קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סידור חלוף פינוי מדירת מגורים: 1. זוהי החלטה בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת, על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בבאר שבע (כב' הרשם משה הולצמן) מיום 1.2.11 (בתיק מס' 1405404042), לענין שווי הסידור החלוף שעל המשיבה להעמיד למבקשת, כתנאי לפינוי המבקשת ובנה, מדירת המגורים שלהם. הוחלט לדחות את הבקשה, ולהלן הנימוקים. 2. המבקשת נטלה מהמשיבה הלוואה לרכישת דירת מגורים, שהובטחה באמצעות רישום משכון על זכויותיה בדירה. עקב פיגורים בתשלומי החזרי ההלוואה, פתחה המשיבה בהליכי מימוש משכון, במסגרת תיק ההוצאה לפועל האמור לעיל. הסכם ההלוואה כלל סעיף, בו ויתרה המבקשת על סידור חלוף, במקרה של נקיטת הליכים למימוש המשכון על דירת המגורים. ביום 4.7.04, מונה ב"כ המשיבה, ככונס נכסים למימוש המשכון. ביום 9.3.05 הגיעו הצדדים להסדר תשלומים, לתקופה של שישה חודשים, במסגרתו שילמה המבקשת למשיבה סך 4,000 ₪ בחודש. ההסדר האמור הסתיים בחודש אוקטובר 2005. הצדדים לא הגיעו להסדר תשלומים נוסף, ובהמשך, מסוף שנת 2005 ועד היום, שילמה המבקשת למשיבה על דעת עצמה ולא במסגרת הסדר, סך 2,500 ₪, אשר לטענתה, הינו הסכום המקסימלי אותו מסוגלת היא לשלם. בעקבות חידוש הליכי מימוש המשכון והוצאת צו פינוי נגד המבקשת, הגישה המבקשת נגד המשיבה תובענה, במסגרתה עתרה, "...לחייב את המשיב להסדיר דיור חלופי...", וכן עתרה להכריז על בטלות התניה בהסכם ההלוואה, הכוללת ויתור על סידור חלוף. התובענה הוגשה בבית משפט השלום בחיפה, והועברה אל בית משפט השלום בראשון לציון (ה"פ 261/08). בהמשך, הודיעה המשיבה: "המשיב מתכבד להודיע לכב' ביהמ"ש כי משיקולים מעשיים ומבלי שהינו מודה בטענות המבקשת, אינו מתנגד לסעד המבוקש על ידי המבקשת בבקשתה ובלבד שהסעד יינתן לה ללא צו להוצאות". נוכח עמדת המשיבה, קיבל ביהמ"ש הנכבד בראשון לציון את התובענה, והכריז "...על בטלותו של חוזה ההלוואה, בכל הקשור לויתור על דיור חלופי..." (פסק הדין לא כלל סעד נוסף, מלבד הוראה על טיעון בענין ההוצאות, כאשר בהמשך, חויבה המשיבה בתשלום הוצאות משפט). בין הצדדים התקיים הליך נוסף, בבית משפט השלום הנכבד בראשל"צ (תא"ק 3333/09) - תביעה כספית שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בסדר דין מקוצר, על יתרת ההלוואה, שהועמדה לפרעון מיידי. המבקשת ביקשה להתגונן בפני התביעה, כאשר בבקשתה לא כפרה בעצם קיומו של חוב, אך טענה, כי בין הצדדים נכרת "...הסדר מוסכם...", לפיו תפרע את החוב בתשלומים של 2,500 ₪ לחודש, כפי יכולתה, כאשר לטענתה, ההסכם נכרת "...הן בדרך של התנהגות והן בעקבות הימנעות מכוונת מצד המשיב להגיע עם המבקשת להסדר...". בקשת הרשות להתגונן נדחתה, והתביעה התקבלה. על פסק הדין האמור הוגש ערעור (ע"א (מרכז) 42517-02-10), וביום 15.12.10, התקבל הערעור בהסכמה, כאשר בין היתר, נפסק בהסכמת המשיבה, כי "תיק הוצאה לפועל יוקפא עד למתן פסק דין בביהמ"ש קמא ויימשכו ההליכים בו ככל שיידרש". 3. בהמשך, דן כב' רשם ההוצאה לפועל בשאלת הסידור החלוף. ב"כ המבקשת טען במסגרת ההליך בפני כב' הרשם, כי הסמכות לדון בבקשה בסידור חלוף, מסורה לבית משפט השלום הנכבד בראשל"צ, נוכח הסעד לו עתרה המבקשת במסגרת ה"פ 261/08, "...לחייב את המשיב להסדיר דיור חלופי למבקשת...", וכאשר המשיבה הודיעה כאמור, במסגרת ההליך, כי אינה מתנגדת "...לסעד המבוקש על ידי המבקשת בבקשתה". עוד טען, במסגרת סיכומים שהגיש עוד קודם הדיון האחרון שהתקיים בפני כב' הרשם ביום 1.2.11, כי יש לעכב את ההליכים בתיק מימוש המשכון, עד מתן פסק הדין בערעור בע"א (מרכז) 42517-02-10 (אשר באותה עת טרם ניתן בו פסק דין). במסגרת הדיון שהתקיים, הוצגו בפני כב' הרשם, מצב המשפחה, הכנסות המבקשת ובנה, הוצאותיהם, וכן הביאו הצדדים, נתונים לענין עלות שכירת דירות מגורים, בעיר מגוריה של המבקשת. ב"כ המבקשת טען בסיכומים שהגיש במסגרת הדיון בפני כב' הרשם, כי הכנסתה של המבקשת עומדת על כ-4,900 ₪ נטו בממוצע בחודש, וכי היא מפרנסת את בנה המצוי בהליך גמילה משימוש בסמים. ב"כ המבקשת טען בסיכומיו בין היתר, כי "בהיעדר רצון מצד הזוכה להגיע להסדר תשלומים עם החייבת, כפי שהוסכם בין הצדדים בעבר החייבת משלמת מדי חודש לזוכה סך של 2,500 ₪ בהתאם ליכולתה". ב"כ המבקשת צירף לסיכומיו, מודעה המתייחסת להשכרת דירה בשכונת מגוריה של המבקשת, בדמי שכירות בסך 3,400 ₪ לחודש. ב"כ המבקשת עתר בסיכומיו לעכב את ההליכים, ולחילופין עתר כדלקמן: "לפיכך ונוכח נסיבותיה הקשות, כפי שפורטו לעיל, יתבקש כב' ראש ההוצאה לפועל לפסוק לחייבת דיור חלוף לתקופה מקסימלית הקבועה בחוק ואף מעבר לתקופה של 18 חודשים, וזאת נוכח הסיבה כי דירת המגורים אינה משמשת כקורת גג רק לחייבת, כי גם לבנה המצוי בהליכי גמילה, שהותרתו ללא קורת גג, תחזירו למעגל הסמים. כב' ראש ההוצאה לפועל מתבקש לפסוק דיור חלוף בגובה דמי שכירות מקובלים, בגין שכירת דירת 3 חדרים, בשכונה שהחייבת מתגוררת ובשיעור שלא יפחת מדמי שכירות חודשיים בסך של 3,400 ₪, סך שמשקף את מחירי שוק השכירות, ברחוב שבו ממוקמת הדירה ובסביבתו". ב"כ המשיבה טען במסגרת הדיון בסוגיית הסידור החלוף בפני כב' הרשם, בין היתר, כי הסמכות לדון בשאלת סידור החלוף מסורה לכב' הרשם, ולא לבית משפט השלום הנכבד בראשל"צ. כן טען, כי אין לעכב את ההליכים בגין הליכי הערעור בע"א (מרכז) 42517-02-10, שעניינו תביעה כספית על יתרת ההלוואה, ולא הליכי מימוש המשכון. כן טען, כי יש להעמיד למבקשת סידור חלוף לתקופה של שישה חודשים בלבד, בשל הפרתה המתמשכת את הסכם ההלוואה. לענין שווי הסידור החלוף טען, כי ניתן לשכור דירות מתאימות למגורי המבקשת תמורת 1,500 עד 2,500 ₪ לחודש. כן טען בסיכומיו, כי על כב' הרשם: "...להביא בחשבון כי החייבת יכולה הייתה לשלם סך של 2,500 ₪ מדי חודש עבור דיור, ולכן אין כל מניעה שבמקום התשלום החודשי לבנק, ישולם על ידה שכר דירה, כאשר אין ולא יכול להיות חולק כי בסכום זה יכולה החייבת להשיג קורת גג סבירה לה ולבנה (אשר הינו בגיר, ואין כל חובה על החייבת לדאוג לו לקורת גג)". 4. כב' הרשם דחה את טענות ב"כ המבקשת לענין הסמכות ולענין עיכוב ההליכים, על רקע ההליכים האחרים שהתנהלו בין הצדדים. כב' הרשם סקר בהחלטתו המפורטת והמקיפה, את ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, את טענותיהם, ואת הפסיקה הרלוונטית לענין הסידור החלוף. כב' הרשם עמד על תכלית ההוראה הקבועה בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שפורשה בפסיקה, דהיינו, למנוע מצב בו חייב שנאלץ לפנות את דירת המגורים שלו, אשר נמכרה בשל חובותיו, ימצא עצמו באחת ללא קורת גג. כן פירט בהחלטתו, לאור הפסיקה שציטט, את השיקולים שיש להביא בחשבון, בעת פסיקת הסידור החלוף. כב' הרשם אמד את הכנסת המבקשת ובנה בכ-7,500 ₪, ולענין זה, הביא בחשבון את משכורתה בסך 4,900 ₪, קצבה שמקבל בנה מהמל"ל בסך 1,800 ₪ בחודש, והכנסתו של הבן מעבודה במרכול, אם כי הביא בחשבון, שינויים אפשריים בהכנסותיו של הבן. כן לקח בחשבון את הצהרת המבקשת, כי היא משלמת למשיבה מדי חודש, סך 2,500 ₪, כפי יכולתה. כב' הרשם קבע, כי יש להעמיד למבקשת ולבנה, סידור חלוף לתקופה של 18 חודשים. לענין שווי הסידור החלוף, לא קיבל כב' הרשם את הצעת ב"כ המשיבה, כי המשיבה תוותר על התשלום החודשי בסך 2,500 ₪, שמשלמת המבקשת על חשבון חובה, וכי סכום זה יחשב כסידור חלוף, וקבע, כי על המשיבה לשלם למבקשת במסגרת הסידור החלוף, סך 18,000 ₪ - סך 1,000 ₪ לחודש עבור 18 חודשים. כב' הרשם הורה, כי הסכום האמור יחשב כהוצאות כינוס, וכי לא ניתן יהיה לעקלו. 5. במסגרת בקשת רשות הערעור, חזר ב"כ המבקשת על הטענות שהעלה בפני כב' הרשם. ב"כ המבקשת שב וטען, כי הסמכות לדון בשאלת סידור החלוף, מסורה לבית משפט השלום הנכבד בראשל"צ, ולא לכב' רשם ההוצאה לפועל. כמו כן טען, כי יש לעכב את הליכי מימוש המשכון נוכח פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בע"א (מרכז) 42517-02-10, במסגרתו הוחלט כאמור, כי "תיק הוצאה לפועל יוקפא...". ב"כ המבקשת טען במפורש, כי "...במסגרת פס"ד של כב' ביהמ"ש מחוז מרכז... הייתה הסכמה לעיכוב על ההליכים בתיק ההוצאה לפועל". כן טען, כי סכום הסידור החלוף שנפסק למבקשת - 1,000 ₪ לחודש - איננו מספיק, ואינו הולם את נסיבותיה הקשות ואת העקרונות שנקבעו בפסיקה. ב"כ המבקשת טען גם, כי טעה כב' הרשם כאשר הורה, כי התשלום שנקבע במסגרת הסידור החלוף, יחשב כהוצאות הכינוס, אך טענה זו לא פורטה ולא נומקה. במסגרת טיעוניו בדיון שהתקיים בפני, ביום 3.5.11, חזר על הטענות והוסיף, כי כיום מתגוררת עם המבקשת, גם בתה שהתגרשה. ב"כ המשיבה חזר בתשובתו בבקשת רשות הערעור, ובטיעוניו לפני, על הטענות שטען בפני כב' הרשם. ב"כ המשיבה שב והדגיש, כי המבקשת עצמה הצהירה, שהתשלום בסך 2,500 ₪ בחודש, ששולם כהחזר חוב למשיבה, הינו בגדר יכולתה, וטען, כי מדובר בסכום פנוי לדיור. למען הסר ספק, שב והצהיר ב"כ המשיבה: "הבנק מסכים כמובן שתשלומי ההחזר האמורים לא ישולמו במהלך 18 חודשים מיום הפינוי, בנוסף לסכום הדיור החלופי". אשר לטענה, כי יש לעכב את ההליכים בתיק, נוכח פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מרכז הנכבד, טען ב"כ המשיבה, כי ההחלטה שם התייחסה אך ורק לתיק ההוצאה לפועל, שנפתח בשנת 2010 לגביית הסכום אשר נפסק לזכות המשיבה, בתא"ק 3333/09, במסגרת פסק הדין שניתן שם, ואשר בוטל בערעור. 6. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את הבקשה. אין לקבל את טענת ב"כ המבקשת, לפיה מסורה הסמכות לדון בשאלת הסידור החלוף לבית המשפט הנכבד בראשל"צ, ולא לכב' רשם ההוצאה לפועל. הסמכות לדון בשאלת הסידור החלוף, מסורה לכב' רשם ההוצאה לפועל, מכח הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה המבקשת בה"פ 261/08, עתרה המבקשת כאמור: "לחייב את המשיב להסדיר דיור חלופי למבקשת...", וכן "...להכריז על בטלות חוזה ההלוואה בכל הקשור לויתור על דיור חלופי". ברי, כי קבלת התובענה האמורה, משמעה הכרזה על בטלות התניה הכוללת ויתור על סידור חלוף, כאשר במקרה כזה, תחול בהכרח הוראת סעיף 38 (ג)(1) לחוק ההוצאה לפועל, באופן שמכירת הדירה ופינוי המבקשת, יותנו בהעמדת סידור חלוף למבקשת ולבנה. ביהמ"ש לא התבקש במסגרת המרצת הפתיחה, לקבוע את שווי הסידור החלוף, וממילא לא עשה כן. ברי, כי אין בהסכמת המשיבה לסעד כפי שנוסח, להסמיך את ביהמ"ש לקבוע את שווי הסידור החלוף, וודאי שאין בה לשלול את סמכות כב' רשם ההוצאה לפועל המסורה לו כאמור מכח הוראת החוק, לדון בענין זה. אין לקבל גם את הטענה, לפיה הורה ביהמ"ש המחוזי הנכבד בע"א (מרכז) 42517-02-10, לעכב את הליכי מימוש המשכון. הערעור שהגישה המבקשת, התייחס לפסק הדין בתא"'ק 3333/09, שעניינו כאמור, חיוב ביתרת ההלוואה שהועמדה לפרעון מיידי בלבד. הליך מימוש המשכון הינו הליך עצמאי, שאינו תלוי באותו פסק דין, כאשר ברי, כי אין מניעה לנקוט את ההליכים במקביל. במצב זה, כאשר פסק הדין לא התייחס במפורש לתיק מימוש המשכון, הרי שיש לפרש את הוראת פסק הדין, באופן שעיכוב ההליכים יחול ביחס לתיק ההוצאה לפועל, שנפתח לגביית הסכום הפסוק בתא"ק 3333/09, כפי שטען ב"כ המשיבה. נזכיר ונדגיש לענין זה, כי גם בתצהירה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, לא הכחישה המבקשת, כי פיגרה בתשלומי ההלוואה, וכי עומדת לה יתרת חוב כלפי המשיבה. מעבר לאמור, במסגרת ה"פ 261/08, עתרה המבקשת להורות העמדת סידור חלוף בלבד, ולא טענה, כי המשיבה איננה רשאית להמשיך לפעול למימוש המשכון, ומכאן, שאיננה מכחישה למעשה, כי המשיבה רשאית להמשיך ולפעול בתיק מימוש המשכון, כפוף להעמדת סידור חלוף. סבורני כי אין להתערב בקביעת כב' הרשם לעניין שווי הסידור החלוף. נראה, כי כב' הרשם התייחס לכל הנתונים שהובאו בפניו, ואיזן כראוי את השיקולים לעניין זה. כב' הרשם קבע סידור חלוף, ביחס לתקופה המקסימלית אותה ניתן לפסוק לחייב בהעדר נסיבות מיוחדות, מכח הוראת סעיף 38 (ג)(2)(א) לחוק ההוצאות לפועל. אשר לסכום החודשי שבבסיס החישוב - הרי שבהחלטת כב' הרשם, הועמד למבקשת, למעשה, סידור חלוף בסכום שדרשה, ואף מעט למעלה מכך, ומצבה הכלכלי במהלך התקופה לגביה נקבע הסידור החלוף, לא יורע ביחס למצבה היום. זאת, באשר המבקשת עצמה הצהירה, כי במשך למעלה מ-5 שנים היא משלמת סך 2,500 ₪ לחודש, ותשלום סכום זה, הינו במסגרת יכולתה. כאמור, הצהיר ב"כ המשיבה, כי המשיבה מסכימה שהתשלום החודשי האמור לא ישולם במהלך 18 חודשים, במסגרת הסידור החלוף. בנוסף לסכום האמור, פסק כב' הרשם, כי ישולם למבקשת סך 18,000 ₪, המהווים 1,000 ₪ נוספים לחודש לכל התקופה. סיכום הסכומים האמורים עומד על 3,500 ₪ - סכום פנוי לצורך תשלום דמי שכירות חודשיים בגין דירה חלופית, וזאת, כאשר ב"כ המבקשת עצמו טען בסיכומיו, כי דמי השכירות המבוקשים בגין דירה המתאימה לצרכי המבקשת, בשכונת מגוריה, עומדים על 3,400 ₪. מכאן, שאין יסוד לטענת המבקשת, לענין שווי הסידור החלוף. ברי, כי אין לקבל את טענתה החדשה של המבקשת, כי יש להגדיל את הסכום משום שבתה הגרושה עברה להתגורר עמה לאחרונה, כאשר הבת עברה להתגורר עמה, לאחר מתן ההחלטה בשאלת הסידור החלוף, מה עוד שהמבקשת לא פרסה בפני ביהמ"ש, נתונים כלשהם לענין הכנסותיה של הבת. מכאן, שיש לדחות את בקשת רשות הערעור. 7. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. הצו הזמני לעיכוב פינוי דירת המבקשת (החלטה מיום 2.5.11) יוסיף ויעמוד בתוקף, למשך 30 ימים מיום שתמסר החלטה זו, לידי ב"כ המבקשת. מקרקעיןפינויפינוי דירה