קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה במדרגות תחנת רכבת: נתוני רקע ועובדות: 1. התובע, יליד 1968, עבד כמנהל משמרת בתחנת רכבת ישראל בנהרייה. ביום 22.3.05 החליק התובע בתחנת רכבת ישראל במדרגות אשר היו רטובות וחלקלקות. התובע נפל ונחבל בעיקר בידו השמאלית (להלן: "התאונה"). התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לפיצויים עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) בגין הנזקים שנגרמו לו. 2. ביום 10.03.10 המציאו הצדדים הודעה על הסכם פשרה חלקי בו הנתבעים הגיעו להסדר עם התובע על פיו לסילוק מלא ומוחלט של תביעתו נשוא תיק זה הוא יפוצה בסך כולל של 21,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. הנתבעים והצדדים השלישיים השאירו את שאלת חלוקת האחריות ביניהם לבין עצמם לבית המשפט כאשר פס"ד יינתן על בסיס החומר שבתיק בנוסף לתצהירים וסיכומים. ביום 11.03.10 קיבל הסכם הפשרה החלקי תוקף של פס"ד חלקי. תצהירי וסיכומי הצדדים הוגשו, ועת להכריע במחלוקות שבין הצדדים שנותרו בתיק. טענות נתבעת מס' 1 3. נתבעת מס' 1 (להלן: "רכבת ישראל") טענה כי חובת הזהירות המושגית שחלה עליה כבעלת המקרקעין מולאה בכך שהתקשרה עם חברה קבלנית מקצועית שתפקידה לבצע עבודות ניקיון (נתבעת מס' 2 וצד שלישי מס' 1 - להלן: "החברה הקבלנית"). רכבת ישראל התקשרה עם החברה הקבלנית על פיו נטלה זה האחרונה על עצמה את האחריות לכל עבודות הניקיון ברכבת ישראל ואת האחריות המשפטית לכל נזק שייגרם עקב אי מילוי חובותיה. החברה הקבלנית מחזיקה במקום עובדי ניקיון שתפקידם לדאוג לניקיון התחנה, לרבות המדרגות המובילות למעבר התת - קרקעי, באופן שוטף. אזור המדרגות המובילות למעבר התת - קרקעי, בו ארעה התאונה, היה בפיקוחה ובשליטתה של החברה הקבלנית והיא אשר הייתה אמונה על כך שלא יהיו מכשולים כגון לכלוך או מים, אשר יפריעו לדרכי הגישה והמעבר. מחובתה הייתה לדאוג לניקיון שוטף של המדרגות וייבוש המקומות הרטובים במועד. לפיכך, רכבת ישראל סבורה כי האחריות לנזקי התובע רובצת במלואה על החברה הקבלנית, אשר מבחינה טכנית יכולה וצריכה הייתה לצפות את התרחשות התאונה, שכן ברור כי כאשר ישנה מדרגה רטובה במקום סואן כמו תחנת רכבת ישראל, ישנה סכנה של החלקה והדבר נמצא בגדר הצפיות הקונקרטית. עוד לטענתה, לחברה הקבלנית יש גם התחייבות חוזית לקבל על עצמה כל אחריות הנובעת מרשלנות עובדיה או כתוצאה מעבודתה כקבלנית ניקיון, כפי שקרה במקרה שלפנינו. בנוסף החברה הקבלנית התחייבה לפצות או לשפות את רכבת ישראל בגין כל תביעה שתוגש ובגין כל נזק שייגרם בהתאם לחוזה. התוצאה המשפטית של סעיפי השיפוי הינה כי החברה הקבלנית נטלה על עצמה לשפות באופן מלא את רכבת ישראל, נטלה על עצמה לפטור אותה מאחריות או תשלום לגורם כשלהו, וכן קיבלה על עצמה לשפותה באופן שבסופו של דבר לא יגרם לה חיסרון כיס. לא זו אף זו, החברה הקבלנית לא רק התחייבה לפצות את רכבת ישראל במקרה שתחויב, אלא אף הוציאה עבורה ביטוח המכסה את אחריותה, וזאת אצל הצד השלישי מס' 2 (להלן: "איילון"). לאור האמור רכבת ישראל טוענת כי סעיפי השיפוי הנ"ל הינם סעיפים מסחריים בין גורמים עסקיים, ויש חשיבות לתת להם תוקף מלא ומחייב. טענות החברה הקבלנית 4. לטענת החברה הקבלנית היא אומנם לקחה על עצמה התחייבות חוזית רחבת היקף, אולם התחייבות זו אינה התחייבות מוחלטת או אין סופית, ונדרש כי הנזק יהיה כתוצאה מעבודת הניקיון או קשור אליה. ברור כי לא כל תאונה בתחנת רכבת ישראל חייבת להיות כתוצאה מעבודת החברה הקבלנית. אחריות החברה הקבלנית מוגבלת לסיטואציות בהן הייתה לה מעורבות כל שהיא במישרין או בעקיפין, על ידי מעשה או מחדל. בנסיבות העובדתיות של המקרה לא הייתה מעורבות של עובדי החברה הקבלנית במעשה או במחדל, במישרין או בעקיפין, אשר קשורה לפגיעה שאירעה לתובע. במצב זה אין תחולה לסעיפים בחוזה המטילים אחריות על החברה הקבלנית. לטענת החברה הקבלנית היא כלל לא קיבלה דיווח על האירוע לא מהתובע ולא מרכבת ישראל ודבר האירוע נודע לה לראשונה עם קבלת כתב התביעה, שלוש שנים לאחר קרות האירוע הנטען. אין לה כל תיעוד על אירוע חריג וככל שהדבר נוגע לה, הרי שמילאה אחר הוראות רכבת ישראל בדייקנות ובנאמנות. החברה הקבלנית טענה כי היא ביצעה את שנדרש ממנה באופן מושלם ולא התרשלה במעשיה. נטען עוד על ידה כי גם את מספר עובדי הניקיון בתחנה קבעה רכבת ישראל, כך שאם ביקשה לה רכבת ישראל עובדי ניקיון בכל מקום ובכל זמן, היה עליה לזמין כמות עובדים גדולה מזו שהוזמנה לשטח העצום של התחנה אולם רכבת ישראל חסכה בעלויות. החברה הקבלנית ממשיכה וטוענת כי אף אם החליק התובע כטענתו במהלך ירידה במדרגות במקום בעבודתו, הרי שאין בכך סיכון המטיל עליה אחריות כל שהיא, שכן היא איננה בעלת השליטה במקרקעין אין לה שליטה על פעולותיו של התובע שהיה כפוף להנחיות והוראות רכבת ישראל. התובע אינו יודע מה סיבת נפילתו ויתכן כי מדובר בנפילה שבשגרה, והטענה כי הייתה במקום רטיבות, אינה מעלה או מורידה לעניין האחריות. ואם הייתה רטיבות במקום, הרי זו רטיבות מינורית. דיון שאלת האחריות 5. ראשית יש לבחון האם הוכחה אחריות של החברה הקבלנית לקרות התאונה. כידוע, בהטלת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות יש לבחון האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, האם הפר את אותה חובת זהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. קיומה של חובת הזהירות נבחנת על פי מבחן הציפיות שכולל בחובו שני היבטים: ההיבט העקרוני ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני קיימת חובת זהירות קונקרטית (ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113). לא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות המקרה שבפני קיימת חובת הזהירות המושגית על החברה הקבלנית. בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה מצביעה כי מבחינה טכנית יכול היה אדם סביר לצפות את התרחשות התאונה, שכן ברור לכל כי ישנה סכנת החלקה כאשר הרצפה רטובה, במקום סואן כמו מדרגות בתחנת רכבת ישראל. באשר לשאלה האם הייתה הפרה של חובת הזהירות סבורני כי יש להשיב על כך בחיוב. אבהיר מסקנתי זו. 6. אני מקבל את גרסתה של רכבת ישראל לפיה המדרגות היו רטובות בעקבות עבודת ניקיון במקום טענתה של החברה הקבלנית כי המדרגות היו רטובות כתוצר של טיפת גשם שנזלה ממעיל או נעל נראית דחוקה ומאולצת על פניה. לפיכך הפרת חובת הזהירות מצידה ברורה. באשר לרכבת ישראל, מחובתה, כמחזיקת התחנה ובעלת המקרקעין, לפקח אחר עבודתה של קבלנית הניקיון, לוודא שאכן מוצבים שלטי אזהרה בעת ניקוי המדרגות או כאשר הן עדיין רטובות וכן שתשמר רמת זהירות ראויה כלפי הנוסעים ברכבת ישראל וכלפי המשתמשים בשירותי התחנה. זאת ועוד, יכול להיות כי יש ממש בטענת החברה הקבלנית כי מספר העובדים שהוזמנו ע"י רכבת ישראל היה מועט מכדי לאפשר הימצאותם של עובדי החברה הקבלנית בכל רחבי התחנה בכל עת. לפיכך סבורני כי גם רכבת ישראל לא עמדה בסטנדרט הזהירות הנדרש ממנה כבעלת המקרקעין. מסקנתי בשאלת חלוקת האחריות הינה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה והנזק שנגרם לתובע שווה בשווה בין החברה הקבלנית ובין רכבת ישראל. כעת יש לבחון את משמעותה של הטלת אחריות זו ולהכריע במחלוקות בדבר הכיסוי הביטוחי ושאלת חבות המבטחת איילון. היחס בין האחריות החוזית לנזיקית 7. סעיפי השיפוי בחוזה ההתקשרות מס' 7274 (להלן: "החוזה") בין הצדדים קובעים כדלקמן: בסעיף 10.14 לחוזה ההתקשרות נקבע כי:- "הקבלן מתחייב לשפות את רכבת ישראל על כל תשלום, לרבות דמי נזק ו/או פיצוי אשר רכבת ישראל תשלם ו/או תחויב לשלם על פי פסק דין ו/או הסכם ו/או כל דרך אחרת והנובע מאחריות לכל נזק לצד ג' כלשהו, לרבות נזקי גוף ו/או נזקי רכוש, שיגרם על ידי מי מהעובדים ו/או המועסקים של הקבלן, לרבות נזק שייגרם כתוצאה מעבודתו של כל עובד ו/או מועסק של הקבלן בקשר לעבודות המבוצעות עבור רכבת ישראל ולרבות בגין מעשיו ו/או מחדליו, או רשלנותו של מי מעובדי הקבלן ו/או המועסקים על ידו, בין אם הנזק יגרם על ידי מי מעובדי הקבלן ו/או המועסקים על ידו, במישרין או בעקיפין...". בסעיף 12.1 לחוזה ההתקשרות נקבע כי:- " רכבת ישראל לא תשא באחריות כל שהיא לפגיעה, נזק או הפסד, שיגרמו במישרין או בעקיפין, לגוף או לרכוש של כל אדם שהוא, לרבות לקבלן ו/או לעובדיו ו/או למי מטעמו, לעובדי רכבת ישראל, למי מטעמה, ו/או לכל אדם ו/או גוף אחר, שניפגע או ניזוק כתוצאה ממעשה או מחדל של הקבלן, ושל עובד מעובדיו א מי מטעמו, בקשר עם החוזה וביצוע העבודות וכל האחריות לכל מקרה ומקרה כנ"ל ולתוצאותיו, תחול על הקבלן בלבד... ". בסעיף 12.2 לחוזה ההתקשרות נקבע כי:- " למען הסר ספק, מודגש כי האחריות על נזקים, בין נזקי גוף ובין נזקי רכוש, שייגרמו במישרין או בעקיפין, לאדם ו/או לגוף כלשהו, בין הקשור לקבלן, בין הקשור לרכבת ישראל ובין צד שלישי, בקשר עם ו/או עקב ביצוע העבודות, מוטלת על הקבלן ועליו בלבד, ורכבת ישראל לא תשא באחריות לנזקים אלו...". 8. ביהמ"ש העליון נזקק לדון בשאלת היחס בין האחריות "הנזיקית" לזו "החוזית" בנסיבות דומות אך לא זהות לאלו שכאן בפני, בע"א 971/90 חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ' סמרי יוסף, פ"ד מו (4) 421, בעמ' 427 - 428 (להלן: "פס"ד חרושת ברזל"), שם נידון סעיף שיפוי שקבע כי:- "קבלן המשנה אחראי לכל נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מביצוע העבודה. עליו לפטור ולשחרר את החברה מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לנזק כזה לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק אחר שיהיה בתוקף בישראל מזמן לזמן". הפסיקה הכירה בתוקפם של הסכמי שיפוי בקובעה כי מקום ששניים התקשרו בהסכם, על פיו, אחד מהם, יישא במלוא הנזק, בלא קשר למידת אחריותם של הצדדים בנזיקין, חזקה עליהם שעשו כן, מטעמים מסחריים וכלכליים ראויים ובית המשפט, לא יתערב ולא ישנה את הוראות ההסכם ותוצאותיו (ראה: פס"ד חרושת ברזל בעמ' 427 - 428 . זאת ועוד, תוקפה של תנית שיפוי הוכר גם מקום בו הצד הזכאי לשיפוי, ביצע מעשה נזיקין רשלני בגינו אחראי הוא כלפי הניזוק, כפי שנפסק בפס"ד חרושת ברזל הצדדים רשאים להסכים בעניין זה כאשר יחפצו כל עוד הסכמתם אינה פסולה על פי הדין, ואין ספק ששיקולים מסחריים, כלכליים או שיקולי כדאיות אחרים, יכולים להכתיב את התנאים המוסכמים. 9. לאור האמור, ומכוח סעיפים 10.14, 12.1 ו - 12.2 לחוזה בין החברה הקבלנית לרכבת ישראל, יש לחייב את החברה הקבלנית והמבטחת שלה, איילון, לשפות את רכבת ישראל בגין כל סכום שתחויב בו וההודעה לצד שלישי שהוגשה על ידי רכבת ישראל, בכל הנוגע להתחייבות החוזית, מתקבלת. התוצאה 10. בהתאם להסכם הפשרה מיום 10.03.10 התובע יפוצה בסך כולל של 21,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. אשר על כן ולאור האמור לעיל, הנני מחייב את החברה הקבלנית ואיילון לשלם סכום זה במלואו בתוך 30 יום כאמור בסעיף 2 להסכם הפשרה. בנסיבות אינני עושה צו להוצאות ביחסים שבין הצדדים שנותרו הנזכרים, ואשר ההכרעה מתייחסת אליהם. כמו כן לאור מיעוט ישיבות ק.מ. הנני פוטר מיתרת האגרה. תאונות נפילהנפילה במדרגותרכבתמדרגותנפילה