קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת עסק בגלל מכירת אלכוהול לקטינים: עובדות המקרה מיום 17.3.2011 1. המבקשת היא הבעלים של עסק מסוג "פיצוציה" השוכן בעיר לוד (להלן "העסק"). ב- 18.3.2011 נמסר למבקשת על ידי המשיבה צו מינהלי לפי סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968 המורה על סגירת העסק לאלתר והפסקת העיסוק בו לתקופה של 30 ימים (להלן "הצו המינהלי"). הנימוק למתן הצו הינו מכירת אלכוהול מתוך העסק לקטינים ביום 17.3.2011 בסמוך לשעה 22:15. 2. ב- 24.3.2011 המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לבטל את הצו המינהלי ונימקה את בקשתה בכך שלא בוצעה שום מכירה של משקאות אלכוהולים מעסקה לקטינים, וכי הקטין שהמשיבה טוענת שנמכר לו משקה אלכוהול עוכב על ידי המשטרה במרחק של כ- 400 מטר מהעסק. נקבע דיון בבקשה בפני במעמד שני הצדדים ליום 30.3.2011. דיון זה נדחה ל- 31.3.2011 מחמת שהמשיבה לא קיבלה את ההזמנה לדיון. ב- 31.3.2011 התייצבו הצדדים בפני ושמעתי את טיעוניהם. המבקשת לא היתה מיוצגת וטענה לעצמה. כמו כן, קיבלתי לעיוני את תיק החקירה המשטרתי שעל בסיסו הוצא הצו המינהלי. 3. מתוך עיון בחומר החקירה עולה תמונה ברורה של מכירה של משקאות משכרים, במקרה זה בקבוקי בירה, לשלושה קטינים בגילאים 14 שנים ו- 9 חודשים, 17 שנים ו- 16 שנים ו- 9 חודשים. השלושה נכנסו לעסק יחדיו וכל אחד מהם שילם בנפרד עבור הבירה שרכש לעצמו. בתיק דו"ח פעולה של שוטר המתאר כיצד תצפת על העסק וראה את שלושת הקטינים נכנסים לעסק ויוצאים ממנו עם בקבוקי הבירה. כמו כן, כל אחד מהקטינים נחקר ומסר את גרסתו שאכן בוצעה רכישה של בקבוק בירה. המוכר בעסק היה בן זוגה של המבקשת. מהראיות בתיק עולה כי המוכר היה מודע לעובדת היות הקונים קטינים ובכל זאת ביצע את המכירה. לפיכך, הנני קובע כי קיימת תשתית ראייתית שאכן בוצעה עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים. האירוע הקודם מיום 9.9.2010 4. יחד עם זאת, מחומר הראיות בתיק עולה כי המבקשת נחקרה בעבר, ב- 9.9.2010, בגין חשד שהיתה מכירה של אלכוהול מתוך העסק לאחר השעה 23:00 (עבירה לפי סעיף 2 (א1) (1) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968) וכי התפתחה קטטה לאחר מכן. המשטרה מסרה למבקשת הודעת אזהרה בגין אירוע זה. יובהר כי מההודעה שנמסרה לה לא עולה כי מדובר באירוע של מכירת אלכוהול לקטינים דווקא, וכי נחקרה רק בשל השעה המאוחרת שבה לכאורה בוצעה המכירה. יודגש כי לאחר עיון בראיות שהוצגו בפני בקשר להודעת אזהרה זו, הרי שלא מצאתי תשתית ראייתית המגלה כי אכן בוצעה מכירה של אלכוהול באירוע זה לאחר השעה 23:00. במילים אחרות, לא הוכח שבוצעה עבירה. המסגרת הנורמטיבית 5. בסעיף 193 א' לחוק העונשין התשל"ז - 1977 נקבע האיסור של מכירת אלכוהול לקטינים. וכן נקבעו הוראות המסמיכות בעל חנות לממכר משקאות משכרים לדרוש מאדם המבקש שיספקו לו משקה משכר להציג תעודת זהות בה ניתן לוודא את גילו. יוצא מכך, שצו המנהלי שניתן מכח חוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968 מטרתו לקדם אינטרס ציבורי כללי בדבר מניעת ביצוע עבירה פלילית של מכירת אלכוהול לקטינים. 6. למול האינטרס הציבורי הכללי בדבר מניעת ביצוע עבירה פלילית של מכירת אלכוהול לקטינים עומד האינטרס הפרטי של המבקשת והוא חופש העיסוק. ברי, כי הצו המנהלי מהווה פגיעה קשה בזכות החוקתית של המבקשת לחופש עיסוק. 7. בנסיבות אלה, נראה כי המשיבה חרגה מסמכותה בחוק בעת שהוציאה צו מנהלי למשך 30 ימים. הדבר עולה מתוך נוסח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968 ואשר קובע כהאי לישנא : סגירת עסק של מכירת משקאות משכרים 23.(א) קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר ; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה, שהוסמך לעניין זה בהתאם לנוהלי משטרת ישראל, רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים כאמור בסעיף קטן (א), לתקופה שיורה, ובלבד שלא תעלה על 15 ימים, אם מצא כי התקיימו שניים אלה: (1) קיים חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה לפי סעיף 14 בשל הפרת חובה לפי סעיף 2 (א1), או שנעברה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין (בסעיף זה - עבירה); (2) למחזיק החצרים או לבעל העסק, אם הוא ידוע וניתן לאתרו בשקידה סבירה, ניתנה התראה בכתב במהלך השנתיים שקדמו למועד ביצוע העבירה ; התראה כאמור תימסר לאחר שהתעורר חשד סביר כי בחצרים נעברה עבירה, ובה יידרש מחזיק החצרים או בעל העסק לנקוט צעדים למניעת הישנות העבירה, וכן תובא לידיעתו אפשרות סגירת החצרים לפי הוראות סעיף זה במקרה של הישנות העבירה. (א2) ניתן צו סגירה לפי סעיף קטן (א1), ובתוך שלוש שנים מיום פקיעת הצו התעורר חשד סביר לביצוע עבירה נוספת באותם חצרים, רשאי קצין משטרה כאמור באותו סעיף קטן, לצוות על סגירת החצרים לאלתר, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים אף בלא מסירת התראה כאמור בסעיף קטן (א1)(2). (א3) לצורך ביצוע צו סגירה שניתן לפי סעיף זה רשאית המשטרה להשתמש בכוח סביר." (א4) על צו סגירה שניתן לפי סעיף זה, יחולו הוראות סעיף 22 כאילו היה צו הפסקה מינהלי. (ב) סמכות לפי סעיף זה אינה גורעת מסמכויות אחרות לפי חוק זה. " (ההדגשה שלי - ה'א'ש') 8. מתוך קריאת סעיף 23 לחוק רישוי עסקים (להלן "החוק") עולה התמונה הבאה : א. אם קצין משטרה נוכח כי דבר סגירת העסק שמוכר משקאות משכרים "דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור" הרי שהוא רשאי להורות על סגירתו לפרק זמן של עד 30 ימים (סעיף 23 (א) לחוק) ; ב. במקרה שבו דבר סגירת העסק אינו דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור, ובוצעה בעסק עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים (לפי סעיף 193א לחוק העונשין) או של ניהול עסק ללא רישיון (לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים), אזי, סמכותו של קצין המשטרה מוגבלת ל- 15 ימים. סמכות זו יכול שתופעל רק במקרה שבשנתיים הקודמות בעל העסק ביצע את אחת העבירות האמורות (עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים או עבירה של ניהול עסק ללא רישיון) וקיבל התראה שאם יחזור לסורו יקבל צו סגירה (סעיף 23 (א1) (1) ו- (2) לחוק); (השוו עם החלטתו של כבוד השופט ד"ר ע. מודריק ב- ע"ח 10 - 11 - 18157 (בימ"ש מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' אלקין, מיום 10.11.2010 , עמ' 3 להחלטה, שורות 21 - 22). ג. מהמילים "בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א)" בסעיף 23 (א1) רישא לחוק (ואשר מפנה לסמכות הכללית בסעיף 23 (א) לחוק להוצאת צו סגירה למשך 30 ימים) ניתן ללמוד שייתכן ותהיה סיטואציה שבה תבוצע עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים (לפי סעיף 193א לחוק העונשין) או ניהול עסק ללא רישיון (לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים), אך העבירות האמורות בוצעו בנסיבות כה חריגות וקיצוניות ואז יש צורך לעשות שימוש מיידי בסמכות של ה- 30 ימים בשל החשש לפגיעה בשלום הציבור או מניעת פגיעה שכבר נוצרה ; ד. באין נסיבות חריגות וקיצוניות של "שמירה על שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור", ומדובר בביצוע עבירות ספציפיות של מכירת משקאות משכרים לקטינים או ניהול עסק ללא רישיון, הרי שיחולו הוראות סעיף 23 (א1) לחוק, ואז סמכותו של קצין משטרה להורות על סגירת עסק תוגבל ל- 15 ימים בלבד, וגם אז רק אם ניתנה התראה בעבר על ידי המשטרה בגין ביצוע אותו סוג של עבירה; ה. בהיעדר צורך של "שמירה על שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור", בעת שבעל עסק מבצע עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטין (או ניהול עסק ללא רישיון), הרי שהסמכות של קצין להורות על סגירה למשך 30 יום תקום רק באם העבירה האמורה תבוצע בשנית תוך שלוש שנים מיום קבלת צו הסגירה הראשון (סעיף 23 (א2) לחוק). ו. סעיפים 23 (א1), (א2) ו- (א3) לחוק קובעים מנגנון של מדרג לצורך שימוש בסמכות מנהלית דרסטית של פגיעה בחופש העיסוק כדוגמת צו סגירה מנהלי. זהו למעשה ביטוי לעקרון המידתיות המתחייב בעת פגיעה בזכות חוקתית כדוגמת הזכות לחופש העיסוק. מן הכלל אל הפרט 9. המשיבה לא הוכיחה כי הנסיבות של האירוע מיום 17.3.2011 הצדיקו שימוש בסמכות הגורפת יותר הקבועה בסעיף 23 (א) לחוק שמקנה לקצין ממונה לסגור עסק למשך 30 ימים. לא ראיתי בחומר החקירה שהוצג לעיוני כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות של צורך "לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור". מדובר בשלושה קטינים שרכשו שלושה בקבוקי בירה והלכו לדרכם ולאחר מכן עוכבו על ידי המשטרה. ברי שמדובר באירוע פסול והמחוקק אף הגדיר אירוע זה כאירוע פלילי שיש להעניש בגינו את המוכר. דא עקא, לא ניתן לומר שהופר שלום הציבור או שיש חשש כי יופר. 10. לפיכך, יש לפנות לדין הספציפי שנקבע בסעיף 23 (א1)(1) לחוק שמסדיר את סמכות הסגירה של עסק על ידי קצין משטרה בעת שמדובר בחשד לביצוע עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים לפי סעיף 193א לחוק העונשין התשל"ז - 1977. במקרה זה סמכות הסגירה מוגבלת ל- 15 ימים. אלא מאי ? סעיף 23 (א1) (2) לחוק קובע תנאי מצטבר נוסף לצורך הפעלת סמכות זו והוא שבשנתיים שקדמו לאירוע נשוא הצו המנהלי, בעל העסק ביצע את אותה עבירה (מכירת משקאות משכרים לקטינים) או עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, ואף נמסרה לו התראה שאם ימשיך בסורו יקבל צו סגירה. 11. במקרה דנן, ההתראה שנמסרה בעבר ביום 12.9.2010, בגין האירוע מיום 9.9.2010, לא מתייחסת לאירוע של מכירת משקאות משכרים לקטינים או לאירוע של ניהול עסק ללא רישיון. האירוע הקודם עניינו מכירת משקאות משכרים לאחר השעה 23:00 לפי סעיף 2 (א1)(1) לחוק, היינו עבירה אחרת. מכל מקום, כבר קבעתי שאין ראיות בחומר החקירה שאכן בוצעה עבירה כזו. 12. העולה מן האמור לעיל הוא, שבעת שהמשטרה מצאה שמתוך העסק של המבקשת בוצעה עבירה של מכירת משקאות משכרים לקטינים (האירוע מיום 17.3.2011 נשוא הצו המנהלי) היה עליה לתת למבקשת התראה בלבד לפי הוראות סעיף 23 (א1) (2) לחוק ולא צו סגירה. 13. במקרה דנן צו הסגירה המנהלי הוא מיום 18.3.2011. יוצא שנכון להיום, 31.3.2011, הצו המנהלי היה בתוקף במשך 14 ימים כולל. גם אם נלך לפי הסמכות הקצרה יותר של 15 ימים לפי סעיף 23 (א1) (שבעיני לא מתקיימת) הרי שבכך הגענו כמעט לסוף התקופה. 14. למעלה מן הנדרש אציין שגם אם נאמר שלמשטרה במקרה זה היתה סמכות לתת צו סגירה שתוקפו למשך 30 ימים לפי סעיף 23 (א) לחוק (פרשנות שאיננה מקובלת עלי), הרי שפרק זמן של 14 ימים הוא בגדר סנקציה חריפה דיה ועקרון המידתיות מחייב להסתפק בפגיעה שנעשתה עד כה בזכויותיה של המבקשת. 15. לאור כל האמור לעיל, הנני מבטל את הצו המנהלי. המזכירות תודיע בדחיפות את תוכן ההחלטה לצדדים. קטיניםמשקאות משכרים / אלכוהולסגירת עסק