קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך שכר טרחה בין לקוח לבין עורך דין תאונות דרכים: בפני תביעה כספית בסך 133,489 ₪. תמצית טענות התביעה התובעת, אשר אינה דוברת עברית רהוטה, עברה אירוע של תאונת דרכים ביום 22.4.04, הנתבעים הגישו בשמה תביעה על פי חוק הפלת"ד (להלן: "הפלת"ד) וטיפלו יחדיו בתיק המשפטי. ביום 8.7.07 ניתן פס"ד בו נפסקו לה פיצויים בסך של 438,575 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור 13% (סך 57,015 ₪ ) בתוספת מע"מ בסך 8,837 ₪. דהיינו בסך הכל 504,425 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך 600 ₪. בעקבות תאונת הדרכים, אושפזה התובעת בבי"ח רמב"ם בחיפה, שם היה עו"ד אולג רדליך ממשרד עו"ד טניה לוין, אשר החתים אותה ומאושפזים נוספים במחלקה, על יפויי כוח. מאז שחתמה על יפויי הכוח לעו"ד אולג רדליך, הוא לא פעל במאומה בעניינה והיא אף לא ביקרה במשרדו, ומששוחררה מבית החולים פנתה אל נתבע 2 בתל אביב, שם הינה מתגוררת. בחקירתה הסבירה, כי טרם אירוע התואנה, מעולם לא ביקרה בחיפה. טוענת התובעת, כי הנתבעים החתימו אותה על יפויי כוח ועל הסכם שכר טרחה, כאשר שכר הטרחה על פי החוק היה נקוב בו, אך הוסף בו סעיף שלא כדין ולפיו התובעת תשלם בנוסף, 13% בתוספת מע"מ, לעו"ד אולג רדליך ובניגוד לדין, גבו הנתבעים שכר טרחה זה, דהיינו הם גבו את 13% מפסק הדין כולו עבורם ועוד 13% עבור עו"ד רדליך. חברת הביטוח לא שילמה לתובעת במועד את החוב הפסוק. לכן פתחו הנתבעים תיק הוצל"פ במסגרתו פסק ר' ההוצאה לפועל שכ"ט עו"ד בסך 20,444 ₪. טוענת התובעת, כי למרות שהיא זכאית לסכום שכה"ט שנפסק בתיק ההוצל"פ, אינה תובעת אותו מהנתבעים בתביעה דנן ולשיטתה מגיע להם שכר ראוי עבור עבודתם בתיק ההוצל"פ. חברת הביטוח הגיש ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע, ובית המשפט המחוזי נעתר חלקית והורה על עיכוב ביצוע של 20% מפסה"ד למעט שכר הטרחה. חברת הביטוח שילמה לנתבעים 2 תשלומים בהמחאות לפקודת נתבע 1: תשלום ראשון, בסך 193,800 ₪ ביום 11.10.06 תשלום שני, בסך 301,994 ₪ ביום 27.11.07. טוענת התובעת כי הנתבעים ניכו ביתר ושלא כדין את שכר טרחתם מתוך תשלומים אלה. לטענתה, מהתשלום הראשון ששילמה חברת הביטוח, היא קיבלה ביום 22.10.07 רק 139,900 ₪ שנמסר לה בפגישה בין נתבע 1 לבינה התובעת ובעלה בסניף בנק לאומי בח' פנקס בתל אביב. נתבע 1 מסר לתובעת ולבעלה שיק בסך 151,500 ₪ הוא פדה בבנק בנוכחות התובעת ובעלה את השיק למזומן וגבה מתוכו במזומן 12,000 ₪ כשכ"ט בגין הערעור. נתבע 1 טען בפגישה, כי מגיע לנתבעים סך 53,900 ₪ כדלקמן: 13% בצירוף מע"מ שהם 29,100 ש"ל שכ"ט בצירוף מע"מ לעו"ד אולג רדליך בסך 9,700 ש"ח אגרת ערעור בסך 1,500 ₪ אגרת הוצאה לפועל בסך 400 ₪ הוצאות משרד בסך 1,200 ₪ שכ"ט לערעור 12,000 ₪. התובעת צירפה לעניין זה את נספח ג' לכתב התביעה, בכתב ידו של בעלה וטוענת כי הוא רשם אותו על פי פרוט נתבע 1. בעלה מאשר בתצהירו כי מסמך זה נכתב מפי נתבע 2, בכתב ידו באותה פגישה. לטענתה, אמר לה נתבע 1, כי שכה"ט שנקבע לייצוג בערעור כלל גם ערעור שכנד, אותו לא הגישו הנתבעים בשמה, ללא כל צידוק משפטי. למרות טענותיה, אין התובעת חולקת בתביעתה זו על שכה"ט שגבו ממנה הנתבעים בגין הערעור. טוענת התובעת, כי מתוך התשלום השני אשר שילמה חברת הביטוח קיבלה התובעת מהנתבעים רק סך 198,000 ₪ ביום 4.12.07 במזומן, בפגישה בין שני הנתבעים לבין התובעת ובעלה במיזדרון בנק ברקליס דיסקונט בכיכר רבין, כאשר נתבע 2 הוציא מחשבונו בבנק זה 198,000 ₪ ומסר לנתבעת ואת יתרת התשלום בסך 103,994 ₪ נטלו הנתבעים לכיסם. התובעת מאשרת, כי התשלומים בוצעו במזומן, לבקשתה, וכי בשתי הפגישות החתימו אותה הנתבים על קבלות בסכומים גבוהים מאלה שקיבלה בפועל. בית המשפט המחוזי קביל את ערעור חברת הביטוח, והתובעת חויבה להשיב לחברת הביטוח מתוך סכום הפיצויים שקיבלה, סך 140,000 ₪ בצירוף 18,200 שכ"ט ומע"מ 2,821 ₪, ובסל הכל 161,021 ₪. למרות זאת, הנתבעים לא השיבו לה את הפרשי שכר הטרחה, כאשר על פי החוק היו זכאים לשכ"ט בשיעור 65,852 ₪, ממנו יש להפחית 20% שבית המשפט הורה לעכב כך שמגיע להם כך שהיה עליהם לקבל רק 52,682 ₪. מאחר שפסק הדין בערעור הפחית את סכום הפיצוי המגיע לתובעת שכה"ט המגיע להם הינו רק 31,661 ₪. יש לקחת בחשבון כי מגיע להם עוד 12,000 ₪ בגין הערעור ואגרת ערעור בסך 1,200 ₪ מה שמביא את הסכום הכולל לסך 44,861 ₪. הנתבעים גבו מהתובעת שלא כדין סך 157,894 ₪ ועליהם להשיב לה 92,589 ₪, נכון ליום 8.7.07. נכון ליום התביעה הסכום מגיע לכדי 133,489.68 ₪. בתצהירה טוענת התובעת, בניגוד לטענת הנתבעים, כי מעולם לא התחייבה לשלם להם 7,500$ עבור הייצוג בערעור. לטענתה הסכימה לשלם להם רק 12,000 ₪ וחתמה על נספח יא' לכתב ההגנה, מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת ובעת שחתמה עליו לא היה הכיתוב בכתב יד. לגרסתה, העובדה שהנתבעים לא גבו ממנה את הסכום המפורט בו, תומכת בגרסתה. מה עוד שההסכם, נספח יא' לכתב ההגנה, נושא תאריך 1.11.06 וביום 28.11.07 קיבלו הנתבעים את התשלום האחרון מחברת הביטוח. טענות התובעת נתמכות בתצהיר בעלה, אשר נילווה אליה לכל פגישותיה עם הנתבעים. בחקירתה העידה כי אינה יודעת איזה סכומים קיבלה, כיוון שהנתבעים לא נתנו לה קבלות וחשבונות וכי קיבלה רק שני תשלומים. עוד טענה כי זכרה שקיבלה כסף במזומן בסניף בנק מרכנתיל, אך לדבריה, למרות שחתמה כי קיבלה 218,000 ₪ בפועל קיבלה מהנתבעים רק 198,000 ₪. התובעת העידה, כי עורך הדין הקודם החתים אותה על יפויי כוח בעת אישפוזה, כשהיא הייתה תחת השפעת מורפיום מבלי שהבינה במה מדובר, אלא רק שאם היא רוצה לקבל כסף, עליה לחתום לו. אלא שהתובעת לא העידה את עו"ד אולג רדליך בעניין זה. לטענתה, אינה יודעת למה נועדה הפגישה שבמהלכה חתמה על הסכם שכר הטרחה בגין הייצוג בערעור. בנוסף, היא לא ידעה ולא ביקשה מהנתבעים שיפתחו תיק הוצאה לפעול למימוש פסק הדין נגד חברת הביטוח. בעלה של התובעת העיד כי שילם לנתבעים 12,000 ₪ במזומן בפגישה בבנק, אך אין לו אסמכתא לכך. תמצית טענות ההגנה בעלה של התובעת פנה אל נתבע 2 בחודש יוני /יולי 2004, כדי שייצג את התובעת בתביעה על פי חוק הפלת"ד בגין התאונה, ומסר לו, כי התובעת מיוצגת באותה עת ע"י עו"ד טניה לוין אך אינם מרוצים ומבקשים להחליפה. לנתבעים אין כל קשר עם עו"ד אולג רדליך וכל שסיכמה עמו התובעת הוא מעניינה בלבד, אך טרם שהתובעת העבירה אליהם את הטיפול המשפטי, היא טופלה במשרדו. לאור טענותיה כלפי עו"ד אולג רדליך, פנו הנתבעים אל משרד טניה לוין כדי לקבל את התיק המשפטי, אשר השיבה להם, כי התובעת היא שיצרה קשר עם משרדה וביקשה ממנה להגיע לבית החולים, שם חתמה על יפויי כוח ובקשה לתשלום תכוף שהוכנה על ידי עו"ד לוין. האחרונה אף טיפלה עבורה בהסדרת תנאי אשפוז נוחים, טיפולים בביתה והתכתבויות עם חברת הביטוח בעניין התשלומים התכופים. הסתבר לנתבעים, כי התובעת חתמה על הסכם שכ"ט עם עו"ד טניה לוין, לפיו, בין היתר, במקרה של העברת התיק לעו"ד אחר היא מתחייבת לשלם שליש משכר הטרחה שישולם בתיק. נתבע 2 הסביר זאת לבעלה של התובעת והבהיר כי הוא, נתבע 2, לא יהיה מוכן לנהל את התיק בפחות משכר טרחה מלא, ואת המגיע לעו"ד טניה לוין יהיה עליה לשלם לחוד ובנוסף. בעלה של התובעת הבין זאת, והורה לנתבע 2 להתחייב כלפי עו"ד טניה לוין כי יעביר לה שליש משכר הטרחה בתיק. כיוון שהלקוח הייתה התובעת ולא בעלה, דרש נתבע 2 שהתובעת תגיע למשרדו כדי לחתום על הסכם שכר הטרחה. התובעת הגיע למשרדו עם בעלה וחתמה על הסכם שכר טרחה עם הנתבעים ביום 4.7.04. אשר נקבע בו, בין היתר, כי זה ישולם מכל תשלום שיתקבל. (נספח ב' לתצהיר נתבע 2) נתבע 2 הסביר לתובעת שוב את ההסכם ומהותו והיא טענה בפניו, כי בעלה כבר קודם לכן הסביר לה את תכנו. הסכם שכר הטרחה עם הנתבעים מציין מפורשות , כי הואיל והתיק המשפטי הועבר ממשרדה של עו"ד טניה לוין, התחייבו הנתבעים להעביר למשרדה שליש משכר הטרחה, וכי התובעת מסכימה שסכום זה ישולם מכספה של התובעת, כך שהנתבעים יקבלו את מלוא שכר טרחתם. נתבע 1 צורף לטיפול בתיק של התובעת לאחר שהיא חתמה על הסכם שכר הטרחה מול נתבע 2. התובעים יצגו את התובעת בתביעה הפלת"ד בבית המשפט השלום, בערעור וערעור שכנגד בבית המשפט המחוזי, בתיק ההוצאה לפועל נגד חברת הביטוח וגביית הסכומים ממנה, הליכי גבייה שונים, הקמת נאמנויות וניהול מו"מ לרבות תכתובות עם ב"כ חברת הביטוח לאחר סיום התיק במחוזי. בגין הליכי הוצל"פ סוכם בעל פה, טרם פתיחת תיק ההוצל"פ, כי שכה"ט יהיה זה שייקבע ע"י ההוצאה לפועל. חברת הביטוח הגישה ערעור על פסק הדין ונחתם הסכם שכר טרחה בין הצדדים, (נספח טז' לתצהיר נתבע 2) לפיו ישולם על ידי התובעת 7,500$ בצירוף מע"מ. הנתבעים הסכימו לעכב את גביית שכר הטרחה בגין הערעור, בשל דרישתו האלימה של בעלה של התובעת ששכר טרחה זה לא ייגבה, כיוון שעל פי החלטת בית המשפט המחוזי, עוכב ביצוע 20% מהתשלום שנפסק בבית המשפט השלום לטובת התובעת. לאחר שניתן פסק הדין בערעור, פנו התובעת ובעלה, דובר עברית רהוטה ויליד הארץ, אל הנתבעים. בין הצדדים היו חילוקי דעות וויכוחים לגבי סכומי שכר הטרחה, ולאחר דין ודברים, חתמו על הסכם סילוק טענות ביום 25.2.09 בו התחייבה התובעת, בין היתר, כי לא יהיו לה טענות ודרישות נוספות כלפי הנתבעים, להחזר שכר טרחה. הסכם זה לא צורף על ידי התובעת לכתב התביעה. טוענים הנתבעים, כי בחתימתה על הסכם סילוק הטענות, ויתרה התובעת על כל טענה, ככל שהייתה לה כזאת. בעלה של התובעת שהינו יליד הארץ ודובר עברית רהוטה, נילווה לכל הפגישות עמה, ואף היא מבינה עברית. בעלה של התובעת אישר בס' 2 לתצהירו כי נילווה אליה בכל פגישותיה עם הנתבעים. לפעולות הנתבעים לאחר מתן פסק הדין, טוענים הנתבעים כי התובעת ובעלה לחצו לקבלת הכספים והוסכם בעל פה כי שכר הטרחה בגין הטיפול בתיק ההוצאה לפעול, יהיה זה שייקבע בתיק. טוענים הנתבעים, כי בית המשפט המחוזי הפחית 20% מסכום פסק הדין בבית המשפט השלום אך לא ללא שכ"ט בימ"ש והוצל"פ ושווי 20% מהקרן עמד על 89,029 ₪. נתבע 1 פנה לסניף בנק לאומי ברח' פנקס, כדי לפתוח חשבון נאמנות והסתבר לו כי התובעת ובעלה מסובכים בחובות ולבנק עצמו ולאור עיקולים שרבצו על שם התובעת לפני מועד פתיחת חשבון הנאמנות, הוא נאלץ לסגור את חשבון הנאמנות לתובעת והעביר את הכספים לחשבון פיקדונות שלו ומשם מסר לתובעת המחאה על סך 151,500 ₪ ביום 22.10.07. התובעת ובעלה דרשו את הסכום במזומן לאור חובם לבנק, הומרה ההמחאה למזומן ונמסר לה הסכום במזומן, בהתאם לאישורה בכתב. הנתבעים מתכחשים לנספח ג' לכתב התביעה, בכתב יד עם מספר סכומים וטוענים כי אינם מכירים אותו ולא הכתיבו את המפורט בו לבעלה של התובעת. התובעת לא שילמה לנתבעים סך 12,000 ₪ במזומן, אלא קיבלה במזומן את סכום ההמחאה בסך 151,500 ₪ על פי אישור בכתב ידה. הצדדים חתמו על הסכם בכתב, כי בגין הערעור תשלם התובעת 7,500$ בצירוף מע"מ. (נספח יא' לכתב ההגנה). לבקשת הנתבעת היא קיבלה מתוך התשלום השני ששילמה חברת הביטוח, במזומן, סך של 218,410 ₪ לאחר שקוזז שכר הטרחה. (נספח יד' לכתב ההגנה). טוענים הנתבעים, כי מחברת הביטוח התקבלו שתי המחאות בסכום כולל של 495,794 ₪ , לאחר עיכוב סך 89,029 ₪, שהם 20% קרן פסק דין ללא שכ"ט. נתבע 1 העיד, כי שכר הטרחה בגין הערעור לא נגבה, כפי שמפורט בס' 38 לתצהירו, כיוון שהנתבעים הסכימו לדרישת בעלה של התובעת, ששכר הטרחה ייגבה מיתרת הסכום אשר היה אמור להיגבות מחברת הביטוח. בדיעבד לטענתו, התברר כי טעו, כי סברו שהסכום שעוכב על פי החלטת בית המשפט המחוזי ישולם, אך לא כך היה בסופו של יום. טוענים הנתבעים כי בפועל גבו מהתובעת שכר טרחה נמוך מזה לו התחייבה בהסכם שכר הטרחה. שכר הטרחה, כולל זה של עו"ד טניה לוין, אשר נגבה מהתובעת , הן בבית המשפט השלום והן בבית המשפט המחוזי וההוצאה לפעול הינו 124,726 ₪ כולל מע"מ וכן 1,158 ₪ אגרת ערעור והתובעת קיבלה לידיה 369,910 ₪. זאת בעוד שבפועל, היו אמורים לגבות 163,707 ₪. דיון הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעים גבו מהתובעת תשלומי שכר טרחה ביתר, והאם כדין, העבירו הנתבעים לעו"ד טניה לוין את שכר טרחתה, האם נספח ג' לתצהיר התובעת, המסמך בכתב ידו של בעלה נכתב מדברי הנתבעים והאם הנתבעת הסכימה לשלם עבור הערעור שכנגד סך של 7,500$. אציין כבר עתה כי הנתבעת העידה, כי אין לה כל טענה לשכר הטרחה שהנתבעים, לטענתה, גבו ממנה עבור הייצוג בערעור בסך 12,000 ₪. אציין עוד כי הנתבעים מכחישים שגבהו סכום זה, אך כיוון שסכום זה אינו חלק מהתביעה דנן, איני נדרשת להכריע בשאלה זו. עוד אציין, כי למרות שהתובעת טוענת כי קיבלה סכומים נמוכים מאלו שעליהם חתמה בקבלות, הרי שלצורך התביעה דנן, הסכימה, כי הסכומים שנרשמו בקבלות, הם הסכומים שקיבלה. המסמכים הרלוונטיים שהוצגו על ידי הצדדים הינם: התחייבות נתבע 2 כלפי עו"ד לוין מיום 30.6.04 בה הוא מתחייב להעביר אליה שיעור של שליש מכל שכר טרחה שיקבל בתיק בסמוך לאחר קבלת כל תשלום. הסכם שכר טרחה בין התובעת לנתבעים בו היא מתחייבת לשלם לנתבעים כדלקמן: 8% בצירוף מע"מ עבור כל תשלום שיתקבל בפשרה לפני הגשת תביעה. 11% בצירוף מע"מ עבור כל תשלום שיתקבל בפשרה לאחר הגשת כתב תביעה. 13% בצירוף מע"מ עבור כל שתלום שיתקבל לאחר קבלת פסק דין. בהסכם זה התחייבה, כי שכר הטרחה ייגבה מתוך התשלומים שיתקבלו וההוצאות יושבו מעת לעת על פי דרישה. עוד נקבע בהסכם כי אינו כולל טיפול בערעור וכי "הואיל והתיק הועבר מטיפולה של עו"ד טניה לוין, ומאחר והח"מ התחייב להעביר אליה שליש מכל שכר טרחה שיתקבל אולגה מסכימה ומאשרת בזאת כל תשלום שיועבר לעו"ד טניה לוין יועבר מתוך חלקה בכספים באופן שעורכי הדין יקבלו ת השיעורים המוסכמים באופן מלא." הסכם לסילוק טענות שנחתם בין הצדדים ביום 25.2.09 בו התחייב נתבע 2 לשלוח לחברת הביטוח הצעת פשרה בסדר גודל עד 60,000 ₪ שישולמו במקום הסכום הפסוק וינהל את המו"מ עמה ללא שכר טרחה. ככל שתהיה פשרה ישלמו הנתבעים 1,000$ כהשתתפות בהחזר שכר טרחה וכי מעבר לכך אין לצדדים טענה האחד כלפי השני ולתובעת לא תהיה כל דרישה נוספת להחזר שכר טרחה מהנתבעים. אישור בחתימת התובעת בכתב יד מיום 22.10.07 כי קיבלה מהנתבע 2 151,500 ₪ במזומן בגין תיק פלת"ד תשלום על חשבון של חברת הביטוח. הסכם ייצוג משפטי ושכר טרחה מיום 1.11.07 בין התובעת לנתבע 2 עבור ייצוג משפטי בערעור וערעור שכנגד בבית המשפט המחוזי, בו התחייבה לשלם 7,500$ בצירוף מע"מ. וכן 13% מכל סכום שיגיע לטובת הלקוח בפס"ד או בפשרה בצירוף הוצאות שייפסקו. אישור בחתימת התובעת בכתב יד מיום 4.12.07 לפיו קיבלה מנתבע 2 סך של 218,410 ₪ במזומן, בניכוי עמלות משיכות מזומן בגין תיק פלת"ד תשלום על חשבון של חברת הביטוח. טוענת התובעת, כי בהתאם לפסיקה, שכ"ט בגין תביעת פיצויים נגבה מסכום פסק הדין, כולל התשלומים התכופים שהם על חשבון הפיצוי, ללא מע"מ והוצאות ובניכוי תשלומי מל"ל. התובעת הפנתה לספרו של יצחק אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לעניין חלוקת שכר הטרחה בין שני עורכי דין, בו מצוטט ע"א 2283/00 מורגנשטרן נ אליעזר פני ונקבע כי כאשר עורך דין קיבל את הייצוג ערב ההוכחות, עורך הדין הראשון זכאי לשכר טרחה בדרך האומדנא על העבודה שהשקיע. בית המשפט נתן את הדעת לנושא והוסיף, כי יהיה נכון להפנות את הנפגע לתבוע את הסכום העודף מעורך דינו החדש. אלא שבמקרה דנן, הנתבעים ביצעו את כל העבודה לצורך הגשת התביעה וניהולה, והתובעת הסכימה בכתב, לשלם גם להם וגם לעורכת הדין הראשונה אליה פנתה. לשאלה האם על הנתבעים להשיב לתובעת את שכר הטרחה בגין הסכום בסך 140,000 ₪ אותם חויבה להשיב לחברת הביטוח, הפנתה התובעת ל ע"א 2616/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בלומפילד שם נקבע כי כ יופחת סכום הפיצוי, ובהתאם גם סכום שכר הטרחה. לכן טוענת התובעת, כי יש להשיב לה 13% מסך 140,000 ₪, סכום הפיצוי שהטפחת על ידי בית המשפט המחוזי, כולל הצמדה וריבי מחודש יולי 2007. כן עתרת התובעת להשיב לה את שליש שכר הטרחה אשר נגבה עבור עו"ד טניה לוין. טוענים הנתבעים, כי עדות התובעת ובעלה לא הייתה מהימנה, הם זכרו סלקטיבית ויש להתייחס להסכם לסילוק החוב אשר נחתם בין הצדדים (נספח כג' לתצהיר הנתבעים). הנתבעים טוענים כי טענות התובעת הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, וכי ההלכה היא כי אדם נחזה כמי שקרא והבין מסמכים שעליהם חתם (ע"א 325ש88 טוויל נ' בית מנוחה מזקנים.) הנתבעים טוענים כי נספח ג' לתצהיר התובעת אינו מסמך אמיתי, מה עוד שהתובעת העידה כי הוא נכתב על ידי בעלה במשרד הנתבעים (ע' 4 שורות 8 עד 10 לפרוטוקול) ובעלה טען שכתב אותו בבנק (ע' 6 שורות 22 עד 24 לפרוטוקול). בנוסף, לטענתם, סכומי ההוצאה לפועל הותאמו לסכום התביעה. נספח ג' לכתב התביעה, הינו מסמך בכתב יד בעלה של התובעת, אינו נושא תאריך ו/או חתימת מי מהצדדים לתביעה דנן. לטענת התובעת, מסמך זה מפרט את הסכומים שהנתבעים קיזזו מהסכום הראשון ששולם על ידי חברת הביטוח ולטענת הנתבעים כי אין לרשום בו קשר למציאות וכי מי מהם מעולם לא הכתיב את המפורט בו לבעלה של התובעת. אין לקבל את נספח ג' לכתב התביעה כראייה. הוא אינו נושא תאריך ואין לדעת מתי נכתב, התובעת ובעלה חלוקים בדעותיהם היכן נכתב ואיש מהנתבעים לא חתום עליו. מדובר במסמך בעלמא שאיני מקבלת אותו כראייה. אני מקבלת את גרסת הנתבעים ולפיה הסכם שכר הטרחה בגין הערעור נחתם על ידי התובעת. אין לקבל את טענתה, כי חתמה על ההסכם מבלי שידעה על מה היא חותמת. אך כיוון שאיני נדרשת להכריע בנושא זה, לא אדרש לו. על פי העדויות, כולל זו של הנתבעת ובעלה, האחרון ליווה את התובעת לכל פגישותיה עם הנתבעים. בעלה מבין עברית היטב והיה מעורה בכל המהלכים שביצעו הנתבעים, כולל חתימות התובעת. לעניין גביית שכר טרחתה של עו"ד טניה לוין, עולה מהעדויות והראיות, כי התובעת חתמה מיד לאחר פציעתה, על הסכם שכר טרחה עם עו"ד טניה לוין, והתחייבה לשלם לה שכר טרחה גם באם יופסק הטיפול. לאור הסכם שכר טרחה זה, הבהיר הנתבעת 2 לתובעת ולבעלה כי שכר טרחתו הנתבעים על פי ההסכם עמם, יהיה "נטו" ומה שהתחייבה לשלם לעו"ד לוין, יקוזז מכספי התובעת. מדובר בהסכמה מפורשת של התובעת לשלם לעו"ד לוין מכספה את מה שהתחייבה בהסכם שכר הטרחה שחתמה עמה, ואין מדובר בגביה כפולה של שכר טרחה על ידי הנתבעים. אני דוחה את טענת התובעת להשבת שכר טרחה זה. פסק הדין בערכאת הערעור חייב את התובעת להשיב לחברת הביטוח מתוך סכום הפיצויים שקיבלה סך 140,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בבית המשפט השלום, ושכ"ט שנפסק בגין הסכום המופחת. על הנתבעים להשיב לתובעת 13% בצירוף מע"מ מסכום זה. סוף דבר אני מקבלת את התביעה רק לעניין השבת שכר הטרחה בגין הסכום של 140,000 ₪ שעל התובעת להשיב לחברת הביטוח. הנתבעים ישיבו לתובעת את שכר הטרחה בגין סכום זה. שכר הטרחה יישא ריבית והצמדה כדין החל מהיום ששולם ועד לשלום בפועל. התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי. עורך דיןתאונת דרכיםשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהסכסוך