נפילה בגן שעשועים - תאונות בגני שעשועים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונות בגני שעשועים - נפילה בגן שעשועים: רקע: 1. לפני תביעה לתשלום פיצויים שהגיש תובע קטין באמצעות הוריו בשל נזקי גוף שנגרמו לו בעת נפילה בגן שעשועים בשטח הנתבעת והגישו ההורים בגין הטבת הנזק שהיטיבו עם בנם. התובע יליד 10/09/1996 (כך שמאז הגשת התביעה ועד היום בגר), נפגע לטענתו, עת נפל מבמה שנמצאת בגן השעשועים אל סלעים אשר הובאו לגן ימים ספורים לפני יום הפגיעה (להלן:- "אירוע התאונה"). בעקבות התאונה, נחבל התובע ברגלו השמאלית. 2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, כאשר הנתבעת כופרת בעצם קרות התאונה באופן המתואר, כן חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת גובה הנזק ובית המשפט נדרש לשאלת האחריות ושאלת הנזק. 3. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד הוריו של התובע, הם התובעים 2, 3 בטענה כי משנשלח התובע ללא ליווי מבוגר לגן השעשועים, אזי מוטלת מלוא האחריות לפגיעתו של התובע על הוריו. אופן אירוע התאונה: 4. להוכחת התאונה באופן המתואר על ידו, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, בו ציין כי בעת שביקר יחד עם אמו אחיו ואחותו בבית סבתו, יצא לשחק ליד במת בטון בגן השעשועים הקרוב לבית הסבתא ומצא עצמו נופל מסלע שנמצא בקרבת הבמה, הוא צרח מכאבים ואחיו ובני דודיו שהיו איתו במקום הלכו לקרוא לאמו ולדוד שיבואו לעזור ואלו הגיעו במהירות למקום. בעדותו בבית משפט העיד לגבי אופן קרות התאונה כך: "... ש: אתה זוכר לתאר לי איך עלית על האבנים. ת: לא עליתי על האבנים. ש: אתה יודע מה גובה של האבנים. ת:לא. לפי תמונות אני יכול להגיד. לשאלת בית המשפט להסביר את המשפט "לא עלית על האבנים" אני מסביר שאני עליתי על הבמה, אחת המדרגות היתה שבורה האבנים והיה סלע שעלה טיפה על המדרגה וממנה נפלתי לתוך האבנים. אני מצביע על תמונה ת/1, הנפילה היתה בסלעים שצמודים למדרגות." 5. לבד מהתובע התייצבה להעיד גם הדס דמרי, אחות התובע. בתצהיר עדות ראשית וגם בחקירתה בבית משפט אישרה את אירוע התאונה באופן שתואר על ידי התובע, בתצהירה ציינה כי ראתה שהתובע עלה על סלע בקרבת במה שנמצאת בגן השעשועים והוא החליק מהסלע. בעדותה בבית המשפט ציינה כך: "ש: מה המרחק בינך ובין התובע בזמן הארוע. ת: על אותו סלע הייתי הוא היה קצה ואני בפנים. ש: למה לא שמרת עליו כדי שהוא לא יעלה על האבנים. ת: אני בעצמי עליתי אני אגיד לו שלא יעלה. זאת היתה אבן גדולה עם שפיץ מלמטה לא משהו יציב. זאת היתה אבן גדולה לא גבוהה... ש: ההורים ידעו שהתובע נפל מהסלע. ת: כן. הם גם הרימו אותו מליד הסלע, הוא לא יכול היה לקום, למצב עמידה הוא היה עם רגל מקופלת". 6. עוד העידו הוריו של התובע, התובעים, אמו- דמרי עליזה ואביו דמרי שלום. בתצהירה ציינה האם כי בנה נפל בגן השעשועים מסלע הנמצא בקרבת הבמה. בעדותה בבית המשפט ציינה כך: "...אחרי שהילדים קראו לי, ראיתי אותו על הסלעים ולא ידעתי מאיפה הגיעו הסלעים... העיקרון הוא שלא ידעתי שיש שם סלעים, כשהגעתי לשם ראיתי שיש סלעים והם לא מגודרים. ש: מפנה לסעיף 3 לתצהיר השני שלך. את לא ראית את הארוע. ת: לראות אותו נופל לא, אבל ראיתי אותו על הסלע כשיש לו חתך בברך והעצם שבורה. הוא לא יכול היה לזוז" האב העיד כי נודע לו בעבודה כי התובע נפל וכי הוא מצוי בבית החולים ולכן נסע לבית החולים. 7. מלבדם העיד בוגדרי יעקב, דודו של התובע שנכח בבית הסבתא בעת התאונה. בתצהירו ציין כי ביום התאונה הגיע אחד האחיינים ששיחק עם התובע בגן השעשועים וצעק כי התובע נפגע, בשל כך יצא במהירות עם אמו של התובע לכיוון שמיעת הצעקות, שם הייתה במה ובקרבתה היו מונחים סלעים ואבנים ושם מצא את התובע כאשר הוא מדמם מהברך ונאנק מכאבים. 8. ב"כ הנתבעות עמד בטיעוניו על סתירות בגרסאות באשר לנסיבות האירוע, כך למשל ציין כי בעוד אמו של התובע העידה כי כשהגיעה למקום האירוע היה התובע על הסלעים, העידה אחותו של התובע כי הייתה בזמן הנפילה וכי התובע נפל מסלע שבו עמדה אף היא בעוד התובע העיד כי נפל ממדרגה שבורה כאשר עלה לבמה. עוד הפנתה הנתבעת לכך שבמועד הגשת התביעה, לא נתן התובע פירוט מלא ומדוייק של אופן התרחשות התאונה, כך אף בתיעוד הרפואי מצויין, כי התובע נפל בגן שעשועים ולא מצויין, כי התובע נפל אל הסלעים. הנתבעת אף מפנה לדברים שנאמרו על ידי התובע ואחיו המנוח טרם ישיבת ההוכחות, בישיבת יום 22.12.08.. כך נאמר שם על ידי התובע: "בגן החמישה בשדרות, זה גן שעשועים שהוא ליד הבית של סבתא שלי. הלכנו לשחק שם כל הילדים, באזור הגן יש כל מיני פסולת של בניין או אני לא יודע מה זה, ושם נפלתי. אנחנו שיחקנו במתקנים. התמונות צולמו קרוב למועד הארוע. זה היה לפני 12 שנה, הייתי ילד בן 6 אני לא כל כך זוכר להצביע בדיוק היכן זה היה. אני זוכר במעורפל איך נפלתי. הלכנו כל הילדים לשחק בגן השעשועים. אני אחים שלי הגדולים בני דודים שלי, בגן שעשועים שיחקנו, אני לא כל כך זוכר אבל נפלתי. הלכו לקרוא להורים ש היו אצל סבתא שלי, שזה גדר מפרידה בין הבתים ומשם פינו אותי. היו איתי אחים שלי ובני דודים שלי, הם ראו איך נפלתי. הבית השני או השלישי משמאל בשורת הבתים זה הבית של סבתא שלי. אנחנו שיחקנו בגן שעשועים עצמו, אך אני מפנה לאחת התמונות שהיא גם חלק מגן שעשועים ויש שם אבנים על הריצפה."   אחיו המנוח של התובע, אשר היה במועד התאונה כבן 11 שנים והיה עד ראיה לאירוע, כשהוא בין הילדים היותר בוגרים שהיו באירוע התייחס לאירוע, אלא שלמרבה הצער עד למועד שמיעת הראיות נפטר האח. האח ציין: "המקום היה אז בפיתוח, והגן שעשועים היום כבר לא קיים. הפסולת שהיתה שם אבנים וסלעים שהיו אמורים לתחום מדשאות, ובמקביל היה גן שעשועים עם מתקנים. אני זוכר את עצמי כילד שהייתי משחק. היה שם גם גן חיות. הסלעים האלה נועדו לפיתוח. קצת קשה לי להצביע על מקום מסויים. אבל מדובר ברחבה מאוד גדולה שיחקנו כל הילדים עם כדורים ובלי כדורים, ילדים שנפגשים עם המשפחה, אני לא זוכר אם זה היה חופש, שיחקנו כל הילדים. אבל את המראה של הרגל אחרי הנפילה קצת קשה לשכוח. אבל להצביע בדיוק איפה הוא נפל קשה לי ." 9. מעיון בגרסאות כפי שפורטו מעלה התרשמתי כי עדויות עדי התביעה עולות בקנה אחד אלו עם אלו, הגם שעדותם של התובע ושל האח בישיבת יום 22.12.08 אינה תואמת במדוייק את עדויות התובע ובני משפחתו בישיבת ההוכחות. אציין, כי לא ניתן לקבוע כממצא את אופן התרחשות התאונה במדוייק, דומה כי גם התובע עצמו אינו יכול לזכור אותו והדברים שנאמרו על ידו בבית המשפט, יש להניח מושפעים, אף בתת המודע, מתוך דברים ששמע התובע מבני משפחתו שהיו נוכחים באירוע ואולם, הגרסה הבסיסית שעניינה נפילה על הסלעים עמדה לאורך כל העדויות, גם אלו של התובע ואחיו טרם שמיעת ההוכחות. 10. התובע העיד כי עלה על הבמה וכי היה סלע שעלה על המדרגה המובילה לבמה ומשם נפל לתוך האבנים וכי הנפילה הייתה בסלעים הצמודים למדרגות. אחות התובע העידה אף היא כי התובע עלה על סלע ציינה כי זאת הייתה אבן גדולה עם שפיץ מלמטה לא יציבה וממנה נפל התובע. אמו של התובע העידה כי כשהגיעה למקום ראתה אותו שכוב על הסלעים. איני מוצאת, אם כן, סתירה בגרסאות, לדעת העדים כולם נפל התובע מסלע, איני מוצאת הבדל מהותי בגרסאות בשלו יהיה ניתן לומר כי גרסת התובע שקרית והתאונה לא ארעה באופן שתואר על ידו ובפרט בשים לב לכך כי מדובר בעדויות שניתנו זמן רב לאחר האירוע. 11. לתצהיר העדות מטעם אמו של התובע צורפו תמונות ממקום האירוע, הנתבעת טענה כי התמונות אינן קבילות ובית המשפט הורה כי יוחלט באשר לקבילותן של התמונות לאחר שמיעת הראיות. במהלך שמיעת הראיות ציינה אמו של התובע כי לא היא צילמה התמונות וכך גם יתר העדים, אלו ציינו כי בן משפחה צילם, בנסיבות אלו עמדה הנתבעת בסיכומיה על אי קבילותן של התמונות, שכן לא הוכח מי צילם התמונות ומה טיב הקשר בינן לבין התאונה. 12. אחר עיון בראיות, הרי שדי לי בכך כי מי שנכח באירוע ידע להצביע על התמונה ולציין כי האירוע ארע במקום המצולם כדי להורות כי התמונות קבילות, אין הכרח כי מי שצילם יעיד או שיהיה תאריך על התמונה, משמעידים לפניי כי המקום המצולם הוא מקום בו ארע האירוע וזהו מצב המקום בזמן אירוע התאונה, הרי שבכך די. משמעותה של תמונה הוא למעשה הקפאת מצב קיים והצגתו לפני בית המשפט, על מנת שמתוך עיון ויזואלי במקום יוכל להתרשם יותר מהמקום במקום ביקור במקום שלא ניתן עוד לקיים. איני מוצאת כל הבדל בין הצגת תמונה על ידי מי שצילמהּ ובין התייחסות עד לתמונה כאשר אותו עד מאשר כי מה שהוא רואה בתמונה זהו המצב הקיים (או במקרה אחר, מן התחום הפלילי, מאשר עד במסדר תמונות, כי הוא מזהה אדם מסויים, מבלי שיש צורך להביא את הצלם על מנת שיעיד כי צילם את אותו אדם). מובן, כי אם העדים לא היו יכולים לאשר בוודאות, כי זהו מצב השטח במועד התאונה, היה מקום להביא את הצלם על מנת שיעיד על מועד הצילום ומקום הצילום. אישור התמונה, יש בו כדי להכשיר את התמונה על מנת להציג המצב בשטח למועד שלגביו ניתנת העדות. 13. התובע העיד בבית המשפט בעניין זה כך: "...אני מצביע על תמונה ת/1, הנפילה היתה בסלעים שצמודים למדרגות." דודו של התובע העיד אף הוא: "אני יכול להעיד שהתמונות רלוונטיות לאותה תקופה. זה היה המצב שהיה באותו זמן. " אמו של התובע העידה בעניין התמונות כך: "לשאלת בית המשפט. אני יכולה להגיד מבין כל המפגעים שמצולמים מהו המפגע המדויק שממנו נפגע בני, אני מפנה לתמונה בה רואים את הבמה, אלה הסלעים ואנחנו מצאנו אותו על הסלעים כשהוא לא יכול לזוז, הברך ממש נחתכה ועצם ממש שבורה. זה על האבנים בקרבת הבמה...העצים בתמונה שאתה מציג לי, העצים זאת חורשת עצים שיש מסביב לגן." נראה אם כן כי עדי התביעה יכולים להצביע על המקום המצולם בתמונות ולהעיד כי האירוע אירע במקום המצולם וכי המצב המצולם בתמונות היה המצב בזמן הרלוונטי לתאונה ובכך די לי כדי לקבל תמונות אלו כראיות בתיק. 14. באשר לתמונה עליה הצביע התובע- ת/1, בעניינה ציין כי הנפילה הייתה בסלעים שצמודים למדרגות, הרי שתמונה זו מחזקת כי אין סתירה בין הגרסאות שניתנו על ידי התובע, אחותו ואמו שכן בתמונה זו ניתן לראות אבן המונחת בחלקה על המדרגות, דבר התואם את גרסת התובע, אותה אבן היא אבן גדולה לא גבוהה אך לא יציבה ואפשר ששני ילדים יעמדו עליה לאורכה- דבר התואם את גרסת אחות התובע וליד אותה אבן ערימת סלעים, דבר התואם את גרסת האם כי ראתה את התובע מונח על הסלעים. אשוב ואציין, לצורך הכרעה בשאלת מיקום התאונה בוחנת אני בזהירות רבה את גרסת התובע, אשר ככל הנראה זוכר פחות מכולם את מיקום התאונה המדוייק, אך עדויותיהם של יתר העדים היו עקביות ומכולן ניתן ללמוד אופן התרחשות התאונה. 15. הנתבעות עמדו על הטענה לפיה התביעה הוגשה בשיהוי ניכר באופן שגרם להן לנזק ראייתי, שכן נמנעה מהן היכולת להוכיח מי הגורם שהניח האבנים בשטחי הגן ומי הסירן. אלא שהנתבעות לא הוכיחו הטענה כי השיהוי גרם להן לנזק, היה עליהן להוכיח הטענה ולהראות כיצד השיהוי בהגשת התביעה הוליד להן נזק, הוכחה כגון בדרך של הבאת נציג עירייה שיכול היה להעיד כמה שנים נשמרים מסמכים בעירייה, נציגים שיעידו בשאלה האם ידעו או יכלו לדעת על עבודות שבוצעו באותה עת במקום אם לאו, האם ידעו או לא ידעו מי הגורם שביצע אותן, עובדים שיעידו האם התקבלו תלונות על הנחת אבנים בגן משחקים וכיוצ"ב. במצב דברים זה, בהן טוענות הנתבעות לשיהוי שגרם להן לנזק, היה עליהן להוכיח הטענה כיצד העיכוב גרם להן לנזק והדבר לא נעשה כאמור. בנסיבות אלו, דווקא הימנעותה של הנתבעת להעיד עד כלשהו מטעמה, יש בה כדי ללמד הסכמה בדבר המצב העובדתי הנטען למועד התרחשות התאונה. שאלת האחריות: 16. לשם חיוב בעוולת רשלנות יש צורך בקיום שלושת היסודות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת אותה חובת זהירות, גרימת נזק וכן קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שנגרם. בעניינו חובת הזהירות המושגית והקונקרטית עולה באופן ברור, באשר לחובת הזהירות המושגית, הרי שכבר נפסק רבות על היחסים שבין עירייה המחזיקה גן ציבורי לבין המבקרים בגן, כך למשל בע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה ל(1), 141, בעמ' 156 : "...מי שמבקר בגן ציבורי, שהועמד לרשות הציבור על-ידי רשות מקומית, היינו, מי שנוכח במקום ברשות ובגדר מטרות המחזיק, הוא אדם אשר רשות מקומית סבירה צריכה לצפות מראש שהוא עלול במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או ממחדל כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לשון אחרת, הנני גורס כי בין רשות מקומית לבין מבקר בגניה הציבוריים נוצרת ‘duty situation’...". 17. אותה חובת זהירות כללית בין רשות מקומית שמעמידה גן ציבורי לבין מבקר בגן חלה גם באופן קונקרטי בנסיבות של התיק שלפנינו, הנתבעת העמידה גן ציבורי לרשות התובע ודומיו, מחובת הנתבעת היה לדאוג לתקינות הגן כך שלא יארע נזק למי שמצוי ומשתמש בו. באחריותה היה לדאוג כי גן השעשועים שבבעלותה יהיה תקין וראוי לשימוש למשחק ילדים. גן שעשועים הינו מקום מפגש המזמין אליו ילדים לשחק בו ובמצב דברים זה על הרשות המעמידה הגן לשרות הילדים לדאוג לתקינותו. 18. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכך שבגן השעשועים היו מונחים סלעים שהיוו מפגע ומכשול, מהתמונות עולה כי הסלעים לא היו מגודרים ולא היו שלטי אזהרה. מחובת הנתבעת היה לדאוג כי לא יהיו מפגעים בגן השעשועים או לכל הפחות לסמן המקום או לגדרו באופן שלא תהיה גישה לילדים. אותה הפרה של חובת הזהירות היא זו שהביאה בסופו של יום לגרימת התאונה של נפילת התובע מסלע וחבלתו בגין אותה תאונה. טענתה של הנתבעת לפיה, לא היא זו שהניחה את הסלעים במקום ולא ידוע לה מי הניחם וכי אם היתה מקבלת הודעה על המפגע היתה דואגת להסרתו, יש בה כדי להוות הסכמה למעשה, כי מדובר במפגע שאינו ראוי להימצא בגן ציבורי. לאור כל האמור מסקנתי כי הנתבעות אחראיות בנזיקין לאירוע התאונה. אחריות הורי התובע- ההודעה לצד שלישי 19. הנתבעת טוענת, כי יש לייחס האחריות להוריי התובע. לא מצאתי הצדקה לעשות כן, עדי התביעה העידו כי מדובר בגן שעשועים הסמוך לדירת המגורים של הסבתא והנצפה מבית הסבתא בו נכחה אם התובע. התובע בן 6 שנים הגיע לגן השעשועים שהוא מלווה באחותו בת 8 באותה עת ובאחיו בן 11 באותה עת ובבני דודים נוספים, מהעדויות עולה כי אמו של התובע הכירה היטב את גן השעשועים, הכירה את מתקניו ולא ידעה על הסלעים שהונחו בגן. אמנם, מתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת עולה, כי לכאורה ידעה התובעת על דבר קיומם של האבנים במקום, אך בעדותה הסבירה, כי לא ידעה מראש על קיומם של האבנים ואם נרשם אחרת, מדובר בטעות. התרשמתי, כי דודו של התובע ידע על קיומם של האבנים, אולם, הדוד אינו אחראי על התובע ולא עולה מתוך הראיות, כי הזהיר את אם התובע מפני הסכנה. 20. סבורתני כי ליווי של ילד בן 6 בבן משפחה בגיל 11 לגן שעשועים הקרוב למקום המגורים והמוכר היטב להורים, אינו דבר בלתי סביר ולא ניתן בנסיבות אלו לזקוף להורים רשלנות תורמת לתאונה. דברים דומים נאמרו בת.א 264/87 (מח' י-ם) חי נאור נ. רוני פרג' (לא פורסם) , שהובא בסיכומי הנתבעת ושעסק אף הוא בפגיעה של ילד בבן 6 שנים: "לשון אחר, מוכן אני להסכים כפי שכבר ציינתי שעצם שליחת התובע לגן המשחקים ממול אינה מהווה מעשה רשלנות של ההורים, אך לעומת זאת, סבור אני, כי השארת הילד בגן המשחקים מבלי לוודות מפעם לפעם שהוא ממשיך לשחק שם, למרות שכבר החל להחשיך, עולה גם עולה כדי רשלנות של ההורים. כי יש שוני בין שליחת ילד למכולת בקרבת מקום שהיא מטלה מוגדרת בעלת משך זמן הניתן להערכה מראש לבין שליחת ילד לשחק בגן משחקים והשארתו שם ללא הגבלת זמן מראש." (עמ' 13 לפסק הדין). לאור כל האמור, אין מקום להשית על הורי הקטין אשם כלשהו להתרחשות התאונה. שאלת הנכות: 21. מטעם התובע הוגשה חוות דעת שקבעה כי התובע סובל מדלדול שריר וקליקים בהנעת הברך, בשלהם נקבעה לו נכות אורטופדית בשיעור 5%, כמו כן נקבע 10% נכות בשל צלקות סביב הברך. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת שקבעה כי אין ממצא קליני בברך וכי כיום לא קיים דלדול עליו הצביע מומחה התובע ובשל כך לא נותרה נכות בתחום האורטופדי, באשר לצלקות נקבע 5% נכות שאינן מהוות נכות תפקודית. המומחים לא נחקרו בבית משפט. 22. אחר עיון בשתי חוות הדעת, הרי שלא מצאתי לדחות מי מהן כלא אמינה. בעוד המומחה מטעם התובע קבע כי נותר דלדול של שריר הקואדריספס עם רגישות רטרופטלרית וקליקים בהנעת הברך, מצב המתאים לנכות צמיתה של 5%, קבע המומחה מטעם הנתבעות, כי גם המומחה מטעם התובע לא מצא כל ממצא קליני אובייקטיבי למעט דלדול של שרירי הקוודריספט , דלדול אשר לדעת מומחה הנתבעות, לא קיים כיום, כאשר דבריו של מומחה הנתבעות נתמכים גם בבדיקות היקפי הרגליים. ובעוד המומחה מטעם התובע מצא כי הצלקות שנותרו בברך התובע הותירו 10% נכות בהפעלת התקנה המתאימה במלואה, מצא מומחה הנתבעות כי הצלקות הותירו נכות של 5% בהפעלת אותה תקנה אך במחציתה. התובע הציג לבית המשפט את הצלקת. 23. בשים לב לאמון שנתתי בשתי חוות הדעת ובהתחשב בכך כי חוות דעת מטעם הנתבעות הוגשה כשנה לאחר הגשת חוות הדעת מטעם התובע ובאפשרות כי יתכן וחלה הטבה מסוימת לפחות בתחום האורטופדי, בשקלול הנתונים כולם ולאור האמור בחוות הדעת מטעם הצדדים, אני מוצאת להעמיד הנכות בשיעור ממוצע הנכויות בין המומחים כך שהנכות האורטופדית הרפואית תעמוד על 2.5% כאשר בכך תוערך גם השפעתה התפקודית. והנכות הרפואית בגין הצלקת בשיעור 7.5% נכות כאשר מסקנתי בעניינה כי זו אינה משפיעה תפקודית, בשים לב לכך שישנה הסכמה בין המומחים, כי השלכותיה של הצלקת הינן קוסמטיות בלבד וממילא לאור מיקום הצלקת בגוף, לא ניתן לומר, כי מראה הצלקת יכול לפגום בתפקודו של התובע וביכולתו להשתכר. 24. דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדותו של התובע בדבר ההשפעה שיש לנכותו על תפקודו. התובע ציין בתצהירו בהתייחסותו לשאלת ההגבלה שנותרה לו כתוצאה מהפגיעה: "כאשר אני עולה במדרגות וכאשר אני מנסה ליישר את הברך אני מרגיש קליקים ברגל שגורמים לכאבים ולכן אני נמנע ממאמצים גדולים של הרגל וגם יש לי צלקת מכוערת על הברך." תלונות דומות שטח התובע גם לפני המומחים בעת שנבדק על ידם, כאשר התובע אינו מצביע על השפעה ממשית של נכותו על אופן תפקודו ואינו מצביע על הגבלה כלשהי בתנועות הרגל או הברך. שאלת הנזק: 25. משקבעתי, כי הנתבעת אחראית לפיצוי התובע בגין נזקין יש לאמוד את נזקי התובע: 26. עזרת הזולת והפסד שכר להורים- הוריו של התובע טענו להפסד ימי עבודה לצורך טיפולים בבנם אולם לא צורפו כל מסמכים לתמיכה בטענה זו. עוד טענו כי בתקופה הסמוכה לתאונה הסתייעו בבני משפחה, אביו של התובע טען בעדותו כי שילם לבני המשפחה בעבור הסיוע אולם לא הובאו ראיות לכך, ובהיות הנזק נזק מיוחד, היה צורך בהוכחת הנזק. יצויין בהקשר זה, לעניין הימנעותם של התובעים מלצרף אסמכתאות לעניין הנזק הכספי שנגרם להם כתוצאה מהפסד שכר בגין הטיפול בתובע, כי התובעת הינה עובדת משרד החינוך, יש להניח, כי ניתן היה לקבל לפיכך מהמעסיק אסמכתאות גם לעניין העדרות מהעבודה לפני שנים ארוכות ואילו אביו של התובע לא הביא כל אסמכתא לכך שנגרם לו הפסד שכר כלשהו, דוגמת ימי מחלה שלא יכול היה לנצל עקב הימים שנוצלו על ידו בשל הצורך בטיפול בבנו. סבתו של התובע אמנם נפטרה ולא יכלה להעיד על העזרה שניתנה על ידה, אך דודתו של התובע, תבדל"א יכולה היתה להעיד בעניין זה. אמו של התובע ציינה, כי עיקר הטיפול נעשה על ידה, על ידי בעלה ועל ידי אחיו הגדולים של התובע. כך העידה האם: "ש: את מספרת כי אחותך עזרה לך ת: כן. ש: למה היא לא פה לספר על זה. ת: היא גרה באופקים, בטיפול היא לא עזרה לי , היא אם ל- 5 ילדים. אבל באותו רגע היא כן עזרה לי. בימים שהייתי חייבת להיות בעבודה אני עובדת הוראה בבית ספר נווה ציון בימים שלא יכולתי להעדר, ביקשתי מגיסתי שתהיה איתו. ש: למה גיסתך לא הגישה תצהיר, ותספר על העזרה. ת: לא ידעתי שצריך, אם היינו יודעים היינו מגייסים. מי שהיה בעיקרון זה קובי ואני , ומי שהיו איתו זה הדס ואחיו הגדול שלצערי איננו. חמותי מאז נפטרה, היא אישה חולנית וביקשתי ממנה מידי פעם להיות איתו, למרות הקושי להיות איתו. מאוד קשה להעדר בתחום ההוראה , אבל בימים של פיזיותרפיה אני בכל זאת הלכתי איתו. היה קשה לחמותי אבל מידי פעם אם היה לי טיול עם תלמידים, ומישהו אחר לא יכול היה לעשות את זה במקומי היא שמרה עליו." 27. עם זאת, בשים לב לכך כי מדובר בפגיעה שנגרמה בהיות התובע בגיל 6 שנים בלבד, בשלה אושפז התובע מספר פעמים ונותח ובפגיעה ברגל, אשר הושמה בגבס תקופה ארוכה ומטבע הדברים היה נדרש התובע לעזרה וטיפול ואפשר ובעתיד יזקק לעזרה מסויימת, אני מוצאת לקבוע פיצוי בדרך האומדן בסכום כולל של 8,000 ₪ בערכים דהיום. 28. הוצאות רפואיות ונסיעות- התובע טען להוצאות רפואיות שנגרמו לו עקב הפגיעה וצירף קבלות חלקיות ששמר וטען כי בשל נכותו הצמיתה יאלץ בעתיד להוציא הוצאות נוספות לצרכי ריפוי, עוד טען כי בשל הפגיעה בברך נגרמו לו ואף יגרמו לו בעתיד הוצאות נסיעה רבות. התובע צירף קבלות על טיפולי הידרוטרפיה בסך של 950 ₪ וכן קבלות על בדיקה וייעוץ בסך של 450 ₪ וכן קבלה על חוות הדעת מטעמו וציין כי לא נשמרו כל הקבלות. התובע בחקירתו ציין כי אינו מקבל כיום טיפולים רפואיים. 29. בשים לב למצבו של התובע בסמוך לתאונה ולסוג הפגיעה ברגל והצורך בקבלת טיפולים רפואיים בעבר והוצאות נסיעה לטיפולים של התובע עם, אני קובעת בראש נזק זה בדרך האומדנה פיצוי בסך של 6,000 ₪ (בערכים דהיום). חוות דעת המומחה מטעם התובע מהווה חלק מהוצאות המשפט ולפיכך יפסק שכר המומחה בנפרד, כחלק מההוצאות. 30. כאב וסבל - התובע עתר לפצותו בסך של 100,000 ₪ תוך הדגשת חומרת הפגיעה והניתוחים שעבר בגין התאונה. הנתבעת מנגד טענה כי בהתאם לחוות הדעת והתיעוד הרפואי הקיים יש לאמוד רכיב זה בסך של עד 15,000 ₪. 31. כפי שנקבע לא אחת, על הפיצויים בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין בשל נזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, להיקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שנגרם לניזוק בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה. בשים לב לכך כי התובע נפגע בהיותו בן 6 שנים בלבד, והיות ומדובר בפגיעה בשלה אושפז התובע ונותח פעמיים ובהתחשב בתיעוד הרפואי הקיים, מצאתי לקבוע פיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור של 25,000 ₪ נכון להיום. 32. אובדן השתכרות לתובע- התובע היה כבן 6 בעת התאונה, כיום כבן 20, נפגע צעיר שמטבע הדברים טרם יצא לשוק העבודה. ב"כ התובע ביקש לחשב הפסדיו לעתיד של התובע לפי שכר ממוצע במשק תוך העמדת הנכות התפקודית בשיעור 20%, כך הגיע לסכום פיצוי נדרש בסך 514,838 ₪. ב"כ הנתבעות טען לנכות אסתטית בלבד שאין לצידה השפעה תפקודית ולפיכך טען כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. 33. בשים לב לכך כי מדובר בבחור צעיר שטרם יצא לשוק העבודה ובהתחשב בשיעור הנכות שקבעתי מעלה ועל ההשפעה התפקודית הקלה לצידה, אינני סבורה כי יש מקום לעשיית חישובי הפסד שכר ארתימטיים על פי השכר הממוצע במשק, אלא לקבוע פיצוי בדרך האומדנה, אני קובעת הפסד שכר גלובלי בסך 15,000 ₪. 34. סה"כ הפיצויים המגיעים לתובע מהנתבעות בגין התאונה הינו- 54,000 ₪. כן תישאנה הנתבעות בהוצאות המשפט, הכוללות גם את הוצאות חוות דעתו של פרופ' עטר (בסכום של 4,000 ₪, נכון ליום 10.3.07) וכן תישאנה בשכר טרחת ב"כ התובע בשיעור של 9,500 ₪. 35. ההודעה לצד שלישי נדחית. היות וההליך התנהל בד בבד ללא צורך בקיום הליך נפרד או הבאת ראיות מיוחדת, מצאתי מקום לפסוק במסגרת הליכי צד שלישי שכ"ט ב"כ הצדדים השלישיים בשיעור של 1,500 ש"ח. נפילהתאונות בגני שעשועים ופארקים