קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניסיון הברחת חשיש לתחנת מעצר: החלטתי לזכות את הנאשמת מן העבירות המיוחסות לה בכתב האישום. 1. ביום 3.9.2006 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של ניסיון הספקת סם ועבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירות לפי סעיפים 14 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג 1973 [להלן: "פקודת הסמים"] + 25 לחוק העונשין התשל"ז 1977, ולפי סעיף 7(א) + 7ג רישא לפקודת הסמים. מכתב האישום שכנגד הנאשמת עולה, כי ביום 3.9.2006 בתחנת המשטרה בנתיבות ניסתה הנאשמת לספק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ- 7.80 גרם נטו לבנה שהיה עצור באותה העת, והוחזק בבית המעצר בתחנת נתיבות, בכך שמסרה לשוטר ציוד עבור הבן, אשר כלל קופסת שוקולד ובתוכה שלוש יחידות של הסם כאמור. באותו מעמד, כך על פי כתב האישום, החזיקה הנאשמת בסמים שלא לצריכתה העצמית. 2. התיק נקבע להוכחות לאחר שהליך גישור בעניינה של הנאשמת כשל. ביום 5.4.2010, עת היה קבוע הליך ההוכחות בפניי, הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו יתוקן כתב האישום, הנאשמת תודה ותורשע בו, ויושתו עליה מאסרים מותנים וקנס. לאחר שבית המשפט הקריא לנאשמת את כתב האישום השיבה הנאשמת כי : ". . . שאני לא יודעת במה מדובר, אני בחיים שלי לא עישנתי, קיבלתי את זה ממישהו אחר. לא יודעת מי נתן לי הוא הלך, ואמרתי להם שמה, בדקתי הכל, לא יודעת. . . תאמיני לי לא מבינה בדברים האלה" לאור תשובתה זו של הנאשמת, קבעתי כי אינני מקבלת הודאתה [אשר לאו הודאה היא], ובהמשך נשמעו עדי התביעה שהתייצבו לדיון. הליך הראיות החל והסתיים באותו היום, והצדדים אף סיכמו טענותיהם בעל פה באותו מעמד. 3. יובהר כי בתשובתה של הנאשמת לכתב האישום, בטרם הודיעו הצדדים על הסדר הטיעון, הסביר הסנגור בשמה של הנאשמת, כי אין מחלוקת שבציוד שהועבר על ידי הנאשמת נמצאו הסמים כנטען על פי כתב האישום וכי המחלוקת נסובה סביב שאלת מודעותה של הנאשמת כי בציוד שהועבר היו סמים. 4. בהסכמת הסנגור הוגשו חוו"ד מומחה לעניין הסם שנתפס, תע"צ בדבר קבלת הסם במטה הארצי ודו"ח שרשרת סם [ת/1 - ת/3 בהתאמה]. מטעם המאשימה העיד רס"ב עודד יונה (עת/1) אשר גבה שתי הודעות מאת הנאשמת [הוגשו וסומנו ת/4, ת/5], וכן העיד רס"מ אורן חברוני (עת/2) אשר ערך דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב וטופס תשאול [הוגשו וסומנו ת/6 - ת/8]. מטעם ההגנה העידה הנאשמת בלבד, וכן הוגש כראיה מכתב של הנאשמת אשר נכתב במסגרת הליך שימוע בבקשה שלא להגיש נגדה כתב אישום [סומן נ/1]. 5. מתשובת הנאשמת לכתב האישום, לאחר שהוגשו כלל הראיות בתיק והעידו כלל העדים, ולאור סיכומי הצדדים בפניי, עולה כי אין מחלוקת שנתפסו סמים בקופסת ממרח שוקולד שהנאשמת בקשה להעביר עם ציוד אחר לבנה שהיה עצור באותה העת ומוחזק בתחנת משטרת נתיבות. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר סביב היסוד הנפשי של העבירות המיוחסות לנאשמת, היינו האם הנאשמת היתה מודעת לעובדת המצאות הסמים כאמור בין פריטי הציוד אותו התבקשה להעביר לבנה העצור. טענות הצדדים 6. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בשל שינויים בגרסאותיה, כך לטענת המאשימה, וכן לאור העובדה כי גרסתה אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם התנהלות חייה עובר לביצוע העבירות. לטענת המאשימה גרסת הנאשמת כאילו אחר הביא את הציוד הכולל את הסמים כאמור, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם אורחות חייה עובר למועדים הרלוונטיים בכתב האישום, הכל לפי עדותה של הנאשמת עצמה. בנסיבות אלה, במובלע יש לציין, מבקשת המאשימה בסיכומיה לדחות טענה זו של הנאשמת, ועל כן להרשיעה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, שכן ודאי היתה מודעת לעובדה כי הטמינה את הסמים בין פריטי הציוד שבקשה להעביר לבנה בעצמה. לחילופין טוענת המאשימה כי הנאשמת עצמה עיניה אל מול החשד שבציוד שהביא לה האחר אשר איננו ידוע, על מנת להעבירו לבנה העצור, יש סמים, והנאשמת נמנעה מלבדוק חשד זה, ופעלה בעוד החשד מקנן בליבה, מבלי לעשות דבר וחצי דבר על מנת להפיגו. המאשימה מצביעה בנקודה זו על שינויי גרסאות אצל הנאשמת, ובעיקר על העובדה כי הנאשמת העלתה הטענה כי חשדה בטיב הציוד שהועבר אליה כאמור ובדקה אותו בעצמה, לראשונה במסמך נ/1, שהינו מסמך שנערך במסגרת הליך שימוע שנערך לנאשמת כאמור, ולאחר מכן בחקירתה בבית המשפט. המאשימה מצביעה על העובדה כי הנאשמת נחקרה פעמיים במשטרה ולא טענה כי בדקה את הציוד שהועבר אליה כאמור, וכן מצביעה על שקרים נוספים ושינויי גרסאות נוספים של הנאשמת ומבקשת על כן לדחות את ההסברים הכבושים שלה לעניין, ועל כן להרשיעה. 7. הסנגור מבקש לזכות את הנאשמת, מן הטעם כי המאשימה לא הביאה כל ראיה בדבר מודעותה של הנאשמת לטיב המעשים המיוחסים לה, ובנסיבות אלה, לא ניתן לטעון כנגד הנאשמת אפילו כי עצמה עיניה אל מול האפשרות של המצאות הסמים בכליה. עוד טוען הסנגור, כי הנאשמת לא היתה מודעת להימצאותם של הסמים בין פריטי הציוד אותו הביאה לבנה, וכי אם חשדה בהמצאות הסמים בכליה, הרי שפעלה כנדרש לסילוק אותו החשד, הן לאור הפעולות שנקטה כפי שהדבר עולה מתיק הראיות והן לאור גרסתה של הנאשמת כי בדקה בעצמה את תוכן השקית אותה קבלה על מנת להעביר לבנה. הסנגור הצביע על טיב החשד על פי הדוקטרינה של עצימת עיניים לאור ספרות מלומדים ולאור הפסיקה, טען כי יש מקום לחשד מעשי ורציונאלי, אצל העושה הספציפי, היינו חשד סובייקטיבי, וטען כי יש לקבוע קורלציה בין טיב החשד ובין הפעולות שיש לבצע בעקבות אותו חשד. בנסיבות העניין והנאשמת, ולאור נסיבותיה האישיות יכולתה ורמתה הכללית טוען הסנגור כי הנאשמת פעלה כדין על פי החשד שהתעורר בליבה בנסיבות העניין. דיון והכרעה 8. אני מקבלת טענת הנאשמת כי אחר העביר לה ציוד על מנת למוסרו לבנה שהיה עצור באותה העת, ובכללו את קופסת השוקולד ובה הסמים שנתפסו כמצוין בכתב האישום. הנאשמת טענה לעניין זה מלכתחילה, וכבר בטופס התשאול שנערך לה, ובטרם נערך חיפוש בציוד אותו בקשה להעביר לבנה. הנאשמת מסרה לשוטר שתשאל אותה כי חלק מהציוד הועבר לה על ידי חבר של בנה, אשר אינה יודעת למסור את פרטיו [ר' ת/8]. הנאשמת חוזרת על גרסה זו במהלך חקירותיה באזהרה [ר' ת/4 ש' 5 והלאה; ר' ת/5 ש' 7 והלאה], ואף בתגובתה לעיכוב, כפי שהדבר עולה מדו"ח העיכוב שנערך לה [ר' ת/7]. טענת המאשימה כאילו התנהלות זו של הנאשמת סותרת את התנהלותה ואת ההיגיון לאור אורחות חייה עד אותו מועד, אין בה ממש והיא נדחית. הנאשמת העידה בחקירה נגדית לשאלות ישירות של התובעת, כי היא דואגת לצרכיו של בנה כאשר הוא עצור ובאותה נשימה מסבירה כי היא איננה נוהגת להביא לו מצרכי מזון [ר' עמ' 8 לפר' ש' 16 והלאה]. בהמשך מעידה הנאשמת כי בעבר קבלה עבור בנה ציוד ובקופסת שימורים נמצאו סמים ועל כן חשדה במקרה דנן [ר' עמ' 9 לפר' ש' 14 והלאה]. בנסיבות אלה, ברור, כי הנאשמת למצער נהגה באופן דומה בעבר. על כן לטענת המאשימה אין על מה שתסמוך. במאמר מוסגר יש לציין כי המאשימה מבקשת לגזור ממידע זה שהתקבל מהנאשמת בדבר הסתבכות קודמת בתיק דומה, את היסוד הנפשי שלה, על כן לא ברור מדוע מסרבת היא לקבל הטענה כי אחר מסר לנאשמת את הציוד ובכללו הסמים, במקרה דנן. עוד הלינה המאשימה על הנאשמת, כי שינתה גרסאותיה ביחס לאותו אחר שאינו מוכר לה, האם ראתה את פניו אם לאו, והאם נכח באותה מונית אשר הביאה לה את השקית ובה הציוד שהתבקשה להעביר לבנה במעצר אם לאו. בין היתר הצביעה המאשימה על העובדה כי הנאשמת מסרה בחקירתה, כי אותו אחר התקשר אליה על מנת לתאם את מסירת השקית האמורה ובה הציוד, אך בבדיקת מכשיר הטלפון הנייד שלה, לא נמצאה שיחה מתאימה. הסנגור טוען בנקודה זו, כי ייתכן והשיחה התבצעה למכשיר הבזק שבביתה של הנאשמת ולא לטלפון הנייד שלה. אני דוחה טענת הסנגור כאילו ייתכן והשיחה היתה לקו הביתי ולא לטלפון הנייד של הנאשמת, וזאת מן הטעם שמת/6 עולה כי הנאשמת מסרה מפורשות לשוטר שערך את החיפוש בכליה, שאותה שיחה התקיימה אל הטלפון הנייד שלה. חרף זאת, לא מן הנמנע כי הנאשמת, אשר נחקרה וסיפרה על שיחת טלפון "מיום רביעי שעבר" [ר' ת/4 ש' 13-17] לא דייקה בדבר המועד של השיחה הרלוונטית. שיחת הטלפון והמכשיר אליו התבצעה היא כה צדדית וכה שולית, בייחוד לאור אופייה של הנאשמת שהינה אישה מבוגרת, אשר ניכר עליה בלבול מה ופיזור דעת מסויים. בנסיבות אלה, לא אוכל לומר כי סימן השאלה אשר נותר תלוי ועומד בנקודה זו ביחס למועד בו נוצר הקשר עם אותו אחר, מסיר את הספק בדבר קיומו של אותו אחר, ובדבר העובדה כי הנאשמת קבלה את הציוד ובכללו הסם מאותו אחר. משגרסתה של הנאשמת עקבית בנקודה זו, ואף הגיונית וסדורה, ובאין ראייה לסתור, אני מקבלת את טענתה כי ציוד אותו בקשה להעביר לבנה העצור במועדים הרלוונטיים בכתב האישום, ובו נמצאו הסמים התקבל מאחר. 9. משהתקבלה טענת הנאשמת כי הציוד ובו הסמים, התקבל מאת אחר, יש לבחון את מודעותה של הנאשמת להמצאות הסמים בין פריטי הציוד שקבלה מהאחר. המאשימה טוענת לעניין זה, כי בנסיבות העניין, לאור העובדה כי הנאשמת הציגה גרסה כבושה בדבר העובדה שחשדה בציוד שקבלה עבור בנה, ואף בדקה אותו, הרי שיש לגזור מכך מודעות בדבר המצאות הסמים באותו ציוד. לא הוצגה לבית המשפט כל ראייה ישירה אשר מצביעה על מודעותה של הנאשמת להמצאות הסמים באותו ציוד. משנקבע כי הנאשמת קבלה את הציוד מאחר, ובהיעדר ראייה ישירה או מערכת נסיבות התומכת בכך, לא ניתן לקבוע שהנאשמת ידעה ידיעה פוזיטיבית על הימצאות הסמים בציוד שקבלה לידיה עבור בנה, בוודאי לא ברף הנדרש בהליך הפלילי. 10. לחילופין טוענת המאשימה, כי לאור העובדה שהנאשמת הסתבכה בעבר בתיק דומה, כאשר נמצאו סמים בקופסת רסק עגבניות שהעבירה הנאשמת לאותו בן אשר שהה במעצר, היה עליה לחשוד בטיב הציוד שהועבר לה ולבדוק אותו. ב"כ המאשימה הצביעה בסיכומיה על העובדה כי גרסתה של הנאשמת לפיה חשדה בטיב הציוד שהועבר אליה ואף בדקה את השקית שקבלה לידיה הינה גרסה כבושה, ומצביעה על סתירות נוספות ואחרות בעדויותיה של הנאשמת אשר מהן גוזרת המאשימה את המסקנה כי הנאשמת איננה עדה מהימנה, ועל כן יש לדחות גרסאותיה הכבושות ולהרשיעה בדין. למעשה מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה, מן הטעם כי חשדה בטיב הציוד שהועבר לה, אך נמנעה מלבדוק חשד זה. 11. בנקודה זו, יש להתעכב על היסוד הנפשי מסוג "עצימת עיניים" אותו מבקשת המאשימה לייחס לנאשמת, ותחילה יש לפנות ללשונו של סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין התשל"ז 1997: "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם אם נמנע מלבררם" מלשון הסעיף יש ללמוד כי שעה שמבצע עבירה חושד בקיומה של נסיבה מנסיבות העבירה או בטיב התנהגותו, עליו לפעול כדי להפריך את החשד ולברר מצב הדברים לאשורם. התעורר חשד אצל עושה והוא נמנע מלהזימו, רואים אותו כאילו עצם עיניו והתעלם במודע מאפשרות קיומה של נסיבה [ר' ע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל , 2008 להלן: "פרשת סרפו" - בפסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט לוי]. "עצימת עיניים" מתקיימת מקום בו החשד המפעם בליבו של המבצע הוא חשד ממשי, מעשי, רציונאלי, ולא חשד מופרך, שאין לו אחיזה במציאות. שנית, על החשד להיות אישי, סובייקטיבי, המתעורר בליבו של העושה - הנאשם הספציפי, ועל אף הקושי המעשי שהדבר עשוי לעורר, אין די בחשד אובייקטיבי שהיה צריך להתעורר בלבו באותן נסיבות, או בחשד כזה שהיה מתעורר בליבו של ה"אדם הסביר" [ר' פרשת סרפו לעיל, שם, שם; ר' גם ע"פ 5938/00 ניסים אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (3), 873, 899]. מערכת הנסיבות העובדתיות האובייקטיביות עשויה להוות כלי עזר ראייתי בלבד, ולא תחליף מהותי להוכחתה של מודעות. מכאן, כאשר ממערכת הנסיבות האובייקטיביות עולה כי בלבו של כל אדם בר-דעת היה מתעורר חשד, עשוי הדבר להקים חזקה עובדתית הפועלת לחובת הנאשם. חזקה זו ניתנת לסתירה, ואם יצליח נאשם להצביע על כי מה שנכון לגבי אחרים - לא נכון לגביו, וכי על-אף חשדם המסתבר של אחרים, בליבו-שלו לא התעורר חשד כזה, בשל נתוניו האישיים או נסיבותיו המיוחדות של האירוע, הרי שיצא פטור [ר' פרשת סרפו הנ"ל שם, שם]. האם הנאשמת חשדה בטיב הציוד שהועבר באמצעותה, ואם כן - האם פעלה כנדרש? 12. הנאשמת מספקת גרסאות סותרות ביחס לשאלה האם חשדה אם לאו בציוד שהועבר באמצעותה. בחקירתה באזהרה טוענת הנאשמת כי לא פתחה כלל את השקית שקבלה מהאחר, וכי האמינה שהכל בסדר, כך לדבריה [ר' ת/4 ש' 8-9, ש'24-26]. ממסמך נ/1 עולה כי הנאשמת טענה שערכה חיפוש בציוד שקבלה אך לא מצאה בו דבר חשוד [ר' נ/1], ובחקירתה בבית המשפט חזרה על הטענה אשר מופיעה בנ/1. בחקירה ראשית הסבירה הנאשמת כי חפשה בפריטים שהתבקשה להעביר לבנה, אך לא מצאה בהם כלום, וכי הכל היה סגור (הכוונה לחבילות הממתקים והאוכל שהתבקשה להעביר) [ר' עמ' 6 לפר' ש' 25 והלאה], בהמשך הסבירה כי חששה שאולי "יהיה משהו" בתוך השקית שנתבקשה להעביר לבנה, ועל כן בדקה אותה [ר' עמ' 7 לפר' ש' 2-9]. בחקירה נגדית חוזרת הנאשמת פחות או יותר על אותם דברים ומסבירה בין היתר, כי חששה בשל הסתבכותה בעבר כאמור לעיל [ר' עמ' 9 ש' 14-17; ר' עמ' 10 ש' 28]. בתשובה לשאלה בחקירה נגדית מדוע לא מסרה בחקירותיה במשטרה כי בדקה את תכולת השקית ענתה הנאשמת כי ייתכן ששכחה לומר זאת, כי השוטרים במקום פתחו ובדקו את תכולת הציוד שהובא על ידה, וכי ייתכן ולאור חלוף הזמן מאז האירועים הרלוונטיים (ספטמבר 2006) על אף שהיא זוכרת כי בדקה את השקית הרלוונטית, כי לא עשתה כן [ר' עמ' 11 לפר' ש' 8-17]. 13. למעשה מציגה הנאשמת שתי גרסאות, האחת לפיה לא חשדה כלל בציוד, והשנייה מאוחרת יותר, ולפיה חשדה בציוד שהועבר אליה, אך בדקה אותו ולא נמצא בלתי כשר על ידה. על פי גרסתה הראשונה, הרי שלא עלה בליבה כל חשד סובייקטיבי ועל כן לא עצמה את עיניה, ועל פי גרסתה המאוחרת, עלה בליבה חשד, אשר היא פעלה להפריכו. 14. הסנגור טוען כי הגרסה לפיה חשדה הנאשמת בציוד היא הגרסה הנכונה. המאשימה מצידה מאמצת תיזה זו ברצון בסיכומיה, אך טוענת כי הנאשמת לא בחנה את השקית הרלוונטית, ועל כן לא עמדה בחובתה להפריך את החשד שקם מצידה. הסנגור לעניין זה טוען, כי אף אם תידחה גרסתה של הנאשמת כי אכן בחנה את השקית הרלוונטית, הרי שמת/8 - דו"ח התשאול שנערך לנאשמת עובר לחיפוש, ומת/6 דו"ח הפעולה שערך השוטר שביצע את החיפוש, ניתן ללמוד כי הנאשמת פעלה כפי הנדרש, ועל כן ביקש לזכות אותה, אף אם תידחה גרסתה המאוחרת. לאור הסכמת הצדדים בנקודה זו, ולאור כלל הנסיבות בתיק דנן, אני קובעת כי הנאשמת אכן חשדה, חשד סובייקטיבי וממשי, כי בציוד שנמסר לה על מנת להעבירו לבנה העצור, יש סמים. 15. לאור אופי פעולותיה והתנהלותה של הנאשמת בתחנת המשטרה, בשלבים עובר לחיפוש, ובמהלכו, אני קובעת כי מתעורר ספק ביחס לשאלה האם הנאשמת פעלה כדין אם לאו, לאור החשד שהתעורר בליבה ביחס לכשרותו של הציוד שנמסר לה. מת/8, דו"ח התשאול שנערך לנאשמת, עולה בבירור כי הנאשמת מסרה את כל הפרטים אשר יש בהם כדי להעלות את החשד בכשרותו של הציוד שהועבר לה על ידי האחר לשם מסירתו לבנה. הנאשמת מסרה כי לא ארזה את כל הציוד לבדה, כי אין סמים בציוד, כי קיבלה חלק מן הציוד, כי חלק מן הציוד נרכש על ידה, וחלק אחר הובא לה על ידי חבר של בנה העצור. הנאשמת אף פירטה מה הובא לה על ידי האחר: שימורים, ממתקים, סיגריות, ממרח שוקולד ופירות. הנאשמת מוסרת גם כי אותו אחר הוא חבר של בנה, וכי אינה יודעת כיצד להשיגו. מת/6, דו"ח הפעולה שנערך על ידי השוטר חברוני, שערך את החיפוש, עולה כי הנאשמת מסרה שאין סמים בציוד, כי אמרה שאת רוב הציוד רכשה בעצמה פרט לפריטים עליהם הצביעה, ובכללם קופסת ממרח שוקולד, כי אותם פריטים נמסרו לה על ידי בחור שאינה מכירה, ואשר הביא לה את הפריטים במונית. בחיפוש בקופסת השוקולד, שהיתה סגורה במכסה פלסטיק ובמעטה אלומיניום מוצמד נמצאו הסמים. הנאשמת טענה כי לא ידעה על המצאות הסם. השוטר חברוני כותב בדו"ח כי נערך חיפוש קפדני ביתר הפריטים שהובאו, נערך חיפוש גופני על הנאשמת, אשר עוכבה, אך לא נמצא דבר נוסף. פרט חשוב נוסף הוא כי הנאשמת לא גילתה כל התנגדות לחיפוש ו/או לעיכוב, ". . . ושיתפה פעולה באופן מלא עם השוטרים בחיפוש והתנהגה כראוי ולמופת. לציין שלא נראו סימנים והתנהגות מוזרה מצידה של החשודה לפני החיפוש". ביחס להתנהגותה של הנאשמת הבהיר השוטר חברוני, הוא עת/2 בחקירה נגדית כי הנאשמת לא נראתה כמי שנתפסה בקלקלתה אך גם לא כמי שהופתעה מהמצאות הסמים כאמור [ר' עמ' 6 לפר' ש' 3-4]. 16. על יסוד הקביעה כי הנאשמת חשדה בטיב הציוד שהועבר אליה, נשאלת השאלה מהי ההתנהלות הנורמטיבית המצופה ממנה, על מנת להפריך את החשד, או על מנת לבחון אותו. האם עליה לפתוח את הקופסאות שנמסרו לה בעצמה [בין היתר קופסאות שימורים אטומות וקופסאות סיגריות] ולבדוק אותן על תכולתן כפי שעשו השוטרים שבחנו את הציוד? או האם יש להסתפק במסירת כלל הפרטים המחשידים הרלוונטיים במהלך החיפוש שודאי שיתבצע בתחנת המשטרה כפי שאין מחלוקת שנעשה? או שיש לקבוע כי על הנאשמת לבדוק את הציוד בדיקה חיצונית סבירה, יחד עם מסירת הפרטים המחשידים לשוטרים? המאשימה טוענת כי לאור ניסיון העבר שלה, ולאור העובדה כי קופסת השוקולד בה נמצאו הסמים סגורה היתה במכסה פלסטיק, היה על הנאשמת לבדוק את הקופסה האמורה, ומשלא עשתה כן, הרי שלא עשתה די להפריך את החשד שעלה בליבה, או במילותיה של ב"כ המאשימה בסיכומיה : ". . . בעבר הוטמנו לה סמים בקופסת שימורים, עת ביקשה להעביר לבנה ציוד, זאת אומרת שאין המדובר בפעם הראשונה בה נתקלה הנאשמת בסיטואציה כזו, כשמסיפורה הובן שבעבר הוכנסו הסמים לקופסת שימורים אז מה ההבדל בין קופסת שימורים לקופסת שוקולד?" בנקודה זו יש להבהיר, כי הסמים המדוברים נמצאו בקופסת ממרח שוקולד אשר היתה סגורה במכסה פלסטיק ואטומה "במעטה אלומיניום מוצמד" [ר' ת/6]. בנסיבות אלה, ברור כי לו חשדה הנאשמת בציוד, והיתה בודקת אותו, לא היתה מגלה כי קופסת השוקולד נפתחה והושתל בה סם, כפי שנעשה בפועל, אלא אם היתה קורעת את מעטה האלומיניום המוצמד, ומחפשת בתוך השוקולד עצמו, כפי שוודאי עשו השוטרים שערכו את החיפוש. 17. התלבטתי ביחס לקביעה כי הנאשמת בדקה את הציוד שנמסר לה, זאת לאור שינויי הגרסאות אצל הנאשמת בדבר החשד שעלה בה ואופי פעולותיה בעקבותיו, כפי שהובאו לעיל. ראשית אבהיר, כי אין מקום להשית על הנאשמת, בנסיבותיה, את החובה לפתוח קופסאות הנחזות כסגורות על מנת להפריך את החשד שהתעורר בליבה בנסיבות העניין. נותר בליבי ספק באשר לשאלה האם הנאשמת ערכה בדיקה של פריטי הציוד אותו קבלה כפי שהעידה בפניי, וכפי שעולה מהמסמך נ/1. אמנם בחקירתה באזהרה [ת/4, ת/5] מוסרת הנאשמת כי לא חשדה כלל בציוד שנמסר לה. יחד עם זאת, לאור רמתה הכללית של הנאשמת, ולאור התנהלותה במהלך הבדיקה והחיפוש שנערכו במעמדה של הנאשמת בתחנת המשטרה, נולד ספק באשר למידת הדיוק של הנאשמת בגרסתה כפי שנמסרה לחוקר המשטרה בחקירותיה באזהרה. במקרה דנן, הנאשמת מסרה את כל הפרטים הרלוונטיים לשוטרים שערכו את החיפוש בתחנת המשטרה, והעלתה את חשדם כמצופה. יתרה מכך, מת/6 עולה כאמור, כי הנאשמת שיתפה פעולה באופן מלא ביחס לאותו חיפוש. המדובר בנאשמת מבוגרת, כבת 60, אשר העידה על אירוע שקרה לפני כחמש שנים. המדובר באישה פשוטה, אשר העברית אינה שגורה בפיה והיא עברית פשוטה. עוד יש לציין כי הנאשמת בוודאי צפתה את הבדיקה שתיערך בפריטי הציוד אותם הביאה לאור הסתבכותה בעבר. מכאן, שהיה מקום לצפות כי אם היתה יודעת או חושדת בהמצאות הסם בין פריטי הציוד, היתה מגלה התנהגות עצבנית במידת מה. הנאשמת "התנהגה למופת" כמילותיו של עורך הדו"ח ת/6. לאור כלל האמור לעיל אני קובעת כי ישנו ספק, ביחס לשאלה האם הנאשמת בדקה את פריטי הציוד לאור החשד שהתעורר בליבה, ועל כן, כאמור ברישא לפסק הדין אני מזכה את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. סמיםמעצר