בית המשפט ציין כי מהות התביעה נשוא הערעור שיובא להלן הינה תובענה שטרית, להבדיל מתביעה בעילה חוזית. במצב דברים זה, משהמערערת טוענת כי לא חתמה על שטר החוב, נטל הראיה להוכיח את סוגיית החתימה עובר למשיבה, עליה להרים את נטל ההוכחה לאמיתות החתימה (ע"א 232/77, רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2) 197, ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 וכן פרופ' שלום לרנר בספרו "דיני שטרות", מהדורה שנייה, בעמ' 250.) אין מחלוקת שחובת ההוכחה בתביעה אזרחית רובצת על התובע. נטל השכנוע, לרוב, אינו עובר בין בעלי הדין. מדובר בחובתו של תובע להוכיח את טענותיו, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה" כעיקרון שבסיסו במשפט העברי. התובע, הנושא בנטל השכנוע, צריך לפרוס את מלוא היסודות העובדתיים של תביעתו. חובת הראיה, לעומת זאת, היא חובה נלווית לחובת ההוכחה, ועשויה לעבור בין הצדדים לתובענה, בהתאם לטענות הנטענות על ידם ואשר דרושות הוכחה ראייתית. משכפרה המערערת בחתימה על שטר החוב, עבר הנטל למשיבה להוכיח כי מדובר בחתימת המערערת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת חתימה על שטר חוב / נטל ההוכחה בדיני שטרות: 1. מבוא 1.1 לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ) שניתן ביום 23.2.2010, קיבל את התביעה במלואה, לאחר שסבר כי התובעת, היא המשיבה, הרימה את נטל ההוכחה להוכחת הטענה כי המערערת חתמה על שטר החוב שנערך ביום 3.3.2004 לטובת המשיבה על סך -.116,820 ₪, בית משפט קמא הורה כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המערערת יימשך כסדרו. במסגרת פסק הדין בבית משפט קמא נפסקו הוצאות ההליך בסך של -.10,000 ₪ וכן מע"מ כחוק (להלן: "פסק הדין"). 2. רקע עובדתי 2.1. ביום 10.2.2004 נחתם הסכם בין המשיבה לחברת פ.א. מרכז מומחים רפואיים בע"מ (להלן: "החברה") לרכישת מכשיר להסרת שיער, שיפור פני העור וטיפולים קוסמטיים נוספים בסך של -.116,820 ש"ח. 2.2. אין מחלוקת כי על ההסכם חתמה המערערת בשם החברה, וכי במעמד החתימה על ההסכם נמסרו על ידה 25 שיקים לזכות המשיבה.(השיקים לא נחתמו על ידי המערערת) 2.3. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת אמיתות החתימה על שטר חוב להבטחת תנאיי ההסכם. בעוד המשיבה טוענת כי המערערת חתמה על שטר החוב בנוסף להסכם, טוענת המערערת כי לא חתמה על שטר חוב כי אם על ההסכם בלבד, והחתימה על גבי השטר, אינה חתימתה. 3. ההליכים בבית משפט קמא 3.1. שטר החוב כאמור הוגש ללשכת ההוצאה לפועל. המערערת התנגדה וטענה כי החתימה אינה חתימתה, ועל כן בהסכמת הצדדים ניתנה למערערת רשות להתגונן. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה לבדיקת כתב היד. הרשמת שדנה בהתנגדות מינתה את מר יוחנן נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט. לאחר שהמומחה קיבל לידיו את דוגמאות החתימה, ביקש לקבל דוגמאות חתימה של קרובי המערערת, דבר שהעלה ספקות אצל המערערת, וגרם לה לחזור בה מהסכמתה למינוי מומחה מוסכם.משבוטל מינוי המומחה, לאור חזרתה של המערערת מהסכמתה למינוי, נקבע התיק להוכחות כל אחד מבעלי הדין הגיש לבית המשפט חוות דעת מטעמו לעניין אמיתות החתימה. 3.3 מטעם המשיבה הוגשו תצהירי אולג ומרגריטה בדייב, בעלי ומנהלי המשיבה, מהתצהירים עולה כי במועד חתימת ההסכם ,נכחה המערערת, שחתמה בפניהם על ההסכם, על השיקים ועל שטר החוב.(ראה סעיף 4 לתצהירו של מר בדייב עדות ראשית) במסגרת חקירתם שבו וטענו זאת, תוך שהעידו כי מרגריטה בדייב היא שמילאה את הפרטים בהסכם ובשטר החוב, והמערערת היא שחתמה. עוד הוגשה מטעמם חוות דעתו של מר נפתלי יוחנן. 3.4 מטעם המערערת הוגש תצהיר זהה לתצהיר שהוגש על ידה במסגרת ההליכים בתיק הוצאה לפועל בבית משפפט השלום בחיפה,שמספרו 01-28219-07-6, וכן הוצגה חוות דעת של הגב' תמי כבירי. 4. פסק דינו של בית משפט קמא 4.1 בית משפט קמא קבע כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה כי החתימה על גבי שטר החוב הינה חתימת המערערתבית משפט קיבל חוות דעתו של מר יוחנן נפתלי במלואה, וחוות הדעת מטעם המערערת, ערוכה על ידי הגב' תמי כבירי, נדחתה, בנימוק שהחתימות עליהן הסתמכה הגב' כבירי אינן נראות לבית המשפט כחתימות מקור אלא כהעתקים, והסבריה של המומחית אינם מספקים. 4.2 בית משפט קמא נתן משקל רב לעובדה שההסכם בין הצדדים מציין כי חלק בלתי ניפרד הימנו הוא שטר החוב, ומשלא הוכח כי ניתן שטר חוב על ידי אחר, הדבר מחזק את טענת המשיבה לפיה המערערת היא זו שחתמה על השטר. 4.3 לחיזוק פסק דינו, קבע בית משפט קמא כי אומנם המערערת שבה וטענה כי אין מדובר בחתימתה וכי לא הייתה מנהלת החברה, כי אם שלוחה, אולם הודתה בתצהיר כי הייתה נציגת החברה ועל כן סבר בית המשפט כי יכלה לחתום בשם החברה, ובשל העובדה שאין מחלוקת כי חתמה על ההסכם, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת שחתמה גם על שטר החוב,נוכח האמור לעיל התקבלה התביעה. 5. טענות המערערת 5.1. המערערת טוענת כי על אף שבית משפט של ערעור לא יתערב בהכרעות שיפוטיות הרי שבמקרה זה נפלה טעות חמורה ובסיסית בהערכת הראיות ובהתייחסות אליהן, תוך שבית משפט קמא קבע ממצאי עובדה שאינם מעוגנים בחומר הראיות, וגירסת בית המשפט אינה הגיונית, ועל כן יש לקבל את הערעור. 5.2. עוד טוענת המערערת כי שגה בית משפט שעה שקבע כי הנטל להוכחת טענת "לא חתמתי" רובץ לפתחה, שעה שהלכה פסוקה היא כי הנטל להוכחת החתימה רובץ לפתחה של המשיבה, היא התובעת. בהקשר זה נטען כי טעה בית משפט קמא שעה שנמנע מלנמק כיצד עמדה המשיבה בנטל ההוכחה. 5.3. המערערת מלינה על קביעת בית משפט קמא עת קבע שאם המערערת חתמה על ההסכם, אזי באותו יום חתמה גם על השטר, אין בסיס לקביעה זו בראיות שהוצגו. 5.4. לענין קבלת עדות המומחה מטעם המשיבה,טוענת המערערת כי טעה בית משפט שהסתמך על מהימנות חוות דעתו, זאת לאחר שנפסל מלשמש כמומחה מוסכם, ותוך שהמומחה נמנע מלבצע השוואה בין החתימה המופיעה על גב השטר לבין הדוגמאות שקיבל מהמערערת. מוסיפה המערערת וטוענת כי התנהלות המומחה פסולה ואינה ראויה, שעה שביקש מהמערערת כי תדאג להמציא לעיונו ולבדיקתו דוגמאות חתימה של קרובי משפחתה, המומחה הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי התעורר בו ספק אם המערערת היא זו שחתמה על השטר. לטענת המערערת, כל האמור לעיל מצביע על עם לפגם ועוות דין שדי בכך כדי להתערב בפסק הדין. בהתייחסה למומחית מטעמה, טוענת המערערת, כי על אף שהעידה על בדיקת חתימת המערערת על מספר מסמכים שאינם קשורים לתביעה, וחיוותה דעתה על סמך 5 מבחנים אובייקטיביים ובלתי תלויים והסבירה מסקנותיה באופן ברור, לא התקבלה חוות דעתה.והיה מקום לקבל חוות דעת המומחית מטעם המערערת כי החתימה על השטר אינה של המערערת. 5.5. המערערת מוסיפה וטוענת לסתירות העולות מחקירת מר אולג בדייב שטען בתחילה כי רעייתו לא חתמה על מסמכי ההתקשרות עם החברה, אך מאוחר יותר טען כי כן חתמה. עוד טוענת המערערת כי בני הזוג בדייב טענו בתחילה כי ערכו את ההסכם בעברית, אך בהמשך נטען כי אינם דוברי השפה העברית על בוריה. טענה נוספת היא כי העדים מטעם המשיבה העידו כי המערערת חתמה בפניהם על השיקים שעה לטענתה, הם הובאו על ידה חתומים בידי אחר.החתימה על השיקים לא נבדקה בבית משפט קמא.נוכח סתירות בעדויות המשיבה,ולאור חוות דעת המומחית, היה מקום לקבל טענת המערערת. 5.6. טוענת המערערת כי בית משפט קמא כלל לא התייחס לעובדה כי היא שכירה בחברה, ולא היה לה כל אינטרס או מניע ליתן ערבות אישית להתחייבויות החברה. 6. תגובת המשיבה 6.1. המשיבה טוענת כי טענות המערערת הינן טענות המשיגות על קביעותיו העובדתיות וקביעות המהימנות שקבע בית משפט קמא, והלכה היא כי בית משפט של ערעור אינו מתערב בקביעות עובדתיות, בקביעות מהימנות ובמשקלן של ראיות, ועל כן די בכך כדי להורות על דחיית הערעור. 6.2. בהתייחס לנטל הראיה, טוענת המשיבה כי הוצגו בפני בית משפט קמא ראיות טובות ומוצקות להוכחת חתימתה של המערערת על השטר והרמה בפועל של נטל הראיה, תוך שפסק הדין מפרט ומסביר את הכרעתו, בהתייחס לראיות ולטענות שהוצגו בפניו, ותוך נימוק הכרעותיו. נטל הראיה לא התהפך, וטענות המערערת מתעלמות מהראיות שהוצגו ושימשו בסיס לפסק הדין. 6.3. המערערת לא התכחשה עד לדיון האחרון לעובדה כי חתמה על השיקים, והטענה כי לא חתמה עליהם עלתה רק לאחר שהתברר כי בית המשפט נוטה לקבל את חוות דעת המומחה מטעם המשיבה שמצא זהות בין החתימות על המסמכים השונים. 6.4. שני עדי המשיבה היו נוכחים במעמד החתימה על ההסכם ועל שטר החוב שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. תצהירם ועדותם לא נסתרה. לא נסתר גם הסברם לגבי התאריך, לפיו התאריך המאוחר הוא תולדה של סעיף בהסכם הקובע כי החוזה יכנס לתוקף רק לאחר הפקדת התשלום הראשון, ואין בעדותם סתירות מהותיות. 6.5. באשר לחוות דעת המומחים, טוענת המשיבה כי חוות דעתו של המומחה מטעמה לא נסתרה, ולאחר שהוצגו בפניו מספר חתימות של המערערת, הוא קבע כי קיימת זהות כמעט בכל תכונות הכתב בהשוואה בין החתימות. לנוכח ממצאיו, קיבל בית המשפט את טענות המשיבה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערערת היא שנסוגה ממינויו של המומחה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט, ולא הייתה כל מניעה מטעמה לפנות אליו לשם קבלת חוות דעת. 6.6. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לאור הצהרות המערערת לגבי חתימתה על השיקים ועל ההסכם, לא היה מקום ליתן אמון בטענה כי לא חתמה על השיקים בעצמה. שעה שהמערערת הציגה עצמה כנציגת החברה, לא היה מקום לקבל טענותיה והן הופרכו. 6.7. בהתייחס לחוות הדעת מטעם המערערת, טוענת המשיבה כי במהלך העדות בבית המשפט התברר כי למומחית כלל לא הוצגו חתימות מקוריות להשוואה, אלא העתקים בלבד, ובמסגרת חקירה נגדית התברר כי רק שטר החוב הוצג כמקור, ושאר המסמכים היו העתקים בלבד. ההסכם לא הוצג בפני המומחית, וברור כי ההימנעות מהצגת כל המסמכים בפני המומחית, הובילה את בית המשפט למסקנה המתבקשת, וצדק בית המשפט קמא שעה שהעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה. 7. דיון ומסקנות 7.1 עיון מעמיק בכתבי הטענות על נספחיהם, בחינת חוות הדעת מטעם שני הצדדים, הפרוטוקולים פסק הדין גופו, וטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים הבאים; 7.2 הכלל הרווח בפסיקה הינו כי ערכאת הערעור תמנע מלהתערב בממצאים העובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אלא אם כן מצא בית משפט של ערעור כי מדובר במקרה המצדיק סטייה מן הכלל האמור, ומתקיים מקרה חריג, נדיר ויוצא דופן. בחינת מהימנות העדים נתונה בידי הערכאה הדיונית, והיא אשר רואה, שומעת ומתרשמת מן העדויות באורח ישיר ובלתי אמצעי. יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"א 11172/05, אלון נ' חדד (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009) : "ככלל, בית המשפט שלערעור יימנע מלהתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, למעט במקרים נדירים ויוצאי דופן שבהם מוצא בית המשפט כי על רקע חומר הראיות, העובדות שנקבעו על-ידי הערכאה דלמטה אינן מתקבלות על הדעת, מופרכות על פניהן וחסרות כל היגיון, או שנעלמו מבית המשפט עובדות מהותיות שעשויות היו לשנות את פסיקתו...". 7.3 בערעור זה שבפני, מרבית טענות המערערת מתייחסות לממצאים העובדתיים ולממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. לא אחת נקבע בפסיקה כי יש לסמוך על תחושתו, על הגיונו ועל שיקול דעתו של בית משפט של דיון. ואולם, בשנים האחרונות אנו עדים לכרסום בהלכה זו.בתי משפט של ערעור נוטים יותר להתערב בממצאים שקבע בית משפט של דיון על יסוד רשמי עדויות וראיות, באותם מקרים בהם עולה ספק מהגרסה העובדתית שאימץ בית משפט קמא, וכאשר מצליח המערער להראות בקיעים במסקנות, וטיעוניו מחייבים בחינה מחודשת של הראיות והעדויות. מסקנות שהסיק בית משפט קמא מן העובדות שהוכחו, להבדיל מקביעת העובדות עצמן, חשופות לביקורת של ערכאת הערעור, שכן כאן, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור כפי שנקבע מפי כב' השופטת פורת בע"א 43/83, עיזבון כהן נ' ליננברג, פ"ד לח(3) 488: "בהשתיתי את מסקנתי על העובדות, כפי שהובאו לפני בית המשפט קמא, אני פועלת על פי הסמכות, השמורה לערכאת הערעור להעמיד את המסקנות של בית משפט קמא במבחן ההיגיון..." כן יפים לעניין זה דברי כב' השופט עמית בע"א 4814/09, טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 14.10.2010 וטרם פורסם . 7.4 מהות התובענה נשוא הערעור הינה תובענה שטרית, להבדיל מתביעה בעילה חוזית. במצב דברים זה, משהמערערת טוענת כי לא חתמה על שטר החוב, נטל הראיה להוכיח את סוגיית החתימה עובר למשיבה, עליה להרים את נטל ההוכחה לאמיתות החתימה, נטל שלדעתי לא הורם בבית משפט קמא. (ראה לעניין זה ע"א 232/77, רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד לב(2) 197, ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 וכן פרופ' שלום לרנר בספרו "דיני שטרות", מהדורה שנייה, בעמ' 250.) אין מחלוקת שחובת ההוכחה בתביעה אזרחית רובצת על התובע. נטל השכנוע, לרוב, אינו עובר בין בעלי הדין. מדובר בחובתו של תובע להוכיח את טענותיו, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה" כעיקרון שבסיסו במשפט העברי. התובע, הנושא בנטל השכנוע, צריך לפרוס את מלוא היסודות העובדתיים של תביעתו. חובת הראיה, לעומת זאת, היא חובה נלווית לחובת ההוכחה, ועשויה לעבור בין הצדדים לתובענה, בהתאם לטענות הנטענות על ידם ואשר דרושות הוכחה ראייתית. משכפרה המערערת בחתימה על שטר החוב, עבר הנטל למשיבה להוכיח כי מדובר בחתימת המערערת. אני סבורה כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה, ואני תמהה כיצד קבע בית משפט קמא כי הוא מעביר נטל זה אל כתפי המערערת, על אף שקבע בעמוד 2 שו' 2-3 לפסק הדין כי לאור טענת המערערת שאין זו חתימתה על שטר החוב, עובר הנטל אל המשיבה להוכחת טענה זו. למרות זאת, בסופו של יום, בחר בית המשפט קמא להעביר את הנטל אל המערערת וקבע כי לא עמדה בו. אין בפסק הדין כל נימוק והסבר להעברות הנטל בין הצדדים לתובענה, וכיצד עמדה המשיבה בנטל ההוכחה, עד כדי שכנוע בית המשפט לקבל את תביעתה. 7.5 המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא לפיה אם כתוב בהסכם שיש שטר חוב, ולא הוכח כי אחר חתם עליו, אזי מדובר בחתימתה של המערערת, שגויה. איני מתרשמת כי מדובר במסקנה בלתה אין,הנובעת מבחינה לוגית מן העובדות אשר הוצגו במהלך הדיון ושעליהן הסתמך בית משפט קמא. האחד לא נובע בהכרח מהשני. העובדה שהמערערת כנציגת החברה חתמה על ההסכם בשם החברה מודה בחתימה זו,וכופרת בחתימתה על שטר החוב, אין להסיק מכך,או להקיש בודאי שלא לקבוע כי היא זו שחתמה על שטר החוב. 7.6 יתר על כן, לא מצאתי כי בית משפט קמא נתן דעתו במסגרת פסק הדין, לעובדה שהתאריכים על גבי ההסכם ושטר החוב שונים האחד מן השני, זאת בניגוד לאמור בחקירת המצהירים מטעם הצדדים. על גבי ההסכם מופיע התאריך 10.2.2004, על גבי השטר מתנוסס תאריך שונה, 3.3.2004. כך גם שונה גירסת מנהלי המשיבה מגרסת המערערת בכל הקשור לחתימה על השיקים, וגרסת מנהל המשיבה בעצמו בהתייחס לחתימת אשתו על ההסכם, נסתרה על ידו במהלך החקירה. בפרוטוקול מיום 1.11.2009 עולה כי מר אולג בדייב השיב כי שני המסמכים, קרי ההסכם והשטר, נחתמו באותו מועד, בתוך שעה. כך עולה מעמודים 5-6 לפרוטוקול ש' 30, 1-3: "ש: האם זה נכון שגם שטר החוב לטענתך וגם החוזה נחתמו באותו מועד? ת: הכל נחתם ונערך בשעה אחת. אני אסביר את הסדר. אנחנו חתמנו על ההסכם, לאחר מכן חתמנו על 25 שיקים שעליהם חתמה לריסה ולאחר מכן חתמנו על שטר החוב. הכל נעשה בשעה אחת בלבד..." בהתייחסו לחתימת אשתו על החוזה טען בעמ' 5 ש' 21-25: "ש: אשתך לא חתמה על החוזה לא ברוסית ולא בעברית? זה נכון? ת: נכון. אני בעל החברה. ש: כלומר היא לא הייתה נוכחת בעת חתימת החוזה אם היא לא חתמה. ת: היא כן הייתה נוכחת במהלך החתימה, היא מנהלת שירות וההוכחה שהיא נוכחה וחתמה על החוזה, זה כתב היד שלה על ההסכם היא מלאה את הפרטים של חסרת פ.א בהסכם." מחקירתה הנגדית של הגב' מרגריטה בדייב בעמ' 7 ש' 16-19עולה: "ש: יש כאן חוזה ויש שטר חוב. האם שני המסמכים האלה נחתמו באותו היום? ת: כן. ש: האם זה נכון שהם נחתמו באותה שעה כפי שהעיד בעלך? ת: כן." ואילו המערערת טוענת, בניגוד למנהלי המשיבה, במסגרת חקירתה הנגדית, כי לא חתמה על שטר החוב, אלא רק על ההסכם בנוכחות מנהל המשיבה, וכי השיקים שנמסרו במעמד חתימת ההסכם היו חתומים מראש על ידי מנהל החברה בה היא מועסקת. למעשה, מדובר בטענה שעלתה לראשונה במסגרת החקירה, ולא עלתה, אף לא במסגרת ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים בבית המשפט בחיפה כפי שעולה מעמוד 12 לפרוטוקול ש' 25-28: "ש: במעמד החתימה על ההסכם את עצמך מסרת לו שיקים, נכון? ת: נכון. ש: את השיקים שהצגתי בפנייך שהיה עליהם משפט בחיפה, נכון? ת: כן, שיקים שהיו מוכנים עם חתימות. המנהל של החברה הוא פוליבוסקי ויטאלי. ש: בתצהיר שהגשת אמרת כמה דברים על השיקים, טענת שהמכשיר לא תקין, טענת כשלון תמורה מוחלט, ביטול הסכם אבל לא טענת אף לא בחצי משפט שלא חתמת על השיקים האלה. ת: אף אחד לא שאל אותי... ש: אני מפנה אותך לסעיף 6 בתצהירך - איך את מסבירה את זה? ת: זה לא כתוב בתצהיר כי אף אחד לא שאל אותי ובדיון בביהמ"ש בחיפה לא היה דיון עד הסוף כי אני לא הבנתי את השאלות שלך..." 7.7. השוני בתאריכים מתישב עם גרסת המערערת הדין,. גירסת המערערת ככל שהיא נוגעת לעובדה שהשיקים לא חתומים על ידה, ולא נחתמו במקום,השוני במועדים כפי שצויין בסעיף 7.6 לעיל, היו אמורים להיבחן בבית משפט קמא . לא מצאתי במסגרת החקירות, כמו גם במסגרת התצהירים מטעם הצדדים, כל התייחסות לשוני בין המועדים, למעט במסגרת חקירת המערערת. איני מקבלת את טענת המשיבה לפיה ההבדל בתאריכים בין השטר וההסכם הוא מכוון, זאת לשם בדיקה שהשיק הראשון שנמסר בגין המכשיר נפרע והסכם הרכישה נכנס לתוקף, וכי לא מדובר בסתירה מהותית או סתירה בכלל. העובדה שבתצהיר המערערת היא מודה כי בעת החתימה על ההסכם הייתה נציגת החברה, אך לא הבעלים, מערערת את קביעת בית המשפט באשר למקוריות החתימה על השטר, שעה שלא הוכח מהו האינטרס שבחתימה על שטר חוב בשם חברה להבטחת התחייבויותיה באופן אישי, ובית משפט לא הסביר עניין זה במסגרת פסק הדין. 7.8 הצדדים הגישו לבית המשפט שתי חוות דעת, לאחר שהמערערת חזרה בה מהסכמתה למינוי מומחה מוסכם. המומחים מטעם הצדדים חיוו דעתם בשאלה האם החתימה על גבי שטר החוב היא חתימת המערערת, זאת על יסוד השוואת החתימה למסמכי מקור, ודוגמאות חתימה אחרות שהובאו על ידי המערערת, שאינן שנויות במחלוקת. הגם שעלו ספקות במהלך עבודתו באשר למקוריות החתימה, בסופו של יום הסכים המומחה כי מדובר בחתימה מקורית, ובית משפט קמא אימץ את מלוא חוות דעתו. העובדה שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, ומינויו בוטל, לאור התנגדות המערערת, ולאחר מכן הופיע כמומחה מטעם אחד הצדדים יש בה טעם לפגם, מה גם שעלה ספק באשר למקוריות החתימה,ספק זה עלה לא רק במהלך עבודתו של המומחה אלא אף במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, שהייתה מבולבלת ולא בהירה, תוך שהספק מחלחל גם לתשובותיו, ומבלי שנתן חוות דעת חד משמעית לגבי אמיתות החתימה, כפי שעולה מעמ' 3 לפרוטוקול ש' 5-28: "ש: איך אתה יודע שעל אותו חוזה מופיעים דוגמאות החתימה של הגב' לריסה? ת: אני לא יודע ולכן בחוות הדעת כתוב שזו חתימה נוספת. ... ש: למה ביקשת לבדוק עוד משהו אחר? ת: אני במצבים שבהם יש ספק ויש קורב משפחה שיש לו אולי אותו נזק ואותה מוטוריקה ויכולת לחקות בצורה טובה דוגמאות של הנבדק במצבים כאלה אני מבקש לראות דוגמאות וכאלה. ש: אתה אומר שיש חתימה נחזית ויש לך ספק אם היא חתמה או לא חתמה. ת: זה לא שעשיתי את הבדיקה ויש לי ספק כאשר אדם עצמו יש לו ספק לגבי הדוגמאות שהוגשו והוא עצמו אומר גם הדוגמאות הן בעייתיות, זה לא אני זה אחי ותיקח בחשבון שמי שחתם הוא קרוב משפחה שלי ואולי יכול בקלות לזייף את החתימה שלי..." . גיבוי לקביעת המומחה מטעם המשיבה מצא בית משפט קמא בעדות ה"ה בדייב, אך בעדיות אלה נתגלו סתירות . מנגד, מצוייה חוות דעת המומחית מטעם המערערת, ממנה עולה כי כי מדובר בזיוף, ולא בחתימה מקורית. מחוות דעתה של המומחית עולה, כי הושוו חתימות המערערת לחתימות אחרות, והגם שעברה תקופת זמן בין החתימה על ההסכם נשוא התובענה ודוגמאות החתימה, התרשמה המומחית כי מדובר באותה חתימה. המומחית התייחסה לעובדה שחוות הדעת ניתנה על סמך העתקים של מסמכים, לאור העובדה כי מסקנתה מבוססת על מאפיינים נוספים זולת בחינה מיקרוסקופית של קו ומבנה לחץ (עמוד 10 לפרוטוקול ש' 25-30). עיון בחוות הדעת כמו גם בפרוטוקול חקירתה של המומחית מלמד על מומחית שקולה וזהירה בתשובותיה, ואינה נחפזת להסקת מסקנות על אתר, מבלי שניתנה לה היכולת לבחון את המסמכים והדוגמאות שהונחו בפניה במהלך החקירה. חוות דעתה ועדותה כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מלמד על עדות סדורה שאינה זורעת ספק גם לא ספק קל באשר למסקנה אליה הגיעה המומחית. זאת ועוד, המומחית מפרטת את שיטת עבודתה ומסבירה כיצד הגיעה אל המסקנה שמדובר בזיוף, כפי שניתן להתרשם מעדותה בעמ' 8 ש' 27-28: "ת: לא ניתן לבדוק על המקום חתימות. זה מצריך עבודה יסודית כולל זכוכית מגדלת, כולל צילומים. לא ניתן לענות על השאלה..." בעמ' 9 ש' 4-5: "ת: מתוך הניסיון שלי לא עונים על שאלה כזאת בפזיזות ובמבט כללי אלא מסתכלים בצורה יסודית..." בעמ' 11 ש' 13-31, ובעמ' 12 ש' 2-7: "...ת: אני לא יכולה לבדוק על המקום אבל גם אם השיפוע דומה, עדיין אין זה הוכחה שזה החתימה. יש הרבה אנשים שחותמים בצורה דומה. כשעושים השוואה של חתימות וכתבי יד בודקים את המכלול ולא נקודה אחת או שנייה אלא את המכלול. ש: נכון שיש זהות בקווי הסיום בהשוואה שבין החתימה על שטר החוב? ת: זה גם דורש בדיקה. .... ת: כשאני בודקת חתימה אני כעת לא מפרטת את כל סגנון הבדיקה אבל הבנתי על סמך כל השוני שקיבלתי להשוואה לבין החתימה שבמחלוקת שזה לא החתימה. ש: האם נכון שיש זהות בקווי הסיום בין החתימות? ת: קווי הסיום אולי רק בזוית אבל לא בקו עצמו...חתימה היא מכלול... ש: מדוע לא עשית בדיקות מיקרוסקופיות? ת: אני לא עובדת בשיטה הזאת... ש: מפנה לשטר החטב שבדקת. החלק הזה מולא על ידי אדם אחד. האם החתימה על השטר היא דומה למי שעשה את החלק העליון והתחתון? ת: אני לא יכולה לענות עכשיו, אני צריכה לבדוק את זה..." 7.9 , במצב דברים זה, בתום הליך הבאת הראיות, כאשר בפני בית המשפט היו שתי חוות דעת שמסקנתן הפוכה, כאשר גרסת עדי המשיבה סתרה את גרסת המערערת, ולאור העובדה שתאריכים על גבי ההסכם ושטר החוב שונים, הסתירות בעדויות, הבעיתיות הצפה מעצם הבאת מומחה שנפסל על ידי בית משפט כמומחה מטעם המשיבים,חקירת המומחה בבית משפט,לא היה מקום להעדיף חוות דעת המומחה מטעם המשיבים, נהפוך הוא. 7.10 לא שוכנעתי מנימוקי פסק הדין כי יש לקבל התביעה. אציין כי בפסק הדין קביעות שאינן מנומקות דיין, ואינן מפורטות ואני מוצאת כי יש להתערב בהן. לאור כל האמור לעיל - דין הערעור להתקבל, ודין התביעה להידחות. מאחר וכך אני פוסקת - תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המערערת, ייסגר. . המשיבה תישא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך של 15.000. ₪ בתוספת מע"מ כדין. נטל ההוכחהדיני שטרותשטר