קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילת קרטונים על נהג מלגזה: מדובר בתביעה שהגיש התובע לפיצוי בגין נזק שנגרם לו בתאונה שארעה ביום 21/12/05.  בכתב תביעתו המתוקן ציין התובע, בין היתר, כי ביום 21/12/05 בעת שנהג על מלגזה במסגרת עבודתו, נדרש לסחוב בעזרת המלגזה מערכות "סטריאו" המצויות בתוך קרטונים שהיו מצויות בתוך קונטיינר. לדבריו, בעת שנסע לאחור תוך כך שחבק בעזרת המלגזה את אחת החבילות, נפלו שני קרטונים מן החבילה לתוך הקונטיינר. לטענתו, לצורך המשך הנסיעה, הוא ירד מהמלגזה, נכנס לקונטיינר ובתוך כך שהתכופף בנסיון להרים את החבילות שנפלו, התמוטטה עליו חבילת קרטונים כבדה, והוא נפל ונחבל. (להלן: "התאונה"). בנוסף ציין התובע בכתב תביעתו, כי בענייננו מדובר בתאונה שהיא בגדר תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד ולפיכך יש לחייב את הנתבעת 1 שביטחה אותו בגין השימוש במלגזה בתשלום הפיצויים. לחלופין טען התובע כי ככל שימצא שאין התאונה מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד, יהיה מקום לחייב את הנתבעת 2, בעלי המחסן שבו ארעה התאונה ואת הנתבעת 3 אשר בטחה אותה, בתשלום הפיצויים. בדיון מיום 14/6/10 נחקר התובע על תצהירו. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, אני קובע כדלקמן: עדות יחידה של בעל דין   בסיכומיו, טען ב"כ הנתבעת 1 , כי אין לקבל את גרסתו של התובע כפי שהוצגה בכתב התביעה, מאחר ומדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה סיוע.  סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, קובע כי במקרה שבו יפסוק בימ"ש על פי עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, יהיה מחויב ביהמ"ש לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות. בענייננו, הוצג על ידי התובע כראיה תצהירו בלבד, מאחר ולטענתו לא היו עדים לאירוע. בנסיבות האמורות לעיל, ניתן יהיה לומר כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין ולפיכך, יהיה מקום לבחון האם לאותה עדות נמצא סיוע כלשהו בכלל הראיות שהובאו בפני.   התיעוד הרפואי - ראיה מסייעת? בתצהירו תיאר התובע את פגיעתו בתאונה במילים הבאות: "נכנסתי לקונטיינר כדי להרים את החבילה ולהכניס אליה את הקרטונים (כדי להמשיך את פריקת החבילה בצורה בטוחה ומאוזנת) ואז התמוטטה עלי כל החבילה הכבדה ונפלתי אחורנית בעצמה " . בחקירתו לא נחקר התובע באופן מפורט על האופן הספציפי המדויק שבו נפגע בתאונה ובפועל נשאל על כך מספר שאלות מצומצם עליהן השיב כדלקמן: "ש. מה שאתה מבקש לעשות להשלים מחדש את הקוביה, לדחוף פנימה את הקרטונים שתושלם הקוביה ותוכל לנסוע". ת. נכון ואני לא מצליח והכל מתמוטט עלי. (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 13-15).... ש. אז מה עשית. ת. שמתי את המלגזה באמברקס כדי שהכלי לא יתדרדר לי ובאתי לסדר ולא הצלחתי לסדר, ומהסידור כל החבילה נפלה עלי. (עמ'8 לפרוטוקול שורות 22- 24)   מתוך העובדות הבאות עולה האפשרות שעל פי גירסת התובע הוא נפגע כתוצאה ממכה שקיבל מן החבילות שנפלו על גבו. יחד עם זאת ומאחר והתובע ציין בתצהירו כי עקב התמוטטות חבילת הסחורה הוא נפל אחורנית בעוצמה עולה גם אפשרות סבירה נוספת ולפיה, פגיעתו של התובע על פי גירסתו היתה עקב כך שהסחורה התמוטטה בעת שהיתה מולו והחבלה שנגרמה לו נגרמה עקב הלחץ של הסחורה הכבדה שהתמוטטה על גופו ו לא עקב מכה ישירה אותה קיבל מאותה סחורה. מסקנה זו מקבלת חיזוק גם מאופי פגיעתו של התובע בגבו.   זאת ועוד, בפני ביהמ" ש הוצגו מסמכים רפואיים ומסמכי מל"ל המתייחסים לתלונות התובע לאחר התאונה. עיון בתיעוד הרפואי מעלה, כי בתעודת חדר מיון שנערכה ביום התאונה 21/12/05, ואשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה המתוקן, צויינו בעמוד הראשון תחת הכותרת " רשומת אחות ממיינת ", המילים הבאות: " משטח נפל על החולה ". זאת ועוד , בעמוד השני לתעודת המיון תחת הכותרת "תלונה עיקרית" צויינו הפרטים: "בן 42, נתפס לו הגב, לאחר שבמהלך עבודתו החזיק משטח כבד. ללא חבלה ישירה ". מתוך האמור לעיל, עולה כי כבר ביום התאונה ציין התובע בפני אחות מטפלת כי משטח נפל עליו ובפני הרופא המטפל ציין, כי גבו נתפס לאחר שהחזיק משטח כבד. בעובדה האמורה יהיה כדי לסייע לטענת התובע כי הפגיעה שנפגע בגבו, נגרמה עקב העובדה שמשטח נפל עליו ובעת שניסה להחזיק את אותו משטח נתפס גבו.   זאת ועוד, בטופס סיכום ביקור שנערך יום לאחר התאונה, ביו ם 22.12.05 על ידי ד"ר רוזנברג אלה (נספח א' לתיק מוצגי הנתבעת), תחת הכותרת: "תלונות סיבת הפניה" צויינו המילים הבאות: "נפל על גב ויחזיק סחורה כבדה בידיים".   גם האמור במסמך שצוין לעיל יחזק את גירסתו האפשרית של התובע ולפיה בעת שנפלה עליו סחורה הוא ניסה לאחוז בסחורה הכבדה ונפגע בגבו.    יצויין, כי במהלך חקירתו בחר ב"כ הנתבעת 1 שלא לעמת את התובע עם הפרטים שצויינו בתעודות הרפואיות האמורות ובפועל לא נחקר התובע כלל על האמור באותן תעודות.   בנסיבות האמורות לעיל, יהיה מקום להגיע למסקנה כי התעודות הרפואויות שהוצגו בפני ישמשו כראיה מסייעת לגירסתו של התובע כי שהוצגה בחקירתו ומכאן, שבענייננו לא יעלה הצורך לנמק בפסק הדין מדוע הסתמך בית המשפט על עדותו היחידה של התובע בעת מתן פסק הדין, כפי הנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות.   האם התאונה הינה בגדר תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד.   האם התאונה אירעה במהלך טעינה ופריקה   סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע, בין היתר, כדלקמן:   "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון - דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי ט י פולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד; בסיכומיו טען ב"כ הנתבע ת 1, בין היתר, כי מאחר ובענייננו אירעה התאונה תוך פעולת טעינה ופריקה שביצע התובע ומאחר והתאונה אירעה תוך התנתקות חלק של מטען מן הרכב יחול הכלל שנקבע בפסיקה שלפיו החזקה הממעטת של פריקה וטעינה המפורטת בסעיף 1 לחוק הפיצויים גוברת על החזקה המרבה של התנתקות שבאותו סעיף ומכאן, שבענייננו אין מדובר בתאונת דרכים.   במהלך חקירתו של התובע ציין התובע, בין היתר, כדלקמן: "ת. כל החבילה היתה מחובקת, מה שתופס ועוד אלה מלמעלה שלא תופס. ירדתי מהמלגזה כדי לסדר את החבילה. התכוונתי לדחוף את החבילה עם היד כדי שלא תמוטט לי. ש. אתה אומר ששניים על הרצפה. ת. כן. ש. מתחת אתה לא יכול לדחוף וגם מלמעלה אתה לא יכול לשים. ת. לא יכול לשים למעלה. התחלתי לדחוף עם הידיים כדי לאזן את הקרטון ואז להכניס את הסחורה עוד פנימה כדי שאוכל לחבוק את כל הסחורה. ש. כדי שתוכל להמשיך. ת. רציתי לחבר את כל המשטח שהכל יהיה בסדר ולא הצלחתי לחבר, אז כל המשטח הכל נפל עלי. (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-11) מתוך דבריו אלה של התובע במהלך חקירתו, עולה כי על פי גירסתו הוא ירד מהמלגזה והתכוון לדחוף את החבילה המצויה על המלגזה כדי שלא תתמוטט, ולדבריו, בעת התאונה הוא כבר החל לדחוף עם הידיים את "החבילה" כדי לאזן את הקרטונים כך שניתן יהיה " להכניס " סחורה נוספת ואז התמוטטה עליו הסחורה שעל המשטח.   מתוך דבריו אלה של התובע, עולה כי בעת נפילת המטען עליו הוא ביצע באופן פיזי פעולות שתכליתן טעינת הסחורה על גבי המלגזה.   זאת ועוד, דבריו של התובע כי בטרם התאונה כבר התחיל לדחוף באמצעות ידיו סחורה שהייתה על גבי המלגזה לצורך "הכנסת" סחורה נוספת והטענתה על גבי המלגזה, יעידו כאמור כי התאונה אירעה בפועל בעת ביצוע פעולות שתכליתן הטענת סחורה מצד התובע על גבי המלגזה.   לאור האמור לעיל, אני קובע כי אכן התאונה אירעה בעת ביצוע פעולה של טעינת סחורה על גבי המלגזה.   התחרות בין טעינה ופריקה לבין הינתקות סחורה בענייננו אין מחלוקת על כך שהתאונה שאירעה לתובע אירעה, בין היתר, תוך התנתקות סחורה שהייתה מוטענת על גבי המלגזה ונפילתה על התובע. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת, בין היתר, כי על פי ההלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין רע"א 5880/02 ניר לוי שיפוצים ובניה בע"מ בכל מקום שקיימת תחרות בין החזקה הממעטת של פריקה וטעינה לבין החזקה הממעטת של התנתקות תהיה ידה של החזקה הממעטת על העליונה. בפסק הדין רע"א 418/03 אסם תעשיות מזון נ' סמג'ה , פד"י נט (3) 541, נקבע, בין היתר, כדלקמן:   בפרש דראושה [3] , כמו גם בפרשות אחרות, נותרה בלא הכרעה שאלת היחס בין דרכי השימוש המוכרות לבין חריג הטעינה והפריקה (פרשת עוזר (1), בעמ'566; רע"א 6 454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני (להלן - פרשת דואני (4), בעמ' 503). לאחרונה, ברע"א 588/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נ' נזרי (להלן - פרשת ניר לי שיפוצים [5]), זכתה השאלה להתייחסות נקודתית מפי המשנה לנשיא אור. באותה פרשה תחם המשנה לנשיא את דבריו ליחס שבין חריג הטעינה והפריקה לבין ה"שימוש" המוכר על ידי החוק, של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו. נפסק שם כי "בתחרות המסוימת הזו... ידה של החזקה הממעטת על העליונה, ומכאן שאין מדובר בתאונת דרכים (בעמ' 622). ביסוד מסקנה זו עמדה, בין היתר, הסברה כי כאשר בפעולות הפריקה והטעינה עסקינן, והרכב עומד, "אין סיכון תחבורתי מובהק" (בעמ' 622)....... הכרעה זו נגעה אפוא להתנגשות המיוחדת הזו שבין חריג הטעינה והפריקה לבין ה"שימוש" שעניינו הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או של מטענו. מתוך הדברים האמורים, עולה כי על פי האמור בפסק דין אוסם ההלכה שנקבעה בפסק הדין ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נ' ניזרי, נגעה באופן ספציפי להתנגשות המיוחדת שבין חריג הטעינה והפריקה לבין השימוש של התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או של מטענו.  יחד עם זאת,עיון בהמשכו של פסק הדין בעניין אוסם, מעלה כי באותו פסק דין נקבע כי באירועים אחרים שהוגדרו בפסק הדין, ושאינם נוגעים אך ורק להתנתקות או נפילה של חלק מהרכב תהיה ידו של חריג הטעינה והפריקה דווקא על התחתונה. לאור זאת, יהיה מקום לבחון האם בענייננו חל במקביל לחריג הפריקה והטעינה גם תנאי נוסף (שאינו התנתקות מטען) שיאפשר הגדרת התאונה כתאונת דרכים. מקרים עצמאיים - בפסק הדין בעניין אוסם נקבע בין היתר כדלקמן:     " ... אולם מקום שבו אחת מדרכי השימוש המוכרות מתקיימת במקביל לחריג הטעינה והפריקה נוצרת לכאורה התנגשות בין השתיים. כך, טעינה ופריקה יכול שתיעשינה במסגרת תיקון דרך או טיפול דרך ברכב; כך, יכול שהרכב יידרדר או יתהפך בזמן הפריקה והטעינה; כך, יכול שבמהלך טעינה או פריקה יתקיים שימוש של כניסה לרכב או של ירידה ממנו. בכל המקרים האלה קיימת "תחרות בזירת השימוש": רגלו האחת של האירוע מצויה בתוך תחומי החוק, והאחרת - מחוצה לו. בחינה מעמיקה יותר של הסוגיה מגלה כי לא כל ההתנגשויות בין חריג הטעינה והפריקה לבין דרכי השימוש המוכרות עשויות מעור אחד. ישנם מקרים שבהם על פניו אין הדעת סובלת שהריבוי ייסוג בפני המיעוט. כוונתי לאותם אירועים שבהם השימוש המוכר הוא באופן מובהק בעל אופי עצמאי, ואיננו נספח, בבחינת סרח עודף, למעשה הטעינה או הפריקה. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בנסיבות שבהן מתקיימים באירוע אחד הן חריג הטעינה והפריקה הן הריבוי של הידרדרות או התהפכות של הרכב. לגבי "דרכי שימוש" אחרונות אלה - הידרדרות או התהפכות - ברי בדרך-כלל כי הן נושאות אופי מובחן, ונהיר כי אף אם התרחשו בשעה שנתבצעה פריקה או טעינה, אין הן חוסות בצלה (ראו למשל י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עידכון משולב) [21], בעמ' 58, 80). טלו למשל מקרה שבו מועבר, במהלך פעולת פריקה, מטען כבד אל צדו האחורי של ארגז משאית, והדבר מביא להתהפכות של הרכב או להידרדרותו, או מקרה שבו שינוי בזווית ארגז המשאית לצורך פריקת משא בתפזורת גורר עמו שינוי בנקודת מרכז הכובד של המשאית ולהתהפכותה. במקרים כאלו למרות הזיקה שבין הריבוי לבין המיעוט, הרי זה הראשון הינו בעל "משקל סגולי", שדי בו כדי לקיים את דרישת החוק. מעורבותן של הפריקה או של הטעינה באירוע אינה גורעת דבר מתכלית החוק ומרצון המחוקק להכליל במסגרת החוק את אותם מקרים של הידרדרות או התהפכות של הרכב. .. " (עמ' 558 שו' ג' ד' ה'). "... בהינתן אותן דרכי שימוש עצמאיות ובהתקיים אותן התרחשויות המוחזקות כתאונת דרכים אין כאמור קושי של ממש לקבוע שהשימוש המוכר או ההתרחשות מקימים תחולה לחוק הפיצויים, אף שמתקיימות באותו אירוע גם טעינה או פריקה. מי שסבל נזק גוף כתוצאה משימוש עצמאי ברכב מנועי כמשמעותו בהגדרת המשנה שבסעיף 1 לחוק או כתוצאה מהתרחשות המוחזקת כתאונת דרכים, בין שזו עונה על ההגדרה הבסיסית ובין שלאו, זכאי לפיצויים מכוח החוק. העובדה שבאותה עת עצמה נתרחשו גם טעינה או פריקה אינה משנה מן הזכאות הזו ואינה גורעת ממנה. הקושי מתעורר לכאורה באותם מקרים שבהם נדמה כי פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה את השימוש המוכר או למצער חופפת אותו. חפיפה זו היא פועל יוצא של הגדרת גבולות הפריקה והטעינה כפי שאלה נתחמו בפסיקה אשר עיצבה את מועד תחילתן, את מועד סיומן ואת "הפעולות הנלוות" הבאות בגדר ן..." (עמ' 559 שו' ד' ה').   "... הנה-כי-כן, פעולות מסוימות הן "חלק אינטגרלי" של פעולת הטעינה או הפריקה, "משלימות" אותה או "מאפשרות" את ביצועה. אופיין זה מביא אותן בגדרי פעולת הטעינה והפריקה עצמה. זו לא הייתה "אפשרית" או "שלמה" בלעדיהן. לפיכך חל על פעולות לוואי אלה דין הפריקה והטעינה, לאמור הן באות בגדר החריג. וכאן מגיעים אנו אל לב-לבו של הקושי בסוגיה שבפנינו, המתעורר כאמור בעת שאותן פעולות לוואי, הן עצמן, מהוות בה-בעת גם שימוש מוכר על-פי החוק. מה דינן של דרכי השימוש האלה, שאינן עצמאיות אלא כרוכות בטעינה או בפריקה, ושאינן מדגימות התרחשות המוחזקת כתאונת דרכים? ניתן להציע שני מודלים עיקריים לפתרון השאלה הזו. על-פי המודל הראשון, החריג "בולע" במקרים האמורים את השימוש המוכר. מודל זה מניח כי העובדה שפעולת הלוואי לטעינה ולפריקה מקיימת גם שימוש מוכר, אין בה כדי להחזיר את האירוע, המצוי בגדרי החריג, אל מסגרת החוק ..." (עמ' 560 שו' ה' ו').   ..." המודל השני מורה כי גם במקרים הללו די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על-מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. על-פי מודל זה, אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על-פי הגדרת החוק. מודל זה נשען על תפיסה שלפיה אירוע המקיים הן את הריבוי הן את ההמעטה מגלם בתוכו למעשה שתי פעולות, ומתוך שאחת מהן הוכרה במפורש על-ידי החוק כדרך של "שימוש ברכב מנועי", אין להדירה מן החוק אך משום שבמקביל נתקיימה גם פעולה אחרת, שאינה מהווה שימוש כזה. המודל הראוי הוא לדעתנו המודל השני .." (עמ' 560שו' ז' - עמ' 561 שו' א'). מכל הטעמים האלה סבורני כי מן הראוי לאמץ את המודל שלפיו מקום שבו ניתן לשייך אירוע אחד לכמה קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן הפעולה מהווה "שימוש", ועל פי האחרת -לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים (ובלבד כמובן שמתקיימות יתר הדרישות המנויות בחוק זה). (עמ' 563 שו' ב'). [ רשות ערעור אזרחי 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה, 13/12/2004 - פורסם בפדאור ] מתוך האמור לעיל, עולה כי על פי פסק דין אוסם קיימת אפשרות שבה אחת מדרכי השימוש המוכרות תתקיים במקביל לחריג הטעינה והפריקה ואז תיווצר התנגשות בין השניים ומקרה שכזה יכול להתרחש, בין היתר, כאשר טעינה ופריקה נעשתה במסגרת תיקון דרך או טיפול דרך ברכב. (עמ' 558 לפסק הדין). כן עולה מתוך פסק הדין, כי כאשר מתרחש אירוע בעל אופי עצמאי שאיננו נספח למעשה הטעינה או הפריקה, לא יהיה קושי לקבוע שאותו שימוש יקים תחולה לחוק הפיצויים, אף שמתקיימות באותו אירוע גם טעינה או פריקה (עמ' 559 לפסק הדין). באותו פסק דין קיבל בית המשפט את המודל הקובע כי העובדה שאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניניה פריקה וטעינה לא תאיין את נפקות קיומו המקביל של שימוש ברכב מנועי על פי הגדרת החוק (עמ' 559 - 5560) ומכאן, שמקום שבו ניתן לשייך אירוע אחד לכמה קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן הפעולה המהווה שימוש ועל פי האחרת לאו תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים (עמ' 563 לפסק הדין). טיפול ברכב כפי שצוין לעיל, עולה מתוך פסק הדין בעניין אוסם ומתוך החוק כי אירוע של טיפול דרך ברכב יחשב אירוע עצמאי שאינו נספח למעשה הטעינה והפריקה ומכאן שבהתקיים מצב שבו תאונת הדרכים אירעה תוך טעינה ופריקה שהתרחשה במהלך טיפול דרך ברכב, תקום לנפגע הזכאות עלפי חוק הפיצויים. לאור זאת, יהיה עלינו לבחון האם אירוע התאונה מושא דיונינו התקיים במהלך טיפול דרך ברכב כהגדרתו בחוק הפלת"ד. בתצהירו ציין התובע, בין היתר כדלקמן: " ... בעוד המלגזה חובקת את אחת החבילות, נפלו 2 קרטונים מן החבילה לתוך הקונטיינר. במצב זה לא היה איזון לחבילה ולכן לא יכולתי להמשיך בנסיעה, ולא יכולתי לפרוק את החבילה בצורה בטוחה. ירדתי מהמלגזה (כשהיא עדיין חובקת את החבילה), נכנסתי לקונטיינר כדי להרים החבילה ולהכניס אליה את הקרטונים (כדי להמשיך את פריקת החבילה בצורה בטוחה ומאוזנת) ואז התמוטטה עלי כל החב ילה הכבדה ונפלתי אחורנית בעצמה . הנהלים הם שהמשטח אמור להיות צמוד ומוצמד בניילון נצמד וסרט הסוגר את המשטח. אם הייתי מ משיך בנסיעה כל הקרטונים היו נופלים שכן החבילה הייתה לא מאוזנת. הייתי חייב להחזיר את הקרטונים למקום מבחינה בטיחותית כדי להמשיך בנסיעה ". במהלך חקירתו ציין התובע, בין היתר, כדלקמן: "ש. מאיפה ראית שלא תפס. ת. כאשר הוצאתי את הסחורה, וראיתי שהסחורה מאבדת את האיזון, אז אני עצרתי את הכלי, ירדתי, החבילות כבר שני קרטונים נלו לי מהצדדים ובאתי לסדר את הקרטונים ואז כל החבילה נ פלה עלי. (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 9-12)....   ת. כל החבילה היתה מחובקת, מה שתופס ועוד אלה מלמעלה שלא תופס. ירדתי מהמלגזה כדי לסדר את החבילה. התכוונתי לדחוף את החבילה עם היד כדי שלא תמוטט לי. (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-2)....   ש. לא יכולת להמשיך לנסוע בלי לסדר. ת. נכון. (עמ' 7 לפרוטוקול שורות23-24) ש. כמה נסעת לפני ששהתמוטטו לך הקרטונים, מטר או חצי מטר. ת. נסיעה קצרה מאוד, משהו ברווח של אולי מטר. (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 16-17)....   ש. אז מה עשית. ת. שמתי את המלגזה באמברקס כדי שהכלי לא יתדרדר לי ובאתי לסדר ולא הצלחתי לסדר, ומהסידור כל החבילה נפלה עלי. ש. לא כיבית את המלגזה. ת. לא כיביתי את המלגזה. (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 22-26). מתוך דבריו של התובע שצוטטו לעיל, עולה כי על פי גירסת התובע ביום האירוע הוא העמיס קרטונים על המלגזה ובמהלך נסיעתו לאחור מרחק של כמטר נפלו שני קרטונים. כן עולה מתוך דבריו, שלאחר נפילת הקרטונים ולאור מצב חבילת הקרטונים שנותרה על המגלזה נוצר על המלגזה חוסר איזון שלא אפשר את המשך הנסיעה וחייב אותו להחזיר הקרטונים למקומם על מנת להמשיך בנסיעה בטוחה. עדותו של התובע נשמעה ככלל עניינית ודבריו שצויינו לעיל לא נסתרו בכל דרך. בפסק הדין רע"א 372/10 הראל חב' לביטוח בע"מ נ' רבוס ספיינל ואח' (פסק דין מיום 16.6.10 - ) נדון ארוע שבו נכנס המשיב עם משאיתו לחצר מפעל לצורך העמסת חלקי קונסטרוקציה על המשאית ולאחר ההעמסה כאשר החל בנסיעה בעודו בתחומי חצר המפעל, הבחין במראה הצדדית כי חלק מהקונסטרוציה בולט החוצה מארגז המשאית ולאחר שירד מן המשאית וניגש להזיז את החלק שבלט נפל מארגז המשאית לאחור ונחבל.  באותו פסק דין קבע בית המשפט העליון כדלקמן:   8 . בחינת עובדות המקרה שלפנינו על רקע התנאים האמורים מובילה לסקנה כי אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המשיב נפגע ב"תאונת דרכים". המשיב, כך נקבע, הבחין בחלק מן הקונסטרוקציה שהעמיס, שבולט מארגז משאיתו, לאחר שכבר הלח בנסיעה. בכך מתמלא התנאי הראשון, היינו: מדובר בטיפול שהתרחש במהלכה של הנסיעה. לעניין זה אין נפקא מינה כי המשיב נסע כברת דרך קצרה בלבד וכי טרם יצא משטחי המפעל. הדגש הוא על כך שהנסיעה ברכב כבר החלה; הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי, היינו: הבחנתו של המשיב במטען החורג, שסיכן את המשך הנסיעה, וחייב את טפולו המיידי; הטיפול שנדרש - השבת החלק הבולט של המטען למקומו - לא חייב טיפול על ידי איש מקצוע, כננדרש בתנאי השלישי. 9. כזכור, טענה המבקשת כי הפעולה שביצע המשיב - אף אם היתה חיונית להמשך הנסיעה - נעשתה במטען שהועמס על משאית, ולפיכך אין לראות בה טיפול "ברכב עצמו או באחד מרכיביו", ואין להביאה בגדר "שימוש ברכב מנועי". לאחר ששקלתי את הטענה, הגעתי למסקנה כי אין בידי לקבלה. סבורני כי טיפול בחלק מן המטען שהשתחרר במהלך הנסיעה ובלט מארגז המשאית - טיפול שנועד להסיר סיכון תחבורתי - כמוהו כטיפול ברכב עצמו או באחד מרכיביו, ואין להשוותו להסרת מכשול המוטל על הדרך. אמנם אין מדובר בתיקון של הרכב עצמו, אולם מדובר בטיפול ברכב במובן הרחב שעליו עמדנו לעיל. מקרים מסוג זה ביקש המחוקק להביא בגדר תחולת חוק הפיצויים. זאת ועוד, בפסק הדין בענין אוסם קבע בית המשפט העליון כי בעניינו של מר פארס שהיה אחד התובעים בתיק, נתקיים ככל הנראה שימוש עצמאי של טיפול דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש ובידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו (עמ' 563 פסקה ז') וזאת, בין היתר, לאחר שמר פארס שהחל בנסיעה ונזכר כי עליו לסגור את הדלתות והוא ביקש לעשות כן על מנת למנוע, בין היתר, סיכון תעבורתי. (עמ' 564 פסקה ה' - ו'). לא זאת אף זאת, בעת קביעת מסקנתו זו של בית המשפט העליון, בפרשת אוסם הפנה בית המשפט העליון למקרה נוסף שנדון בפסק הדין רע"א 1300/00 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' כהן (פורסם באתר נבו), שם נדון אירוע שבו בתום יום העבודה עצר התובע את המיכלית שבה נהג על מנת לרוקן את שאריות הדלק שנותרו ומשסיים המשיך בנסיעה, אלא שאז נזכר כי לא נעל את פתחי המילוי העליונים במיכלית ובשל חששו כי המכסים של הפתחים ישמטו ממקומם במהלך הנסיעה, עצר את המיכלית בשנית וטיפס על הפתחים העליונים כדי לנעול אותם ובעת שעשה כן החליק ונפל. בפסק הדין בענין הפניקס קבע בית המשפט כי הטיפול אותו ביצע התובע בעת התאונה היה טיפול דרך כהגדרתו בחוק שכן אותו טיפול נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי והוא בוצע אגב הנסיעה או לצורך המשכה המיידי. מתוך פסקי הדין שצויינו לעיל, עולה כי מקרה שבו מזהה נהג במהלך נסיעה כי אופן השמתו של מטען על כלי הרכב מסכן את המשך נסיעתו והוא עוצר לצורך טיפול במטען ותיקון הליקוי, יחשב כטיפול דרך ברכב כפי הגדרתו בחוק הפיצויים. בענייננו, מאחר והוכח בפני שהתובע כבר החל בנסיעה ולאחר תחילת הנסיעה הבחין בכך שהסחורה שעל המלגזה אינה מאוזנת והוא ירד לצורך תיקון הליקוי ונפגע, יחשב הדבר כאירוע שאירע תוך טיפול דרך ברכב. לאור כל זאת ולאור האמור בפסק הדין "אוסם", אני קובע כי מאחר והתובע נפגע בעת אירוע של "טיפול דרך ברכב" שאירע במקביל לטעינת הרכב, ניתן יהיה לראות התאונה בכללותה כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. טיפול דרך במסגרת עבודה בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי על פי לשון החוק "שימוש ברכב מנועי" יחשב גם טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר ובלבד שהדבר נעשה שלא במסגרת עבודתו. לדברי בכ הנתבעת, בענייננו, מאחר ואין מחלוקת על כך שהאירוע הנטען התרחש במהלך עבודתו של התובע, לא ניתן יהיה להגדיר האירוע כאירוע שאירע במסגרת תיקון דרך. בפסק הדין בעניין ע"א 3024/94 אלי יונאי נ' אררט חב' לביטוח בע"מ, פד"י נא (5) 208, דן בית המשפט העליון באירוע של התנתקות חלק מרכב ובאותו פסק דין קבע בית המשפט, כי תכלית החקיקה בעניין זה לא היתה לשלול את הכיסוי של החוק על כל תאונה המתרחשת במהלך עבודה וכי תכלית החקיקה היתה לשלול את הכיסוי על תאונות הקורות לקבוצה מיוחדת של אנשים העוסקים באופן מקצועי בתיקון כלי רכב ובטיפול בהם. כן עולה מתוך פסק הדין, כי כלל זה חל בכל אירוע העוסק בטיפול ובתיקון ברכב שאירעו במסגרת עבודתו של אדם (עמ' 220 בפסק הדין פסקאות 9-10). מתוך האמור לעיל, עולה כי בענייננו מאחר והתובע אינו עוסק במסגרת עבודתו בתיקון רכבים, לא תפגע העובדה שטיפול הדרך בוצע על ידו במסגרת עבודתו בהגדרת האירוע כולו כשימוש ברכב מנועי וכתאונת דרכים. הרחבת חזית בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת 1, כי טענת התובע ולפיה התאונה נכנסת בגדר הגדרה של "תיקון דרך" הינה בגדר הרחבת חזית, לאחר שלא נטענה בכתב התביעה. עיון בכתב תביעתו המתוקן של התובע, מעלה כי בסעיף 6 צויינה הטענה כי ניתן להתייחס למקרה הנדון כאל תיקון דרך ומכאן, דין טענתו של ב"כ הנתבעת 1 בענין זה להידחות. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התאונה הנדונה שאירעה לתובע הינה תאונת דרכים כהגדרתה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪. ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נפילהמלגזה