קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות בית ספר: אקדמות מילין         התובע יליד 1983 ותושב העיר אום אלפחם. במהלך חודש נובמבר 1996 ובהיותו תלמיד כיתה ז' בבית ספר חטיבת ביניים ע"ש "אלראזי" בעיר מגוריו (להלן: "בית הספר"), היה מעורב בתאונה ,שאירעה בגרם המדרגות של בית הספר ,בדרך כניסת התלמידים אל כיתות הלימודים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מתאונה , הוא נפגע ונחבל ביד ימין. הוא נבדק בקופת חולים ואובחן אצלו שבר ב-Distal Radius Rt..ידו הושמה בגבס לשלושה שבועות. לאחר הורדת הגבס , הוא טופל בפיזיותרפיה. התביעה דנן, היא לפיצוי התובע על נזקי הגוף אשר נגרמו לו בגין התאונה. לית מאן דיפליג ,כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בגין התאונה. אציין,כי התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחתה ,ביום 11.6.2009, עוד בשלב קדם משפט ,והיא גם נדחתה כנגד הנתבעת 3 ,ביום 13.5.2010,בתום שמיעת ראיות הצדדים. טענות התובע 3.        אליבא דתובע, התאונה קרתה בנסיבות כדלקמן: ביום 8.11.1996 שעה 8:00 או בסמוך לכך,הוא הגיע לבית הספר. בזמן ירידת התלמידים בנהירה במדרגות ששבית הספר ובדרכם אל כיתות הלימודים,היו צפיפות רבה ודחיפות.הוא נדחף ע"י אחד התלמידים. רגלו נתקלה בתלמיד אחר,נפל במקום ונחבל קשות ביד ימין. נגרם לו שבר ביד ימין.במקום התאונה, לא נכח מורה תורן שיפקח על כניסת התלמידים לתוך כיתות הלימודים.שני חבריו עזרו לו לקום. מורה הוזעק למקום התאונה. המורה הגיע למקום והורה לו לחזור לביתו ,ללא ליווי. הוא חזר ,בכוחות עצמו, לביתו. אביו לקחו לקופת חולים לצורך קבלת טיפול רפואי. ידו הושמה בגבס. 4. התובע טוען, כי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") נושאת באחריות לתאונה ולנזקיו. לטענתו, בזמן התאונה לא היו מורים אשר מתפקידם היה להשגיח ולפקח על התלמידים ועל תנועתם. הוא מבסס את עילת תביעתו על עוולות הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש], התשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה , לפי סעיף 63 לפקודה, והכל כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה. וכן, בענייננו חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו" שבסעיף 41 לפקודה. 5. התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק: נזק מיוחד - הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ,עזרת צד ג' והפסד השתכרות; נזק כללי - כאב וסבל,הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ,עזרת צד ג' והפסד כושר השתכרות. טענות הנתבעת 6.        הנתבעת מכחישה, מנגד, הן את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה ,הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.לדידה.התביעה לוקה בשיהוי רב .היא הוגשה כ- 4 ימים לפני חלוף תקופת ההתיישנות, חרף העובדה, כי מכלול העובדות הרלוונטיות היו ידועות לתובע במהלך כל השנים מאז קרות התאונה. בשל ההשתהות בהגשת התביעה, נגרם לה נזק ראייתי. 7. וכן, הנתבעת לא נושאת באחריות לתאונה.היא קיימה את מלוא חיוביה והתחייבויותיה כלפי התובע.היא אינה אשמה בתאונה.התובע אשם,באופן בלעדי, לתאונה.לחילופין יש להטיל עליו אשם תורם מכריע.באשר לנזקים הנתבעים ,המוכחשים כשלעצמם, טוענת הנתבעת ,כי הם בלתי רגילים ולא ניתנים לצפיה, מופרזים, מוגזמים ומשוללי כל בסיס עובדתי ומשפטי.אין קשר סיבתי בין הנזקים מחד והתאונה והתנהגותה מאידך. פגיעתו של התובע בתאונה היתה קלה ,ממנה הוא החלים כליל.מכל מקום , התובע לא עשה דבר לשם הקטנת נזקיו.במקרה דנן, אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו" .  הפלוגתא 8.        הפלוגתא העיקרית, נסובה, למעשה, הן סביב שאלת אחריות הנתבעת לתאונה והן סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. מסכת הראיות 9.        מטעם התביעה, העיד התובע , אשר הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (ת/1), ומר פאדי מחאמיד, חבר ילדות שהיה עד לתאונה.(להלן:"פאדי"). 10.       מטעם ההגנה, העיד מר וליד מחאג'נה ,מנהל בית הספר בזמן התאונה,שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/3) (להלן:"וליד"). וכן ,הוגשו מטעה 3 מוצגים נוספים: נ/1 - תשריט גרם המדרגות; נ/2- תשריט בית הספר וגרם המדרגות ; ונ/4- תשריט בית הספר. דיון התאונה 11.       התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. הוא העיד, כי ביום התאונה הוא היה תלמיד בכיתה ז' בבית הספר.התאונה אירעה ביום 8.11.1996, סמוך לפני שעה 8:00.הוא הגיע לבית הספר. היו הרבה תלמידים. בזמן ירידת התלמידים בנהירה במדרגות בית הספר ,בדרכם אל כיתות הלימודים ,היו צפיפות ודחיפות.בזמן ירידתו במדרגות האמורות, והוא נדחף על-ידי אחד התלמידים שהיה מאחוריו. רגלו נתקלה בתלמיד אחר. הוא נפל במקום ,התגלגל, נפגע ונחבל ביד ימין. נגרם לו שבר ביד ימין. שני חבריו שהיו צמודים לו ,פאדי וערווה עאטף ג'בארין (להלן:"ערווה") עזרו לו לקום. ערווה הלך וקרא למורה. המורה הגיע למקום התאונה והורה לו לחזור לביתו ,ללא ליווי. הוא חזר, לבדו, לביתו. אביו לקחו לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי. בקופת החולים , הוא נבדק על-ידי הרופא המטפל ואובחן אצלו שבר ביד ימין. ידו הושמה בגבס , ושוחרר לביתו. הגבס הורד לאחר שלושה שבועות. לאחר מכן, הוא עבר טיפול פיזיותרפי.אין לו נכות רפואית צמיתה בגין התאונה. (ת/1, סעיפים 1-41; עמ' 12, ש' 32-30; עמ' 13, ש' 1 - 12; עמ' 14, ש' 3 - 9, ש' 16 -23; עמ' 18, ש' 8 - 25). 12.    גם פאדי חבר ילדות שליווה את התובע בשעת התאונה העיד, בעל-פה, לענייננו-שלנו. הוא העיד, כי התאונה אירעה כאשר מישהו דחף את התובע והוא החל להתגלגל ועצר באמצע המדרגות. ערווה, שנמצא כיום בחו"ל ,עזר לו להרים את התובע וקרא לאחד המורים אשר שלח את התובע הביתה .התובע הלך לביתו לבד ולאחר מספר ימים ראה אותו עם גבס. לא היו מורים ליד המדרגות. היה מאוד צפוף ולא היה מי שיעשה סדר. כולם התלמידים דחפו האחד את השני וצעקו. למחרת יום התאונה ,הוצבו במקום שני מורים, אחד ליד השער ואחד באמצע הלובי ופיקחו על הילדים. בפועל, הוא לא ראה את התלמיד שדחף את התובע , אך במדרגות היו המון תלמידים ודחיפות.(עמ' 4, ש' 3 -5, ש' 7 - 11, ש' 18 - 20; עמ' 6, ש' 2; עמ' 7, ש' 17 -19, ש' 26-23; עמ' 9, ש' 18 -28; עמ' 10, ש' 4 -5; עמ' 11, ש' 3 -14, ש' 21 -27). 13.      וליד לא היה עד ראיה לתאונה.הוא העיד בכתב ובעל-פה ,בין השאר, כי בבית הספר לומדים 700 תלמידים.לאחר התאונה נערך (ביום 11.11.1996) דו"ח על התאונה,כמתחייב על-פי נוהלי הנתבעת (להלן:"הדו"ח") . הוא חתום על הדו"ח.הדו"ח צורף לתצהיר עדותו הראשית -נ/3.האמור בדו"ח הוא אמת והוא מאשרו.הדו"ח נערך ונחתם יום למחרת התאונה.אין לו הסבר מדוע במכתבו מיום 28.6.1999 לעו"ד נפתלי כרמלי הוא רשם שהתאונה קרתה, כביכול, ביום 8.11.1996 במקום 10.11.1996 , כפי שרשום בדו"ח.בתאונה, נפל התובע במדרגות בית הספר.ליד המדרגות בהן קרתה התאונה, צריך להיות מורה תורן שיפקח על ירידת התלמידים בדרכם אל כיתות הלימודים.במועדים הרלוונטיים לתאונה ,היו מוצבים מורים תורנים בכניסה ובצמתים בבית הספר.לאחר התאונה נשלח התובע לבד לביתו וזאת בניגוד לחוזר המנכ"ל. בעקבות התאונה ,בית הספר שינן את הוראות הבטיחות לתלמידים (נ/3, סעיפים 1 - 7; עמ' 22, ש' 7 -32; עמ' 20 , ש' 26;עמ' 22 , ש' 24 - 32 ;עמ' 23, ש' 1 -32; עמ' 24, ש' 4 - 20, ש' 28; עמ' 25, ש' 5 - 14, ש' 29 - 32; עמ' 26 ,ש' 6 - 7;עמ' 27, ש' 1 - 4, ש' 7 - 9 , ש' 30 - 31; עמ' 28, ש' 9 -14, ש' 28). מהימנות העדים ומשקל הראיות 14.      הנתבעת העלתה בכתב סיכומיה השגות רבות באשר למהימנות עדי התביעה , במיוחד עדותו של התובע. אין דעתי כדעתה. על-פי התרשמותי הישירה מהעדים ובשים לב למכלול נסיבות העניין במיוחד הזמן שחלף ממועד התאונה,ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט , אומר ,כי על דרך העיקרון , עדויותיהם של עדי התביעה (למעט לעניין מועד התאונה) היו סבירות ומהימנות. אכן, אין המדובר בעדויות מושלמות.ידענו מכבר ,כי השלמות אינה נחלתו של האדם בשר ודם. ארחיק לכת ואומר, כי מצאתי בהן אי-דיוקים ותמיהות, אך אין בכך כל רבותא. אין לומר, כי השכחה והבלבול במועד המדויק של התאונה , בהתחשב במכלול נסיבות העניין , במיוחד הזמן הרב מאוד שעבר מיום התאונה ועד בירור המשפט,אינם בלתי סבירים. ככל הנראה, מקורם ,בין השאר, גם ברישום מוטעה ,בעניין זה, במסמכים הרפואיים.מכל מקום, הנתבעת מודה ומאשרת התרחשות התאונה ,נסיבותיה העיקריות ותוצאותיה .לגבי מועד התאונה ,אני מאמץ את הרישום בדו"ח לעניין זה, וקובע ,כי התאונה קרתה ביום ה- 10.11.1996 .אוסיף, כי במארג הראיות אשר נפרשו בפניי מצאתי אישור, תימוכין, חיזוק ואף סיוע לעדותו של התובע, במיוחד עדויותיהם של פאדי ווליד, והדו"ח. 15. זאת ועוד, לעניין טענת הנתבעת ,כי התובע נמנע להביא עדים נוספים רלוונטיים, הרי שחלק מן העדים, כגון המורה שהגיע למקום התאונה והורה לתובע ללכת לביתו, נמצאים בשליטת הנתבעת, ועדים אלו יכלו לאשר או לשלול את גרסת התובע.על כן, גם הנתבעת נמנעה מלהביא עדים בשליטתה, ועל כן אין לזקוף את חוסר העדתם דווקא לחובת התובע. אוסיף, כי ערווה נמצא בחו"ל ,ודהיום אין לתובע שליטה עליו. שיהוי 16. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה בשיהוי רב וזאת חרף העובדה, כי מכלול העובדות נשוא התביעה היו ידועות לתובע משך כל השנים מאז קרות התאונה. לטענתה, השתהות התובע פוגעת בניהול הגנתה וגורמת לה נזק ראייתי. 17. אכן,התביעה הוגשה בחלוף שנים רבות ובשיהוי רב. אין מחלוקת ,כי מאז התאונה ועד היום חל שינוי במצב הפיסי של בית הספר והדבר מקשה , במידת מה, על בירור המשפט. 18. במקרים קיצוניים הגשת תובענה בשיהוי עלולה להוביל לדחייתה. ( 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול שונה הלכות נ' עיריית נתניה (פורסם באתר נבו) (2007)). במקרה הנדון ובהתחשב בנסיבותיו האישיות והמיוחדות של התובע , סבורני כי אין מקום להורות על דחיית התביעה בשל השיהוי בהגשתה. הגשת התביעה באיחור, במסגרת תקופת ההתיישנות, אינה מעידה בהכרח על ויתור התובע על זכות התביעה דנן. האחריות לתאונה 19.      התובע מבסס תביעתו ,בעיקר,על עוולת הרשלנות. שלושה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה: אשם ( חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והתרשלות) , נזק וקשר סיבתי בין השניים.(ע"א 10078/03 שתיל נ' דורנבאום , 19.3.07). 20. דין הוא , כי בית הספר, הנהלתו ומשרד החינוך אחראים לשלום התלמידים הלומדים בבית הספר ,לבטחונם ולשלמות גופם. חובתם למנוע פגיעה בתלמידים ובשלומם, גם בשעת ההפסקה. חובתם זו ,זהה לחובת הורה . עליהם לקיים רמת בטיחות גבוהה מאוד להבטחת שלום התלמידים, בטחונם ושלמות גופם.(ראה ע"א 310/89 כהן נ' מאיר , פ"ד מו (1), 402 (1992); ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל , פ"ד מז (1) 802 (1993)). על הנתבעת, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי כלל התלמידים בבית הספר ובכללם התובע . 21. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, יש לשאול- האם הנתבעת יכולה וצריכה הייתה לצפות מראש את התרחשות הנזק הנתבע? לעניות דעתי ,יש להשיב על שאלה זו בחיוב. בזמן התאונה ,תלמידים רבים מאוד ירד ,בהמוניהם ובנהירה במדרגות ,בדרכם אל כיתות הלימודים.במקום, נוצרה צפיפות רבה והיו דחיפות.בזמן התאונה,לא נכח במקום מורה תורן ,אשר יפקח ,יארגן וידאג לירידה מסודרת ובטוחחה של התלמידים במדרגות, והכל בניגוד לדין ולנוהלים של הנתבעת בכלל, ובית הספר בפרט. התלמידים דחפו האחד את השני וצעקו. לפיכך, הייתה הנתבעת יכולה וצריכה לצפות ,כי מצב דברים זה מהווה סכנה ממשית לשלום התלמידים, לבטחונם ולשלמות גופם. בנסיבות העניין, מוטלת על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. 22. כאמור, על הנתבעת מוטלת חובת זהירות כלפי התובע מכוחה של החובה להשגיח על התלמידים, הן מפני גורם חיצוני והן מפני פגיעה שלו בעצמו. חובה הכוללת נקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת פגיעה. (ע"א 10083/04 גודר נ' המועצה המקומית מודיעים, ,15.9.2005; ע"א 41/57 עידה נ' ששון, פ"ד יא, 1100, 1106 (1957)). 23. בנסיבות המקרה דנן, על הנתבעת הייתה חובה לצפות את התרחשות התאונה ונזקי התובע. הנתבעת התרשלה וגרמה לתאונה ולנזקי התובע. הנתבעת לא הציבה , במקום התאונה,מורה תורן שיפקח ,הלכה למעשה,על ירידת התלמידים במדרגות דנן, וידאג לירידתם בצורה מסודרת, בטוחה ובטיחותית. הנתבעת התרשלה כלפי התובע שעה שלא הדריכה כראוי את התלמידים בדבר ירידה/עליה במדרגות בית הספר בצורה בטוחה ובטיחותית ולא וידאה , כי הדברים הובנו היטב על-ידי התלמידים. זאת ועוד, גם לאחר אירוע התאונה, נשלח התובע בגפו, ללא כל טיפול רפואי וללא כל פיקוח או ליווי, כשידו שבורה ומבלי ליידע את הוריו על כך. מעשה זה, מקומם עד למאוד,ומהווה פגיעה קשה בזכויות היסוד של התובע,כאדם וכתלמיד כאחד. הוא גם מהווה הפרה בוטה לחוזר מנכ"ל שלעניין .  אשם תורם 24. לטענת הנתבעת, יש להשית על התובע רשלנות תורמת. דעתי שונה.במקרה הנדון, סבורני ,כי אין לייחס לתובע אשם תורם כלשהו. נקודת המוצא היא,כי לא בנקל ימצא בית המשפט תלמיד- קטין הסומך תביעתו על רשלנות והפרת חובה חקוקה של בית הספר בו הוא לומד לקיום דיני הבטיחות בבית הספר ,אשם ברשלנות תורמת.בדיקת המקרה שלנו על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה" מראה בעליל ,כי אין כל מקום לייחס אשם תורם לתובע. הנזק 25. כתוצאה מהתאונה, נגרם לתובע שבר Rt. Distal Radius . ידו הושמה בגבס למשך שלושה שבועות. לאחר הורדת הגבס, הוא קיבל טיפול פיזיותרפי. קיים קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי , בין התרשלות הנתבעת והנזק.הנתבעת הייתה צריכה לצפות ,כי התרשלותה תביא לידי נזקי התובע. בהשתלשלות האירועים ,לא התערב גורם זר. וכן, נזקי התובע נופלים בתחום הסיכון שיצרה התרשלות הנתבעת .התרשלות הנתבעת היא שגרמה בפועל להתהוות הנזק. שיעור הפיצויים נזק לא ממוני 26. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה טיב הפגיעה הרפואית ,מיקומה, תוצאותיה , תקופת ההחלמה ,נסיבותיו האישיות של התובע וכיוצא באלה, אני פוסק לתובע , בפרט נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 20,000 ₪, נכון להיום. שאר פרטי הנזק 27. התובע לא הוכיח , בראיה טובה, את שאר הנזקים הנתבעים וטענותיו ,בעניין זה, בעלמא הן.   הוא לא הציג קבלות כלשהן. לא הוכח נזק מיוחד כלשהו.דין תביעתו ,בעניין זה, להידחות. גם אם הוא קיבל עזרה סיעודית או אחרת מבני משפחתו, בלא תשלום, לא הוכח בפניי, כי עזרה זו חרגה מהעזרה הסבירה, הרגילה, השוטפת, הטבעית והנהוגה במשפחה סבירה וממוצעת בישראל. לעניין ההוצאות הרפואיות (בעבר ובעתיד), אזכיר, כי הן נכללות בסל הבריאות והתובע זכאי להן ,בחינם,מקופת החולים בה הוא רשום, וזאת על-פי הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994. שאר טענות הצדדים 28. מסקנתי דנן מייתרת ,למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. התוצאה 29.      אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת 1 לשלם לתובע, כדלקמן: א.       סך של 20,000 ₪; ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 5,240 ₪; ג.        הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, והתובע יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק-הדין והכל בכפוף להוראת כל דין שלעניין; דיני חינוךתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותבית ספרנפילה