קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי חשבוניות מס פיקטיביות: רקע המערער עסק בשעתו ברכישה ובשיווק מוצרי אבן. המשיב סרב להתיר ניכוי מס תשומות שבחשבוניות מס שקיבל המערער (סכומן הכולל - 2,557,346 ₪), משום שסבר כי מדובר בחשבוניות מס פיקטיביות, חשש שעלה בעקבות חקירה שערך בשעתו. על כך באה השגתו של המערער, השגה שנדחתה. המשיב עמד ועומד על עמדתו, לפיה החשבוניות הוצאו שלא על ידי מי שרשאי היה להוציאן. צעדו הבא של המערער היה בהגשת הערעור בו עסקינן. כאמור, המערער ביקש להתיר ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות מס שקיבל עבור רכישת מוצרי אבן. חקירת המשיב העלתה, כי המערער עמד בקשר עסקי עם ספקי אבן מן השטחים של הרשות הפלסטינית, כשהוא יודע כי הם מעבדים את האבן באתרים שונים בשטחים. כנגד רכישת האבן הוא שילם לספקים אלה במזומן, וקיבל מהם חשבוניות מס של חברות שונות הרשומות בישראל, ואת מס התשומות שבחשבוניות הוא ביקש לנכות (ממצאים מחקירת המערער אצל המשיב מן הימים 28.7.2004, 19.10.2004, נספח ה' לתצהיר נציג המשיב, מר אייגר). הראיות 3. ספקי האבן מסרו, כאמור, למערער חשבוניות של חברות ישראליות אחדות. אודות חברות אלה העלתה חקירת המשיב ממצאים אחדים, ואלה הובאו בפניי כראיות מטעם המשיב (באמצעות נציגו, מר אייגר). על מנת להתמודד עם ראיות אלה העיד המערער לבדו בפניי. לא הובאו מטעמו ראיות נוספות. בשורות הבאות אביא מן הממצאים שהעלתה חקירתו של המשיב בשעתו. 4. המערער קיבל מאת ספקיו הפלסטינים חשבוניות מס אחת של "חברת מונדיאל הנדסה בע"מ" (היקף העסקה - 71,200 ₪). כעולה מחקירתו אצל המשיב (28.7.2004), המערער הופנה בטלפון למפעל בג'נין המספק אבן, משם נמסר לו שם של נהג משאית, שהוא נציגו של הפלסטיני בישראל, איתו תיסגר העסקה. הסחורה נמסרה למערער, שלא זכר לומר אם שילם עבורה את מלוא התמורה לאותו נהג, וממנו הוא קיבל חשבונית מס (של מונדיאל הנ"ל). המערער לא יכול היה להוכיח כיצד שילם את תמורת הסחורה (החשבונית), ולא סיפק לחוקרי המשיב את פרטי האנשים עמם ערך את העסקה. מן הצד האחר, במאגר הנתונים של המשיב מוכרת היתה מונדיאל כחברה, שחשבוניות פיקטיביות שלה מופצות על ידי מפיצים אחדים (כך עלה גם בהודעתו של הנחקר סוהיל אל ג'ונדי מיום 17.8.2004, נספח ה' לתצהיר מר אייגר). 5. חברה ישראלית אחרת, שמס תשומות של 5 חשבוניות שלה ביקש המערער לנכות (סה"כ העסקאות בהיקף של 442,610 ₪), היא "חברת שיש ירמי בע"מ". מעדויותיו של המערער בפני חוקרי המשיב (28.7.2004, 19.10.2004) עלה, כי מדובר היה בסחורה שמקורה בשכם, אותה הוא קיבל מאת אדם בשם היימן לויקת, שהוא נציגם של המפעלים המצויים בשטחים. המערער שילם את תמורת הסחורה במזומן, וקיבל מאת היימן את החשבוניות ע"ש חברת שיש ירמי הנ"ל. המערער התוודה בחקירתו אצל חוקרי המס, כי לא בדק את הקשר עם אותם מפעלים בשטחים, כמו שלא בדק את הקשר שלהם עם החברה הישראלית, ששמה מתנוסס על החשבוניות. 6. בחקירתו הנגדית מסר המערער פרטים אודות העסקאות הללו, שלא תאמו את שמסר בחקירתו לחוקרי המס, כגון שאפשר והסחורה היתה מבית לחם או מחברון (במקום שכם), וכי את התשלום עשה בין היתר על ידי שיקים, שלו או של לקוחותיו (במקום במזומן, כעדותו בחקירה בפני חוקרי המס). מכל מקום, לא עלה בידו להניח יסודות ראייתיים לאופן בו שילם את הכספים לידי אותו היימן, והרי אנו מדברים על מאות אלפי שקלים, כי אם הסתפק בעדות על פה, שאם היתה עדות אמת (כגון שפרע שיקים של לקוחות, משך כספים וכד') - יכול היה להוכיחה בקלות יחסית, בין בפני נציגי המשיב בשעתם, ובין בבית המשפט. 7. אגב כך אציין, כי בשיחות טלפון שערכו נציגי המשיב עם אותו היימן לויקת הכחיש האחרון, כי מסר חשבוניות כלשהן למערער (מזכרים של חוקרים אלה - נספח ו' לתצהיר מר אייגר). 8. זאת ועוד, חקירת מנהלה של חברת שיש ירמי, מר ג'בראן אחמד (מיום 4.3.2004), העלתה, כי דו"ח המע"מ האחרון של החברה הוגש בחודש אוגוסט 2002, ולא כלל עסקאות בהיקף כגון זה שמבקש עתה המערער לנכות כמס תשומות, כי אם עמד על סך 8,354 ₪ בלבד. מכל מקום, מר אחמד לא יכול היה לאשר, כי סיפק סחורה כלשהי למערער, וכי הנפיק את חשבוניות המס המדוברות. 9. החברה הבאה בה נדבר היא "חברת א.מ. קשת בע"מ", שאת מס התשומות משתי חשבוניות שלה (סך היקף העסקאות שבחשבוניות - 56,935 ₪) ביקש המערער לנכות. וגם כאן שב ועלה שמו של אותו סוהיל אל ג'ונדי, אותו הכיר המערער (לפי עדותו שלו בחקירותיו בפני המשיב) כתושב בית לחם, וכי הוא בעל מפעל לעיבוד אבן המצוי בשטחים. לפי עדותו קיבל המערער את שתי החשבוניות ממר אל ג'ונדי הנ"ל, אף שמדובר בחשבוניות של חברה ישראלית, והספק הוא תושב השטחים. בעדותו בפני חוקרי המס מסר אל ג'ונדי, כי לקוחותיו ידעו שהוא תושב השטחים, שאין בבעלותו חברות ישראליות, וכי השימוש בחשבוניות ישראליות (בין היתר של א.מ. קשת הנ"ל) נעשה על ידו בשל בעיה שלו בקבלת חשבוניות של הרשות הפלסטינית. 10. חברה אחרת, ש-20 חשבוניות שלה (בהיקף כולל של 1,737,794 ₪) נמסרו לידי המערער, היא "חברת עאידה לבניין מסחר חקלאות ועפר בע"מ". מעדויותיו של המערער (נספח ה' לתצהיר מר אייגר) בפני חוקי המס עלה, כי הוא ידע שמדובר בתושבי שטחים שעשו עמו את העסקאות, ואת פגישותיו עמם הוא עשה במחסום, כשהאחראי לכל המשלוחים היה פלוני ושמו ניזהר, תושב בית ג'אלה. הוא טען, כי את בעלי חברת עאידה הוא מכיר, ואת החברה הוא מכיר כמי שעוסקת במשלוח סחורה מן השטחים לישראל, ונציגה הוא אותו ניזהר. הוא העיד, כי ניזהר רוכש עבור החברה סחורה מן השטחים, ושולח אותה לישראל על פי הזמנה. את הסחורה הוביל נהג ושמו אסמעיל ערמן, שעבד אצל חברת עאידה. את החשבוניות סיפק למערער אותו ערמן, ולעיתים היה זה המערער שמילא את פרטי החשבונית. את התשלום עבור הסחורה עשה המערער, לפי עדותו, בדרך כלל במזומן, ולעיתים בשיקים שלו או של לקוחותיו. 11. אסמאיל ערמן הנ"ל העיד בפני חוקרי המשיב (נספח ה' לתצהיר מר אייגר), כי שימש איש קשר בין המערער לבין תושבי השטחים, להם לא היה אישור כניסה לישראל. ערמן אישר עוד, כי המערער ידע, כי מדובר בסחורה המגיעה מן השטחים, וכי את העסקים הוא עושה עמו (עם ערמן) ולא עם חברת עאידה. העסקה היתה, כך ערמן, עם ניזהר הנ"ל ולא עם חברת עאידה. את חברת עאידה הקים תושב השטחים בשם עאיד, כך עדותו של ערמן, שהמשיך ומסר, כי התשלום עבור הסחורה נעשה דרך כלל במזומן, וכי החשבוניות שהוצאו היו "מנופחות", משמע בסכומים הגבוהים מן התשלום שנעשה בפועל. 12. חשבוניות אחרות קיבל המערער מאת "חברת הר הצופים לקבלנות וסחר בע"מ". מחברה זו קיבל המערער 12 חשבוניות בסך כולל של 248,807 ₪. חברה זו אף היא "הוקמה" בידי אותו עאיד תושב השטחים (יחד עם תושב שטחים נוסף בשם נאסר קואסמי). 13. בהודעתו לחוקרי המס מסר המערער, כי מאז החל המשיב חוקר את חברת עאידה הוא הבין, כי ישנן בעיות עמה, ולכן פנה לערמן על מנת להמשיך בפעילות לרכישת סחורה מן השטחים. אותו ערמן הכיר לו את נאסר קואסמי, בעליה של חברת הר הצופים הנ"ל. 14. נאסר קואסמי נחקר בידי חוקרי המשיב (נספח ה' לתצהיר מר אייגר) והעיד, כי עאיד וערמן שכנעו אותו לפתוח תיק מע"מ על שמו בשם חברת הר הצופים, ותמורת פתיחת התיק קיבל סך 500 ₪, וכן הבטחה לקבלת סך 3,000 ₪ מידי חודש. עאיד הנ"ל, כך קואסמי, הדפיס את החשבוניות ושאר מסמכים נחוצים. הוא אישר, כי המערער נפגש מידי פעם עם ערמן, פגישות בהן מסר ערמן למערער חשבוניות, ושילם בשיקים. הם התמקחו על התמורה שיקבל ערמן עבור אספקת החשבוניות, כשויכוח נסב סביב העמלה שתינתן עבור החשבוניות (עמלה שנעה בין 7% ל-17%). קואסמי מוסר עוד, כי החשבוניות היו מזויפות, ולא שיקפו את העסקאות שנעשו בין השניים הללו, המערער וערמן. 15. אלו הם עיקרי הראיות שעמדו בפני נציגי המשיב, בעת שעמדו בפני החלטה אם להכיר בחשבוניות המדוברות ככאלה שהוצאו כדין אם לאו, ומסקנתם היתה, כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. המערער כופר במסקנה זו, ולחילופין מוסיף וטוען, כי פעל כל פעולה שיכול היה לפעול באופן סביר על מנת להיווכח, כי החשבוניות הוצאו כדין, וגם משום כך יש להתיר את ניכוי מס התשומות שבחשבוניות הנדונות. על מנת לעמוד על מקור מסקנותיו של המשיב, ועל טענת ההגנה (הערעור) של המערער, אביא תחילה את המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין. חשבונית מס שהוצאה כדין - המסגרת הנורמטיבית 16. סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("ניכוי מס ששולם על תשומות") קובע, כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין". סעיף 47(א) לחוק ("הזכות להוציא חשבונית מס") קובע, כי "עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עסקה...". 17. הנה כי כן, על מנת שיהא העוסק זכאי לניכוי מס תשומות שבחשבונית, צריך שהוצאתה תהא כדין. בית המשפט העליון קבע מבחן אובייקטיבי לבחינתה של שאלה זו. בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז. שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, פ"ד נט(5), 836, 848, פסק בית המשפט העליון: "מהי אפוא "חשבונית שהוצאה כדין". ראשית, על החשבונית למלא אחר מספר דרישות טכניות. עליה להיות מוצאת על-ידי עוסק מורשה (סעיף 47(א) לחוק מס ערך מוסף; וראו גם א' גרובר, "חשבוניות מס פיקטיביות - אי הבהירות בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975: ההיבט הפלילי והאזרחי", מיסים ז/2 א-10). כמו כן עליה לכלול פרטים שנקבעו על-ידי שר האוצר ופרטים אחרים (סעיפים 47(ב) ו-47(ג) לחוק מס ערך מוסף, בהתאמה). הדרישה כי החשבונית תוצא כדין, אינה אך דרישה טכנית, כי אם גם מהותית. על החשבונית לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה. השאלה היא, האם המבחן לקיומה של "חשבונית כדין" הוא מבחן סובייקטיבי, כפי שטוענת המערערת, או אובייקטיבי, כפי שטוען המשיב וכפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא." ובהמשכם של דברים (ע' 850), בבכרו את המבחן האובייקטיבי כמבחן לקיומה של "חשבונית שהוצאה כדין" על פני המבחן הסובייקטיבי קובע כב' הנשיא א' ברק: "אכן, אימוץ מבחן סובייקטיבי עלול למוטט את ההגיון הבסיסי המונח ביסוד מס ערך מוסף, ולהביא להפחתת מס, ואף נטילת מס מקופת המדינה... התרת ניכוי מס תשומות על בסיס מבחן סובייקטיבי יכולה לגרום לניכוי מס תשומות, על אף שלא שולם מס זה, בתור מס עסקאות, לרשויות המס. ניכוי זה עומד בניגוד לעקרון הטלת המס על הערך המוסף. הוא פותח פתח לרמאויות. נטרול הכשל הזה, באופן פשוט ויעיל, נמצא בידי הנישומים. ולכן, המבחן הראוי לכוון את התנהגותם לכיוון נטרול הכשל ולא לכיוון הרמאות הוא המבחן האובייקטיבי. לא כל שכן, בשעה שמדובר בתופעה נרחבת יחסית של "חשבוניות פיקטיביות", ומן הראוי להעניק לרשות המס כלים להתמודד עמה, ולא לכבול את ידיה בצורה חזקה למדי." 18. המערער מציע, בסיכום טענותיו, מבחן אחר, אובייקטיבי וסובייקטיבי משולב, על פני המבחן האובייקטיבי. בכל הכבוד הראוי, טענה זו עליו לשמור לעת שיעמוד בפני בית המשפט העליון, על מנת לשכנעו לשנות מן ההלכה הפסוקה. כל עוד לא נשתנתה הלכה זו - פסיקתי שלי תישען על ההלכה העדכנית של בית המשפט העליון, ולא על פי הצעת המערער לשנותה. 19. תמציתם של דברים עד כה, על מנת שחשבונית תיראה ככזו שהוצאה כדין עליה לקיים, מנקודת מבט אובייקטיבית, אחר תנאים טכניים אלה ואחרים, כמו גם דרישה מהותית, משמע עליה לשקף עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה. מן הנורמה - לענייננו 20. מכאן לענייננו שלנו, ומסקנתי בערבו של יום הינה, כי החלטתו של המשיב שלא לראות בחשבוניות בהן עסקינן ככאלה שהוצאו כדין - מבוססת היא היטב. ולא זו בלבד שהתבססה היטב לפי הראיות המנהליות שאסף המשיב בשעתו, כי אם לא אין מקום לשנותה גם בתום שמיעת הראיות שהובאו בפניי. כעולה מחומר הראיה, המערער רכש את מוצרי אבן מאת ספקים תושבי השטחים, שלא יכולים היו לספק לו חשבוניות מס משלהם (כעוסקים מורשים), ועל מנת לרפא פגם זה הם סיפקו לו חשבוניות של חברות ישראליות שונות, הכל כמפורט מעלה. מי שהוציאו את החשבוניות, אותם תושבי שטחים, לא היו נציגיהן של החברות הישראליות הללו. החברות הישראליות לא היו אלה שסיפקו למערער את מוצרי האבן. כך ראינו את עדותו של ג'בראן אחמד (מנהלה של חברת שיש ירמי), ממנה נוכחנו לראות, כי היא כלל לא עשתה עסקאות עם המערער, ולא סיפקה לו סחורה כלשהי, כזו המשתקפת מאילו מבין החשבוניות שהוצאו בשם החברה. כך ראינו גם בעדותו של נאסר קואסמי, לפיה עאיד תושב השטחים (שסיפק סחורה למערער) הקים חברות ישראליות, על מנת שיוכל לספק ללקוחותיו "חשבוניות", שנוסף על הכל גם לא שיקפו את התמורה האמיתית ששולמה בגין הסחורה. 21. טעם זה לבדו די בו על מנת להסיק, על פי המבחן האובייקטיבי, כי חשבוניות המס לא הוצאו כדין. על כך אוסיף, כי המערער לא הראה כי שילם את התמורה הנקובה בכל אחת מן החשבוניות. הוא הסתפק בעדותו היחידה, על מנת להרים נטל זה. גרסתו אודות אופן התשלום נשתנתה בין הודעותיו בפני חוקרי המשיב לבין עדותו בבית המשפט, כאשר בתחילה טען, כי שילם עבור הסחורה במזומן, ואחר כך טען ששילם במזומן ובאמצעות שיקים (שלו ושל לקוחותיו). מכל מקום, על מנת לבסס איזו מבין הגרסאות הוא לא טרח להביא כל ביסוס ראייתי. ודוק, אנו מדברים על תשלום של אלפי ורבבות שקלים בכל עסקה, וסביר היה - בין אם התשלום נעשה כולו במזומן ובין אם בחלקו - כי יהא לתשלום תיעוד כלשהו, כגון חשבונות בנק של המערער המעידים על משיכת כספים בסדרי גודל שכאלה. הוא לא עשה כן כי אם הסתפק בעדותו, בה אינני נכון להסתפק. יתר על כן, כפי שנוכחנו לראות מתוך עדויותיהם של ערמן וקואסמי בפני חוקרי המשיב, החשבוניות "נופחו", משמע הסכום שננקב בחשבוניות לא שיקף את התמורה ששולמה בפועל. 22. סיכומה של סוגיה, גם אם המערער אכן רכש מוצרי אבן, ושילם תמורתם כספים בהיקף רב, החשבוניות שהוא קיבל לידיו לא הוצאו כדין, בין משום שמנפיקיהן (החברות הישראליות) לא היו מי שסיפקו לו את הסחורה (תושבי השטחים), ובין משום שלא הוכח תשלום התמורה, שלפחות לפי עדותם של ערמן וקואסמי - לא השתקפה בסכום הנקוב בחשבוניות. חריג תום הלב - ההלכה הנוהגת 23. כאמור, טענתו החלופית של המערער נשענת על תום לבו בפעולתו מול ספקי הסחורה. טענה זו הוכרה כחריג למבחן האובייקטיבי בדבר היותה של חשבונית כזו שהוצאה כדין. בעניין מ.א.ל.ר.ז הנ"ל קובע כב' הנשיא א' ברק (שם, ע' 850): "אימוץ המבחן האובייקטיבי יכול להביא לתוצאות בלתי רצויות מבחינת הנישום, אשר לא היה שותף לתהליך הרמייה והאשם לפסול בחשבונית לא נבע ממעשיו שלו. במקרים חריגים ראוי, אפוא, לאפשר לנישום לנכות את מס התשומות, אף אם החשבונית הוצאה שלא כדין מבחינה אובייקטיבית. מקרים כאלו יחולו, למשל, שעה שהנישום הוכיח כי לא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים לוודא כי החשבונית הוצאה כדין, לרבות אימות החשבונית וזהות העוסק. במקרים כאלה, בהם הנישום יוכיח כי לא גילה או יכול היה לגלות את הפסול שנפל בחשבונית באמצעים סבירים, יותר לו ניכוי מס התשומות (עניין סלע, בעמוד 514). בכך יושג האיזון הראוי בין השיקולים המתמודדים על הבכורה בשאלת המבחן הראוי לניכוי מס תשומות על פי חשבוניות כדין." החריג תום הלב - שמא יחול בעניין שלפנינו? 24. האמנם עמד המערער בנטל לשכנע, כי עניינו נכנס בגדרם של "המקרים החריגים" הללו? תשובתי לשאלה זו בערבו של יום הינה שלילית בתכלית. המערער ביקש לשכנע כי סבר לתומו, כי הוא עושה את עסקותיו מול אותן חברות ישראליות, באמצעות נציגיהן, וכי עשה ככל שיכול היה לעשות באופן סביר על מנת להבטיח כי כאלה הם פני הדברים, ולשם כך הוא הראה, כי ביחס למרבית החברות הוא קיבל לידיו אישורים מתאימים אודות היות החברות עוסקות מורשות, ושאר אישורים בכתב המעידים על כשרות החברות הללו להוציא את חשבוניות המס (אישור ניכוי מס במקור, אישור על ניהול ספירים וכד'). אלא שבכל אלה לא השתכנעתי, כאמור. ראשית אומר, כי הנטל לשכנע בטענת הגנה (ערעור) זו מוטל כולו על כתפיו של המערער (עניין מ.א.ל.ר.ז, ע' 850: "מקרים [חריגים] כאלו יחולו, למשל, שעה שהנישום הוכיח..."). נטל זה לא הורם. אדרבא, הראיות שמניתי למעלה מלמדות על כך, שהמערער ידע כי הוא רוכש מוצרי אבן שמקורם בשטחים. ולא רק שמקורם בשטחים, כי אם ספקיהם של המוצרים, מי שבפועל הביאו אליו את הסחורה, היו תושבי השטחים, להם הוא שילם במזומן, ומהם הוא קיבל אותם " ניירות" הנחזות להיות חשבוניות מס כדין. הוא לא יכול היה להראות, כי נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא, כי החשבוניות הוצאו לו כדין. הוא לא בדק את זהות מוציאי החשבוניות וזיקתם לעסקות אותן עשה. את עסקותיו הוא לא עשה עם מנהליהן של אותן חברות, ולא עשה כל בדיקה שהיא על מנת לוודא, כי מי שבאו עמו במגע-העסקה היו אכן נציגיהן של אותן חברות. יתר על כן, כעולה מעדותו של סוהיל אל ג'ונדי בפני חוקרי המס, לקוחותיו ידעו היטב, כי הינו תושב שטחים, כי אין בבעלותו חברות ישראליות, וכי השימוש בחשבוניות שעל שמן (כגון חברת א.מ. קשת) נעשה על ידו משום שלא יכול היה להוציא חשבוניות מס של הרשות הפלסטינית. 25. המערער ביקש, כאמור, להיתמך בעובדה, שביחס למרבית החברות הוא קיבל לידיו אישורים מתאימים (ניכוי מס במקור וכד'), ללמדך שעשה כל שיכול היה לעשות כעוסק סביר, על מנת לוודא כי חשבונית המס מונפקת כדין. טענה זו לא שכנעה אותי בתום לבו של המערער. ראיתי בהתנהגות זו, שבאה - לפי עדותו - כהנחיה של רואה החשבון שלו, ככיסוי שהוא ביקש להתכסות בו מול שלטונות המס לעת צרה. אישורים שכאלה יכולים היו לצאת בנקל מידי אותם סוחרים עמם בא במגע, באותה קלות שהם הוציאו חשבוניות מס של חברות למיניהן. על רקע העסקאות בהן עסקינן, כשהמערער יודע כי הוא רוכש סחורה מאת אנשי השטחים, והחשבוניות מוצאות על שמן של חברות ישראליות, כאשר הוא משלם סכומי עתק במזומן דווקא, אין די בהצגת אישורי ניכוי במקור וכד' על מנת לשכנע בתום לבו, ובאי ידיעתו כי עניין לו עם מי שאינם מוסמכים להוציא את חשבוניות המס. על כך אוסיף, כי לפי עדותו שלו בפני חוקרי המס (שהובאה למעלה) - משהחל המשיב חוקר את חברת עאידה - הוא פנה לערמן על מנת להמשיך ולעבוד עם תושבי השטחים בדרכים אחרות, וכך הכיר את קואסמי. המערער ידע, אפוא, כי הינו עוסק בתחום אפור, ועל רקע הדברים הללו יש לדרוש ממנו משנה זהירות בהתנהלותו מול מוציאי החשבוניות. הוא לא קיים חובה זו. 26. סיכומם של דברים, החשבוניות שהמערער מבקש לנכות את מס התשומות שבהן לא הוצאו כדין. המערער לא שכנע, כי עשה כל שהיה בידו, כעוסק סביר, לעשות על מנת לוודא כי החשבוניות יוצאות כדין. מטעם זה לא ראיתי כל פסול בהחלטת המשיב שלא להכיר בניכוי מס התשומות שבחשבוניות. 27. הערעור נדחה, אפוא. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ₪. מיסיםחשבונית