קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בבית חולים בגלל רטיבות: תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. המחלוקת על החבות ועל הנזק. רקע ועובדות שאינן עוד במחלוקת התובעת ילידת 20.12.57, ביקרה בבוקר יום 20.7.07 את אביה המאושפז באותו מועד בבית החולים וולפסון [להלן - "בית החולים"]. כעבור כשעה מתחילת הביקור ועת יצאה מחדרו אל המסדרון, החליקה על שלולית של מים וסבון שהותירה במקום עובדת הניקיון של בית החולים. כתוצאה מכך נחבלה ונגרם לה שבר ע"שCOLLES בשורש כף ידה הימנית והדומיננטית [להלן - "השלולית" וה - התאונה"]. התובעת טופלה שמרנית בחדר המיון של בית החולים: השבר שוחזר וידה גובסה עד מתחת למרפק. לאחר מכן טופלה במרפאת חוץ של בית החולים. כעבור כחודש הוסר הגבס מידה וטופלה כחודש בפיזיותראפיה. הנכות האורטופדית מומחה מטעם התובעת, ד"ר יוסף, העמיד את נכותה הרפואית על 15%. מומחה מטעם הנתבעת, פרופ' סלעי, העמיד את נכותה הרפואית על 5% בלבד. מומחה בית המשפט ד"ר יקים מצא כי השבר התחבר בעיוות, כי קיימות חולשה ופגיעה בלפיתה ובתפיסה העדינה והעמיד את נכותה הרפואית על 10% לפי סעיף 40 [11] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. המומחים לא זומנו לחקירה ולא נדרשו להשיב על שאלות הבהרה. בהיעדר טעם טוב, מעדיפה אני את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, הנהנה מחזקת אובייקטיביות. הנכות הרפואית מועמדת אם כך על 10%. המחלוקות תחילה - אל המוסכמות והן רבות: אין חולק כי לבית החולים קמות חובות זהירות כלפי המבקרים בשטחו. אין חולק כי חובות אלו משתרעות אף על התובעת. אין חולק כי השלולית מהווה מפגע. ואין חולק כי על בית החולים מוטלת החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע פגיעה מהמפגע. עוד אין חולק כי התובעת אכן החליקה על השלולית במסדרון ועל הקשר הסיבתי בין החלקה זו לבין נזקיה. המחלוקת הראשונה הינה: האם נקט בית החולים באמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין על מנת למנוע את ההחלקה? המחלוקת השנייה הינה: האם בהינתן רשלנות ואשם של בית החולים, יש לייחס לתובעת אשם תורם ואם כן, מה שיעורו? לבסוף, קיימות מחלוקות בשאלת היקף הנזק. הראיות מטעם התובעת העידה היא עצמה ואף הגישה תלושי שכר. מטעם הנתבעות העידה אחות המחלקה בבית החולים, גב' דנה הרצוג [להלן - "האחות"]. האחות צירפה לתצהירה דו"ח על אירוע חריג בשטח בית החולים" שערכה כשעתיים לאחר התאונה [להלן - "הדו"ח"]. כמו כן הגישה הנתבעת את דו"ח רציפות הביטוח של המל"ל ביחס לתובעת. הנתבעת הגישה אף תצהיר מטעם עובדת הניקיון אלא שהיום התברר שהעובדת שוהה בחו"ל ולא תגיע להיחקר על תצהירה. על כן הוריתי על משיכת התצהיר מהתיק. בתום שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה. דיון נקיטת אמצעי זהירות סבירים התובעת העידה כי שהתה בחדרו של אביה כשעה, עד אשר הבחינה בריח לא נעים העולה ממאושפז נוסף ויצאה מהחדר על מנת לבקש עזרה מהאחיות בעמדה. כאשר שהתה בחדרו של אביה, קודם ליציאתה, לא הבחינה בעובדת ניקיון, לדבריה "הכל היה פנוי". היא הספיקה לעבור כ - 3 - 4 מטרים, עד אשר קרוב ליציאה ממנו, כשהיא במסדרון, החליקה כאמור על השלולית [עמ' 5 לפרוט', תשובה 6 לשאלון נ/1]. בחקירתה הנגדית הבהירה כי הבינה שמדובר במים רק לאחר שבגדיה נרטבו כתוצאה מההחלקה. [שם]. התובעת שללה כי הוזהרה עובר לתאונה על ידי מי מעובדות הניקיון או מהאחיות מפני מעבר במקום וכי הללו ביקשו ממנה :"לא להסתובב במקום". התובעת אף שללה הצבת שלט אזהרה צהוב שהתריע על "רצפה רטובה". האחות בעדותה הסתמכה על הדו"ח שערכה כשעתיים לאחר התאונה. האחות העידה בכנות כי היא מתקשה לזכור חלק מהפרטים כיום, בחלוף הזמן, אך היא נסמכת בעיקר על הדו"ח. וכך נאמר בדו"ח: "חשוב לציין כי בחדר היה מונח סימן הזהרה צהוב שהרצפה רטובה וכן הגברת הוזהרה מספר פעמים על ידי פועלת הניקיון כי הרצפה רטובה ונתבקשה לא להסתובב באזור". העדפתי את עדות התובעת על אף היותה עדות בעל דין יחידה. זיכרונה של התובעת היה קונקרטי. לעומתה, האחות העידה לרוב בכלליות: היא אמנם הייתה באותה עת ב"אזור" אך לא זכרה אם ראתה את התאונה עצמה, לא זכרה היכן היה ממוקם שלט האזהרה [בתוך החדר, בחוץ או בצד] , לא זכרה אם סמוך ועובר לתאונה הייתה במקום עובדת הניקיון [עמ' 7 - 9]. לאור זאת מתקשה אני לקבל שדווקא דבר אחד זכרה בבירור, כי שמעה את עובדת הניקיון ואת האחיות מבקשות מהתובעת לא להסתובב במקום בו בוצע הניקיון. ואף אם שמעה דברים מפי העובדות, לאור מיקומה, קשה לסתור את עדות התובעת ולפיה היא עצמה לא הוזהרה. אך מכל מקום, עובדת הניקיון כאמור לא העידה, אחיות אחרות לא העידו ויש לנו כאן זיכרון קביל, אך משני של האחות. ב"כ הנתבעת ביקש לייחס לדו"ח נופך של אובייקטיביות והיעדר אינטרס משפטי. הדברים אינם כה פשוטים. עיון בדו"ח מעלה כי האחות רשמה אמנם בכלליות את נסיבות התאונה, אך הרחיבה בהצגת "נתונים מתגוננים" לפיהם "חשוב לציין ..." והרחיבה על אזהרת התובעת ועל הצבת שלט אזהרה. אין בדו"ח אינדיקציה לבקשת תגובה מהתובעת על אמצעי זהירות נטענים אלה. יוצא שהדו"ח על פניו דווקא כן נראה כצופה פני עתיד של הליך משפטי. אין בכך פסול, אך אין בכך כדי לשוות לו אותו נופך אובייקטיבי וחסר אינטרס משפטי. על כן לא הייתי מבססת ממצאים על הדו"ח. אשר ליתר הנסיבות ולאור מבנה המקום: התובעת שהתה עובר לתאונה כשעה בחדרו של אביה. לא מן הנמנע כי אותה עת התבצעו עבודות ניקיון במסדרון מחוץ לחדר. לא מן הנמנע כי במקום כלשהו ובזווית ראיה כלשהי, במסדרון, הוצב שלט אזהרה וכי עובדות הניקיון ביקשו מהמבקרים שם להיזהר. ואולם לא אוכל לקבוע כי התובעת הייתה מודעת לכל אלה, כי מי מהעובדות נכנסה אל החדר בו שהתה, פנתה אליה והזהירה אותה. לא אוכל גם לקבוע כי התובעת ראתה את השלט, כי השלט הוצב בזווית אפשרית לראייתה. בנקודות אלה העידה התובעת חד משמעית ונתתי בעדותה אמון שלם, כי לא הוזהרה, כי לא ראתה את העובדות וכי לא ראתה את השלט. ובכן על רקע כל אלה, צעדה התובעת אל מחוץ לחדר ומיד החליקה על השלולית. התרחשות זו הגיונית ומתיישבת עם כלל נסיבות העניין. עדותה הכללית של האחות אינה שקולה כנגד עדות התובעת ואינה יכולה לסתור אותה. נמצא כי בית החולים לא נקט באמצעי זהירות סבירים להתראה בפני מפגע וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. אשם תורם לאור ממצאיי לעיל ולאור טיבם של מים, על תכונות השקיפות שלהם, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת לאשם תורם. התובעת לא ראתה את המים, לא יכולה הייתה לראות אותם בנסיבות ולא הוזהרה פניהם. על כן לא מצאתי לייחס לה אשם תורם בדרגה כלשהי. הנזק נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר התובעת עובדת בעבודות פקידות והנהלת חשבונות. כעולה מתלושי השכר ומטיעוני הצדדים בתחשיבי הנזק שהוגשו בזמנו [וצוטטו בהסכמה בסיכומים] שכרה עובר לתאונה עמד על כ - 6,500 ₪ לחודש. התובעת שבה לעבודתה לאחר תקופת אי כושר של כשבועיים. היא העידה כי שכרה לתקופת אי הכושר שולם לה על חשבון ימי מחלה. אך התובעת לא הגישה תלושי שכר מתקופה לאחר התאונה, לא אישור מעביד על נוסחת פדיון של ימי מחלה ולמעשה כל ראיה אחרת על הפסד הנובע ממימוש ימי מחלה. מדו"ח רציפות הביטוח עולה כי שכרה לא נגרע בשנת התאונה ואף לא לאחריה. היא ממשיכה בעבודתה ללא שינוי היקף או שכר. התובעת לא הוכיחה הפסדי עבר בגין אב נזק זה. עזרת הזולת לעבר התובעת לא הוכיחה צורך בעזרת משפחה מוגברת ולא הגישה ראיות על עזרה בשכר. נתוני הפגיעה, תקופת ההחלמה הקצרה בטרם שובה לעבודה סדירה וכלל נסיבות העניין מצביעים על היעדר הפסד בגין אב נזק זה. הוצאות לעבר התובעת לא הגישה ראיות על הוצאות רפואיות או נסיעות. ההוצאות הרפואיות מכוסות במסגרת החקיקה הסוציאלית. יחד עם זאת, עולה מנסיבות העניין כי התובעת נזקקה למשככי כאבים ולנסיעות מוגברות לטיפולים. לכן מצאתי לפסוק לה סכום של 2,000 ₪. נזק כללי הפסדי השתכרות לעתיד ברי שקורות התובעת מיום התאונה ועד היום, יש בהן כדי לשמש אינדיקציה לפגיעה בכושר השתכרותה. והנה, שכרה של התובעת לא נפגע, אף הושבח יחסית, היא ממשיכה לעבוד בעבודתה ללא שינוי או קושי ניכרים. ואולם מנגד, יש לייחס משקל לקביעות הרפואיות של המומחה ד"ר יקים: בחוות דעתו מציין ד"ר יקים כי קיימת הגבלה תפקודית בדרגה בינונית ביכולת הלפיתה ובתפיסה העדינה בכף יד דומיננטית. אמנם עבודת התובעת אינה מצריכה אותה ליכולות אלה כמו עבודתו של פועל ועובד כפיים. אך התובעת, כמבצעת עבודות פקידות, עשויה להיזקק בעבודתה ליכולות אלה, בהחזקת חפצים, בהקלדה לעיתים, בתיוק וכד'. גם אם לא צפויה החמרה במצבה, הרי ברבות השנים ובמידה שתיפלט לשוק העבודה, היא עשויה לסבול מהלשכות מסוימות של נכותה ומגבלותיה. אצין כי התובעת עובדת אצל מעסיק פרטי. על כן דומני כי יש לפסוק לתובעת סכום גלובאלי ולא כנגזרת מחישוב אקטוארי. מצאתי לפסוק לתובעת סכום של 50,000 ₪ בגין אב נזק זה. הוצאות לעתיד מצבה של התובעת התייצב ולא צפויה החמרה. היא מתלוננת, גם לפני ד"ר יקים על כאבים בסוף יום עבודה, על קשיים בביצוע מטלות בית שונות, בהקלדה ובפעילויות משרדיות. דבריה לא נסתרו. מצאתי לפסוק לה ולו בשל היזקקות אפשרית ומוגברת למשככי כאבים סכום של 5,000 ₪. כאב וסבל הפגיעה הינה בידה הדומיננטית של התובעת. היא חוותה כאב וסבל ממשיים בעת התאונה ובתקופת ההחלמה. אף כיום היא ממשיכה להתלונן על כאבים ממשיים. אין טיפול היכול להפיג כליל את כאביה. לאור אלו מצאתי לפסוק לה סכום של 50,000 ₪. סה"כ - 107,000 ₪. סוף דבר הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 תשלמנה לתובעת את הסכום של 107,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + המע"מ החל ובתוספת הוצאות המשפט: שכ"ט המומחה מטעמה וחלקה בשכ"ט ד"ר יקים ןכן אגרת משפט. הסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נזקי מיםרפואהרטיבותבית חוליםנפילה