהוצאות הרישום, בשלב זה. התוצאה: 26. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: (1) ע"ר 49230-05-11 - ערעור קדמני בדבר קיום השתק פלוגתא - פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 29/11/11, יעמוד בעינו; (2) ע"ר 53938-09-11 - ערעור קדמני על ההחלטה למחוק התביעה על הסף כנגד עו"ד האשם שחאדה, מחמת ההתיישנות: פסק הדין שניתן ביום 29/11/11 בתיק זה, יעמוד בעינו, ועוד אני מורה - בהסתמך על פסק הדין הנ"ל, אני מורה על מחיקת נתבע מס' 6 מכתב התביעה בתיק 6091-02-11, וכן אני מורה על מחיקת הסעיפים מאותו כתב תביעה הנוגעים לעו"ד שחאדה - סעיפים 40-35; (3) ע"ר 6270-06-11 - ערעור שהגישו המשיבים 4-1 (להלן: X), בנוגע לדחיית בקשתם למחיקה על הסף מחמת התיישנות והשתק עילה - הערעור נדחה; (4) ע"ר 49202-05-11 - ערעור קדמני על ביטול צו העיקול - הערעור התקבל וצו העיקול ניתן כמפורט בסעיף 25 לפסק דין. בנוגע לשני הערעורים האחרונים (3) ו-(4), אני מחייבת את X, ביחד ולחוד, לשלם למר קדמני, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. - העירבון שהופקד, אם הופקד בע"ר 6270-06-11, יועבר לקדמני באמצעות בא-כוחו על חשבון ההוצאות שנפסקו בהליך זה. - העירבון שהופקד, אם הופקד בע"ר 49202-05-11, יוחזר לקדמני באמצעות בא-כוחו. - העירבון שהופקד, אם הופקד בע"ר 53938-09-11, מאחר שפסק הדין ניתן על דרך ההסכמה, יועבר סכום העירבון עד לגובה ההוצאות שנפסקו על ידי כבוד השופטת נתנאל, כרשמת בהחלטות שניתנו על ידה, לידי עו"ד שחאדה, באמצעות בא-כוחו, וככל שנותרה יתרה, תוחזר לידי בא-כוח קדמני. ככל שנותר חוב בהוצאות הנ"ל, על קדמני לשלמו בתוך 30 ימים, כמפורט בפסק הדין. - העירבון שהופקד, אם הופקד בע"ר 49230-05-11, יוחזר למפקיד באמצעות בא-כוחו. שאלות משפטיותהתיישנות