קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב הבנק לעשות עסקה בניירות ערך בסיכון גבוה: בפני תביעה על סך 667,880 ₪ נגד בנק מזרחי טפחות (להלן: "הבנק"), על בסיס הטענה לפיה סרב הבנק לבצע פעולה בניירות ערך, בניגוד להסכמות בין התובע לבין הבנק. הטענה בקליפת אגוז הינה - שאילו היתה מתבצעת הפעולה, היה התובע מרוויח סכום זה כתוצאה מביצוע הפעולה האמורה. קרי עילת התביעה הנה מניעת רווח מעם התובע בשל מחדלו של הבנק. מנגד ולטענת הבנק לא היה התובע מוסמך לבצע את הפעולה על בסיס ההסכמים בינו לבין הבנק, שכן הבנק עיכב ביצוע פעולות בחשבון עקב חריגה ממסגרת האשראי. עוד נטען, כי היה בביצוע הפעולה, שהיא פעולה בעלת סיכון גדול, בכדי להעמיד את הבנק בסיכון הבטוחה שניתנה להבטחת מסגרת האשראי. תמצית גרסת התובע: על פי האמור בתצהירו של התובע, ביום 27.01.02 חתם על הסכם עם חברת מוטבים יועצי השקעות בע"מ (להלן: "מוטבים"). על פי ההסכם, מוסר התובע למוטבים את ניהול תיק ההשקעות בניירות ערך, באמצעות חשבון בנק אותו ייעד למטרה זו. תיק ניירות הערך היה משותף לתובע ולאחיו מר שמעון אשכנזי (להלן: "שמעון"). שמעון הנו סוכן ביטוח במקצועו, מנהל ובעל מניות בחברת מעוף 2000 סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "מעוף"). תיק ניירות הערך הושקע רובו במניות, והוגדר כ"תיק ספקולטיבי" שמטרתו להשיג תשואות גבוהות ככל הניתן. תיק ניירות ערך נוהל על ידי מוטבים, כאשר שמעון היה מי שנתן את ההוראות לחברת מוטבים, על בסיס הידע המקצועי הקיים אצלו. ביום 25.11.03 פתחה מעוף חשבון בבנק שמספרו 183330 (להלן: "חשבון מעוף"). ביום 22.3.04 פתח התובע חשבון עו"ש שמספרו 186003 (להלן: "חשבון העו"ש"). תיק ניירות הערך התנהל בחשבון העו"ש. ביום 28.11.04 חתם התובע על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 450,000 ₪ להבטחת חובות מעוף לבנק. בו ביום חתם התובע על שטר משכון ניירות ערך, לפיו משכן לטובת הבנק את תיק ניירות הערך. המשכון לא נרשם אצל רשם המשכונות. מאחר שתיק ניירות הערך היה "ספוקלטיבי" שוויו כבטוחה לצורך האשראי שקיבלה מעוף היה נמוך. הבנק ידע, כי מי שמנהל את הפעולות בתיק הניירות הערך הוא שמעון. הבנק לא התערב בהרכב תיק ניירות הערך ולא הגביל את התובע, את שמעון, או את מוטבים, בכל פעולה שהתבצעה בתיק. הבנק לא דרש מהתובע, לחתום על מסמך כלשהו, לצורך ביצוע עסקאות באופציות הנסחרות בבורסה. ביום 08.12.04 בעקבות פגישה שנערכה בין שמעון לבין מר מרקו טויל (להלן: "מרקו") אשר טיפל מטעם מוטבים בתיק ניירות הערך, הוסכם, כי תיק ההשקעות יהיה תיק ספקולטיבי, ויכול שיכלול נייר ערך מסוג אחד בלבד. בתוך כך נתן שמעון, מפעם לפעם, הוראות למוטבים בקשר לקניה ומכירה של ניירות ערך. ביום 20.09.05 שלח הבנק לתובע מכתב, שבו ניתנה לו אורכה עד ליום 29.09.05 לשלם לבנק סכום של כ- 470,000 ₪ על בסיס ערבותו לחובות מעוף. עוד נכתב במכתב, כי במידה שלא יעשה כן, יפעל הבנק למימוש הערבות על בסיס הכספים המצויים בחשבון העו"ש. בו ביום שלח הבנק מכתב נוסף המתייחס לאפשרות הבנק לממש תיק ניירות הערך, אם לא ישלם התובע את החוב עד ליום 29.09.05. בשני המכתבים מופיע סעיף המאפשר לבנק לעכב כספים העומדים לזכות התובע בבנק. עקב חשיבות הסעיפים שמופיע בנוסח שונה בכל אחד מהמכתבים אצטט אותם כלשונם: "עד אותו מועד (29.09.05 - נ.ד.) יעוכב כל סכום כסף או כל נכס אחר העומד ו/או יעמוד לזכותך בסניף הנ"ל". ובמכתב המתייחס למימוש המשכון: "כל עוד לא סולקו לנו הסכומים הנ"ל נעכב כל סכום כסף ו/או כל נכס אחר שלך המוחזק אצלנו ו/או שיגיע אלינו בעתיד על מנת לקזז מאותם סכומים כל סכום חוב שהינך חייב לנו". מעוף והתובע התכוונו לעמוד בזמן המוקצב להם לפרעון החוב. לפיכך עד למועד זה, דהיינו עד ליום 29.09.05, לא ראה התובע כל מניעה להמשיך ולפעול בתיק ניירות הערך על פי שיקול דעתו. בהמשך ובהתאם להבנתו, החליט התובע למכור את כל ניירות הערך שהיו בתיק ובתמורה לקנות אופציות מסוג P-720 ספטמבר (להלן: "האופציות"). מדובר באופציות בדרגת סיכון גבוהה. הן עשויות לעלות בצורה חדה ביותר ובאותה מידה עלולות לרדת באופן חד. משך החזקתם הינו קצר ביותר, והתובע התכוון להחזיק בהם למשך יום אחד, בבורסה. ביום 22.09.05, יום חמישי בשבוע, פנה שמעון טלפונית למוטבים, וביקש ממרקו למכור את ניירות הערך שהיו בתיק ולקנות במקומן את האופציות. מרקו הודיע לשמעון כי אינו יכול לבצע את הפעולה, עקב מכתב שקיבלה מוטבים מהבנק. על פי מכתב זה נאסר על מוטבים לבצע פעולות בחשבון ניירות הערך, בשל החוב של מעוף וערבות התובע לחוב זה. שמעון התקשר לעו"ד בשם ניסן כספי וזה הפנה אותו לייעוץ אצל עו"ד שריזלי. שמעון התייעץ עם עו"ד שריזלי כיצד לפעול בסיטואציה האמורה. זה המליץ בפניו לתעד בכתב את בקשתו למכור את תיק ניירות הערך ולרכוש את האופציות. בעקבות הייעוץ, פנה שמעון לחברו מר כצנברג והכתיב לו מכתב אותו הקליד והדפיס מר כצנברג במחשב. מר כצנברג שלח את המכתב בפקס למוטבים. במכתב נאמר: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית מהיום ולמען הסר ספק הנני מבקש בזאת למכור את כל תיק המניות שמנוהל על שמי אצלכם ובמקביל לקנות אופציה P-720 ספטמבר בכל הסכום". ביום 25.09.05, יום ראשון בשבוע, שלח התובע מכתב למוטבים ובו מתבקשת מוטבים למכור את כל האופציות. המכתב נשלח למרות ששמעון ידע שהאופציות לא נרכשו, המכתב נשלח בעקבות הייעוץ שקיבל מעו"ד שריזלי. סיכומו של דבר ועל פי חשבון, שערך התובע, אילו פעל הבנק כמתחייב מההסכמים ומהאורכה שניתנה לו להסדיר את פרעון החוב, היה מצטבר בחשבונו רווח של 655,466 ₪. התובע צירף תצהיר נוסף של שמעון שחוזר על עיקרי העובדות. התובע צרף תצהיר של מר כצנברג, לו הכתיב שמעון את מכתב רכישת האופציות וזה שלח אותו למוטבים (ת/4). תצהיר נוסף שצורף הוא תצהירו של מרקו. מרקו מתאר בתצהירו כי ביום 22/09/05 פנה אליו התובע בבקשה למכור את תיק המניות ולקנות את האופציות. מרקו אמר לו שקיבל הוראה מהבנק לא לבצע כל פעולה בניירות ערך. התובע ביקש ממרקו טלפונית, וגם באמצעות מכתב שנשלח למכשיר הפקסימיליה, למכור את ניירות הערך ולרכוש אופציות. תמצית גרסת הבנק מרבית העובדות עליהן מבוססת גרסת התובע נתמכות במסמכים, ולכן אתייחס בגרסת הבנק, לטענות השנויות במחלוקת, ולטענות שיש בהן בכדי להשמיט את הבסיס לתביעה לטענת הבנק. הבנק מדגיש בתצהירו, כי התובע לא היה רשאי לבצע עסקאות באופציות ובחוזים עתידיים. הטעם לכך הוא, שכל לקוח המבקש לסחור באופציות, נדרש לחתום על כתב התקשרות שכותרתו "כתב התקשרות לביצוע עסקאות באופציות ובחוזים עתידיים הנסחרים בבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ" (להלן: "כתב התקשרות"). התובע לא חתם על מסמך זה. פרק שלם במסמך זה עוסק בידיעת סיכוני העסקה. קיים בכתב ההתקשרות סעיף המיידע את הלקוח בכך שהוא עלול להפסיד את כל השקעתו ואף מעבר לכך. פרק אחר, עוסק בתוספת הביטחונות הנדרשים ממי שסוחר באופציות, כולל האפשרות לדרישת בטחונות תוך זמן קצר ביותר. פרק נוסף, עוסק בסמכות הבנק לבצע פעולות על בסיס שיקול דעתו הבלעדי, אף ללא מתן הודעה מוקדמת ללקוח. על פי האמור בתצהיר, ואף נתמך בפירוט שיחות טלפונים, בנוסף למכתבים מיום 20.09.05 (אליהם מתייחס התובע בתצהירו) הודיע הבנק טלפונית לתובע, כי הופסקה פעילות ניירות הערך בחשבונו. בנוסף הודיע הבנק טלפונית גם לשמעון על תוכן המכתבים. בהמשך מתואר בתצהיר כיצד נפרע החוב של מעוף תוך מימוש תיק ניירות הערך. הבנק מדגיש, כי לא ידע על הוראות שנתן התובע לגבי רכישה ומכירה של אופציות, והדבר נודע לו אך בדיעבד מכתב התביעה. עוד טוען הבנק, כי התובע לא ביקש לסחור באופציות, ולא היה רשאי לעשות זאת בהעדר כתב התקשרות לביצוע עסקאות באופציות. בנוסף ואף לו היה חותם על מסמך מתאים, לא היה מאפשר לו הבנק לבצע עסקאות אלה, מתוך חשבון שממושכן להבטחת חובות מעוף. זאת בפרט כאשר הוצא מכתב דרישה לפירעון ערבויות, והבנק אסר עליו לבצע פעולות בניירות הערך, שהרי ביצוע פעולה כזאת היה גורע ממצבת הביטחונות של הבנק. זאת ועוד התובע ושמעון, שמצוי בפעולות בניירות ערך, כלל לא פנו לבנק בבקשה לבצע את העסקה, כאשר ידעו שהבנק אוסר על ביצוע עסקאות. הסיבה לכך טמונה בידיעת השניים, כי הבנק לא יסכים לפגיעה בביטחונות המצויים בידו. כמו כן התובע ושמעון ידעו על הגבלת הפעילות בחשבון ובנוסף התובע לא ניסה לבצע את רכישת האופציות ממקור אחר כאשר ידע שאינו יכול לבצע זאת במסגרת הבנק. המכתב שנשלח למוטבים ביום 22.09.05 אינו מספיק לצורך רכישת אופציות, שכן היה צורך לציין הגבלת שער לצורך רכישת האופציות והדבר לא נעשה. עוד נטען כי תמוה שהתובע, אשר ידע שהאופציות לא ניקנו כלל, שולח הודעת מכירה של האופציות במועד בו השער הינו הגבוה ביותר. דיון בטענות העובדתיות : בטרם אתייחס לטענות השונות, אדגיש כי לצורך הדיון מקבלת אני את טענת התובע לפיה  מי שעמד מאחורי הפעולות בניירות ערך הינו שמעון שמתמצא בתחום. נסיבות התיק מעלות כי לתובע היה תפקיד פורמאלי בלבד. שמעון היה שלוחו של התובע לכל דבר ועניין. למרות שבכתבי הטענות ובתצהיר משמשים שמעון והתובע בערבוביה, אצא מנקודת המוצא שדין אחד להם לכל פעולה שהתבצעה. בפתח הדברים ייאמר שביום 20.09.05 היתה מעוף בחריגה ממסגרת האשראי (ראו נספח ט לתצהירו של מר הרצל אהרון ועדותו עמ' 3 ש' 3-5 - עמ' 4 ש' 3-10 לפרוטוקול מיום 13.07.09). מוסכם על הצדדים כי עד ליום 22.09.05 לא בוצעה בחשבון כל עסקה באופציות. אף לא עולה ספק לפיו שמעון קיבל את המכתבים מיום 20.09.05 באמצעות מכשיר הפקסימיליה (ראו עמ' 39 ש' 19-31). לטענת שמעון לא צוין במכתבים שאסור לו לפעול בתיק ניירות הערך. כאמור התובע, כמו גם שמעון, מייחסים לסעיפים המופעים במכתב וצוטטו לעיל, משמעות שונה מזו שמייחס להם הבנק. בעוד שהבנק רואה בסעיפים אלה איסור - חד משמעי לבצע מכירה ורכישה של ניירות ערך, רואה בסעיפים אלה התובע, סעיפים שמאפשרים לו לפעול בניירות הערך כפי שפעל בהם קודם לכן, מבלי למשוך את התמורה. על בסיס מכתבים אלה הודיע הבנק למוטבים שנאסר עליה לבצע פעולות בתיק ניירות הערך. אני סבורה שפרשנות תכליתית של מכתבי הבנק מיום 20.09.05, מובילה למסקנה לפיה נאסר על התובע לבצע פעולה בניירות ערך. לא יתכן כי כאשר הבנק מתכוון לממש את הביטחונות שניתנו להבטחת החוב, יאפשר בעת ובעונה אחת ביצוע פעולה שתסכן את הבטוחה. על מנת למנוע ריקון הבטוחה מכל תוכן עוכבו סכומי כסף ונכסים המוחזקים בבנק. בכל מקרה קיבל שמעון את המכתב ביום 20.09.05. אם נותר אצלו ספק לגבי הפרשנות הנכונה של הסעיף, יכול היה לפנות לבנק ולברר האם יש באפשרותו להמשיך לפעול בחשבון ניירות הערך לאחר המכתב. שמעון הבין מהמכתבים שהבנק לא ישחרר כסף (עמ' 41 ש' 10-13). רכישת האופציות לא שונה בהרבה ממשיכת הכסף, שכן ערך האופציות יכול להימחק במהלך יום עסקים אחד ויחיד. תהא אשר תהא המשמעות אשר מייחס לסעיפים אלה התובע, אין כל ספק שנאמר לשמעון על ידי  מוטבים, כי נאסר עליו לבצע פעולות בניירות ערך. זאת ועוד, אין מחלוקת על כך כי המכתב מיום 22.09.05, ששלח התובע בדבר רכישת האופציות למוטבים, נכתב בעקבות הודעת מוטבים לפיה נאסר עליה על ידי הבנק לבצע פעולה בניירות ערך. המכתב למוטבים התקבל ביום 22.09.05 בסביבות השעה 20:10, כעולה מהדפסת מכשיר הפקסמיליה על גבי המכתב. אף מר כצנברג, ששלח מכתב זה, מאשר שהמכתב נכתב בערב (ראו עמ' 31 ש' 12). זה המקום לציין, כי אין כל משמעות למתן הוראה בשעה 20:10 כאשר ניתן לתת הוראות בבורסה עד השעה 16:30. בהקשר זה טוען התובע כי נתן את ההוראה הטלפונית בשעות בהן ניתן היה לבצע את הרכישה. טענה זו לא הוכחה. בעניין זה יצוין, כי מרקו לא ידע אם קדמה למכתב הרכישה שיחת טלפון (ראו עמ' 11 ש' 23). רוצה לומר, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, מתי התנהלה השיחה עם מרקו, הגם שניתן היה בנקל להציג פלט שיחות יוצאות מהמועד הרלבנטי. אם לא התקיימה שיחה לפני השעה 16:30 אין משמעות להוראת הרכישה. מנגד הבנק נקט בדרך זו, בהציגו תדפיס שיחות עם התובע מיום 20.09.05, זאת במטרה להוכיח את קיום השיחות לגבי הגבלת הפעולות בחשבון (ראו נספח י"ב לכתב ההגנה). מר כצנברג תאר את פניית שמעון אליו ובקשתו להעביר את המכתב בדחיפות. בהקשר זו עולה השאלה - אם, כטענת התובע, השיחה הראשונה עם מרקו התנהלה לפני סגירת הבורסה בשעה 16:30, מדוע נשלח המכתב ב- 20:10 בדחיפות. אף אם אצא מנקודת הנחה שבין שיחת הטלפון לבין משלוח המכתב התקשר שמעון עם עו"ד שריזלי וקיבל ממנו ייעוץ, עדיין מדובר ב"חלון זמנים" בלתי מוסבר. זה המקום להדגיש כי סוגיית הייעוץ שקיבל התובע מעם עו"ד שריזלי, אינה עומדת במוקד סלע המחלוקת. אף אין בתוכן ההיוועצות בכדי להעלות או להוריד מהנתונים הנדרשים לצורך הכרעה בסוגיה העומדת על הפרק. עו"ד שריזלי העיד כי הציע לשמעון לנהל את ענייניו מול הבנק בכתב. למועד המדויק ו/או הזמן בו בוצעה הפניה לכל אחד מהגורמים, שניתן כאמור להוכיחם, חשיבות מרובה, שכן לא בהכרח כאשר ניתנת הוראת קניה, ניתן ליישם ולבצע אותה: קיים צורך, שבמקביל תינתן הוראת מכירה לאותה אופציה אותה מבוקש לקנות. במילים אחרות: לא בהכרח היו מוכרים לאופציה בשעה בה ניתנה כביכול הוראת הרכישה. העדר הוכחה של עובדה שניתן היה להוכיח אותה בנקל, פועלת במקרה זה לחובת התובע, בפרט נוכח ראיות הבנק העומדות מנגד. ודוק: במקרה דנן גם לו ניתנה ההוראה במועד, לא היה הבנק מבצע אותה, וזאת בהעדר חתימה של התובע על כתב התקשרות. חתימה על כתב ההתקשרות מתחייבת מיפוי הכח שחתם התובע למוטבים. סעיף 2.8 ליפוי-הכח קובע כי למוטבים, רשות לבצע, בין היתר, במקום התובע את הפעולות הבאות: "לקנות למכור ולכתוב אופציות ולבצע עסקאות בחוזים עתידיים מכל סוג שהוא, הנסחרים כיום ושייסחרו בבורסה. בכפוף לאמור במסמכי הבנק אשר נחתמו או ייחתמו על ידי והמאפשרים את ביצוע הפעולות הנ"ל בחשבוני". כאמור סעיף זה, עליו חתום התובע, מתייחס לכתב ההתקשרות. למעשה, נאסר על הבנק לבצע עסקאות באופציות ללא חתימה על מסמך זה. לטענת התובע הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 2.9 ליפוי כוח סעיף זה קובע: "לקנות למכור ולכתוב יחידות בכל תוכנית מסחר בחוזים עתידיים ואופציות המנוהלת כיום ושתנוהל בעתיד על ידיכם". בסעיף זה לא נכללת דרישה לחתימה על מסמכים, בניגוד סעיף 2.8 שצוטט קודם לכן. אני סבורה שסעיף 2.8 הוא הסעיף המתאים לעסקה שהתבקשה, שכן זאת בוצעה באמצעות הבורסה. אני מעדיפה את הפרשנות של הבנק ליפוי הכח, לפיה סעיף 2.9 מתייחס למסחר באופציות בין כותלי הבנק "שתנוהל על ידיכם". רכישת האופציות היתה אמורה להתבצע בבורסה (עמ' 16 ש' 19 לפרוטוקול מיום 13.07.09) עדותו של מר הרצל אהרון מטעם הבנק. גם שמעון בעדותו מתייחס לסעיף 2.8 כסעיף הרלבנטי (עמ' 35 ש' 1-3). יודגש, כפי שהובהר, מסחר באופציות עלול לגרום לאובדן ההשקעה במלואה במהלך יום עסקים אחד. באופן תיאורטי, אילו הבנק היה מבצע עסקה כזאת, מבלי להזהיר את הלקוח, היה צפוי לתביעה של לקוח שאיבד את כל רכושו, מבלי שהוזהר מפני הסיכונים הצפויים. אינני סבורה כי מוטלת חובה על הבנק להודיע לתובע על חובתו לחתום על כתב ההתקשרות, בשעה שהאחרון לא גילה התעניינות קונקרטית בסוג מיוחד זה של השקעות, מה גם שהלקוח פעל באמצעות מורשה, שדבר החובה ידוע לו כעולה מיפוי הכח.  בנוסף אינני מקבלת את ניסיון התובע לייחס זהות בסיכונים בין השקעות בניירות ערך לבין ההשקעות באופציות. השקעה בניירות ערך, וודאי שאינה בטוחה, אולם רמת הסיכון שכרוכה בהשקעה כזאת, נמוכה בהרבה מהסיכון הכרוך במסחר באופציות. מתוך עיון ברשימת ניירות הערך של התובע עולה, שמתוך סכום של 438,078 ₪, שהיו בתיק ניירות הערך, סך של 132,378 ₪ מושקע בפח"ק. המדובר בפקדון שבו לא קיים סיכון כלל. רק היתרה הושקעה בשורה של מניות, חלקן סולידיות באופן שהסיכון היה מפוזר. השקעת כל הסכום באופציה מסוימת, משמעותה נטילת בדרגת סיכון גבוהה לגבי הסכום כולו. גם אם לא היה החוב עומד לפרעון, וגם אם היה נחתם כתב התקשרות, השתכנעתי, כי הבנק לא היה מאשר את הפעולה כאשר המדובר בבטחון לחוב של מעוף. שטר משכון ניירות הערך עליו חתם התובע, מאפשר העמדה לפרעון מיידי של הנכסים הממושכנים, זאת בשל סיבות ונסיבות רבות. בין היתר כאשר הלקוח אינו עומד בהתחייבויותיו וכאשר הבנק סבור כי לא יהיה בבטחונות כדי לכסות את הסכומים המובטחים (ראו סעיף 11 ט' להסכם המשכון). על פי סעיף 10 (ב)(1) להסכם המשכון, רשאי הלקוח לבצע פעולות מכירה ומימוש של ניירות ערך רק אם אינו עומד בפיגור בפרעון הסכומים המובטחים. במקרה זה, אין ספק שהתובע היה בפיגור. על פי סעף 10 (ב)(3) ניתן להשקיע את תמורת מכירת ניירות ערך, ברכישה של ניירות ערך אחרים, רק אם לא יהיה בהשקעה משום פגיעה בזכויות הבנק הניתנות לפי שטר זה. ברי כי ההשקעה באופציה, מהווה פגיעה מובהקת בערך הבטוחה, והבנק לא היה מאשר אותה שעה שחשבון ניירות הערך, משמש כבטוחה לחשבונות מעוף וכל עוד חשבונות מעוף ביתרת חובה גבוהה ביותר. לא התייחסתי בפסק הדין לאופן שבו נפרע החוב לאחר מכן. השאלה העיקרית היא האם רשאי היה הבנק לא לבצע את פעולת רכישת האופציות. אי ביצוע הפעולה היא זאת שגרמה לטענת התובע לנזק ועליה מבוססת התביעה. אין כל חשיבות לאופן בו נפרע החוב לאחר מכן. העולה מן המקובץ הוא, שהתובע לא הוכיח מתי התכוון לבצע את רכישת האופציות לראשונה, לבנק היתה זכות לא לאפשר פעולה נוספת בניירות ערך לאור יתרת החובה שלהבטחתה מושכנו ניירות הערך, ובכל מקרה רשאי היה הבנק לסרב לביצוע הפעולה שיש בה כדי לסכן את הבטוחה העומדת לחוב של מעוף. הדיון המשפטי התובע מפנה בסיכומיו לפסיקה, ממנה עולה כי על הבנק לפעול בכספי הלקוח, כאשר עקרון טובת הלקוח עומד לנגד עיניו. בין הבנק ללקוח מתקיימים יחסי נאמנות ועל הבנק מוטלות חובות מוגדרות של גילוי ותום לב. ראו למשל לעניין זה האמור בע"א 122/84 משה מנצור נ' מדינת ישראל פ"ד ל"ח(4) וכן ע"א 7825/04 דאטי סיסטמס אנד סופטאור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) . עוד מדגיש התובע כי מאחר שהבנק נתן ללקוח אשראי, במהלך תקופה ארוכה, איננו רשאי לשנות את המדיניות, מבלי מתן התראה נאותה. ראו בהקשר זה ההפניה לת"א 98757/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מובילי ישר משנה ובניו בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) . אין חולק כי חובת האמון, תום הלב והזהירות הנן חובות המוטלות על הבנק ביחסו עם הלקוח, אלא שמערכת היחסים בין הבנק ללקוח, כוללת בחובה גם את האפשרות, לפיה עלול הלקוח לבצע פעולה מסוכנת ולהפסיד את כספו. טיעון התובע הוא בבחינת חוכמה שלאחר מעשה. אילו היה התובע מפסיד את כל כספו בהשקעה לא זהירה באופציות, היתה עשויה להעלות הטענה לפיה, איפשר הבנק ללקוח ביצוע פעולה מסוכנת, ללא שיידע אותו בדבר הסיכונים, תוך שהוא מפקיר את הבטוחה העומדת לרשותו. מובן כי עולה צורך בחתימה על מסמכים ומתן הסבר נאות ללקוח, עובר לביצוע עסקאות בדרגת סיכון גבוהה. במקרה שבפני לא לקח התובע על סיכון שכן ידע מראש שעסקת הרכישה לא תתבצע. בת"א 153783/02 עמוס נסים בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) נאמרו הדברים הבאים: "יתר על כן גם אם אני אניח הנחה הטובה לתובעים ששווי הבטחונות מעל גובה האובליגו היה מאוזן, הרי שבזמן שמבצע הלקוח עסקה החושפת את החשבון לסיכון גבוה במיוחד, כגון עסקאות עתידיות אופציות וכיו"ב, רשאי הבנק לדרוש ממנו כי יבטח עצמו מפני אותו סיכון כדי למנוע מצב בו ירד שווי הבטחונות אל מול הסיכון אותו צפו מראש. מחובתו של בנק זהיר לנהוג כך". בע"א 1890/09 דה כהן בע"מ נ' מזרחי טפחות (פורסם במאגרים המשפטיים) נדון מקרה בו הועמד האשראי לפרעון מיידי כתוצאה ממימוש ניירות הערך. במקרה זה קובע בית המשפט בהאי לישנא: "...לא היתה הגבלה על עשיית עיסקאות בניירות הערך, אותן ניתן לבצע גם דרך אינטרנט, אך גם לא נטען, כי הבנק או  מי מטעמו, ויתר במפורש על הבטוחה. היעדר ההגבלה על העיסקאות, איפשרה למערערים לסחור בניירות הערך, היינו: למכור ולקנות, אך אין כל יסוד למסקנה כי הבנק הסכים לריקון הבטוחה. לא היתה גם סיבה שהבנק ימנע מיידית מכל פעולת מכירה של ניירות הערך, שהרי המערערים רשאים היו לכסות או להקטין בתמורה שיקבלו את החוב בחשבון, אך המערערים ניצלו את האפשרות למכור את ניירות הערך, ומשכו את התמורה מן החשבון. האפשרות כי הבנק ויתר כך סתם את הבטוחה, בלי בטוחה אחרת תחתיה, אינה מתקבלת על הדעת, נוגדת שיקולים בנקאיים בסיסיים, ודורשת מידה גבוהה של הוכחה. כאמור, לא נטען כי היה ויתור מפורש" (סעיף  20  לפסק הדין). במקרה שבפני רכישת האופציות מהווה ריקון של הבטוחה מכל תוכן ואין חובה על הבנק להסכים לכך. סוף דבר לאור האמור במקובץ לעיל אני דוחה את התביעה. בתוך כך אני מחייבת את התובע בשכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪ בנוסף ישא התובע בהוצאות משפט . בנקדיני חברותשוק ההון / ניירות ערך