קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקי גוף ממלגזה: מבוא התובע הגיע למפעל הנתבעת 3 על מנת לרכוש ציוד. בין הפריטים שנרכשו הייתה משחזת. הניסיון להרימה/לשחררה מקיבועה לרצפה בוצע ע"י מלגזה של מפעל הנתבעת 3. אז נפגעה ידו של התובע ונגרם לו נזק גוף. השאלה העומדת להכרעה היא כיצד אירעה התאונה והאם מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 או שעילתה בפקודת הנזיקין. תיאור הצדדים וההליכים עד כה 1. התובע, יליד 8.10.56, הגיש תביעתו בגין הפגיעה שנגרמה לו בכף יד ימין בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) כנגד שלושה נתבעים: הנתבע 1 - אלי חלביה, כמי שנהג במלגזה במועד האירוע (להלן - הנתבע 1 או חלביה); הנתבעת 3- החברה שבפירוק, בעלת המפעל, כמי שהייתה בעלת המלגזה במועד האירוע (להלן - הנתבעת 3 או ספן); הנתבעת 2 - קרנית מאחר ובדיעבד התברר כי למלגזה לא היה ביטוח תקף במועד האירוע (להלן - קרנית). בשים לב לנסיבות האירוע טען התובע לעילה חלופית לפי פקודת הנזיקין כנגד הנתבעים ספן וחלביה. ביום 8.1.09 הוגש כתב תביעה מתוקן בו הוספה הנתבעת 4 - ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן - הנתבעת 4) כמי שהייתה המבטחת של ספן במועד הרלבנטי בביטוח הכולל נזקי צד ג'. 2. הצדדים הסכימו להעמיד גובה הנזק על 200,000 ₪ (מאתיים אלף ₪) מעבר לגמלאות המל"ל שהכיר באירוע כתאונת עבודה (ר' פרוטוקול מיום 10.10.10). למרות שיעור הנזק המוסכם לא עלה בידי הנתבעים להגיע להסכמה גבי עצם החבות או לחלוקה מתאימה ביניהם ומשום כך לא היה מנוס משמיעת ההוכחות לעניין החבות בלבד ומיצוי ההליך עד תומו. עוד יצוין כי משהסכימו הצדדים על גובה הנזק זנחה הנתבעת 4 טענותיה בסוגיית האחריות לרבות בשאלת קיומו של אשם תורם (ר' סיכומי הנתבעת 4). 3. מבחינה מהותית - משפטית נחלקו הצדדים נחלקים לשתי קבוצות: בקבוצה אחת מצויים קרנית, חלביה וספן המבקשים לקבוע כי חוק הפלת"ד אינו חל על האירוע ועל כן אין הם חבים בפיצוי התובע בעילה זו, במישרין או בעקיפין. טעמיהם של אלה ברורים ואינם מצריכים ביאור. על הקבוצה השנייה נמנים התובע והנתבעת 4 המבקשים, כל אחד מטעמיו, להכיר באירוע כ"תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד. תמצית טענות הצדדים טענות התובע והראיות מטעמו 4. במקור טען התובע כי האירוע מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד ובהתאם הוצגו ראיותיו. מטעם התובע הגישו תצהיר והעידו: התובע בעצמו וציון צחר (להלן - ציון) מי שהיה שותפו של התובע. התובע תאר בתצהירו כי עת עמד עם שותפו במפעל התקרב אליו חלביה כשהוא נוהג במלגזה והניף בצורה פתאומית משחזת כדי להעמיסה על גבי המלגזה וממנה למשאית. נטען שתוך כדי פעולת ההנפה וההעמסה פגעה המשחזת בידו הימנית והדפה אותה לכיוון מוט ברזל שבלט מקיר סמוך ומתוך כך נגרמו לו חבלות קשות בכף יד ימין. גרסתו של ציון הייתה זהה לגרסת התובע ובנקודות מסוימות אף מפורטת ממנה. טענות הנתבעת 4 5. לעמדת הנתבעת 4 האירוע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד לפי ההגדרה הבסיסית ולחלופין לפי החזקה המרבה המתייחסת למאורע שנגרם עקב ניצול כוחו המיכני של הרכב מבלי ששונה ייעודו המקורי (להלן - חזקת ניצול הכוח המיכני). נטען שבשים לב לייעודה הכפול של המלגזה ככלי עבודה וכאמצעי להעברת מטענים הרי שהאירוע עונה על הגדרת החזקה המרבה ומהווה "תאונת דרכים" על המשתמע מכך לחבות הנתבעים 1-3. מטעם הנתבעת 4 הגיש תצהיר והעיד חיים קורקוס, מי שהיה מנהל האחזקה של ספן במועד האירוע (להלן - קורקוס). קורקוס הצהיר שאינו זוכר בבירור את פרטי ההתרחשות עובר לאירוע למעט העובדה שבאופן כללי המלגזה סייעה באותו יום בשינוע פריטים שנרכשו לרכבי הרוכשים. גבי המקרה הספציפי ציין ששן אחת של המלגזה הוכנסה מתחת למשחזת במטרה להרימה ולהעבירה לרכב התובע, מרחק שנאמד על ידו בכמה מטרים. נוכח ההסכמה לשיעור הנזק וזניחת טענותיה של הנתבעת 4 בדבר קיומו של אשם תורם אינני נדרשת לתיאור יתר טענותיה בהקשר זה. טענות ספן וחלביה בעילת הפלת"ד 6. בכתב ההגנה שהוגש מטעם ספן וחלביה נטען שהאירוע אינו מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד מאחר ובמהלכו הייתה המלגזה במצב עמידה ועסקה בפעולת טעינה. בשלבים מאוחרים יותר של ההליך ובתצהירו של הנתבע 1 נפרשה השתלשלות האירועים באופן מעט שונה ולפיה התובע ושותפו ביקשו לרכוש, בין היתר, שתי משחזות/מלטשות (להלן - משחזת ו/או מלטשת) שהיו מעוגנות לרצפת המפעל. נטען כי מאחר ובידי הרוכשים לא היו כלים מתאימים לשחרור המשחזות מעיגונן, התבקש חלביה "לאלתר" ולהכניס אחת משיני המלגזה מתחת לבסיס המשחזת ולסייע בניתוק הדרוש. במהלך ניסיון הניתוק התקרב התובע והניח ידו על גבי המשחזת ועם תזוזתה הפתאומית ממקומה נלכדה ידו בינה ובין מוט ברזל שבלט מקיר סמוך וכך נגרמה פציעתו. מהפן המשפטי נטען שלא הוכח שהמלגזה הינה רכב מנועי, תנאי סף הנדרש לעצם החלתו של חוק הפיצויים. בשלב השני נטען כי גם אם אין מחלוקת שהאירוע קרה תוך ניצול כוחה המיכני של המלגזה הרי שבפעולה שבוצעה הייתה חריגה מייעודה המקורי של המלגזה באופן שיש בו להוציא האירוע מתחולת חוק הפלת"ד. טענות קרנית 7. קרנית מצטרפת לטענות ספן וחלביה בעילת הפלת"ד לפיהן האירוע אינו נופל בהגדרת המונח "תאונת דרכים". לחלופין טוענת קרנית כי היה ותחויב בפיצוי התובע, יש להורות על זכות חזרתה לנתבעים 1 ו - 3 ביחס לכל רכיבי הפיצוי. נסיבות האירוע - קביעת הפן העובדתי המחלוקת הקיימת בין הצדדים בפן המשפטי משקפת את המחלוקת העובדתית שנתגלעה ביניהם באשר להשתלשלות האירועים שקדמה לפציעת התובע והפרשנות שיש ליתן לה. מקביעת המסכת העובדתית תיגזר כמעט מאליה ההכרעה המשפטית המתאימה. משכך, נדרש תחילה שרטוט עובדות המקרה. לאחר בחינת מכלול הראיות ושמיעת העדים ניתן לסכם את השתלשלות האירועים שקדמה לפגיעת התובע באופן הבא - 8. ביום 3.5.07 התובע הגיע, יחד עם ציון ועובד נוסף בשם דוד נזיה (להלן - דוד), למפעל ספן על מנת לרכוש ציוד שהוצע למכירה במסגרת הליכי הפירוק. הגם שלכאורה הרוכשים היו אמורים ליטול את הציוד שרכשוas is, where is הרי שבפועל מלגזת המפעל, נהוגה בידי חלביה, סייעה בהעמסת מרבית הפריטים לרכבי הרוכשים (ר' תצהירי חלביה וקורקוס). בין הפריטים שרכשו התובע ושותפו נכללו שתי משחזות/מלטשות שהן הרלבנטיות לענייננו. 9. מבנה המשחזת הנדונה ואופן קיבועה לרצפה, כשלעצמם, אינם שנויים במחלוקת. מפאת חשיבות הדברים להכרעה יתוארו הפרטים הטכניים הרלבנטיים בקצרה: המשחזת הינה מכשיר המורכב משתי דסקיות ומותקן על גבי עמוד בגובה של כ - 1 מטר. לבסיס העמוד מחוברת פלטת ברזל רבועה המקובעת לרצפה (קרנית/1). פלטת הברזל מעוגנת לרצפה באמצעות פינים מברזל ("פיליפסים") המתפצלים ברצפה לאחר החדרתם לשם חיזוק הקיבוע. חלקם העליון של הפינים מהודק לפלטת הברזל עצמה באמצעות אומים הניתנים לשחרור בעת הצורך. משכך, כפי שהסבירו העדים השונים, חילוצה של המשחזת מהקיבוע דורש פעולה דו שלבית: פתיחת האומים בצידה העליון של פלטת הברזל ולאחר מכן ניתוק הפלטה עצמה מהפינים המקבעים אותה לרצפה מצידה התחתון. את הפיליפסים עצמם, פעם שהוחדרו, לא ניתן לנתק מהרצפה (ר' תצהיר חלביה וחקירתו, עדותו של ציון צחר בעמ' 22 לפרוט' ותצהירו של קורקוס). על מרבית הגורמים המעורבים מקובלת הדעה כי שחרור האומים לבדו אינו מאפשר את חילוץ המשחזת מן הקרקע בשל הקיבוע התחתי ונדרש אמצעי נוסף לניתוקה מהרצפה: אם באופן ידני על ידי אדם באמצעות נדנוד/טלטול עמוד המשחזת ושחרור הפלטה מצידה התחתון ואם באמצעות מכשיר כלשהוא דוגמת משור דיסק (ר' תצהיר חלביה ועדות קורקוס בעמ' 47 לפרוט'). 10. מלאכת פתיחת האומים מחלקה העליון של הפלטה נעשתה על ידי דוד באמצעות מברג (עמ' 22, 36 לפרוט'). ואולם בכך לא היה די: היה צורך באמצעי נוסף לשחרור פלטת הברזל מצידה התחתון, אם ידני ואם אחר. בנקודה זו נכנסה המלגזה לתמונת האירוע. הדבר נתבקש בשל היעדרם של כלים מתאימים לניתוק הפלטה בידי התובע ושותפו ומחמת קושי שהתעורר בשחרורה הידני בשל חלודה שהצטברה תחתיה. המלגזה שולבה בתהליך על מנת לסייע, בשלב ראשון, בשחרור המשחזת מקיבועה לרצפה על ידי החדרת אחת משיני המלגזה תחת פלטת הברזל במטרה לנענעה באופן שיהיה בו כדי לרופף את אחיזתה בקרקע. בקביעה זו מצאתי להעדיף את עדותו של חלביה שהייתה עקבית, מפורטת ומהימנה על פני עדויות אחרות. נסיבות האירוע תוארו על ידו בדייקנות ובפירוט מעוררי אמון גם באותן נקודות שהיו פחות נוחות לעמדתו ועיקרי דבריו מצאו תימוכין בראיות אחרות. 11. חלביה העיד כי באותו יום התבקש לסייע בהעמסת פריטי ציוד שנרכשו לרכבי הרוכשים לרבות התובע ושותפו. חלביה תיאר כיצד הציוד הועמס על גבי משטחים מתאימים אותם הרימה המלגזה באמצעות שתי שיני המזלג (עמ' 29 לפרוט'). ואולם, במקרה הספציפי של המשחזות חלביה התבקש לסייע בשחרורן מקיבוען לרצפת המפעל על ידי הכנסת אחת משיני המזלג תחת פלטת הברזל ונענועה (ר' תצהיר עדותו סעיפים 6,8 ובעמ' 33 לפרוט'). לדבריו, המשחזת המעורבת באירוע הייתה המשחזת השנייה שהמלגזה נתבקשה לסייע בחילוצה לאחר שפעולה דומה ננקטה בקלות יחסית ובהצלחה ביחס למשחזת הראשונה שהוצאה והונחה על משטח. חלביה העיד כי היה אמור לסייע בחילוץ המשחזת השנייה, כך שניתן יהיה להניחה על אותו משטח בצד הראשונה, ובשלב מאוחר יותר להרים המשטח למשאית באמצעות המלגזה (סעיף 9 לתצהיר ובעמ' 30 לפרוט'). 12. גם אם בהמשך הייתה המלגזה אמורה לשנע את שתי המשחזות שהונחו על גבי משטח למשאית התובע הרי שבמועד האירוע נדרשה המלגזה לסייע בשחרור המשחזת מקיבועה לרצפה באמצעות שן אחת, ולא לשנעה על גבי שן אחת אל המשאית. חלביה הסביר כי ככלל הוא אינו נוהג לשנע מטענים על שן אחת של המלגזה וכי גם במקרה זה לא היה בדעתו לעשות כן. עוד הבהיר שבשים לב למבנה המשחזת לא ניתן להרימה או לשנעה על גבי שן אחת של מלגזה וכי הוא עצמו לא הרים, ולא התכוון להרים, את המשחזת באמצעות שן אחת (עמ' 32 לפרוט'). לדבריו התעתד אך ורק לסייע בשחרור המשחזת מבסיסה משזו לא השתחררה ככל הנראה עקב קורוזיה (עמ' 30 לפרוט'). חלביה תיאר כיצד הכניס את השן הימנית של המלגזה מתחת לפלטת הברזל והניע אותה מספר פעמים בצורה אנכית מינימאלית, בטווח סנטימטרים ספורים. במהלך הפעולה שתוארה השתחררה המשחזת מקיבועה באופן פתאומי ונטתה הצידה. התובע, שעמד בסמוך, הושיט את ידו במטרה לבלום את נפילתה וכך נפגע. בעת האירוע המלגזה לא הייתה במצב נסיעה אלא במצב חניה כשבלם היד משוך (עמ' 32 לפרוט'). 13. גרסת חלביה על השתלשלות האירועים העיקרית נתמכת בעדותו של קורקוס, שגם אותה מצאתי בעיקרה כעדות מהימנה, הגם שקיימות מספר נקודות סתירה בין השניים. קורקוס העיד כי הגיע למקום דקות ספורות לפני האירוע ולכן לא היה מעורה בהתנהלות שקדמה לו. לדבריו לא ניתן היה להכניס את שתי השיניים של המלגזה מתחת למשחזת משום שהמרחק המינימאלי בין שתי השיניים, שאינן ניתנות להצמדה מלאה, גדול יותר מרוחב הבסיס של המשחזת, ובכל מקרה גדול יותר מהמרחק בין הברגים המחברים את המשחזת לרצפה (סעיף 7 לתצהירו). לדבריו, רק במקרים מיוחדים ניתן לשנע מטען על גבי שן אחת לדוגמא כאשר משנעים גליל אותו משחילים על גבי שן או באמצעות רצועת הנפה מיוחדת - דבר שבמקרה זה לא בוצע (עמ' 47 לפרוט'). אין זה סביר שחלביה היה משנע משחזת מהסוג המדובר למרחק של 15 מטר על גבי שן אחת (עמ' 49 לפרוט'). עוד אישר שהמלגזה הייתה במצב של עמידה במועד האירוע (עמ' 49 לפרוט'). באשר לנקודות הסתירה שהתעוררו בין גרסתו וגרסת חלביה נראה כי הדבר נובע מכך שקורקוס הגיע למקום זמן קצר לפני התאונה ואפשר שלא היה מעורה בקשיים שהתעוררו גבי שחרור המשחזת. קורקוס עצמו ציין שהדברים שרשם בדו"ח האירוע נערכו על פי התרשמותו באותו מועד אף שלא עלה בידו לזכור מה היה הבסיס להתרשמותו. 14. זה המקום לציין כי לא נתתי אמון בגרסתו של ציון גבי השתלשלות האירועים לפיה המשחזת הייתה משוחררת מקיבועה ורק "מונחת" על הרצפה והמלגזה זומנה לשם העמסתה ושינועה במישרין למשאית (ס' 3 לתצהיר ועמ' 22-23 לפרוט'). עדותו בעניין כולו, לרבות הפרשנות האישית שנתן למושג "מצב עמידה" שלדידו מתקיים רק כשמנוע המלגזה כבוי, הייתה מגמתית ומוטה בבירור לטובת התובע ובחלקיה המהותיים לא עלתה בקנה אחד עם ראיות אחרות שהוצגו שכן - כל הגורמים המעורבים ציינו את הקושי בשחרור המשחזת; מפסיפס העדויות ניתן היה להתרשם שנערכה היוועצות כלשהיא בין הגורמים השונים בניסיון לפתור את העניין; לפחות שלושה גורמים שונים ציינו שהמלגזה הייתה במצב של עמידה בעת האירוע: חלביה (סעיף 12 לתצהיר ועמ' 32 לפרוט'), קורקוס (עמ' 49 לפרוט') והתובע בעצמו (עמ' 13 לפרוט'). גם דיווחיו גבי שיחות שניהל בעניין נסיבותיה המדויקות של התאונה עם התובע ודוד, שבעצמם נכחו במקום ולא ברור מדוע נזקקו להסבריו ופרשנותו - עוררו אי נוחות. 15. בהודעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי על פגיעה בעבודה שנמסרה ביום 12.3.08 (נספח א' לתצהיר התובע) מסר כי התאונה אירעה במהלך פירוק של אבן משחזת שהייתה מקובעת לקרקע, פירוק שבוצע באמצעות מלגזה. בכתב תביעתו ובתצהירו הציג התובע את האירוע באופן סתמי ולא ניתן היה להבין כי המשחזות האמורות נרכשו על ידו; כי הפעולה שתיאר הייתה חלק מתהליך בו גם הוא היה מעורב; כי הושיט את ידו במטרה למנוע נפילת המשחזת וכיו"ב פרטים שהתבררו במהלך שמיעת הראיות ואשר בעניינם אפילו לא התעוררה מחלוקת. מעדותו ניתן היה להתרשם כי התובע מתחמק מהתייחסות לסוגיית קיבוע המשחזת לרצפה ונסיבות שחרורה. גם אם ניתן לקבל שזכרונו את פרטי האירוע מושפע, וטבעי שיושפע, מהטראומה שחווה הרי שאין בכך כדי להצדיק את זכרונו הסלקטיבי על השתלשלות האירועים שלפני התאונה (עמ' 15 לפרוט'). עדות התובע אינה עולה בקנה אחד עם עדות חלביה שציין כי התובע עמד מקרוב וצפה במתרחש באופן שהיה עליו להזהירו כי התרחק (ר' סעיף 10 לתצהיר חלביה ועמ' 30 לפרוט') וכן עם עדותו של חיים קורקוס לפיה נהג המלגזה פעל לפי הוראות שנתן לו התובע דווקא (ר' דו"ח האירוע נספח לתצהיר קורקוס). 16. בשים לב למבנה המשחזת ברור שלא ניתן לשנע אותה, כמות שהיא, על גבי שן אחת של המלגזה מנקודת הימצאה ועד למשאית התובע. הניסיון לצייר תהליך בו המלגזה מדלגת מפעולת חילוץ המשחזת באמצעות שן אחת היישר אל הרמתה באופן זה למשאית, המרוחקת 15 מטרים, הינו ניסיון מלאכותי שנועד להכשיר את השימוש שנעשה במלגזה בנסיבות האירוע ואת נזק הגוף שנגרם כתוצאה מאותו שימוש כך שייכנס בגדר חוק הפלת"ד. אני מעדיפה את עמדת הנתבעים 1 ו - 3 לפיה במועד האירוע המלגזה עסקה בחילוץ המשחזת מקיבועה באמצעות שן אחת ולא בהרמתה כמות שהיא לשם שינועה למשאית. מהפן העובדתי אל הפן המשפטי 17. התשובה לשאלה האם אירוע כגון זה שתואר כאן, ושכתוצאה ממנו נגרם נזק גוף, נופל במסגרת ההגדרה "תאונת דרכים" דורשת מלאכת יישום ופרשנות בשלושה שלבים שעוברים דרך ההגדרה הבסיסית, החזקות המרבות והחזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד והדברים ידועים (ר' רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532 (1996). 18. בשים לב לכך שמדובר במלגזה מתעוררת שאלת עמידתה בתנאים המקדמיים להחלת חוק הפלת"ד ובייחוד האם היא בבחינת רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפיה נדרש ש"עיקר ייעודו לשמש לחבורה יבשתית". ההלכה המנחה גבי מלגזות, אפשרות סיווגן כרכב מנועי וייעודן הדו תכליתי נקבעה ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא (4) 659 (1997)(להלן - פס"ד עופר נחום). שם נקבע כי למלגזה, ככלל, שני ייעודים שכיחים: האחד - תעבורתי, המתבטא בהעברת מטענים ממקום למקום והשני - שאינו תעבורתי - הנפת מטענים והורדתם. עוד נקבע כי על מנת להיכלל בהגדרה "רכב מנועי" צריך עיקר ייעודה של המלגזה להיות זה התעבורתי, ככזה המייצר סיכון תעבורתי, ומצדיק הכללתו בחוק הפלת"ד תחת כנפי האחריות המוחלטת. באותו עניין נמצאה המלגזה הספציפית כעונה על ההגדרה אך הובהר כי המסקנה האמורה אינה כללית וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. הנתבעים 1 - 3 טוענים שהתובע ו/או הנתבעת 4 לא עמדו בנטל המוטל עליהם, כמי שמבקשים להחיל את חוק הפלת"ד על האירוע, להראות כי המלגזה הנדונה הינה "רכב מנועי" מההיבט של יכולותיה הטכניות והן מן ההיבט של ייעודה העיקרי לשמש לתחבורה יבשתית. 19. הגם שאפשר ויש טעם בעמדת הנתבעים 1- 3 בעניין זה, הרי שבהתחשב במכלול נסיבות המקרה והראיות שהובאו אין בדעתי לקבוע, מהטעם הזה לבדו, כי חוק הפלת"ד אינו חל על האירוע. בראיות שהובאו מטעם הנתבעת 4 הונח בסיס עובדתי מסוים בנוגע למבנה המלגזה, יכולותיה הטכניות הבסיסיות, והשימוש הרגיל שנעשה בה והדברים מצאו ביטוי בעדויות הגורמים השונים (ר' עדות חלביה בעמ' 29 ו - 31 לפרוט' ועדות קורקוס בעמ' 52 לפרוט'). צודק גם ב"כ הנתבעת 4 בטענתו כי בחינת הייעוד לעניין הגדרת הרכב כרכב מנועי נעשית על פי טיב הרכב ואינה תלויה בנסיבות המיוחדות שהתקיימו במועד התאונה. על כן אניח כי המלגזה המדוברת מהווה רכב מנועי, דו תכליתי, שעיקר ייעודו לתחבורה יבשתית. 20. בשלב הבא, הוא השלב המהותי והעיקרי במקרה זה, יש לבחון האם השימוש שנעשה במלגזה במהלך האירוע נכנס לגדר המונח "תאונת דרכים" על פי אחת החלופות המפורטות בחוק: אם על פי ההגדרה הבסיסית ואם על פי אחת החזקות המרבות. הגם שעיקר טענות הצדדים התרכזו בשאלה תחולת חזקת ניצול הכוח המיכני של המלגזה על נסיבות האירוע הרי שלא ניתן לדלג, מתודולוגית, על משוכת ההגדרה הבסיסית. ההגדרה הבסיסית דורשת כי נזק הגוף שנגרם יהיה בעת "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" כשעצם המונח "שימוש ברכב מנועי" נהנה מהגדרה נפרדת, המפרטת חלופות שונות וסייג לעניין טעינה ופריקה של מטען כשהרכב עומד (סעיף 1 לחוק הפלת"ד). לאחרונה ניתן לזהות בפסיקה תהליך של צמצום והתכנסות בכל הנוגע לפרשנות הניתנת להגדרות שונות בחוק הפלת"ד תוך השבת החוק והגדרותיו אל מימדיהם הטבעיים והרגילים, אל אותם מקרים שעליהם ביקש המחוקק מלכתחילה לפרוש את הגנת האחריות המוחלטת. נראה שמרבית הצדדים בדעה כי השימוש שנעשה במלגזה במועד האירוע אינו נופל בהגדרה הבסיסית והפרשנות המקובלת לה. הנתבעת 4 הציעה אבחנה משלה לסייג הדן בפריקה וטעינה של מטען מרכב עומד. באבחנתה היא מציעה להבדיל בין רכב אליו מוטען (או ממנו נפרק) מטען דוגמת משאית הרוכשים שבעניינו נדרש קיומו של תנאי העמידה ובין המלגזה - שבמקרה זה היא הרכב המבצע את פעולת הטעינה - ועל כן אין הכרח שבעניינה יתקיים תנאי העמידה (ס' 44 לסיכומים). ספק אם אבחנה זו עומדת במבחן הפסיקה, שכן כבר נקבע שאין בעצם העובדה כי רכב מבצע את פעולת הטעינה והפריקה כדי לשנות מתחולת ההגדרה הבסיסית ולכל היותר יש בכך כדי להביא לבחינתה של תחולת חזקת ניצול הכוח המיכני כפי שנעשה גם במקרה זה (ר' אליעזר ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, 1999) בעמ' 187 וההפניות המופיעות שם). נוכח הקביעה העובדתית לפיה במועד האירוע לא נעשה שימוש במלגזה למטרות תחבורה הרי שברי שאין תחולה להגדרה הבסיסית וזאת אף מבלי להידרש בשלב זה לסייג הדן במצב של טעינה ופריקה. 21. משנקבע כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים על פי ההגדרה הבסיסית יש להמשיך ולבחון האם הוא נכלל באחת הסיטואציות הכלולות בחזקות המרבות שהרלבנטית לענייננו היא חזקת ניצול הכוח המיכני לפיה יראו כתאונת דרכים "מאורע שנגרם עקב ניצול כוחו המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בחינת חזקה זו מחייבת סקירה קצרה גבי יסודותיה וההלכות שנקבעו בעניינה טרם יישומן על האירוע הקונקרטי. חזקה זו נועדה להחיל את חוק הפלת"ד במקרים מיוחדים בהם נזק הגוף נגרם עקב ניצול כוח מיכני של רכב מנועי שלא במסגרת השימושים הרגילים הקבועים בחוק. היא מכוונת בעיקר לרכב "רב תכליתי", כלומר לרכב שעל פי ייעודו אינו מיועד רק לנסיעה אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המיכני בדרכים שונות. מלגזה היא דוגמא לרכב כזה שכן מצד אחד היא מגשימה ייעוד תעבורתי בכך שהיא משנעת מטענים ממקום למקום (אפילו אם מדובר במרחקים קצרים) ומצד שני משמשת ככלי עבודה למטרות מגוונות. בשים לב לתכלית הכפולה של רכבים מסוג זה קובעת חזקת ניצול הכוח המיכני כי באותם מקרים בהם נזק גוף נגרם עקב הפעלת הכוח המיכני להגשמת הייעוד הנוסף, הלא תעבורתי, של הרכב - ייחשב הדבר כתאונת דרכים אך זאת כל עוד, וזוהי הנקודה העיקרית, לא שינה הרכב במועד האירוע את ייעודו, הלא תעבורתי, המקורי. במאמר מוסגר: לא ניתן לראות בפעולת המלגזה במועד האירוע משום פעולת "טעינה" הן ברמה העובדתית שכבר פורטה לעיל והן ברמה המשפטית בשים לב לפסיקה הרואה במושג טעינה כמתייחס לשלב האחרון של הרמת החפץ למכונית המיועדת לקחתו ולא להרמות הקודמות לשלב הזה, לרבות כאלה שמטרתן לאפשר את פעולת הטעינה בשלב מאוחר יותר, בין בידי אדם ובין באמצעות רכב. בכך מיושמת המגמה שלא להרחיב יתר על המידה את המושג "טעינה", הרחבה שעשויה להכניס לתחולת חוק הפלת"ד סיכונים שאינם מהווים חלק מסיכוני השימוש ברכב עצמו (השוו ע"א 3457/93 שמואל נ' נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, פ"ד נ(4) 301 (1996). נסיבות האירוע כבר הובילו למסקנה כי נזק הגוף לא נגרם בעת יישום יעודה התעבורתי של המלגזה שכן המלגזה לא שינעה את המשחזת במועד האירוע ואף לא עסקה בפעולת טעינה על המשאית. עתה נותר לברר האם בנסיבות האירוע שינתה המלגזה את ייעודה הלא תעבורתי המקורי ואם כן - מה הנפקות של שינוי זה. הפסיקה פירשה את התיבה "שינוי ייעוד" כניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, שימוש שאינו מגשים את ייעודו הטבעי והרגיל של הרכב אלא מהווה "אלתור" המוציא את הפעולה מתחולת החזקה המרבה וממילא מחוק הפלת"ד (ר' והשוו: ע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו (3) 707 (2002). ברע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כהן ניסים ז"ל (טרם פורסם ניתן ביום 22.6.09, להלן - פס"ד כהן ניסים) נקבע שהמבחן הראוי לקביעת אותו "ייעוד מקורי" הוא מבחן של שכר ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על ידי מבחן ההתוויה המקצועית. מבחן ההתוויה המקצועית כולל מספר אבחנות שהרלבנטיות לענייננו הן: בחינת הפן הייעודי על בסיס תשתית ראייתית מקצועית אותה ניתן למצוא בהוראות היצרן, בספר ההפעלה, בחוות דעת מומחה, ולעיתים - תוך הפעלת שכל ישר בלבד; שינוי מאולתר ברכב אינו יוצר, יש מאין, ייעוד מקורי חדש לרכב אלא דווקא מלמד על שינוי מהייעוד המקורי; יש להבחין הבחן היטב בין אלתור המשנה את ייעודו המקורי של הרכב ובין מימוש רשלני של הייעוד המקורי שכשלעצמו אינו שולל את תחולת החזקה. עוד הודגש שמבחן ההתוויה המקצועית משרת מטרה רחבה יותר של הכוונת התנהגות זהירה: "אין לעודד ניצול של כלי רכב למטרות לא תעבורתיות תוך 'שינויים והמצאות' שסיכון כבד בצידם. דווקא בשל כך שלרכב יש כוח מיכני הניתן (טכנית) לניצול בדרכים שונות ומשונות, יש להקפיד על כך שהדבר ייעשה לפי הייעוד המקורי של הרכב ואביזריו, ולא בדרך ה"אלתור" והיצירתיות..."(סעיף 9 לפסק הדין). העמדת הפעולה שבוצעה על ידי המלגזה במועד האירוע במבחן ההתוויה המקצועית כשברקע הדברים עומדת מטרת העל של הכוונת התנהגות ראויה, מוליכים למסקנה כי השימוש שנעשה במלגזה במהלך האירוע מהווה חריגה ושינוי מייעודה המקורי שיש בהם כדי להוציא האירוע מתחולת חוק הפלת"ד והדברים יוסברו. 22. במסגרת ההליך לא הוצגו הוראות היצרן בנוגע לשימושי המלגזה הספציפית, ספר הפעלה, חוות דעת מומחה או מסמכים אחרים שיש בהם כי לבסס תשתית ראייתית מקצועית בדבר ייעודה/ייעודיה המקוריים. כיצד ניתן לברר האם המלגזה חרגה מייעודיה המקוריים אם לא בוססו תחילה ייעודיה המקוריים? בשים לב לכך שנטל ההוכחה גבי הימנעות משינוי ייעודו המקורי של הרכב מוטל על הטוענים לתחולת חוק הפלת"ד אפשר שכבר בכך נשמט נדבך משמעותי בטענתם. רק מעדויותיהם של הגורמים המעורבים ניתן היה ללמוד מעט על ייעודי המלגזה הספציפית. חלביה תיאר כי המלגזה נועדה לסייע בשינוע ציוד. במקרה זה היה מדובר בציוד שנרכש ושונע מאזורים של המפעל לכלי הרכב של הרוכשים השונים, על גבי משטחים אותם הרימה המלגזה באמצעות שתי שיני המזלג (עמ' 29 לפרוט'). קורקוס הדגיש שאינו מלגזן אך ידע לומר באופן כללי שהמלגזה היא כלי עבודה שמשמש למטרות שונות ובין היתר להרמה ושינוע של מטענים. ספציפית גבי נסיבות האירוע קורקוס השיב, באופן גלוי וישיר, כי המלגזה אינה מיועדת לשמש כמכשיר חליצה (עמ' 52 לפרוטוקול). גם אם ייעודה של מלגזה, ככלל ומעצם טיבה, הוא הנפת מטענים ושינועם ליעדים שונים, ניידים או נייחים, הרי שבמועד האירוע לא הייתה המלגזה אמורה להניף את המשחזת ו/או לשנעה למשאית התובע אלא לסייע בשחרור מקיבועה באמצעות שימוש בשן אחת כמעין כלי חליצה. פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם אף אחד מייעודיה המקוריים של המלגזה: התעבורתי והלא תעבורתי. שימוש זה בכוחה המיכני של המלגזה, מהווה אלתור שאין בו כדי ליצור בעבורה ייעוד מקורי נוסף או חדש. ויודגש: תוצאת האירוע אינה פרי מימוש רשלני של הייעוד המקורי של המלגזה שכן אין זה מתפקידה של מלגזה לשמש ככלי עזר לחילוץ ברגים או לניתוק משחזות מקיבוען. הדברים נאמרו מפורשות. המלגזה זומנה לביצוע פעולה חד פעמית זו מן הטעם שלא היו בידי הרוכשים הכלים המתאימים לבצע את ניתוק המשחזת מרצפת המפעל. שימוש זה במלגזה, ולמעשה רק בחלק ממנה, שהוסבר בהיעדרם של כלים מתאימים אחרים אשר ניתן היה באמצעותם לבצע אותה פעולה באופן הולם יותר - ממחיש את העובדה כי מדובר באלתור. סוף דבר 23. התביעה כנגד הנתבעים 1, 2, 3 בעילת הפלת"ד - נדחית. הנתבעת 4 תשא בהוצאות ושכ"ט עוה"ד של ספן וחלביה (ביחד) בעילה זו בסך 10,000 ₪. סכום זהה ישולם גם לקרנית. 24. על פי ההסכמה שהושגה גבי גובה הנזק תשלם הנתבעת 4 לתובע סך של 200,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד שיועמד על סך 15,000 ₪ בשים לב לגירסת התובע שהצריכה את הבירור המקיף. כן תישא הנתבעת 4 בהוצאות המשפט ובאגרת המשפט שתיקצב על סך 7,000 ₪. נזקי גוףציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה