קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל הראיה בעבירות מין נגד נשים העוסקות בזנות: נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה בכוח, עבירה לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין, במתלוננת שעבדה כיצאנית. בית משפט קמא (כב' השופט בקר) הורה על מעצרו של המשיב לצורך קבלת תסקיר מבחן. זאת, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה והתסקיר התבקש לצורך בחינת חלופה. על החלטה זו הוגש הערר שלפני. 1. האם משתנה נטל הראייה בעבירות מין כאשר אלו מבוצעות נגד נשים העוסקות בזנות? עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הראיות לכאורה. אולם, בטרם אנתח את הראיות ואת תיק החקירה ברצוני להתייחס לנטל הראייה עליו עמד ב"כ העורר בדיונים בבית משפט קמא. בדיון הראשון בהארכת מעצר לצורכי חקירה שהתקיים ביום 20.3.11 לפני כב' השופט אביחי דורון ציין ב"כ העורר (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 20.3.11 ש' 3-6): "מדובר בפרוצה, מדובר בקיום יחסי מין כאשר המתלוננת לא מתלוננת על ניסיון אונס באופן ישיר. במקרים כאלה מטבע עבודתה של המתלוננת, צריך שתהא ראייה אמיתית לכך שהוא ניסה לאנוס אותה. עצם העובדה שהיא אמרה אימרה עדיין לא אומר שהיה משהו כזה". ביום 22.3.11 בדיון שני בהארכת מעצר ב"כ העורר ציין את הדברים הבאים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 22.3.11 בפני כב' השופטת פרדלסקי ש' 24-28): "מדובר באדם שאכן נכח במקום ורצה בקיום יחסי מין עם פרוצה שמקיימת יחסי מין עם כל מי שעובר ומשלם כסף. היא לא מכחישה את העובדה שעמדה במקום על מנת לקיים יחסי מין עם כל מי שמבקש... ובמקרה כזה על הפרוצה להוכיח ולא על החשוד להוכיח צדקתו. כאשר היא אומרת שהיא מוכנה לקיים יחסי מין בתשלום, היא זו שצריכה להוכיח." בדיון שלפני טען ב"כ העורר כי יש לקחת בחשבון את עיסוקה של המתלוננת כחלק מנסיבות העניין. יש לדחות טענות אלו של הסניגור מכל וכל. אין לומר כי יש לקחת את עיסוקה של המתלוננת בזנות כשיקול במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, או כי יש להטיל על המדינה נטל גבוה יותר של ראיות לכאורה כאשר מייחסים לחשוד ביצוע עבירות מין כנגד מי שעיסוקה בזנות. טענה כזו מניחה שהמתלוננת, מעצם עיסוקה בזנות, אינה אומרת אמת, או חמור יותר, כי מוטל עליה נטל גבוה יותר להוכיח כי לא הייתה מעוניינת באדם מסוים כלקוח. שתי ההנחות הללו מקוממות ויש לדחותן. בתיק פלילי (חיפה) 176/01 מ"י נ' קובלנקו, , בית-המשפט המחוזי בחיפה (הרכב השופטים ג'וברן, שפירא וצמח) דחה טענת נאשם שהורשע באונס לנסיבות מקלות לעניין הענישה, בשל עיסוקה של הנאנסת בזנות (2001): "אותן נשים העוסקות בזנות הן בדרך כלל אלו אשר המציאות הכלכלית כפתה עליהן להיאנס, מהבחינה המהותית (גם אם לא במובן הפלילי) מדי יום. מציאות חייהן של העוסקות בזנות הינה אונס מתמשך כתוצאה ממצוקה. דווקא בנסיבות אלו, סבורים אנו כי שלילת החירות המועטה שנותרה למתלוננת על גופה וביצוע האינוס בה הוא נסיבה לחומרה, ובכל מקרה לא ניתן לראות בכך נסיבה מקלה". בדיון לפניי ציין ב"כ העורר כי: "יש עוד שאלה שנשאלת דווקא בהקשר זה - הבנות האלה גם רוצות את הלקוחות, השאלה איך אנו מתייחסים לזה, להיות רגישים מצד אחד, ומצד שני צריכים גם האומלל שנמצא מאחורי סורג ובריח גם הוא חשוב." בהקשר זה יש לחזור על הדברים שאמר בית המשפט בעניין קובלנקו כי יש לאפשר גם לנשים העוסקות בזנות, לפחות את המינימום של סירוב ללקוחות שאינן מעוניינות בהם. לעניין זה ברצוני להביא מספרה של שולמית אלמוג, נשים מופקרות, 127 (תשס"ח-2008): "הנשים העוסקות בזנות הן מופקרות משום שזונחים אותן ואין מטפלים בנזק הנגרם להן. אלה נשים שהפגיעה בהן אינה מוכרת, אינה נראית ואינה זוכה לשם או לכותרת משפטית... תוצאת הזנות איננה מצביעה על הפקרותן של העוסקות בה אלא הפקרתן". קבלת טענות מסוג הטענות שמעלה ב"כ העורר כי יש צורך בראיות מוגברות לאור עיסוקה של המתלוננת בזנות, או כי עליה (או על המדינה המנהלת את ההליך) נטל ההוכחה ואין להסתפק באימרה שלה, רק תתמוך במגמה זו הפוגעת בנשים העוסקות בזנות ויש להדבירה. די לה לכל אישה באשר היא שתביע את רצונה, או למעשה את חוסר רצונה ותאמר כי אינה מעונינת לקיים יחסים עם אדם כלשהו. זהו כבודה של כל אשה באשר היא אשה. אם לכך יש ראיות לכאורה בשלב המעצר, די לנו בכך. לאור האמור, יש לבחון את הראיות לכאורה כבכל תיק אחר מבלי להטיל נטל מוגבר כלשהו על המדינה המנהלת את ההליך בשם המתלוננת. 2. ראיות לכאורה לאירוע היו שני עדים מלבד המתלוננת. ב"כ העורר טוען כי לא ניתן לסמוך על עדות המתלוננת שככל הנראה הייתה מסוממת, וכי העדים האחרים למעשה התבססו על דבריה של המתלוננת ואין מדובר בעדות שלהם עצמם. מניתוח הראיות עולה כי לא כך הם פני הדברים. מדו"ח פעולה מיום 19.3.11 של סמ"ר אופיר חנוכייב עולה כי השוטרים הגיעו לאירוע בעקבות קריאה של עד ראייה, א"ח, שנכנס לחניון ברח' הגליל 9, שמע בחורה צועקת והבחין בשני חשודים אשר מנסים לגעת בה. הוא מתאר את אחד החשודים עם מעיל שחור וג'ינס. עד הראייה ראה את אותו חשוד שמנסה לגעת בה ולהכניס לה ידיים בכוח למכנסיים ולחולצה. לצידו היה חשוד נוסף. עד הראייה מספר כי באותה שעה המתלוננת הייתה עם לקוח. לדברי עד הראייה, על פי הדו"ח, ברגע שהבחינו בו החשודים הם הלכו לכיוון הרציפים כאשר המתלוננת הלכה אחריהם וצעקה שהם ניסו לאנוס אותה, לאור הצעקות התקשר עד הראייה למשטרה. על פי הדו"ח, המתלוננת הצביעה על בחור העונה על אותו תיאור שמסר עד הראייה עם מעיל שחור וג'ינס והוא נעצר, זהו העורר. עד הראייה הצביע על אדם שהיה במקום אולם מאוחר יותר הסתבר כי מדובר בלקוח שהיה עם המתלוננת וסייע בידה והוא שוחרר. בבוקר שלמחרת נגבתה עדותו של עד הראייה, עד הראייה מתאר שראה אדם עם קפוצ'ון לבן עם המתלוננת, הוא הלקוח שהיה עימה, ושני בחורים עומדים בצד אחד מהם עם מעיל שחור שניסה לגעת במתלוננת ולפתוח או להוריד את המכנסיים, ושמע את המתלוננת צועקת. גם המתלוננת נחקרה בבוקר אך לא יכלה לתקשר ונרדמה, ככל הנראה בשל כך שהיתה מסוממת. יום למחרת העידה המתלוננת. יש לציין כי המתלוננת באה מרצונה למסור את העדות. לטענתה, היא היתה עם לקוח וראתה שני אנשים עומדים בצד כנראה מעוניינים בשירותיה. המתלוננת לא היתה מעוניינת בכך, ופחדה מהם וביקשה מהלקוח שיוציא אותה מהמקום. לדבריה, אחד מהשניים נגע בה בחזה והכניס את ידיו למכנסיה ולחולצתה. לדבריה, ברגע שהחלה לצעוק חברו של החשוד ברח. תיאור הבגדים שתיאר עד הראייה ותיארה המתלוננת דומה. ביום 23.3.11 העיד הלקוח שהיה עם המתלוננת א"צ. הוא סיפר שהיה באזור התחנה המרכזית והמתלוננת הציעה לו את שירותיה והם פנו לסמטה וקיימו יחסי מין. לדבריו, הגיעו שני בחורים שאחד מהם עונה לתיאור שמסר גם עד הראייה והסתכלו עליהם. הם סיימו ואז אותו בחור שעונה לתיאור של העורר, נכנס לסמטה. לדברי העד מדובר בסמטה סגורה והמתלוננת פחדה וביקשה ממנו שיעזור לה לצאת מהסמטה. לדבריו הוא ניסה לעזור לה לצאת ומאד חשש למתלוננת ולעצמו. המתלוננת השאירה את התיק בסמטה וא"צ פנה לאחור כדי לקחת את התיק ואז הוא ראה את אותו בחור נוגע במתלוננת. לדבריו, הוא דחף את הבחור ומצד שני משך את המתלוננת עד שהגיעו לרחוב, לשם בדיוק הגיעו שוטרים. לדבריו, המתלוננת רצה לשוטרים והצביעה על העורר. לדבריו, האדם השני ברח מהמקום, בחקירתו הוא נשאל האם יוכל לזהות את החשוד והשיב בעמוד 2 לעדותו ש' 46-50: "בוודאות מאה אחוז אני ראיתי אותו הוא עמד לידי שהייתי עם הזונה מספר דקות ואז ראיתי אותו אחרי דקה בחוץ שהשוטרים עצרו אותו, זה הבחור שניסה לאנוס אותה בוודאות... הוא דחף אותי ואני לא ויתרתי והאמת שפחדתי שלא יהיה עליו איזה סכין או משהו אחר או שהחבר שלו יקפוץ עלי מאחור." מראיות אלו עולה כי היו שני עדי ראייה נייטרלים שלא נטען שהיו מסוממים, שתיארו את העורר כזה שמחד תקף את המתלוננת וביצע בה מעשה מגונה בכוח ומאידך נתפס ונעצר על ידי השוטרים. לכך ניתן להוסיף את דברי המתלוננת באירוע עצמו אז הצביעה על העורר כמי שתקף אותה. המתלוננת ציינה בעדותה כי היא יכולה לזהות בוודאות את החשוד כיוון שחששה ממנו מאד. כפי שבצדק קבע בית משפט קמא יש בכך די ראיות לכאורה בשלב הזה של מעצר עד תום ההליכים. 3. מסוכנות וחלופת מעצר בית משפט קמא לצורך בחינת חלופה, הורה על הכנת תסקיר מבחן. ב"כ העורר טען כי מרשו אינו מסוכן, לא ניסה להכחיש את נוכחותו במקום והוא ללא עבר פלילי. לעניין העבר הפלילי אכן לעורר אין עבר פלילי אך לא ברור מתי הגיע לישראל. בנוסף, תיאור עד הראייה ובעיקר התיאור של הלקוח מעידים על מסוכנות שכן העורר על פי העדויות חזר וניסה לתקוף את המתלוננת ויתכן ולולא נוכחותו של הלקוח ולו עד הראיה לא היה קורא למשטרה לא היו מסתיימים הדברים כפי שהסתיימו. בנסיבות אלו וכאשר מדובר במי שאינו אזרח ישראלי, יש לבחון בזהירות הראויה את החלופות ועל כן נכון עשה בית משפט קמא שהורה על הכנת תסקיר. לסיכום, אני דוחה את הערר. משפט פליליעבירות מיןסחר בבני אדםנטל הראיה / נטל הבאת הראיות