מושכלות ראשונים, כי סילוק על הסף הינו סעד חריג, ששימוש בו יעשה, אך במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם ברור, כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו, אף אם יעלה בידו להוכיח את כלל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ראה לעניין זה: ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם (להלן: "עניין גנאים"); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ (, 4.6.07); עע"ם 5116/04 נידר כוכב הצפון - חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (, 7.9.04); ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983) וכן ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671-672 (1986). הגישה השיפוטית הרווחת הינה, כי ככלל, אין לסלק תובענות על הסף וסילוק שכזה, יעשה במשורה וביד קמוצה, זאת לנוכח הצורך ליתן לתובע יומו בביהמ"ש, שעה שחסימת דרכו לערכאות שיפוטיות, עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית. חשש מפגיעה בזכות מרכזית זו, הביא את בתי המשפט, כעניין שבמדיניות, שלא לחסום זכות הגישה לערכאות, אלא אם המדובר בהליך סרק, שכל מטרתו הטרדה וניסיון להלך אימים על בעל הדין שכנגד. הדבר תקף שבעתיים, שעה שמדובר בבקשה לדחיית תובענה על הסף. בע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1), 577, בעמ' 584, מצא לנכון השופט א' ריבלין לקבוע כדלקמן: "אכן, ההלכה הפסוקה הכירה בזכות לגישה חופשית ויעילה אל בתי-המשפט כזכות יסוד, אשר בית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות אחרות (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5), 433; ע"א לוין נ' לוין, פ"ד מח(2), 862) תפקידם של בתי-המשפט הוא להכריע בסכסוכים, והכלל הוא כי אין לנעול את שערי בית המשפט בפני תובע המבקש סעד אלא מטעמים כבדי משקל (ראו ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577)." יחד עם זאת, וחרף הזהירות המופלגת שיש לנהוג בבקשות לסילוק על הסף, בל נשכח, כי תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א") לא באו לעולם, אך לתפארת המליצה, אלא כמקור לסמכותו של ביהמ"ש, לסלק מדרכו הליכים שבהם ניכר וברור, כי גם אם יתבררו עד תום, עדיין לא יהיה בכך כדי להצדיק פסיקת הסעד המבוקש. יפים לצורך כך, דבריה של השופטת פרוקצ'יה בע"א 455/06 חלקה 21 נ' עיריית הרצליה: "הרציונל הטמון באמצעי הדיוני של דחיית תביעה על הסף נועד להקנות בידי השופט שיקול דעת רחב לברר מראש, ומלכתחילה, את אותה סוגיה שהכרעה בה עשויה להביא ל"מכת מוות" לתביעה, אף בלא שנדרש דיון כללי ומסועף בכל השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין. סוגיה כזו עשויה להיות, בין ענין שבעובדה ובין ענין שבחוק. הטעם העומד מאחורי כלל זה הוא בראש ובראשונה לקצר ולייעל את ההליך השיפוטי, ולמנוע הגשת תביעות סרק." סילוק על הסף