קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לרכב בחניון בזמן והזזת הרכב ע''י השומר: יסודה של התביעה שבפני באירוע מיום 2.10.07 בחניון הנתבעת מ.ת. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ (להלן-" החניון") במהלכו נפגעו 4 כלי רכב. נסיבות האירוע היו כדלקמן: ביום התאונה הגיעו מר גלעד הס לובצקי והגב' שרון לובצקי עם רכבם מסוג דייהטסו מ.ר 25-026-13 (להלן - "הדייהטסו") לחניון המצוי ברחוב מאז"ה בתל אביב. לחניון זה פתח כניסה ויציאה אחד בלבד והחניון עצמו היה מלא וגדוש בכלי רכב. במועד הרלוונטי לכתב התביעה הייתה הדייהטסו מבוטחת בפוליסה לבטוח מקיף אל מנורה חברה לבטוח בע"מ (להלן - "מנורה") התובעת בת.א.27296/08 . מאחר והחניון כאמור היה מלא, נתבקשו ה"ה לובצקי להשאיר הרכב עם מפתחותיו והקוד הסודי להפעלתו בידי השומר בחניון (להלן - "יורי"). בעלי הדהייטסו היססו ואז הציג בפניהם יורי מפתחות של כלי רכב אחרים שהושארו בפיקוחו הכול על מנת שיוכל לנהוג בכלי הרכב ולהזיזם ממקום למקום על פי צורכי החניון. לאחר שבררו כי ליורי רישיון נהיגה תקף הושארה הדייהטסו, מפתחותיה והקוד הסודי בידי יורי וכן הושאר מספר הטלפון הנייד ומשפחת לובצקי הלכה לענייניה. לאחר כשעתיים הוזעקו באמצעות הטלפון לחניון ומשהגיעו התברר להם לחרדתם כי בעת שנהג יורי בדייהטסו על מנת להזיזה, לחץ על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם וכתוצאה מכך נסע קדימה פגע ברכב חונה, חזר לאחור ופגע בשני כלי רכב אחרים וביניהם טויוטה מ.ר. 60-986-62 (להלן ה"טויוטה") שבבעלות התובעת בת.א.15096/08 . לציין במאמר מוסגר כי רכב נוסף שנפגע באירוע זה , בעליו פוצה במגרת הסדר פשרה בת.א.55659/08 על דרך של מימון ביניים. התביעות שבפני נינן תביעת בעלת הטויוטה בגין הנזקים שנגרמו לה ותביעת מנורה מבטחת הדייהטסו בגין תגמולי הבטוח ששילמה למבוטחיה ה"ה לובצקי. בישיבת יום 23.10.09 הוסכם בין הצדדים כדלקמן : אין מחלוקת כי הרכב הושאר בחניון הנתבעים לרבות המפתחות ומספר הקודנית. אין מחלוקת כי יורי נהג ברכב ברשות לובצקי ובמהלך הנהיגה ארעה התאונה ואין מחלוקת בדבר העובדה כי כתוצאה מתאונה זו ניזוקו ארבעת כלי הרכב. המחלוקת בין הצדדים הינה מה היה הגורם לתאונה. וכן מחלוקת משפטית האם ההסכם הנטען בין החניון למנורה הנטען על ידי החניון, על פיו התחייבה מנורה לשפות את כלי הרכב שנפגעו בתאונה, הסכם שנערך לטענת החניון עם סוכנות הבטוח מחייב את מנורה מאחר והסוכנות פעלה כשלוחה של מנורה לעניין זה. כמו כן הסכימו הצדדים כי תחילה תידון שאלת האחריות. אין מחלוקת כאמור כי יורי נהג בדייהטסו ברשות בעלי הפוליסה, לפיכך ומנורה אינה כופרת בכך הייתה למעשה נהיגתו מכוסה בפוליסת הבטוח של מנורה הן במקיף בגין נזקי הדייהטסו, והן בצד ג' בגין הנזק שנגרם לכלי הרכב האחרים שניזוקו בגין נהיגתו. בנסיבות אלה ובמצב הדברים הרגיל, הייתה קמה חבות על מנורה בין מן הגורן בגין רשלנותו של יורי ובין מן היקב עקב רשלנות המבוטחים לגביהם נטען כי התרשלו בשל השארת הפאנל על הרצפה, פאנל שגרם לטענת יורי ללחוץ על דוושת הגז מבלי יכולת לשחרר את הרגל וגרם לתאונה . בנסיבות אלה לא ארחיב הדיבור אלא אומר כי לאחר שבחנתי העובדות מצאתי כי האירוע כולו נגרם בשל רשלנותו של יורי. לציין כי בהודעה שמסר יורי למשטרה מיד לאחר האירוע נאמר כי התאונה ארעה מאחר ולחץ על דוושת הגז ולא נאמר בה דבר וחצי דבר אודות הפאנל. סיפור הפאנל הגיע בשלב מאוחר יותר וגם בו אין כדי לפטור את יורי מאחריות. מדובר בפאנל שגודלו אינו עולה על 15 ס"מ ולא ברור כיצד פאנל שכזבה ,כלא" את רגלו של יורי כך שלחץ על דוושת הגז במקום על הבלם ועוד הוסיף ולאחר הפגיעה הראשונה חזר לאחור ופגע בכלי רכב נוספים. לציין כי ברכב אוטומטי יש ללחוץ על הבלם על מנת להעביר הילוך. אולם שונה המצב מקום בו ארעה התאונה בחניון אשר נטל את מפתחות הרכב. לפיכך לטעמי עומדות בפני למעשה שתי שאלות והן מה מעמדו של החניון והאם חוסה החניון אף הוא בצילה של פוליסת הבטוח של מנורה. ושאלה השנייה מהותו של ההסכם הנטען על ידי החניון האם היה הסכם שכזה והאם הוא מחייב את מנורה. אשר לשאלה הראשונה בדבר מעמדו של החניון. לטעמי לחניון במצב דברים זה שתי פנים. האחת היותו אחראי באחריות שילוחית למעשיו ו/או מחדליו של יורי ובפן זה חוסה החניון תחת כנפי הפוליסה. השנייה אחריותו העצמאית של החניון כלפי בעלי הרכב שמפתחותיהם הושארו בחניון לבקשת בעלי החניון על מנת שניתן יהיה לנהוג בהם והזיזם בהתאם לצרכיו של החניון. אתחיל בשאלה השנייה : טוען בפני ב"כ החניון כי אין להחיל במקרה זה את חוק חוזה הקבלנות התשל"ד-1974 סעיפים 1 ו-6 (ב)(1) ומכוחו את חוק השומרים התשכ"ז - 1967 סעיפים 1(ג) ו-2(ב). דהיינו אין לראות בחניון שומר שכר שהשמירה אינה טפלה לאחזקה וזאת מן הטעם כי החניון לא התחייב כלל למתן שירותי שמירה מכל מן וסוג שהוא וכל שנתן והשכיר הוא מקום חנייה לזמן קצוב מבלי ליטול על עצמו כל אחריות לשמירת הרכב שלא יינזק . טענה זו היה בה ממש לו לא היה בעל הרכב נדרש להשאיר את מפתחות הרכב על מנת שניתן יהיה לנהוג בו לצורכי החניון. גם הפסיקה לכל אורך הדרך מבחינה בין מקרים בהם הושאר רכב בחניון לצרכי חניה בלבד ובין אותם מקרים בהם נדרש בעל הרכב להשאיר את המפתחות והקודן בידי שומר החניון, שכן אז מוחזר השומר כמי שמחזיק בנכס מטעם החניון וחלות עליו הוראות חוק השומרים. במקרה שלפנינו לא רק שהושארו המפתחות אלא נעשה בהם שימוש . בנסיבות אלה ומשאדניה של התביעה בפן זה כנגד החניון נעוצים בחוק השומרים, אין החניון חוסה בצילה של הפוליסה אלא הינו בבחינת צד ג' מזיק מכוח עצמו. משנטל החניון, באמצעות העובד מטעמו את מפתחות הרכב ואף עשה בהם שימוש החזיק למעשה החניון בשלב זה בנכס, דהיינו ברכב,שלא מכוח בעלות כשהחזקה עומדת במבחן השליטה בנכס והיכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו (ראה ע"א 46/75 מדינת ישראל נ. לבנשטיין פד"י ל'(1) עמ' 716 בעמ' 723 וכן יפים לעניין זה פסקי הדין המפורטים בסיכומי ב"כ מנורה). אשר על כן הייתה לעובד בחניון היכולת המעשית ופיזית הבלעדית לפקח על הנכס קרי הרכב שהופקד על מפתחותיו בידיו הנאמנות וזאת כאשר בעל הרכב אינו מצוי במקום ובסמוך ושליטה זו היא שהביאה בסופו של יום לנזק. דהיינו קיים קשר סיבתי ועובדתי בין השליטה ברכב על ידי השומר עבור החניון ובין האירוע ותוצאותיו. ולא זאת אף זאת התרשל החניון שכן מטרתו , בנתנו ההוראה להשאיר המפתחות הינה למלא את החניון אף מעל ומעבר לקיבולת ולעשות לביתו ולרווחיו. בנסיבות אלה התרשל החניון משלא הורה לעובדיו להסתפק בכניסת כלי רכב כדי קיבולת החניון ואפשרה לדחוס את החניון ובכך יצרה תשתית לסיטואציה בה ניזוקו כלי הרכב כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של יורי. בנסיבות אלה אחראית הנתבעת מכוח חוק השומרים כשומר שכר לנזקים שנגרמו לדייהטסו. הטענה כי מדובר בהשכרת מקום חנייה בלבד דינה להדחות ככל שהיא מתייחסת לדייהטסו וכבר בת.א. (ת"א) 981/85 שלוח חברה לבטוח בע"מ נ. חניון הרכב בע"מ פס"מ מח' (א) עמ' 152 קבע בית המשפט כי על אף שמדובר בחניון פתוח משנמסרה המכונית ומפתחותיה נמסרה ההחזקה בה והחניון הינו בבחינת שומר מכוח מבחן ההחזקה והשליטה ברכב וחל עליו חוק השומרים. מאידך ובאשר כלי הרכב האחרים שניזוקו שונה המצב המשפטי שכן כפי שיבואר להלן לא הוכח לגבי אלה כי החניון היה שומר שכר. מכאן אעבור לדון בשאלה האם התחייבה מנורה, באמצעות סוכנות הבטוח ניליביט לשפות את בעלי כלי הרכב שניזוקו כאשר על החניון לשאת אך ורק בהוצאות הנזק העקיף שנגרם בגין האירוע. ובמה דברים אמורים : טוענים בפני הנתבעים 3,4 כי מנורה חייבת לשאת בתוצאות בין השאר מן הנימוק כי מנורה התחייבה באמצעות נילביט סוכנות לבטוח לשאת בתוצאות התאונה ובנזק שנגרם לכלי הרכב ואילו החניון יישא בנזקים העקיפים שנגרמו למבוטח דהיינו ההשתתפות העצמית וכו' לטענת ב"כ הנתבעים 3,4 נילביט הינה בנסיבות שלוחה של מנורה המוסמכת להתחייב בשם מנורה לאמור לעיל בין במפורש על פי דיני השיחות ובין מכללא על פי השליחות הנחזית. יסודות טענה זו נסמכים על תכתובת ומו"מ שהתנהל בין מר זאב סובל (עה/1) מטעם החניון ובין הגב' ריקי אהרוני (עת/2) מטעם נילביט. מעדותה של עת/2 עולה כי תחילה ביקש המבוטח לובצקי לתבוע ישירות את החניון ומכתב דרישה נשלח בהתאם ביום 23.10.07. משבושש החניון לשלם את דמי הנזק החליט המבוטח להפעיל הפוליסה במנורה והפרע בגין נזקיו מהפוליסה ולתבוע החניון ישרות רק בגין נזקיו העקיפים ראה מכתב הדרישה מיום 23.12.07 . למכתב זה צורף אישור ההפסדים של מנורה אישור זה הינו הראיה בידי המבוטח מהם ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפעלת הפוליסה, ולפיכך הינם של המבטח. לטענת ב"כ הנתבעים, אישור זה, שהינו המסמך היחד הנושא את הלוגו של מנורה, הינו הראיה כי עה/ ועת/2 סיכמו ביניהם על דעת מנורה כי החניון יישא אך ורק בנזק העקיף. טענה זו לטעמי אין לה על מה שתסמוך, למעט אולי פרשנותו הסוביקטיבית המגמתית של עה/1. מן העדויות עולה כי תחילתה של ההתקשרות בין הסוכנות לחניון הייתה על מנת לדאוג לפיצוי המבוטח ישירות. עה/1 ידע כי הפונה הינה סוכנות הבטוח , אולם לדבריו מבחינתו ראה אותה כחברת הבטוח. יחד עם זאת ובעודו מאמץ את דעתו האישית, שאין בה כשלעצמה ליצור יחסי שליחות , לא דאג לוודא עם הגב' אהרוני עת/2 האם היא מוסמכת לפעול בשם מנורה. העד סבר כי משנתקבל מכתב נילביט אליו צורף מכתב מנורה יש בכך כדי להביא למסקנה כי עליו לשלם רק את הנזק העקיף. מסקנה זו אין לה על מה שתסמוך מעיון במכתבי הדרישה. במכתב מיום 7.11.07 מודיעה עת/2 לחניון ולמר סגל כי התביעה תוגש לחברת הבטוח ולאחר סילוקה על ידי חב' הבטוח "נעביר אליכם דרישה לפיצוי מבוטחנו עבור ההפסדים שנגרמו לו בעקבות האירוע הנדון" ואכן במכתב שיצא ביום 23.12.07 נאמר כי בהמשך למכתב מיום 7.11.07 ומכתבו של זאב סובל מיום15.11.07 נדרש החניון לפצות את המבוטח בגין הנזק העקיף דהיינו ההפסדים שנגרמו בגין התאונה. הפסדים אלה פורטו במכתב גופו ונסמכו על אישור ההפסדים של מנורה. מעיון במכתבו של עה/1 סובל מיום 15.11.07 עולה כי הלה מפרט את השגותיו המשפטיות באשר לאירוע אולם אין בו כלל כל סיכום דברים ,לא עם נילביט ובוודאי שלא עם מנורה סעיפים 7,8,9,10 למכתב זה אינם בבחינת סיכום דברים כפי שמנסה ב"כ הנתבעים להציגו , אינו בבחינת חוזה שיש בו משום הצעה וקיבול . בנסיבות אלה המסקנה הינה כי איני מקבלת טענת ב"כ הנתבעים 3,4 לפיה קיים הסכם מחייב בין מנורה לחניון, לפיו תישא מנורה בנזקי כלי הרכב הן מאחר והסכם שכזה לא הוכח והן מן הטעם כי לא מצאתי בנסיבות לקבוע כי נילביט פעלה כשלוחה של מנורה ויש במעשיה כדי לחייב את מנורה. יחד עם זאת לא אעשה מלאכתי נאמנה באם לא אפריד בין התביעות . ובמה דברים אמורים : כפי שפורל לעיל ובאשר לרכב המבוטח באמצעות מנורה ואשר בגינו הוגשה תביעת השיבוב בת.א.27296/08 בעניין זה הוכחו כאמור השארת המפתחות והחזקה שלא מכוח הבעלות וחבות החניון כשומר שכר. לפיכך בתיק זה קמה על החניון החובה לשלם למנורה סכום הנזק בו נשאה כלפי מבוטחה. מאידך בתביעת כלי הרכב שניזוקו כתוצאה מנהיגת יורי בדייהטסו דהיינו ת.א.15096/08 ות.א.55659/08, שהסתיים בפשרה על דרך של מימון ביניים, לגבי אלה לא הוכח כי הושארו מפתחותיהם, וכי על פי הפסיקה החניון היה בגדר שומר שכר בעניינם, לפיכך ולעניין כלי הרכב הנ"ל וחובת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, חובת הפיצוי הינה על מנורה כמבטחת הדייהטסו שהזיקה ואשר הייתה נהוגה בידי יורי, שנהג בה ברשות בעל הפוליסה, גם אם נהיגתו הייתה נהיגה רשלנית, שכן לעניין זה אחריות החניון הינה שילוחית בלבד וככזו מכוסה אף היא בפוליסה של מנורה. לפיכך במקרים אלה חובת הפיצוי הינה על מנורה לשפות את בעלי הרכב שנפגעו כתוצאה מתאונה זו. רכבחניוןנזק לרכב